הנה מספר נקודות שחשוב להפריך, כדי להבין מהו ההגיון שטמון מאחורי תביעת 450 ראשי מטות, מתנדבים ופעילי רשימת כחול-לבן לשעבר נגד בני גנץ (שלעתים מעורר בי חיבה באופן אישי ובכל זאת בחרתי לייצג את 450 התובעים נגדו):

ראשית, התובעים מבינים היטב שיש להפריד בין הרשויות במדינת ישראל, ולהימנע מפלישה שיפוטית למתחם הפוליטי. חד וחלק: איש אינו רוצה שבית המשפט יביע עמדה פוליטית או יתמקם במגרש הפוליטי כשחקן בזירה. התובעים הם הראשונים לחדד שוב ושוב את הצורך להבטיח את עצמאות מערכת המשפט ואי תלותם של השופטים. משום כך הם מבקשים להרחיק ככל הניתן את מערכת המשפט מהמתחם הפרלמנטרי והפוליטי.

מה עומד מאחורי תביעת 450 ראשי מטות, מתנדבים ופעילי כחול-לבן לשעבר נגד גנץ (שלעתים מעורר בי חיבה באופן אישי ובכל זאת בחרתי לייצג את 450 התובעים נגדו)

שנית, התובעים אינם מבקשים לאכוף על גנץ את מימוש תוכן מצע רשימת כחול-לבן. מצע מפלגתי, כך קבע בג"צ, הוא מסמך חשוב בעל משמעות ציבורית, אך הוא אינו בבחינת חוזה. מכאן שמצביעים אינם יכולים לתבוע נבחרי ציבור בגין סטייה מהמצע.

שלישית, התובעים מכירים בכך שבמסגרת דמוקרטיה פרלמנטרית, יש לאפשר לנבחרי ציבור מתחם שיקול דעת פוליטי רחב. ברור ששינוי נסיבות פוליטי, מדיני, כלכלי, רפואי (קורונה), ביטחוני או בינלאומי, מחייב לא אחת גם שינוי בעמדות הפוליטיות, סטייה מהמצע הכתוב ואף הפרת הבטחות לבוחר ולבוחרת. זה מצער. זה מטריד. אך איש אינו כופר בכך.

כפי שקבע בג"צ שוב ושוב (גם לאחרונה, במסגרת פסק הדין שדחה את העתירות למניעת אפשרות הרכבת ממשלה חדשה בידי נאשם בעבירות חמורות שיש עימן קלון), ברור שהחל מהרגע שבו נבחרו חברי הכנסת, הם קיבלו ממצביעיהם ייפוי כוח בלתי חוזר – עד הבחירות הבאות – לפעול בשמם כפי מיטב הבנתם. זו משמעותה של דמוקרטיה ייצוגית, כלומר זו משמעותו של משטר דמוקרטי שמושתת על בחירת נציגי הציבור לפרלמנט בידי האזרחים.

אז מדוע התעקשו התובעים להגיש תביעה נגד גנץ ובמה התמקדה תביעתם?

הנה התשובה:

ראשית, מדובר בראשי מטות, מתנדבים ופעילים שלא היו מתגייסים לפעול לאורך 3 מערכות בחירות שנמשכו יותר משנה תמימה, אלמלא היה מתחייב גנץ (ושב ומתחייב אלפי פעמים), שלעולם לא ישב בממשלה בראשות נאשם בעבירות פליליות חמורות שיש עימן קלון. אלמלא התחייב שוב ושוב שלעולם לא יכשיר כהונת נאשם כזה בראשות הממשלה. אלמלא התחייב שיפעל כדי להציב אלטרנטיבה ערכית, מוסרית וציבורית לדרכו של הנאשם שעומד בראש הממשלה ומסית באופן כוזב ומסוכן (להבדיל מביקורת לגיטימית וקשה) נגד משטרת ישראל, פרקליטות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט.

מדובר בראשי מטות, מתנדבים ופעילים, שלא היו מתגייסים לפעול לאורך 3 מערכות בחירות במשך יותר משנה תמימה, לולא התחייב גנץ (ושב ומתחייב אלפי פעמים), שלעולם לא ישב בממשלה בראשות נאשם בעבירות פליליות

לשון אחר: ראשי המטות, הפעילים והמתנדבים, השקיעו למען רשימת כחול-לבן שעות רבות וארוכות על חשבון זמן איכות עם משפחותיהם ולעתים על חשבון עבודתם ובוודאי על חשבון זמנם הפנוי, אך ורק על סמך התחייבות יסוד אחת ויחידה מטעמו של גנץ: הימנעות מישיבה בממשלה תחת נאשם והצבת אלטרנטיבה ערכית לנאשם זה (לרבות חקיקת חוקים למניעת כהונת נאשם בראש הממשלה ולהגבלת כהונת רה"מ ל-2 קדנציות).

התחייבות יסוד זו הייתה התחייבות היסוד האחת והיחידה של גנץ. אך ורק לאורה התגייסו התובעים ועמלו למענו בפרך, תוך שלעתים הם מממנים מכיסם את הוצאות הנסיעות, הדלק, התחבורה הציבורית, אירוח חוגי הבית, הכיבוד, והכנסים.

בשפה המשפטית מדובר בהצעה לכריתת חוזה בעל פה מצד גנץ (התחייבות היסוד הייתה בגדר הצעה) ובקיבול ההצעה (קבלת ההצעה) בידי התובעים.

הצעה וקיבול אלו הולידו כריתת חוזה בעל פה. הפעילים מילאו את חלקם בחוזה זה עד תום. גנץ, לעומת זאת, הפר חוזה זה ברגל גסה. מכאן התביעה.

הם אינם מבקשים פיצוי ממשי. כל תובע מבקש 100 שקלים – סכום סמלי בלבד. סך כל התביעה מטעם 446 התובעים והתובעות, מסתכם אפוא ב-44600 שקלים בלבד. הם גם לא רוצים את הסכום הפעוט הזה לכיסם. אם יזכו בו, הוא ייתרם לעמותה לחיזוק הדמוקרטיה. המטרה אינה להתעשר. המטרה היא להציב קו תיחום ברור ומובהק לראשי רשימות פוליטיות: אינכם יכולים להשתמש במאות ובאלפי פעילים ואז לזרוק אותם ככלי אין חפץ בו.

השתמש וזרוק? לא אצלנו. עד כאן. יש משמעות משפטית להתחייבות יסוד של ראש רשימה כלפי פעיליו. לא רק משמעות ציבורית, מוסרית וערכית. כך הם מבקשים מבית המשפט לקבוע.

זו הייתה התחייבות היסוד היחידה של גנץ. אך ורק לאורה התגייסו התובעים ועמלו למענו בפרך, לעתים תוך מימון הוצאות הנסיעות, הדלק, התחבורה הציבורית, אירוח חוגי הבית, הכיבוד, והכנסים מכיסם

בחלקה השני של התביעה, ישנו היבט משפטי רגיש יותר:

כאן מדובר בבקשתם של ראשי המטות, הפעילים, המתנדבים וגם המצביעים לרשימת כחול-לבן, לקבוע, כי על אף שמצע אינו חוזה משפטי ואף על פי שיש מקום למתחם שיקול דעת רחב לנבחרי הציבור, ישנו מקום לקביעה שיפוטית כי הפרת התחייבות יסוד (להבדיל מהפרות הבטחות שאינן בגדר התחייבות יסוד- הפרות שאליהן התרגלנו, לדאבון הלב), ובכן הפרת התחייבות יסוד מטעם נבחר ציבור, יכולה להניב סנקציה משפטית.

ומהו התקדים עליו מסתמכים התובעים? ובכן, הפתעה. דווקא פסק דינו (בדעת יחיד) של השופט הימני אדמונד לוי ז"ל בבג"ץ, שדחה את עתירת מפוני גוש קטיף לבטל את חוק ההתנתקות מרצועת עזה. השופט לוי המנוח הבהיר שאכן אין מקום לחייב באופן משפטי שום נבחר ציבור למלא את כל הבטחותיו ולהגשים את מצעו, אך במקביל קבע שכאשר מדובר בהפרת התחייבות יסוד מטעמו של נבחר ציבור – התחייבות יסוד שלאורה זכה בקולות מצביעיו, ואז ביצע את ההפך הגמור מתוכן אותה התחייבות – במקרה קיצוני כזה, ניתן להתערב משפטית, אף שהתערבות זו שמורה למקרים הנדירים ביותר. השופט לוי סבר אפוא שהיה מקום לאכוף על רה"מ שרון להימנע מההתנתקות לאור עמדה זו.

איש מבין התובעים אינו מבקש לאכוף על גנץ למלא את התחייבות היסוד שלו. כניסתו לממשלה בראשות נתניהו היא עובדה מוגמרת. אך הבקשה היא לקבוע שמדובר בהפרת התחייבות יסוד שמחייבת בפיצוי סמלי. זאת כדי להציב קו אדום לעיני נבחרי הציבור: מי שיפר התחייבות יסוד שעל בסיסה קיבל את קולות מצביעיו, עלול לספוג סנקציה.

במסגרת דחיית העתירות נגד הרכבת הממשלה בידי נאשם בפלילים, קבעו שופטי בג"צ כי אינם יכולים להתערב בהכרעת הרוב הפרלמנטרי להמליץ על נתניהו להרכיב ממשלה. רצון הרוב הפרלמנטרי, כך נקבע בבג"צ, מצוי בליבת ההליך הדמוקרטי, ואל לו לבית המשפט להתערב בליבה זו. זאת משום שרצון רוב חברי הכנסת מבטא את רצון רוב הבוחרים.

ומהו התקדים עליו מסתמכים התובעים? ובכן, הפתעה. דווקא פסק דינו (בדעת יחיד) של השופט הימני אדמונד לוי ז"ל בבג"ץ, שדחה את עתירת מפוני גוש קטיף לבטל את חוק ההתנתקות מרצועת עזה

מדובר בקביעה הגיונית. אך בפועל, מדובר במידה רבה בפיקציה:

רוב הבוחרים בקלפי הצביעו מפורשות נגד בחירתו המחודשת של הנאשם (רוב שהניב 62 מנדטים בטרם החל מסע גניבת הקולות). החלטת הרוב הפרלמנטרי להמליץ על נתניהו אפוא אינה ביטוי לרצון רוב הבוחרים. בדיוק להפך: מדובר בעיוות רצון רוב הבוחרים. את העיוות הזה – וכן את גניבת הקולות – מבקשים התובעים נגד גנץ למנוע בעתיד. ולכל הפחות, להניח את הנושא על סדר היום הציבורי. כי ללא ערך להצבעת האזרחים בקלפי, כך למדנו מההיסטוריה, הדרך לקריסת המשטר הדמוקרטי סלולה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.