לפני מספר ימים התארחו צאא'ב עריקאת (מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף), ח"כ אחמד טיבי ומרואן אלמעשר בתכנית "תרחישים" בערוץ אלג'זירה.

מרואן אלמעשר (Marwan Muasher) – שר החוץ הירדני לשעבר והשגריר בישראל ובארה"ב לשעבר, כיום סגן נשיא למחקר ב-Carnegie Endowment for International Peace בארה"ב – נחשב לדמות מתונה, בעלת קשרים טובים עם ישראל וישראלים באופן יחסי. כבר ב-2009 כתב את הספרThe Arab Center : The Promise of Moderation, שמסביר בין היתר על תהליך השלום מול ישראל, יוזמת השלום הערבית והצורך ליצור מרכז פוליטי ערבי מתון. אלמעשר הוא-הוא זה שניסח את יוזמת השלום הערבית בפועל.

הנה עיקרי הדברים: אלמעשר הדגיש שהסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות – והעריך כי ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל (שכן כך נהגה גם בעבר). בראש סדר העדיפויות – האינטרס הירדני, ולא שום דבר אחר (כגון כלכלה, יחסי חוץ וכו'. ברמז, "שוחד" כזה או אחר).

עיקר דבריו של אלמעשר, שר החוץ הירדני לשעבר: הסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות. להערכתו, ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל

החשש הוא כמובן מהצפה של פלסטינים את ירדן, "ירדן כפלסטין". מעלה את השאלה – מה ישאר בהסכם השלום בין ישראל לירדן, אם לא תוקם מדינה פלסטינית? כיצד נשתף פעולה עם אנשים (למשל בהסכם הגז), שאנחנו יודעים שפועלים ישירות נגד האינטרס הירדני?

עוד ציין אלמעשר, שמדינה פלסטינית (או משהו שהוא פחות ממדינה) על בסיס תכנית טראמפ, במסגרתה אותה מדינה מוקפת למעשה מכל צדדיה על-ידי ישראל, כשישראל תשלוט בכל המעברים של הפלסטינים – איננה מקובלת על שום פלסטיני ועל שום ערבי באזור.

זו מדינה שלא ניתן יהיה לחיות בה. סיפוח ישראלי יביא לירידה מהפרק של פתרון שתי המדינות במסגרת שנקבעה עוד בהסכמי אוסלו. כל זה יהפוך ללא רלוונטי. הדבר ידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי, ולא יותיר לפלסטינים ברירה, אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בהם תשלוט ישראל (כלומר, בין הנהר לים).

יש להציב את כל חלופות הפעולה האפשריות על השולחן במצב כזה (שכן כל הסכמי ומסגרות העבר לא יהיו רלוונטיים יותר). אלמעשר מציין, שעדיין לא מאוחר להפעיל לחץ על ישראל לסגת מכוונתה, כולל דרך הקונגרס האמריקני ופניה מאוחדת מצד כל הצדדים המתנגדים לסיפוח, למפלגה הדמוקרטית.

על פי אלמעשר, הסיפוח ישאיר מדינה שלא ניתן לחיות בה וידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי. לפלסטינים לא תהיה ברירה אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בשליטת ישראל

ח"כ אחמד טיבי ניתח את הזירה הפוליטית הפנימית בישראל, הצביע על כך שההקשר הירדני בעל חשיבות רבה מבחינת ישראל, והדגיש שנושא הסיפוח אפילו נכלל בהסכם הקואליציוני.

לדעת טיבי, העמדה הירדנית היא החשובה ביותר באזור בהקשר הנוכחי. הוא ניתח גם את הקשר של הסיפוח לפוליטיקה הפנימית האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות (והבסיס הפוליטי אליו מכוון טראמפ לקראת הבחירות).

המראיין העלה בפני עריקאת את השאלה – מהו הצעד הבא של הפלסטינים? מהן חלופות הפעולה? עריקאת הדגיש את הנרטיב הפלסטיני הקלאסי, של עמידה איתנה, האחזות בקרקע, ביסוס מוסדות המדינה, ומעבר מרשות למדינה, בהתאם להכרזת העצמאות הפלסטינית (כן, היה דבר כזה) של 1988, והסטטוס הנוכחי של הפלסטינים באו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס שלו ניכרו כמעט בכל מילה שאמר. הצורך באחדות פלסטינית בעת הזו נראה לו כדבר קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה על חייהם, הגנה עצמית. עריקאת מדגיש שמבחינתו, כוונת ישראל היא לספח את כל הגדה המערבית, מהנהר עד הים. זו מטרתה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס של עריקאת ניכרו. הצורך באחדות פלסטינית נראה לו קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה עצמית על חייהם, לנוכח כוונת ישראל: סיפוח כל הגדה המערבית

הויכוח הציף את חוסר ההסכמות והתקשורת הלקויה בתוך הזירה הפלסטינית ובין חלק ממדינות ערב, שאינן מצליחות להציג חזית אחידה אל מול הזירה הבינ"ל. זוהי שעת מבחן אזורית.

האם מדינת ישראל מפנימה את ההשלכות האזוריות של הסיפוח? ואם כן, האם היא ערוכה אליהן? האם תדע להתמודד איתן? זו השאלה הכי חשובה כרגע, לעניות דעתי.

סגן ראש התכנית הבינלאומית בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומרצה בתכנית. עוסק בתהליכי קבלת החלטות, מדיניות חוץ, אסטרטגיה וסוגיות מדיניות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור שלושה-עשר בארץ, חובב ספורט מושבע.