אתר הפסולת של קומפוסט אור, ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: יניב נדב/פלאש90)
"אנחנו מצילים פה את התחת של המדינה"

סיפור מסריח

פרק 8

מפעלים לטיפול בפסולת הם הדבר האחרון שמישהו רוצה ליד הבית ● תהליך הטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, מייצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים; מזהם את המים, האוויר והקרקע; וכרוך במטרדי רעש וריח ● לא הפלא וגם ממש לא פלא, אם כך, שרוב אזורי הפסולת של מדינת ישראל הם בכלל בגדה המערבית ● אמיר בן-דוד ממשיך במסעו על מפת הסיפוח, והפעם הוא נוסע בעקבות הריח

אם מדינת ישראל היא גוף אנושי, הראש והלב שלה נמצאים בגוש דן ובירושלים, הזרועות החסונות נמצאות במפרץ חיפה ובאשדוד, העיניים של המדינה בחרמון, הדמיון ממריא אל על דרך נתב"ג, ואנחנו משתרכים מאחורי משאית אשפה עמוסה בכבישים הצרים של המעי הגס, בדרכנו אל פי הטבעת, לא רחוק מהמושב משואה בצפון בקעת הירדן.

אנחנו נוסעים בעקבות הריח, אל עבר המקום שעולה ממנו צחנה עזה, שכולנו שותפים ליצירתה, אבל אף אחד מאיתנו לא רוצה להריח, או לקחת עליה אחריות. באנגלית קוראים לזה NIMBY, ראשי תיבות של "לא בחצר האחורית שלי". והדרך אל החצר האחורית ביותר – החצר שנמצאת מאחורי כל החצרות האחוריות בישראל, רחוקה מהלב ובעיקר מהנחיריים – מתפתלת בצפון בקעת הירדן.

דב חנין נשאר בלי תשובות

הסיפור של כל החצרות האחוריות באשר הן, הוא תמיד סיפור של מעמד, של קירבה למקבלי ההחלטות, של גישה למוקדי הכוח ויכולת השפעה. אלה יכריעו בסוף מי ינשום לריאותיו אוויר נקי וייהנה מכל הטוב שהחיים המודרניים מציעים, ומי יתעורר בבוקר לצד הרי פסולת וחומרים מסוכנים. החיים, ככל שהם מודרניים, טכנולוגיים ומשוכללים יותר, גם מיצרים זיהומים מורכבים יותר. ומישהו צריך בסוף לטפל ולחיות עם הזיהום הזה.

הכניסה לאתר הפסולת של קומפוסט אור, ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: אמיר בן-דוד)
הכניסה לאתר פסולת ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: אמיר בן-דוד)

חלק ניכר מהתהליכים לטיפול בפסולת, בעיקר בפסולת מסוכנת, יוצר מפגעים בריאותיים ואסתטיים. מזהם את המים, האוויר והקרקע. כרוך במטרדי רעש וריח. גורר בעקבותיו מחלות ומזיקים. זה סיפור מסריח ומחורבן, אין דרך נעימה לכתוב את זה.

כשמתכננים מפעלי טיפול בפסולת, ההקמה שלהם נתקלת כמעט תמיד בהתנגדות מצד תושבים שגרים ליד. ככל שהמתנגדים מקושרים ועשירים יותר, ההתנגדות שלהם אפקטיבית יותר. זו לא בעיה ייחודית לישראל, אבל בישראל מצאו לה פתרון ייחודי.

ישראל סימנה אזורים שקל לה להקריב אותם, ורובם – לא הפלא וגם לא ממש פלא – נמצאים בגדה המערבית. כשהמקל של הרגולציה והאכיפה גמיש יותר והגזר של תמריצים כלכליים, הטבות מס וסובסידיות ממשלתיות, גדול יותר – משתלם יותר להקים מפעלים לטיפול בפסולת בשטחי הגדה המערבית מאשר בישראל שבגבולות הקו הירוק.

כשהמקל של הרגולציה והאכיפה גמיש יותר והגזר של תמריצים כלכליים, הטבות מס וסובסידיות ממשלתיות, גדול יותר – משתלם יותר להקים מפעלים לטיפול בפסולת בשטחי הגדה המערבית מאשר בגבולות הקו הירוק

קשה להעריך את סדר הגודל של התופעה, כי רובו המכריע של המידע בנוגע לכמויות הפסולת שמטופלות בגדה אינו גלוי. בגדה המערבית פועלים לפחות 15 מתקנים לטיפול בפסולת, שרובה מיוצרת בישראל. שישה מתוכם עוסקים בטיפול בפסולת מסוכנת, אשר מחייבת טיפול והסדרה מיוחדים בגין הסיכונים שכרוכים בטיפול בה.

בישראל מיוצרים מדי שנה כ-350 אלף טון פסולת מסוכנת. ארגון "בצלם", שהעביר בקשות חופש מידע רבות בנושא למשרד להגנת הסביבה ולמינהל האזרחי, לא קיבל תשובות מניחות את הדעת. גם דב חנין, שניסה כחבר כנסת לקבל מידע על הנושא ב-2017, נהדף בלי תשובות.

דב חנין (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
דב חנין (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

"בגדול הממשלה ורשויות המדינה בישראל מתייחסות לשטחים כאל סוג של פח זבל", אומר חנין. "זה דבר שהוא מאוד חמור וגם מנוגד למשפט הבינלאומי. ומה שמאוד בעייתי, שזו קטסטרופה סביבתית.

"אנחנו מדברים בסופו של דבר על ארץ מאוד קטנה, וזה לא משנה על איזה צד של הקו הירוק אתה מסתכל. אם אתה הופך את הצד השני למזבלה, אז כולם סובלים מזה. גם הפלסטינים וגם הישראלים. וזו גישה ישראלית מאוד ארוכת שנים, להתייחס לשטחים בתור מזבלה.

"קשה מאוד לקבל נתונים על מה שקורה שם. הגישה היא גישה של התחמקות, של מסמוס. זה מאוד מאוד בעייתי. כשהייתי חבר כנסת הצלחתי להגיע לנתונים מאוד חלקיים. הבעיה הכי גדולה היא שבשטחים אין דין ואין דיין. זה המזרח הפרוע. הרשות הפלסטינית, שהיא כביכול הגורם שאמור לתפעל חלק מהשטחים, אין לה למעשה שום סמכויות לגבי גורמים ישראלים. ובחלק גדול מהשטח בכלל אין לה סמכויות".

חוקי איכות הסביבה שחלים בישראל על טיפול בפסולת חלים גם בצד המזרחי של הקו הירוק?
"כעיקרון, החוקים שחלים בישראל לא חלים בשטחים. מה שחל שם זה צווים של המושל הצבאי".

"הבעיה הכי גדולה היא שבשטחים אין דין ואין דיין. זה המזרח הפרוע. הרשות הפלסטינית, שהיא הגורם שאמור לתפעל חלק מהשטחים, אין לה למעשה שום סמכויות לגבי ישראלים. ובחלק גדול מהשטח בכלל אין לה סמכויות"

אז אולי סיפוח והחלת החוק הישראלי יעזרו במקרה הזה?
"אני לא חושב שמשהו ישתפר. זה אולי ישנה צורה. הרי אין שום בעיה משפטית למושל הצבאי להחיל שם כבר עכשיו את כל החוקים שחלים בישראל. זה עניין של החלטה. כל מה שצריך זה לחוקק שם את אותם חוקים, הפעם בתור צו של הממשל הצבאי. אין פה בעיה פורמלית, חוץ מהרצון הפוליטי".

וזה שלא חוקקו שם את החוקים האלה עד עכשיו, זה כי נוח לכולם לפעול שם רחוק מהעין והלב?
"בדיוק. וכי בוחשים בסיפור הזה הרבה מאוד גורמים והרבה מאוד אינטרסים".

לאן מגיעות התחבושות ובדיקות הדם?

טיפול בפסולת הוא פעילות מסובכת, מזהמת, מגעילה אבל גם רווחית מאוד. לכן אפשר למצוא בקצה אחד של הביזנס הזה גורמים פליליים, שחומדים את הכסף הגדול שמסתובב בתחום, ומפעילים קבלני פינוי פסולת, חלקם טיפוסים מפוקפקים שלא הייתם רוצים להיתקל בהם במזבלה חשוכה. אלה יודעים לסגור דילים לפינוי אשפה ברשויות המקומיות ועם תעשיינים, קבלני בניין וחקלאים, ואז מחפשים את הדרכים הזולות והמהירות ביותר להיפטר מהפסולת שהם אוספים.

בקצה העליון של שרשרת המזון המעוכל הזה נמצאים בעלי הון, שמזהים את הפוטנציאל העסקי של הסיפור הזה. כמו למשל גיל אגמון, הבעלים של חברת "דלק רכב", שרכשה ב-2017 70% מחברת "ורידיס" תמורת מיליארד שקלים.

חברת ורידיס שותפה בכמה אתרי פינוי פסולת, שהגדול שבהם הוא אתר "אפעה" בנגב; היא שותפה פעילה בחברות לאיסוף והובלת פסולת, מחזיקה ב-50% מהמניות במפעל ההתפלה באשקלון, ויש לה זיכיון עד 2027 להפעלת אתר לייצור קומפוסט מפסולת אורגנית, ששייך למושב משואה בבקעת הירדן.

הכניסה לאתר הפסולת של קומפוסט אור, ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: אמיר בן-דוד)
הכניסה לאתר הפסולת של קומפוסט אור, ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: אמיר בן-דוד)

סוגי הפסולת שישראל מעבירה לגדה כוללים בוצת שפכים, פסולת רפואית זיהומית, שמנים משומשים, מתכות, פסולת אלקטרונית, סוללות ועוד. כל תוצרי הלוואי של החיים העירוניים והתעשייתיים שישראל מייצרת בתוך שטחה שלה, ואז משנעת מזרחה. מפעל "אקומדיקל" באזור התעשייה של מעלה אפרים מטפל בפסולת הרפואית.

ישראל מעבירה לגדה בוצת שפכים, פסולת רפואית זיהומית, שמנים משומשים, מתכות, פסולת אלקטרונית, סוללות ועוד. כל תוצרי הלוואי של החיים העירוניים והתעשייתיים שישראל מייצרת בתוך שטחה שלה, ואז משנעת מזרחה

השער לחצר המפעל של "אקומדיקל" פתוח ואנחנו מנצלים את ההזדמנות ונכנסים פנימה בלי הזמנה. הפועלים הערבים מפנים אותי למשרד של מנהל העבודה היהודי, שמתקשה להסתיר את הפתעתו למראה האורח הלא-קרוא שצץ לפתע במשרד שלו ורוצה לראיין אותו על העבודה במפעל, על פינוי פסולת בשטחים ועל הסיפוח המתקרב.

הוא מתלבט לרגע, כמעט מתפתה לנצל את ההזדמנות המשונה, אבל אחר כך נמלך בדעתו, ומסביר בחביבות שהוא לא רוצה להסתבך. חברת "אקומדיקל" היא חברה גדולה ורצינית, הוא לא יכול סתם ככה להתראיין בלי אישור, אם ממש דחוף לי לשמוע מה דעתו על המצב ובכלל, שאתכבד ואקבל אישורים מהממונים עליו, בחברת "טביב" מפתח תקווה שמפעילה את המפעל.

ב"אקומדיקל" מטפלים בפסולת רפואית זיהומית וביולוגית שמקורה בבתי חולים ובמעבדות רפואיות ברחבי ישראל. חברת "טביב" מוגדרת "החברה הארצית לטיפול ולפינוי פסולת רעילה". אתר הבית של החברה צבוע בגוונים נעימים של ירוק, עם מעגל חיצי מיחזור וילדה חייכנית ובהירת שיער שמקפצת על מדשאה ירוקה.

אתר הפסולת טובלן בצפון בקעת הירדן (צילום: אמיר בן-דוד)
אתר הפסולת טובלן בצפון בקעת הירדן (צילום: אמיר בן-דוד)

"טביב", אני למד מהאתר שלה, "מציעה ללקוחותיה ושותפיה סט כלים רחב לקידום היבטים של סביבה וקיימות במגזר העסקי והציבורי, על ידי מניפה רחבה של פתרונות מקצועיים, איכותיים, זמינים, אפקטיביים, ועל פי כל דין".

על עניין ה"על פי כל דין" כדאי להתעכב רגע, לפני שנמשיך במסע בעקבות הריח הרע. כמו שהסביר דב חנין, החקיקה הסביבתית בגדה, שהתקבלה על ידי ישראל מעל לראשה של האוכלוסייה הפלסטינית, שונה מהחקיקה הסביבתית בישראל. הטיפול בפסולת מסוכנת בגדה המערבית מוסדר בצו בדבר ניהול מועצות מקומיות משנת 1981.

צו צבאי זה מחיל על השטחים שישראל העבירה לשליטת ההתנחלויות ולאזורי התעשייה שלהן – כמו אזור התעשייה במעלה אפרים – רק חלק מהחוקים הישראלים העוסקים בנושא. בעוד חוק החומרים המסוכנים וחוק רישוי עסקים הוטמעו בצו, שני חוקים חדשים יותר – חוק אוויר נקי וחוק הגנת הסביבה – לא שולבו בו, ולכן אין הם חלים על מתקני הטיפול הישראלים בפסולת בגדה. למה? כי אפשר.

בעוד חוק החומרים המסוכנים וחוק רישוי עסקים הוטמעו בצו צבאי, שני חוקים חדשים יותר – חוק אוויר נקי וחוק הגנת הסביבה – לא שולבו בו, ולכן אין הם חלים על מתקני הטיפול הישראלים בפסולת בגדה

"טביב" מבטיחה ללקוחותיה כי "איסוף הפסולת נעשה על ידי משאיות ייעודיות המאובזרות בציוד ייחודי, ובאמצעות נהגים מיומנים אשר עוברים תדיר הכשרות מקצועיות בנושאי פינוי פסולת מבתי חולים ומרפאות. בין לקוחותינו שירותי בריאות כללית, מאוחדת, קופת חולים לאומית, רשת אסותא, מכבי, בתי חולים ממשלתיים, משרד הביטחון, וטרינרים, מכוני קוסמטיקה, מרפאות שיניים, מכוני קעקועים ועוד".

הנהגים המיומנים שעברו הכשרה מקצועית מעבירים את הפסולת הרפואית ל"אקומדיקל" באזור התעשייה של מעלה אפרים – שהוא, על פי חברת "טביב", המתקן הגדול ביותר בארץ לטיפול בפסולת רפואית.

אם יש בגיהינום מדורים שונים שבהם נענשים החוטאים בהתפלשות בסוגי פסולת שונים, הרי שמדור הפסולת הרפואית חייב להיות במרתף, לא רחוק מהתנורים הלוהטים של השטן.

לשם מגיעים בדיקות הדם ונוזלי הגוף, חומרים זיהומיים ומדבקים מעבודות מעבדה, פסולת מניתוחים לאחר המוות וחיות מעבדה נגועות, כל מה שבא במגע עם חולים במחלקות בידוד (תחבושות, מטליות, כפפות ועוד). חשבתם פעם לאן כל אלה מממשיכים אחרי שהניתוח הצליח והחולה מת? הם נוסעים לבקעת הירדן.

מפעל הפסולת אקומדיקל (צילום: אמיר בן-דוד)
מפעל הפסולת אקומדיקל (צילום: אמיר בן-דוד)

לפי ארגון הבריאות העולמי, פסולת כזו מכילה מיקרואורגניזמים שעלולים להיות מסוכנים, ובכל טיפול בה קיים סיכון פוטנציאלי להתפשטות של מיקרואורגניזמים עמידים לתרופות מהמתקן לסביבתו. סיכונים ספציפיים יותר עלולים לכלול הרעלה וזיהום באמצעות שחרור של מוצרים פרמצבטיים, ובפרט אנטיביוטיקה ותכשירים מסרטנים. לא כיף.

אבל מנהל העבודה ב"אקומדיקל" מעדיף לא לספר לנו איך בדיוק הוא ואנשיו מטפלים בפסולת הרפואית שמגיעה אליו, ומה לדעתו ישתנה אם ישראל אכן תספח את האזור הזה ותחיל עליו את החוק הישראלי. הוא מלווה אותנו בנימוס אל השער ושולח אותנו להמשיך בנסיעה בעקבות הריח.

הבריון טורק את הדלת

קשה להבדיל בין אתרי האשפה הענקיים ליד ההתנחלות משואה. אלה שטחים עצומים שהצחנה העולה מהם בלתי נסבלת. הנהג שפורק אשפה ממליץ לנו לדבר עם איציק "המנהל" ומכוון אותנו אל הקרוואן שלו, בשולי המזבלה.

איציק מתגלה כהר אדם שרירי בעל פרצוף "אל תסתבך איתי אם אתה רוצה לחזור שלם לילדיך". הוא פותח את הדלת בקרוואן ומאחוריו – אני נשבע, ותצטרכו לסמוך על המילה שלי, לא הייתי ממציא דבר כזה – פוסטר בגודל טבעי של בנימין נתניהו.

"מה אתה רוצה?", הוא נובח, ומשאיר את הדלת חצי פתוחה.

אתר הפסולת של קומפוסט אור, ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: יניב נדב/פלאש90)
אתר הפסולת של קומפוסט אור, ליד משואה שבבקעת הירדן (צילום: יניב נדב/פלאש90)

אני רוצה להסביר לו שאני עיתונאי ושיצאתי להסתובב באזור ולהבין איך מטפלים פה בפסולת, מי אחראי, מי מנהל, מי מפקח. כלומר, אלה השאלות שתכננתי לשאול אותו, אבל לנוכח גודלו ומבטו המאיים, ולנוכח מבטו הנוזף של ראש הממשלה שמציץ מאחורי כתפו, אני מגמגם משהו כמו "אה, אני עיתונאי, מתעניין בזבל". זה לא נשמע טוב, אני יודע.

"אני לא מדבר", איציק הודף אותי מיד, "יש פה עניינים פוליטיים. אני לא יודע מי שלח אותך ומה אתה רוצה. לך מפה".

מפיו, זו נשמעת כמו המלצה שכדאי לציית לה בלי להתווכח.

אני מקווה שיהיה לי קצת יותר מזל בשדה האשפה העצום הסמוך, של מפעל "קומפוסט אור". זה המפעל הגדול ביותר לטיפול בבוצת שפכים שנוצרת בישראל. בוצה היא החומר האורגני המוצק, שמקורו בצואת אדם השוקעת באגני המכונים לטיהור שפכים. רוב האנשים משתמשים במילים אחרות כשהם מדברים עליה. על פי המשרד להגנת הסביבה, "הבוצה היא פסולת עם פוטנציאל גבוה לפגיעה סביבתית, אולם בשימוש נכון היא יכולה להפוך למשאב".

ואכן, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2015, חלק משמעותי מהבוצה שנוצרה בישראל – כ-387 אלף טון – שימש לייצור דשן ונוצל לשימוש חקלאי. כ-60% מכלל הבוצה שהפכה לדשן באותה שנה טופלה במתקן "קומפוסט אור". מדובר באימפריה ריחנית.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה לשנת 2015, כ-60% מכלל הבוצה שהפכה לדשן באותה שנה טופלה במתקן "קומפוסט אור". מדובר באימפריה ריחנית

הבוצה שקולט המתקן מגיעה מ-25 מתקני טיהור שפכים עירוניים ברחבי ישראל – מאילת ובאר שבע, דרך ירושלים והרצליה, ועד חיפה וכרמיאל. חרא מכל רחבי ישראל. פרט ל"קומפוסט אור" פועלים עוד כמה מתקנים קטנים בשטח ישראל וברמת הגולן, אך כל אחד מהם מטפל בעשרות אלפי טונות בוצה בשנה בלבד.

בעבר פעלו שני מתקנים נוספים בתוך שטח ישראל: מתקן "דלילה" בצומת ראם ומתקן "בר עידן" בצומת פלוגות. המחאה של תושבי המועצות האזוריות האלה, שסבלו ממפגעי הריח הקשים שגרמו המפעלים, הובילה בסופו של דבר לסגירתם והבוצה שטופלה בהם עד אז הועברה לטיפול במתקן "קומפוסט אור".

הקומפוסט המיוצר במפעל נמכר לחקלאים בישראל ובהתנחלויות. בוצת שפכים אמנם אינה מסווגת כפסולת חומרים מסוכנים, ואולם מפגעי ריח קשים הם חלק בלתי נפרד מהעסק. בנוסף, הפעלתו עלולה לגרום לזיהום קרקע, מים ואוויר, למשיכת מזיקים, לשריפות ולהפצת מחוללי מחלות.

אני מודה למשה בר סימן טוב על מסיכת הקורונה, שמספקת הקלה מסויימת לנוכח הריח הבלתי נסבל, ומחפש מישהו מ"קומפוסט אור" לדבר איתו, מכין את עצמי למפגש עם בריון נוסף, שיראה לי את הדרך החוצה. המתקנים של "קומפוסט אור" נראים נטושים למדי, אבל בתוך אולם גדול שהוא מין חדר אוכל לפועלים, אני מוצא בחור בבגדי עבודה, שפניו מכוסים בצעיף צוואר כתום.

נדב זיו (צילום: אמיר בן-דוד)
נדב זיו (צילום: אמיר בן-דוד)

הוא מתעניין מי אני ומה מביא אותי לחור המצחין הזה של העולם, ואני מסביר לו במהירות ומצפה לרע מכל. אבל אז הוא מוריד את הצעיף הכתום ומציג את עצמו. קוראים לו נדב זיו. הוא גר בדרום הבקעה, בהתנחלות אלמוג שבמועצה האזורית הקטנה מגילות. בשנים האחרונות הוא עובד ב"קומפוסט אור".

"אנחנו מצילים פה את התחת של המדינה", הוא אומר, "מצילים את התחת. פיזית. את כל החירבון של המדינה, שבמקומות אחרים הולך להטמנה או לשריפה, ופה הוא עובר תהליך מאוד מאוד ייחודי".

"אנחנו מצילים פה את התחת של המדינה. מצילים את התחת. פיזית. את כל החירבון של המדינה, שבמקומות אחרים הולך להטמנה או לשריפה, ופה הוא עובר תהליך מאוד ייחודי"

ואז השיחה תופסת תפנית בלתי צפויה, בהתחשב בעובדה שאנחנו יושבים בשעת צהריים לוהטת בחדר רותח באמצע מזבלה ענקית ומצחינה בגדה המערבית.

זיו מפתיע ומספר לי שהוא דוקטור לנוירוביולוגיה, שניהל בעבר מעבדה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והתמחה בטיפול בכאב, אבל החליט לעזוב את התחום ולהתמסר לנושא האהוב עליו בעולם: יצירת קומפוסט ופחם מפסולת, דווקא כאן, במזבלה הענקית הזו שבשולי הבקעה.

* * *

בפרק הבא: שיחה עם ד"ר נדב זיו על פסולת, קומפוסט, פחם וסיפוח

עוד 2,102 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 12 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

עשרת אלפים מפגינים בככר רבין: "השטח בוער, רוצים כסף עכשיו"

פוליטיקאים לא נאמו במחאת העצמאים ומובטלי הקורונה נגד הממשלה ● אסף אמדורסקי: ביבי נוכל שצריך ללכת לכלא ● עובדות סוציאליות נעצרו מחוץ לאולפן ערוץ 12 אחרי שעיכבו את כניסת ישראל כ"ץ ● מייסד "אני שולמן" אביר קארה הכחיש שיתוף פעולה עם נתניהו והודה שהוא בקשר עם שר האוצר, אחרי שתועד מסתמס איתו בשידור

עוד 21 עדכונים

האם עדנה ארבל נפלה קורבן לקונספירציה של אלי ציפורי?

בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 766 מילים ו-1 תגובות

הקהילה היהודית האורתודוקסית בארצות הברית נערכת ליום שאחרי הקורונה ● על הפרק: קושי להמשיך להתקיים כלכלית בסגנון חיים שמבוסס על לימוד תורה, התייצבות לצד המפגינים נגד הגזענות כלפי שחורים (מחשש שההתפרצות הגזענית הבאה תהיה כלפי יהודים), והיערכות לגל של קשיים נפשים בקהילה בעקבות הריחוק החברתי

עוד 1,262 מילים

מאז נחקק ב-2017, חוק השקיות מעולם לא נאכף

שלוש שנים וחצי מאז עבר חוק השקיות, אחד ההישגים הגדולים של המשרד להגנת הסביבה, מתברר: החוק כלל לא נאכף, ומפירי החוק מעולם לא נקנסו ● זאת משום שלא הותקנו עד כה התקנות הדרושות כדי לאפשר אכיפה ● שלא במפתיע, ניכרת התרופפות בזמן האחרון בהקפדה על החוק בסופרמרקטים ● במשרד להגנת הסביבה מבטיחים שהשרה החדשה תדאג לאכיפה בהקדם

עוד 572 מילים

בלעדי מלחמות היהודים מגיעות לדובאי

הקהילה היהודית הזעירה של איחוד האמירויות עוד לא יצאה מארון הקודש בעקבות התחממות היחסים עם ישראל, וכבר קמה לה מתחרה מבית ● הרב לוי דוכמן ושותפו פתחו במסע יחצנות לפיו הקהילה החדשה שהקימו היא-היא קהילת יהודי דובאי האמיתית, והצליחו להרגיז את השלטונות באבו-דאבי, כמו גם את ותיקי היהודים במפרץ ● אבל יש להם גם תומכים: "המניין שלהם גדול, והעוף בשבת שינה את המשחק, כי בבית הכנסת הישן הכול צמחוני", אומר אחד מהם

עוד 1,770 מילים

למקרה שפיספסת

כאן זה לא אירופה

בשעה היעודה הכל היה ערוך ומוכן.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה בעל העיניים המוארות הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל לשאת את דבריו.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל

נושא ההרצאה היה "פגישה עם משורר" ספרה המרגש והחשוב של לאה גולדברג, הנחשב בעיני רבים וטובים כאחת מפסגות הפרוזה שנכתבו אי פעם בעברית.

גם המרצה הצעיר היה איש ידוע בתחומו. חוקר מזהיר שכבר קנה לו שם והשאיר את חותמו הברור בעולם המחקר הספרותי. לצורך ההרצאה הוכנה מצגת מאירת עיניים שסקרה בדרך בהירה ותמציתית את סיפור חייו של אברהם בן יצחק – סונה, מושא הספר, שהספיק להוציא בחייו רק 12 שירים אבל הצליח להטביע את רישומו כ"אחד מאבות השירה העברית המודרנית".

ואז, ממש שניה לפני שהתחיל השידור, רטט מכשיר הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה, בקיצורים המתבקשים כמובן:

"שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם. מספר הנפשות הרשומות בספרי התאגיד לא מעודכן וככל שלא יוצג בפני התאגיד מידע מדויק על ידכם בתוך שלושים יום ממועד מכתבנו זה, יקטין התאגיד את מספר הנפשות בנכס ל-2. נא העבירו לנו עד יום זה וזה ספח תעודת זהות או תמצית מרשם אוכלוסין של כל המתגוררים בנכס, כולל ילדים בגיל 18".

ככה.

ומרגע זה לא יכולתי להתרכז אפילו לשנייה בנושא ההרצאה המקוונת.

שניה לפני שהתחיל השידור רטט הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה: "שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם…"

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים כמובן בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח, וכדי להוכיח את קיומנו צריך עכשיו לקום מהכיסא, לרוץ בחום הבלהות החוצה, כדי לספק לתאגיד את כל הספחים והאישורים  הנדרשים.

והיה משהו סמלי בהופעה הזאת של ההודעה ממש שניה לפני שההרצאה התחילה.

כי אברהם בן יצחק המשורר היה מה שפעם היו קוראים בכפר הקטן שממנו באתי "איש העולם הגדול". יוצא ובא בטרקליני ספרות. פוגש אנשים רמי מעלה כמו ג'יימס גויס, פרידריך ניטשה, מרסל פרוסט ועוד ועוד. אחד כזה שיכול להגיד: "פגשתי את בובר ברחוב". מישהו שעל פי דבריה של גולדברג היה "המשורר העברי הראשון, אשר מחוג השעון שלו הורה לא רק את הזמן היהודי הספציפי, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית". כל חזותו אמרה "אירופה אירופה". והיה בו "משהו המשותף לאותו דור שימי נעוריו חלו במאה הקודמת, אותה אירופיות רחבת אופקים של אנשים שראו ארצות הרבה, וכל הגבולות היו פתוחים לפניהם".

והנה לתוך הטרקלין המהודר והמדומיין שבו פוסעים מעדנות אנשי תרבות מעונבים, פרצו פתאום עם חולצות רטובות מזיעה אנשי התאגיד עם ה"שלום. בבדיקה שערכנו" שלהם, כאילו הם אומרים למרצה ולקהל השומעים:

אירופה?

אנחנו נראה לכם מה זה אירופה!

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח

ולרגע היה נדמה שגם מבין חרכי הספרייה המרשימה שניצבה מאחורי גבו של המרצה המחונן, החלו מציצות פתאום עשרות זוגות עיניים. אולי עיניהם הבוחנות של אנשי התאגיד, שהתגנבו ככה בחסות ה"זום" ובאו לבלוש באמצע ההרצאה גם בביתו של המרצה, לראות אם הוא רשום בפנקסי התאגיד וכמה אנשים מעל גיל 18 מתגוררים אצלו בנכס.

ומיד אחרי הפתיחה המרשימה של ההרצאה התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו פה אנשי התאגיד, אבל התחום שעליו אנחנו שולטים הוא לא רק ביוב ומים, אלא גם מה תשמעו או לא תשמעו בכל רגע נתון. בקיצור – טרדה גדולה קמה והופיעה פתאום בחלל החדר.

והאירוע המשונה הזה, הוליד אצלי ולא בפעם הראשונה, את המחשבה שזה כנראה דרכו של העולם:

ההנאה באה לעולם כרוכה תמיד עם איזו טרדה. ברגע של קורת רוח "אירופאית" צץ משהו מאיזה מקום וטורד את מנוחתך.

וככה הן מהלכות תמיד שלובות זרוע בעולם: הטרדה וההנאה. מחייכות לעבר העוברים והשבים ובאותה עת ממש, נועצות ציפורניים זו בזרועה של זו עד זוב דם.

דוחות ממס הכנסה. מכתבים רשומים מהרשות המקומית. שיחות טלפון מועד הבית. ריב אידיוטי על חניה. סכין שכמעט נשלפת. מילה שלא נאמרה במקומה. כל טרדה ו"החליפה" המיוחדת שלה. משהו שמבטיח כבר מהשנייה הראשונה – אני כאן כדי להוציא אותך סופית מדעתך!

התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו אנשי התאגיד, אבל תחום השליטה שלנו הוא לא רק ביוב ומים

ואין כמעט יום ואין כמעט שעה שלא צצה לה טרדה כזאת. ומה שמכריע בעולמך הוא לא דווקא ה"פוליטיקה" הגבוהה וכל הגנץ ונתניהו שפניהם ממלאים מבוקר עד ערב את המסך, אלא כל אותן טרדות יום יום שצצות ומעיקות ומכבידות ומאיימות כאמור לשבש ולמרר את חייך.

אבל למרבה הפלא התקלה בשידור תוקנה ופניו היפות של המרצה המחונן שבו לזרוח על המסך. שוב היינו באירופה. לא סתם אירופה – אלא אירופה האמיתית! ורוח גדולה עברה אותנו, כמו אותה רוח שעברה את אליהו הנביא כאשר נגלה אליו מלאך האלוהים.

ישבנו שם מול המסך בחדר הממוזג, והייתה לנו שעה קלה של קורת רוח, ולצדנו כנועות, רבצו כל הטרדות, שרועות על הרצפה הקרירה כמו כלבות ציד מנומנמות, מחכות לרגע הנכון שבו הן תוכלנה לקום בשנייה ממקום רבצן ולהסתער בכל הכוח החוצה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 853 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני שעתיים

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סכסוך המים בין אתיופיה למצרים מגיע לנקודת רתיחה ● חוקר טרור עיראקי נרצח בפתח ביתו בבגדאד ● ארדואן מכין הפתעה למתנגדיו ● בישראל וברצועת עזה מציינים 6 שנים למבצע צוק איתן, ודבר לא השתנה ● ודוגמנית-העל ממוצא פלסטיני, בלה חדיד, גונבת את ההצגה לפוליטיקאים ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 822 מילים
רן ברון

החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו

שני מכתבי איום ברצח שקיבלה השופטת ענת ברון מבהירים כי מי שחיבר אותם ידע על הפיגוע התאבדות שגדע את חייו של בנה ● רן ברון בן ה-23 היה אמור להופיע בליל הפיגוע בג׳ם סשן במועדון המייקס פלייס בתל אביב ● חבריו של רן כועסים על קמפיין ההסתה והאיומים נגד אמו ● אחד מהם, אביב אליאסי, הוא אחיו של "הצל": "אני יודע שאח שלי כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה"

עוד 2,743 מילים

ברצף פסקי דין מהחודש האחרון, משדר נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית קו מובהק של נטייה לצד הליברלי ● ג'ון רוברטס, שמונה לעליון לפני 15 שנה על ידי ג'ורג' בוש הרפובליקאי, מבקש כעת להפוך ללשון המאזניים של המוסד החשוב ● אחרי שהיה בדעת מיעוט נגד נישואים חד-מיניים, רוברטס הופך על רקע הכאוס בארה"ב ליותר ויותר ליברל - וטראמפ ממש לא אוהב את זה

עוד 1,448 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כִּישָּׁלוֹן

הפעם הכישלון לא יישאר יתום. גם לא יהיה צורך בבדיקת רקמות כדי לגלות מי אבא שלו. בבוא השעה נבוא עימו חשבון

עוד 993 מילים

חברון הפכה לפצצת קורונה מתקתקת ברשות הפלסטינית

82% ממקרי הקורונה ברשות הפלסטינית מתרכזים סביב העיר חברון ● התנאים החברתיים הייחודים באזור הובילו להדבקה גבוהה יותר מאשר בשלוש הערים עם התחלואה הגבוהה ביותר בישראל גם יחד ● "לאנשים הייתה גישה כזאת שכאילו הכל ברצון האל, ומה שהוא רוצה – יקרה" ● "אבל הגורם החשוב ביותר בהתפשטות הווירוס הוא שאנחנו לא שולטים בנקודות הכניסה ובגבולות שלנו: המדינה שלנו מפורקת לחלקים"

עוד 992 מילים

מקורבי גנץ זועמים: נתניהו חותר לבחירות בתחילת השנה

דיווח: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הרעיון למנות את גדי איזנקוט לראש מערך ניהול הקורונה ● משך החקירות האפידמיולוגיות יקוצר, פחות אנשים ידרשו לבידוד ● נתניהו למקרון: "הסיפוח תואם את החוק הבינלאומי, נוסחאות העבר הובילו לכישלון" ● גורם בכיר בכחול לבן: "נתניהו מפזר כסף על האזרחים כדי להגיע לבחירות"

עוד 41 עדכונים

שקד היא מלכת ניגוד העניינים של הפוליטיקה הישראלית

איילת שקד, ממובילות היוזמה להקים ועדה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים, לא היססה לפעול פעמים רבות תוך ניגוד עניינים מובהק ● כך התייצבה לצד אפי נוה, וגם לצד חברתה שירי דולב - שניסתה לגזור קופון מהקורונה ● ומה יש לשקד עצמה לומר בנושא? "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה" ● דעה

סוגיית ניגוד העניינים של שופטים היא נושא חשוב, שפגיעתו לא מבדילה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל, ולכן מן הראוי שתטופל ותתוקן כמה שיותר מהר על ידי הכנסת. עם זאת, העיתוי להקמת ועדת חקירה בנושא כעת, בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, הוא בעייתי, וזאת בלשון המעטה.

אבל בעייתית לא פחות מכך, היא עמדתה של אחת ממובילות היוזמה – חברת הכנסת והשרה לשעבר איילת שקד. "שופטים שלא יפסלו את עצמם בניגוד עניינים יועמדו לדין על הפרת אמונים", דרשה שקד בהצעת חוק שהעלתה לפני שבועיים. אבל מסתבר שאצלה, ברגע שניגוד העניינים נוגע לעצמה, המוסר הגבוה לפתע נעלם.

אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בדצמבר 2019 פרסם גור מגידו בדה מרקר כי שקד, ששיתפה פעולה כשרה עם לשכת עורכי הדין בקידום מינוי שופטים, ידעה בזמן אמת על מפקד הקולות שערך עבורה אפי נוה, יו"ר הלשכה דאז, בקרב מאות עורכי דין.

למעשה, שרת המשפטים שקד לא היססה (במהלך תקופת הדיל שלה עם נוה) להתערב לא רק בנושאי מינוי שופטים, אלא גם בנושאים פרלמנטריים הנוגעים אליו ישירות.

בין היתר, היא הקשתה על הקמת מוסד בוררות מול חברות הביטוח בישראל, בזמן שנוה ייצג כעורך דין את חברת הביטוח מנורה מבטחים.

אבל נוה לא היה לבד. הוא היה מקושר היטב לגילדה של עורכי דין, שייצגו את החברות הגדולות במשק, מבנקים ועד חברות מזון. שקד אף צולמה בפגישה משותפת עם נוה באחד מהמשרדים האלו, שייצג בין השאר את הבנקים פועלים ובינלאומי, אסם, מנורה והפניקס, וכן חברות של האחים עופר, תשובה ושטראוס.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה של ח"כ יואב קיש (ליכוד, היום סגן שר הבריאות), שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן

שקד גם התנגדה למתן סמכויות נרחבות לוועדה הפרלמנטרית שהייתה אמורה לדון באשראי שנותנים בנקים וחברות ביטוח לטייקונים; היא זו שניצלה את סמכותה כשרת משפטים בשביל לגרום לדחיית מועד יישום החוק לסימון מוצרים מזיקים בשנתיים; והיא התנגדה גם להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי והציבה מכשולים בסגירת חור שהיה קיים בחוק הריכוזיות, וששירת את אי. די. בי.

איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)
איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)

שקד אף הגדילה לעשות במהלך הדיונים על הסרת חסינותו של חיים כץ בכנסת בסוף ינואר. כץ פעל בניגוד עניינים חריף, כאשר קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו מוטי בן-ארי. מדובר בהצעה שהיטיבה, בין השאר, עם בן-ארי.

בעקבות כך התעורר ויכוח ער על מהו ניגוד עניינים מנקודת מבט של פעילות ח"כים. על כך אמרה שקד: "ח"כ לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה. לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע בוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

עוד אמרה שקד בדיונים על הסרת חסינותו של כץ, כי ניגודי העניינים הפכו בלתי סבירים ומשתקים את עבודת השרים, וכי יש להחיל חובת גילוי ודיווח – ולא חובת מניעה.

אלא שגם במבחן התוצאה, שקד לא החילה על עצמה לא גילוי ולא מניעה. כעבור שלושה חודשים בלבד מאותם דיונים, ובעיצומו של הגל הראשון של הקורונה, שקד קידמה בוועדת החוץ והביטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא גם במקרה חברתה הטובה של חברת הכנסת שקד.

אצל איילת שקד כנראה המשפט "נאה דורש נאה מקיים" לא תופס. ניגוד עניינים, מבחינתה, הוא כנראה בסך הכל עניין לחלשים – או לסתם שופטים.

שקד קידמה בוועדת החוץ ובטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא במקרה חברתה הטובה

עוד 539 מילים

קורס הכשרה לעובדים סוציאליים הופסק בשנית

מעקב בעקבות הפרסום בזמן ישראל, משרד הרווחה חידש את ההכשרה לעובדים סוציאליים שמטפלים בילדים נפגעי אלימות ● אבל הקורס הופסק שוב, בשל השביתה וההחמרה בהגבלות הקורונה ● ובינתיים, מתמודדים המטפלים עם אלימות גואה, איומים על חייהם והתאבדויות של מטופלים - בלא הדרכה והכוונה

עוד 613 מילים

ראיון סורוס, סודות ושקרים

כיצד הפך הטייקון ההונגרי-יהודי-אמריקאי ג'ורג' סורוס (אוטוטו 90) לכוכב של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות מסביב לעולם? ● אורבן מאשים אותו בהצפת הונגריה במהגרים לא חוקיים, הימין האמריקאי מאשים אותו במימון המהומות בארה"ב, יאיר נתניהו מכפיש אותו באירופה - ויש גם מי שמייחס לו את הפצת מגפת הקורונה ● אמילי טמקין, שכתבה ספר חדש על סורוס, מצביעה על המכנים המשותפים בין כל המגדפים, ומתעכבת על שם אחד: ארתור פינקלשטיין

עוד 2,375 מילים

עם עשרות חברות ומפעלים, קרן פימי של ישי דוידי הפכה לטייקון הגדול בישראל בתחום התעשייה ● הקרן לוקחת חברה, מפשיטה ומלבישה אותה מחדש, בתקווה שיימצא לה קונה ● בניגוד לתעשיינים המסורתיים, שמייסדים מפעל ומחזיקים בו עשרות שנים, כל הסיבוב הזה צריך לקרות בתוך שנים ספורות ● השבוע פרצו סכסוכי עבודה בשני מפעלים של הקרן ובמפעל נוסף מתוכננים פיטורים ● בהסתדרות מאשימים את הקרן בניצול משבר הקורונה: "יש פה מיליון מובטלים, זה לא מעניין אותם"

עוד 2,705 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה