חוק הסמכויות המיוחדות הוא שעת חירום לדמוקרטיה

ההיגיון בבסיס הצעת החוק, שאמור להחליף את תקנות שעת החירום למאבק במגפת הקורונה, משקף פגיעה קשה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה עקרון הפרדת הרשויות ● העובדה שאלפי אזרחים כבר הגישו התנגדויות לחוק היא מעודדת ● אבל דווקא דברי הרגיעה של בני גנץ אתמול הם זריית חול בעיני הציבור ● פרשנות

המחאה מגיעה לכנסת (צילום: חמ"ל מחאת הדגל השחור)
חמ"ל מחאת הדגל השחור
המחאה מגיעה לכנסת

תקנות שעת החירום שהתקינה הממשלה בחופזה, עם התפרצות מגפת הקורונה, התקבלו בהבנה, כעניין הכרחי. הציבור לא בדיוק הצליח להבין באותם ימים של אמצע חודש מרץ מה מתרחש. הכול נראה נורמלי וסוריאליסטי בעת ובעונה אחת.

ראש הממשלה מלמד אותנו כיצד להתעטש לתוך המרפק בשידור חי בכל הערוצים? הממשלה מתכנסת לישיבת זום בשתיים בלילה להחליט מהן ההגבלות החדשות על תנועה וקניות? פלוגות חיילים נשלחות למרכזי ערים כדי לאכוף סגר שהוטל על אזרחים? מי בכלל יכול לספק הערכה ביקורתית בעניין.

דוקטרינת ההלם עשתה את שלה. הציבור הפנים במהירות שהעולם החדש, בתקופת הקורונה, איננו אותו עולם, והמציאות איננה אותה מציאות.

למזלו של הציבור, קובע סעיף 39 לחוק יסוד הממשלה, כי אסור לממשלה לקבוע תקנות שעת חירום במצב שבו ניתן לעגן את ההוראות בחקיקה ראשית של הכנסת, וכי ממילא תוקפן של התקנות הוא לשלושה חודשים, שכן, כעולה משמן, התקנות הן זמניות באופיין ומיועדות ל"שעת חירום".

"תקנות שעת חירום אינן משהו שאפשר להמשיך איתו לעד", הודה עו"ד נחי בן-אור ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, בדיון שהתקיים בעניין זה בבג"ץ לפני כחודש, "ברור שדרך המלך היא חקיקה".

הוא הסביר לשופטים כי מבול התקנות וההגבלות הקשות על זכויות הפרט היה תוצאה של "תקופה מאוד חריגה, המצב של הכנסת, פרוץ המשבר". עם זאת, נציג הפרקליטות כבר זרק רמז באשר למתכונת הצפויה בשלב הבא, שלאחר שלב ההלם החירומי: "מה שמתאים להסדרת הפעילויות הוא איזושהי הסמכה כללית שתוכל להשתלב עם הצרכים הדינאמיים, הכול בשים לב להתפתחויות".

נציג הפרקליטות רמז באשר למתכונת הצפויה בשלב הבא, שלאחר שלב ההלם החירומי: "מה שמתאים להסדרת הפעילויות הוא איזושהי הסמכה כללית שתוכל להשתלב עם הצרכים הדינאמיים, הכול בשים לב להתפתחויות"

במכתב ששיגרה לשכת היועץ המשפטי לממשלה חודש קודם לכן לעו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, צוינו ארבע קבוצות של תקנות שעת חירום "תשתיתיות", המהוות את הבסיס הנורמטיבי שמכוחו פעלה הממשלה להטיל הגבלות בתקופה האינטנסיבית של המאבק בקורונה:

  • תקנות שעת חירום (בידוד בית והוראות שונות);
  • תקנות שעת חירום (הגבלת פעילות);
  • תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים במקום עבודה);
  • ותקנות שעת חירום (אזור מוגבל).

"במסגרת תקנות אלה נקבעו כללי המסגרת להפעלת המשק ולפעילות במרחב הציבורי", כתבה לשכת היועץ המשפטי, "את ארבע התקנות הללו צפוי להחליף "חוק מסגרת", המיועד לטפל במצבים המשתנים בתקופת החירום בהקשרים של כלל ההתנהגות במרחב הציבורי".

ובכן, "הסדרת הפעילויות" באמצעות "הסמכה כללית". זה היה האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה. ביום חמישי האחרון האקדח ירה, כשמשרד ראש הממשלה פרסם את תזכיר חוק "סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה (הוראת שעה)".

החוק הועמד להגשת הערות מהציבור, בתחילה עד אתמול, ובסופו של דבר המועד הוארך, נוכח מורת הרוח הציבורית, עד ליום חמישי הקרוב. נכון לאתמול בלילה הוגשו הערות מטעם למעלה מ-12 אלף אזרחים, מספר שיא שאתר תזכירי החוק טרם ידע כמותו.

החוק הועמד להגשת הערות מהציבור עד ליום חמישי הקרוב. נכון לאתמול בלילה הוגשו הערות מטעם למעלה מ-12 אלף אזרחים, מספר שיא שאתר התזכירים טרם ידע כמותו

פגיעה בעקרונות יסוד של הדמוקרטיה

מלבד ההתקוממות נגד הפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות, שעברה גלים-גלים בקבוצות וברשתות החברתיות, ההיגיון הבסיסי של החוק המוצע משקף פגיעה בעקרונות יסוד של הדמוקרטיה.

עקרון הפרדת הרשויות קובע שלכל אחת משלוש רשויות השלטון יש תפקיד מרכזי משלה. תפקידה של הרשות המחוקקת – לחוקק. תפקידה של הרשות השופטת – לשפוט. וכו'. ברור שבדמוקרטיות מודרניות החלוקה איננה הרמטית. הרשות המבצעת מחוקקת – באמצעות התקנת תקנות. הרשות המחוקקת גם "שופטת" במסגרת החלטות "מעין שיפוטיות" שהיא מקבלת בוועדת האתיקה או בהליכי הסרת חסינות.

אך התפקיד הדומיננטי של כל רשות נשמר לה. אחת ממשמעויותיו המרכזיות היא ש"הסדרים ראשוניים" אמורים להיחקק בחקיקה ראשית של הכנסת, ולא בתקנות, רגילות או לשעת חירום. והנה, באה הצעת החוק, שאם תתקבל – פירושו של דבר יהיה שהכנסת הסמיכה את הממשלה להתקין תקנות "חירומיות", שאינן תקנות שעת החירום המותקנות לפי חוק יסוד הממשלה.

והנה, באה הצעת החוק, שאם תתקבל – פירושו של דבר יהיה שהכנסת הסמיכה את הממשלה להתקין תקנות "חירומיות", שאינן תקנות המותקנות לפי חוק יסוד הממשלה

אלה תקנות שעת חירום "מיוחדות", התקפות לתקופה יותר ארוכה מאשר תקנות שעת החירום המוכרות לנו. בכך נוצרת קטגוריה חדשה של נורמות – לא חוק, לא תקנות שעת חירום "רגילות", אלא תקנות "חירומיות" לתקופת הקורונה.

מה הבעיה עם זה? בעיה אחת היא שהכנסת מתפרקת מסמכותה להסדיר בחוק עניינים הנוגעים לפגיעה חמורה בזכויות יסוד חוקתיות. בעיה שנייה היא שהכנסת עוקפת את המנגנון הקבוע בחוק היסוד, המאפשר לה להתקין תקנות חירום הפוגעות פגיעה בלתי מידתית בזכויות הפרט, ומייצרת קטגוריה חדשה של נורמות, שגם הן בתורן מביאות לפגיעה חמורה, בלתי מידתית, בזכויות היסוד.

לכאורה, איש לא הסמיך את הכנסת לחוקק חוקים "רגילים" (כלומר, חוקים שאינם חוקי יסוד) הגוברים על ההסדרים לחקיקת תקנות שעת חירום, והקובעים שמלבד בתקנות מסוג זה, לא ניתן במסגרת חקיקה "רגילה" לפגוע בזכויות היסוד באופן בלתי מידתי.

פגיעות חריפות בזכויות היסוד

ופגיעה בלתי מידתית בכל זכויות היסוד החוקתיות, היא בדיוק מה שעושה החקיקה המוצעת. הצעת החוק כוללת:

  • הגבלות על חופש התנועה, יציאה לפארקים ולמרחבים הציבוריים;
  • הגבלת התקהלויות כולל הפגנות – דהיינו, פגיעה חמורה בחופש הביטוי והמחאה;
  • הגבלת אירועי ספורט, טקסים דתיים לרבות תפילות – דהיינו, פגיעה בחופש הדת והפולחן;
  • הגבלת התחבורה הציבורית;
  • הגבלת הנוכחות במקומות עבודה;
  • סגירת מקומות עבודה, בתי ספר וגני ילדים – מה שמגלם פגיעה בזכות היסוד לחינוך;
  • מתן סמכות להכריז על "אזור מוגבל", הנתון תחת סגר מלא.

מלבד זאת, החוק מציע לאפשר לממשלה לקבוע שהפרות של הגבלות מסוימות שייקבעו יהוו עבירה פלילית – ובכך נשבר גם עקרון היסוד שלפיו הוראות עונשיות נקבעות על ידי הכנסת ולא בחקיקת משנה.

החוק מציע לאפשר לממשלה לקבוע שהפרות של הגבלות מסוימות שייקבעו יהוו עבירה פלילית – ובכך נשבר גם עקרון היסוד שלפיו הוראות עונשיות נקבעות על ידי הכנסת ולא בחקיקת משנה

שוטרים, ובמקרים מסוימים אפילו פקחים של הרשויות המקומיות שאינם שוטרים, יוסמכו לדרוש "ידיעות ומסמכים" מאנשים, אף ללא חשד נגדם לביצוע עבירה, ויורשו אף להיכנס לבתיהם הפרטיים של אזרחים, שאין נגדם כל חשד.

מובן כי כל ה"הסמכות" הללו אינן עומדות בהוראות פסקת ההגבלה. מדובר בפגיעות חריפות, קשות, בזכויות היסוד, באופן שספק אם הוא הולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית; ושבוודאי אינו עומד במבחני המידתיות.

ראש הממשלה החליפי בני גנץ כבר התעורר אתמול והספיק לצייץ שנוסח החוק אינו על דעתו. "אנחנו ממשיכים לעבוד על המתווה ומשפרים אותו בימים אלו", הוא הרגיע, "הנוסח המעודכן יוצג בקרוב לציבור".

אלא שבמסגרת רצונו להרגיע את הציבור, הוא, איך נאמר, זורה חול בעיניו:

  • הוא קבע ש"הזכות להפגין תישאר" (גם בנוסח הנוכחי הזכות לא בוטלה אלא רק נקבע שניתן לצמצמה);
  • ש"סמכויות המדינה יהיו קצובות בזמן וכפופות לפיקוח פרלמנטרי הדוק" (זה קיים כבר בנוסח הנוכחי, וזה לא משנה את העובדה שמדובר ב"קציבת זמן" ארוכה בהרבה מפרקי הזמן של התקנות לשעת חירום);
  • ש"בתי המשפט והכנסת ימשיכו בעבודתם" (בפולנית אומרים – באמת תודה; זה קיים גם בנוסח הנוכחי);
  • וש"זכויות הפרט ימשיכו להיות נר לרגלינו".

עכשיו נרגענו.

גילוי נאות: עמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית", שהכותב חבר בה, הגישה למשרד רה"מ הערות לתזכיר חוק סמכויות מיוחדות.

 

עוד 1,044 מילים
סגירה