לפני שבועיים התקשר שי (שם בדוי) לקו החם של עמותת חוסן, שמציעה סיוע לצעירים החשים בלבול באשר לנטייתם המינית, וביקש עזרה. על הקו עלה ברק, טלפן צעיר וחביב מטעם העמותה שפונה בעיקר לגברים מרקע דתי או מסורתי.

"אנחנו קו סיוע טלפוני לבעלי נטיות הפוכות, שמעוניינים בהכוונה", הסביר לשי – שבא מבית מסורתי – כבר בתחילת השיחה. המילה "המרה" לא נאמרה בשיחה הזו, וגם לא בשיחות הרבות שהתקיימו אחריה. במקומה נחשף שי לקשת שלמה של ביטויים חלופיים, שמתארים את התהליך שעמותת "חוסן" מציעה, בהם "שינוי נטייה מינית", "רה-אוריינטציה מינית", וכאמור "טיפול בנטיות הפוכות".

"רציתי שתעזרו לי בקטע של… במקום מה שהיה עד היום עם גברים, שיהיה יותר לכיוון של נשים. גדלתי בבית מסורתי, וכאילו עם השנים ידעו (בסביבתי) שיש את הבעיה, ורציתי לנסות לשנות. השאלה היא אם אפשר?", שאל שי את ברק.

ברק מיהר להבהיר לשי שהגיע למקום הנכון, ושיש פתרון באופק: "אני שומע בדברים שלך את הרצון לטפל בבעיה, למרות שאתה מתאר שזה שנים וכולם יודעים.

"מה שיקרה, בהנחה שתרצה לעשות את השיחה, זה להבין איפה אתה נמצא עם הנטייה הזאת, לאיזה כיוון אתה רוצה לקחת את הטיפול… לתפור לך את החליפה מה שנקרא, לדעת לעזור לך להוביל את עצמך בהרבה עמל ועבודה.

"נשתדל למצוא מטפל שיעזור לך להגיע ליעד. אתה לא הראשון, היו לפניך ויש סיפורים מופלאים של אנשים שאנחנו מכירים, שמראים שטיפול כזה פועל".

יומיים מאוחר יותר שי התקשר שוב לקו החם. הוא קיבל את המלצת הטלפן "לחשוב עם עצמו מה הוא רוצה", והגיע למסקנה שהוא באמת ובתמים רוצה לבדוק אופציה "לטפל בבעיה". בצד השני עלה הפעם יצחק, ולמרות ההבטחה לדיסקרטיות מוחלטת, שי גילה שיצחק כבר יודע שהוא התקשר יומיים קודם לכן.

"האם אפשר לעשות שינוי?", שאל שי."אפשר, ואנשים הצליחו", הבטיח לו יצחק.

"אפשר להתחתן" המשיך, "להוליד ילדים, לחיות חיים טובים. לא אגיד לך שזה בא כמו לקנות במכולת, זה לא קל. אבל זה שאתה פונה אלינו, זה סימן שיש לך כוח. יש הרבה סיפורי הצלחה. קשה לדעת עליהם, אבל הרבה מאוד אנשים שהקימו משפחה, התחתנו, מרגישים טוב. המטפל שתלך אליו בוודאי יוכל להרחיב בזה".

"אפשר להתחתן, להוליד ילדים, לחיות חיים טובים. לא אגיד לך שזה בא כמו לקנות במכולת, זה לא משהו קל. אבל אני חושב שזה שאתה פונה אלינו, סימן שיש לך כוח. יש הרבה סיפורי הצלחה"

שי לא השתכנע בקלות, ויצחק הפליג במטפורות על אהבות ועל טעמים מועדפים מגינת הירק, כדי להסביר לו מה טיב הטיפול: "נגיד יש בן אדם שבא למטפל ואומר 'אני לא אוהב חצילים ובמשפחה שלי כולם אוהבים חצילים, וזה מבאס אותי שהם אוהבים חצילים ואני לא'. אז הוא בא למטפל והמטפל מתחיל לבדוק בעבר שלו.

"אולי כשהוא היה ילד סבתא שלו, אני לא יודע מה… יחד מסתכלים אחורה (כיצד) החציל נתפס אצלו, ואז לאט-לאט מדברים, ומנסים להבין מאיפה זה בא לו. מפרקים את הבעיה כדי שהוא יוכל לאכול חצילים וכדי שזה לא יפריע לו".

אילוסטרציה, מחאה נגד מצעד הגאווה בירושלים, 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

גוף ישן במלבושים חדשים

סוגיית "טיפולי ההמרה" תפסה מקום מרכזי בדיווחים החדשותיים לאחר כמה התבטאויות הומופוביות של אישי ציבור, בראשם שר החינוך לשעבר, רפי פרץ, שבין השאר אמר כי ביצע "טיפולי המרה" בעבר, ושמניסיונו הם "אפשריים".

עם זאת, מעטים שמעו עד היום על "חוסן – התנועה לחוסן חברתי, לאומי וערכי בישראל", שבין היתר מציעה סיוע וטיפולים שהשילו מעליהם את התגית הלא-פופולרית של "טיפולי המרה", ובמקומם מתמקדים ב"טיפול בנטיות הפוכות".

העמותה עצמה הייתה גוף רדום למדי מאז הקמתה ב-2016, והיא הגדירה את מטרותיה הרשמיות באופן אמורפי: "פיתוח וביסוס מנהיגות חברתית ולאומית. ביצוע פעילות לחיזוק ערכי המשפחה והחוסן החברתי בישראל".

אבל לפני כמה חודשים התלבשו על העמותה המנומנמת שניים מפליטיה של עמותה אחרת, שפונה לאותו קהל יעד, בשם "עצת נפש".

מבחינות רבות, "חוסן" נראית ומתנהלת כמעין המשך של העמותה הקודמת, רק ללא יחסי הציבור – השליליים בחלקם – שנקשרו בשמה של "עצת נפש".

ראשי העמותה אומרים כי המטרה הראשונית שלה היא לייצר קו חם "בסגנון ער"ן" – העמותה הוותיקה שמציעה עזרה ראשונה נפשית לצעירים הפונים אליה – תוך התמקדות בייעוץ נפשי לצעירים המבטאים תהיות באשר לנטייתם המינית. במקרה שהפונים לקו החם ירצו בכך, "חוסן" תפנה אותם לטיפול פסיכולוגי, או מעין-פסיכולוגי, ויש לה רשימה מומלצת של מטפלים בדיוק לצורך הזה.

כבר כעת העמותה ערוכה עם תכניות להרחבת פעילותה בעתיד, כולל מיזמים חינוכיים כמו סמינרים והכשרות למורים ולמרצים, בנושאי "נטיות הפוכות".

באתר של העמותה מוצעות "סדנאות למתמודדים עם נטיות הפוכות" (צילום: צילום מסך מתוך האתר של "עצת נפש")

כדי להבין מדוע הוקמה עמותה חדשה, שהיא סוג של העתק של עמותה קודמת, ומה גרם לראשי "עצת נפש" להתרחק מספינת האם, צריך לחזור 20 שנה אחורה.

"עצת נפש" הוקמה ב-2001 כגוף שהפעיל קו סיוע טלפוני להומוסקסואלים. מאחורי היוזמה הזו עמד הרב שלמה אבינר, תומך ותיק וידוע ב"טיפולי המרה", שטוען כבר שנים בלהט כי "טיפולי המרה" מרצון הם לגיטימיים, ושכאשר הם מתבצעים בידי "אנשי מקצוע", הם חוקיים ומניבים תוצאות חיוביות.

הקו החם של "עצת נפש" נועד לתת מענה מדויק לתפיסה הזו. שנה לאחר פתיחתו, "עצת נפש" נרשמה כעמותה, ופעילותה התרחבה. לא עוד שיחות טלפוניות אנונימיות עם צעירים מבולבלים, אלא גם פעילויות חינוכיות וטיפוליות, כולל סדנאות והדרכות לאנשי חינוך, ואם צריך אז יש גם שורה של מטפלים, חלקם ללא הכשרה מתאימה, שיכולים לעזור לפונים לטפל ב"בעיה" שלהם.

שני הרבנים שעמדו בראש "עצת נפש" עם הקמתה, הם גם אלה שעומדים עתה בראש "עמותת חוסן". מדובר באהרון (רוני) כהן, ששימש כגזבר העמותה, וברב צביקה דנטלסקי, ששימש כמזכ"ל "עצת נפש", והיה הנציג הבולט שלה בסיקור התקשורתי, גם לאחר ששיטות הפעולה של העמותה נחשפו ברבים.

בפתח חודש הגאווה קיבלתי היום לידי את דו"ח "המדד העירוני הגאה" שבחן את המענים והשירותים ברשויות המקומיות עבור הקהילה הגאה. אני מודה לאגודה למען הלהט"ב בישראל, ולראשי הרשויות על עשייתם המשמעותית לטובת שיפור רווחת תושביהם מקהילת הלהט"ב. @AgudaIsraelLGBT pic.twitter.com/azOeWDm2BA

— ראובן (רובי) ריבלין (@ruvirivlin) June 7, 2020

להתרחק מהנשר

3 שנים לאחר הקמת העמותה צורפה להנהגה צלע שלישית: ראובן ישראל וולצ'ר הצטרף לכהן ודנטלסקי ב-2004 ומונה ליו"ר העמותה.

וולצ'ר לא הסתפק בתפקיד היו"ר, ולמרות שאין לו כל הסמכה בתחום בריאות הנפש, הוא החל לטפל באנשים שפנו לעמותה, תוך יצירת מצג שווא לפיו "הארגון מפנה אך ורק לפסיכולוגים", וגם העביר סדנאות ברוח "מסע אל הגבריות".

כל זה נגמר ב-2015. עשר שנים לאחר שוולצ'ר נכנס לתפקידו הוא הואשם בפלילים בעקבות תלונות שהוגשו נגדו על כך שניצל את "טיפולי ההמרה" כדי להתעלל מינית במטופלים, ונאלץ לפרוש מהעמותה.

בחקירות ובמשפט נחשפה שורת מקרים שבהם ניצל וולצ'ר את האמון שנתנו בו צעירים מרקע דתי שנקלעו למצוקה. לא פעם היו אלה צעירים שביקשו להמיר את נטייתם ההומוסקסואלית בעקבות הלחץ החברתי שבו היו נתונים, ונוצלו מינית על ידי וולצ'ר, שביצע בהם מעשים מגונים במרמה. אחד המטופלים סיפר לתקשורת:

"עם הזמן הוא יצר אצלי מצב תודעתי שאני תלוי בו לגמרי באמצעות שלל מניפולציות, כמו איומים שבלעדיו אהפוך למאושפז פסיכיאטרי…

אני זוכר פעמים שהוא היה מתאכזר אלי. הוא היה ממש מכאיב לי, וכשהייתי בוכה, הוא היה צוחק מזה, ממש מתמלא בהנאה. בחיים שלי לא ראיתי אדם שאתה מתחנן אליו שיפסיק להכאיב לך, והוא בתגובה מתמלא בעונג סדיסטי".

בינואר האחרון הורשע וולצ'ר על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של "ביצוע מעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה" ונגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל. השופטת לא הסתפקה בשנתיים מאסר שביקשה התביעה, ובצעד חריג החליטה להחמיר עמו בשל חומרת המעשים. פרקליטיו של וולצ'ר ערערו.

נראה כי גם הבכירים ב"עצת נפש" הבינו היטב את חומרת המעשים, אף שנמנעו מלהתנצל בפומבי או באופן פרטי בפני הקרבנות, והעמותה החדשה נולדה מתוך רצון להתרחק מוולצ'ר וממעשיו. "פרשתי מ'עצת נפש' עקב מחלוקות קשות עם ההנהלה שהייתה שם, בעקבות הסיפור של וולצ'ר", מאשר דנטלסקי בשיחה איתו.

"זה נושא כאוב ונפגעו אנשים. קרתה תקלה, מאוד מצערת, לא נעימה. למדתי את הנושא עוד פעם, נפגשתי עם פסיכולוגים, עשיתי חשבון נפש עם עצמי, איך אני יכול להימנע מזה בפעם הבאה כיו"ר של עמותה".

דנטלסקי: "פרשתי מעצת נפש עקב מחלוקות קשות עם ההנהלה שהייתה שם, בעקבות הסיפור של וולצ'ר. זה נושא כאוב ונפגעו אנשים. קרתה תקלה, מאוד מצערת, לא נעימה. למדתי את הנושא עוד פעם"

דנטלסקי גם לא לגמרי מעודכן במה שקורה בעמותה שהוא משמש כיו"ר שלה. כששואלים אותו אם הם מפנים אנשים לטיפול שבוחן שינוי נטיות מיניות, הוא אומר: "עוד לא הגענו לשלב הזה. אנחנו עמותה צעירה. אנחנו לא מפנים אנשים".

בפועל, בארבע שיחות שונות שנעשו לקו של "חוסן" הופנו המתקשרים למטפלים ספציפיים, לצורך בחינת "טיפול בנטיות הפוכות", בתהליך בן עשרות פגישות – שבסופו אפשר יהיה לאכול חצילים, כפי שהבטיח איציק מהקו החם של העמותה.

אילוסטרציה, מצעד הגאווה בירושלים, 2018 (צילום: Gili Yaari/Flash90)

העם היושב בציון רוצה להיות נורמלי

החיבור בין דנטלסקי וכהן ל"חוסן" הניב מיזוג עם דמות דומיננטית נוספת. מדובר בסגן מפקד אוגדת עזה לשעבר, יונתן ברנסקי, שייסד את "חוסן" ב-2016, כעמותה ל"פיתוח וביסוס מנהיגות חברתית ולאומית בישראל, ולשם חיזוק ערכי המשפחה". ברנסקי זכה לסיקור מינורי כשהתמודד ב-2017 מול נפתלי בנט על ראשות הבית היהודי והפסיד, אך "חוסן" לא רשמה אז פעילות משמעותית.

שנתיים לאחר הקמת העמותה, באוגוסט 2018, נרשם שינוי בפעילות שלה. שלושת המינויים הבכירים ב"חוסן" בוטלו, ובמקומם הצטרפו כמורשי חתימה של העמותה שני המייסדים של "עצת נפש", ודנטלסקי אף מונה ליו"ר העמותה.

אבינר, ראש ישיבת עטרת ירושלים, מעורב גם הוא בחיבור של השלישייה. סמוך להקמת קו הסיוע של "חוסן" הוא הזמין את ברנסקי לישיבה, כדי שיישא דברים בפני מתנדבים פוטנציאליים להפעלת קו החירום, אלה שבסיכומו של דבר אמורים לשבת ליד הטלפון ולהקשיב ברגישות למצוקות של צעירים המבקשים עזרה.

שלמה אבינר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בדברי הפתיחה של המפגש אמר אבינר כי תפקידם של המתנדבים הוא "לעזור לבעלי נטיות הפוכות לצאת מהביצה", ומסגר את דבריו בחלוקה ברורה לטוב ולרע: "הרמב"ם מסביר שאדם מצווה מן התורה שיהיו לו מידות טובות. לא רק מעשים טובים אלא מידות טובות, תכונות טובות, נטיות טובות.

"כלומר לא רק שלא יהיה חטא של משכב זכר שהוא חייב מיתה, אלא שגם לא תהיה נטייה כזאת, כי זאת לא נטייה כשרה… גם זה חייב לעבור תיקון, ויכול לעבור תיקון… ברוך השם אפשר לצאת מזה… אבל ברוך השם העם היושב בציון הוא נורמלי ורוצה להיות נורמלי. הרבה אנשים רוצים לקבל הכוונה ולצאת מזה.

"יונתן יסביר במה מדובר", חתם אבינר.

ברנסקי, שלא הסתייג מהאמירות הקשות של הרב אבינר, אכן הסביר במה מדובר, רק  שבמקום "המרה" הוא נעזר בדבריו במילים כמו "קושי", ו"נטיות הפוכות", ובכל מקרה ביקש להימנע מעיסוק בהגדרות, ותחת זאת לנסות ולהתרכז במהות ולשמור עליה. ומה המרכיבים שיכולים לפגוע באותה מהות שברירית? ובכן אלה כוללים בין היתר חיים בניגוד להלכה ובניגוד לרצונו של הקב"ה.

במילים אחרות, להיות הומו זה פחות טוב מלהיות סטרייט מבחינה הלכתית, משפחתית או ערכית: "אנשים שברור להם שהקב"ה לא יכול לסבול אותם", הסביר ברנסקי. "לאנשים רגישים – הכאב בלתי נסבל. בפנים הוא יודע כמה הוא סמרטוט ואפס, כמה הבחירה החופשית שלו היא מעוותת, והוא בוחר תמיד ברע".

יונתן ברנסקי (צילום: צילום מתוך ויקיפדיה)

ברנסקי ייחס בדבריו את הבלבול המיני שנוצר אצל צעירים דתיים למה שהוא כינה "ההסתערות של העולם המערבי ליברלי פוסט-מודרני על המרחבים הציבורי, המשפחתי והפרטי". לדבריו, כל הרעות החולות האלה יצרו "בלבול" שקשור לתקופה הספציפית שבה אנחנו חיים, והוא מנמק למה כוונתו: הרי אם אותם אנשים מבולבלים היו חיים לפני 30 שנה, ספק אם כלל היו חושבים שיש להם בעיה.

אין 100% הצלחה

בהסתדרות הפסיכולוגים שוללים את ההנחה העולה מהרצאתו של ברנסקי. "לא נכון מקצועית שעמדותיו, ערכיו ונטיותיו של המטפל ישפיעו על התייחסותו למטופל ובוודאי שלא על הכיוון הטיפולי", נכתב במסמך העמדה של ההסתדרות. עוד נקבע שם כי "אם הוא (המטפל) איננו יכול לקבל את המטופל על בסיס עמדה לא שיפוטית, מקבלת ואמפטית, עליו לפסול את עצמו מלטפל באותו מטופל".

המסמך גם מגדיר באופן ברור כיצד אמור לפעול "פסיכולוג המקבל לטיפול מטופל החש שנטייתו המינית ההומוסקסואלית עומדת בסתירה לאמונתו הדתית ועלולה לגרום לניתוקו מסביבתו החברתית או התרבותית", וקובע כי הפסיכולוג "חייב לכבד את ערכיו ואמונתו של המטופל ולנסות לעזור לו בהתאם".

במסמך גם מוזכרים "טיפולי המרה" באותה הנשימה עם היעדר אתיקה מקצועית: "טיפול המרה יוצר 'סדר יום' טיפולי מוכתב מראש, לכן עלול לחטוא למהות הטיפול הפסיכולוגי, כמקובל בכללי האתיקה המקצועית". מהות הטיפול הפסיכולוגי מוגדרת במסמך זה כ"סיוע למטופל לחפש את זהותו, לעשות את בחירותיו תוך מודעות עצמית לצרכיו, משאלותיו וחרדותיו במקום מכיל ומקבל".

אילוסטרציה, מצעד הגאווה בירושלים, 2018 (צילום: Gili Yaari/Flash90)

ובכל זאת, בשיחה איתו מבהיר ברנסקי כי הסוגיה ההלכתית רלוונטית:

"אתה אומר לי שאנחנו מציגים את זה כמשהו מנוגד להלכה, אבל זה לא אני מציג זאת כך, זה אכן מנוגד להלכה. כתוב בתורה 'ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה היא'. לא אני המצאתי את זה. זה כמו שכתוב בתורה שאסור לחלל שבת.

"כלומר, לחלל שבת זה דבר רע על פי התורה. עכשיו אתה שואל אותי בתור בנאדם דתי אם לחלל שבת זה דבר רע מה אני אענה? אבל אני לא יכול לבוא בטענות לאדם שיש לו משיכה לגברים. הוא ביקש את זה? לא. משהו אצלו לא בסדר? לא. אז מה זה משנה מה אני מצפה ממנו? אם הוא בא אלי כי הוא מצפה מעצמו לא לחיות חיים של הומוסקסואל, אני יכול להפנות אותו למטפל שיעזור לו.

"אני לא יכול לבוא בטענות לאדם שיש לו משיכה לגברים. הוא ביקש את זה? לא. משהו אצלו לא בסדר? לא. אז מה זה משנה מה אני מצפה ממנו? אם הוא בא אלי אז אני יכול להפנות אותו למטפל שיעזור לו"

"אם המטפל רציני, שעובד בהתאם לכללים האתיים של הפסיכולוגים שאני מסכים איתם אז הוא לא יכפה על המטופל כלום, אלא ינסה לברר איתו מה הוא רוצה, ואם המטופל יהיה משוכנע שזה מה שהוא רוצה, ומרצונו החופשי – אז המטפל צריך לעזור לו להגיע לזה. אנחנו עובדים במתודות טיפוליות מוכרות כמו טיפול נרטיבי, CBT וכו', כל מטפל על פי גישתו.

"חשוב שהמטפל לא ישלה בהבטחות את המטופל. אין 100% הצלחה, אבל בשום דבר אין 100% הצלחה. צריך להסביר שזה תהליך לא פשוט, שיש מורכבות, ובעיקר צריך לוודא שאנו מבינים מה רצון המטופל ולסייע לו לממשו".

את ארגוני הפסיכולוגים ההסבר הזה לא משכנע.

"ארגוני להטב"ק וחלק מארגוני הפסיכולוגים נלחמים בנו משתי סיבות: האחת, כי יש באמת מטפלים שרלטנים, אנשים לא רציניים שעושים נזק למטופלים ולתודעה. זה קורה גם בתחומים אחרים, אבל לענייננו – זה קיים גם בתחום הזה.

"שנית כי יש פה אג'נדה תרבותית שכבר 20 שנה שוטפת לנו את הראש והופכת כל אמירה לפיה 'יש בעיה בהומוסקסואליות' כבלתי קבילה, כאמירה שאסור להגיד, עד כדי כך שאם אדם דתי יגיד שהתורה אוסרת יחסי מין הומוסקסואליים יטענו כנגדו שהוא הומופוב. הגישה שלנו, כפי שכבר אמרתי, היא לכבד כל אדם באשר הוא, כולל אדם שמרגיש שמשיכה מינית לגברים איננה טובה עבורו".

"יש פה אג'נדה שכבר 20 שנה שוטפת לנו את הראש והופכת כל אמירה לפיה 'יש בעיה בהומוסקסואליות' לבלתי קבילה, עד כדי כך שאם אדם דתי יגיד שהתורה אוסרת יחסי מין הומוסקסואליים יטענו שהוא הומופוב"

"צריך 100 עמותות כאלה"

הרב אבינר עצמו רואה ברכה גדולה בריבוי הטבעי של עמותות העוסקות בנושא. "השאלה לא צריכה להיות 'למה שתי עמותות, אלא למה אין מאה עמותות כאלה'. צריך מאה עמותות כאלה. כי הרבה מאוד אנשים פונים כדי לקבל עזרה, ושתי עמותות לא מספיקות", הוא אומר לזמן ישראל.

"הקו כל הזמן תפוס מרוב פונים. יש הרבה אנשים שיש להם מה שנקרא 'נטיות הפוכות' והם רוצים להשתנות והם לא יודעים איך. כשהם מגיעים לקו הזה הם מאושרים. יש מאות אנשים שאנו מכירים שהצליחו להתחתן. ואחד כזה אוהב את אשתו ואפילו משוגע על אשתו והם מאושרים. אני אישית מכיר עשרות כאלה".

"מצעד הבהמות" בירושלים, שנועד לבזות את הקהילה הגאה, 2010 (צילום: Yossi Zamir/Flash 90)

על אף הרשעתו של וולצ'ר בפגיעה מינית במטופלים, אבינר מסרב להתנער ממנו, ומבהיר שחלק מפעילותו במסגרת "עצת נפש" הייתה לגיטימית.

"הוא (וולצ'ר) יש לו שני כובעים: הוא זה שהקים את עצת נפש ונתן הרבה תדרוכים. הוא חלק מההשתלמות הארוכה בקו הזה (לקבלת סיוע, א"ה-ע"ש)  ובזה אין שום בעיה. עד היום הזה, כבר עשרים שנה, לא שמעתי תלונה אחת על הקו. יש לו כובע שני שהוא בעצמו מטפל. גם על הטיפולים שלו הרבה מאוד אמרו לי 'הוא הציל אותי, הוא הציל אותי'. והיו גם כאלה שאמרו שהוא הרס".

אבינר: "הרבה אנשים פונים כדי לקבל עזרה, ושתי עמותות לא מספיקות. הקו כל הזמן תפוס. יש הרבה אנשים שיש להם מה שנקרא 'נטיות הפוכות' והם רוצים להשתנות ולא יודעים איך. כשהם מגיעים לקו הם מאושרים"

אבל אתה חושב שהקימו את חוסן כדי להתרחק ממנו? 

"הקימו את חוסן כי לא הסתדרו עם הדבר הזה. אני לא ירדתי לעובי הקורה, כי זה סוביודיצה".

אבל יש כבר הרשעה. הוא כבר בכלא, לא? 

"הוא עוד לא בכלא. יש ערעור. הערעור יהיה בקרוב, לכן אני לא נוקט עמדה. נראה, נחכה". 

כאשר עצת נפש הפנו פונים לקו החם לטיפול אצל וולצ'ר בידיעה שאינו פסיכולוג, זאת הייתה טעות?

"לא, לא, לא. כי הוא היה מטפל. אין צורך להיות פסיכולוג". 

 מה ההבדל בין "המרה" לטיפול בנטיות הפוכות?

"(המושג) נטיות הפוכות – זה כדי להבהיר שזה לא הדבר הנורמטיבי. המרה הם טיפולים שהיו קיימים בעבר שהיו מאוד כוחניים, מאוד קשים. עכשיו משתמשים בעולם בשיטות הפסיכולוגיות הרגילות". 

הפגנה נגד זכויות להט"ב בירושלים, 2019 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

מתחבאים מאחורי מילים

אלא שפסיכולוגים "רגילים" מבהירים שהניסיונות לייצר הבדלה בין "המרה" ל"טיפולים בנטיות הפוכות" או "רה-אוריינטציה מינית" הן שקריות.

"זה משחק מילים. רה-אוריינטציה והמרה זה בדיוק אותו הדבר", מבהיר פרופ' טוביה פרי, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. "כל טיפול שמבטיח בסופו של דבר שינוי של הנטייה המינית הוא אותו הדבר. זאת המרה, והם משחקים במילים ומתחבאים מאחוריהם.

"החוק לא אוסר על 'טיפולי המרה'. אבל כל המחקר המדעי מוכיח שאין יכולת או אין שום טיפול שמאפשר שינוי של העדפה מינית, ושכל מי שמבטיח את זה לא מתבסס על שום דבר מדעי או ביסוס מקצועי. ויש גם הרבה הוכחות מדעיות שיש נזקים נפשיים להבטחות האלה – ייאוש, דיכאון, אבדנות. אדם שאתה מבטיח לו שהוא יכול להשתנות, ואז הוא לא משתנה – ואומרים לו שזה בגלל שלא עבד מספיק קשה, אז הוא מרגיש אשם יותר מכפי שהרגיש כאשר החל את הטיפול".

"אין שום טיפול שמאפשר שינוי של העדפה מינית, ושכל מי שמבטיח את זה לא מתבסס על שום דבר מדעי או ביסוס מקצועי. ויש גם הרבה הוכחות מדעיות שיש נזקים נפשיים להבטחות האלה – ייאוש, דיכאון, אבדנות"

פרופ' פרי הוא חובש כיפה ואדם דתי בעצמו, אך מתקומם על הקישור שנעשה בין הוראות ונורמות הלכתיות לבין טיפול פסיכולוגי: "זה חמור מאוד מקצועית. התורה אסרה הרבה דברים שאין איתם שום בעיה בפועל. יש בעיה לאכול בשר וחלב? רוב העולם אוכל בשר עם חלב. התורה אוסרת על הרבה דברים".

"אדם הומוסקסואל יכול להחליט מה הוא רוצה לעשות עם חייו, ויש הרבה אופציות בפניו ואתה לא יכול להגיד שבגלל שההלכה אומרת משהו מסוים – אני אתן לו טיפול פסיכולוגי שיתאים להלכה. זה ערבוב מין בשאינו מינו".

הפגנה נגד "טיפולי המרה", 2019 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

אבל הם טוענים שוב ושוב שהם מכירים מקרים של אנשים שנמשכו לגברים ואחרי טיפול התחתנו עם נשים והיו מאושרים.

"האנשים שחושבים שהצליחו בטיפול הזה יכולים להיות אנשים דו-מיניים שנשארו דו-מיניים ומתמודדים עם הנטייה המינית שלהם בתוך נישואים. הם יכולים להתחתן ועדיין להימשך לבני המין השני. יכול להיות גם הומוסקסואל שהתחתן עם אשתו כי כך החליט, וזה יכול להיות מקובל על אשתו או לא.

"יש הרבה אופציות, אבל להבטיח שאתה יודע לשנות העדפה מינית כשאין לך אפשרות כזאת, ולהשאיר אדם בתחושת אשמה שהוא לא עשה מספיק – זאת הבטחת שווא והולכת שולל של אנשים".

מי שנלחם בתופעה לא חוסך במילים בבואו לתאר את שתי העמותות. "'חוסן' כמו 'עצת נפש' לפניה, מתייחסות להומוסקסואליות כהפרעה או כבעיה, ומציגות מצג שווא שאדם יכול לשנות את נטייתו המינית", אומר גיל פרידמן, ממייסדי "מרכז המידע על טיפולי המרה בישראל" ופעיל בארגון "חברותא – הומואים דתיים".

"צעיר שהוא הומו דתי נמצא בקונפליקט מרגע שהוא מגלה בינו לבין עצמו מה נטייתו המינית, הוא בקונפליקט עם החברה שלא מקבלת אותו, ובקונפליקט עם אלוהים, שלכאורה מורה לו לא לממש את אהבתו. אין לו עם מי לדבר בסביבתו הקרובה, וכל אמירה של רב על 'ההומואים' מהווה חץ ישיר בלבו.

"לתוך המערבולת הנפשית הזאת נכנסת עמותת 'חוסן', שבה מצד אחד לכאורה מקשיבים לו, אבל מצד שני מפנים אותו לטיפולי המרה, מראים לו אחוזי הצלחה קוסמים אך שקריים, ומשחקים עם נפשו עד לסערה נפשית איומה. נערים ובגירים רבים חוו נזק כבד, חלקם עד היום בטיפול פסיכיאטרי, חלקם שלחו יד בנפשם".

ברנסקי וחבריו אומרים כי הטיפולים שחוסן מפנה אליהם כטיפולים מרצון, ללא כפייה ולבגירים, ושהמטופל שולט במשך הטיפול ובמטרותיו. איפה הסכנה?

"המטפלים מבקשים לחזור ל'שורש הבעיה': היחסים עם ההורים. פעמים רבות הם תולים את הנטייה ביחסים לא מוצלחים: אם האם הייתה דומיננטית מדי, יש לך רתיעה מנשים. אם דמות האב הייתה חסרה – אז יש צורך לפצות על החוסר.

"לפעמים הם יסתרו את עצמם ויגידו ההפך. הבסיס המדעי לתיאוריות אלה קלוש עד לא קיים, ואנו מכירים מקרים שבהם ההסברים האלה גרמו להסתת צעירים נגד הוריהם והביאו לסכסוך עד כדי שנאה עם אביהם, דווקא בתקופה כה רגישה".

אילוסטרציה, דגלי גאווה ברחובות ירושלים, 2013 (צילום: Yonatan Sindel / Flash90)

"מחלה נפשית ופיזית קשה"

במהלך שיחותיו עם הטלפנים בקו הסיוע של "חוסן" ביקש שי רשימת מטפלים וקיבל כמה שמות וטלפונים, בתל אביב ובירושלים. ככל הנראה מדובר ברשימה ששימשה בעבר את "עצת נפש", כי חלק מהמטפלים לא מכירים כלל את "חוסן", או מכירים אותה באופן מעורפל. 

לפני ששי הופנה למטפלים, המליץ לו הטלפן לעיין ב"חומרים באתר שלנו". אם ההגדרות הכלליות באתר (ובהסבריו של ברנסקי) מרוככות יחסית, הרי שהרכות הנינוחה מתפוגגת לחלוטין בחומרים המקצועיים שאליהם מפנים ב"חוסן".

האייטם הראשון שאליו מפנה האתר נקרא "המאבק לנורמליות – מדריך לטיפול (עצמי) בהומוסקסואליות", ומוגדר כסיכום מחקר של ד"ר ג'רארד ואן דן ארדווג, שנמשך 30 שנה וכלל טיפול ביותר מ-300 גברים ונשים.

הטרמינולוגיה של ואן דן ארדווג מתייחסת להומוסקסואליות בתור הכל חוץ מאשר משיכה טבעית ולגיטימית או נורמטיבית, לבני מין זהה. קשה לקרוא את המחקר כמשהו אחר מאשר טקסט שנאה קיצוני להומוסקסואלים.

הומוסקסואליות מתוארת שם כמחלה נפשית ופיזית קשה וממאירה, כולל שורת מסקנות שליליות. הנה כמה דוגמאות אקראיות (הטעויות בעברית – במקור):

"הומוסקסואליות היא לא העדפה בודדת אלא ביטוי ספציפי של אישיות נוירוטיות"; "הומוסקסואלים שאינם נוירוטיים זה פיקציה, מעשיה".

הטיפול בהומוסקסואליות הוא "כמו בנוירוזות והפרעות נפשיות אחרות: פוביות, אובססיות, דיכאונות או סטיות אחרות".

טיפול בהומוסקסואליות מחייב התרחקות מהאם והתקרבות לאב: "זה אומר לא לתת לעצמי להיות מובל על ידי אישה-אמא…אל תפחד לאבד את אמך או במקרים מסחטנות רגשית מצידה".

"סוטים מיניים רבים, במיוחד מזוכיסטים וסדיסטים, מבוצעים על ידי הומוסקסואלים, ומיניות אינפנטילית גבוהה היא לא יוצאת מן הכלל (כמו סקס מישתנה או צואתי וכדומה)".

"חתרנות אינה נדירה אצל הומוסקסואלים, כמו העוינות הנובעת מתסביך ה'לא שייך'. מסיבה זו הומוסקסואלים מוצהרים יכולים להיות בעלי אלמנטים לא מהימנים בכל קבוצה של ארגון".

"כניעה לרצונות הומוסקסואליים יוצרת התמכרות… מינית… ההשוואה עם הדחפים לאלכוהוליזם או לדרגה של התמכרות לעישון היא לעניין".

העדויות להצלחות בשינוי נטייה מינית שאליהן מופנים הגולשים באתר, לקוחות בחלקן מסיפורים של "טיפולי המרה" מרצון ב"עצת נפש", העמותה-האם.

"גם אני הייתי הומו. יצאתי מזה", כותב יוחאי (שם בדוי) שלפי עדותו טופל אצל פסיכולוג מעצת נפש. "כל זה מאחורי, אני כבר לא נמשך לגברים כלל. גם גברים אליהם נמשכתי בעבר, לא מרגשים אותי. אני נמשך לנשים, ובמיוחד לאשתי".

עדויות אחרות לקוחות מארגונים אמריקאים, דוגמת brothers road, ארגון המרה אמריקאי שעשה עלייה לישראל ומפעיל את הסדנה "מסע אל הגבריות" או תאומו "מסע אל הגבר".

במהלך הפעילות לומדים המשתתפים שהומוסקסואליות נטועה בתוך טראומות שחוו בילדות והרחיקו אותם מדמויות גבריות בחייהם, ונעזרים בטכניקות כמו פסיכודרמה במסגרת תהליכי ה"בונדינג" האפלטוני, שאמורים לעודד קירבה גברית, ללא משיכה מינית.

בדף ההסברים של חוסן מתואר ההבדל בין "טיפולי המרה" מסורתיים (הכוללים שיטת "מיושנות" ו"ימי-בינמיות") לבין השיטה שמציעה חוסן, ושבה "הטיפול נעשה על ידי אנשי מקצוע המחויבים לקוד האתי, ונעזרים בשיטות וטכניקות טיפול מודרניות ויעילות. המטופלים יוצאים מהטיפולים האלה בלי צלקות, ורובם המוחלט עוברים חוויה של הבנה והגשמה עצמית, שבמקרים רבים מביאה להפחתת המשיכה המינית לבני מינם במידה זו או אחרת", טוענים בחוסן.

אבל יהיה מי שיטען שגם הטיפולים הפסיכולוגיים "המודרניים", שמטרתם שינוי נטייה מינית ללא כל אמצעים פולשניים, אינם עומדים בהגדרה של הומניים.

מצעד הגאווה בתל אביב, 2015 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

לפחות על אחד המטפלים שאליו הופנה שי בשיחותיו עם "חוסן" יש עדות לא מחמיאה במרכז המידע על "טיפולי המרה" בישראל. העדות מפרטת טיפול ארוך ועמוס טכניקות תמוהות, כמו המלצה על אוננות מול פורנו של נשים, שוטטות בחופים, מחשבה על גברים זקנים (כדי להתרחק ממשיכה) והפנמה ש"אין עתיד טוב" במשיכה לגברי. עם התקדמות הטיפול, המטופל רק צלל לדבריו יותר מטה.

"במשך כשמונה חודשים הגעתי אליו (אל המטפל) ויצאתי בסוף כל פגישה מעורער במחשבות ונקיפות מצפון שאני לא מנסה מספיק, שאני חייב להשתנות ושאני אהרוס לעצמי את החיים אם לא אצליח. שאין לי עתיד. המחשבות הרעות החריפו ככל שהטיפול התקדם עד שנשכבתי במיטה ולא יצאתי ממנה. הרגשתי שאין לי טעם לחיות, שאין לי עתיד. שאני אכזבה. בכיתי שלושה שבועות עד שלא יכולתי יותר. התקשרתי למטפל והודעתי לו על סיום הטיפול".

גם הסדנאות של "מסע אל הגבריות", שעליהן ממליצים ב"חוסן", גררו ביקורת עקב אימוץ שיטות פולשניות במטרה לעודד שינוי נטייה מינית.

"השיא של הסדנה היה פעילות פסיכודרמה מיוחדת שבה כל משתתף סיפר על זיכרון מוקדם שלו שהיה קשור להומוסקסואליות והקבוצה כולה לקחה חלק בשחזור הזיכרון כמו בהצגה", כתב יוחאי גרינפלד בעדותו שהתפרסמה באתר של מרכז המידע על טיפולי המרה בישראל. "המטפל שלי קשר לי את הידיים מאחורי הגב, כרך לי חבל סביב המותניים והנחה את המשתתפים למשוך אותי לכל הכיוונים… לכסות אותי בשמיכות ובמזרנים תוך כדי שהם צוחקים עלי ומקללים אותי. ביקשתי מהמטפל לעצור, אבל הוא צחק עלי ואמר לקבוצה להמשיך עד שהייתי על סף התמוטטות…".

העדות של גרינפלד, אשר התחיל טיפול פסיכולוגי "שגרתי" לרה-אוריינטציה מינית ובהמלצת המטפל נשלח לסדנת "מסע אל הגבריות" – שופכת אור על הקו הדק המפריד לכאורה בין הטיפול "המיושן", לבין הטיפול "המודרני והנאור".

יוחאי גרינפלד (צילום: (מתוך האתר של "עצת נפש"))

למרות הטענה להבדלים משמעותיים בין השניים, נראה שכאשר הטיפול ה"רגיל" לא מניב תוצאות, כמו במקרה של גרינפילד, נוצר תסכול אצל המטופל, שעלול לדחוף אותו להצטרף לפעילויות המרה קיצוניות יותר – עם או בלי עידוד המטפל.

במקרה של י"צ, התהליך והבלבול שבא בעקבותיו היה הפוך: הוא סיים את "מסע אל הגבריות" בתחושת העצמה, אחרי שהסבירו לו כי "איבד את הגבריות כתוצאה מקשר קלוקל עם האב, שגרם לחוסר הזדהות עם הדמות הגברית הדומיננטית בחייו". כתוצאה מה"הצלחה" הכוזבת, החליט י"צ להתמסר לטיפול פרטי ממושך. הסאגה שעבר שם מוכיחה כי התהליך יכול להפוך לרכבת הרים נפשית מסוכנת: 

"לאחר תקופה של שנה וחצי של טיפול המטפל הציע לי להיות מדריך במסע (אל הגבריות) הבא שהיה אמור להיערך. באותה תקופה הייתי במצב נפשי גרוע שכלל דיכאונות קשים שנגרמו עקב סכסוך עמוק עם אבי שגרם לי לעזוב את הבית, ולא אחטא למציאות אם אומר שההאשמות שהוטחו באבי במהלך הטיפול תרמו רבות לסכסוך בינינו להתקיים. הדיכאון העמוק שחשתי בו זכה להתעלמות מצד המטפל…

"השתתפתי בכל פגישות ההכנה לסדנה, אך ממש מספר ימים לאחר שמפגש ההכנה האחרון הסתיים – המטפל התקשר אלי והחליט שאני עדיין לא בשל, לא מחובר לעצמי ולא מתאים להדריך…. זה שבר אותי נפשית ואף גרם לי להפסיק את הפגישות והטיפול איתו, כיוון שפשוט לא נשאר בי כוח….התחושה שעולמי חרב עלי לגמרי. באותה שיחה הוא איים עלי שכדאי שאחשוב טוב על השלכות ההפסקה וחזר שוב על דבריו שהוא לא נוהג לתת הזדמנות שנייה לאלה שעוזבים את הטיפול".

פסיכולוגים מסורתיים לא רואים כל הבדל בין סוגי הטיפול האלה. בנייר העמדה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל מצוין כי קבוצת משימה מטעם ארגון הפסיכולוגים האמריקאים דחתה "כל טיפול המרה אשר מבוסס על ההנחה שההומוסקסואליות הינה מחלה נפשית הדורשת טיפול, ומזהירה כי אין הוכחות מדעיות לאפקטיביות של טיפול שכזה מחד גיסא, ובצידו סיכונים הכוללים: חרדה, דיכאון ואבדנות מאידך גיסא".

אילוסטרציה, הפגנה נגד ההומופוביה של רפי פרץ, 2019 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)