בירה טייבה (צילום: Peter Kneffel)
"אם הסיפוח יקרה עכשיו - קשה לדעת מה יקרה. הכל יכול להתפוצץ, וכולנו נסבול"

מסתבר שזו באמת הבירה הטובה במזרח התיכון

פרק 7

מדיס ח'ורי חזרה לטייבה אחרי שהשלימה תואר במנהל עסקים בבוסטון, כדי להשתלב בעסק המשפחתי, ובשנים האחרונות היא מנהלת את "בירה טייבה" ביד רמה ● היא הייתה שם באינתיפאדה השנייה, שכמעט חיסלה את העסק ● היא מתמודדת עם משבר הקורונה והפוגת הרמאדן ● אבל את הסיפוח, היא לא יודעת אם הם ישרדו ● אמיר בן-דוד ביקר אותה במפעל וחזר עם שלושה ארגזי בירה - שחוסלו במהירות גדולה בהרבה מהמתוכנן

על התווית הכתומה של בירה טייבה, מתחת ללוגו ומעל השמש העליזה שמפציעה מאחורי בתי הכפר, מודפסת סיסמה שיכולה להיראות שחצנית: "הבירה הטובה במזרח התיכון". אבל זו אמת בפרסום. כעד מומחה בעל ניסיון לא מבוטל בתחום – אם כי רק מהצד הצרכני – אני מאשר את המסר. אם אדרש להוכיח את רצינותי, אוכל להציג כראייה מסייעת שלושה ארגזים של בירה טייבה שקניתי בשני הביקורים שלי במקום, ושנלגמו במהירות גדולה בהרבה מהמתוכנן.

"דארק" של בירה טייבה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
"דארק" של בירה טייבה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אני מעדיף את "גולדן", הבירה הקלאסית של טייבה. בירת אייל בהירה. 5% אלכוהול. היא כמובן לא מפוסטרת, כמו כל הבירות של המותג. פיסטור עוזר להאריך את חיי המדף של הבירה, אבל פוגע בטעם שלה. גם ה"דארק" הכהה ובעלת 6% אלכוהול היא בחירה מוצלחת. יש גם לייט קלילה יותר ו"חלאל" ללא אלכוהול – אבל הן פונות מראש לקהלים אחרים, שלא מתלהבים מאלכוהול.

המבשלה של "בירה טייבה" נמצאת ממש בלב מתחם המגורים של משפחת ח'ורי בעיירה הנוצרית הקטנה טייבה. בחודשים האחרונים המבשלה מושבתת כמעט לחלוטין מפעילות. בהתחלה בגלל הקורונה. אחר כך בגלל השילוב של הקורונה ורמדאן. ועכשיו ענני הסיפוח מקדירים את השמיים ואת העתיד.

עשרות משטחים עם ארגזי בירה חוסמים את המבואות לבתי המגורים. סחורה מצוינת שמקווה לימים טובים יותר. בני משפחת ח'ורי מבוצרים עכשיו מאחורי חומות של ארגזי הבירה שהם עצמם מייצרים – ומקווים לטוב.

"אנחנו פלסטינים, אנשים אופטימיים מטבענו", אומרת מדיס ח'ורי, "אתה חייב להיות אופטימי במקום כזה, אחרת תיכנס לדיכאון ותעזוב את המדינה".

מדיס ח'ורי במבשלת הבירה המשפחתית בטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)
מדיס ח'ורי במבשלת הבירה המשפחתית בטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)

ח'ורי יודעת על מה היא מדברת. היא חזרה לטייבה ב-2007 אחרי שהשלימה תואר במנהל עסקים בבוסטון, כדי להשתלב בעסק המשפחתי. עברה דרך כל התחנות במפעל – רכש, ייצור, אריזה, שיווק. ובשנים האחרונות היא מנהלת את המפעל ביד רמה. שחררה את אביה ודודה שייסדו את העסק לנוח ("למרות שהם לא באמת מסוגלים לא לעבוד").

בסוף שנות השמונים אביה של מדיס, נדים ח'ורי, למד גם הוא מנהל עסקים בבוסטון ובזמנו החופשי השתעשע בייצור בירה ביתית. העניין מצא חן בעיניו עד כדי כך שהוא עבר לקליפורניה והוסמך שם בייצור בירה. אחרי שנחתמו הסכמי אוסלו הוא טס לטוניס, הציג ליאסר ערפאת את התוכנית להקים מפעל בירה בשטחים וקיבל את ברכתו. בקבוקי ה"גולדן" הראשונים יצאו לשוק בסוף 1995.

אחרי שנחתמו הסכמי אוסלו, נדים ח'ורי טס לטוניס, הציג ליאסר ערפאת את התוכנית להקים מפעל בירה בשטחים וקיבל את ברכתו. על התווית של הבקבוקים הראשונים נכתב "טעם את המהפכה"

על התווית של הבקבוקים הראשונים נכתב "טעם את המהפכה", קריצה לרוח הפטריוטיות והאופטימיות שנשבה אז ברחוב הפלסטיני. אבל התברר שלחובבי הבירה הפלסטינית אין סנטימנטים מיוחדים לתוצרת מקומית. הם המשיכו להעדיף את "מכבי" הישראלית. וממילא השוק המקומי מצומצם, כי בחברה של 97% מוסלמים, המעמד של אלכוהול דומה לזה של בשר חזיר בישראל: יש, אבל אף אחד לא מנפנף בזה.

הכניסה למתחם של בירה טייבה (צילום: אמיר בן-דוד)
הכניסה למתחם של בירה טייבה (צילום: אמיר בן-דוד)

התווית על הבירה הוחלפה ב"הבירה הטובה במזרח התיכון" כדי לפתות את היבואנים מיפן ומאירופה ובעיקר את הישראלים שהחלו לגלות עניין בבירה החדשה והאיכותית.

שבע השנים הטובות, עד שפרצה האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, היו שנים של צמיחה מהירה. הבירה קיבלה היתר כשרות (מהרב אבי גיסר מעופרה, התנחלות שהוקמה בחלקה על אדמות טייבה). רוב הבירה שיוצרה שווקה לישראל, ובשנים הראשונות הייתה להיט אצל חובבי בירות בברים של תל אביב וירושלים. אלה היו הימים לפני שעשרות בירות בוטיק החלו להתחרות על תשומת לב.

משפחת ח'ורי, שהיא מהמשפחות החזקות והמבוססות בטייבה ("אנחנו גרים כאן לפחות 500 שנה שמתועדות בעץ המשפחתי. כנראה יותר", מספרת מדיס) הרחיבה את העסקים, ופתחה בטייבה גם מלון של 80 חדרים, שאותו מנהלת אלנה, בת דודתה של מדיס (בתו של דאוד).

יין של משפחת ח'ורי שמיוצר ביקב של בירה טייבה (צילום: AP Photo/Nasser Shiyoukhi)
יין של משפחת ח'ורי שמיוצר ביקב של בירה טייבה (צילום: AP Photo/Nasser Shiyoukhi)

אחיה של מדיס, כנען, מפעיל בתוך המלון יקב יינות בוטיק. הגיס של מדיס שוקל עכשיו לחזור עם משפחתו מבוסטון ולהקים בעיירה גם מבשלת אלכוהול שתייצר וויסקי, וודקה ועראק. וכשהעסקים המשפחתיים מבוססים על ייצור ומכירת אלכוהול, ועל תיירות ופנאי – לא פשוט לנהל אותם בתנאי אי-הוודאות של פלסטין.

'עוצר' זו מילה רגישה

הקורונה פגעה בעסקי משפחת ח'ורי בעוצמה. "המלון סגור ממרץ", מספרת מדיס, "כל הקבוצות שהיו מתוכננות להגיע עד אוגוסט כבר ביטלו. את המפעל סגרנו לחלוטין לשלושה שבועות ברגע שהמשבר פרץ. כל הלקוחות הגדולים שלנו – מלונות, מסעדות – נסגרו מיד. ואנחנו גם מסתמכים הרבה על תיירות, שמגיעה לישראל ולפלסטין. וגם היא נעצרה.

"ציפינו ש-2020 תהיה שנה גדולה. בשנה שעברה הגיעו לבקר בפלסטין יותר משלושה מיליון תיירים. וציפינו שהשנה יגיעו יותר. אז כבר בתחילת השנה וידאנו שיש לנו מספיק בקבוקים, מספיק ארגזים, מספיק שמרים וכשות, כדי שנוכל להיענות לכל הדרישות הצפויות של השוק. ואז – בום. הכול נסגר לנו בפרצוף בגלל הקורונה. אין מכירות, אין תיירים, אין שום דבר. ואז הגיע גם הרמדאן. אף אחד עכשיו לא מוציא כסף על אלכוהול".

המפעל והכרזה של הפסטיבל הראשון שהתקיים בבירה טייבה (צילום: אמיר בן-דוד)
המפעל והכרזה של הפסטיבל הראשון שהתקיים בבירה טייבה (צילום: אמיר בן-דוד)

בישראל המון אנשים דיווחו בימי סגר הקורונה שהם עברו לשתייה ביתית כבדה.
"כן, זה קרה בכל העולם, אנשים עברו לשתות בבית. בפלסטין אנחנו יושבים בבתים ואוכלים. זה ההבדל".

בכיכר הקטנה בכניסה לטייבה, הנקראת כיכר אפרים, מוצב פסל מוזהב של ישו שפורש את ידיו ומרעיף מאהבתו על הבאים. בברית החדשה מסופר שישו ותלמידיו עברו דרך הכפר הזה, שנקרא אז אפרים, וזכו לקבלת פנים לבבית ולהכנסת אורחים נדיבה על ידי תושבי המקום. האגדה מספרת שגם צלאח א-דין התארח במקום, והוא זה שהעניק לו את שמו החדש.

"צלאח א-דין נזקק למקום לנוח ולהאכיל את הסוסים בדרך לירושלים, ואנשים פה אירחו אותו באהבה, וכשהוא עזב הוא בירך אותם וקרא להם 'טייבין' – שזה בערבית 'אנשים טובים'. ככה המקום הפך מאפרים לטייבה", מספרת מדיס.

