11 מי יודע?

הפגנות במקביל לדיוני בג"ץ (צילום: ליאור כהן)
ליאור כהן
הפגנות במקביל לדיוני בג"ץ

שואלים אחד ששוכב עם סכין תקועה בבטנו:
"האם זה כואב לך?"
והוא עונה "רק כשאני צוחק".

זו התחושה אחרי 80 עמודי נימוקים של 11 שופטי בג"צ. קראתי. נימוקי פה אחד עשר בבג"צ. מסמך מדכא, מייאש. בתמצית, קובעים השופטים כי ההבדל בין הלכת דרעי פנחסי, שעל פיה חייב רה"מ לפטר שר שהוגש נגדו כתב אישום, לבין ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום – הוא הבדל בין מי שממנה. את השר ממנה רשות מנהלית – ראש הממשלה, ואילו את ראש הממשלה ממנה בעצם הכנסת, הרשות המחוקקת, שהיא ליבת הדמוקרטיה.

שופטי בג"צ מסתמכים רבות על "רצון הבוחר" ומעלימים עין או נרתעים מלהביט למציאות בלבן של העיניים כאשר הבוחרים בחרו ההיפך, נגד ראש ממשלה השקוע עד צוואר בכתבי אישום חמורים שיש עימם קלון.

השופטות והשופטים המכובדים בחרו לנסח מילים קשות ומתבקשות על הכשל המוסרי ועל כך שזה לא ראוי שמועמד כזה יקבל על עצמו את התפקיד, אבל בסוף כל משפט שהם אומרים בעברית, מסתתר "אבל" גדול שעל פיו בחרו שופטי בג"צ לא להתערב בבחירת חברי הכנסת.

בכלל, חברי הכנסת הם הריבון, שעל פי דעת השופטים יכול לעשות במדינה כרצונו, ואת פתק הבוחר הם יכולים, כנבחרים, לגרוס לפתיתים ולפזר כקונפטי במסיבות המפלגה. ואם נבחרי הציבור בוגדים בבוחריהם, לבג"צ אין מה לומר והוא מאשר כל עוולה, כל החלטה שלפי הגדרתו היא "רצון הבוחר" למרות שהנבחרים הפרו אותו ברגל גסה.

החכ"ים הם הריבון, שעפ"י דעת השופטים יכול לעשות במדינה כרצונו. הם יכולים לגרוס את פתק הבוחר לפתיתים ולפזר כקונפטי במסיבות המפלגה. ואם הם בוגדים בבוחריהם, לבג"צ אין מה לומר

הנה השופט ח. מלצר מפשיט, קובע, חודר ונסוג:

"חבר כנסת שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות על טוהר המידות אינו ראוי מבחינה ציבורית כי יקבל לידיו את המנדט להרכיב ממשלה ולכהן כראש ממשלה, וראוי, מההיבט הציבורי, שלא היה מציב את מועמדותו לתפקיד כלל".

"בחברה דמוקרטית נאורה חייב איש ציבור, הנבחר על-ידי העם והזקוק לאמון העם, לקיים רמה מוסרית נאותה בהתנהגותו – בין הפרטית ובין הציבורית – על מנת שיוכל להמשיך לכהן במשרתו" (בג"ץ 251/88 עודה נ' ראש המועצה המקומית ג'לג'וליה, פ"ד מב(4) 837, 839 (1988)).

דברים אלה שנאמרו במישור הערכי והציבורי עולים בקנה אחד עם הדברים שהוזכרו בפסקה 10 לחוות דעתו של חברי השופט י' עמית מפיו של חבר הכנסת נתניהו:

"ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל, כי קיים חשש אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על בסיס האינטרס הלאומי".

סוף ציטוט מנימוקי ח. מלצר.

אבל גם הוא קיבל את נימוקי א. חיות שאין להתערב בעניין בחירת הכנסת לראשות ממשלה את הנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים:

"לא נמצא לנו עוגן משפטי המאפשר התערבות לצורך הפיכת הצווים על-תנאי שהוצאו – למוחלטים, כדי להביא לפסילת חבר הכנסת המועמד לתפקיד ראש הממשלה, אף שתלוי ועומד כנגדו כתב אישום חמור".

אבל היי – הוא, בג"צ – יגן כמובן על "זכויות האדם".

והנה עוד סלאלום מילולי מפי השופטת ענת ברון:

"אין לכחד שהקמת ממשלה בידי מי שתלוי ועומד נגדו כתב אישום חמור אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד של הדמוקרטיה הישראלית – ובפרט חובת הנאמנות השלטונית, טוהר המידות בשלטון ואמון הציבור בו. עם זאת, התערבות שיפוטית בבקשתם של רוב חברי הכנסת להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת מסוים, טומנת בחובה פגיעה אנושה בעקרון ריבונות הרוב המונח בליבת הדמוקרטיה".

כלומר – הרוב יכול לפגוע בעקרונות יסוד של הדמוקרטיה ושופטי בג"צ יכבדו את הבחירה. אגב, איש מהם לא משתמש בביטוי "בית המשפט הגבוה לצדק" אלא רק "בית המשפט".

כלומר – הרוב יכול לפגוע בעקרונות יסוד של הדמוקרטיה ושופטי בג"צ יכבדו את הבחירה. אגב, איש מהם לא משתמש בביטוי "בית המשפט הגבוה לצדק" אלא רק "בית המשפט"

קריאה במסמך מייאשת ומאכזבת. המבצר האחרון נפול נפל. הנה עוד ייאוש נוסף – השופטת ענת ברון כותבת פשוט דבר לא נכון (עמ' 58 לנימוקי השופטים):

"וכאן המקום להבהיר: העובדה שהמפלגה שבראשה עומד חה"כ נתניהו לא זכתה במרבית קולות הבוחרים בבחירות, אינה גורעת מכך שמינויו לראש ממשלה הוא שמשקף את רצון הבוחר. 72 חברי כנסת פנו בבקשה לנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חה"כ נתניהו, ובעשותם כן פעלו מכוח 'ייפוי כוח בלתי חוזר' כלשונו של השופט י' עמית, שניתן להם בקלפי".

לא נכון. שום ייפוי כוח לא ניתן בקלפי על ידי 72 חברי כנסת למנות נאשם בשוחד לראש ממשלה. ההיפך הוא הנכון.

חברי כחול לבן נבחרו בעקבות "ייפוי כוח" הפוך לחלוטין – הבטחה מפורשת לא לשבת תחת נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים!

גם מפלגת העבודה התחייבה כך וגם גשר.

כלומר שופטת עליון מסתמכת על בקשת חברי הכנסת לאחר חתימת ההסכם הקואליציוני ולא על הבטחת הבחירות. לא על הייצוג שביקשו הבוחרים ולא על תוצאות הצבעתם הברורות, אלא על הבגידה של הנבחרים.

הבוחרים שנתנו "ייפוי כוח" לנאשם בשוחד השיגו רק 58 מנדטים לעומת 62 מנדטים של הבוחרים שהתנגדו למינויו. שלא לדבר על כך שהבחירות בישראל אינן אישיות, אלא בחירה במפלגה. כלומר לא נתניהו קיבל את אמון הבוחרים אלא מפלגות שונות שחבריהן חברו כדי להמליץ עליו. אם באנשי פרשנות החוק עסקינן, מדוע זה נעלם מעיניה של ברון?

שום ייפוי כוח לא ניתן בקלפי ע"י 72 חברי כנסת למנות נאשם בשוחד לרה"מ. ההיפך. חברי כחול לבן נבחרו בעקבות "ייפוי כוח" הפוך – הבטחה מפורשת לא לשבת תחת נאשם בפלילים!

הנה עוד קצת ייאוש.
השופטת דפנה ברק ארז – מחברת הספר "אזרח, נתין, צרכן – משפט ושלטון במדינה משתנה" בו היא חושפת את נקודות התורפה של מערכות השלטון ושל המשפט החל עליהן, ואף מציעה דרכים לתיקונן, מתייחסת לעובדה האבסורדית המנקרת עיניים ומצפון של כל אדם סביר, שלמרות כתבי האישום נתניהו החליט לקחת על עצמו את התפקיד:

"חשוב לומר כי החלטה של אדם לקבל על עצמו כהונה בתפקיד היא גם החלטה משפטית, ולא רק החלטה אישית – גם אם הביקורת עליה מצומצמת מאחר שאף היא שייכת לשלב התשתיתי של הקמת הממשלה. לשם השוואה, אף במישור המינהלי הרגיל, שאינו חל כאמור בענייננו אך ניתן ללמוד ממנו, כאשר אדם מחליט אם לקבל על עצמו תפקיד עליו לשקול אם הוא נגוע בניגוד עניינים. לא כל שכן כאשר מקבל ההחלטה כבר מכהן בתפקיד של חבר כנסת, כלומר הוא אינו "זר" לזירה הציבורית.

כשם שברי כי על חברי הכנסת לשקול כיצד יגנו על אזרחי ישראל מפני איומים שונים, ביטחוניים, בריאותיים ואחרים, כך מצופה מהם לשקול שיקולים שעניינם שלטון החוק. במובן זה, קיומם של כתבי אישום בעבירות חמורות, לבטח כאשר אלה נסבות על טוהר המידות, הוא בהחלט שיקול שחברי הכנסת צריכים להביא בחשבון כאשר הם ממליצים על מועמד להנהגת המדינה. ואולם, בהתחשב במתחם ההתערבות הצר שצוין לעיל, חובות – לחוד, וסעדים שיפוטיים – לחוד. ברוח זו, כבר נקבע בהקשרים אחרים כי מצען של מפלגות אינו ניתן לאכיפה (ראו: בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' כנסת ישראל ואח, פ"ד נט(2) 481, 567-566 (2005)).

הנה  קווים לדמותו של הייאוש. גם היא נסוגה מהקביעות הברורות החדות שהציבה מול עיני חבריה ומול הציבור. "מתחם ההתערבות הצר", "חובות לחוד וסעד משפטי לחוד" ועוד ביטויים עקלתוניים המובילים לאותה תוצאה של חבריה.

לקרוא את נימוקי השופטים שדחו פה אחד את כל העתירות נגד כהונת נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים כראש ממשלת ישראל, את ההתפלפלות והאוריגמי המשפטי, הפליק פלאק, צוקהרה, ובורג באוויר של בגצ כדי לנחות שלמים במגדל השן בלי האיומים והאלימות של הנאשם ולהקתו, זו פשוט סכין תקועה בבטן, שמרוב כאב סוחטת דמעות צחוק והצחוק מכאיב:

קריאת נימוקי השופטים שדחו פה אחד את העתירות נגד כהונת הנאשם בפלילים כרה"מ, את ההתפלפלות והאוריגמי המשפטי, הפליק-פלאק של בגצ כדי לנחות שלמים במגדל השן, זו פשוט סכין בבטן

השופט עמית:

"בבואנו להעביר את הסוגיה שבפנינו במנסרה (פריזמה), קיים קושי להפריד בין אורכי הגל והצבעים המשתייכים לשדה המשפטי 'היבש', לבין אלה המשתייכים לשדה הערכי-ציבורי-מוסרי, שהרי המשפט טבול בערכים, במוסר, בהגינות ובצדק.
אם נעצור הילוכנו בנקודה זו, נבין אפוא כי לא מקרה פשוט עומד לפנינו אלא מקרה מורכב. לא חוק ברור ומפורש כשמש בצהרי היום, אלא ענני גשם כבדים ולא ענני נוצה, המסתירים את השמש. אלא שבנקודה זו אנו מגיעים ל'פתרון החידה', בדרך עליה עמדה הנשיאה בפסק דינה, ואשר יש בה כדי להסביר מדוע על אף השיקולים דלעיל הגענו לסופה של דרך, פה אחד, למסקנה כי דין העתירות להידחות".

מלצר עוד מהין לצטט את הנשיא שמגר ביחס להסכמים הקואליציוניים המעוותים בין הליכוד לכחול לבן – שגם את פסילתם דרשו העותרים. הוא מביא ציטוט שמרים להנחתה לכל שופט:

"פסלנו הסכם קואליציוני כאשר גילינו בו תניות שדבק בהן פסול היורד לשורשו של עניין, הנושא סממני שחיתות או השחתה, בעיקר בתחומי הממון וטוהר המידות, ועל הסכם זה הצהרנו כבטל (בג"ץ 1523/90, 1540 לוי נ' ראש ממשלת ישראל; פרשת ז'רז'בסקי). אין לראות בכך רשימה סגורה, וניתן להביא דוגמאות נוספות של פגיעה ערכית מהותית, היורדת לשורשו של העניין ומחייבת התערבות שיפוטית, כגון נסיבות בהן יש פגיעה מהותית בתקנת הציבור".

אבל  ח. מלצר גם הוא משתפן ונשען על שמגר רק במסקנתו לגבי סעיפי החוק הנורווגי המדלג וההתנכלות לאופוזיציה.
לך תבין.

שופטות ושופטי בג"צ לא דנים כלל בסוגיות המציאות היומיומית, בניגוד העניינים הקיים והבוטה המרוח על כל פעולה והחלטה של נאשם בפלילים המכהן גם כראש הרשות המבצעת.

שופטות ושופטי בג"צ לא דנים כלל בסוגיות המציאות היומיומית, בניגוד העניינים הקיים והבוטה המרוח על כל פעולה והחלטה של נאשם בפלילים המכהן גם כראש הרשות המבצעת

כיצד הוא ידרוש ערכים מטייסי חיל האוויר? מאנשי השב"כ והמוסד? כיצד יוכל לפטר ראש של אחת מהמערכות הללו, הבנויות כולן על אמון מוחלט בין מפקדים לפיקודים ובינם לבין הציבור? כיצד יוכל לפקח ולנהל את מערכות החוק, המשטרה, בתי הסוהר בהיותו בעצמו נאשם בשוחד ומרמה? כיצד יוכל לתת הנחיה לאחד משריו הממונים על המערכות הללו מבלי שייחשד בניצול סמכותו לטובתו האישית וכדי להינצל ממשפטו?

כיצד יוכל ראש הממשלה לקדם מהלכים מדיניים – סיפוח או מלחמה? הרי ברור לכל שכל דחיפה שלו לכאוס אזורי נועדה לגרום למשפטו לטבוע ולהפוך לענן כבד שירחף מעל החלטות גורליות של אומה שלמה והאזור כולו. כיצד יוכל לטעון שהחלטותיו נקיות? ענייניות? וכי אינן מונעות מאינטרסים אישיים?
לבג"צ הפתרונים.

אפשר אולי לשנות את הבדיחה: שואלים שופט בג"צ שיושב על כס המשפט אם הוא כואב את פסקת ההתגברות הצפויה או את האיומים שמשמיע ראש הממשלה הנאשם בפלילים כלפי הפרקליטות והמשטרה, היועמ"ש והשופטים ("שמעתי שהם שמאלנים") והוא עונה: "רק כשאני צוחק". ואחד עשר שופטים מהנהנים בראשם.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
לנדסברג מאשר באופן פרדוקסלי את טענות הימין לגבי אמינות בגץ. לטענתו בגצ משתפן כנראה בגלל חרב פסקת ההתגברות המונחת על צווארו. זו בעצם טענת הימין - הבגצ אינו פועל בהתאם לחוק חד וברטר, אלא ... המשך קריאה

לנדסברג מאשר באופן פרדוקסלי את טענות הימין לגבי אמינות בגץ. לטענתו בגצ משתפן כנראה בגלל חרב פסקת ההתגברות המונחת על צווארו.
זו בעצם טענת הימין – הבגצ אינו פועל בהתאם לחוק חד וברטר, אלא לפי פירושים מרחיבים של חוק כבוד האדם. זה איפשר לבגצ לבצע את ההפיכה השלטונית (האקטיביזם השיפוטי) המאפשר לפעול שלא על בסיס ברור ויציב, ולשנות את הפסיקות בנצאם לשיקולים שונים זרים, כגון החשש מפסקת ההתגברות.

עוד 1,555 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 5 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בדרום אפריקה מפיקים לקחים מהאיידס, ומסרבים למות מבושה

דרום אפריקה מתמודדת עד היום עם ההשלכות הקשות של הכחשת מגפת האיידס על ידי מנהיגיה הקודמים ● אבל רופאים וחוקרים הפועלים במדינה רואים בכך קרן אור, בכל הנוגע להתמודדות עם מגפת הקורונה ● בניגוד לארה"ב, למשל, אצלנו מתמודדים עם המשבר בישירות ובאחריות, הם אומרים ● ועדיין, דרום אפריקה ניצבת במקום החמישי בקרב המדינות מוכות הקורונה ובמקום הראשון בשיעור ה-HIV

עוד 1,104 מילים

ישראל מעורבת במהומה האזורית, גם אם מנסה להרחיק עצמה

עדיין אין יודעים מי עומד מאחורי הפיגוע הגדול בנמל ביירות, אם בכלל היה פיגוע, אלא תאונה, אבל כך או אחרת מתנהלת כעת מערכה על השליטה בים התיכון, שמעורבות בה מעצמות עולמיות ואזוריות.

לבנון הייתה קשורה במערכה הזאת באופן עקיף, ואין להוציא מכלל אפשרות שכך או אחרת גם הפיגוע בנמל ביירות קשור איכשהו במערכה הגדולה.

במערכה הנוכחית על השליטה בים התיכון מעורבות מעצמות עולמיות ואזוריות. לבנון הייתה קשורה בה בעקיפין, ואין להוציא מכלל אפשרות שגם הפיגוע בנמל ביירות, אם אכן היה פיגוע, קשור איכשהו במערכה הגדולה

מה שכן ברור – שתי זירות עיקריות שבהם כבר מתנהלת  מלחמה, הן סוריה ולוב. על מנת להבין את מהותה של המלחמה הזאת יש לנתח את הדומה והשונה בשתי החזיתות של אותה מלחמה, ומה הם המניעים של הצדדים הלוחמים בה, אם במישרין או בעקיפין.

מה שדומה בסוריה ובלוב הוא ששתי המעצמות, ארצות הברית ורוסיה, עומדות זו מול זו, כאשר לכל אחת מהן בעלי ברית שהם ה-BOOTS ON THE GROUND. בסוריה ובלוב יש שדות נפט, בלוב הם עשירים, בסוריה פחות, אבל לחופי סוריה ולבנון פוטנציאל של מציאת שדות גז עשירים.

שדות הנפט של סוריה נמצאים בשטח הכורדי, שהם בעלי הברית של ארצות הברית, וממש בימים אלה עומדים לפני סיום השיחות על חתימת חוזים להפקת נפט בין ממשל רוז'אבה, בהנהגת מפלגת PYD לבין חברות אמריקניות.

בלוב נמצאים שדות הנפט העשירים בשליטת הממשל הלאומי של המרשל חפתר, היושב בבנגזי, אבל הם משותקים, בגלל העימות האמריקני-רוסי. רוסיה היא בעלת בריתו של חפתר, והמיליציה של ווגנר היא הכוח הצבאי הזר המשמעותי ביותר שעוזר לו במלחמה מול ממשלת ההסכמה היושבת בטריפולי, שהיא ממשלת אחים מוסלמים.

עמדת ארצות הברית במלחמה בלוב איננה ברורה, אבל על פי מקורות לוביים, בגלל שרוסיה תומכת בחפתר, ארצות הברית תומכת באוייביו שבטריפולי. לדבריהם, ארצות הברית רוצה למנוע מרוסיה להקים בסיסים בים התיכון כדוגמת בסיסיה שבחוף הסורי, ולמנוע ממנה את רווחי שדות הנפט של לוב, ברגע שיחזרו לפעול.

לדברי מקורות לוביים, ארה"ב רוצה למנוע מרוסיה להקים בסיסים בים התיכון, כדוגמת בסיסיה שבחוף הסורי, ולמנוע ממנה את רווחי שדות הנפט של לוב, כשיחזרו לפעול

הדרך שבה ארצות הברית חוסמת את רוסיה מתוחכמת מאוד. היא מכירה רק בבנק המרכזי של לוב כגוף שדרכו יעברו עסקאות הנפט. הבנק הזה יושב בטריפולי תחת שליטת ממשלת האחים המוסלמים, ומכאן שלא חפתר והרוסים ייהנו מרווחי הנפט, אלא האחים המוסלמים.

האם מן המשוואה הזאת אפשר לגזור גזרה שווה לגבי הפיגוע בביירות? קרוב לוודאי שאם באמת היה פיגוע, הרקע לפיגוע הוא עסקאות נשק של אחת המיליציות של לבנון לקראת הכרעה בעתיד. אבל יש לבחון גם את הרקע של עסקאות הנפט.

כאשר החברות האמריקניות יחתמו על העסקה עם הכורדים, השאלה היא כיצד הנפט הזה יועבר? דרך הנמלים הסוריים שבשליטת רוסיה בוודאי שלא. תורכיה? ארדואן כבר השמיע התנגדות לעסקה עם הכורדים. מה שנשאר זה נמל לבנון. לא פשוט, כי גם אסד מתנגד לעסקה, אבל תמורת תשלום לקופתו הריקה אפשר להסדיר את העניין. ובכלל הקשרים בין PYD לאסד היו תמיד טובים, ועד היום יש קשר טוב ביניהם. PYD מעולם לא הייתה חלק מן המרד הסוני הגדול נגד אסד, מה שאיפשר לאסד להקצות כוחות נגד המורדים. אם כך, כאשר מחפשים מניע לפיגוע בנמל ביירות, אין להוציא את ההקשר הזה מכלל חשבון.

קו משותף נוסף בין סוריה ללוב היא המעורבות התורכית. תורכיה הקימה בסיס חזק באידליב, שהוא כבר מחוז תורכי הלכה למעשה, והכוחות שהיא שולחת להילחם בלוב הם בעיקר תורכמנים מסוריה. גם מנהיג ממשלת ההסכמה, פואד א-סראג', הוא ממוצא תורכי, ושורשי משפחתו נטועים באזור איזמיר בתורכיה. כך, שההשפעה התורכית בלוב מבוססת על ההיסטוריה העות'מאנית, ועל הגרעין התורכי בטריפולי, וכמובן הקשר של האחים המוסלמים המלכד את תורכיה וקטאר לתמיכה בטריפולי מול בנגזי, או טריפוליטניה במערב מול קרינאיקה במזרח.

קרוב לוודאי שאם באמת היה פיגוע, הרקע לפיגוע הוא עסקאות נשק של אחת המיליציות של לבנון לקראת הכרעה בעתיד. אבל יש לבחון גם את הרקע של עסקאות הנפט

התמיכה של קטאר ותורכיה בממשלת טריפולי הביאה את מצרים, סעודיה והמיפרץ לתמוך בחפתר. השבטים הבדווים של לוב בעיקרו של דבר תומכים בחפתר (ובסיף אל-איסלאם קדאפי היושב בדרום המדברי). ההתקדמות הגדולה של חפתר לפני חצי שנה לכיוון הגבול עם תוניס לא היה פרי של נצחונות מזהירים בשדה הקרב, אלא מכיוון שהמיפרץ קנה את השבטים היושבים בדרך בכסף טוב, והם איפשרו לו לעבור.

כאשר החליטה מצרים כי אולי חלוקת לוב עדיפה מבחינתה, נפסק המימון של המיפרץ לשבטים, וצבא חפתר נאלץ לחזור על עקבותיו. מדוע עשויה מצרים לחשוב שחלוקת לוב עדיפה לה? מכיוון שיתנתק הקשר בין הבנק המרכזי בטריפולי, ובנק מרכזי חדש שיוקם בבנגזי יוכל להפעיל את שדות הנפט.

זה מסביר את המחלוקת הפנים אירופית בשאלת לוב בין צרפת לאיטליה. צרפת ואיטליה מתחרות זו בזו לגבי של מי הים התיכון. איטליה דבקה בססמה הרומאית הישנה של מארה נוסטרום – הים שלנו, בעוד צרפת חולקת על כך, והיא הקימה את המסגרת של הצהרת ליסבון, שבו היא מתיימרת להנהיג את המדינות השוכנות לחופי הים התיכון.

בעוד איטליה תומכת בטריפולי הנמצאת קרוב לחופי איטליה, צרפת תומכת בחפתר, ואם תצליח לפלג את לוב, אז הנפט יפול בנחלת הצד שבו תמכה במלחמה, והצד של טריפולי, שבו תמכה איטליה, "יתייבש".

בעוד איטליה תומכת בטריפולי הנמצאת קרוב לחופי איטליה, צרפת תומכת בחפתר, ואם תצליח לפלג את לוב, אז הנפט יפול בנחלת הצד שבו תמכה במלחמה, והצד של טריפולי, שבו תמכה איטליה, "יתייבש"

צרפת ואיטליה אינן חלק מן המאבק על סוריה, אבל סוגיית חלוקת סוריה עומדת גם היא על הפרק, כאשר דווקא הכורדים של PYD בגלל קשריהם הטובים עם אסד, מתנגדים לחלוקת סוריה, אלא מדברים על נוסחה של ביזור השלטון המרכזי, כלומר: דמשק תישאר הבירה, אבל תאבד סמכויות מול המחוזות. גם השבטים הבדווים של סוריה מדברים בשפה דומה, אבל רואים בכורדים של PYD אוייב, וזה עניין לדיון נפרד.

איטליה וצרפת, המתחרות על הנהגת הים התיכון, לא כל כך שמות לב לשחקן החדש, הבעייתי, בזירה, והיא תורכיה.

תורכיה מתוסכלת על כי דווקא בחופיה לא מוצאים גז טבעי, והיא רוצה להיות שותפה באמצעות חבלה באינטרסים של האחרים. הסכם חלוקת המים הטריטוריאליים עם ממשלת ההסכמה בלוב קוטעת את הסכמי הגז של המדינות השותפות לישראל בעסקי הגז: מצרים, קפריסין, יוון ואיטליה.

לעימות הזה יש גם היבטים צבאיים: המתיחות בלוב בין מצרים לתורכיה, החיכוכים בים התיכון בין הצי התורכי לציים של צרפת ואיטליה.

הסכם חלוקת המים הטריטוריאליים עם ממשלת ההסכמה בלוב קוטעת את הסכמי הגז של המדינות השותפות לישראל בעסקי הגז: מצרים, קפריסין, יוון ואיטליה

מכאן, ככל שישראל מנסה להרחיק את עצמה מן המהומה האזורית, וטוב שכך, בכל זאת היא מעורבת, והאינטרסים שלה מעורבים, גם בסוריה וגם בים התיכון, וראוי כי תעשה בחינה זהירה כיצד היא יכולה להיות חלק מן המשחק האזורי, כי מתברר שאיננה יכולה לחמוק מכך לתמיד.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,009 מילים

ההרתעה הישראלית התחזקה - בלי אף ירייה

הפיצוץ בלבנון מבחינת הלבנונים, הימצאות חומרי נפץ של חזבאללה במתחמי מגורים הייתה כל השנים משהו אמורפי ● אבל אחרי הפיצוץ האדיר בנמל ביירות, כולם מבינים את פוטנציאל הנזק והסכנה ● כשמוסיפים זאת למצב הכלכלי בלבנון, חזבאללה הוא הכתובת למחאה ● "דוקטרינת הדאחייה" הישראלית - שמדברת על הרס תשתיות נרחב בלבנון - קיבלה אתמול ממד הרתעתי משמעותי, מבלי שנורה אף כדור ישראלי ● פרשנות

עוד 539 מילים

בנט תקף את הממשלה על מחדלי הקורונה: ״יש לנו עם שהולך ומת״

סקר: 28% ממצביעי הימין תומכים במחאה נגד נתניהו ● יותר מ-100 הרוגים ו-4000 פצועים באסון בביירות ● עיריית ת״א תואר בצבעי דגל לבנון ● פייגלין על הפיצוץ: חגיגה נפלאה לכבוד יום האהבה ● משרד החינוך החרים את ועדת החינוך של הכנסת ● כחול לבן נעדרו מההצבעה על ועדה לחקירת פרשת הצוללות ● הליכוד נעדר ממהצבעה על פסקת ההתגברות

עוד 21 עדכונים

"אבנר משלם מלא ומשלם טוב"

בדיקת זמן ישראל אבנר נתניהו שוכר דירה בבניין יוקרתי בבעלות היהלומן תומר ברוך, בפינת הרחובות בלפור ועזה, שמחובר מצד אחד למתחם המאובטח של מעון השרד של אביו - ומצד שני לרחוב ראשי שבו מתקיימות הפגנות ● הכניסה לבניין, כולל זאת של דייריו ושל לקוחות חנות התכשיטים שם, אפשרית רק תחת השגחת שב"כ ● אחד השכנים: "זה קשה מאוד לחיות ככה" ● הבעלים: "לדיירים זה נוח, נותן להם תחושת ביטחון"

עוד 1,388 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

עוד הצלחה אופרטיבית וכשלון מערכתי

אירועי השבוע האחרון בגבול הצפון, בדגש על התגובה של ישראל לנסיונות הפיגוע של חזבאללה מגבול לבנון וככל הנראה מגבול סוריה, מעידים יותר מכל על השחיקה שחלה במדיניות ההרתעה של ישראל מול ארגון חזבאללה.

בעוד שבנסיון הפיגוע בהר דב בשבוע שעבר (3 מחבלים שניסו לפגוע במוצב גלדיולה) בחרה ישראל שלא להרוג את המחבלים ואף נמנעה, בניגוד להצהרותיה, לתקוף את לבנון כתגובה – התייחסות ישראל לנסיון הפיגוע ברמת הגולן (מספר מחבלים שבאו להניח "זירת מטענים" לפני שלושה ימים) היתה שונה לגמרי. שם מיהרה ישראל לגלגל את האחריות על משטר אסד ולא היססה לתקוף עמדות של צבא סוריה עוד באותו לילה.

אירועי השבוע האחרון בגבול הצפון, בדגש על תגובת ישראל לנסיונות הפיגוע של חזבאללה מגבול לבנון וככל הנראה מגבול סוריה, מעידים יותר מכל על השחיקה שחלה במדיניות ההרתעה של ישראל מול חזבאללה

הפעילות האופרטיבית של ישראל במענה לנסיונות פיגוע אלו חידדה את ההבדלים התהומיים בהתייחסותה של ישראל למתרחש ברמת הגולן ובגבול לבנון. ישראל נמנעת בכל מחיר לתקוף בלבנון או לפגוע במחבלי חזבאללה, אבל מנגד מנצלת את חולשת צבא סוריה, תוקפת את עמדותיו, ולא היססה להרוג את אותם פעילים שהתקרבו לעמדות צה"ל ברמת הגולן, מתוך הנחה שאילו לא אנשי חזבאללה (אלא "שלוחים" של הארגון).

אמנם האירועים השונים הוכיחו שוב את עליונותה האופרטיבית והמודיעינית של ישראל, כאשר כוחות צה"ל עקבו אחר ההתארגנות וסיכלו אותה הרבה לפני שזו הוציאה לפועל את זממה, אך הבשורות הפחות טובות הן שההרתעה הישראלית התגלתה שוב במערומיה. ישראל, למרות הצהרותיה התקיפות, נאלצת לסכל שוב ושוב פיגועים בגבולה הצפוני, וסביר שחזבאללה ימשיך בנסיונותיו לנקום את מות הפעיל בסוריה ללא כל קשר להצהרותיה של ישראל.

יתרה מכך, דומה שבכל הנוגע לרמת הגולן "הכתובת היתה על הקיר". כבר במרץ 2019 חשפה ישראל את קיומו של "תיק הגולן". אותה תוכנית מאורגנת של ארגון חזבאללה להקמת תשתיות טרור ברמת הגולן, בהובלת אבו חסין סאג'ד. בחודשים שעברו מאז הפרסום נראה שחזבאללה רק העמיק את נוכחותו במרחב זה. עדות לכך היתה בפרסום של דובר צה"ל לפני מספר שבועות שמפקד גיס 1 החדש בצבא סוריה, לואא'(אלוף) עלי אחמד סעד אף סייר בעמדות של הארגון ברמת הגולן בליווי מפקד חזית הדרום של הארגון חאג', האשם.

היחס של ישראל לבניין הכוח של חזבאללה בסוריה ממחיש כי מדינת ישראל, אשר מצהירה מעל כל במה אפשרית כי היא נלחמת בהתבססות איראן בסוריה ואף פועלת בלא מעט מהמקרים כדי לסכל נוכחות זו, מעניקה ביודעין חסינות לפעילי חזבאללה בסוריה ומסתפקת בפרסומים עיתונאיים, מתוך מחשבה שאלו ירתיעו את פעילי הארגון, אך לשווא.

דומה ש"הכתובת היתה על הקיר". כבר במרץ 2019 חשפה ישראל את קיומו של "תיק הגולן", תוכנית מאורגנת של חזבאללה להקמת תשתיות טרור ברמת הגולן, ונראה שמאז חזבאללה רק העמיק את נוכחותו שם

חסינות זו רלוונטית כמובן לא רק למתרחש ברמת הגולן. הארגון הצליח בשנים האחרונות להשתלט, הלכה למעשה, על מיטב הנשק האסטרטגי אשר הגיע לידי צבא סוריה ועושה במחסני אותו צבא כשלו. לא חזבאללה ולא סוריה שלמו מחיר על כך. עובדה זו מטילה ספק רב בהצלחת אותה מערכה בין המלחמות שנועדה למנוע את התעצמות הארגון. אבל בפועל נכשלת בכך.

אירועי העבר הוכיחו כי התקיפות הלילה בסוריה מצידה של ישראל לא ישנו את תמונת המצב בחזית הסורית. אסד מחויב להצלחת חזבאללה ואיראן, ונמנע מלהתעמת עימן וספק אם התקיפות האחרונות יזיזו אותו מעמדתו.

בהנחה שישראל מעוניינת לנצל את הארועים ברמת הגולן לעיצוב מחדש של מדיניותה כלפי נוכחות חזבאללה בסוריה, עליה לבנות תוכנית אופרטיבית אשר מטרתה אחת – לערער את תחושת הנוחות של חזבאללה בסוריה ולהציב איום של ממש על בכירי משטר אסד באם אלו ימשיך לשתף פעולה עם הארגון.

על כן, אם ישראל תמשיך להעניק חסינות דה פקטו לחזבאללה בסוריה, הרי שיעילות המערכה להתבססות איראן בסוריה מוטלת בספק. לא ניתן למנוע את התעצמות ארגון חזבאללה באמצעות בפגיעה במיליציות שיעיות ובאמצעי הלחימה בלבד שהאיראנים מעבירים לסוריה.

על ישראל לפעול כנגד מפקדי חזבאללה בסוריה, בדגש על האחראים לבניין הכוח האסטרטגי של הארגון והקמת תשתיות הטרור ברמת הגולן, וכנגד אותם מפקדים בצבא סוריה שמשתפים פעולה ביודעין עם הארגון

החשש מפגיעה בגורמי חזבאללה בסוריה מובן, שכן חזבאללה יתקשה לעבור על כך לסדר היום, במיוחד אם יפגעו מפקדים בכירים. אך זו הדרך היחידה שתוכל למנוע בעתיד את פריצתה של חזית שניה מסוריה מצד הארגון במקרה של הסלמה עתידית, ואף לפגוע בצורה קשה בהתעצמות העתידית של הארגון באמל"ח אסטרטגי.

בשורה התחתונה, דווקא התקיפה הלילית בסוריה מעידה על מגבלות הכוח של ישראל בפעילותה מול נוכחות חזבאללה בסוריה. ברמה המערכתית, ישראל נכשלה כשלון חרוץ במניעת התבססות הארגון ברמת הגולן ובסוריה בכלל, וללא "החלפת דיסקט" בפעילותה האופרטיבית, פיגוע זה הינו רק סנונית שמבשרת את פתיחתה של חזית נוספת מרמת הגולן מצד חזבאללה.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. דני בוגר תואר שני ביחסים בינ"ל מהאוניבסיטה העברית, מתגורר ברחובות ומתעניין (מאוד) בהתפתחויות אסטרטגיות במזרח התיכון, בדגש על המערכה כנגד איראן.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 703 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

כל נסיגה עשויה לסמל את קץ הקריירה עבור גנץ או נתניהו

אף אחד לא חושב שתקציב חד-שנתי זה רעיון טוב ואיש מלבד נתניהו לא רוצה ללכת לבחירות ● אבל המתווכים מרגישים חסרי אונים מול סבך האינטרסים והאמוציות של ראש הממשלה והחליפי ● שרי כחול-לבן לוחצים על גנץ להתפשר מפחד הסקרים ● דרעי מנסה למצוא פתרון מחשש שהחרדים יתנקמו בקלפי על הטיפול בקורונה ● וכולם במירוץ חסר סיכוי נגד הזמן ● פרשנות

זה נראה כבר חסר תקנה וכמעט חסר סיכוי. משני צדי המתרס עומדים שני פוליטיקאים שכל נסיגה שלהם בנושא התקציב היא אסון אישי ופוליטי, כמעט קץ הקריירה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו יודע שתקציב חד-שנתי הוא בדיחה שלא מקובלת על רוב הכלכלנים במדינה ועל פקידי האוצר. מצד שני, נתניהו יודע שאם תקציב דו-שנתי יעבור, הוא ייכנס למציאות שאינו יכול לסבול.

נתניהו, לפי האנשים הקרובים לו ביותר, משוכנע – בעיקר בשנתיים האחרונות – שהוא שליח האל, הנבחר שנועד להנהיג את העם הזה, ואין בלתו.

תקציב דו-שנתי גונז גם את הייעוד הזה. תקציב כזה מבשר על יציבות שלטונית, מונע מנתניהו נקודת יציאה לבחירות וסולל במישרין את הדרך למשפט בינואר הקרוב שממנו הוא לא יודע לאן יגיע.

בנימין נתניהו מבקר בפיקוד העורף ברמלה, ב-4 באאוגוסט 2020 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)
בנימין נתניהו מבקר בפיקוד העורף ברמלה, ב-4 באאוגוסט 2020 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

ומעבר לזה, תקציב דו-שנתי מחייב את נתניהו לקיים את הרוטציה. כך יעבור השלטון מהאיש שבטוח שרק הוא יכול, אל האיש שנתניהו בטוח שאינו יכול להנהיג אפילו מחלקה.

ראש הממשלה החליפי בני גנץ רואה את הדברים בדיוק בצורה ההפוכה. זה כבר לא התקציב, אלא מה שעומד מעבר לו.

גנץ מכיר את התוכניות הגדולות של נתניהו, שבאות כמובן על חשבונו. הוא יודע שכניעה שלו בנושא התקציב זו התבזות נוספת, אחרי כל מה שעבר בשנה האחרונה עם נתניהו ובכלל.

אנשים שדיברו עם גנץ בימים האחרונים יצאו בתחושה שאין לו מה להפסיד. ממילא הוא רוצה ללכת כבר, אז לפחות שזה יהיה על נושא עקרוני ועם קצת כבוד.

"הבעיה היא גם עם השרים של כחול-לבן. אף אחד מהם לא רוצה ללכת עכשיו לבחירות, כשהסקרים מעניקים לכחול-לבן עשרה מנדטים במקרה הטוב", אומר גורם פוליטי בכיר. "הם משגעים את גנץ. אומרים לו תעשה כך ותעשה כך. לפעמים הוא מתעמת גם איתם".

"הבעיה היא השרים של כחול-לבן. אף אחד מהם לא רוצה ללכת עכשיו לבחירות, כשהסקרים מעניקים להם 10 מנדטים במקרה הטוב. הם משגעים את גנץ. אומרים לו תעשה כך ותעשה כך. לפעמים הוא מתעמת גם איתם"

אנשים רבים מנסים להוציא את נתניהו וגנץ מהפלונטר העמוק הזה. אחד מהם הוא השר אריה דרעי, שמחויב לגנץ בעניין הרוטציה. דרעי, איש יצירתי שיודע לעבוד, מדבר בכל יום עם נתניהו, גנץ, גבי אשכנזי ואבי ניסנקורן כדי למצוא פשרה.

לדרעי, כמו לכל מנהיג חרדי, יש מוטיבציה מיוחדת למנוע בחירות. הקורונה הכתה במגזר באכזריות, בעיקר ברמה הכלכלית והתדמיתית. החרדים מרגישים שונים לרעה, טוענים שמוטלים עליהם סגרים שלא לצורך וסובלים מאכיפה בררנית. רבים מהם שחיו על הקצבות של עמותות חסד, לא מקבלים כסף אחרי שהברזים נסגרו, בעיקר בחו"ל. הם צריכים היום פתרונות, לא בחירות.

אריה דרעי ובני גנץ באזכרה לזכרו של הרב עובדיה יוסף, ב-4 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
אריה דרעי ובני גנץ באזכרה לזכרו של הרב עובדיה יוסף, ב-4 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אבל כל זה לא עוזר. גם המתווכים מרגישים חסרי אונים מול סבך האינטרסים והאמוציות של נתניהו וגנץ. המרוץ הוא נגד הזמן. "אם לא נעביר את התקציב השבוע, מקסימום עד יום ראשון, לא יהיה כבר זמן להעביר את התקציב בשלוש קריאות בכנסת".

"אין לנו גם דרך לאיים על נתניהו", מודה פוליטיקאי חרדי בכיר. "מילא אם היו כאן שני גושים שווים, אבל היום גנץ בקושי עם עשרה מנדטים. מה נגיד לנתניהו? במה נאיים עליו? שנלך עם לפיד וליברמן? זה הרי אקדח בלי כדורים. אפילו בלי קפצונים".

עוד 453 מילים

בניגוד לדעת כל המומחים, רה"מ מתעקש להעביר תקציב לשלושה חודשים, כאשר אפילו בוועד בית זה לא היה קורה ● הוא גם מתכנן להטיל הסגר נוסף, ולהמתיק את המהלך עם המטרת כסף שלישית לקראת החגים ● אם מחברים את כל חלקי הפאזל, נראה שלנתניהו יש דרך מילוט אחת ממשפטו, והיא עוברת דרך הכיס של כולנו ● פרשנות

עוד 728 מילים ו-2 תגובות

עיתונאים מהימין "לא קובעים כלום בסדר היום הישראלי", התבכיין קלמן ליבסקינד בטור שפרסם ביום שישי האחרון תחת הכותרת "אמצעי התקשורת לא מסקרים את ההפגנות, הם משתתפים בהן" ● יומיים אחרי, ראש ממשלת ישראל פתח את ישיבת הממשלה השבועית בהקראת מאמרו של ליבסקינד ● זו לא האירוניה היחידה שעולה מהטור שלו ● וגם לא עיוות היחיד שמופיע שם ● דעה

עוד 2,496 מילים ו-1 תגובות

ראיון הזמן הצהוב

"אנחנו נעמדות עם הפנים לצעירים ועם הגב לשוטרים, שורת אמהות שמחזיקות האחת את השנייה חזק וחוצצות ביניהם", מספרות חברות הקבוצה החדשה "אמהות נגד אלימות המשטרה", המלווה את המחאה בבלפור ● במוצ"ש, החומה האנושית קיבלה סימנים כחולים - ובכל זאת הייתה שמחה ● "הניצחון האמיתי שלנו היה המבט המזלזל של השוטרים הצעירים לכיוון הקצין שלהם: איך אתה מתייחס ככה לאמא?"

עוד 1,065 מילים

ממשלת ישראל הציעה סיוע הומינטרי ורפואי ללבנון

הלשכות של גנץ-אשכנזי ונתניהו הוציאו הודעות נפרדות על הצעת הסיוע וטענו שהיא בהנחייתם ● נתניהו הציע לחרדים 400 מיליון שקל בתמורה לתמיכתם בבחירות ● במקרה כזה, גנץ יבחן חוק לפסילת נתניהו ● הפרופיל של "דנה רון" שייך לתושבת חוץ ● נתניהו סייר ברמלה והתקבל בקריאות "ימותו כל השמאלנים" ● צה"ל הקים מפקדת קורונה

עוד 33 עדכונים

אחרי כל מה שעשה, נתניהו לא יזכה לשום הנחת סלב

במערכת הפוליטית החלו הספקולציות כי פניו של נתניהו לעסקת טיעון במשפטו ● ההערכה הזו מתחזקת מעצם העובדה שפרקליטיו של נתניהו - המתחלפים תדיר - לא עושים דבר כדי להשלים חומרי חקירה, חודשים ספורים לפני ששלב ההוכחות יתחיל ● דלתה של התביעה תמיד פתוחה לנתניהו לפתוח במו"מ על הסדר טיעון ● אולם עסקה שמשמעותה ביטול כתב האישום נגד נתניהו, היא מדע בדיוני ● פרשנות

עוד 986 מילים ו-1 תגובות

ההיגיון שנכון ללבנון נכון גם לסוריה - ישראל תגיב

ההתקפה של חוליית המחבלים בגולן הבוקר אינה יוזמה מקומית של ארגון קטן ● הכנת מטענים, תנועה בציר מוסתר וגיבוש חוליה, אלה פעולות שמצריכות ידע והכוונה ● ישראל פעלה על בסיס מודיעין מדויק, הרגה את חוליית המחבלים, ושידרה מסר שמבחינתה החשבון יכול להיסגר כאן ועכשיו - מול חיזבאללה, לא מול סוריה ● פרשנות

עוד 646 מילים

המתנה של מתניהו לנתניהו

אין מיגון תקני ל-2.6 מיליון ישראלים, תכנון רשלני הכפיל את עלויות ההקמה של מעון רה"מ ושל בניינים עבור המוסד, וחומרים בארכיונים של המדינה לא מוגנים - לפי דוח מבקר המדינה ● אבל גם כשהמילה "ליקויים" כבר מוזכרת, מיד אחריה מופיעים ציונים לשבח ● הדוח גם נמנע ממסקנות אישיות, כך שבעלי תפקידים בגופים המבוקרים יכולים לישון בשקט בכל הנוגע לנשיאה באחריות ● "בהכירי את אנשי הביקורת, אם זה היה תלוי בהם, השבחים האלה לא היו נכנסים"

עוד 2,004 מילים

ועדה של משרד הבריאות המליצה לפני שנה להוסיף מיטות אשפוז ותקנים, אך המלצות הוועדה לא קוימו - גם הרבה אחרי פרוץ המגפה ● יו"ר איגוד הרופאים הפנימיים: "לא בונים מקומות אשפוז, וכמעט לא הוסיפו תקנים, למרות שיש רופאים ואנשי צוות מובטלים" ● "הייתה לממשלה שנה והיא לא זזה, ועכשיו אין זמן עד החורף. יהיה רע מאוד" ● מנכ"ל רמב"ם: "ללא פעולה מידית, מטופלים יוצאו מבתי החולים"

עוד 1,622 מילים

לפני כמה חודשים, עזב קונסטנטין צ'סטה את דירתו באילת, נדד בין ספות של חברים - עד שהתנחל בשבוע שעבר בגן העצמאות בירושלים ● צ'סטה, המוכר לאנשי המחאה ולאלפי עוקביו בפייסבוק כקוסטה בלאק, מכין את עצמו לחודשים ארוכים של מאבק ● בראיון לזמן ישראל הוא פורש את משנתו החברתית, משיב למבקרי המחאה ומצהיר: "אם אנרכיסט זה מי שרוצה לעבוד ולחיות בכבוד, אז אני אנרכיסט ולא מתנצל על זה"

עוד 2,542 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה