ראש הממשלה והתקשורת רוקדים טנגו

וואלה, צילום מסך מתוך כתבה בחדשות "כאן": "עדויות ממסדרונות וואלה: "תוודא שלא עורכים את נתניהו בצורה עוינת"
וואלה, צילום מסך מתוך כתבה בחדשות "כאן": "עדויות ממסדרונות וואלה: "תוודא שלא עורכים את נתניהו בצורה עוינת"

אני לא מתרגש מההמון שמריע לו, לראש הממשלה שלנו, בעת כניסתו להיכל בית המשפט. אני מאמין שבנימין נתניהו, מנהיג נערץ, חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. אך עדיין הוא נבחר ציבור שנפל בו פגם. מערכת אכיפת החוק בדקה וחקרה והתוצאה היא כתב אישום ומשפט שאך זה החל.

אני מאמין שבנימין נתניהו, מנהיג נערץ, חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. אך עדיין הוא נבחר ציבור שנפל בו פגם. מערכת אכיפת החוק בדקה וחקרה והתוצאה היא כתב אישום ומשפט שאך זה החל

המצב קצת מזכיר ימים קדומים, לפני דורות, כשהמלך היה מכריע בכיכרה של עיר על פי קול ההמון. כמובן שההמון הריע למלך על כל החלטה. היום, אם נמשיך את המשל, המלך הוא זה שעומד לדין, ולהבדיל, חצי מההמון אומר "זכאי" ומחציתו האחרת "אשם".

בימינו אנו מי שמקבל את ההחלטה אלו כמובן שופטת ושני שופטים נוספים. המלך בימינו אנו, למרות שאין כזה תפקיד בספר החוקים, הוא בנימין נתניהו, להטוטן תקשורת משכמו ומעלה, מניע את המחנה שלו בקריצת עין, ברשתות החברתיות וברשתות המסורתיות ששותות בצמא כל שביב מידע ממנו.

יש לו בן נאמן שנשכב עבורו על הגדר ויורה חיצים לעבר עיתונאים ועיתונאיות, העוסקים באדיקות בסיקור ובפרשנות. המהלכים הם ברורים, מובנים ואפילו נוכחים בפרשיות רבות שבהן מישהו נקלע לדיון משפטי כנאשם. התפישה שעליה הוא נשען היא שאהדת הציבור תשפיע בסופו של דבר גם על השופטים.

אמרתי שזהו תהליך טבעי ומובן שנאשם בפלילים ינסה להטות את הכף לצידו. זה מובן כשמדובר באחד האדם ולא בנבחר ציבור בכלל ובראש ממשלה בפרט. עם כל הכאב והצער, גם אם ראש הממשלה בטוח שתפרו לו תיק, עליו לקחת כמה צעדים לאחור. עליו לצאת לציבור ובכל דרך לומר "אני חף מפשע, אני יודע שמחצית האזרחים מאמינים לי, אני אוכיח את חפותי בפני השופטים ואז תאמינו לי שמערכת החוק פגעה בי ללא צדק. עד אז אני מעביר את ההנהגה לאחר, כדי שאתפנה למשימה הלאומית הזאת. אני מבקש מהשופטים לשאול שאלות קשות ואענה בכנות ובפשטות, כי אני זכאי". עד כאן נאום קצר שלא נשמע וכנראה לא ישמע מפיו של בנימין נתניהו. דומה שאימץ את סיפורו של שמשון הגיבור ואמר בליבו: אם פוגעים בי אמוטט את כל המערכת יחד איתי.

ראש הממשלה מכיר את מערכת המשפט היטב. כראש מערכת הוא יודע מי אלו הפרקליטים, היועצים המשפטיים ושופטי ישראל ומעולם לא דיבר בהם סרה, להיפך. הוא גם ידע לבחור בפינצה מי יהיה ומי לא יהיה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כמו שעשו קודמיו. אך כשמערכת המשפט הגיעה לפתח ביתו, הכל השתנה באחת. פתאום המערכת המשפטית נלחמת בו כי הוא מנהיג מחנה הימין.

רה"מ ידע לבחור בפינצטה את ראשי מערכת המשפט ומעולם לא דיבר בהם סרה. אך כשמערכת המשפט הגיעה לפתח ביתו, הכל השתנה באחת. פתאום המערכת המשפטית נלחמת בו כי הוא מנהיג מחנה הימין

יש בעיות רבות מאוד בהתנהלות המערכת המשפטית שלא אחת חוצה את הגבול הדק בין הרשויות ומקבלת החלטות פורצות דרך, על פי חוק. החוק בישראל הוא מפורט מאוד, ספר החוקים שלנו עשיר בהוראות עשה ואל תעשה. רבות מהן לא מתיישבות עם השכל הישר, ובבתי המשפט, כבר מזמן, מתחילת הדרך, לוקחים את העניין ופוסקים על פי מתודולוגיה עצמאית המקובלת בבתי המשפט.

אף אחד לא עצר עד היום את התהליך שבו לצד חקיקה של הכנסת יש פרשנות שמייצרים השופטים, פרשנות שהופכת להיות הלכה מקובלת שעל פיה נוהגים. הכנסת מחוקקת ומערכת המשפט קובעת הלכות, באופן המזכיר את תורת ישראל וחוקיה ורבני ישראל והלכותיהם.

כאן המקום לציין שתהליך חקר האמת במתודולוגיית החקירה של המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט נשענת על כללים שנכתבו בספר החוקים ובפסיקות וההלכות של בתי המשפט. אלה גם אלה עוסקים אך ורק במה שמובא או מתגלה בפניהם.

למשטרה יש סמכות להרחיב את היריעה, ובאישור של בית משפט לערוך חיפושים, אם תוכיח המשטרה שהעניין נחוץ. המשטרה לא אחת מגיעה להסדרים עם אחד או יותר מהמעורבים, הסדר המכונה "עד מדינה". במילים אחרות מלבינים עד אחד כדי שיפליל את הנאשם העיקרי שבתיק. זהו מרכיב לא מבוטל בתיקים רבים, שבאמצעותו המשטרה מביאה "ראיית זהב" ומצליחה כך להרשיע את החשוד. רעיון דומה הוא הכנסת "מדובב" לתא המעצר, בדרך כלל, מישהו שמקליט בסתר את החשוד ובדרך כזו או אחרת, מנסה לדובב אותו לומר את האמת. אלה כאמור רק מקצת מהשיטות הרבות והמגוונות של חקירה משטרתית, בעידן שעינויים אסורים על פי חוק.

לצד חקיקה של הכנסת יש פרשנות שמייצרים השופטים, שהופכת להיות הלכה מקובלת שעל פיה נוהגים. הכנסת מחוקקת ומערכת המשפט קובעת הלכות, באופן המזכיר את תורת ישראל וחוקיה ואת רבני ישראל והלכותיהם

אך חשוב להבין שמדובר בשיטת חקר מהירה יחסית לכל מתודולגיית מחקר אקדמית. הסיבה לכך ברורה, החברה מעוניינת להקיא מתוכה עבריינים המסכנים את שלומה.

המחיר לא אחת קשה, חפים מפשע מבלים בחקירות ובמעצרים על לא עוול בכפם. במקרה של נבחרי ציבור, בהעדר מערכת בירור סוגיות אתיות ומוסריות, שאינן כלולות בספר החוקים, נדרשת המשטרה לפתוח בחקירה.

בנקודה זו חשוב לציין שיש רשויות בעלות סמכות חקירה ואכיפה דומות והכוונה לגופים כמו רשות המיסים, הרשות לניירות ערך, הרשות להגבלים עסקיים ועוד. אלה גם אלה מחפשים את העבירה על החוק. את העבירה על הכללים שהוסכמו בכנסת והוכנסו לספר החוקים. הפסיקה וההלכה של בתי המשפט הם סרגל נוסף המשרת את אוכפי החוק, כי לרוב בתי המשפט מתייחסים בעיקר למה שכתבו קודמיהם. מוסד מבקר המדינה בוחן אף הוא התנהלות של ארגונים ציבוריים ומעיר לא אחת על התנהגות לא ראויה של בעלי משרות ציבוריות, בידיו לכתוב דו"ח עם הסבר מפורט והמלצות, כולל המלצה ליועץ המשפטי לממשלה בסוגיות שנראות הפרת חוק לכל דבר ועניין.

גם במתדולוגיות המחקר האקדמיות יש הסתמכות על מחקרים קודמים. אך להבדיל המחקרים הקודמים הם רק מצע ולא חוק בל יעבור, שכן החופש האקדמי מאפשר להגיע למציאת עובדות שיהיו אף בסתירה למה שנמצא קודם.  הפרשנות צריכה להיות מובנית ומושתתת על קו סיפורי שנבנה בקפידה.

בחקירות הפליליות והאזרחיות הקו הסיפורי חייב להשען על ראיות מוכרות בחוק ובפסיקה. ראיות שחורגות מהכללים הללו לא תתקבלנה על ידי בית המשפט. המקרים האחרונים שבהם ניסו עותרים לחייב את בית המשפט לעצור נאשם בפלילים מהקמת ממשלה, מדגימים את מה שכתבתי. כשבחוק כתוב שנאשם בפלילים יכול להקים ממשלה, אלא אם כן יש גזר דין חלוט נגדו, בית המשפט אינו יכול לפסוק אחרת.

מתנגדי נתניהו מהמחנה העצום, כמחצית מהבוחרים, עושים ככל יכולתם להרחיקו מכס השלטון. גם הם בדיוק כמוהו מנסים להשתמש במערכת החוק כדי לשנות את התמונה. השימוש המוגבר בבתי המשפט מסוכן לנו כחברה דמוקרטית, אך הוא גם מעיד על חולשתה של הרשות המחוקקת ונעסוק גם בכך.

כעת אל הסוגיה המיידית המטרידה. ראש הממשלה יצא מחוזק כשבית המשפט לא התערב בסוגיית הקמת הממשלה על ידי מי שיש נגדו כתבי אישום. כעת הוא מחזיק בכיסו כמעין תעודת כשרות. בעידן שאף אחד לא קורא בין השורות נראה שהעותרים השיגו את התוצאה ההפוכה, במו ידיהם חיזקו את היריב הפוליטי.

רה"מ יצא מחוזק כשביהמ"ש לא התערב בסוגיית הקמת הממשלה על ידו. כעת הוא מחזיק בכיסו במעין תעודת כשרות. בעידן בו לא נקראות האותיות הקטנות, נראה שהעותרים השיגו את התוצאה ההפוכה

בדרך ניתוח דומה אקדים ואומר שכל אדם חף מפשע אלא אם הוכחה אשמתו כעובר חוק. אך אני מרחיב את המשפט ואומר כי גם אם זוכה על פי חוק יש אפשרות שהתנהגותו היתה לא אתית ולא מוסרית. משכך, אני חושש שבית המשפט ירשיע את בנימין נתניהו רק בסוגיית הסיגרים והשמפניות, שם יש איזשהו אקדח מעשן ברור שכתוב בחוק ומבוסס בפסקות ובהלכות בתי המשפט.

אגב כך, ברור שבעניין זה ההתנהגות של ראש הממשלה אינה ראויה. מבחינה אתית, הוא חייב לדחות כל מתנה שמציעים לו ובוודאי לא להפוך את המתנה ל"קו אספקה" כפי שהגדיר זאת היועץ המשפטי לממשלה.

הפרקים בכתב האישום העוסקים בעניין הקשרים עם התקשורת צולע למדי. מבחינה פלילית, יהיה קשה להוכיח שוחד, סיקור חיובי תמורת הקלות רגולטיביות. המרחק בין קשרי פוליטיקאים ועיתונאים מוגדר במחקר התקשורת הפוליטית במודל מוסכם שנקרא pmp. מודל שמגדיר את מעגל ההזנה של מידע בין העיתונות לפוליטיקאים.

במחקר אחר מוגדרים היחסים הללו כריקוד טנגו של עיתונאי ופוליטיקאי. זהו דפוס בסיסי בתקשורת פוליטית, דפוס שידוע גם לכל עיתונאי שעוסק בתחום. העיתונאים כורתים בריתות עם ספקי מידע ובהם פוליטיקאים.

זוהי מתודולוגיית העבודה, "תן לי סיפור טוב ואתגמל אותך". גם אם זה לא נאמר בגלוי זה נעשה בפועל. הנושא הזה עלה לכותרות בעקיפין, כשעיתונאים בעלי שם איחרגו ראש ממשלה שהיה חשוד בפלילים, כדי לא להפריע לו במהלכים מדיניים.

לפתע נחשפה המתודולוגיה, של תן וקח בתחום התקשורת. כמובן מדובר במתיחת הגבולות העדינים של האתיקה המקצועית, הן של העיתונאים והן של הפוליטיקאים. אך מכאן לבוא ולומר שיש כאן שחיתות? על פי איזה סרגל? בעייתי מאוד, בעידן שגם העיתונאים לא פועלים על פי קוד אתי מוסכם.

תן וקח בתחום התקשורת הוא מתיחת הגבולות העדינים של האתיקה המקצועית, הן של העיתונאים והן של הפוליטיקאים. אך מכאן לבוא ולומר שיש כאן שחיתות? על פי איזה סרגל?

האיתרוג לא נתפש בעיני העיתונאים כמשהו לא ראוי. אולי גם זה מציק לבנימין נתניהו ואוהדיו. למה התקשורת לא מוכנה לאתרג גם אותו, וזו שאלה טובה,

כשהחוק לא עוסק בסוגיית קשרי עיתונאי/ פוליטיקאי, אפשר שהפרקליטות שגתה בנושא זה שגיאה אסטרטגית. עלול להיווצר מצב שהשופטים יכריעו שזו שחיתות ואז העיתונאים באשר הם יקלעו למבוי סתום, או שהשופטים יגידו שזו לא שחיתות וזה ישוב ויחזק מאוד את ביבי ואת כל הפוליטיקאים שיבינו שאפשר לחצות גבולות.

יש פתרונות אחרים לסיטואציה שביבי מעמיד בעזות מצח בפנינו, לקבוע לאלתר קוד אתי לפעולת הכנסת. קוד שיתקבל בהסכמה מלאה וימנע חקיקת חוקים לא מוסריים וימנע פעולות לא מוסריות ולא אתיות של נבחרי ציבור.

אגב, אולי בהזדמנות זו תעשה גם התקשורת חשבון נפש ותגדיר מחדש את יחסי העיתונאי ומקור המידע. גם העיתונאים וגם העיתונאיות מוטב שיגבשו קוד אתי לגבי המודלים של קשרי מקורות בכלל ופוליטיקאים בפרט עם עיתונאים.

העיתונאים והעיתונאיות חייבים להציב את גדרות האתיקה, את הראוי בקשרים אלה. מהי הנקודה שבה האינטרס הציבורי נפגע ומוסתר מידע חשוב לציבור. האתיקה היא גדר להתנהגות ראויה של בעלי מקצוע באשר הם.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,491 מילים
סגירה