אם אין עבודה נקנה סלולרי חדש

אילוסטרציה (צילום: iStock/ Constantinis)
iStock/ Constantinis
אילוסטרציה

ממשלת ישראל הרחבה שוקדת על המשימות הלאומיות 24/7. את התוצאות של הפעילות הקדחתנית של שרי הממשלה אפשר לראות בשטח. הקורונה, שדעכה בממשלת המעבר, חזרה להכות בנו עם הקמתה של הממשלה החדשה. אל דאגה זו לא קורונה שפועלת במצוות ספסלי האופוזיציה בכנסת. הקורונה במקרה זה היא כלי אבחוני לקבלת החלטות אנושיות.

לכולנו ברור, שהידע על הוירוס הזה מצומצם למדי. מה שכן ידוע הוא שבעיקר הריחוק של בני אדם זה מזה פגע ביכולת של הוירוס הזה להתבסס ולהשתכפל. וכך, כשההחלטה היתה לשמור מרחק הוירוס דעך, וכעת כשיש ממשלה רחבה וחזקה מאין כמוה ובראשה מנהיג דומיננטי ומנהיג נוסף שמחזיק מחרה אחריו, הוירוס חוזר. למה? כי הילדים מצטופפים בבית הספר, כי ברחוב רבים כבר נטשו את המסכות, במסעדות ובבתי הקפה יושבים הסועדים ונהנים מכל רגע וכך גם בחופי הים. אזרחי ישראל שוחררו מעולו של הסגר בזכות ההחלטות הנחושות של שרי ישראל ברשות ראש הממשלה, שהודיע כי ההקלות יבוטלו כשנעבור את רף מאה החולים.

הרף כבר נחצה, אך האינטרסים גם הם נחצו בין הרצוי לבין המצוי. כאמור הממשלה הרחבה החזירה אל המרחבים שלנו את מדגרת הקורונה וכעת מנהלת דיונים קדחתניים על הערכות לגל השני. דומה שהגל השני נמצא כבר כאן, הוא לא הערכות, אלא מציאות. כדי להעמיד את הדברים בפרופורציה נאמר, שלפי שעה אין פתרון לבעיה. העקרון היחיד שעבד טוב הוא עקרון הזהירות המונעת.

הממשלה הרחבה החזירה אלינו את מדגרת הקורונה, וכעת מנהלת דיונים קדחתניים על הערכות לגל השני. דומה שהגל השני נמצא כבר כאן. הוא לא הערכות אלא מציאות

השוק הכלכלי בימי הקורונה הביא רבים מאוד לקריסה כלכלית. הפתרון היה הוצאה לחופשה ללא תשלום, והמדינה היא זו ששילמה דמי אבטלה. זאת אומרת שהמדינה שילמה לאנשים שהוצאו לחופשה ללא תשלום. תארו לכם רעיון קצת אחר: שהמדינה תשלם לעסקים כדי שימשכו לעבוד גם בתנאים אחרים. למשל, חנות בגדים תמשיך להעסיק את עובדיה, אלא שבשינוי מהשגרה העובדים יקבלו קריאות טלפוניות מלקוחות וידאגו לשלוח אליהם את הסחורה הנבחרת. קצת בדומה לרכישות באמזון למשל.

הממשלה שהטילה סגר על מדינת ישראל כדי לעצור את התפשטות המחלה פעלה נכון בנקודה אחת אבל פעלה בהיסטריה בנקודה האחרת, החשובה לא פחות. ההוצאה הגורפת לחל"ת היתה פתרון סביר, אך מוגבל מאוד כשמסתכלים על המרחב הכלכלי. מתוך עשרות אלפי העסקים – ניתן היה לאפשר לרבים מהם להמשיך ולפעול עם סיוע ממשלתי בתשלומי השכר לעובדים בגלל מורכבות המצב.

זה לא דמיוני, חבר טוב שלי עובד בענף המחשבים, מכירה ותיקון. הוא לא סגר את החנות לרגע. כך גם חנות לשכפול מפתחות וכך גם חנות שמספקת מוצרי מזון טבעוני. אלה גם אלה עברו למתכונת של עבודה מרחוק, קבלת הזמנות ומשלוחים כשמדובר במזון. החנויות האחרות של המפתחות והמחשבים פעלו כרגיל, אך קבעו תור מי נכנס לחנות ומי ממתין בחוץ. כך היה גם בחנות הלחם ברחוב אגריפס בירושלים ובעוד מקומות. מעט מדי, כך מסתבר. מעט מדי, שכן הקורונה הכלכלית ריסקה עסקים רבים בגלל קבלת החלטות שגויה של הממשלה.

הקריסה הכלכלית, ההוצאה ההיסטרית של כספי ציבור כדי להרגיע את המובטלים בפועל ואת העסקים הקורסים, גרמו לגרעון שלא היה כמותו מאז קום המדינה. מדינת ישראל, שמדורגת במקום גבוה, נחשפת במערומיה. כעת מסתבר שידענו רק את כשלון הניהול הכלכלי הדעתני של מערכת הבריאות ומערכת החינוך, שאיפיין את השנים שלפני הקורונה.

כעת אנחנו רואים, שהכלכלה החזקה שלנו לא יודעת מה לעשות כשאין לנו כסף לביזבוזים וקניות של מה שאנחנו לא צריכים. לפתע פתאום המנוע הפיקטיבי של הצמיחה, הצרכנות המוגברת, דמם ואין לצידו אפילו מנועי עזר. מנועי עזר כדוגמת פיתוח ענפי תעסוקה חדשים, הייטק שישאר בישראל גם לאחר האקזיט, טיפוח החקלאות הישראלית, שגוועת אט אט אל מול עיננו. אל אלה נוסיף את שילובם של החרדים בעולם העבודה ועוד.

פתאום המנוע הפיקטיבי של הצמיחה – הצרכנות המוגברת – דמם ואין לצידו אפילו מנועי עזר כפיתוח ענפי תעסוקה חדשים, הייטק שישאר לאחר האקזיט, טיפוח החקלאות שגוועת לאיטה מול עינינו

ומה הפתרון של הממשלה הרחבה שהוקמה? הממשלה רוצה לשטח את עקומת האבטלה, להחזיר כמה שיותר אל עולם העבודה. שוב ישקיעו הון בחזקים בתקווה שיקבלו עובדים בחזרה. חלקית זה יעבוד, בדיוק כפי שקרה בשנים שעברו. אך השאלה המרכזית היא איך יעודדו את העסקים הקיימים ואיך יעודדו מובטלים לפנות אל עולם העסקים. מי יבטיח להם סיוע בגל השני, כשהקופה ריקה.

לכולם ברור שזו משימה מורכבת ולא פשוטה. אין לכך נוסחת פלא, זה יבוא בשילוב של יצירתיות ויזמות שחייבים לקבל מאור פנים מהממשלה על כל זרועותיה. מאור פנים שמחייב ביטול חובות רגולציה כמו תשלום לרשות המקומית על שילוט, ארנונה שתהיה לפי שטח ולא לפי היעוד שלה, כאילו היא למגורים ועוד. מדינה חפצת חיים חייבת לשחרר את הנטל, זה הסיוע הטוב ביותר לכל אחד מאיתנו.

אסור לטעות, הממשלה הרחבה עובדת שעות נוספות ומפיקה אינספור הודעות לעיתונות על החלטות חדשות. לקחתי את הראשונה שנקלעה לידי הודעה משותפת טריה של ראש הממשלה ושר האוצר על הקלות קבועות במכס והנה הציטוט המלא:

"בנוסף, החליטו ראש הממשלה ושר האוצר ישראל כ"ץ על ביטול קבוע של המכס ומס הקנייה על שורה ארוכה של מוצרים ובהם טלפונים סלולריים, ביגוד והנעלה, מוצרי תינוקות, מוצרי אלקטרוניקה בידורית (טלוויזיות, צגים, רמקולים ועוד), מוצרי חשמל ביתיים, צעצועים ומשחקים, תמרוקים ועוד בהיקף של כ-1.45 מיליארד שקלים בשנה.

ההחלטה לבטל באופן קבוע את המכסים התקבלה לאחר שלראש הממשלה ולשר האוצר הוצגה בדיקת אפקטיביות, שהראתה כי הביטול הזמני של המכסים ושל מיסי הקנייה, הביא לירידה משמעותית במחירי המוצרים לצרכן לאורך זמן, גם בהשוואה למגמות במדינות אחרות."

במילים אחרות, מקבלי ההחלטות רוצים לעודד אותנו, ובתוכנו מליון מובטלים, לקנות טלפונים סלולריים ובידוריות, וכך יורידו את יוקר המחיה. האמת שזה נראה רעיון שמזכיר את האמירה הידועה "אם אין לחם תאכלו עוגות".

מקבלי ההחלטות רוצים לעודד אותנו, ובתוכנו מליון מובטלים, לקנות טלפונים סלולריים ובידוריות, וכך להוריד את יוקר המחיה. הרעיון מזכיר את האמירה הידועה "אם אין לחם תאכלו עוגות"

אבל הרעיון של הפסד למעלה ממליארד שקלים ממיסוי על מוצרי יבוא מיותרים, נועד לשטח עקומה אחרת. יותר נכון לתקן אותה בצורה מלאכותית. הכוונה היא לחשבונות הלאומיים. להגביר צריכה פרטית כדי שנתוני הצמיחה יראו טוב יותר. יש בישראל משפחות רבות שמתלבטות מה לאכול? כעת יהיו להם טלפונים סלולרים חדשים וזולים שישמחו את הילדים והם לא ינדנדו להורים שהם רעבים.

ההחלטה הזאת, הגם שנבחרה באקראי, רק ממחישה שבעוד שאזרחים רבים מבינים שקורה כאן משהו ענק ועלינו לשנות מנהגים ישנים ולהישיר מבט אל המציאות. היום אסור לנו למכור לעצמנו את עקרונות הכלכלה החופשית והפרועה. אנחנו חייבים לתכנן, לטווח קצר, בינוני וארוך.

הקורונה איתנו עוד לזמן רב ומשבר האקלים גם הוא בדרך. בתמונת מצב כזו מקבלים החלטות תבוניות, החלטות שלוקחות בחשבון שכל טלפון סלולרי שאנחנו קונים גורם לקבורת הישן באשפה. וזה נכון לכל אחד ממוצרי הצריכה, הגאג'טים שאנחנו קונים בחנויות ובעיקר באמצעות אתרי האינטרנט.

הנה ביטוי לא חדש ולא מתוחכם: "רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד".

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,020 מילים
סגירה