• דואה ליפה (צילום: Joel C Ryan/Invision/AP, File)
    Joel C Ryan/Invision/AP, File
  • פלסטיני מוחה נגד הכיבוש בגדה המערבית (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
    AP Photo/Majdi Mohammed
  • דואה ליפה (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP, File)
    Chris Pizzello/Invision/AP, File
  • מעצר פלסטיני בגדה המערבית,2020 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
    AP Photo/Majdi Mohammed

דואה ליפה לא מפחדת לדבר על הכיבוש. יש לנו מה ללמוד ממנה

עמותת הימין "אם תרצו" פתחה בקמפיין להחרמת כוכבת הפופ דואה ליפה, לאחר ששיתפה פוסט על עוולות הכיבוש ● הקריירה הבינלאומית של ליפה כנראה לא תיפגע מכך, אך היא לא המטרה האמיתית כאן ● הקמפיין נגדה נועד להשתיק קולות ביקורתיים בתוך ישראל, ולסמן גבולות לחופש הביטוי בהתאם לתפיסות של התנועה, שבית משפט קבע כי באידאולוגיה שלה יש קווים פשיסטיים ● דעה

ב-2009 פרסם העיתונאי אורי בלאו תחקיר על הדפסי חולצות של יחידות שונות בצה"ל. בין השאר, הוצגה שם תמונת ילד פלסטיני דרך כוונת רובה, לצד הכיתוב: "יותר קטן – יותר קשה!". על חולצה אחרת, עם הכיתוב "Better use Durex", הוצגה גופת תינוק פלסטיני דרך כוונת, לצד הדובי שלו ואמו המתייפחת.

חולצה נוספת, של צלפים מגבעתי, הציגה פלסטינית בהיריון, גם היא דרך כוונת רובה, בליווי הכיתוב: "ירייה אחת, שתי הריגות". הכיתוב הזה חזר לכותרות בישראל בשבוע שעבר, בעקבות פוסט של הבמאי האמריקאי וין ארפוסו, שאותו שיתפה באינסטגרם גם כוכבת הפופ הבריטית דואה ליפה.

ארפוסו הציג שם תמונות של חיילי צה"ל לצד ילדים ונערים פלסטיניים, חלקם מכוסי עיניים, וכתב, אגב רציחתו של ג'ורג' פלויד בארה"ב והאירועים בעקבותיה:

"עכשיו, כשכולם במצב רוח לדבר על זכויות אדם, זה מה שקורה כל יום בפלסטין, משולם מכספי המסים שלנו". ארפוסו הוסיף כי הוא עובד בימים אלה על סרט תיעודי, שיציג תמונה מדאיגה של הכיבוש הישראלי.

"הבחורים הגדולים והרעים של צה"ל נהנים להכות ולירות בילדים", הוסיף הבמאי. "יש להם אפילו חולצות המתארות אישה פלסטינית בהיריון, שכוונת רובה מכוונת לבטנה, עם הכיתוב: 'ירייה אחת, שתי הריגות'. אבל אל דאגה, הם כולם טרוריסטים (הפלסטינים) אז הכל בסדר. אנחנו לגמרי מבינים. כשאנשים קוראים 'תשוחרר פלסטין', זה לא אומר שהמוסלמים המפחידים ירוצו לתוך תל אביב ויהרסו את המסיבות הכיפיות על החוף. זאת בסך הכל בקשה לעצמאות וחירות.

"ה'הצדקה' היחידה לכך שהם לא זכאים לחירות היא ש'חמאס קוראת להשמדת ישראל', טענה היסטרית במיוחד, משום שארה"ב (נוצרים מזויפים במערב התיכון) וישראל (יהודים מזויפים בממשלה הישראלית) יצרו את חמאס, כדי שכולכם תשתכנעו שחמאס היא הסיבה לעשורים של כיבוש, דיכוי, טיהור אתני ורצח".

בעוד שארפוסו פחות מוכר בארץ, דואה ליפה היא כוכבת גדולה כאן. הסטורי ששיתפה עם 46.5 מיליון עוקביה על בסיס הפוסט עורר תגובות קשות, ששיאן קמפיין של תנועת "אם תרצו" בדרישה לא להשמיע אותה בגלי צה"ל ובגלגלצ.

"לאור ההסתה נגד חיילי צה"ל, האנטישמיות, עלילות הדם, תיאוריות הקשר, והשקרים המובהקים בפוסט ששיתפה הזמרת", נכתב בעצומה של תנועת הימין, עליה חתמו קרוב ל-15 אלף אזרחים, "אין זה ראוי שתחנת רדיו ששייכת לצבא ההגנה לישראל תמשיך לשדר את שיריה. בוודאי לא על גבם של אותם חיילים שהיא מסיתה נגדם, ובוודאי לא על חשבון כספם של אזרחי מדינת ישראל".

בתחנת הרדיו סירבו להיענות לדרישה, ומסרו כי "גלגלצ לא מחרימה אף אמן או אמנית. השירים משובצים בשידור לפי שיקול הדעת של העורכים בכל רצועה".

דואה ליפה (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP, File)
דואה ליפה (צילום: Chris Pizzello/Invision/AP, File)

מבחינת ליפה, זוכת שני פרסי גראמי – וכאמור בעלת עשרות מיליוני עוקבים ברשתות – איום החרם במדינה קטנה אינו מהווה מכה משמעותית, אם בכלל. אך היא לא המטרה של אם תרצו. הקמפיין נגדה נועד לצורך אחר לחלוטין: להשתיק קולות ביקורתיים בתוך ישראל, ולסמן גבולות לחופש הביטוי בהתאם לתפיסות של התנועה, שבית משפט קבע כי באידאולוגיה שלה יש קווים פשיסטיים.

צמצום חופש הביטוי היה מאז ומעולם יעדה העיקרי של אם תרצו, שהובילה מאז הקמתה מתקפות נגד הקרן החדשה לישראל, רדיפת אנשי אקדמיה מהשמאל ואת קמפיין "השתולים" נגד ארגוני זכויות אדם, שהוצגו כסייעני טרור. מטרה נוספת שלה היא בג"ץ, ולמעשה כל גוף או אדם הפועלים לקידום הומניזם ושוויון.

צמצום חופש הביטוי היה מאז ומעולם יעדה העיקרי של אם תרצו, שהובילה את המתקפות הקשות נגד הקרן החדשה לישראל, את רדיפת אנשי אקדמיה בעלי עמדות שמאלניות, ואת קמפיין "השתולים" נגד ארגוני זכויות אדם

אך אם תרצו אינה הסיפור, למרות השפעתה החזקה על צעירים, באמצעות מסרים קליטים ושימוש מופרז במילה ציונות. הסיפור האמיתי הוא החברה הישראלית, שבמקום לפתח תגובת נגד להשתקה, משתפת איתה פעולה.

לא במקרה מסרה אם תרצו באחת מתגובותיה בעניין ליפה כי "אין פה שאלה של ימין או שמאל". כך מבצרים את קשר השתיקה סביב מעשי ישראל בשטחים כעניין קונצנזואלי. ואכן, איש כמעט אינו רוצה לקרוא באתר בצלם על מוחמד עבד אל-כרים ר'סאב חמאייל בן ה-15 משכם, שנורה בראשו ונהרג לפני שלושה חודשים בעוון השלכת אבנים. אף יהודי ישראלי אינו רוצה לקרוא באותה רשימה על עוד 74 נערים, נערות וילדים, שנורו למוות מאז 2015, רבים מהם בגבם או בראשם, על השלכת אבנים או סתם שהות במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

בעקבות הפוסט של ארפוסו ומאות איומים ברצח שקיבל, הוא פרסם פוסט נוסף שבו כתב כי הוא עומד מאחורי דבריו. "למרות זאת", הוסיף, "חשוב להדגיש שלא כל חייל בצה"ל נוהג כך. על כל אזרח במדינה נכפית חובת הגיוס, כשרוב המתגייסים הם אנשים נפלאים שמסכימים איתי ועם מיליונים נוספים שהכיבוש של אזרחים ואדמות פלשתינים הוא לא לטובת האנשים בישראל.

"אנטישמיות היא אמיתית לחלוטין, ולרוע המזל היא גם בארצות הברית ובאירופה (במספרים הולכים וגדלים – לא מעט בגלל המעשים של הממשלה הישראלית שהאזרחים בישראל מוחים נגדה בעצמם). דעו שאם המצב היה הפוך, הייתי כותב את הפוסט הזה עבורכם. אם הצבא הישראלי היה מגיע לארצות הברית להילחם בתומכי היטלר מקועקעי צלבי קרס, הייתי נלחם לצדכם".

פלסטיני מוחה נגד הכיבוש בגדה המערבית (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
פלסטיני מוחה נגד הכיבוש בגדה המערבית (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)

למרות תיאורה כאנטישמית בעיתונות הישראלית, גם ליפה אינה כזו. לפי ויקיפדיה, היא מביעה בהתמדה עמדות פוליטיות ליברליות, ואף תמכה בגלוי במועמדותו של ברני סנדרס היהודי לראשות המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.

הסערה שחולל הסטורי שלה היא בסך הכל ביטוי נוסף לקושי ליישב את הדיסוננס העצום שבו מצויים היהודים בישראל. מצד אחד, ודאי שרוב הציבור אינו תומך ברצח פלסטינים וילדים בפרט, אך החברה הישראלית היא ששולחת שנה אחרי שנה אלפי נערים-חיילים לשירות צבאי המחייב אפליה חמורה של בני עם אחר.

מכיוון שהאחריות עליה, היא מתקשה להרוס את חייהם של חלק מהחיילים האלה שמבצעים מעשי אלימות ורצח – באמצעות העמדה לדין ועונשי מאסר ארוכים.

ההגזמות וחוסר הדיוקים בפוסט של ארפוסו אינם מעניינים. מה שמעניין וחשוב הוא ההתעלמות של הציבור היהודי בישראל ממשמעויות הכיבוש.

במקום השיח הטכני המתקיים בימים אלה על הסיפוח, שיח עיוור להפרות סיטוניות של זכויות אדם, החברה הישראלית זקוקה לשיח וידויי שיאפשר לה להתחיל בתהליך היטהרות מהפשעים שהיא מבצעת יותר מחמישה עשורים.

היחס העוין לארגון שוברים שתיקה, המבקש לעשות בדיוק את זה, מלמד על חוסר בשלות קיצוני למול המשימה ההכרחית. גם ברצח רבין, שהכיר בעוולות במשתמע, היו מרכיבים של מהלך השתקה, שעליו חתומים חלקים רחבים בחברה הישראלית, לא רק הרוצח ולא רק הציונות הדתית. להדחקה הקולקטיבית הזאת יש מחירים כבדים, הבאים לידי ביטוי בתהליכים המפורסמים שתיאר יאיר גולן.

בסופו של דבר יגיע הרגע שבו, במקום להתגונן ולתקוף כל מי שמעז לבקר, החברה הישראלית תיאלץ לעמוד מול הראי ולהתבונן באומץ בפניה המכוערים.

בנימין נתניהו, שנזקיו לדמוקרטיה עומדים בלב השיח הציבורי כבר כמה שנים, הוא אחרי הכל רק סימפטום לריקבון חברתי שאיפשר מלכתחילה לאדם כמוהו להגיע לשלטון ולשרוד בו למרות התנהלותו והאישומים נגדו.

תרבות השקר וההדחקה הייתה פה לפני נתניהו ותישאר אחריו, גם אם הוא הקצין אותה. לתרבות הזאת יש רק תרופה אחת: לדבר אמת במקום להשתיק את כל מי שמצביע עליה. ללא הכרה בפשעי הכיבוש, בין אם בעקבות לחץ פנימי או לחץ חיצוני, אין ולא תהיה תוחלת להומניזם בישראל ולדמוקרטיה הישראלית.

מעצר פלסטיני בגדה המערבית,2020 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
מעצר פלסטיני בגדה המערבית,2020 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
עוד 1,026 מילים ו-1 תגובות
סגירה