הנושא המשמעותי ביותר העומד היום לפתחה של הממשלה החדשה – על אף משבר הקורונה והדרמה הגדולה של פתיחת ההליכים הפליליים נגד ראש ממשלה מכהן – הוא האפשרות לספח שטחים מהגדה המערבית בחודשים הקרובים.

כבר לא מדובר בשאלה היפותטית. בתוך חלון זמן צר מאוד של 120 ימים בין היום הראשון של חודש יולי לתחילת נובמבר, בכוחו של בנימין נתניהו הטרוד במאבק על חייו הפוליטיים להכריע מה תהיה התשובה – ובתוך כך לקבוע את אופייה של ישראל, את גורל הפלסטינים ואת קווי המתאר של המזרח התיכון לשנים הבאות.

ההנהגה הנוכחית בישראל לכודה עכשיו בין רצונה המוצהר לנצל את ההזדמנות הנדירה שניתנה לה כעת להחיל את החוק הישראלי (כפי שמכונה הסיפוח בלשון מכובסת) על חלקים מהגדה המערבית עכשיו, לבין התועלת שתהיה בכך למימוש חזון הימין להשתלטות על הגדה המערבית בעתיד.

האפשרות להרחיב את הריבונות הישראלית לאזורים האלה נושאת עמה סיכון אדיר, בעודה טומנת בחובה, בעיני תומכיה, רווח היסטורי יוצא מן הכלל. קשה להפריז בהשלכות העצומות של הדילמה הזאת עבור כל המעורבים באחד הסכסוכים הממושכים והעיקשים ביותר של זמננו.

האפשרות להרחיב את הריבונות הישראלית לאזורים האלה נושאת עמה סיכון אדיר, בעודה טומנת בחובה, בעיני תומכיה, רווח היסטורי יוצא מן הכלל. קשה להפריז בהשלכות העצומות של הדילמה הזאת

שורשיה של התסבוכת הנוכחית נטועים ב-1967, כאשר האפשרות לסיפוח רשמי עלתה לראשונה על סדר היום של ישראל ויושמה עם ההרחבה הרשמית של הריבונות הישראלית למזרח ירושלים וסביבתה מיד עם תום מלחמת ששת הימים.

דמותו של מייק פומפאו בהפגנה נגד תכנית טראמפ בשכם, מאי 2020 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

נתניהו וטראמפ

במהלך 53 השנים שחלפו מאז, כל ממשלות ישראל עודדו התיישבות מעבר לקו הירוק. אולם עד לאחרונה, בעוד השליטה הישראלית בפועל על הגדה המערבית ועל אוכלוסייתה הפלסטינית הלכה והעמיקה באופן שיטתי, לא ננקטו שום צעדים כדי לספח באופן רשמי את השטחים הללו. כל זה השתנה עם היבחרו של נתניהו לכהונה רביעית ועם ניצחון טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2015.

הדייר החדש בבית הלבן הוא הנשיא האמריקאי היחיד שהודיע בגלוי על תמיכה בהרחבת ההתנחלויות הישראליות, שסטה מפתרון שתי המדינות שקידמו קודמיו, שהכיר בירושלים כבירתה הנצחית של מדינת ישראל ושהציע סיפוח חד-צדדי כחלק מתכנית כוללת לקידום מציאות ישראלית-פלסטינית חדשה באזור ("משלום לשגשוג", המוכרת יותר כ"עסקת המאה"), שפורסמה בסוף ינואר 2020. הצעדים האלה הם תוצאה של תיאום קרוב בין וושינגטון לירושלים.

נתניהו, בתורו, חיזק את מחויבותו לסיפוח כולל בשלוש מערכות בחירות. הוא וידא כי הבטחות הבחירות שלו יקודשו בהסכם הקואליציוני שחתם עם גנץ. בעודו מונע משיקולים פוליטיים מידיים (בניסיון להפיס את דעתם של חברי הליכוד הממורמרים מהספסלים האחוריים ולהרגיע מעט את האופוזיציה מימין) ואישיים (הרצון להותיר אחריו מורשת ממושכת בשעה שההליכים המשפטיים שהוא עומד לפניהם מאיימים להכתים את עברו), הוא לא השאיר שום ספק בנוגע לכוונותיו.

בטקס ההשבעה של הממשלה הדו-ראשית, ראש הממשלה שהחל את כהונתו החמישית הצהיר בבירור: "הנה האמת: חבלי ארץ אלו הם מחוזות לידתה וצמיחתה של האומה היהודית. הגיע הזמן להחיל עליהם את החוק הישראלי ולכתוב פרק מפואר נוסף בתולדות הציונות".

רה"מ קיבל זריקת עידוד אדירה מצד הדייר הנוכחי של הבית הלבן, שעומד בעצמו לפני מאבק מפרך בדרך לכהונה שנייה וצריך לייצב את בסיס הבוחרים המעורער שלו באמצעות משיכת קולותיהם של יותר מ-60 מיליון נוצרים אוונגליסטים שמאמינים כי ריבונות יהודית על ארץ הקודש היא הצעד הראשון לגאולה.

מזכיר המדינה מייק פומפאו נשלח אל מחוץ לגבולותיה של ארצות הברית מוכת הקורונה לראשונה מזה חודשיים כדי להיפגש עם נתניהו, גנץ ושר החוץ הנכנס גבי אשכנזי (שדחו בשל כך את השבעת הממשלה ב-24 שעות). המסר שלו היה עמום (עתיד הגדה המערבית נתון כעת בידיה של ישראל), אבל הטקסט הסמוי הדהד חזק וברור (מעמדה הסופי צריך להיקבע בהסכמה עם הפלסטינים).

בדרך זו ממשל טראמפ מנסה לרצות את הבייס שלו, בעודו מותיר לעצמו מרחב הכחשה למקרה הצורך (דבר המסביר מדוע שגריר ישראל בארה"ב, רון דרמר, הונחה לנהל מסע לגיוס תמיכת מחוקקים רפובליקנים במהלך של סיפוח מהיר).

ממשל טראמפ מנסה לרצות את הבייס שלו, בעודו מותיר לעצמו מרחב הכחשה למקרה הצורך. דבר המסביר מדוע השגריר בארה"ב, רון דרמר, הונחה לנהל מסע לגיוס תמיכת מחוקקים רפובליקנים במהלך של סיפוח מהיר

לפיכך נפתח חלון הזדמנויות קטן מאוד, למשך ארבעה חודשים בקושי. רכבת הסיפוח החד-צדדי – שכולל את גושי ההתנחלויות הצפויים להסתפח לישראל במסגרת הסכם עתידי עם הפלסטינים (4%-10% מהשטח), את בקעת הירדן (17% משטח הגדה המערבית) ואת כל ההתנחלויות שמעבר לקו הירוק (6%-8%), או, לפי התסריט הקיצוני ביותר, שילוב של כל אלה בתוך חלק גדול משטח C (מדובר בתכנית על כ-30% משטח הגדה, למעט מזרח ירושלים) – יצאה מהתחנה.

ואולם מדובר בפער עצום בין הלהיטות לספח לבין הסיכונים המובְנים במימושה בפועל. בתוך ממשלתו שלו, נתניהו צריך להתמודד לא רק עם שותפיו מכחול-לבן, הזהירים הרבה יותר, אלא גם עם הממסד הביטחוני, הנלהב הרבה פחות, שחושש מפני ההשלכות שיהיו לצעד כזה בשטחים ולאורך גבולותיה של ישראל.

בתוך ממשלתו שלו, נתניהו צריך להתמודד לא רק עם שותפיו מכחול-לבן, הזהירים הרבה יותר, אלא גם עם הממסד הביטחוני, הנלהב הרבה פחות, שחושש מפני ההשלכות שיהיו לצעד כזה בשטחים ולאורך גבולות ישראל

האופוזיציה ממרכז-שמאל הבהירה כי היא רואה במהלך חד-צדדי שכזה אסון היסטורי. ישראלים רבים מביעים דאגה סביב אי החוקיות של צעדי סיפוח על פי החוק הבינלאומי והשפעתם השלילית על הדמוקרטיה הישראלית המקרטעת ממילא – ובאופן משמעותי, על אופייה היהודי של המדינה.

הם מפקפקים בגלוי לא רק בבסיס המוסרי של מהלך כזה אלא גם בכדאיותו בהתחשב בחששות העולים מפני הסלמת האלימות מבית ומפני ההשלכות המדאיגות שעלולות להיות לו על כל רשת הקשרים האזוריים והבינ"ל של ישראל (ובייחוד על קשריה העתידיים עם ארצות הברית ועם יהודי התפוצות). בבית, אם כן, הנטיות הסיפוחיסטיות מעצימות את הפילוג הפנימי ומעוררות חיכוך גובר.

החששות האלה אינם חסרי בסיס. האפשרות של השתלטות ישראלית חד-צדדית על אדמות פלסטיניות בגדה המערבית הגבירה, לראשונה מזה שנים רבות, את בולטות הסוגיה הישראלית-פלסטינית בסדר היום העולמי, אף שנראה בתחילה כי תשומת לבן של רוב המדינות, הטרודות בניהול משבר הקורונה ובהשפעותיו החברתיות-כלכליות, תהיה מכוונת למקום אחר. יש כעת תמימות דעים כמעט מלאה נגד מהלך כזה.

הרשות הפלסטינית התנערה מהסכמיה עם ישראל ועם ארצות הברית ומפסיקה את התיאום הביטחוני. ירדן איימה לבחון מחדש את הסכם השלום שלה עם ישראל, ומצרים גם היא בוחנת מחדש את קשריה עם ישראל. הליגה הערבית הזהירה מפני ההשלכות האזוריות של מהלך כזה, וכמוה גם רוב המדינות החברות בקהילה האירופית. מועצת הביטחון כבר הזהירה מפני המהלך, וכך גם רוסיה.

ג'ו ביידן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, הצהיר כי הוא רואה בצעד חד-צדדי שכזה מהלומה לפתרון שתי המדינות ולתהליך השלום. מעבר להתראות מילוליות נרחבות בעולם, נעשות כעת גם הכנות לפעולות ממשיות – מגינויים ובחינה מחודשת של הסכמים ועד סנקציות כלכליות וצעדים דיפלומטיים חריפים. הפעם, כשמדובר בסיכון כל כך גבוה, אלה לא נשמעים כמו איומים ריקים.

מעבר להתראות מילוליות נרחבות בעולם, נעשות כעת גם הכנות לפעולות ממשיות – מגינויים ובחינה מחודשת של הסכמים ועד סנקציות כלכליות וצעדים דיפלומטיים חריפים. הפעם, אלה לא נשמעים כמו איומים ריקים

הפגנה נגד תכנית טראמפ מול מעון שגריר ארה"ב בירושלים, מאי 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

נתניהו ונתניהו

מה יכריע בנסיבות הללו – הרצון לקדם צעד בלתי הפיך לדורות או החשש מפני התגובות (הלא ידועות עדיין) שיעורר מהלך שכזה? חלק מאנשי הימין הקיצוני מעדיפים להימנע מפעולה בפרשת הדרכים הזאת. הם טוענים – בעיקר באמצעות מועצת יש"ע – לטובת שימור הסטטוס קוו, שהם סבורים כי הוא פחות מגביל מאשר תנאי תכנית טראמפ ותורם הרבה יותר לסיפוח הזוחל, עכשיו שחוק ההסדרה החדש מכשיר אוטומטית בדיעבד הפקעת אדמות פלסטיניות.

מעמדת העדיפות שלהם, המצב הנוכחי מאפשר הרחבה מוגברת של ההתנחלויות ושליטה ישראלית רחבה יותר על האזור, ואולי גם נושא את היתרון המוסף של מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית בהמשך. החיסרון היחיד שלו הוא שהוא אינו מגן על ישראל מפני האיום המרחף של הפיכת המצב במקרה של חתימת הסכם עתידי כלשהו עם הפלסטינים. העמדה הזאת משמשת תזכורת בעִתה לכך שהסיפוח יכול לשאת צורות שונות. הוא לא מצריך בהכרח יוזמות פרו-אקטיביות.

מסיבה זו בדיוק מומחים רבים סבורים שנתניהו המדינאי, הידוע בזהירותו הרבה בעניינים שכאלה, לא יסתכן בהרחקתם של שותפי הממשלה מבית ומחוץ בתקופה רגישה שכזאת, ויימנע כעת מצעדים פרואקטיביים.

אולם האפשרות החלופית סבירה באותה מידה: נתניהו האיש, שנלחם על חייו הפוליטיים ועל המוניטין שלו, ואשר עשוי להיות מושפע ממניעים שונים ולחרוג מדפוסי העבר שלו כדי להבטיח לעצמו הישג גדול אחד לפני שיהיה מאוחר מדי.

מה שיקרה בסופו של דבר תלוי בדרך שבה נתניהו יפתור את המאבק שמתנהל ללא ספק בין דחפיו האישיים לבין האחריות שלו להגן על האינטרסים של ישראל.

קיים קשר סמלי בין משפטו של נתניהו לבין סיכויי הסיפוח. בהתחשב בעברו של ראש הממשלה ובמצבו הנוכחי הסבוך, סביר להניח שהוא יבחר לבצע צעד סמלי אחד של סיפוח בקיץ הקרוב.

קיים קשר סמלי בין משפטו של נתניהו לבין סיכויי הסיפוח. בהתחשב בעברו של ראש הממשלה ובמצבו הנוכחי הסבוך, סביר להניח שהוא יבחר לבצע צעד סמלי אחד של סיפוח בקיץ הקרוב

מה שבטוח הוא שכל מהלך של סיפוח (רשמי או בלתי רשמי) – שהוא למעשה מיסוד הכיבוש – ישנה את כללי המשחק. הוא יצריך תגובה נחרצת כנגד כל צורותיו המגוונות. נקודת המוצא של עמדה כזאת חייבת לקשור כל שינויי בשטח – ולו הקטן ביותר – לבין תהליך כולל שמטרתו להגיע להסכם הדדי שיגן על זכויותיהם הצודקות של הישראלים ושל הפלסטינים בעתיד. זו תהיה התגובה הראויה היחידה לסיפוח ולתוצרי הלוואי ההרסניים שלו עבור ישראל ושכנותיה.

הפגנה בתל אביב נגד תכנית טראמפ ונגד סיפוח חד-צדדי, פברואר 2020 (צילום: Alster/Flash90)

פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא עמיתת מחקר במכון טרומן ובמכון ון ליר בירושלים