"צלאח א-דין נזקק למקום לנוח ולהאכיל את הסוסים בדרך לירושלים, ואנשים פה אירחו אותו באהבה, וכשהוא עזב הוא בירך אותם וקרא להם 'טייבין' – שזה בערבית 'אנשים טובים'. ככה המקום הפך מאפרים לטייבה"

טייבה היא עיר נוצרית, ומשפחות נוצריות הן בדרך כלל קטנות יותר מהמשפחות המוסלמיות "והן הופכות קטנות יותר ויותר מדור לדור". 1,500 נוצרים מתגוררים היום בכפר, ועוד כעשרת אלפים מבני הכפר התפזרו בעולם. אומרים שרק במישיגן גרים עכשיו יותר בני טייבה מאשר בטייבה עצמה. התרבות הנוצרית, החיבור לכנסייה, מקלים על ההגירה. אבל גם מי שעזבו משקיעים בכפר מרחוק, לטובת בני משפחותיהם. מה שעוזר למקום לעבור תקופות קשות, כמו השנה.

פסל ישו בכניסה לטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)
פסל ישו בכניסה לטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)

זה התחיל עם פרוץ הקורונה. "כל הפלסטינים צייתו מיד להוראות הממשלה הפלסטינית להישאר בבתים ולנקוט באמצעי זהירות. כולנו יודעים שאין לנו את היכולת להתמודד עם מגפה גדולה. אם היינו נקלעים למצב כמו של איטליה או ספרד, או כמו מה שקורה עכשיו בארצות הברית, הייתה פה קטסטרופה גדולה. אין לנו את הציוד הרפואי, אין לנו את הרופאים, אין לנו את בתי החולים, אין לנו גם את הידע איך לנהל משבר בסדר גודל כזה".

בישראל, כשהטילו סגר מוחלט, המון אנשים אמרו 'עכשיו אנחנו יכולים להרגיש מה מרגישים הפלסטינים'.
"כן, זה אירוני. ואתם הרגשתם רק חלק קטן מזה. אצלנו לא קראו למה שהיה כאן 'עוצר' כי המילה הזו היא מילה מאוד רגישה אצל הפלסטינים. אז קראו לזה 'הישארות בבית'. בהתחלה אנשים אמרו 'אה, סגר לשבועיים? זה לא בעיה'. אבל אז הרחיבו את הסגר בעוד שבועיים ואז כבר התחלנו להרגיש את הלחץ. אין עבודה. אין כסף. אלה זמנים לא פשוטים. והסיטואציה גם ככה מאוד לא יציבה".

"אצלנו לא קראו למה שהיה כאן 'עוצר' כי זו מילה מאוד רגישה אצל הפלסטינים. אז קראו לזה 'הישארות בבית'. בהתחלה אנשים אמרו 'סגר לשבועיים? זה לא בעיה'. אבל אז הרחיבו בעוד שבועיים והתחלנו להרגיש את הלחץ"

מרגישים מתח בחוץ?
"כן. בטח. בטייבה מרגישים את זה קצת פחות, כי זו עיר קטנה. אבל כשאתה נוסע לרמאללה, אנשים בוכים שם. יש לי לקוחות שביטלו את ההמחאות שנתנו לי. הם לא רוצים שאפקיד את ההמחאות כי אין להם כסף לכסות אותן. יש לי הרבה כסף שמגיע לי ואני לא יכולה לגבות אותו, כי לאנשים אין כסף לשלם. ואנשים שחייבים בוכים לי.

מדיס ח'ורי במפעל הבירה המשפחתי בטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)
מדיס ח'ורי במפעל הבירה המשפחתי בטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)

"בינתיים פתחנו מחדש את המפעל, אנחנו מתעסקים עכשיו קצת בתחזוקה. שיפוץ. מנסים להשתמש בהפסקה הזו שנכפתה עלינו לעשות דברים שלא הספקנו קודם. אנחנו מקווים שאחרי הרמדאן העניינים יתחילו להסתדר. שיפתחו מחדש את הגשרים לירדן, את שדה התעופה בישראל. שתתחיל שוב תנועה של אנשים".

ועוד לפני שאפשר היה להתאושש מהמכה של הקורונה ומהלחץ של ימי הרמדאן, נוסף איום הסיפוח. ומרגישים אותו היטב.

"אנחנו לא יודעים מה עומד לקרות. זה מפחיד", אומרת מדיס, "ברור שאם זה יקרה הרבה דברים כאן ישתנו, אבל אין לנו מושג מה יקרה. ברור שכל ההסכמות שהושגו בעבר בשיחות השלום יבוטלו. אין ספק שזה יהיה שינוי דרמטי בכללי המשחק, וברור שזה לא יהיה לטובה.

"אנשים מדברים על זה הרבה. כולם מודאגים. אומרים שהכוונה היא לספח 28% מהפירורים שעוד נשארו לפלסטינים. וברור שאם זה יקרה – החלום על מדינה עצמאית נגמר. מה יקרה אז? מה יקרה לרשות הפלסטינית? מי ירצה אותה אם יתברר שהיא לא יכולה להגן האנשים ועל האדמה? מה יקרה לאנשים? אף אחד לא יודע. זה מאוד עצוב לראות איך הדברים מתפתחים.

מתחם המגורים של משפחת ח'ורי בטייבה מוקף משטחי בירה (צילום: אמיר בן-דוד)
מתחם המגורים של משפחת ח'ורי בטייבה מוקף משטחי בירה (צילום: אמיר בן-דוד)

"אחותי ובעלה, שגם הוא בן טייבה, תיכננו לחזור מבוסטון ולפתוח כאן מבשלת אלכוהול חדשה. היא רוצה שהילדים שלה יגדלו בטייבה וילמדו את השפה ואת התרבות. הם רוצים להיות קרובים למשפחה. הילדים שלהם כבר רשומים לבית הספר ברמאללה. אמרתי לה 'אולי כדאי שתחכו, נראה מה קורה עם הסיפוח'.

"אחותי ובעלה תיכננו לחזור מבוסטון ולפתוח כאן מבשלת אלכוהול חדשה. היא רוצה שהילדים שלה יגדלו בטייבה וילמדו את השפה ואת התרבות. אמרתי לה 'אולי כדאי שתחכו, נראה מה קורה עם הסיפוח'"

"אנחנו לא יכולים לדעת אם זה יעבור בשלום או שהולכת להיפתח אינתיפאדה חדשה. אם הולכת לפרוץ אינתיפאדה חדשה, אני לא רוצה שהילדים של אחותי יעברו את מה שאנחנו עברנו באינתיפאדה. זו הייתה טראומה גדולה בשבילנו".

הסיפוח הוא שאלה קיומית

האינתיפאדה השנייה כמעט מוטטה את "בירה טייבה". המכירות נעצרו בבלימת חירום. משאיות נתקעו במחסומים. מכולות עמדו והתבשלו בשמש בצד הפלסטיני של המחסומים, והבירה שלא נמכרה התקלקלה בחום הכבד. המכירות צנחו בבת אחת ב-80%. משפחת ח'ורי נקלעה לקשיים כלכליים. 15 מתוך 20 העובדים במפעל פוטרו והמפעל כמעט ונסגר.

מדיס זוכרת את התקופה הטראומטית כנערה. "באינתיפאדה השנייה הייתי בתיכון. זו הייתה תקופה מאתגרת מאוד. למדתי אז בבית ספר ברמאללה. במקום נסיעה של רבע שעה זה היה לוקח לנו שעה וחצי. היינו מתעכבים במחסומי דרכים, צריכים לעבור דרך עמדות בידוק. היינו הולכים ברגל בהרים. לפעמים לא היינו יכולים לחזור בחזרה מבית הספר ונאלצנו להישאר לישון ברמאללה.

הרחוב הראשי בטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)
הרחוב הראשי בטייבה (צילום: אמיר בן-דוד)

"חוויתי את כל מה שקרה אז. ימי העוצר, ההפגנות, הגז מדמיע, המהומות. זה עשה אותי חזקה יותר כפלסטינית כי עכשיו אם קורה משהו זה כבר 'נו, שיהיה. ככה זה'.

"אלה היו זמנים רעים מאוד. אחותי, רנין, היתה בת שש או שמונה, והיא עברה התקף חרדה. חיילים איימו עליה בנשק במחסום והיא כל כך נבהלה שהיא לא הסכימה יותר לנסוע לרמאללה לבית הספר. זה היה מפחיד מדי בשבילה. בלית ברירה העבירו אותה לבית ספר בטייבה. לשמחתנו זה דעך לקראת 2005. פלסטינים התחילו בהדרגה לחזור לחיים. לעשות עסקים, לארגן אירועים, חגיגות".

ב-2005 ייסדה משפחת ח'ורי את חגיגות ה"אוקטובר-פסט" של טייבה. השלט שקידם את פני הבאים לפסטיבל הראשון תלוי עד היום מעל מכלי הבירה במפעל. מאז זו מסורת שנתית, שגדלה משנה לשנה. "כל הרעיון היה לחגוג את טייבה ואת המוצרים המקומיים של טייבה. בפסטיבל הראשון הגיעו אלף מבקרים. גם הרבה ישראלים, שהופתעו לראות פלסטינים שותים, נהנים.

"כל הרעיון היה לחגוג את טייבה ואת המוצרים המקומיים של טייבה. בפסטיבל הראשון הגיעו אלף מבקרים. גם הרבה ישראלים, שהופתעו לראות פלסטינים שותים, נהנים"

"מרכז האירועים הוא סביב המבשלה ומכאן יוצאים לביקורים בעיר העתיקה, בכנסיות. מחוץ למבשלה יש הופעות של היפ-הופ פלסטיני, ראפ, רוק, רגאיי, מוזיקה מסורתית. נשים מטייבה מוכרות מוצרים מקומיים – קינוחים, מאפים, מאכלים ביתיים. מאז 2005 הפסטיבל הלך וגדל. בפעם האחרונה הגיעו כמעט עשרת אלפים מבקרים לטייבה".

פסטיבל אוקטובר-פסט בטייבה ב-2010 (צילום: Issam Rinawi/Flash90)
פסטיבל אוקטובר-פסט בטייבה ב-2010 (צילום: Issam Rinawi/Flash90)

מבחינת מדיס, מבחינת משפחת ח'ורי, מבחינת בירה טייבה – הסיפוח הוא לא עניין תיאורטי והיפותטי, אלא שאלה קיומית. טייבה – שנמצאת בשטח B – לא תסופח בשום תסריט, ותישאר בתחומי הרשות הפלסטינית. אבל לבני הכפר יש אדמות בשטחים שמיועדים לסיפוח. והעסק המשפחתי תלוי תלות מוחלטת בהתפתחויות.

כדי לייצא את הבירה לאירופה וליפן, המשלוחים צריכים לעבור דרך מחסום אפרים, לעבור לבדיקה נוספת באשדוד ורק משם לעבור לנמל חיפה ולהפליג לייעד. כל החומרים של המבשלה מיובאים. הלתת מגיע מצרפת ומבלגיה. הכשות מצ'כיה ובוואריה. את התוויות עם הסיסמה "הבירה הכי טובה במזרח התיכון" מייצרים בצרפת.

עימות חדש בין ישראל לרשות, התקוממות נוספת ברחוב הפלסטיני, יכולים להיות מכת מוות לעסקים.

"אנחנו אנשים שלווים, שרוצים שלום. אבל לפעמים אי אפשר יותר לשלוט במה שקורה ברחוב. אנשים כאן סובלים, ואתה לא תמיד יכול לשלוט בכעס שלהם. המצב גם ככה קשה מאוד עכשיו.

"העסקים סגורים. המון אנשים פוטרו. האבטלה עצומה. אלה זמנים רגישים מאוד. אנשים במצוקה. אם הסיפוח יקרה עכשיו – קשה לדעת מה יקרה. הכל יכול להתפוצץ, וכולנו נסבול, למרות שאף אחד לא רוצה שזה יקרה".

* * *

בפרק הבא, ביום שני: הפתעה מרעישה במטמנת הפסולת

עוד 1,914 מילים
כל הזמן // שבת, 11 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עשרת אלפים מפגינים בככר רבין: "השטח בוער, רוצים כסף עכשיו"

פוליטיקאים לא נאמו במחאת העצמאים ומובטלי הקורונה נגד הממשלה ● אסף אמדורסקי: ביבי נוכל שצריך ללכת לכלא ● עובדות סוציאליות נעצרו מחוץ לאולפן ערוץ 12 אחרי שעיכבו את כניסת ישראל כ"ץ ● מייסד "אני שולמן" אביר קארה הכחיש שיתוף פעולה עם נתניהו והודה שהוא בקשר עם שר האוצר, אחרי שתועד מסתמס איתו בשידור

עוד 21 עדכונים

האם עדנה ארבל נפלה קורבן לקונספירציה של אלי ציפורי?

בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 766 מילים

הקהילה היהודית האורתודוקסית בארצות הברית נערכת ליום שאחרי הקורונה ● על הפרק: קושי להמשיך להתקיים כלכלית בסגנון חיים שמבוסס על לימוד תורה, התייצבות לצד המפגינים נגד הגזענות כלפי שחורים (מחשש שההתפרצות הגזענית הבאה תהיה כלפי יהודים), והיערכות לגל של קשיים נפשים בקהילה בעקבות הריחוק החברתי

עוד 1,262 מילים

מאז נחקק ב-2017, חוק השקיות מעולם לא נאכף

שלוש שנים וחצי מאז עבר חוק השקיות, אחד ההישגים הגדולים של המשרד להגנת הסביבה, מתברר: החוק כלל לא נאכף, ומפירי החוק מעולם לא נקנסו ● זאת משום שלא הותקנו עד כה התקנות הדרושות כדי לאפשר אכיפה ● שלא במפתיע, ניכרת התרופפות בזמן האחרון בהקפדה על החוק בסופרמרקטים ● במשרד להגנת הסביבה מבטיחים שהשרה החדשה תדאג לאכיפה בהקדם

עוד 572 מילים

בלעדי מלחמות היהודים מגיעות לדובאי

הקהילה היהודית הזעירה של איחוד האמירויות עוד לא יצאה מארון הקודש בעקבות התחממות היחסים עם ישראל, וכבר קמה לה מתחרה מבית ● הרב לוי דוכמן ושותפו פתחו במסע יחצנות לפיו הקהילה החדשה שהקימו היא-היא קהילת יהודי דובאי האמיתית, והצליחו להרגיז את השלטונות באבו-דאבי, כמו גם את ותיקי היהודים במפרץ ● אבל יש להם גם תומכים: "המניין שלהם גדול, והעוף בשבת שינה את המשחק, כי בבית הכנסת הישן הכול צמחוני", אומר אחד מהם

עוד 1,770 מילים

למקרה שפיספסת

כאן זה לא אירופה

בשעה היעודה הכל היה ערוך ומוכן.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה בעל העיניים המוארות הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל לשאת את דבריו.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל

נושא ההרצאה היה "פגישה עם משורר" ספרה המרגש והחשוב של לאה גולדברג, הנחשב בעיני רבים וטובים כאחת מפסגות הפרוזה שנכתבו אי פעם בעברית.

גם המרצה הצעיר היה איש ידוע בתחומו. חוקר מזהיר שכבר קנה לו שם והשאיר את חותמו הברור בעולם המחקר הספרותי. לצורך ההרצאה הוכנה מצגת מאירת עיניים שסקרה בדרך בהירה ותמציתית את סיפור חייו של אברהם בן יצחק – סונה, מושא הספר, שהספיק להוציא בחייו רק 12 שירים אבל הצליח להטביע את רישומו כ"אחד מאבות השירה העברית המודרנית".

ואז, ממש שניה לפני שהתחיל השידור, רטט מכשיר הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה, בקיצורים המתבקשים כמובן:

"שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם. מספר הנפשות הרשומות בספרי התאגיד לא מעודכן וככל שלא יוצג בפני התאגיד מידע מדויק על ידכם בתוך שלושים יום ממועד מכתבנו זה, יקטין התאגיד את מספר הנפשות בנכס ל-2. נא העבירו לנו עד יום זה וזה ספח תעודת זהות או תמצית מרשם אוכלוסין של כל המתגוררים בנכס, כולל ילדים בגיל 18".

ככה.

ומרגע זה לא יכולתי להתרכז אפילו לשנייה בנושא ההרצאה המקוונת.

שניה לפני שהתחיל השידור רטט הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה: "שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם…"

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים כמובן בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח, וכדי להוכיח את קיומנו צריך עכשיו לקום מהכיסא, לרוץ בחום הבלהות החוצה, כדי לספק לתאגיד את כל הספחים והאישורים  הנדרשים.

והיה משהו סמלי בהופעה הזאת של ההודעה ממש שניה לפני שההרצאה התחילה.

כי אברהם בן יצחק המשורר היה מה שפעם היו קוראים בכפר הקטן שממנו באתי "איש העולם הגדול". יוצא ובא בטרקליני ספרות. פוגש אנשים רמי מעלה כמו ג'יימס גויס, פרידריך ניטשה, מרסל פרוסט ועוד ועוד. אחד כזה שיכול להגיד: "פגשתי את בובר ברחוב". מישהו שעל פי דבריה של גולדברג היה "המשורר העברי הראשון, אשר מחוג השעון שלו הורה לא רק את הזמן היהודי הספציפי, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית". כל חזותו אמרה "אירופה אירופה". והיה בו "משהו המשותף לאותו דור שימי נעוריו חלו במאה הקודמת, אותה אירופיות רחבת אופקים של אנשים שראו ארצות הרבה, וכל הגבולות היו פתוחים לפניהם".

והנה לתוך הטרקלין המהודר והמדומיין שבו פוסעים מעדנות אנשי תרבות מעונבים, פרצו פתאום עם חולצות רטובות מזיעה אנשי התאגיד עם ה"שלום. בבדיקה שערכנו" שלהם, כאילו הם אומרים למרצה ולקהל השומעים:

אירופה?

אנחנו נראה לכם מה זה אירופה!

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח

ולרגע היה נדמה שגם מבין חרכי הספרייה המרשימה שניצבה מאחורי גבו של המרצה המחונן, החלו מציצות פתאום עשרות זוגות עיניים. אולי עיניהם הבוחנות של אנשי התאגיד, שהתגנבו ככה בחסות ה"זום" ובאו לבלוש באמצע ההרצאה גם בביתו של המרצה, לראות אם הוא רשום בפנקסי התאגיד וכמה אנשים מעל גיל 18 מתגוררים אצלו בנכס.

ומיד אחרי הפתיחה המרשימה של ההרצאה התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו פה אנשי התאגיד, אבל התחום שעליו אנחנו שולטים הוא לא רק ביוב ומים, אלא גם מה תשמעו או לא תשמעו בכל רגע נתון. בקיצור – טרדה גדולה קמה והופיעה פתאום בחלל החדר.

והאירוע המשונה הזה, הוליד אצלי ולא בפעם הראשונה, את המחשבה שזה כנראה דרכו של העולם:

ההנאה באה לעולם כרוכה תמיד עם איזו טרדה. ברגע של קורת רוח "אירופאית" צץ משהו מאיזה מקום וטורד את מנוחתך.

וככה הן מהלכות תמיד שלובות זרוע בעולם: הטרדה וההנאה. מחייכות לעבר העוברים והשבים ובאותה עת ממש, נועצות ציפורניים זו בזרועה של זו עד זוב דם.

דוחות ממס הכנסה. מכתבים רשומים מהרשות המקומית. שיחות טלפון מועד הבית. ריב אידיוטי על חניה. סכין שכמעט נשלפת. מילה שלא נאמרה במקומה. כל טרדה ו"החליפה" המיוחדת שלה. משהו שמבטיח כבר מהשנייה הראשונה – אני כאן כדי להוציא אותך סופית מדעתך!

התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו אנשי התאגיד, אבל תחום השליטה שלנו הוא לא רק ביוב ומים

ואין כמעט יום ואין כמעט שעה שלא צצה לה טרדה כזאת. ומה שמכריע בעולמך הוא לא דווקא ה"פוליטיקה" הגבוהה וכל הגנץ ונתניהו שפניהם ממלאים מבוקר עד ערב את המסך, אלא כל אותן טרדות יום יום שצצות ומעיקות ומכבידות ומאיימות כאמור לשבש ולמרר את חייך.

אבל למרבה הפלא התקלה בשידור תוקנה ופניו היפות של המרצה המחונן שבו לזרוח על המסך. שוב היינו באירופה. לא סתם אירופה – אלא אירופה האמיתית! ורוח גדולה עברה אותנו, כמו אותה רוח שעברה את אליהו הנביא כאשר נגלה אליו מלאך האלוהים.

ישבנו שם מול המסך בחדר הממוזג, והייתה לנו שעה קלה של קורת רוח, ולצדנו כנועות, רבצו כל הטרדות, שרועות על הרצפה הקרירה כמו כלבות ציד מנומנמות, מחכות לרגע הנכון שבו הן תוכלנה לקום בשנייה ממקום רבצן ולהסתער בכל הכוח החוצה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 853 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 21 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סכסוך המים בין אתיופיה למצרים מגיע לנקודת רתיחה ● חוקר טרור עיראקי נרצח בפתח ביתו בבגדאד ● ארדואן מכין הפתעה למתנגדיו ● בישראל וברצועת עזה מציינים 6 שנים למבצע צוק איתן, ודבר לא השתנה ● ודוגמנית-העל ממוצא פלסטיני, בלה חדיד, גונבת את ההצגה לפוליטיקאים ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 822 מילים
רן ברון

החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו

שני מכתבי איום ברצח שקיבלה השופטת ענת ברון מבהירים כי מי שחיבר אותם ידע על הפיגוע התאבדות שגדע את חייו של בנה ● רן ברון בן ה-23 היה אמור להופיע בליל הפיגוע בג׳ם סשן במועדון המייקס פלייס בתל אביב ● חבריו של רן כועסים על קמפיין ההסתה והאיומים נגד אמו ● אחד מהם, אביב אליאסי, הוא אחיו של "הצל": "אני יודע שאח שלי כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה"

עוד 2,743 מילים

ברצף פסקי דין מהחודש האחרון, משדר נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית קו מובהק של נטייה לצד הליברלי ● ג'ון רוברטס, שמונה לעליון לפני 15 שנה על ידי ג'ורג' בוש הרפובליקאי, מבקש כעת להפוך ללשון המאזניים של המוסד החשוב ● אחרי שהיה בדעת מיעוט נגד נישואים חד-מיניים, רוברטס הופך על רקע הכאוס בארה"ב ליותר ויותר ליברל - וטראמפ ממש לא אוהב את זה

עוד 1,448 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כִּישָּׁלוֹן

הפעם הכישלון לא יישאר יתום. גם לא יהיה צורך בבדיקת רקמות כדי לגלות מי אבא שלו. בבוא השעה נבוא עימו חשבון

עוד 993 מילים

חברון הפכה לפצצת קורונה מתקתקת ברשות הפלסטינית

82% ממקרי הקורונה ברשות הפלסטינית מתרכזים סביב העיר חברון ● התנאים החברתיים הייחודים באזור הובילו להדבקה גבוהה יותר מאשר בשלוש הערים עם התחלואה הגבוהה ביותר בישראל גם יחד ● "לאנשים הייתה גישה כזאת שכאילו הכל ברצון האל, ומה שהוא רוצה – יקרה" ● "אבל הגורם החשוב ביותר בהתפשטות הווירוס הוא שאנחנו לא שולטים בנקודות הכניסה ובגבולות שלנו: המדינה שלנו מפורקת לחלקים"

עוד 992 מילים

מקורבי גנץ זועמים: נתניהו חותר לבחירות בתחילת השנה

דיווח: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הרעיון למנות את גדי איזנקוט לראש מערך ניהול הקורונה ● משך החקירות האפידמיולוגיות יקוצר, פחות אנשים ידרשו לבידוד ● נתניהו למקרון: "הסיפוח תואם את החוק הבינלאומי, נוסחאות העבר הובילו לכישלון" ● גורם בכיר בכחול לבן: "נתניהו מפזר כסף על האזרחים כדי להגיע לבחירות"

עוד 41 עדכונים

שקד היא מלכת ניגוד העניינים של הפוליטיקה הישראלית

איילת שקד, ממובילות היוזמה להקים ועדה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים, לא היססה לפעול פעמים רבות תוך ניגוד עניינים מובהק ● כך התייצבה לצד אפי נוה, וגם לצד חברתה שירי דולב - שניסתה לגזור קופון מהקורונה ● ומה יש לשקד עצמה לומר בנושא? "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה" ● דעה

סוגיית ניגוד העניינים של שופטים היא נושא חשוב, שפגיעתו לא מבדילה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל, ולכן מן הראוי שתטופל ותתוקן כמה שיותר מהר על ידי הכנסת. עם זאת, העיתוי להקמת ועדת חקירה בנושא כעת, בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, הוא בעייתי, וזאת בלשון המעטה.

אבל בעייתית לא פחות מכך, היא עמדתה של אחת ממובילות היוזמה – חברת הכנסת והשרה לשעבר איילת שקד. "שופטים שלא יפסלו את עצמם בניגוד עניינים יועמדו לדין על הפרת אמונים", דרשה שקד בהצעת חוק שהעלתה לפני שבועיים. אבל מסתבר שאצלה, ברגע שניגוד העניינים נוגע לעצמה, המוסר הגבוה לפתע נעלם.

אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בדצמבר 2019 פרסם גור מגידו בדה מרקר כי שקד, ששיתפה פעולה כשרה עם לשכת עורכי הדין בקידום מינוי שופטים, ידעה בזמן אמת על מפקד הקולות שערך עבורה אפי נוה, יו"ר הלשכה דאז, בקרב מאות עורכי דין.

למעשה, שרת המשפטים שקד לא היססה (במהלך תקופת הדיל שלה עם נוה) להתערב לא רק בנושאי מינוי שופטים, אלא גם בנושאים פרלמנטריים הנוגעים אליו ישירות.

בין היתר, היא הקשתה על הקמת מוסד בוררות מול חברות הביטוח בישראל, בזמן שנוה ייצג כעורך דין את חברת הביטוח מנורה מבטחים.

אבל נוה לא היה לבד. הוא היה מקושר היטב לגילדה של עורכי דין, שייצגו את החברות הגדולות במשק, מבנקים ועד חברות מזון. שקד אף צולמה בפגישה משותפת עם נוה באחד מהמשרדים האלו, שייצג בין השאר את הבנקים פועלים ובינלאומי, אסם, מנורה והפניקס, וכן חברות של האחים עופר, תשובה ושטראוס.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה של ח"כ יואב קיש (ליכוד, היום סגן שר הבריאות), שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן

שקד גם התנגדה למתן סמכויות נרחבות לוועדה הפרלמנטרית שהייתה אמורה לדון באשראי שנותנים בנקים וחברות ביטוח לטייקונים; היא זו שניצלה את סמכותה כשרת משפטים בשביל לגרום לדחיית מועד יישום החוק לסימון מוצרים מזיקים בשנתיים; והיא התנגדה גם להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי והציבה מכשולים בסגירת חור שהיה קיים בחוק הריכוזיות, וששירת את אי. די. בי.

איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)
איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)

שקד אף הגדילה לעשות במהלך הדיונים על הסרת חסינותו של חיים כץ בכנסת בסוף ינואר. כץ פעל בניגוד עניינים חריף, כאשר קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו מוטי בן-ארי. מדובר בהצעה שהיטיבה, בין השאר, עם בן-ארי.

בעקבות כך התעורר ויכוח ער על מהו ניגוד עניינים מנקודת מבט של פעילות ח"כים. על כך אמרה שקד: "ח"כ לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה. לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע בוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

עוד אמרה שקד בדיונים על הסרת חסינותו של כץ, כי ניגודי העניינים הפכו בלתי סבירים ומשתקים את עבודת השרים, וכי יש להחיל חובת גילוי ודיווח – ולא חובת מניעה.

אלא שגם במבחן התוצאה, שקד לא החילה על עצמה לא גילוי ולא מניעה. כעבור שלושה חודשים בלבד מאותם דיונים, ובעיצומו של הגל הראשון של הקורונה, שקד קידמה בוועדת החוץ והביטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא גם במקרה חברתה הטובה של חברת הכנסת שקד.

אצל איילת שקד כנראה המשפט "נאה דורש נאה מקיים" לא תופס. ניגוד עניינים, מבחינתה, הוא כנראה בסך הכל עניין לחלשים – או לסתם שופטים.

שקד קידמה בוועדת החוץ ובטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא במקרה חברתה הטובה

עוד 539 מילים

קורס הכשרה לעובדים סוציאליים הופסק בשנית

מעקב בעקבות הפרסום בזמן ישראל, משרד הרווחה חידש את ההכשרה לעובדים סוציאליים שמטפלים בילדים נפגעי אלימות ● אבל הקורס הופסק שוב, בשל השביתה וההחמרה בהגבלות הקורונה ● ובינתיים, מתמודדים המטפלים עם אלימות גואה, איומים על חייהם והתאבדויות של מטופלים - בלא הדרכה והכוונה

עוד 613 מילים

ראיון סורוס, סודות ושקרים

כיצד הפך הטייקון ההונגרי-יהודי-אמריקאי ג'ורג' סורוס (אוטוטו 90) לכוכב של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות מסביב לעולם? ● אורבן מאשים אותו בהצפת הונגריה במהגרים לא חוקיים, הימין האמריקאי מאשים אותו במימון המהומות בארה"ב, יאיר נתניהו מכפיש אותו באירופה - ויש גם מי שמייחס לו את הפצת מגפת הקורונה ● אמילי טמקין, שכתבה ספר חדש על סורוס, מצביעה על המכנים המשותפים בין כל המגדפים, ומתעכבת על שם אחד: ארתור פינקלשטיין

עוד 2,375 מילים

עם עשרות חברות ומפעלים, קרן פימי של ישי דוידי הפכה לטייקון הגדול בישראל בתחום התעשייה ● הקרן לוקחת חברה, מפשיטה ומלבישה אותה מחדש, בתקווה שיימצא לה קונה ● בניגוד לתעשיינים המסורתיים, שמייסדים מפעל ומחזיקים בו עשרות שנים, כל הסיבוב הזה צריך לקרות בתוך שנים ספורות ● השבוע פרצו סכסוכי עבודה בשני מפעלים של הקרן ובמפעל נוסף מתוכננים פיטורים ● בהסתדרות מאשימים את הקרן בניצול משבר הקורונה: "יש פה מיליון מובטלים, זה לא מעניין אותם"

עוד 2,705 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה