כתמי אור – כשהאקטואליה חונקת את הגרון בורחים אל ספרי השירה

דליה רביקוביץ (צילום: יצח3 ליבני)
יצח3 ליבני
דליה רביקוביץ

מאורעות השבועות האחרונים כאן ובארצות הברית, הולידו רצון עז, כמעט בלתי נשלט, לחפש מפלט במחוזות אחרים. טיסות לחו"ל הן עדיין בבחינת חלום רחוק (כשאני חושב על זה, ממש בשעה שאני מקליד את הדברים האלה, הייתי אמור להיות בדרך לשדה התעופה). לכן היד נשלחת כמעט באופן טבעי למדף ספרי השירה.

יש הרבה משוררים ומשוררות שאני אוהב מאוד את הכתיבה שלהם, ובכל זאת אחת המשוררות שאני מרגיש הכי קרוב ובן-בית בעולם שלה היא המשוררת דליה רביקוביץ.

זה דבר קצת חמקמק ומסתורי.

יש כותבים שהולכים איתי כבר שנים. כלומר, אני נהנה מאורם או חוסה בצלם, מטפס באמצעותם עד הרקיע או שוקע יחד איתם לתהום מצולות.

שורות הפתיחה מ"מיכאל שלי" של עמוס עוז למשל, הן אחת הדוגמאות המובהקות לכך: ("אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כוח לאהוב ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות") וגם חנוך לוין המוקדם (אני יודע. חלק מחבריי הטובים והחכמים ינועו אולי עכשיו על הכיסא בחוסר נוחות מופגן למקרא החיבור שאני עושה בין לוין לעוז, אבל למי אכפת).

שורות מתוך "מלכת אמבטיה" למשל:

"היה זה בגיל שלוש, שאיבדתי את נעורי, בדרך מגן הילדים אל המקלט
מטוסים יפי-כנף חלפו מעלי ביעף, והותירו אותי ופני כבושות בעפר"

 

דברים שנחקקים עמוק בזיכרון והופכים להיות חלק מה ד.נ.א שלך.

ובכל זאת בתוך העולם הזה שרובו ככולו מורכב ממילים, יש אצלי לשירה של רביקוביץ מקום מיוחד.

יש כותבים חכמים שאתה מעריך מאוד את השירה שלהם, ובכל זאת נדרש לא מעט זמן כדי לפצח את הטקסטים שלהם, או שנדרש מעין "גשר גלילים" (סליחה על הדימוי הצבאי) כדי לעבור את המרחק שנפער בינך ובינם. לפני שאתה צולל לתוך עולמם אתה צריך, אם להשתמש בדימוי בו פתחתי, לעמוד לא מעט זמן בתור לביקורת הדרכונים כדי לקבל סוף סוף היתר להיכנס לתוך היבשת המילולית שלהם.

אני לא אוהב במיוחד (בעצם די מתעב) להשתמש במונחים ניו אייג'יים שגורים, אבל בכל זאת – יש טקסטים שהחיבור שלך איתם הוא ודאי ומידי. יש תמיד איזו מילה או שורה שננעצת לך ישר בלב. וצריך להגיד גם את זה –

מעולם לא פגשתי את דליה רביקוביץ. מובן שיותר מפעם או פעמיים קראתי במקוטע חלקים מתוך הביוגרפיה שלה, ובכל זאת אני מבקש לעשות את המסע הקצר שאני עושה כאן במנותק מאותה ביוגרפיה. כאילו שהטקסטים שהיא השאירה אחריה מתקיימים בעולם נפרד. שונה. מרוחק.

קשה גם להסביר את היופי של הטקסטים שלה, ואת הכוח של המילים שבאמצעותן אתה הופך לרגע כמעט חסר נשימה ומשקל.

זה משהו שאם הוא שם, אתה פשוט חש בו, או כמו שכתב  פעם עגנון בהקשר אחר בסיפור "המלבוש":

"זה משהו שאם הוא יש, המלבוש מלבוש, ואם חסר אין המלבוש מלבוש"

משהו שמהדהד כנראה איזה יסוד נפשי עמוק אצלך, וגורם לך תוך שניה

"להרהר בצער מראשית הסתיו האפור ועד סוף הקיץ הצהב" (מתוך השיר "תמונה").

שניים שלושה דילוגים קלים ואתה כבר נמצא בעולם אחר. לא צריך ג'יפ שטח מפואר, ולא צריך לקום בארבע בבוקר. לא חייבים לארוז תרמיל. לא חייבים לעבור את כל שביל ישראל. אתה גולש ישר במורדות יחד עם הכבשים הירוקים

"והים למטה משכשך ומכחיל מן השמש"

ויחד איתה אתה נופל ("ממטוס באמצע הלילה") למקום שבו יש

"סהר כבדיל מרוקע, ואין מי שיבדיל/ בין זהב ובין בדיל/ השקול בפרוטה מחוקה" ("צער הלילה" מתוך הספר "בובה ממוכנת")

ופתאום חשבתי על זה שאולי דווקא העובדה שלא פגשתי אותה מעולם (טוב בסדר. לא ממש. אם כבר הגעתם עד הנה. פעם אחת בכל זאת חלפתי לידה בתאטרון הבימה, אבל אני לא זוכר בדיוק מה היה ההקשר) מסייעת בידי להרגיש כל כך קרוב אליה.

היא לא לימדה אותי בחוג לתאטרון באוניברסיטה
לא קראתי אותה רוטנת באיזה פוסט בפייסבוק
לא ראיתי אותה בהופעה
לא חיזרתי אחריה

היא לא חיזרה אחרי (סתם. אף משוררת לא חיזרה אחרי. גם לא משורר. את משחק הניחושים הפרוע מי הוא מי, אני משאיר כמובן על אחריותכם בלבד).

לפני כמה שבועות כתבתי פה כמה דברים בעקבות הביוגרפיה היפה שחיבר בן הקבוץ שלי ד"ר עדו בסוק על עמיחי, ביוגרפיה שבה הוא ניסה (בדרך יפה מאוד כמו שכתבתי) להלחים בין מילים של שיר לבין השדה הפיזי שבו הן "נולדו" ("גשם נופל על פני רעי" למשל). ואילו כאן, במסע שאני עורך עם רביקוביץ אני מתעקש כמעט באדיקות לנתק כל קשר גורדי שיחבר בין הביוגרפיה לבין המילים. לנסות לצייר לי דברים, כאילו בלי לדעת דבר או חצי דבר על מי שכתב אותם. לא לנסות לחבר. לא לנסות לפרק. לא לנסות להרכיב. רק לחזור בשלום עם

"סירת מפרשים מאיי השמש ושיחי האלמוגים" ("ארץ רחוקה" מתוך הספר "המערב הכחול")

ולכן, במין אסקפיזם מוצהר וגלוי, אני גם נמנע, לפחות הפעם, מדיבור על כל השירים ה"פוליטיים" של רביקוביץ (אין באמת חלוקה כזאת ברורה. הפוליטי מסתתר כמעט מתחת לכל שיר או שורה) ולא בגלל שהם טובים פחות או יותר – אני הרי לא נמצא כאן על תקן של מבקר ספרותי. אין לי באמת כלים מקצועיים לעשות את זה.

זהו מין ניסיון שנועד אולי מראש לכישלון, להסביר את מה שאולי לא ניתן להסביר בכלל באמצעות מילים. פעימות לב. יופי צרוף. תחושת התעלות.

אני אוהב אותה בגלל היכולת שלה לקפל עולם שלם בתוך כמה שורות קצרות. שורות בהן

"חורף וקיץ התהפכו בין גבעולי הדשא" ("החלון" מתוך הספר בעל אותו שם)

בכובע השני שלי אני נמצא לא מעט שעות מול טקסטים שאני צריך לערוך (כרגיל אי אפשר בלי קצת תוכן שיווקי). לא תמיד הם טקסטים מוצלחים כל כך לצערי, ואני עושה את המיטב כדי לנפות, להבריק ולשכלל, להסיר מעל המילים כמויות לא קטנות של מליצות, שומן ואבק, כאלה שאולי דבקים לפעמים גם בכתיבה שלי.  ולכן אני מחזיק ממש לידי על שולחן העבודה את ספר השירים שלה. כדי להתנחם. כדי לראות דברים באופן אחר, צלול יותר (ולא. לא "אוויר הרים צלול כיין").

