באירוע של @ReopenNY שמחה מינקוביץ מפצירה במושל ניו יורק, אנדרו קואומו, לאפשר לעסקים קטנים לפתוח את שעריהם (צילום: נפתלי מריסואו)
נפתלי מריסואו

אפקט הקורונה החרדיות בניו יורק יוצאות למלחמה

האוכלוסיות החרדיות במדינת ניו יורק נפגעו קשות ממגפת הקורונה, וכעת הן משלמות גם מחיר כלכלי כבד ● המושל קואומו החליט לפתוח את המדינה בהדרגה, כאשר העיר ניו יורק והאזורים החרדיים יפתחו אחרונים ● בעלות עסקים חרדיות החליטו להשיב מלחמה, כדי להמשיך להתפרנס בכבוד ● ובמלחמה הזו כל האמצעים כשרים

על מדפי החנות Sareka on Saddle נערמות שמלות מקסי אביביות וחולצות צבעוניות עם שרוולים ארוכים: אף אחת לא ממששת אותן, אף אחת לא מודדת. חנות הבגדים הצנועים הזו נסגרה במרץ, כאשר מדינת ניו יורק חייבה את כל העסקים הלא-חיוניים להיסגר כדי לסייע במניעת התפשטות הקורונה.

עכשיו, כמעט 3 חודשים אחר כך, דינה בכהופר והוריה מתחילים לדאוג. ביחד הם מנהלים את החנות באיירומנט, ליד מונסי, בסביבה אולטרה-אורתודוקסית. אם לא יתחילו למכור את המלאי בקרוב, צפוי להם הפסד משמעותי ברבעון הזה.

"זאת העונה העמוסה ביותר שלנו. באביב ובקיץ אי אפשר להשיג חולצות ארוכות או חצאיות מקסי בטארגט", אומרת בכהופר על חנותה, שמשרתת בעיקר את הנשים החרדיות במחוז רוקלנד. "זה כאילו שיש לך חנות צעצועים בקהילה לא-יהודית, ואת נדרשת לסגור אותה לפני חג המולד".

"זאת העונה העמוסה ביותר שלנו. באביב ובקיץ אי אפשר להשיג חולצות ארוכות או חצאיות מקסי בטארגט. זה כאילו שיש לך חנות צעצועים בקהילה לא-יהודית, ואת נדרשת לסגור אותה לפני חג המולד"

אם הסחורה לא תתחיל להימכר בקרוב, זה כבר יהיה מאוחר מדי, אומרת רבקה אברמוביץ, אמה של בכהופר. בשנה הבאה הם יצטרכו להציע את הבגדים האלו בהנחה משמעותית, או לתקוע אותם במחסן. "כמו שאומרים פה במונסי, אף אחד לא רוצה לאכול קוגל ביום ראשון", היא אומרת.

וכך יצא שבכהופר הצטרפה ל-#ReopenNY – למען הפתיחה מחדש של מדינת ניו יורק. הקבוצה, שמונה יותר מ-160 בעלי עסקים קטנים, רובם יהודים חרדים, פונה למושל אנדרו קואומו בבקשה שיאפשר להם לפתוח את בתי העסק שלהם באופן מידי – עם המגבלות החמורות הנדרשות. אלו כוללות, בין היתר, כניסה לחנות בתיאום מראש, מגנים שקופים, אלכוג'ל בכניסה ובחנות ועטיית מסכות.

"הקורונה היא לא בדיחה מבחינתנו", אומרת בכהופר. "אף אחד לא טוען שהקורונה לא מסוכנת. אף אחד לא אומרת שהמגפה לא קיימת. אבל לנו יש מטרה אחת פשוטה, לחזור לעבודה בדרך הבטוחה ביותר האפשרית".

בשנה הבאה הם יצטרכו להציע את הבגדים האלו בהנחה משמעותית, או לתקוע אותם במחסן. "כמו שאומרים פה במונסי, אף אחד לא רוצה לאכול קוגל ביום ראשון", אומרת רבקה, אמה של דינה

דינה בכהופר ואמה רבקה אברמוביץ בחנות (צילום: קתרין ג'יי. פרינס)
דינה בכהופר ואמה רבקה אברמוביץ בחנות (צילום: קתרין ג'יי. פרינס)

מתווה יציאה הדרגתי

בניו יורק פועלים כ-465,000 עסקים קטנים. לפי הפנייה של #ReopenNY, "אם חנויות הענק יכולות לשרת מאות לקוחות בכל רגע נתון, אנחנו האזרחים זכאים למידה זהה של אמון שתאפשר לנו לשרת מספר קטן יותר של לקוחות בעסקים שלנו. לפי ההיגיון הבריא, קל יותר לפקח ולשמור על מרחבים קטנים בהרבה".

מדינת ניו יורק אכן נפתחת מחדש – פשוט לא בבת אחת. כחלק מתכנית 12 השלבים של קואומו, המדינה תיפתח בהדרגה, כשחלקים מסוימים יתחילו לפעול לפני אחרים. חמישה מחוזות צפויים להיפתח עד סוף מאי, אבל מחוז רוקלנד והעיר ניו יורק, שנפגעו אנושות מהמגפה, לא צפויים להיפתח לפני אמצע יוני.

כחלק מתכנית 12 השלבים של המושל קואומו, מדינת ניו יורק תיפתח בהדרגה. חמישה מחוזות צפויים להיפתח עד סוף מאי, אבל מחוז רוקלנד והעיר ניו יורק, שנפגעו אנושות מהמגפה, לא צפויים להיפתח לפני אמצע יוני

לפי אתר הקורונה של מחוז רוקלנד, ב-25 במאי, כמעט 30% מהתושבים נדבקו בווירוס, ו-618 מתו. במחוז חיות קהילות חרדיות ואולטרה-אורתודוקסיות כמו מונסי, רמפאו ואיירמונט, שם פועלת חנות הביגוד "סרקה".

כדי להבין את מצב העסקים האלו תחת משבר הקורונה, ביקרתי באזורים מסביב לעיר ניו יורק שבהן חיות קהילות יהודיות גדולות, ודיברתי עם בעלי העסקים החרדיים באזור. כל בעלי העסקים הקטנים שרואיינו לכתבה הזאת מסכימים על דבר אחד: אמצע יוני זה עוד יותר מדי זמן.

בעלי העסקים אומרים שהם לא מתרעמים רק על המוסר הכפול, שמפלה אותם לרעה ביחס לרשתות השיווק הגדולות. ככל שהסגר מתמשך הם חוששים להמשך קיומו של העסק שלהם – פשיטות רגל שיעלו למשק האמריקאי במיליוני משרות.

"המושל צרך למצוא דרך לפעול, וכולנו צריכים להיות מוכנים לרגע שבו הוא יורה לנו לפתוח", אומרת ריבקי פיינר, מנכ"לית Universal Communication Network, חברה לכתיבת מענקים ותקשורת אסטרטגית שפועלת ממונסי.

בדיוק לצורך העניין הזה הכינה פיינר מסמך הנחיות לצוות שלה, שמורכב מנשים בלבד. כשהן יחזרו לעבודה, יפרידו למעלה משני מטרים בין השולחנות שלהן. הן יידרשו למדוד חום מדי יום, ולנקות את הידיים בנוזלי החיטוי שמפוזרים ברחבי המשרד. אבל לעת עתה המשרדים עדיין ריקים.

ריבקי הכינה הנחיות לצוות שלה, שמורכב מנשים בלבד. כשהן יחזרו לעבודה, יפרידו למעלה משני מטרים בין השולחנות שלהן. הן יידרשו למדוד חום מדי יום, ולנקות את הידיים בנוזלי חיטוי. אבל לעת עתה המשרדים ריקים

שמחה וזלמן מינקוביץ מקווים לפתוח מחדש את החנות שלהם, תכשיטי היוקרה אמור, בקרוב (צילום: מושקה קרינסקי)
שמחה וזלמן מינקוביץ מקווים לפתוח מחדש את החנות שלהם, תכשיטי היוקרה אמור, בקרוב (צילום: מושקה קרינסקי)

"אנשים רוצים לקנות"

"נמאס לנו. אנחנו צריכים להאכיל את המשפחות שלנו", כתבה שמחה מינקוביץ בטוויטר. מינקוביץ, שמחזיקה יחד עם בעלה ב-Amor, חנות תכשיטים בברוקלין, ישבה לא מזמן במכונית שלה והקליטה סרטון לטוויטר שבו היא מפצירה בקואומו לאפשר לעסקים קטנים ולא חיוניים לפתוח מחדש את העסקים שנסגרו במרץ.

מינקוביץ החליטה לצלם את הסרטון, שזכה ליותר מ-330,000 צפיות, אחרי שבעלה סיפר לה על חבר שלהם שעסקיו נקלעו לקשיים שיחייבו אותו לסגור. כ-47% מ-5,800 העסקים הקטנים שנסקרו בסוף מרץ לא צפויים להיפתח עד סוף השנה, לפי הניו יורק טיימס.

"נמאס לנו, אנו צריכים להאכיל את המשפחות שלנו", כתבה שמחה בטוויטר. שמחה, שמחזיקה בחנות תכשיטים בברוקלין, ישבה במכונית שלה והקליטה סרטון שבו היא מבקשת לאפשר לעסקים לפתוח מחדש

למרות שמינקוביץ אומרת שהחנות שלה לא נמצאת בסכנת סגירה, המידע על החבר שעומד בפני פשיטת רגל טלטל אותה – במיוחד כי מוקדם יותר באותו יום היא לקחה את ששת ילדיה לסניף של 7-Eleven כדי לקנות חטיף, פרס על ההתנהגות הטובה שלהם במהלך השבוע. כשיצאה מהחנות, היא קלטה שכל רשתות החנויות הגדולות – 7-Eleven, וולמארט וטארגט – פתוחות.

מבחינתה, זאת צביעות. לא פחות. למה הם לא יכולים לפתוח את החנות הקטנה שלהם, אם ינקטו בצעדים המחמירים הנדרשים? אז היא צילמה סרטון.

"זאת הייתה קריאה לפעולה", היא אומרת. "הייתי הרוסה. ההורים שלי היו יזמים, וראיתי אותם מתמודדים עם עליות ומורדות, אבל הם תמיד שרדו איכשהו. הכלכלה מתפוררת עכשיו, וכל כך נמאס לי מזה".

כשהחנות שלה תיפתח סוף-סוף, היא תידרש לאמץ כללים מחמירים מאוד לריחוק חברתי. בין שאר הדברים, מותר יהיה להגיע לתפוסה מקסימלית של 50% בכל רגע נתון – כולל עובדים. מינקוביץ אומרת שהיא תוודא שכל הנוכחים בחנות שלה יישמעו למדינות ויפעלו בהתאם לכללים. גם אצלה יוכלו להיכנס לחנות רק בתיאום מוקדם ורק עם מסכות. "החנות שלי היא המקום שלי, היא כמו הבית. ולאף אחד לא אכפת מהבית שלך יותר מלבעלי הבית", אומרת מינקוביץ.

אברמוביץ מסכימה איתה. "אני לא רוצה לפתוח לגמרי, אבל אני כל הזמן מקבלת טלפונים. אנשים רוצים לקנות", היא אומרת ומוסיפה שבגלל שרוב הלקוחות שלה הן נשים חרדיות בלי גישה לאינטרנט, קניות אונליין הן לא אופציה.

ועם כל זה, אל סמואלס, נשיא התאחדות העסקים הקטנים של רוקלנד מפציר בעסקים הקטנים להתאזר בסבלנות. "בכל הנוגע לבריאות, המושל שלנו נקט בקו השמרני ביותר האפשרי. הבריאות מעל הכל", הוא אומר. "אני רוצה שהם יהיו בריאים, יקומו כל בוקר וילכו לעבודה. אני רוצה שהלקוחות שלהם יהיו בריאים. אני חושב שאנו צריכים לפעול לפי ההנחיות, למרות שהן מאוד קשות ליישום".

ריבקי פיינר, מנכ"לית Universal Communication Network (צילום: קתרין ג'יי. פרינס)
ריבקי פיינר, מנכ"לית Universal Communication Network (צילום: קתרין ג'יי. פרינס)

מחסומים ביורוקרטיים

שיעור האבטלה בניו יורק עומד כעת על 13%, הגבוה ביותר מאז השפל הגדול. בחמשת השבועות האחרונים הגישו 1.4 מיליון בקשה לתשלום דמי אבטלה, לפי רשות התעסוקה בניו יורק. הנתונים האלה לא כוללים עובדים במשרה חלקית או עצמאים, כמו למשל מנדל רוזנפלד משכונת קראון הייטס בברוקלין.

רוזנפלד, יליד שוויץ, נאחז באוויר: הוא הקים את Swiss Events לפני שנה, ובחר בשם מתוך גאווה עצמית ביכולת התכנון המדויקת והמוקפדת שלו. העסק החדש, שיצא לדרך ברגל ימין, שיפר את ההכנסות שלו בצורה משמעותית.

לפני כן עבד כשכיר של חב"ד בהפקת אירועים. אבל אז התחילו הביטולים. והם לא נפסקו. "עסקי האירועים מבוססים על אנשים שנפגשים במקום מסוים, וכמו שזה נראה עכשיו, לא אוכל לחזור לעבודה בעתיד הנראה לעין", הוא אומר.

"אני מאוד מודאג מהשנה שלפנינו", אומר רוזנפלד וחוזה הפסד של 20-25 אלף דולר השנה. "אין לי מושג איך אני אשרוד. לא היו לי שום הכנסות בחודש-חודשיים האחרונים, וחשבון הבנק שלי יתרוקן. אני לא יודע מה לעשות".

"אני מאוד מודאג מהשנה שלפנינו", אומר מנדל וחוזה הפסד של 25 אלף דולר השנה. "אין לי מושג איך אשרוד. לא היו לי שום הכנסות בחודשים האחרונים, וחשבון הבנק שלי יתרוקן. אני לא יודע מה לעשות"

האפשרויות שעומדות בפניו מוגבלות. רואה החשבון שלו מסייע לו להגיש בקשה לתכנית הגנת המשכורת הממשלתית, ה-PPP, אבל מכיוון שהוא מעסיק רק פרילנסרים ועובדים במשרות חלקיות, לא בטוח שייצא לו משהו מזה.

ה-PPP סייעה לסרקה של אברמוביץ, אבל רק עד נקודה מסוימת. "זה בקושי כיסה חודש שכירות", היא אומרת. "התכנית משלמת לעובדים שלי שכר נמוך יותר מאשר דמי אבטלה".

מנדל רוזנפלד השיק לאחרונה מיזם לתכנון אירועים, Swiss Events (צילום: באדיבות המצולם)
מנדל רוזנפלד השיק לאחרונה מיזם לתכנון אירועים, Swiss Events (צילום: באדיבות המצולם)

אין אור בקצה המנהרה

היזם חיים הומניק מסידרהרסט, לונג איילנד, מנהל קייטנה לבנות ומרכז למידה. אבל החרדות שלו לא קשורות לעסקים האלה דווקא. הקייטנות עדיין לא נפתחו, והוא מצא דרך לנהל את שירותי הלמידה שלו בצורה מוצלחת – גם מרחוק.

אבל הומניק מודאג מעתיד החנות לבגדי תינוקות ופעוטות שקנה לפני פחות משנה, Lavish Layette. הומניק ואשתו השקיעו אלפי דולרים בעיצוב מחדש של החנות וברענון המלאי שלהם.

"היינו אמורים להכניס 100-140 אלף דולר בשלושה חודשים. אבל במקום זה הגענו למכירות אונליין של 20,000 דולר, אחרי הנחה משמעותית של 25% על כל הסחורה. כפועל יוצא מזה, אנחנו תקועים עם המון מלאי", הוא אומר.

כל האנשים במעגל החברתי שלו מכירים מישהו שחלה בקורונה, והומניק, כמו כל מי שהתראיין לכתבה הזאת, לא לוקח את המחלה בקלות.

"אנחנו לא מתעלמים ממנה. אנחנו לא מזלזלים בה. אבל המצב בסוף מאי לא דומה למצב בסוף מרץ", הוא אומר. "התגובה שלנו לווירוס חייבת להלום את מידת האיום. אנחנו בסך הכל רוצים לראות את האור בקצה המנהרה".

עוד 1,418 מילים
סגירה