זירת הבלוגים

מצב חירום ללא גבולות

החוק שמקדמת הממשלה להארכת התקנות לשעת חירום מפקיד כוח רב מדי בידי נאשם בפלילים

01/06/2020 10:35
בנימין נתניהו. מאי 2020 (צילום: Flash90)

הממשלה מקדמת חוק שמטרתו המוצהרת היא:

"להקנות לממשלה סמכויות מפורשות ומתוחמות, מכוח חקיקה ראשית, בנושאים האמורים, לצורך המשך ההתמודדות כאמור עם הנגיף".

הצורך בחקיקת החוק נובע מהמגבלה החוקתית בחוק יסוד הממשלה, המגביל את תוקפן של תקנות שעת חירום לשלושה חודשים בלבד אלא אם הוארך תוקפן בחוק. ובלשון תזכיר החוק:

"קם הצורך להעמיד תחליף חקיקתי להסדרים החיוניים שבתקנות שעת החירום, אשר יאפשר את המשך המאבק בנגיף מעבר לתקופת שלושת החודשים".

מכיוון שהממשלה כבר התקינה תקנות חירום במגוון תחומים והיא פועלת מכוחן מאז חודש מרץ 2020, ומכיוון שכאמור תוקפן מוגבל לשלושה חודשים בלבד ללא יכולת הארכה אלא בחוק – הרי שאם רוצים להמשיך ולהתקין תקנות חירום יש צורך בחקיקה ראשית המעניקה סמכות להתקנת תקנות. מדובר בחקיקה הקשורה בקיומו של מצב חירום וכוללת סמכויות המאפשרות שינוי בהסדרים הקיימים במצבי חירום.

הממשלה מקדמת חוק שמטרתו הארכת תוקף התקנות לשעת חירום, מעבר למגבלת שלושת החודשים, ומקנה לממשלה סמכויות נרחבות "לצורך המשך ההתמודדות עם הנגיף"

אפשר היה לטעון כי מדובר בצעד מבורך ודמוקרטי, שכן הממשלה לא תמשיך לפעול מכוח תקנות שעת חירום אלא מכוח חקיקה ראשית של הכנסת – מה שאוהבים לכנות "דרך המלך".

ואכן תזכיר החוק מזכיר את העובדה כי הצורך בחקיקה הוא בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ולהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר החלפת תקנות שעת חירום בחקיקה ראשית – אלא שבהתחשב בממשלה הספציפית הזו, בנסיבות הקמתה ובעומד בראשה – אין מקום לברך על החקיקה, אלא יש מקום לדאגה.

נסיבות הקמת הממשלה – לאחר שלוש מערכות בחירות שנכפו על המדינה בידי נאשם בפלילים שלא הצליח להרכיב ממשלה, טיב ההסכם בין נתניהו לבין גנץ שהתחזה להסכם קואליציוני ועל כן עבר את מבחן בג"ץ, אלא שטיבו האמיתי הוא הסדרת כהונת נאשם בפלילים בראשות הממשלה תוך ניהול המשפט, הקמת ממשלה שניתן לכנות אותה "מפלץ ארך רגליים" בשל הגודל שלה, משרדיה המופרכים והעלות שלה – כל זה בעת משבר כלכלי המאיים על המשק כולו, תפירת תפקיד "ראש ממשלה חלופי" המתאים למידותיו של הנאשם בפלילים שימשיך לכהן תוך מימון ציבורי שלו ושל משפחתו, כולן סיבות ונסיבות שדי בהן לעורר דאגה בלב האזרחים מהעתיד לבוא.

אלא שהחקיקה הזו מעוררת דאגה גם בשל הבטים נוספים: הקמת הממשלה הביאה לפרוק המפלגה השנייה בגודלה, מפלגה שאמורה היתה לשמש כאופוזיציה. המשמעות של פירוק המפלגה לצד עריקת אורלי לוי לליכוד ופירוק שאריות גוש השמאל, היא שאין לממשלה אופוזיציה. וכשאין לממשלה אופוזיציה, כשהממשלה כה גדולה וחבריה הם רוב חברי בית המחוקקים – הממשלה מחזיקה בכוח רב.

פירוק המפלגה השניה בגודלה, עריקת אורלי לוי ופירוק שאריות גוש השמאל, פירושם שאין לממשלה אופוזיציה. וכשאין לה אופוזיציה וחבריה הם רוב החכ"ים, הממשלה מחזיקה בכוח רב

כאשר רשות אחת מבין שלוש רשויות מרכזת בידה כוח רב ביחס לשתי הרשויות האחרות מדובר במצב לא תקין, מצב בו מערכת האיזונים במדינה דמוקרטית עומדת על שווי משקל רופף.

כך בימים כתיקונם, כך וודאי בימים שמי שאוחז בשלטון הוא נאשם בפלילים באישומים חמורים, אישומים הקשורים בקשר הדוק לתפקיד, אישומים שנעשו מתוך התפקיד.

מצב זה יוצר ניגוד עניינים אינהרנטי. אם בימים כתיקונם כוח רב בידי רשות אחת ועיקור רשות אחרת מיכולת הביקורת שלה קיים חשש שהכוח הזה ינוצל לרעה, הרי שכאשר נאשם בפלילים הוא המחזיק בידו כוח רב – החשש מניצול הכוח לרעה הוא חשש ממשי – מצב של קרוב לוודאי.

השוואה בין תקנות שעת החירום, מכוחן פעלה הממשלה עד כה, לבין תזכיר החוק – מלמדת כי חקיקת החוק מפקידה בידי הממשלה כוח רב.

על פי חוק יסוד הממשלה, המתאר את המצב הקיים, מי שאמורה להכריז על מצב החירום זו הכנסת, הרשות המחוקקת, ורק אם אין אפשרות לכינוס הכנסת ובשל דחיפות המצב, הממשלה רשאית להכריז על מצב חירום. ואילו על פי תזכיר החוק, המתאר את המצב החדש, הסמכות להכריז על מצב החירום נתונה בידי הממשלה.

אם בימים כתיקונם כוח רב בידי רשות אחת ועיקור רשות אחרת מיכולת הביקורת שלה מעורר חשש שהכוח ינוצל לרעה, הרי שאם הכוח נמצא בידי נאשם בפלילים, ניצולו לרעה קרוב לוודאי

ההכרזה על מצב החירום היא תנאי להפעלת סמכויות הממשלה מכוח מצב החירום. תזכיר החוק איננו מפרט מה הן אמות המידה להפעלת מצב החירום:

  • האם די במאה נדבקים חדשים להפעלת מצב החירום בידי הממשלה וללא פיקוח של הכנסת?
  • כמה מהר תכריז ממשלה שהעילה להקמתה היה מצב חירום בשל נגיף הקורונה על מצב חירום, אם אמת המידה הכתובה בתזכיר החוק היא: "אם שוכנעה שקיימת סבירות גבוהה להתפשטות הנגיף לרמה המסכנת את בריאות הציבור אם לא יינקטו פעולות מכוח הסמכויות הקבועות בחוק זה"? שוכנעה בידי מי? האם בידי וועדת מומחים של משרד הבריאות? האם בידי הד"ר יורם לס האוחז בדעה אחת או שמא בידי פרופ' רהב האוחזת בדעה אחרת?
  • תזכיר החוק מציין כי לא יוכרז על מצב חירום לפני שתתקבל המלצה של שר הבריאות בעניין. בהתחשב בכך ששר הבריאות חדש בתפקידו ואינו מכיר את המשרד – למי יישמע שר הבריאות?
  • בהתחשב בדברים החמורים שנודעו לנו על שר הבריאות היוצא, על אופן ניהול המשבר ועל כך שהיה למעשה ממודר ולא הוא קיבל את ההחלטות – האם כך יהיה עם שר הבריאות החדש?
  • מה על העובדה כי שר הבריאות החדש היה האדם הראשון בתפקיד ציבורי שסרב לקיים את החלטת בג"ץ? האם אפשר לסמוך על אדם כזה? האם עלינו לסמוך על כך שההכרזה על מצב החירום תהיה הכרזה עניינית ולא הכרזה מטעמים פוליטיים?

בנוסף על כך – המשמעות של הכרזה על מצב חירום היא שהממשלה יכולה לפגוע בזכויות היסוד של האזרח בשל מצב החירום. כך למשל כשהמדינה עוקבת אחרי אזרחים יש בכך פגיעה בפרטיות. כשהמדינה מונעת התקהלות יש פגיעה בחירות ובזכות ההתקהלות.

הכרזה על מצב חירום מאפשרת לממשלה לפגוע בזכויות היסוד של האזרח. כשהמדינה עוקבת אחרי אזרחים יש פגיעה בפרטיות. כשהיא מונעת התקהלות יש פגיעה בחירות ובזכות ההתקהלות

ההצדקה לפגיעה בזכויות היסוד הוא מצב החירום שפירושו העדפת האינטרס הציבורי, כמו למשל בריאות העם על פני זכויות היסוד של הפרט – זכויות המוגנות בחוקי היסוד.

הפרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, סבור כי היחס בין חוקי היסוד לבין זכויות האדם במצבי חירום צריך למצוא פתרון במסגרת חוקי היסוד – הם אמורים להסדיר את הפגיעה בזכויות האדם. והנה, לא רק שהפגיעה בזכויות איננה מוסדרת בחוקה אלא שבתזכיר החוק מוצע לקבוע כי השר הממונה על החוק יהיה ראש הממשלה, בשל הפריסה הרחבה של הסמכויות המוצעות, השפעתן על תחומי אחריות של משרדי ממשלה רבים, ובשים לב להקניית הסמכות להתקין את התקנות לממשלה.

אלא שהסעיף הזה, הבא לתאר מדוע כדאי שהשר האחראי עליו יהיה ראש הממשלה, הוא גם הסעיף המסביר היטב מדוע זה רע מאוד שהסמכות תהיה נתונה בידי ראש הממשלה שהוא נאשם בפלילים – בבחינת בא לברך ויצא מקלל.

  • איך לדעתכם ינהג אדם בשעה שעליו לקבל החלטות כאשר כמעט כל החלטה שהוא מקבל יכולה להשפיע על מצבו האישי?
  • איך לדעתכם ינהג אדם שבתחילת משפטו הוכיח כי אינו בוחל בדבר – לא בהשתלחות חסרת רסן ולא בפירוק מערכת המשפט ואכיפת החוק?
  • מה יעשה נאשם כזה כשהחוק שם בידיו כוח רב?

ובכן, יש חשש שינצל את הכוח הזה לרעה, ולא רק חשש, שהרי ראינו כבר ניצול לרעה ראינו בטרם הוחק החוק, בשעה שהוא, חברי ממשלתו והנשיא הפרו את ההנחיות שהממשלה עצמה קבעה תוך זלזול עמוק באזרחים. ראינו ניצול כזה כאשר נעשה שימוש לא מידתי תוך פגיעה בזכויות יסוד כאשר הממשלה ביקשה להילחם במגפה באמצעות מעקב אחר אזרחים ופגיעה בפרטיותם, זאת על אף שהיו בידה אמצעים פחות פוגעניים כגון הגדלת מספר הבדיקות.

והנה, לא רק שהפגיעה בזכויות איננה מוסדרת בחוקה, אלא שבתזכיר החוק מוצע לקבוע כי השר הממונה על החוק יהיה רה"מ. ובכן, יש חשש שינצל את הכוח לרעה, כפי שראינו בעבר

חוק כזה, אילו באמת נועד להתמודד עם מצב חירום בריאותי בשל הקורונה, היה קובע הסדרים ברורים באשר לדרכים למלחמה בנגיף ובאשר לבדיקות הנדרשות.  חוק כזה היה מנסה לתקן את כל המחדלים שאיפיינו את הטיפול בנגיף בעת שאלה נעשו מכוח תקנות חירום.

במקום זה החוק נותר עמום מאוד, הוא אינו קובע הסדרים ברורים ונותן בידי הממשלה שיקול דעת רחב, רחב מדי באשר לפגיעה בזכויות היסוד של אזרחים בעת מצב חירום. "כוח ללא אחריות משול להפקרות" אמר הפרופ' אהרן ברק וכוח כזה הנתון בידי נאשם בפלילים הוא הפקרות מוחלטת.

ואחרון, הבחירות, העתירות לבג"ץ והקמת הממשלה לוו ברוממות הדמוקרטיה בפי שופרות הימין. לי אין אלא להביא את דבריו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס על החוקה של רפובליקת ויימר, שאפשרה למפלגה הנאצית להשתתף בבחירות:

"היא תשאר תמיד אחת מהבדיחות הטובות ביותר של הדמוקרטיה, שהיא מבטיחה לאויביה המושבעים את האמצעים להשמדתה".