מקום מפכה. מעין סודי.  מקום שבו

"לא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור" ("כתמי אור" מתוך ספר בעל אותו שם).

"בכל מקום שנחה עיני היו רצועות ארגמן" (היא כותבת בשיר "הזמן הניצוד ברשת"),

ואתה מרגיש איך רביקוביץ מנסחת עבורך משהו חשוב. איך היא טורחת גם ממרחק הזמן שעבר, להדריך אותך לאן כדאי וצריך לכוון את העין.

רביקוביץ, שהיה גם יסוד דיכאוני בחייה (מה לעשות. בסוף בלי שהרגשתי, פיסת ביוגרפיה בכל זאת מבצבצת פה) כתבה פעם:

"מַה כְּבָר עָשִׂיתִי?
אֲנִי שָׁנִים לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם.
אֲנִי רַק הִסְתַּכַּלְתִּי בַּחַלּוֹן.
טִפּוֹת גֶּשֶׁם נִסְפְּגוּ לְתוֹךְ הַדֶּשֶׁא,
שָׁנִים עַל שָׁנִים"
("החלון" מתוך ספר בעל אותו שם)

מה כבר עשית?
עשית הרבה. לפחות בשבילי.

ובהזדמנות חגיגית זאת – מי שרוצה באמת להעמיק ביצירתה של רביקוביץ, מוזמן לעיין ב"דליה רביקוביץ – בחיים ובספרות", הספר המצוין שכתב ד"ר גדעון טיקוצקי.

רק טוב שיהיה לכולנו.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 980 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 7 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הקורא בקלפי
הקורא בקלפי
תקשורת, פוליטיקה ושקרים אחרים

הבעיה של ארז דריגס

ארז דריגס הקדיש את החלק הארי בראיון שהעניק אמש לדקדוק בעובדות ● הוא "חש בושה" אבל מבקש לשים דברים בפרופורציה ● הוא "לוקח אחריות" אבל לא מבין למה אומרים שזה "בניגוד לרצונן" ● התוצאה היא ראיון התנצלות עם הרבה מילים נכונות על "אחריות", "שינוי", "הבנה", ו"תיקון" - אבל ללא מילת התנצלות אחת

עוד 1,065 מילים

מאזן הקורונה - כשלון מיותר ואליפות עולם בחיסונים

בנימין נתניהו רץ בבחירות הקרובות על הטיקט של הקורונה, ולכן זה הזמן לעשות את החשבון.

רבות נאמר על פרוייקט החיסונים המוצלח: ישראל מתגאה במקום הראשון בעולם בהתחסנות לנפש, כאשר כמחצית האוכלוסיה ורוב גדול בקרב המבוגרים כבר מחוסנים. אבל מעבר להישג הזה אין במה להתפאר.

רבות נאמר על פרוייקט החיסונים המוצלח: ישראל מתגאה במקום הראשון בעולם בהתחסנות לנפש, כאשר כמחצית האוכלוסיה ורוב גדול בקרב המבוגרים כבר מחוסנים. אבל מעבר להישג הזה אין במה להתפאר

בטבלת שיעורי הדבקה ב-221 מדינות, שבה המקום הראשון מוביל לרעה במספר הנדבקים, ובמקום 221 נמצאת המדינה עם שיעור הנדבקים הקטן ביותר, ישראל מדורגת במקום ה-9 הגרוע (ע"פ אתר worldometer.info).

היו עד כה אצלנו כ-86,000 חולים למיליון בני אדם. דומה לשיעור הנדבקים בארצות הברית (שם אין ויכוח על כישלון המדיניות). זה גרוע בהרבה מאשר במדינות מצליחות כמו גרמניה (29,000), יפן (3,400),  ניו זילנד (עם כ-1,000), טייוואן (700), אוסטרליה (11,000) וקפריסין (13,000).

גם בנוגע למתים ישראל קרובה יותר לתחתית מאשר לצמרת. היא ספגה בינתיים 630 מקרי מוות למיליון, וזה פחות מאשר בבריטניה (1,810) וארה"ב (1,593), אך גרוע הרבה יותר מאשר ברוב מדינות העולם. אחוז המתים שלה כמעט כפול מאשר בעולם, ששכל 329 למיליון.

כמו כן, שיעור המתים בישראל היה נוראי עוד יותר אלמלא האוכלוסייה הצעירה יחסית והפגיעה הרבה פחות (אוכלוסייתה הרבה יותר צעירה מזו שבכל מדינות המערב).

הביצועים של ישראל עלובים במיוחד בהשוואה לאותן "מדינות אי" – שהן ממש איים (כמו ניו זילנד או קפריסין) או שמסיבות שונות יכולות להתבודד מסביבתן. כזו היא ישראל, עם שדה תעופה בינלאומי דומיננטי אחד ומעברי יבשה הנמצאים בשליטה הדוקה.

בשבוע שעבר הכחיש נתניהו שישראל היא "מדינת אי"' בטענה שהיא "פרוצה" לכניסת פלסטינים. אבל הטענה לא מחזיקה מים.

  1. ראשית, כאשר ישראל מעוניינת היא שולטת ועוד איך' לא רק בכניסת פלסטינים לשטחה הריבוני אלא גם לאזורי "האוטונומיה".
  2. שנית, הפלסטינים זכו במשך תקופה ארוכה לשיעורי הדבקה נמוכים (כנראה בגלל הבידוד שלהם), ורק לאחרונה החלו לסגור במעט את הפער (ואולי לייבא את הנגיף מישראל).
  3. ושלישית, גם כשישראל צברה עודפי חיסונים (ואפילו הציעה אותם למדינות אחרות), היא סירבה לעזור לפלסטינים להתחסן (כפי שהמלצתי בעמודים אלה), למרות האינטרס העצמי הטמון ממש בטענת נתניהו.

גם בנוגע למתים ישראל קרובה לתחתית מאשר לצמרת עם 630 מקרי מוות למיליון. אחוז מתים כמעט כפול משאר העולם, ששכל 329 למיליון. ושיעור המתים בישראל היה נורא עוד יותר, לולא האוכלוסייה הצעירה יחסית

אז אם זו לא אשמתם של הפלסטינים, איך ישראל נכשלה? האם היא זלזלה בנגיף? הרי נתניהו היה בין המנהיגים הראשונים שתפסו את הנגיף כמשבר גדול.

אדרבה, הוא החל בזה מייד לאחר שהפסיד למעשה בבחירות האחרונות, ב-2 במרץ 2020. בהופעות נסערות הוא הזהיר מפני עשרות אלפי מתים עד סוף השנה וטען כי מדובר באסון כה גדול, שישראל אינה יכולה להסתכן בהחלפת השלטון.

זה שבני גנץ הפך למנהיג האופוזיציה היחיד בעולם שנפל בפח כזה, ועוד אחרי שקיבל בעצמו את המנדט להקים ממשלה מהנשיא, מעידה לא רק על רפיסותו של הטוען לכתר אלא גם על רצינותו של החובש אותו, לפחות בניצול הקורונה לטובתו.

"ממשלת האחדות" נקטה מאז בצעדים שלכאורה היו מהדרסטיים בעולם. פרויקט  אוניברסיטת אוקספורד המדרג את חומרת המגבלות ברחבי תבל מעניק לישראל ציון של 87, גבוה יותר מכל מדינה מובילה (איטליה זוכה לציון 79, צרפת 64, ספרד 72, רוסיה 46 וארה"ב 68). אף מדינה אחרת לא התקרבה לשלושה סגרים כל-ארציים שהסתכמו ביותר מחמישה חודשים בשנה האחרונה.

כתוצאה מכך, ישראל חוותה ירידה של 16.9 אחוז בשעות העבודה ברבעון השני של 2020 (האחרון שלגביו יש נתונים) בהשוואה לרבעון המקביל בשנת 2019, לעומת ממוצע באיחוד האירופי של 14.4 אחוז (הנתון העולמי עמד על 8.8 אחוז, חצי מאשר בארץ).

מדוע ההקרבה הניבה פירות די באושים? ישנן מספר סיבות, בעיקר בקשר להפרות שיטתיות של ההנחיות. זה קרה בקרב כל קבוצות האוכלוסייה, אך היה דרמטי במיוחד אצל החרדים והערבים (המהווים יחד שליש מהאוכלוסייה). חלק מהבעיה היא שקבוצות אלה (במיוחד החרדים) חיות כמשפחות גדולות בדירות צפופות, מה שהופך את הסגר למעיק במיוחד; הבעיה היא שגם לרבים בקרב קבוצות אלה (שוב בעיקר אצל חרדים) יש בסיס אידיאולוגי להתעלמות מרצון המדינה.

"ממשלת האחדות" נקטה מאז בצעדים שלכאורה היו מהדרסטיים בעולם. פרויקט  אוניברסיטת אוקספורד המדרג את חומרת המגבלות ברחבי תבל מעניק לישראל ציון של 87, גבוה יותר מכל מדינה מובילה

מדוע לא אכפו בצורה קפדנית יותר? כאן זה נהיה מעניין. בעודו עומד למשפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, נתניהו נלחם כמו ארי לשמר בידיו את המעמד שממנו הוא יכול לעכב הליכים ולהנדס חסינויות. והוא לא יכול להשאיר את השלטון בידיו ללא תמיכת החרדים; אין סקר שמתקרב לזה, ולא היה מניין קולות.

הרמז הראשון לבאות הגיע כאשר הממשלה, למרות אזהרותיו החמורות של נתניהו עצמו, איחרה לסגור את שדה התעופה לפני כשנה, והותירה את המדינה פתוחה לרווחה להגעתם של המוני חרדים מארה"ב. כעבור כמה ימים חזינו בחגיגות הפורים שהתנהלו ללא הפרעה ונחשבות היום לתחילת ההדבקה ההמונית בישראל.

ואז הממשלה דחתה את עצות המומחים לנהל מדיניות "רמזור" בה רק אזורים "אדומים" ייסגרו. זה מה שמדינות אחרות עשו – אך בישראל 20 האזורים "האדומים" ביותר בקיץ האחרון היו כולם של חרדים או ערבים. אי אפשר לעצבן את החרדים – כך שכל ישראל נשארה פתוחה (מה שהוביל לגל השני) ואז נסגרה קולקטיבית (מה שהכה קשות בכלכלה).

במהירות התברר שגורמים רבים וחשובים מקרב החרדים השאירו את תלמודי התורה פתוחים בניגוד להנחיות, ועד המהומה הבלתי נמנעת המשטרה איפשרה לכך להמשיך. באופן דומה הרשו לחרדים להמשיך עם הלוויות המוניות, תפילות, חתונות ועוד (הם לא היו לגמרי לבד, אבל חוסר הפרופורציה היה מובהק קיצוני).

לקינוח, הממשלה לא עשתה כמעט דבר להעצים את יכולות בתי החולים והתעלמה מהתחינות להקצות מייד תקנים זמניים לרופאים שפרשו או שפשוט מחקים לתקצוב. זאת, כאשר בישראל יש 2.98 מיטות בי"ח לאלף תושבים לעומת כ-7 באוסטריה ובצ'כיה, יותר מ-4 ביוון ו-6 בצרפת. אנחנו קרובים לתחתית רשימת ה-OECD בנתון חשוב זה. המצב בהוצאות בריאות לנפש דומה, והוא נסוג בתקופת נתניהו חסרת החמלה. חסכו מיליונים, אם כך, כדי לשפוך מיליארדים על סגרים מזיקים שאותם הצדיקו בטענה שבתי החולים מתקרבים ל"אי-ספיקה".

זאת, ממש בזמן שנתניהו דרש החזרי מס בשווי של כמיליון שקל על הוצאות פרטיות. קשה לעלות על הדעת שילוב כל כך מרתק של חלמאות וחוצפה. רק על המחדל הזה ציבור רציונלי היה מעיף את מנהיגיו לכל הרוחות.

לא ברור אם זה יקרה, אבל הציבור כן איבד בבירור את אמונו במדיניות הקורונה כבר בדצמבר. משם הדרך היתה קצרה לגל הבא ולסגר השלישי – שכמו השני יכול היה להיות דיפרנציאלי אבל לא היה, מאותן סיבות פוליטיות ברורות.

נתניהו יכול היה להיות עורך עיתונים נהדר. הוא מזהה את העיקר. ביום בהיר אחד בסתיו שעבר הוא תפס את החשיבות של הפיתוח המהיר להפליא של חיסונים ללא שום דיחוי מיותר.

הרמז הראשון לבאות הגיע כשהממשלה, חרף אזהרות נתניהו עצמו, איחרה בסגירת נתב"ג והותירה את המדינה פתוחה להמוני חרדים מארה"ב. חגיגות הפורים כמה ימים אח"כ נחשבות לתחילת ההדבקה ההמונית בישראל

ישראל מתאימה מאוד להיות מעבדת חיסונים, מכיוון שאוכלוסייתה המונה כמעט 10 מיליון היא קטנה אך לא טריוויאלית ומרוכזת באזור נוח למעקב ולטיפול ברצועת החוף. מערכת הבריאות שלה היא מהאמינות, הריכוזיות והדיגיטליות בעולם, חרף מחדלי הממשלה, והיא הייתה מוכנה לשתף את נתוני המטופלים. היא גם עשירה ונחושה מספיק כדי לשלם מה שצריך ולהרבות במחיר.

לנתניהו מגיע חלק מהקרדיט על ההצלחה הזו, למרות הוולגריות שבזעקתיו היומיומית על כך שהוא "הביא" והוא "הכין" את החיסונים. הוא מניח שהרבה בוחרים אינפנטיליים, וזה מצליח לו מצויין כבר כמה שנים טובות.

אבל לתגמל אותו על ביצועיו במשבר הקורונה זה יותר מדי. למה הדבר דומה? לשודד שמרוקן לך את הבית ואז חוזר למחרת עם הצעה לביטוח דירה בתנאים משופרים.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,145 מילים

גלנט: לבטל את מודל הרמזור בלימודים עקב החיסונים

נחמן אש: חשש מפני עלייה בתחלואה שתחייב חזרה לאחור ● אורנה ברביאי על תקיפת פעילה אתמול: נתניהו צריך לגנות את האלימות ● במטה הליכוד מוטרדים מממצאי הסקרים שנערכו בימים האחרונים ● אלקין: לא פוסלים ישיבה עם מרצ אבל הם צריכים לחזור בהם מהאמירה של הורוביץ אתמול

עוד 7 עדכונים

תקווה חדשה

למקרה שפיספסת

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

גנץ: ״שום קמפיין לא מצדיק מתן לגיטימציה לחקירת ישראל״

שקד: ״דברי הורוביץ חרפה - לא נשב עם מרצ״ ● תקווה חדשה: דבריו חמורים ביותר ● הלימודים בכיתות ז'-י' יחודשו מחר בערים ירוקות וצהובות ● כמו כן יפתחו תחת הגבלות מסעדות, מלונות ואולמות האירועים, התרבות והספורט ● גפני ישתתף באירוע של חדשות 12 למרות שהסיעה החליטה להחרים את הערוץ ● דרעי שוחח עם ראש עיריית קלנסווה על רקע ניסיון רצח מנכ״ל העירייה

עוד 17 עדכונים

תגובות אחרונות

עיריית תל אביב מתחמקת משימור מתחם נגה ביפו

תושבי יפו סובלים רבות בשנים האחרונות מעבודות הרכבת הקלה בשדרות ירושלים, אך לפחות ברור להם שבסוף תבוא הגאולה ● במדרחוב בת עמי שבמתחם נגה, לעומת זאת, מתברר שמחכה להם דווקא גיהינום אסתטי ● מחר צפויים להתחיל עבודות פיתוח במדרחוב שעיצב האדריכל קלמן כץ, והאבנים הטבעיות ועיטורי הערבסק היפהפיים יוחלפו במרצפות גנריות ● העירייה בתגובה: "מדובר בריצוף ישן אשר בכל מקרה היה צורך להחליפו"

עוד 693 מילים

מי היה האיש שבימי חייו כונה האדם החזק בעולם, מלך הברזל, הרקולס היהודי ושמשון המודרני? ● והאם סבב הופעות שערך ברחבי צפון אמריקה השפיע על ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, יוצריו היהודים של "סופרמן"?

עוד 857 מילים

ראיון מפעל החיים של ג'יין פונדה

אחת הכוכבות הגדולות האחרונות של הוליווד ואקטיביסטית חברתית ותיקה, ג'יין פונדה קיבלה השבוע פרס מפעל חיים בטקס גלובוס הזהב ● הנאום שנשאה היה מרגעי השיא של ערב חסר ברק שהתנהל ברובו בזום ● בראיון לזמן ישראל היא מדברת על אביה הנרי פונדה, על "נשיא האקלים הראשון" ג'ו ביידן, על נשים מנהיגות, הסרטים שאהבה, יחסה לטלוויזיה - ומה עוד נותר לה לשנות בעולם

עוד 2,107 מילים

טיול לשבת כשהרקפות בוהקות מתמיד - סיור בהרי יהודה

אחרי סגר הקורונה הממושך ישנה הזדמנות לחזות בכלניות בשיא פריחתן ● בפארק עצמאות ארצות הברית מסלולי הליכה מסומנים לצד ספסלים ושולחנות פיקניק ● בהר יעלה ניתן ליהנות מנוף של 360 מעלות של האזור - מיהודה ועד מישור החוף הדרומי, דרך נחל שורק והר חברון

עוד 991 מילים

הנשיא א-סיסי אף קבע שריבוי האוכלוסין הוא איום אסטרטגי על מצרים ● בחזבאללה מתנגדים בחריפות ליוזמה לערב גורמים זרים בניסיון לפתור את המשבר הכלכלי והפוליטי בלבנון ● על רקע הדוח האמריקאי, שקושר בין יורש העצר בן סלמאן לרצח חאשוקג'י, משחררת סעודיה פעילי זכויות אדם מהכלא ● שגריר איחוד האמירויות בישראל נכנס לתפקידו ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

עוד 1,184 מילים

החוות שמצילות את הטרנסג'נדרים היהודים

הם מעולם לא מצאו מנוח, ולא היו שלמים עם זהותם המגדרית ● רק הרחק, במרחב החקלאי, בשדות של קליפורניה ואריזונה, הצליחו להתחבר לזהותם היהודית ולקרוא לעצמם טרנסג'נדרים ● אלכס קוחנסקי הבין סוף סוף שהוא יכול ללבוש שמלה בפומבי ● שי שנאל התחבר לצמיחה האישית המחודשת דווקא באמצעות הקומפוסט ● ובכנס רשת של החקלאים היהודים אחד מכל שלושה בחרו להשתמש בשפה מגדרית מכלילה

עוד 1,118 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

השרה ללוחמה בטרור

הגלובוס הירוק מגיע בהפתעה מהרי ירושלים ● הגלובוס השחור הולך לגילה גמליאל שחירטטה מעשיה על טרור איראני ● והטיפ: במקום להרתיח קומקום, תרתיחו כוס

עוד 667 מילים

זיהום הזפת הביא לאיסור לשחות, לצלול ולדוג בים ● אבל מי שנמצא בחוף מדי יום מאמין שדווקא אפשר לחזור לפעילות רגילה ופשוט לנקות את הזפת מהגוף, כמו פעם ● המשרד להגנת הסביבה אומר שהמים בסדר, אך משרד הבריאות קובע שהבדיקות אינן תקינות ● ועם אסדות הגז והמכליות שבדרך למפרץ אילת, זה עלול להיות רק הפרומו לאסון הבא

עוד 2,416 מילים

"עוזרו של דרעי שלף נוסעים מרשימת המיועדים למלוניות"

נדחתה עתירת הליכוד נגד הופעת פוליטיקאים ב'אופירה וברקו' ● הקבינט דחה את ההצבעה על אישור התו הירוק וביטול ועדת חריגים למוצ"ש ● מפגינים באום אל-פאחם התנפלו על ח"כ מנסור עבאס והדפו אותו בכוח ● סקר: כמחצית ממבקשי המקלט בתל אביב על סף רעב

עוד 34 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה