אילוסטרציה, דיון פוליטי בסין בעידן הקורונה, מאי 2020 (צילום: AP Photo/Andy Wong, Pool)
שנת העכברוש שלי, פרק רביעי

הסינים מראים לזרים את הדרך החוצה

תיעוד מיוחד

בתי עסק ומקומות ציבוריים מגרשים אותי בזה אחר זה ● במקביל, הסינים מתקרבים לדת אחרי שנים של התרחקות כפויה, ומתחילים להבין שהנזק האמיתי והעמוק לכלכלה עוד לפניהם ● ואני מתחילה להתכונן לפרידה שלי משגנחאי ● הפרק הרביעי ביומנה של יפעת פרופר, המתעדת את עידן הקורונה בסין

1

16-25.3.2020

כאשר בלגן הקורונה החל בסין, הורי התקשרו אלי מודאגים וביקשו שאבוא הביתה, לישראל. חשבתי שזה מוגזם, שכבר עברנו חוויה דומה בעבר, ושבסך הכל מדובר בשפעת קשה. באמת עברנו כאן ימים קשים עם הרבה חששות, דאגה ולחץ, ובכל זאת נראה לי שהתחושה ש"זה לא שלנו" עזרה לשקט הפנימי.

אבל עם הזמן הסתבר שקורונה היא לא בדיוק "שפעת עם יחסי ציבור", ויותר ויותר רופאות וחוקרות דיווחו על הממצאים מהשטח, שלפיהם COVID 19 הוא וירוס אחר, כנראה אלים ועמיד יותר מאלו המוכרים מהעבר.

מתחשק לי להתעורר בבוקר למציאות הסינית שהכרתי עד לפני חודשיים, שבה אנשים הולכים ברחוב עמוס בפנים גלויות, ללא מסכות, מבלי לחשוש לטוס, לנסוע ברכבת או אוטובוס; לעמוד זה ליד זו, ללחוץ את היד או להתחבק.

מתחשק לי לקום בבוקר למציאות שהכרתי עד לפני חודשיים. שנגחאי בימים שריחוק חברתי היה מושג ספרותי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
מתחשק לי לקום בבוקר למציאות שהכרתי. שנגחאי בימים שריחוק חברתי היה מושג ספרותי (צילום: יפעת פרופר)

אני דואגת כשהחדשות מישראל מגיעות, ורוצה להיות שם. אני מוצאת עצמי מתקשרת להוריי מדי יום, בודקת על הבוקר מה קורה בארץ, ומסתכלת הרבה על מספרי החולים שם. מוזר לספר מה מתרחש כאן בסין, בעוד שלבי בישראל. אנסה.

העיר מתעוררת לאיטה, אבל החשש מגל שני של הדבקה משפיע על מדיניות הממשל ועל התנהלות האנשים. הדגש עכשיו הוא על אטיות. היונה כבר שבה לתיבה עם עלה של זית, אבל נוח טרם פתח לה את הדלת.

סין, שדהרה קדימה במשך שנים – כדי להשיג, להספיק, להצליח, לבנות, לקנות, ולהרשים – לוחצת עכשיו על הבלמים. מקומות עבודה שנסגרו לרגל ההסגר ולא קרסו חוזרים לפעילות, קרונות הרכבת התחתית מתמלאים, ובשעות הלחץ הסדרנים כבר מתקשים לנטר את העומס.

בכל כניסה למקום ציבורי, כולל לשכונות המגורים, מתבקשים המבקרים להראות את "אפליקציית הכשרות" המקומית, ואם היא לא נצבעת בירוק הכניסה נמנעת.

יפעת פרופר. שנגחאי מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
יפעת פרופר. שנגחאי מרץ 2020 (צילום: באדיבות המצולמת)

בסוף השבוע רצינו לקנות נעליים בחנות (מעולה) הממוקמת בסמטה צרה בלב שכונה סינית. בכניסה לסמטה עמדו מתנדבים מקומיים, שקיבלו הנחיות ברורות למי לאשר את הכניסה. השומרת סירבה להתייחס אלינו ולהקשיב להסברים שלנו על כך שאין לנו אפליקציה, ושבכל זאת אנחנו "כשרים", משום ששהינו בשנגחאי מתחילת המשבר. כל מה שעניין אותה זה לראות את הסימן הירוק באפליקציה.

האם הכוח והסמכות הם אלה שיכולים להפוך אנשים מלאי כוונות טובות לגסי רוח ואטומים, או שמא היה זה פחד? לידנו, רוכב אופנוע שניסה להיכנס לסמטה נעצר בגסות, והשומרת כמעט הכתה אותו. היא צרחה עליו, עיניה בלטו, ונדמה היה שהיא אחוזת טירוף. ריחמתי עליה. רק כשבעלת החנות הגיעה כדי להכניס אותנו לסמטה, השומרת בדקה לנו חום, רשמה את פרטינו ונתנה לנו אישור.

רחובות שנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
רחובות שנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

אני מבינה את החשש, ומנסה לשתף פעולה, אבל ההצקות כאן רבות. ביום אחר השבוע סירבו להכניס אותנו למסעדה משום שאמרנו שאין לנו את האפליקציה, ומבלי להתלבט הבהירו לנו כי "ללא אור ירוק הכניסה אסורה". גם לבנק סירבו להכניס אותי ללא אפליקציה, אלא הפנו אותי לבנקט, שכמובן היה סגור. מספר המכשירים שבהם ניתן להפקיד כסף צומצם דרמטית מאז החל המשבר.

זוכרים שכאשר היינו ילדים סיפרו לנו שהכסף מלוכלך? אז הסינים מצאו לכך פתרון מעניין: ליד ידית הדלת, בכניסה וביציאה מתא הבנקט, מודבקת חבילת ממחטות נייר לשימוש בעת פתיחה וסגירה של הדלת, והמקשים עוברים חיטוי כל עשרים דקות. רק במספר מכשירים מצומצם ניתן להפקיד כסף, וכל השטרות שהופקדו בבנק עוברים חיטוי לפני כניסתם לשימוש. אם רוצים להפקיד כסף כשהבנקט אינו פעיל, צריך להיכנס פיזית לבנק או להמתין ליום המחרת. תאמינו.

כניסה לתא הכספומט בתקופת הקורונה (צילום: יפעת פרופר)
כניסה לתא הבנקט בתקופת הקורונה (צילום: יפעת פרופר)

שמתי לב שהדבר הראשון שאני עושה בכל כניסה שלי למקומות ציבוריים הוא הושטת שורש כף היד, ולא ללחיצת יד – חס וחלילה – אלא למדידת החום.

במרכזי קניות יוקרתיים שיכללו את השיטה ומצאו פתרונות טכנולוגיים יצירתיים, כמו סורק חום אופטי שמציג תמונה של הנכנסים למקום על גבי צג ענק, בלוויית טמפרטורת הגוף שמוצגת מעל ראשי הנכנסים. מי שטמפרטורת גופו גבוהה מ-37.3 מעלות נשאר בחוץ. מישהו אמר שמירה על פרטיות?

פתרונות יצירתיים למדידת החום של המבקרים במרכזי קניות. אייל ואני בכניסה למרכז קניות בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
פתרונות יצירתיים למדידת החום של המבקרים. אייל ואני בכניסה למרכז קניות בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

בתחילת אפריל חל בסין "חג המתים", במהלכו הסינים עולים למקום שבו נטמן האפר של קרוביהם, מנקים אותו, שורפים כסף וחפצים שימושיים מנייר למען המתים – וגם אוכלים. כמו לכל חג בסין, גם לזה יש מאכלים מיוחדים הנמכרים זמן רב מראש, בהם כיסנים מבצק אורז בצבע ירוק הממולאים במליות מגוונות.

רק במספר מכשירים מצומצם ניתן להפקיד כסף, וכל השטרות שהופקדו בבנק עוברים חיטוי לפני כניסתם לשימוש. אם רוצים להפקיד כסף כשהבנקט אינו פעיל, צריך להיכנס פיזית לבנק או להמתין ליום המחרת. תאמינו

באחד מטיולי הערב שלנו במרכז העיר, עברנו ליד חנות לממכר עוגיות לחג ורכשנו שישיית עוגיות מתים. הנחנו שהן ממולאות בשעועית אדומה או בשומשום שחור. אייל, שהיה רעב, נגס בעוגייה הירקרקה מיד כשחזרנו הביתה. ראיתי את המילוי לפני שראיתי את פניו, ופרצתי בצחוק. לא היה צורך לראות מה התגובה שלו, די היה להביט במילוי הצהבהב, בעל מרקם שנראה כמו סיבי בשר מיובש והדיף ריח לא נעים, מרחק שנות אור ממה שציפינו לו. אומרים שהנייר סובל הכל, גם הפח.

"עוגות" מיוחדות ל"חג ניקוי הקברים" שחל בסין בתחילת האביב (צילום: יפעת פרופר)
עוגות מיוחדות לחג המתים שחל בסין בתחילת האביב (צילום: יפעת פרופר)

חג המתים הוא גם מועד הנסיעות המשפחתיות. מפאת מיעוט מקום וריבוי אוכלוסייה, הממשל עושה הכל כדי למנוע קבורה. במקרים שבהם מתגלה שאדם נקבר, לא מהססים לחפור בקבר, להוציא את העצמות ולשרוף אותן, ולנתץ את הקבר. וכך, מרבית הסינים שורפים מראש את גופות יקיריהם, ומפזרים את האפר בכפר שבו נולד המנוח. בחג המתים הם נוסעים לבקר את האפר. אבל במקרים שבהם המרחק רב והנסיעה אינה מתאפשרת, מקובל לצאת לשטח פתוח או למקדש ולשרוף שם את התשורות למתים, בהנחה שהן כבר יגיעו ליעדן.

השנה אסר הממשל לציין את החג בנסיעה לכפרים, וגם לא במקדשים – שנסגרו לביקורים כבר בתחילת המשבר, ונותרו בהם רק הנזירים שמתגוררים בהם.

אצל יהודים, נוצרים ומוסלמים, בדרך כלל יש לחגים ולמועדים קונטקסט דתי. החגים הסינים, לעומת זאת, אינם קשורים לדת. הסינים אינם דתיים, לפחות לא במובן המוכר לנו. הרוב בסין אינו נוצרי, מוסלמי, ולבטח לא יהודי, ושיעור המיעוטים בסין מסתכם ב-5%, מול רוב האוכלוסייה החאני (סיני).

לפני הקמת סין המודרנית, סינים רבים היו בודהיסטים, וכיום יש כאלו שחוזרים לדת או מאמצים את מנהגיה. איני מכירה את הבודהיזם הסיני, אך התרשמתי כי הפולחן שם שונה מאוד מכל פולחן דתי מערבי המוכר לנו. בעבר חשבתי שהאל היחיד שהסינים מאמינים בו הוא אל הכסף (עושר), אך בהמשך הבנתי שטעיתי.

מקדש סגור בשנגחאי בתקופת הקורונה. רק סגל הנזירים נשאר במקום (צילום: יפעת פרופר)
מקדש סגור בשנגחאי בתקופת הקורונה. רק סגל הנזירים נשאר במקום (צילום: יפעת פרופר)

סין מלאה במקדשים השייכים לזרמים שונים של בודהיזם או קונפוציאניזם. בעוד הבודהיזם היא דת, הקונפוציאניזם מהווה יותר סוג של זרם מחשבתי-תרבותי.

בשנים הראשונות שלנו בסין (1992-1995) הרבינו לבקר במקדשים בבייג'ינג ומחוצה לה. רובם היו ריקים ומוזנחים, והשרידים שביקרנו בהם הצביעו על עבר מפואר, לפני שנופצו בעקבות מהפכת התרבות של מאו ואנשיו. הממשל אסר על פולחן דתי לסוגיו, כינה אותו "הרגלים בורגניים" ואכף את האיסור בקפדנות.

מפאת מיעוט מקום וריבוי אוכלוסייה, הממשל הסיני אוסר על קבורת מתים, ומנסה לאכוף את האיסור. במקרים שבהם מתגלה שאדם נקבר, לא מהססים לחפור, להוציא את העצמות ולשרוף אותן, ולנתץ את הקבר

אהבתי להתבונן בהתפעלות ובעתה בדמויות המפחידות של האלילים השונים שהוצבו בחדרי המקדש, באלות נעימות המבט ומרובות הידיים, ובזקנים המחייכים בטוב לב. כל הפסלים, צבעוניים ומרשימים, עשויים מעץ או אבן. רק איך אפשר להכיר כל כך הרבה אלים, ולדעת מה התפקיד של כל אחד ואחת מהם?

בטיולים שעשינו למקומות נידחים ביקשנו לבקר במקדשים העתיקים, לעתים פגשנו שם נזיר או נזירה זקנים ובודדים. בשליחותנו השנייה בבייג'ינג (2002-2006) ניכר היה שחלק מהמקדשים שופצו, ולעתים אף היו בהם נזירים, ואהבנו לברוח אליהם כאשר נזקקנו לשקט, שלווה ורוגע.

במיוחד אהבתי את מקדש קונפוציוס בבייג'ינג. מדובר מקדש עתיק, רחב ידיים וצנוע למראה. יש בו פסלי צבים עצומים משיש, כשכל צב נושא על גבו עמוד שיש שעליו נחצבו כתבים עתיקים בכתב צפוף ומסודר. בגינת המקדש נטועים עצים בני 700 שנה. מעניין מה היה קורה לו אחד מהם היה יכול לספר מה ראה בימי חייו.

עצים במקדש קונפוציוס בבייג'ינג (צילום: יפעת פרופר)
עצים במקדש קונפוציוס בבייג'ינג (צילום: יפעת פרופר)

לפני חצי שנה, כשהגענו שוב למקדש, הופתעתי לגלות שהוא הומה אדם. אחרי שנים רבות נראה היה שהמקדשים בסין חזרו להיות מקום לגיטימי לפעילות חברתית מהסוג הפולחני. מספר אדיר של מבקרים שטף את המקום, על רקע המולה של מיקרופונים ניידים בבליל שפות. היופי נשאר, השקט נגמר.

מקדש קונפוציוס בבייג'ינג (צילום: יפעת פרופר)
מקדש קונפוציוס בבייג'ינג (צילום: יפעת פרופר)

השינוי ביחס הממשל כלפי הפולחן הבודהיסטי הוא ככל הנראה תוצר לוואי של דאגת הממשל מהתפשטות הנצרות בסין, ואולי גם נובע מהרצון לחזור לשורשים. מקדשים רבים בשנגחאי עמוסים כיום במתפללים בכל הגילאים, זוגות צעירים, סבתות ונכדות, הורים וילדים. וגם מובילי דעת קהל ועשירים מופלגים אינם מהססים להעלות לרשתות החברתיות תמונות שלהם במקדשים, בחברת נזירים.

אחרי שנים רבות נראה היה שהמקדשים בסין חזרו להיות מקום לגיטימי לפעילות חברתית מהסוג הפולחני. מספר אדיר של מבקרים שטף את המקום, על רקע המולה של מיקרופונים ניידים בבליל שפות. היופי נשאר, השקט נגמר

באופן מפתיע, כולם מכירים את התנועות והפולחן, ויודעים לאיזה אל לפנות בעת הצורך. נראה שבשקט-בשקט, מתחת לאפו של הממשל, היו כאלה ששמרו על המסורת למרות האיסורים וההקפדה. אחרת קשה להבין איך ייתכן שהמוני צעירים שמגיעים למקדשים יודעים מה לעשות.

מקדש קונפוציוס בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מקדש קונפוציוס בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

בשיחות פרטיות, הסינים מבקרים את ניסיונו של מאו להחריב את המקדשים ואת תרבות התפילה בסין. "אלפי שנים, הדת הבודהיסטית והתפיסה הקונפוציאנית שמרו עלינו כעם. הפולחן והאמונה טבועים בדמנו ובדי.אן.איי שלנו. איך מאו חשב שיצליח להרוס את זה?" הם שואלים ומצקצקים בלשונם.

לפני ראש השנה הסיני הגענו למקדש עתיק בשנגחאי. בניין יפהפה, שלצדו בריכת מים קטנה ומטופחת וגינה ירוקה ומוקפדת. שמחתי לפגוש את דממת המקדש האהובה עלי, וגם לראות בו מבקרים שהתפללו.

איזה שינוי עברה החברה הסינית ב-25 השנים האחרונות. מעניים אתאיסטים וקומוניסטים בעל כורחם, רבים מהם הפכו לעשירים וראוותנים, שאינם מהססים לבקר במקדשים עם ילדיהם ולקיים פולחן בודהיסטי בפרהסיה.

הם באים להדליק מקלות קטורת ריחניים, לתרום כסף ולבקש בקשות מהאלוהים שלהם: בריאות, הצלחה, נישואים, לימודים, עבודה, ילדים. איש איש ותחינותיו. בסופו של דבר כולנו כל כך דומים, מבקשים להרגיש אהובים, שייכים ובריאים.

אני מביטה על עצי הלימון שלי, המלבלבים בירוק אדמדם, ומתעודדת. כאשר הגענו לשנגחאי מילאנו את הבית בצמחים. במרפסת בקומה ה-28 הצופה אל נוף מרהיב, שמנו אדניות פורחות ובשני עציצים ענקיים שתלנו עצי לימון.

בשנתם הראשונה במרפסת גדל לימון אחד ושמחתי בו. אבל בראשית החורף עצי הלימון השירו כמעט את כל העלים. אני חושבת שלא כל כך טוב להם עם מזג האוויר של שנגחאי ועם הרוחות בקומה הגבוהה שבה אנו גרים. מהחלון מגיע ריח עדין ודקיק של פריחת עצי ה-Osmanthus, ואני יודעת הכל יהיה בסדר.

עץ לימון במרפסת הבית שלנו בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
עץ לימון במרפסת הבית שלנו בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

2

26-27.3.2020

מועד סיום השליחות בסין מתקרב. האם הייתי מגיעה לשנגחאי אילו הייתי יודעת שאהיה כאן זמן כה קצר? מבחינה מקצועית אני מרגישה שלאחרונה התחלתי לקטוף את הפירות של עבודה סבלנית ומפרכת, לעתים מתסכלת, במשך יותר משנה. מבחינה אישית, אני טיפוס שבלולי, נזקקת לזמן כדי להתרגל לשינויים.

מקדש בודהיסטי בעיר WUXI (צילום: יפעת פרופר)
מקדש בודהיסטי בעיר וושי (צילום: יפעת פרופר)

לקח לי זמן לאהוב את שנגחאי, ליצור קשרי חברות, למצוא לעצמי את הנישה שלי, וקצת מוקדם לי לעזוב עכשיו. מצד שני, ממילא הייתי בוחרת לנסוע לישראל בתקופת הקורונה. אמא שלי כתבה לי: "חבל שאת מגיעה לשידור חוזר" (של הקורונה), והתכוונה לכך שהשידור החוזר הוא בבית שלי, לצד משפחתי בארץ.

אני מסתובבת ברחובותיה המתעוררים של העיר ונפרדת ממנה. יש חנויות פתוחות, אך לא כולן. לא מעט בעלי עסקים התקשו לעמוד בנטל הכלכלי וקרסו.

אני עוברת ליד חנויות ריקות שהסחורה והציוד שהיו בהן הוצאו, מציצה פנימה למסעדות שנסגרו בחטף ושכיסאות עדיין מוערמים על שולחנותיהן, כאילו ממתינים לפתיחה מחודשת שאולי תבוא. מכון העיסוי המצוין שנהגתי להתפנק בו לעתים נעול על בריח, ואין לי מושג מתי ייפתח. בימים של "לפני" היה צריך להזמין תור לפחות שבוע מראש. חנויות בגדים שנסגרו בערב ראש השנה הסיני נתקעו עם בגדי חורף, והורידו מחירים כדי להיפטר מהמלאי.

מקדש בודהיסטי מפואר בעיר WUXI הסמוכה לשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מקדש בודהיסטי מפואר בעיר וושי הסמוכה לשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

המילייה החברתי שלנו מורכב מאנשים מבוססים מאד, הם לא יאבדו את פרנסתם ולא ירעבו ללחם או לאורז. חלקם אולי ירוויחו פחות, אחרים יתעשרו כתוצאה מנפילתם של אחרים. אחד מחברינו, עשיר מופלג, שבחר לפני שנים לוותר על דוקטורט במתמטיקה בשל הצורך לפרנס את הוריו, דיבר בגילוי לב על המשבר הכלכלי שבפתחו ניצבת סין, וחזה כי בשנה הקרובה תתרסק הכלכלה הסינית. להערכתו, יחלוף זמן רב עד שהמדינה תתאושש. עם זאת, הוא סיפר איך הוא מנצל את המצב כדי לרכוש נדל"ן בעיר במחירי מציאה ומניות בבורסות העולם.

משאית לחיטוי הכביש והמדרכה. מרץ 2020 (צילום: תצלום באדיבות נאוטו)
משאית לחיטוי הכביש והמדרכה. מרץ 2020 (צילום: באדיבות נאוטו)

חברים מעסקי התיירות הפסיקו לחייך. הם מבינים את גודל המשבר, ומודים שאינם מסוגלים לחזות מה יהיו השלכותיו על עסקיהם. מכר נוסף, מנהל חברת שילוח גדולה באסיה, סיפר לנו שעובדיו אורזים עשרות בתים של זרים שעזבו את סין כשפרצה המגפה, ושולחים אליהם את תכולתם. הם כבר לא ישובו לסין.

הציוד ברוב הדירות השכורות מעורב, כך שחלקו שייך לבעלי הדירות וחלקו לשוכרים, ומכיוון שהאריזה נעשית בדרך כלל ללא נוכחות הצדדים, היו מקרים שבהם התקבלו במשרדי החברה טלפונים מבעלי דירות זועמים, שרכושם נארז בטעות ונשלח למשכירי הדירה בחו"ל. אין לי מושג כיצד השפיעה ומשפיעה התקופה האחרונה על שכבות פחות מבוססות באוכלוסיה, או על הצעירים אשר יסיימו בקרוב ללמוד באוניברסיטה וייכנסו לשוק העבודה הסופר תחרותי.

מקדש בודהיסטי בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מקדש בודהיסטי בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

מכתבות בתקשורת הסינית ניתן להבין כי צפוי מחסור גדול במקומות עבודה לבוגרי האוניברסיטאות, וכי בכוונת הממשל לעודד סטודנטים להמשיך ללימודי תואר שני, כדי לדחות את כניסתם לשוק העבודה המקומי.

בצעד נדיר נמסר כי הממשל יעודד בוגרי תיכון ובוגרי אוניברסיטאות להתגייס לצבא. אפילו פורסם כי נפתח מסלול קצונה ייעודי לבוגרי אוניברסיטאות, אשר יחליטו להתגייס לאחר התואר הראשון. מדובר בהודעה חריגה במדינה שבה השירות אינו חובה, ושאינה מעודדת גיוס נרחב.

מנהל של חברת שילוח גדולה באסיה, סיפר לנו שעובדיו אורזים עשרות בתים של זרים שעזבו את סין כשפרצה מגיפת הקורונה, וכי עתה תכולת בתיהם נארזת ונשלחת אליהם. הם לא יחזרו לסין

קריאת התקשורת הסינית משולה לקריאת טקסט מסובך ומורכב ללא מילון. כשהתקשורת המקומית לעולם לא תדווח על קשיים או בעיות, דווקא הסיפור הזה עשוי להאיר את החסר; כעת יש להניח שהשלטון חושש ממצב של אבטלה גבוהה.

הפארקים הציבוריים ובתי הקולנוע שוב פתוחים, בכפוף למגבלות שנועדו למנוע צפיפות. מדידת חום של כל הנכנסים לבניין או לפארק, בדיקת ה"אפליקציה", ולמעט סועדים במסעדות ובבתי קפה – או זרים סוררים שהחליטו שנמאס להם –  כולם לובשים מסכות במשך כל זמן שהותם במרחב הציבורי.

שנגחאי מתרוקנת מזרים. להיות זר בסין היה סמל סטטוס עד לא מזמן, והממשל עודד הגעת זרים שיתרמו מהידע ומהמיומנויות שלהם לכלכלה המקומית. כל זה השתנה בשנים האחרונות, כשהסינים חשו שהם לא זקוקים יותר לזרים כה רבים, וכי לחברות הזרות והמקומיות יש מספיק כוח אדם מקומי זול ומיומן.

שכונת מגורים בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
שכונת מגורים בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

המסרים מהממשל מחלחלים לכל האוכלוסייה. למשל, בביתנו בשנגחאי סבלנו ממקקים, ולא משנה מה עשינו, המקקים נשארו. באחד הימים אמרה לי העוזרת שלנו בתמימות כי בעבר לא היו ג'וקים בסין, וכי הזרים הם אלה שהביאו אותם. כשהגבתי בהפתעה, היא השיבה כי זה מה שקראה. לא משנה אם הסיפור שהיא שמעה מדויק, הוא בכל מקרה משקף את היחס השלילי של הסינים לזרים.

כאשר התחילה מגפת הקורונה, נטשו רוב הזרים לארצות שכנות או למולדתם. עם דעיכת המגפה בסין, והתפרצותה ברחבי העולם, הזרים חזרו לסין ולטענת השלטונות הביאו עימם את סכנת הגל השני של הקורונה.

הממשל מוכן לעשות המון כדי למנוע גל שני של הדבקה, ולאחר כמה ניסיונות לצמצום חשיפת המקומיים לסכנה, הוחלט בסוף מרץ לאסור כניסת זרים לסין, למעט הגעת דיפלומטים בכירים ומעבר מסיבות הומניטריות.

באחד הימים אמרה לי העוזרת שלנו בתמימות, שבעבר לא היו ג'וקים בסין, וכי הזרים הביאו אותם. כשהגבתי בהפתעה, היא השיבה שזה מה שקראה. לא משנה אם הסיפור ששמעה מדויק, הוא משקף את היחס השלילי לזרים

חברות התעופה הסיניות מורשות לטוס טיסה שבועית אחת לכל יעד, בתפוסת נוסעים של 75% במטוס, כדי להחזיר סינים הביתה. המשמעות היא שסין סגרה את שעריה לתקופה לא ידועה. בעוד שבתחילת המשבר האשימו הסינים את המערב בעוינות כלפיהם ובסגירת דלתות המערב בפני סינים, עתה הם יצרו איזון, וחדי השמיעה יכולים לשמוע את העולם סוגר את דלתותיו בטריקה.

היכן הם כל אותם קברניה של מדינת הלאום? היכן כל אלו שטענו (יצא לי להיפגש עם לא מעט המכונים xpatriots) כי העולם של היום הוא יחידה גלובלית אחת, שאין בה כל משמעות למדינת הלאום, וכי כל אדם יכול להתגורר היכן שיחפוץ ללא מגבלות? נראה לי שרובם נחפזו "הביתה" מיד עם פרוץ המשבר.

כביסה תלויה ברחוב, עירבוביה של ריחות-צבעים-עושר-וחום אנושי. שנגחאי מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
כביסה תלויה ברחוב, ערבוביה של ריחות-צבעים-עושר-וחום אנושי. שנגחאי מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

בימים אלו, של תחושת הקלה מסוימת בעיר, אנו מרבים לטייל ברחובותיה. אני מעדיפה מרחבים פתוחים וטבע על פני המגדלים של שנגחאי המודרנית, אבל יש לי חיבה רבה לשכונות הישנות בערים, למרות שהמגורים שם אינם תענוג.

בחלק מהבתים אין צנרת מים וחשמל מסודרת, השירותים והמקלחות ציבוריים, החדרים צרים, טחובים וחשוכים, המבנים ישנים ומתפוררים, והרחובות כל כך צרים שלעתים רק רכב אחד יכול לעבור בהם.

משהו באווירה שם מרגיש אותנטי וחם. האנשים מחייכים זה לזה, משוחחים זה עם זה ועם עוברי אורח כמוני. הם נוטים לעזור בסבלנות, גם מבלי לדעת אנגלית.

הזמן מקבל משמעות אחרת בשכונות הישנות. אני מניחה שחלק מהן ייעלמו, ושבתוך כמה שנים יהפכו גם הן למגדלי מגורים חדשים, ויושביהן יפונו לאזורים מרוחקים או יקבלו פיצוי כספי וירכשו דירה במגדל חדש אחר.

שכונות מגורים בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
שכונות מגורים בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

Zhang Yang, בימאי סיני נחשב, עשה סרט נפלא על השכונות הישנות והנכחדות של בייג'ינג בשם Shower, כדאי לכם לראותו. בשנגחאי החליטה העירייה להכיר בבניינים ישנים בעלי משמעות ארכיטקטונית ובשכונות ישנות בעלות משמעות היסטוריות ייחודית כעל "אתרים היסטוריים".

ההחלטה אומרת כי כל בניין שהוכר כאתר היסטורי יישמר, ובעליו – אם זו אינה העירייה – יחויב בהוצאות שימורו. על הבניינים לשימור קבעו אריח שעליו מצוין מועד השלמת המבנה ולמה שימש בעבר.

הרובע שבו אנחנו מתגוררים תוכנן על ידי זרים ומאכלס את רוב רובם של המבנים לשימור. חלקם נרכשו על ידי אילי הון מקומיים למגורים או לשמש כמטות של החברות שבבעלותם. אחרים נמסרו לאנשי צבא ופוליטיקאים.

שאר הבתים, ששימשו בעבר משפחות מערביות מבוססות, בותרו לחלקים והם מאוכלסים כיום על ידי משפחות מקומיות. בבניין שהתגוררה בעבר משפחה אחת, חיות כיום 5-8 משפחות בצפיפות ובמחנק. חלק מהמשפחות המתגוררות בבתים אלו מבוססות מאד ולא יוותרו בקלות על חלקן בבניין.

שכונת מגורים בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
שכונת מגורים בשנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

בשכונות הישנות יש ערבוביה צבעונית של מגורים וחנויות קטנות לממכר מזון או כלי בית מהסוג שכבר קשה למצוא במקומות אחרים, כמו חובט שטיחים או קערות אמאייל. יש גם מסעדות קטנות, שמוכרות אוכל רחוב, וחנויות לממכר תה.

בצהריים, לאחר האוכל, יושבים בעלי החנויות, המוכרות והמוכרים וסתם שכנים על שרפרפים, מפצחים גרעינים, משחקים קלפים או מה-ג'ונג (משחק חשיבה סיני), מדברים (כלומר, צועקים) וצוחקים. אני חושבת שהם גם מרכלים, המון.

הכביסה נתלית בחוץ, בין הבניינים, וצובעת בשלל גוונים את המרווחים הצרים ואת החזיתות. גיליתי שהבילוי בשכונות נעים לי, כי תמיד אפשר לגלות כאן משהו חדש ומעניין. השקיות היחידות שאנשים מחזיקים שם הן שקיות עם מצרכים לארוחה הקרובה, ואפשר לראות שם אנשים מחייכים.

שכונת מגורים בפרברי שנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
שכונת מגורים בפרוורי שנגחאי. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

בתקופת הקורונה שכונות אלו "חיו" יותר. למרות סכנת ההדבקה הגבוהה שם, יותר אנשים הסתובבו ברחוב וחלק מהחנויות היו פתוחות. בעליהן שיחקו "חתול ועכבר" עם הפקחים העירוניים שקנסו חנויות שנפתחו ללא אישור.

בימי שמש ישבו זקנות רגועות על שרפרפים בפתחי הבתים, שוחחו עם שכנות וחייכו לעוברי אורח, חלקן ללא מסכות. הן, שעברו את מהפכת התרבות, את הקפיצה הגדולה קדימה ותקופות קשות נוספות לא חששו יותר מדי מהקורונה.

באופן פרדוקסלי, למרות הצפיפות היחסית של השכונות, ממדי ההדבקה של האוכלוסייה שם לא היו חריגים. יתכן שהצייתנות של האנשים והאכיפה של השלטון המקומי עשו את שלהם.

3

28.3.2020

מאז ראשית תקופת הקורונה נסגר ונחסם אחד השערים, והשכונה עברה לנוהל קורונה; שער אחד שפתוח 24 שעות ביממה, מספר השומרים תוגבר, הם לובשים מסכה, משקפי מגן, כפפות ומעיל דק מעל חליפת המדים הרגילה.

כמו בכל שכונה סינית, יש הנהלת שכונה, והדיירים פועלים בהתאם להנחיות ההנהלה, שפועלת בהתאם להנחיות מנהלת הרובע, שפועלת בהתאם להנחיות העירייה, שפועלת בהתאם להנחיות השלטון המרכזי.

בבושקת הנחיות, כאשר כל גורם בדרך מלמעלה למטה מוסיף (לעולם לא מפחית) הנחיות במטרה למנוע פשלות. זוכרים את פרויקט הפרדת האשפה בעיר?

לכל בניין מספר: יש את בניינים 1,2,3 ו-5. המספר ארבע נחשב בסין כמספר שמביא מזל רע, משום שהוא נשמע כמו המילה "מוות". איש אינו מעוניין לגור בבניין, קומה, או דירה מספר 4. הפתרון הסיני האלגנטי הוא לדלג על ספרה זו. ברוב המבנים הסינים לא תהיה קומה 4 וגם לא דירה 4, כך מקובל גם בהונג קונג.

הכניסה לבניינים וכביש הגישה מחוטאים לעתים קרובות, וריח חומרי החיטוי עומד באוויר. הכניסה למתחם מותרת לדיירים, שליחים להובלת מזון, עובדי המתחם ועוזרות בית קבועות של הדיירים (המכונות בסינית A-Yi, דודה).

כניסה של אורחים מותנית בהודעה מראש, ומחייבת מדידת חום מנדטורית בכניסה למתחם והשארת פרטים אישיים, כולל מספר תעודת זהות ומספר טלפון.

מעבר לתחושה של מציאות משונה ומוזרה, ולמרות שהניקיון והחיטוי הכפייתיים בסביבתי הביכו אותי, הם השרו גם תחושת ביטחון מסוימת. ביטחון שיש מי שאחראי לשמור על הניקיון, שמסייע לאלו שזקוקים לעזרה, שיש יד מכוונת.

קבוצות וויצ'ט עירוניות ושכונתיות, בסינית, באנגלית ובשפות נוספות, מסייעות בהעברת מידע ונתונים, נזהרות לא להעביר שמועות (התקשורת באפליקציית וויצ'ט נעשית בפיקוח צמוד של הרשויות), ומעבירות הנחיות המגיעות מהנהלות השכונה. זוהי שעתם היפה של אנשים בעלי יוזמה ואחריות חברתית.

מקדש בודהיסטים בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מקדש בודהיסטים בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

בשכונה שלנו קיבלה על עצמה דיירת סינית דוברת אנגלית לתרגם את כל ההודעות של הנהלת השכונה שמתפרסמות בסינית ומיועדות לציבור.

ייתכן שהיא עובדת עם השלטונות, אינני יודעת, אך היוזמה שלה, שדרשה שעות רבות של עבודה, עזרה לנו ולאחרים להתמצא טוב יותר בסבך הנחיות, שמועות ושאלות. יש כאן קטע כזה, שהנחיות והודעות לציבור מפורסמות רק בסינית.

מקדש בודהיסטי בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
מקדש בודהיסטי בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)

כל מי שיוצא מהבית לובש מסכה. ליד המעליות תלויות מודעות ענק באנגלית ובסינית, המורות לכל מי שחזר לעיר להירשם במשרדי הנהלת הבניין ולהיכנס לבידוד של שבועיים. ברי המזל הם אלו שחוזרים לעיר ו"זוכים" לבידוד בביתם.

מאז תחילת "ייבוא" הקורונה לסין משתנים הנהלים בכל יום, לעתים כמה פעמים ביום. בהתחלה התבקשו המגיעים להישאר בבידוד בבית, אך ההגעה מהשדה הייתה באחריותם. אחר כך שונה הנוהל, וכלי רכב ייעודיים שעברו חיטוי לאחר כל שימוש, נהוגים בידי שני אנשי חלל ממוגנים היטב, הביאו את הנוסעים לבתיהם. הנהגים וידאו שהמגיעים נכנסים לדירה, וסגרו את הדלת מבחוץ במדבקה.

את המדבקה ניתן לפתוח פעם ביום כדי לאפשר הוצאת אשפה והכנסת מזון. הנהלת השכונה מסייעת בפינוי אשפה, ובמקרי הצורך גם בהזמנת מזון או דברים נוספים. כניסת רכב עם נהגים ממוגנים מושכת תשומת לב רבה ומרחיקה אנשים.

רכב מיוחד הביא משדה התעופה של העיר את המגיעים מחו"ל. הנהגים לבשו חליפת הגנה, הרכב חוטא לאחר כל נסיעה. מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)
רכב מיוחד מביא משדה התעופה של העיר את המגיעים מחו"ל, מרץ 2020 (צילום: יפעת פרופר)

אח"כ פורסם נוהל לפיו בכל נחיתה מחו"ל בשדות התעופה בעיר הנוסעים יעברו בדיקה לגילוי קורונה בעודם במטוס, ועליהם להמתין במטוס עד לקבלת תשובה (5-6 שעות). נוסעים שתתקבל לגביהם תשובה חיובית מועברים לאשפוז בבית חולים, בעוד האחרים מועברים לבידוד של שבועיים במקומות ייעודיים בעיר.

ברוב המקרים יהיו אלה מלונות מדרגת תיירות נמוכה שהוסבו למלונות בידוד, והאירוח הוא על חשבון הבאים. נהלים דומים או מחמירים יותר קיימים בכל סין. אני מקווה שלא מדובר ב"שגרה חדשה" אליה נצטרך להתרגל, של פיקוח הדוק מאוד על הפרט, פחד וחשש, מסכות (ממשיות ומדומיינות) וריח חומרי חיטוי.

את המדבקה על פתח הדלת ניתן לפתוח פעם ביום כדי לאפשר הוצאת אשפה והכנסת מזון. הנהלת השכונה מסייעת בפינוי אשפה, ובמקרי הצורך גם בהזמנת מזון או דברים נוספים. כניסת רכב עם נהגים ממוגנים מרחיקה אנשים

כאשר אנו משתמשים במעלית והיא נעצרת בקומות אחרות מעדיפים הממתינים לתת לנו, הזרים, להמשיך ולהמתין למעלית הבאה. זו תופעה בלתי רגילה, משום שבדרך כלל מעדיפים הסינים להידחק למעלית, גם אם היא דחוסה, כדי לא לבזבז את זמנם. כל זרה נחשדת, לא משנה אם היא מתגוררת בעיר ברצף כבר תקופה ארוכה. מלונות אינם מקבלים זרים, וייתכן שגם מקומות נוספים כמו מסעדות.

האווירה כלפי זרים חמוצה, והם מוצגים על ידי השלטון כגורם שמחזיר עמו את הקורונה. רבים הבינו את המסר, ובקבוצות הוויצ'ט של השכונה שלנו ושל הזרים בשנגחאי מופיעות הודעות של אנשים שעוזבים ומוכרים או מוסרים חפצים שונים. עולם ללא גבולות? גלובליזציה? אולי, אבל לא כשאתה זר בימי קורונה.

ליבלוב ופריחה בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
לבלוב ופריחה בשנגחאי (צילום: יפעת פרופר)
עוד 3,460 מילים
כל הזמן // שבת, 11 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מקורבי גנץ זועמים: נתניהו חותר לבחירות בתחילת השנה

דיווח: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הרעיון למנות את גדי איזנקוט לראש מערך ניהול הקורונה ● משך החקירות האפידמיולוגיות יקוצר, פחות אנשים ידרשו לבידוד ● נתניהו למקרון: "הסיפוח תואם את החוק הבינלאומי, נוסחאות העבר הובילו לכישלון" ● גורם בכיר בכחול לבן: "נתניהו מפזר כסף על האזרחים כדי להגיע לבחירות"

עוד 41 עדכונים

הצופה מבית ומחוץ

למה ארון הברית משמש כדגם לטיבה של היהדות, החיונית ביותר לתרבות של מדינה יהודית? התכונות של ארון הברית הן:

  • הוא מכיל את לוחות הברית, את הערכים וההוראות למשתמש של חברה ומדינה מבחינה דתית.
  • הארון מדגים באופן פיזי וסימבולי את התכונות העיקריות שחייבים לטפח כדי ליצור דת חיה וייצוגית לכל רואיה. הוא מדגים את גדולתו של ה' ושל העם שאמור לייצג את רצונו לעולם בפועל: את היחסים הרצויים בין בני אנוש, צדקה ומשפט, חמלה וגמילות חסדים, שימוש נאות בכח ושלטון, ונאמנות בלתי נלאית ואין סופית לתורת ה'. כזו שמתגלה לעיני כל מראשית העם הזה בארץ ישראל בימי אברהם ושרה ועד היום הזה. כולל קיומו וישותו בגלויות רבות, בקשריו הרבים והכוללניים עם כל עמי העולם, תוך כדי חיים בתוכם וקשר רוחני איתם לדורי דורות.

התיאור הפיזי של ארון הברית מגלה את התכונות של הצד הרוחני של חברה יהודית, אף-על-פי שזאת תצוגה פיזית:

"וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב" (שמות כה, יא)

המרכיבים הם עץ וזהב. חומר מצוי וזול וחומר נדיר ויקר. הזהב "מצפה" אבל גם "מקשט". והמדהים הוא שציפוי הזהב הוא גם בחוץ, כפי שהשכל היה דורש, אבל גם בפנים!

המרכיבים הם עץ וזהב. חומר מצוי וזול וחומר נדיר ויקר. הזהב "מצפה" אבל גם "מקשט". והמדהים הוא שציפוי הזהב הוא גם בחוץ, כפי שהשכל היה דורש, אבל גם בפנים!

כשאני מתבונן בכלי הזה, ומנסה להתייחס לרכיבים ולצורה הפיזית במונחים רוחניים, אני מגלה תורה שלמה של ערכים ואמונות מגולמת בכלי הפיזי.

"וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ":

הזהב שהוא החומר היקר ביותר, כזה שלא ניתן למצוא בקלות וללא מאמץ גדול של מחקר, חקירה, חפירה, צירוף, ניקוי ופיסול – מסמל את ראש סולם הערכים שה' דורש מן האדם. לחיות ולהתנהג כמו זהב בעולם רגיל ומצוי. ההשלכות הן לגבי חינוך, מחשבה, בירור ערכים, בירור כל מצב בכל ההיבטים שלו, דרך התנהגות ועמידה אישית כזהב, כמקום העליון ביותר בעיני האדם.

אבל האם אנו באמת שואפים לקבל החלטות ולפעול לפי האינטרסים העליונים והכי נעלים שה' דורש ממנו? אפילו אם ניקח ניסוח מקוצר מן הנביא מיכה:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (ו, ח)

מי באמת יכול לטעון שהוא תמיד חי במאמץ לקיים את הערכים האלו בכל פרט ופרט שביחסים שלו עם בני אדם אחרים, או אפילו בינו ובין עצמו? אפילו רק ג' הדרישות האלו?

אבל כדי שהארון יוכל להכיל בתוכו את לוחות הברית, את דברי ה' לאדם, על הדרך הרצויה שהוא אמור לבחור בה, הוא צריך לציפוי של זהב מבפנים ומבחוץ. זהו האתגר הגדול של כל האנושות. בראש ובראשונה עלינו להיות מודעים לדרישות הללו. הם חייבות להיות לנגד עינינו ובלבנו כל הזמן.

כדי שאפשר לטעון שחינוך זה או אחר הוא חינוך דתי, ערכים אלו חייבים להיות במרכז, ואבן הבוחן האישי והחברתי למידת ההצלחה שלנו לחיות "חיים דתיים".

כדי שהארון יוכל להכיל בתוכו את לוחות הברית, את דברי ה' לאדם, על הדרך הרצויה שעליו לבחור בה, הוא צריך ציפוי של זהב מבפנים ומבחוץ. זהו האתגר הגדול של האנושות. הדרישות חייבות להיות לנגד עינינו ובלבנו כל הזמן

זה לא קשור לפוליטיקה ולא לשלטון, אלא להלך רוח ומוסכמה על חיים ביחד ועל היחס המועדף לאחרים בכל רגע ורגע של חיינו על האדמה. כן, הרף גבוה, אבל בלי שנחפש רף גבוה – נסכים להסתפק ברף נמוך יותר. וזה תמיד מביא לחורבן חברה או מדינה לאורך כל ההיסטוריה. התורה מזהירה אותנו מכך, ואני חרד מכך שאנחנו לא נותנים את המקום הראוי והמועדף שמגיע לעמדה זאת. תתבוננו, תחשבו, ונדבר על זה כשיח הכרחי להמשך קיומנו כעם בארצו.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 550 מילים
רן ברון

החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו

שני מכתבי איום ברצח שקיבלה השופטת ענת ברון מבהירים כי מי שחיבר אותם ידע על הפיגוע התאבדות שגדע את חייו של בנה ● רן ברון בן ה-23 היה אמור להופיע בליל הפיגוע בג׳ם סשן במועדון המייקס פלייס בתל אביב ● חבריו של רן כועסים על קמפיין ההסתה והאיומים נגד אמו ● אחד מהם, אביב אליאסי, הוא אחיו של "הצל": "אני יודע שאח שלי כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה"

עוד 2,743 מילים

ברצף פסקי דין מהחודש האחרון, משדר נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית קו מובהק של נטייה לצד הליברלי ● ג'ון רוברטס, שמונה לעליון לפני 15 שנה על ידי ג'ורג' בוש הרפובליקאי, מבקש כעת להפוך ללשון המאזניים של המוסד החשוב ● אחרי שהיה בדעת מיעוט נגד נישואים חד-מיניים, רוברטס הופך על רקע הכאוס בארה"ב ליותר ויותר ליברל - וטראמפ ממש לא אוהב את זה

עוד 1,448 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כִּישָּׁלוֹן

הפעם הכישלון לא יישאר יתום. גם לא יהיה צורך בבדיקת רקמות כדי לגלות מי אבא שלו. בבוא השעה נבוא עימו חשבון

עוד 993 מילים

למקרה שפיספסת

חיות אדם על ליבידו, נרקיסיזם, קופי בונובו והראשון בבידור

אבי תורת הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד דיבר על אנרגיה מיוחדת, שבזכותה האדם יכול לפעול על מנת לשרוד, לאהוב, להתרבות, לבנות. האנרגיה הזו, הדחפית במהותה, נקראת אנרגיה ליבידינלית. היא המניעה את דחף החיים – הליבידו.

בספרו 'הצגת הנרקיסיזם' מתאר פרויד את האנרגיה הזו כדחף, שבתחילת חייו של אדם היא מושקעת בעצמי, אך בהמשך הוא משקיע אותה באובייקטים אחרים. תחילה באמו ובהמשך בבני אדם קרובים אחרים, חברים, ואובייקטים לא אנושיים כמו עבודה תחביבים מוזיקה יצירה ועוד.

אבי תורת הפסיכואנליזה פרויד דיבר על אנרגיה מיוחדת, שבזכותה האדם יכול לשרוד, לאהוב, להתרבות, לבנות. האנרגיה הזו, הדחפית במהותה, היא אנרגיה ליבידינלית, המניעה את דחף החיים

בספר מתאר פרויד את העברת האנרגיה כפעולת טעינה. תחילה מוטענת האנרגיה בעצמי ובהמשך טוען האדם את האובייקטים הרצויים באנרגיה המדוברת.

פרויד מתאר בספרו 'הצגת הנרקסיזם' את יחסה של הטענת האנרגיה הזו כיחס בין יצור חד תאי לבין שלוחות הציטופלסמה שלו (רגליו המדומות). שלוחות ציטופלסמה העטופות בקרום התא משמשות יצורים חד תאיים לתנועה, היצמדות למשטחים, אכילה, רביה אל מינית (החלפת דנ"א עם יצורים אחרים) ועוד. כך מקביל פרויד את האנרגיה הנפשית שמשקיע אדם באובייקטים החיצוניים לו אך המופנמים אצלו – להשקעת האנרגיה של יצור חד תאי ביצירת שלוחות אל העולם שמחוצה לו.

אותה השקעה ליבידינלית שפרויד מתאר היא מושג המתאר את האנרגיה העוברת מאם לילדה בצורת חום ואהבה, העוברת בקשרים חברתיים, המניעה תהליכי בניה, קשרים חברתיים, חיבורים רומנטיים, בניית משפחה ועוד.

הכלב ז'אק מדגים בשתי התמונות הבאות הטענה ליבידינלית:

הכלב ז'אק עסוק בטיפוח עצמי
הכלב ז'אק עסוק בטיפוח עצמי

בתמונה הראשונה הוא מלקק את רגלו כחלק מטקס טיפוח עצמי שכלבים מקיימים מדי פעם. כאשר הוא נח, גם ללא נוכחות קרובה של אחרים, הוא עוסק בליקוק פרווה, איברים ונשיכתם קלות למשך דקות ארוכות. זוהי שגרת יומם של כלבים רבים המוחזקים בתנאים נוחים וללא לחץ ממושך.

כלבים המוחזקים בתנאים לא מתאימים ורוויי לחץ ימעיטו בפעילות זו והדבר יכול לשמש כאינדיקטור לרווחתם. כך באמצעות פעילות זו עסוק ז'אק בהטענה ליבידינלית של העצמי.

כלבים המוחזקים בתנאים לא מתאימים ורוויי לחץ ימעיטו בפעילות הטיפוח העצמי, והדבר יכול לשמש כאינדיקטור לרווחתם. כך, באמצעות פעילות זו עסוק ז'אק בהטענה ליבידינלית של העצמי

בתמונה מס' 2 לעומת זאת, מסמן ז'אק לסביבתו (במקרה זה לי) שהוא מעוניין שילטפו אותו. הוא לא עושה זאת כאשר הוא לבדו, אלא מגיע קרוב אל בני המשפחה, נשכב ומניע את ידיו על ראשו בתנועות ליטוף. בדרך זו, הוא מסמן כי ברצונו במגע מלטף של האחר, או במילים אחרות – בהטענה ליבידינלית מן האחר. הטענה ליבידינלית של אובייקט תהיה ליקוק ידי כפי שז'אק אוהב לעשות מדי פעם, כאשר כמובן הדבר מלווה גם בליטופים עבורו.

הכלב ז'אק בהטענה ליבידינלית מן האחר.
הכלב ז'אק בהטענה ליבידינלית מן האחר.

אנו מכירים את התנועות הנפשיות האלו מתוך יחסי הגומלין האנושיים. טיפוח עצמי ואוננות אינן פעולות זרות לאדם. כך גם דיבור על עצמי, חשיבה מילולית על עצמי והאדרה עצמית הן פעולות של הטענה ליבידינלית בעצמי. אך יש הבדל בין אלו הגופניות לאלו הקשורות בשפה או במראה. הגופניות מגרות ישירות את הגוף ואילו אלו הכרוכות בדיבור ובמבט מבחוץ קשורות להטענה ליבידינלית דרך האחר – אם בהזמנת מחמאה, ליטוף וכו'.

אנו מכירים את התנועות הנפשיות האלו מתוך יחסי הגומלין האנושיים. טיפוח עצמי ואוננות אינן פעולות זרות לאדם. כך גם דיבור על עצמי, חשיבה מילולית על עצמי והאדרה עצמית הן פעולות של הטענה ליבידינלית בעצמי

המיתולוגיה היוונית מספרת על נרקיסוס שהיה עלם יפה. נערות רבות התאהבו בו אך הוא לא החזיר יחס לאף אחת מהן, גם כאשר ליבן נשבר. בעקבות יחסו זה הוטלה עליו קללה מפי אלת הנקמה נמסיס, לפיה נאמר: 'הוא אשר אינו אוהב אחרים יאהב רק את עצמו!'. נרקיסוס לא אהב אף אדם אחר מלבד את עצמו, והביט בבואתו בכל מקום שיכול היה. כך, גם כאשר נקלע אל שפת אגם, לא עזב את בבואתו עד שמת כשהוא רוכן אל מימי האגם. מילותיו האחרונות היו אל בבואתו – 'היה שלום!'. אקו, אחת העלמות המאוהבות בו חזרה על דברי נרקיסוס 'היה שלום', וקוללה בכך שכל דבריה יהיו הידהוד של דברי אחרים.

המיתוס מדגים יפה את ההטענה הליבידינלית של האדם בעצמו, ובעזרתם של אחרים – כפי שמגולם במילותיה של אקו. אולם זוהי ההטענה הליבידינלית הקודמת ליחסי האובייקט. כפי שראינו בפוסט על מערכת ה-PANIC/GRIEF, (הפניקה והאבל), ההטענה על ידי האחר נתקלת בבהלה ובמחאה כאשר היא נפסקת.

המחאה והבעת המצוקה פועלים על האם דרך מערכת נוספת הנקראת מערכת ה-CARE והיא האחראית על מענה לצרכיו של האחר, כנראה בדרך של הזדהות. מערכת זו, מערבת את הורמון הפרולקטין שאחראי, בין השאר, ליצירת חלב באמהות הרות ויולדות, ואת הורמון האוקסיטוצין האחראי לתפעול מערכות הקשורות בזיהוי ותגובה רגשית לאחרים – היא המערכת העיקרית בטיפול ההורי ובקשר בין בני זוג.

בריאות נפשית ותהליך התפתחות תקין מביאים את האדם למצב בו הוא מסוגל להרפות מצרכי הליבידו העצמיים שלו ולהתפנות לצרכיו של האחר. בקשרים הדדיים השקעה ליבידינלית באחר עשויה להיות מתוגמלת ברווח המוחזר בצורת אנרגיה ליבידינלית המושקעת חזרה באדם. אך לא בקשר ישיר. כך יחסי גומלין בין אוהבים יהיו רוויים מחוות הדדיות ללא תנאי. אך זהו מצב הדורש יכולת לנתינה ללא תלות ישירה בקבלה. השקעה ליבידינלית ללא תנאי חליפין מידי.

בריאות נפשית ותהליך התפתחות תקין מאפשרים לאדם להרפות מצרכי הליבידו העצמיים ולהתפנות לצרכי האחר. בקשרים הדדיים השקעה ליבידינלית באחר עשויה להיות מתוגמלת באנרגיה ליבידינלית בחזרה

קופים רבים מקיימים יחסי גומלין ללא תנאי ישיר כאשר הם עוסקים בטיפוח הדדי (Grooming). מידת ההשקעה הליבידינלית באחר דרך ה-Grooming הוא מדד למעמד חברתי ודרך לסלול את דרכך למעלה בסולם ההיררכיה. הפרימטולוג פראנס דה ואאל גילה כי מין שימפנזה הנקרא בונובו נוהג לקיים יחסי מין כחלופה אינטימית יותר לטיפוח ההדדי, ומשתמש ביחסי המין על מנת לפתור סכסוכים ולפייס ריבים בחבורה.

אובדן ההשקעה הליבידינלית עשוי להיות קשה וחמור במיוחד, אם המערכת הנפשית לא מסוגלת להכיל אבדן גדול, או שמשהו בתהליך ההתפתחות הנפשית לא מאפשר למרחב ראוי להיבנות כך שהשקעה ליבידינלית לא תהיה תלויה בתגמול ליבידינלי מיידי.

כך, ביחסים בינאישיים יש השקעה ליבידינלית הדדית, והציפייה לגמול ליבידינלי תמורת השקעה ליבידינלית – איננה ציפייה לגמול מיידי, אלא מתקיים מרחב מסויים בו יחסי הגומלין מתקיימים.

אך לרוב התנועה היא הדדית ומשמשת לחיזוק יחסים חברתיים, בניית בריתות וצבירת תומכים, על מנת להגיע למעמד חברתי גבוה. אמוץ זהבי, הזואולוג שטבע וניסח את מונח 'עקרון ההכבדה' חקר את ציפורי ה'זנבנים' בערבה וגילה כי הפרטים הבכירים ביותר בלהקה הם אלו שהכבידו על עצמם ונקטו באלטרואיזם – שמרו יותר זמן ותרמו אוכל לאחרים בלהקה.

הפרימטולוג פראנס דה ואאל גילה כי מין שימפנזה הנקרא בונובו נוהג לקיים יחסי מין כחלופה אינטימית יותר לטיפוח ההדדי, ומשתמש ביחסי המין על מנת לפתור סכסוכים ולפייס ריבים בחבורה

ומה אצל בני אדם? ההסתכלות על דחף החלה מבני אדם, ורוב השנים המושג הזה היה מנותק מבעלי החיים. בשנים האחרונות, עם ההסתכלות על חייהם הרגשיים של בעלי החיים, החלו חוקרים מתחומים שונים לשאול את עצמם על קיום דחפים אצל חיות, לא רק במובן הלא אנושי ולא מאופק של המילה דחף, אלא גם כחלק בסיסי המניע את התנהגותם בכל תחום. גם תחומים החורגים מהדפוסים הטיפוסיים של טריפה ותוקפנות.

דודו טופז היה אחד הבדרנים המוצלחים בישראל. אין על כך עוררין. שמה של תכנית הבידור המצליחה שלו 'הראשון בבידור' מעיד על הקשר שלו לנכתב פה.

הוא עבד שנים רבות והגיע למעמד גבוה ביותר במארג החברתי של התרבות בישראל. בשלב מסוים התחלפה הנהלת חברת הטלוויזיה וזו בהמשך סגרה את שידורי התכנית וטופז ירד משעות הצפייה המבוקשות. ומאז החלה ירידה בחשיפה שראשי קשת נתנו לטופז, שניסה במקביל את מזלו בערוץ אחר ובאפיקי בידור אחרים אך לא חזר לגדולתו. מפח הנפש שלו היה גדול, כפי שעולה מראיונות טלוויזיוניים שנעשו לאחר מכן.

כשלוש שנים אחרי שנעצרה תכניתו, החלו להופיע דיווחים מוזרים על מקרי אלימות שאירעו לראשי חברת הטלוויזיה, וטופז נעצר והודה בקשר לאירועים.

בראיון טלוויזיוני עם רינו צרור סיפר טופז על תחילת דרכו בעולם הרייטינג. הוא תיאר את פועלו כעזרה לאנשים אל מול הביקורות שטענו שהשתמש בטלוויזיה למטרותיו. הוא התווכח עם המראיין שלא היה מדובר ברווח אישי אלא בעזרה.

דודו טופז היה אחד הבדרנים המוצלחים בישראל. אין על כך עוררין. שמה של תכנית הבידור המצליחה שלו 'הראשון בבידור' מעיד על הקשר שלו לנכתב פה

את תחושותיו במעבר לזכיין המתחרה, שם הוצע לו תשלום נמוך יותר, תיאר טופז כעלבון. במהלך הראיון סיפר המראיין על ההשפלות שספג דודו טופז מצד חברת קשת, זאת במקביל לכך שמנכ"ל קשת עדיין מטופל בעקבות התקיפה שספג.

טופז הגיב לנאמר בצורה אבסורדית. הוא חייך ועודד את רינו צרור להמשיך לספר על ההשפלות. לאחר מכן סיפר טופז על שינוי בטעם החיים שלו – כך גם קרא להצגה שלו שעלתה באותם ימים. הוא סיפר שטעם החיים הנוכחי שלו הוא העבודה והעשייה, להבדיל מטעם חייו הקודם: כסף ותהילה.

בפרשנות שלי – הוא תיאר את יעדו של הדחף. כאשר הדחף הזה לא התאפשר והיה תחת איום תמידי בחוויה של טופז – אז קרה לו הנורא מכל. בסוף הראיון, על רקע הקרדיטים, שאל צרור את טופז: "מה יש לך?", וטופז ענה: "אף אחד לא ייגע בי!". בפרשנות שלי זו אמירה ברורה המעידה על תחושת הרדיפה שחש טופז, והביאה אותו לכאורה לעשות את מה שהודה בו – לפגוע במי שפגע בו. זאת כיוון שלא אחוזי רייטינג אובייקטיבים פגעו בו, לתחושתו, אלא ידי אדם.

בסיפור עצוב זה האנרגיה האדירה שהושקעה – הפסיקה לחזור אל המקור שלה. משהו במערכת הפסיק את ההזנה שהלכה והתגברה, ואז כאב גדול הצטבר. הכאב, שסיבתו ההגיונית היחידה מבחינתו היתה תוקפנותו של האחר. ולא סתם תוקפנות. בראיון תיאר טופז נקמנות גם מן הצד השני, אם כי בדרכים המקובלות בתעשייה, שעשויות להיות כואבות.

בסיפור עצוב זה האנרגיה האדירה שהושקעה – הפסיקה לחזור אל המקור שלה. משהו במערכת הפסיק את ההזנה שהלכה והתגברה, ואז כאב גדול הצטבר

מנגנון הדחף הוא אינסופי, בחיה ובאדם. אך קל לנו לראות את האינסופיות של הדחף ותוצאותיו ההרסניות אצל בני האדם, כאשר הדחף לא נרגע אף פעם אלא הולך ומתעצם. אצל החיות, גם כאשר זכר אלפא מחזיק במעמדו שנים רבות, הוא יוחלף באחר. אם ילך בשקט ויפנה את מקומו או יילחם עד חורמה – זה עניין של אופי וטיבו של הדחף.

הדברים הכתובים בפוסט נכתבו לפני מותו של מבקר הטלוויזיה יהודה נוריאל, המוזכר בראיון עם רינו צרור כאחד האנשים שטופז חש נפגע מהם. יהי זכרם של השניים ברוך.

הראיון ביוטיוב:

רפי לוי הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט בקליניקה פרטית ובמערך בריאות הנפש ומרצה במסגרות שונות. בעל רקע והשכלה ביולוגית ורפואית ומתעניין בדמיון בין בני אדם לבעלי חיים, משורשי אבולוציה ועד לקליניקה של היום. מעבר לכך הוא בעל משפחה מקסימה, טבח מוסמך, נגר חובב ופעיל לזכויות עובדים סוציאליים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,531 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חברון הפכה לפצצת קורונה מתקתקת ברשות הפלסטינית

82% ממקרי הקורונה ברשות הפלסטינית מתרכזים סביב העיר חברון ● התנאים החברתיים הייחודים באזור הובילו להדבקה גבוהה יותר מאשר בשלוש הערים עם התחלואה הגבוהה ביותר בישראל גם יחד ● "לאנשים הייתה גישה כזאת שכאילו הכל ברצון האל, ומה שהוא רוצה – יקרה" ● "אבל הגורם החשוב ביותר בהתפשטות הווירוס הוא שאנחנו לא שולטים בנקודות הכניסה ובגבולות שלנו: המדינה שלנו מפורקת לחלקים"

עוד 992 מילים

שקד היא מלכת ניגוד העניינים של הפוליטיקה הישראלית

איילת שקד, ממובילות היוזמה להקים ועדה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים, לא היססה לפעול פעמים רבות תוך ניגוד עניינים מובהק ● כך התייצבה לצד אפי נוה, וגם לצד חברתה שירי דולב - שניסתה לגזור קופון מהקורונה ● ומה יש לשקד עצמה לומר בנושא? "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה" ● דעה

סוגיית ניגוד העניינים של שופטים היא נושא חשוב, שפגיעתו לא מבדילה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל, ולכן מן הראוי שתטופל ותתוקן כמה שיותר מהר על ידי הכנסת. עם זאת, העיתוי להקמת ועדת חקירה בנושא כעת, בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, הוא בעייתי, וזאת בלשון המעטה.

אבל בעייתית לא פחות מכך, היא עמדתה של אחת ממובילות היוזמה – חברת הכנסת והשרה לשעבר איילת שקד. "שופטים שלא יפסלו את עצמם בניגוד עניינים יועמדו לדין על הפרת אמונים", דרשה שקד בהצעת חוק שהעלתה לפני שבועיים. אבל מסתבר שאצלה, ברגע שניגוד העניינים נוגע לעצמה, המוסר הגבוה לפתע נעלם.

אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בדצמבר 2019 פרסם גור מגידו בדה מרקר כי שקד, ששיתפה פעולה כשרה עם לשכת עורכי הדין בקידום מינוי שופטים, ידעה בזמן אמת על מפקד הקולות שערך עבורה אפי נוה, יו"ר הלשכה דאז, בקרב מאות עורכי דין.

למעשה, שרת המשפטים שקד לא היססה (במהלך תקופת הדיל שלה עם נוה) להתערב לא רק בנושאי מינוי שופטים, אלא גם בנושאים פרלמנטריים הנוגעים אליו ישירות.

בין היתר, היא הקשתה על הקמת מוסד בוררות מול חברות הביטוח בישראל, בזמן שנוה ייצג כעורך דין את חברת הביטוח מנורה מבטחים.

אבל נוה לא היה לבד. הוא היה מקושר היטב לגילדה של עורכי דין, שייצגו את החברות הגדולות במשק, מבנקים ועד חברות מזון. שקד אף צולמה בפגישה משותפת עם נוה באחד מהמשרדים האלו, שייצג בין השאר את הבנקים פועלים ובינלאומי, אסם, מנורה והפניקס, וכן חברות של האחים עופר, תשובה ושטראוס.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה של ח"כ יואב קיש (ליכוד, היום סגן שר הבריאות), שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן

שקד גם התנגדה למתן סמכויות נרחבות לוועדה הפרלמנטרית שהייתה אמורה לדון באשראי שנותנים בנקים וחברות ביטוח לטייקונים; היא זו שניצלה את סמכותה כשרת משפטים בשביל לגרום לדחיית מועד יישום החוק לסימון מוצרים מזיקים בשנתיים; והיא התנגדה גם להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי והציבה מכשולים בסגירת חור שהיה קיים בחוק הריכוזיות, וששירת את אי. די. בי.

איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)
איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)

שקד אף הגדילה לעשות במהלך הדיונים על הסרת חסינותו של חיים כץ בכנסת בסוף ינואר. כץ פעל בניגוד עניינים חריף, כאשר קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו מוטי בן-ארי. מדובר בהצעה שהיטיבה, בין השאר, עם בן-ארי.

בעקבות כך התעורר ויכוח ער על מהו ניגוד עניינים מנקודת מבט של פעילות ח"כים. על כך אמרה שקד: "ח"כ לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה. לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע בוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

עוד אמרה שקד בדיונים על הסרת חסינותו של כץ, כי ניגודי העניינים הפכו בלתי סבירים ומשתקים את עבודת השרים, וכי יש להחיל חובת גילוי ודיווח – ולא חובת מניעה.

אלא שגם במבחן התוצאה, שקד לא החילה על עצמה לא גילוי ולא מניעה. כעבור שלושה חודשים בלבד מאותם דיונים, ובעיצומו של הגל הראשון של הקורונה, שקד קידמה בוועדת החוץ והביטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא גם במקרה חברתה הטובה של חברת הכנסת שקד.

אצל איילת שקד כנראה המשפט "נאה דורש נאה מקיים" לא תופס. ניגוד עניינים, מבחינתה, הוא כנראה בסך הכל עניין לחלשים – או לסתם שופטים.

שקד קידמה בוועדת החוץ ובטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא במקרה חברתה הטובה

עוד 539 מילים

קורס הכשרה לעובדים סוציאליים הופסק בשנית

מעקב בעקבות הפרסום בזמן ישראל, משרד הרווחה חידש את ההכשרה לעובדים סוציאליים שמטפלים בילדים נפגעי אלימות ● אבל הקורס הופסק שוב, בשל השביתה וההחמרה בהגבלות הקורונה ● ובינתיים, מתמודדים המטפלים עם אלימות גואה, איומים על חייהם והתאבדויות של מטופלים - בלא הדרכה והכוונה

עוד 613 מילים

ראיון סורוס, סודות ושקרים

כיצד הפך הטייקון ההונגרי-יהודי-אמריקאי ג'ורג' סורוס (אוטוטו 90) לכוכב של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות מסביב לעולם? ● אורבן מאשים אותו בהצפת הונגריה במהגרים לא חוקיים, הימין האמריקאי מאשים אותו במימון המהומות בארה"ב, יאיר נתניהו מכפיש אותו באירופה - ויש גם מי שמייחס לו את הפצת מגפת הקורונה ● אמילי טמקין, שכתבה ספר חדש על סורוס, מצביעה על המכנים המשותפים בין כל המגדפים, ומתעכבת על שם אחד: ארתור פינקלשטיין

עוד 2,375 מילים

עם עשרות חברות ומפעלים, קרן פימי של ישי דוידי הפכה לטייקון הגדול בישראל בתחום התעשייה ● הקרן לוקחת חברה, מפשיטה ומלבישה אותה מחדש, בתקווה שיימצא לה קונה ● בניגוד לתעשיינים המסורתיים, שמייסדים מפעל ומחזיקים בו עשרות שנים, כל הסיבוב הזה צריך לקרות בתוך שנים ספורות ● השבוע פרצו סכסוכי עבודה בשני מפעלים של הקרן ובמפעל נוסף מתוכננים פיטורים ● בהסתדרות מאשימים את הקרן בניצול משבר הקורונה: "יש פה מיליון מובטלים, זה לא מעניין אותם"

עוד 2,705 מילים

ישראל מייבשת

פרק 17מים הם עניין גדול בגדה המערבית - ובפרט בדרום הר חברון ● מים הם לא רק מקור החיים, אלא גם נשק וכלי שלטוני ● "יש לטפל בעניין הזה בשקט, בשלווה ובחשאי ולעסוק בחיפוש דרכים להגירתם לארצות אחרות", אמר לוי אשכול על הפלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים, ואף הציע את הפתרון: "ייתכן שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה" ● 53 שנה אחרי, אמיר בן-דוד רואה כיצד ישראל מיישמת את המדיניות הזו בשטח

עוד 2,442 מילים ו-1 תגובות

נתניהו: דמי האבטלה לשכירים יוארכו, עצמאים שקיבלו מענק - יזכו למענק נוסף בשבוע הבא

ראש הממשלה: פתיחת העסקים ומקומות הבילוי הייתה מוקדמת מדי; האחריות לכך מוטלת עליי ● לפיד: נתניהו מתלונן על הבירוקרטיה; מי היה כאן ראש הממשלה ב-11 השנים האחרונות? ● קרן וקסנר: התשלום שהעברנו לברק - בסך 2.3 מיליון דולר - היה בעבור שני מחקרים, שאחד מהם לא הושלם ● יושב ראש הקואליציה זוהר: בין הליכוד לבין כחול לבן שורר נתק מוחלט

עוד 33 עדכונים

המשבר בין הציבור החרדי לרשויות נראה חסר תקנה

אחת הבדיחות הנפוצות בימים אלה בקרב בני ישיבות הולכת כך: "אם ראית שוטר מרחוק - תשים מסכה. אם שכחת את המסכה - תוריד את הכיפה" ● הרבה תסכול מסתתר מאחורי הבדיחה הזו, עם טענות על אכיפה בררנית, ניתוק ואפליה ● בגל הראשון, דרעי ניהל את המשבר מול החרדים, אבל כעת גם דרעי ממודר ● והזעם ברחוב החרדי גואה ומגיע עד נתניהו ● פרשנות

עוד 717 מילים

מאז קום המדינה התנהלה מערכת ההשכלה הגבוהה בהצלחה מעוררת הערכה, וללא שר ממונה ● והנה מגיע זאב אלקין, ונחוש להותיר חותם כמעט בכל מחיר ● החלטתו לבטל את הבחינות פנים אל פנים באוניברסיטאות עלולה לגרום נזק לדורות, ונראית אבסורדית במיוחד לאור ההנחיה להמשיך לקיים מבחנים פסיכומטריים ● דעה

עוד 1,224 מילים

קק"ל לא מרפה: ניסיון נוסף לפטר עובדים פלסטינים

מעקב זמן ישראל אחת לכמה חודשים קרן קיימת מזמנת לשימוע עשרות עובדי שדה, שמועסקים במשך עשרות שנים ללא תנאים סוציאליים, ומבקשת לפטר אותם במסגרת קיצוצים והסכמים קיבוציים ● גם הפעם מפוטרים עשרה עובדים פלסטינים ותיקים ● בעתירה שהגישו נטען כי קק"ל פועלת ל"אפלייתם השיטתית, בהיותם תושבי הרשות הפלסטינית"

עוד 752 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה