ד"ר ויויאן פישר צעדה בשבת חמש שעות מביתה בפרברי העיר לעבר מוקדי ההרס במיניאפוליס, מינסוטה. רופאת המשפחה עטתה את מדיה האפורים, סטתוסקופ לצווארה, מסיכה וכפפות. היא מילאה תרמיל בכל מה שמצאה בביתה – מסיכות נוספות, כפפות רפואיות, משאפי אסתמה, תחבושות, מלקחיים לשליפת רסיסי זכוכית מחתכים, ומים, וחיפשה מקום שבו תוכל לסייע.
היא נתקלה במספר גדול של אנשים מטאטאים את שברי הזכוכית מחזיתות החנויות שחלונות הראווה שלהן נופצו במהומות של יום שישי בערב. אחרים התנדבו לחסום בלוחות עץ את חלונות החנויות והמשרדים שנשברו. כ-200 בניינים במינאפוליס נהרסו בהתפרעויות.
"כולנו בהלם. התעוררתי בתחושת ייאוש. היה מאוד קשה לצאת מהמיטה", סיפרה פישר, בת 58. "הארגונים הגדולים לא נערכו לתגובה כי זה מסוכן מדי". אחד מחבריה הרופאים טלפן אליה והציע לצאת לראות כיצד יוכלו לעזור.
"המוסר היהודי תמיד הנחה אותי לעזור בכל מקום שאפשר ", הסבירה פישר. היא שואבת השראה מהרב אנדרה אונגר, רב בית הכנסת בימי ילדותה, שצעד בצעדה המפורסמת של מנהיגי תנועת המאבק למען זכויות לשחורים ב-1965, ואף נכלא בשל כך. הוא נפטר בחודש שעבר בגיל 90.
פישר, שעבדה בעבר ברפואת חירום, סיפרה שבסופו של דבר עשתה מה שכל אמא הייתה עושה – ניקתה וחבשה חתכים של מי שנפצע כשניקה רסיסי זכוכית מהרחוב. היא גם השתרעה ברחוב לצידו של מוסלמי מסומליה שהיה שקוע בייאוש כבד ושכנעה אותו לצאת מבין צמיגיה של כבאית שם התחבא. "לא היו בסביבה פרמדיקים או רופאים", אמרה, ומרפאת החירום היחידה שהייתה פתוחה שוכנת במרחק 25 דקות נסיעה. "מחריד לראות ולהריח את העיר שלי שרופה".
בעיר נזרע הרס עצום ונרשמו מעשי ביזה ליליים רבים מאז הרצח ב-25 במאי של ג'ורג' פלויד, אזרח אפריקני-אמריקני בידי שוטר לבן שנשען בעוצמה על צווארו משך יותר משמונה דקות. ההפגנות החלו כמחאות זעם נגד המשטרה והסלימו לגל של עימותים ומעשי הרס המונעים מכעס חסר מעצורים.
"לא היו בסביבה פרמדיקים או רופאים", אמרה ויויאן, ומרפאת החירום היחידה שהייתה פתוחה שוכנת במרחק 25 דקות נסיעה. "מחריד לראות ולהריח את העיר שלי שרופה"
ההרס היה כה נרחב עד שהקהילה היהודית של מינאפוליס קראה לרבנים להוציא מבתי הכנסת את ספרי התורה שמא יותקפו. עד כתיבת שורות אלה לא נפגעו בתי כנסת בעיר, אף שלפני שהחלו ההפגנות הראשונות התגלו כתובות אנטישמיות על ספסל בתחנת אוטובוס מול בית הכנסת של קהילת "שיר תקווה".
בשעה שפישר טיפלה בפצועים, עמד דייב סניידר בחניון של בית הספר התיכון של העיר, אל קולג'יו, וסייע לאסוף פריטי מזון, ציוד ומטפי כיבוי שתרמו אזרחים. ואחרים עמדו בתור לאסוף את הפריטים ולחלקם לנצרכים.
שלושים מכוניות עמוסות מזון ואספקה יובילו ויחלקו את התרומות מדי יום בשכונות של העיר שבהן גרים יוצאי אמריקה הלטינית ובמתחם דירות שבו חיים כ-1000 אמריקנים ממוצא ילידי. במתחם זה הצית מישהו דליקה ביום שישי בערב והאזור נותר ללא חשמל במשך כל היום למחרת.
עד מוצ"ש הגיעו לחצר ביה"ס כמאה מכוניות עמוסות בתרומות – ממגשי לזניה ומזון לתינוקות ועד לקופסאות שימורים. התרומות יועדו למשפחות התלמידים, שרבות מהן אינן נמצאות בארה"ב באופן חוקי ולכן זכאיות לסיוע ממשלתי או שאינן מקבלות דמי אבטלה, למרות שאיבדו את פרנסתן בגלל מגיפת הקורונה.
סניידר, וחבריו מבית הכנסת ראו צורך מיוחד לסייע לקהילות מוחלשות אלה, בשעה שהעיר עוברת משבר כה עמוק. הוא סיפר כי מתנדבים רכשו 30 מטפי כיבוי וחילקו אותם למשפחות, כדי שיוכלו להתגונן במקרה שביתן יוצת.
סניידר עובד בארגון היהודי "ג'ואיש קומיוניטי אקשן", שבסיסו במינאפוליס ושמתמקד בסוגיות של צדק חברתי, כלכלי וגזעי לבני כל הדתות.
אהרון סילבר, חבר הקהילה הקונסרבטיבית "בית יעקב" בסנט-פול הביא בשבת אחר הצהריים את שני ילדיו, בני 9 ו-12, כדי לסייע לכסות בלוחות עץ חלון ראווה של מאפייה מקומית פופולרית שנופץ במהומות.
בין מאות הבניינים האחרים שהועלו באש ונהרסו היו שתי תחנות דלק סמוכות לביתו, המסעדה הבנגלדשית-הודית האהובה עליו, "סניף הדואר השכונתי נשרף עד היסוד", סיפר סילבר, בן 43, שעובד כאמן וכמעצב אתרים. הוא משווה את מה שקורה בשכונתו למה שחשו אולי האזרחים הסורים כאשר "עמדו וצפו בחיי השגרה שלהם הופכים לאתר קרבות" כשמלחמת האזרחים החלה במדינה.
"המצב נואש ומחולל טראומות", הוא אמר. "מה שמחזיק אותי הוא שרבים מאיתנו משלבים כוחות כדי למצוא דרכים לסייע לחסום פתחים שנפערו בבניינים ולחלק מזון בשכונות שבהן הוצתו חנויות המכולת או נחסמו כדי להגן עליהן".
אהרון משווה את מה שקורה בשכונתו למה שחשו אולי האזרחים הסורים כאשר "עמדו וצפו בחיי השגרה שלהם הופכים לאתר קרבות" כשמלחמת האזרחים החלה במדינה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם