בשבוע שעבר נפתח משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים. נתניהו טוען שאין שום חוק שאוסר עליו לקבל "מתנות", שהחלטות שלו וחוקים שהוא מקדם בתמורה לסיקור אוהד בתקשורת אינם מעשי שוחד, ושפעולותיו ומעשיו העומדים בניגוד להצהרותיו לניגוד עניינים אינם מרמה והפרת אמונים.

לפתיחת המשפט קדמה שאגת הנאשם המאשים את כל מי שעוסק באכיפת חוק וכל מי שיקר לו גורל המדינה. טיעוניו וכתב האשמה שלו נגד רשויות החוק של המדינה התקבלו בלב אוהד אצל רבים בעם. פלא? תופעה חברתית, אנתרופולוגית? לאלוהים הפתרונים.

באותו שבוע גם צויין יום מתן תורה. הופ! יש תשובה. באמת מאלוהים.

להלן כותרות עשרת הדיברות:
דיבר 1:         אנוכי ה' אלוהיך
דיבר 2:         לא יהיה לך אלוהים אחרים
דיבר 3:         לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא
דיבר 4:         זכור את יום השבת לקדשו
דיבר 5:         כבד את אביך ואת אימך
דיבר 6:         לא תרצח
דיבר 7:         לא תנאף
דיבר 8:         לא תגנוב
דיבר 9:         לא תענה ברעך עד שקר
דיבר 10:       לא תחמוד

אכן, כרוח דברי נתניהו, הדיברות לא אוסרים על: 1) שוחד;  2) מרמה;  3) והפרת אמונים.

באותו שבוע צויין גם יום מתן תורה. הופ! יש תשובה. באמת מאלוהים. אכן, כרוח דברי נתניהו, הדיברות לא אוסרים על: 1) שוחד;  2) מרמה;  3) הפרת אמונים

כבר לפני שנים המשורר והפזמונאי יורם טהרלב הצביע בשירו "משה משה" (הולחן על-ידי משה וילנסקי) על לקונות בעשרת הדברות. למשל, אחד הבתים שבשיר:

"אמר משה: אסור לגנוב,
לא לחמוד ולא לסחוב.
אמרו: נפלא, הוא לא אמר
על השוחד שום דבר".

הגענו לפזמונים, אז כדאי לנתניהו ללמוד את ההסברים של הנאשמים בשירו של חיים חפר "אדוני השופט" (לחן: סשה ארגוב).

"פעם ראיתי מרפסת בלי אור,
טיפסתי אליה לאורך צינור.
רציתי רק לבדוק את מצב המנורה.
לפתע מי מופיע? המשטרה.

אדוני השופט! אדוני השופט!
זאת האמת וכל האמת,
אז למה אתה לי בית סוהר רושם?
אינני אשם. אינני אשם.

לגברת אחת באוטובוס
פיניתי מקום מתוך נימוס,
אבל מרוב צפיפות ומחנק –
הכנסתי לה ת'יד לתוך הארנק.

אדוני השופט…

יום אחד פוגש אני בתייר
שרצה להשקיע באיזה דבר,
אז מכרתי לו בית שלא היה שלי –
כי לא רציתי שיסע מפה עם יחס שלילי.

אדוני השופט…

היה לי שכן נורא ואיום
שלא רצה לחיות איתי בשלום,
כשחטבתי עצים, בא פתאום המסכן,
והכניס את הראש מתחת לגרזן.

אדוני השופט…

אדוני השופט, אל תהיה כזה מין…
למה באדם אתה לא מאמין?
רק לא בית סוהר, למען השם…
אינני אשם. אינני אשם.

אדוני השופט…"

חפר, בפזמון זה, מגחיך את הנאשם והתירוצים שלו כדי להצחיק את השומע. נתניהו יכול לעשות שימוש בהסברים ותירוצים כמו אלה שבפזמון, כי הציבור השבוי שלו (למען השם – למה?) מקבל כל מה שהוא אומר.

נתניהו אינו נחשון שבאומץ הוביל את העם לעבור את הים. נתניהו יחד עם לגיון קלגסיו בסך הכל עבר ואדי קטן בשטח, אבל ואדי שהוא קו גבול משמעותי בין מותר ואסור. הם בזים למסד ומוסדות המדינה, וקוראים תיגר על מוסדותיה. וכל זה כדי להחזיק בשלטון ולמנוע בירור כהלכה של האשמות כנגד נתניהו בבית המשפט עד לפסק דין ולגזר דין באם יידרש.

כבר לפני שנים הצביע יורם טהרלב בשירו "משה משה" על לקונות בעשרת הדברות. למשל: "אמר משה: אסור לגנוב, לא לחמוד ולא לסחוב. אמרו: נפלא, הוא לא אמר על השוחד שום דבר"

חיים חפר לעג לנאשם ולתירוציו. נתניהו לועג לנו – למדינה שלנו, למוסדותיה, לרשויותיה ולנורמות החברתיות – שחוזי המדינה, הוגיה ומייסדיה, הורינו ואנחנו כל-כך רצינו שיוטמעו ויהיו מקובלות על כלל האזרחים שבמדינתנו. למען האמת, האמנו שנורמות אתיות אלו הושרשו, ויש להן אחיזה איתנה בציבור הרחב. כנראה, שלא הייתה זו רק אמונה – זה באמת היה המצב. זה היה המצב עד שנפל הפור ונתניהו ואנשיו עברו את הרוביקון, מרסקים את מה שהיה ומה שקיים "עולם ישן עדי היסוד נחריבה", ומשרשים כל נורמה חברתית שנגזרת משכל ישר וצדק.

בנייה היא תהליך איטי וארוך. להרוס אפשר מהר. החשוד נתניהו – עכשיו הנאשם נתניהו – בניסיונו למלט עצמו מאימת הדין פועל ומפעיל חבורה שולטת ובריונית של שרים ונגידים שעוסקת בהרס כל מה שנבנה כאן משך עשרות שנים. כשנתניהו ופועליו מצביעים על חוסר אמון של ציבורים גדולים במדינה במערכות המדינה וברשויות ומוסדות החוק, אין להם אלא להתפאר במעשה ידיהם.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".