אילוסטרציה, מעצר מפגינה במהלך עצרת הזדהות עם העדה האתיופית, יולי 2019, למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
עיתונאים מספרים על התנכלויות ואלימות משטרתית כלפיהם

"אנחנו חוטפים מכות מהשוטרים כמו כולם"

תקשורת

על רקע קריאתו של נתניהו לעצור את רביב דרוקר והמעצר האלים של צלם "הארץ", כתבים וצלמים ותיקים מספרים על מעצרים והתנכלויות משטרתיות שחוו במהלך עבודתם ● לדבריהם, התחושה היא שהשוטרים בשטח אינם מתעמרים בעיתונאים באופן מיוחד - הם פשוט לא מבדילים בינם לבין מפגינים, ופוגעים בכולם בלי הבחנה ● אבל כאשר מדובר בחקירות יזומות, זה כבר סיפור אחר ● עוד עולה כי כתבים ערבים וחרדים סובלים מיחס גרוע יותר ● המשטרה בתגובה: "זו כתבה מוטה, שמטרתה להכפיש אותנו. מקרים חריגים נבדקים ומטופלים"

ראש הממשלה בנימין נתניהו פרסם הבוקר (חמישי) קריאה לחקור ולאסור את העיתונאי רביב דרוקר, שהיה מעורב בחשיפתן של חלק מפרשות השחיתות שלו. "דרוקר הוא הרמאי הכי גדול בתולדות התקשורת הישראלית – ומקומו אכן בחקירות ובכלא", שיתף נתניהו בפייסבוק, לאחר שאמש פרסם ברשתות החברתיות פוסט וסרטון ברוח דומה. במוצ"ש נעצר באלימות צלם של הארץ שצילם הפגנה. האם ישראל הופכת למדינה שנוהגת באלימות נגד עיתונאים?

"ראיתי מסביבי המון מקרים של מעצר והכאה של עיתונאים, בעיקר פלסטינים, אבל לפעמים גם עיתונאים ישראלים וזרים, ואני עדיין רואה מסביבי מקרים רבים כאלה. מה שעשו לתומר אפלבאום במוצאי שבת מזעזע, אבל ממש לא חריג", כך אומרת לזמן ישראל העיתונאית וצלמת העיתונות הוותיקה ענת סרגוסטי, המשמשת כיו"ר ועדת חופש העיתונות בארגון העיתונאים.

אפלבאום סיקר במוצ"ש את ההפגנה נגד הסיפוח בתל אביב, ונעצר בעצמו כאשר תיעד מעצר מפגינים. שוטרים קפצו עליו, דחפו אותו, השכיבו אותו על הרצפה ובעטו בו – בזמן שכתבים ומפגינים קראו לעברם ואמרו להם כי מדובר בצלם עיתונות. הוא שוחרר אחרי כמה דקות, והמשטרה הסבירה כי השוטרים "חשבו כי אפלבאום הוא מפגין", הביעה צער והבטיחה "לבדוק את האירוע".

ארגון העיתונאים ומועצת העיתונות פנו בעקבות האירוע לממלא מקום מפכ"ל המשטרה, ניצב מוטי כהן, ומחו בחריפות על התנהלות המשטרה בהפגנה.

התנכלות של שוטרים לעיתונאים היא דבר נפוץ וגם ממש לא חדש, אומרת סרגוסטי, ובכל זאת היא טוענת להסלמה ביחס של המשטרה כלפי אזרחים ועיתונאים – הן מהמגזר היהודי ועוד יותר מהמגזר הערבי. את הסיבה לכך היא מנמקת בהרחבת פרקטיקות הטיפול הבלתי דמוקרטיות שאימצה המשטרה.

לדעתך, חלו שינויים ביחס של המשטרה לעיתונאים במשך השנים?

"אני חושבת שכן. בשנות ה-80 המשטרה הייתה נוקשה עוד יותר, וגם לא הייתה שום סולידריות בין העיתונאים, אז מקרים של אלימות לא עוררו רעש. אחר כך השוטרים התחילו לבלום את עצמם יותר. בשנים האחרונות הכל מסלים ומקצין. האלימות והפרקטיקות הלא-דמוקרטיות זולגות מהשטחים לתוך מדינת ישראל. ההסלמה היא לאו דווקא כלפי עיתונאים, הם פשוט חוטפים כמו כולם.

"בשנות ה-80, כשהייתי צלמת של 'העולם הזה' נמצאתי תחת מעקב משטרתי, המשטרה צותתה לי לטלפון ובדקה אותי 'יותר מדי טוב' כשנסעתי לחו"ל. נעצרתי ונלקחתי לתחנות משטרה ארבע פעמים על כך שעשיתי את עבודתי, בשטחים, בלבנון ובישראל. המעצרים לא היו אלימים פיזית, אבל היחס והתחושה כן".

הצלמת והעיתונאית ענת סרגוסטי (צילום: שם ברדוגו)
הצלמת והעיתונאית ענת סרגוסטי (צילום: שם ברדוגו)

את זוכרת למה עצרו אותך? מה הייתה העילה, אם הייתה בכלל?

"הם לא הסבירו, אלא פשוט אמרו 'אסור לך לצלם כאן, תבואי איתנו'. בדיעבד הבנתי שאזורים שונים הוכרזו כשטח צבאי סגור, כולל בתוך שטחה הריבוני של ישראל. לא אמרו לנו על זה מראש, כך שלא יכולתי לדעת שאסור לי להימצא שם".

"העולם הזה" היה עיתון חתרני ופרובוקטיבי. האם מבחינתך פעלת לפי הוראות המשטרה וצה"ל, או שניסית לעקוף אותן כדי לצלם דברים שהיה אסור?

"מבחינתי פעלתי לפי ההוראות, לא עברתי עליהן בכוונה".

פחדת?

"לא פחדתי ממכות או ממאסר. חששתי כל הזמן שהשוטרים ייקחו את הפילם של הצילומים שלי ויהרסו לי את העבודה, אבל זה לא קרה, כי פיתחתי מיומנות להחליף סרט במהירות ולהחביא את הפילם שהוצאתי מהמצלמה".

אורי אבנרי (צילום: Flash90)
אורי אבנרי (צילום: Flash90)

האם המעקב אחריך וההתנכלויות שעברת קשורים לעובדה שהגעת לביירות וצילמת את הראיון של עורך העולם הזה, אורי אבנרי, עם יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת?

"אני נוטה לחשוב שהמעקב היה קשור לפגישה ההיא. הגענו לביירות באישור וליווי דובר צה"ל ולא עברנו על החוק. אבל הייתה סערה, והיו קריאות להעמיד אותנו לדין, ובעקבות הביקור שלנו נחקק חוק נגד מפגשים כאלה, כך שייתכן שמאז עקבו אחרי. אבל אני חושבת שהמעצרים לא קשורים לכך. עצרו אותי פשוט כי הסתובבתי במקום שהיה אסור לי להסתובב, בלי לדעת את זה".

"בשנים האחרונות הכול מסלים ומקצין. האלימות והפרקטיקות הלא-דמוקרטיות זולגות מהשטחים לתוך מדינת ישראל. ההסלמה היא לאו דווקא כלפי עיתונאים, הם פשוט חוטפים כמו כולם"

בזמן האינתיפאדה השנייה עבדה סרגוסטי כצלמת של חדשות 2 בשטחי יו"ש ועזה, ולא נעצרה. "באינתיפאדה השנייה הגבולות היו יותר ברורים וידענו מראש לאן אסור להיכנס. מאחר שנפגשתי עם פלסטינים במקומות שכוחות הביטחון שלנו לא יכלו להגיע אליהם, ניסו להוציא ממני מידע בשיחות תדרוך, אבל לא הפעילו לחץ, לא איימו ולא עצרו. זה היה יותר מצחיק מאשר מאיים. בכל זאת הייתי בחדשות 2, במיינסטרים, במדורת השבט, אז הם היו זהירים איתנו".

את חושבת שמישהו מחפש את העיתונאים ומתנכל להם במיוחד?

"לא, לרוב זה לא מכוון נגד העיתונאים באופן קונקרטי, לפחות לא כשמדובר בעיתונאים ישראלים מהמגזר היהודי, או זרים, ולא בערבים.

"המשטרה אלימה ביותר, לא רק לעיתונאים, והעיתונאי חוטף יחד עם כולם פשוט כי הוא שם. לשוטרים קשה לבודד היום את העיתונאים ולהבין מי עיתונאי ומי לא. הרי לכולם יש מצלמות בטלפונים וכולם מצלמים, השוטרים עצמם מצלמים, המפגינים מצלמים. כשהשוטר עצבני ומרגיש שהוא חייב לפנות את המפגינים, והעיתונאי רץ מולו ומצלם את זה, זה לא בא לו טוב בעיניים והוא מחטיף".

ממלא מקום מפכ"ל המשטרה מוטי כהן. מאי 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
ממלא מקום מפכ"ל המשטרה מוטי כהן. מאי 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"אני מכיר את כללי המשחק, אני שורד"

מוטי קמחי מידיעות אחרונות, מוותיקי צלמי העיתונות בארץ שנמצא בשטח מאז 1982, רואה את הדברים אחרת. קמחי סבור שיש חוקי משחק בין עיתונאים לשוטרים, ושצריך להכירם. "בכל השנים שאני מצלם הפגנות ואירועים לא נעצרתי ולא חטפתי מכות אפילו פעם אחת", אומר לי קמחי. "אני מכיר את חוקי המשחק אז אני שורד. אני שומר על המשבצת שלי בלי להתעמת עם השוטרים חזיתית, ובלי להיכנס איתם לבלגן. אם אני רואה בלגן בצד שמאל, אני מושך ימינה.

"דחיפות חטפתי, והרבה. שוטרים דוחפים כל הזמן. הם צועקים תזוז לכאן, תזוז לכאן, ואתה רוצה את הזווית הנכונה לצילום שלך, אז הם דוחפים. זה בסדר, זה חלק מחוקי המשחק, וזה לא באמת מכות".

איך אתה מסביר את העובדה שצלמים וכתבים אחרים חטפו משוטרים מכות יותר רציניות מסתם דחיפה, וגם נעצרו, ואתה לא? איך אתה מסביר את מה שקרה לתומר אפלבאום השבוע? הוא התעמת עם השוטרים ואתה לא?

"לא, לא, תומר לא עשה שום דבר. הוא פשוט פחות ותיק ממני, אז יכול להיות שעדיין אין לו את החוש הזה שאומר לו לאן לא לרוץ. חוץ מזה, אני נמצא כבר המון שנים בהפגנות, ואני די גבוה אז אני בולט, והשוטרים כנראה מזהים אותי.

"זאת בעיה שהמשטרה לא יודעת מי כתב או צלם ומי לא. ובשנים האחרונות הבעיה מחמירה כי כולם מצלמים, ולא כל מי שמחזיק מצלמה או מצלם עם הטלפון הוא מהעיתונות. הגיע הזמן שלשכת העיתונות תארגן לכתבים וסט ותג מזהים כמו שיש באירופה, זה ימנע מקרים מהסוג הזה".

"המשטרה לא יודעת מי כתב או צלם ומי לא,  ובשנים האחרונות הבעיה מחמירה כי כולם מצלמים, ולא כל מי שמחזיק מצלמה הוא מהעיתונות. הגיע הזמן שלשכת העיתונות תארגן לכתבים וסט ותג כמו שיש באירופה"

קמחי נקלע לעימות עם מפגיני ימין בהפגנת התמיכה ברה"מ שהתקיימה ליד מוזיאון תל אביב בנובמבר שעבר. מפגינים ירקו על קמחי ודחפו אותו. בארגון העיתונאים האשימו את המשטרה בכך שלא התערבה לטובתו ולא הגנה עליו, והארגון פנה לקמחי והציע לו להתלונן על התנהלות המשטרה.

אך קמחי עצמו לא מאשים את המשטרה במה שהתרחש בהפגנה: "השוטרים היו כמה מאות מטרים משם ולא ראו מה שקרה. זאת גם לא הייתה ממש תקיפה. לא צריך לעשות עניין מכל דבר ולצייר תמונה כאילו יש כאן איזו משטרה אלימה שרודפת עיתונאים ונותנת לבריונים לתקוף אותנו. זה לא המצב בשטח".

הפגנת חרדים נגד קיום האירווזיון בישראל, מאי 2019 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הפגנת חרדים נגד קיום האירווזיון בישראל, מאי 2019 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"כשהם רואים חרדי הם מצפים שיברח"

תלונות קשות במיוחד על התנהלות שוטרים מול עיתונאים מגיעות מהמגזר החרדי והערבי. בשנים האחרונות התפרסמו מקרים של אלימות נגד עיתונאים וצלמים חרדים, שעוררו רעש בתקשורת החרדית וחלקם גם בתקשורת הכללית.

"המשטרה אלימה כלפי כולם, וזה כולל עיתונאים. היא לא מבדילה בין עיתונאים ללא-עיתונאים וכשעיתונאי נמצא בהפגנות, לפחות הפגנות חרדים – הוא יחטוף מתישהו", אומר אלי שלזינגר, ששימש במשך 11 שנה ככתב בחדרי חרדים, "אני מתקשה לחשוב על עיתונאי שטח חרדי שאין לו סיפור של אלימות משטרתית.

"אני חטפתי מכות פעם אחת", מוסיף שלזינגר, "זאת הייתה הפגנה בלי רישיון של חרדים קיצוניים בערב יום שישי בירושלים נגד פתיחת יס פלנט בשבת ב-2015. היו שם כמה עשרות שבאמת הפגינו, ועוד כמה מאות שהתקהלו מסביב לראות מה קורה, שמבחינת המשטרה היו גם הם מפגינים שצריך לפזר. ידעתי מראש שאני עלול להיפגע, אז עמדתי בנפרד מכולם על אי תנועה וצילמתי".

"כשעיתונאי נמצא בהפגנות, לפחות הפגנות של חרדים – הוא יחטוף מתישהו. אני מתקשה לחשוב על עיתונאי שטח חרדי שאין לו סיפור של אלימות משטרתית. אני חטפתי מכות פעם אחת. ידעתי מראש שאני עלול להיפגע"

"השוטרים הניסו את המפגינים והיו בדרך לניידת, והדרך שלהם עברה דרך אי התנועה 'שלי'. הבנתי שאני בבעיה: אם אני בורח אולי עשיתי משהו וצריך לרדוף אחריי, ואם אני עומד אני חוסם את דרכם ועלול להיפגע.

"ראיתי שוטר מתקדם לכיווני, וצעקתי לו 'אני עיתונאי', והוא המשיך כאילו לא שמע אותי ונתן לי דחיפה הגונה שהעיפה אותי על הרצפה וקרעה לי את החליפה. אם לא הייתי קופץ אחורה הייתי נמחץ ונפצע".

"זכרתי את שם השוטר, ובמוצאי שבת הפצתי את הסיפור והיו כתבות באתרי החדשות. מח"ש התקשרו אלי והציעו שאגיש תלונה, אז המשטרה התקשרו והתנצלו וסיפרו סיפורים, ובסוף החלטתי לא להגיש, כי לא היה לי כוח לזה. הם אמרו גם לי וגם למח"ש שעמדתי בדבוקה עם המפגינים. קודם כל זה שקר, ודבר שני, זה אומר שהיה מותר להרביץ לי? הפרשנות שלי היא שפשוט פגעתי באגו של השוטר כשלא ברחתי. חרדי שרואה שוטר אמור לברוח, לא לעמוד ולצעוק עליו".

במהלך עבודתך כעיתונאי, נעצרת או עוכבת לחקירה?

"לא. היו עיתונאים וצלמים חרדים אחרים שנעצרו באופן אלים כשהם רק עשו את העבודה שלהם, לי זה לא קרה, ולפעמים זה מבאס אותי. סיקרתי משפט ופלילים ולא חוויתי על בשרי את חוויית המעצר. אמרתי את זה פעם לאחד הדוברים של המשטרה, והוא הציע לי שיעצרו אותי בתור הדגמה. אמרתי לו, 'לא, אם זה לא מעצר אותנטי אלא הצגה של מעצר, זה לא ירגיש כמו מעצר וזה לא שווה'".

לדעתך, יש שינויים בהתנהלות המשטרה? היא נעשתה יותר או פחות אלימה במשך השנים, וגם לאחרונה בעימותים עם החרדים סביב משבר הקורונה?

"בירושלים יש בשנים האחרונות קצת שיפור. בעבר, חרדים לא הגיעו להפגנות עם מצלמות, ואני חושב שמבחינת המשטרה מה שאתה לא מצלם לא קרה. בשנים האחרונות מפגינים חרדים מגיעים להפגנות בימי חול עם מצלמות או סמראטפונים, ומצלמים כל הזמן, אז השוטרים עם יד פחות קלה. גם הפלגים הכי קיצוניים יודעים היום שכדאי לצלם הפגנות ביום חול.

"בתקופת ההפגנות על הקורונה היו מקרים שלא נתנו לצלם והרחיקו צלמים מהפגנות, וזה משהו שלא קרה הרבה זמן. את הצלם חיים גולדברגר ממש הרחיקו בכוח מהפגנה. אבל לא ראיתי בתקופה הזאת אלימות חריגה או עלייה באלימות. תמיד הייתה אלימות. השוטר מרגיש שהוא השריף, שהוא הבעל-בית, שמותר לו, שמפחדים ממנו, אז הוא מחטיף, ולא כל כך מעניין אותו מי עיתונאי".

גלעד ארדן, לשעבר השר לבטחון פנים (צילום: Gili Yaari / Flash90)
גלעד ארדן, לשעבר השר לביטחון פנים (צילום: Gili Yaari / Flash90)

נעצרה חמש פעמים בחצי שנה

התלונות הרבות והקשות ביותר על אלימות משטרתית מגיעות מעיתונאים ערבים, משני צדי הקו הירוק. בניגוד לתלונות הכתבים והצלמים היהודים, התלונות הללו מתפרסמות מעט מאוד בתקשורת הישראלית ואינן מוכרות לציבור היהודי.

כריסטין רינאווי, ישראלית מהמגזר הערבי, עובדת זה עשור ככתבת הערוץ של הרשות הפלסטינית בירושלים. כמו לכתבים ערבים רבים, יש לה סיפור ארוך על התנכלויות משטרתיות, על מעצרים ועל חקירות בנוכחות אנשי שב"כ.

באוקטובר שעבר החליטה ממשלת ישראל לסגור את משרדי ערוץ הטלוויזיה הפלסטיני ולהפסיק את פעילותו בבירה, בצו שהוציא השר לביטחון פנים דאז, גלעד ארדן. ההחלטה הזו שינתה בבת אחת את היחס כלפי רינאווי.

"ב-20 בנובמבר 2019 המשטרה הגיעה למשרד שלנו במזרח ירושלים וסגרה אותו", מספרת רינאווי, "לא הייתי במשרד כשזה קרה, אבל הם מצאו אותי ברחוב ולקחו אותי למעצר במגרש הרוסים, ושם הסבירו לי שאסור לי לחזור למשרד.

"חזרנו למשרד, אבל עבדנו מהשטח. אני המשכתי לסקר כמו שעשיתי עשר שנים, לאחר שעורך הדין שלנו הסביר לנו שהאיסור הוא לעבוד מהמשרד ולא מהשטח, אז 'שננסה'. ואז, בדצמבר עצרו אותי פעמיים, ואמרו שגם מהשטח אסור לי לעבוד.

"בתקופת הקורונה באפריל עצרו אותי שוב, פעמיים. הפעם אמרו שהמשכתי לעבוד מהבית בירושלים ושזאת הפרה של הצו. אבל אני בכלל עברתי לגור ברמאללה, בגלל שאמא שלי בסיכון גבוה, ובירושלים הייתה התפרצות קורונה קשה. הם באו לבית שלי בירושלים ולא הייתי שם, ותפסו אותי בטלפון והזמינו אותי לחקירה בירושלים, ואז הגעתי מרמאללה ונחקרתי על זה שאני בירושלים".

כתבת הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית בירושלים, כריסטין רינאווי (צילום: באדיבות המרואיינת)
כתבת הטלוויזיה של הרשות הפלסטינית בירושלים, כריסטין רינאווי (צילום: באדיבות המרואיינת)

מה היה היחס אלייך בחקירות הללו? הייתה אלימות? היו איומים? צעקות?

"לא הייתה אלימות, אפילו לא שמו אזיקים כי באתי מרצוני, והם דיברו בצורה קורקטית ובנימוס, וגם אני התייחסתי ככה. חלק מהחוקרים היו מהמגזר הערבי והחקירה התנהלה בערבית. הם אף פעם לא צעקו או קיללו או משהו.

"אבל הרגשתי מאוד מאוימת. החקירות היו ארוכות ונמשכו ארבע-חמש שעות. איימו עליי שאכנס לכלא, אמרו לי משפטים כמו 'אסור לך לעבוד בירושלים אפילו מהשירותים', 'תלכי לעבוד בחברון, לא כאן', 'אם לא מתאים לך תעזבי את המקצוע'. הרגשתי שלא מתייחסים אלי כאל עיתונאית, אשת מקצוע, אלא כאל פוליטיקאית, נציגה פוליטית של הרשות הפלסטינית. אני לא אקטיביסטית, אני עיתונאית, אני עושה את העבודה שלי, מסקרת את מה שקורה בשטח. נאמו לי נאומים פוליטיים על כך שירושלים היא בירת ישראל, ולכן אסור לרשות הפלסטינית להיות כאן. אבל אני עיתונאית, אני אמורה להיות בכל מקום.

"אני רוצה להתפרנס ולהתקדם בחיים, ולא להסתבך בעניינים לא חוקיים. אני רוצה שהפוליטיקה תישאר נושא שאני מסקרת ולא עניין שאני מעורבת ומסתבכת בו בעצמי. זאת המהות של עיתונאי. עשיתי את זה טוב, עבדתי קשה, השקעתי בעבודה ולא עשיתי שום דבר רע, והם באים ודופקים לי את הפרנסה והקריירה".

"נאמו לי נאומים פוליטיים על כך שירושלים היא בירת ישראל, ולכן אסור לרשות הפלסטינית להיות כאן. אבל אני עיתונאית, אני אמורה להיות בכל מקום. לא עשיתי שום דבר, ודופקים לי את הפרנסה והקריירה"

"מאחר שאנחנו לא יכולים להסתובב בשטח, הצוות שלנו בירושלים משדר כיום רק שלוש דקות ביום, שבהן אנחנו מדברים על הדברים בתיאוריה. עד עכשיו שילמו לנו משכורת למרות שעבדנו מעט מאוד, אבל עכשיו ההעסקה שלנו בסימן שאלה. אם אנסה לחפש עכשיו עבודה אחרת יש עליי כתם, גם בישראל וגם ברשות ובעולם. הסתבכתי, נעצרתי, הייתי חשודה, מי ייקח אותי לעבודה?"

"גם בראיונות שעשו אתי על מה שקרה, במטרה לעזור, הציגו אותי בתור איזו אקטיביסטית או גיבורה פוליטית, וזה לא מה שאני. אני אשת מקצוע וכשמסבכים עיתונאים בפוליטיקה פוגעים בעיתונות. המעצרים האלה גם סיכנו את אמא שלי. הרי אני אמרתי להם שאני ברמאללה כדי לשמור עליה שלא תידבק חלילה בקורונה, ועצם זה שהביאו אותי לירושלים והושיבו אותי בחקירות האלה סיכנו אותי. אבל זה לא עניין אותם בכלל, מבחינתם אני לא בנאדם, אלא אויב".

העובדה שאת אזרחית ישראל השפיעה עליהם ועל החקירה?

"יכול להיות שאם לא הייתי אזרחית זה היה עוד יותר גרוע. השוטרים מהמגזר הערבי הזכירו לי כמה פעמים שאני ישראלית ואמרו לי, למה שלא תמצאי עבודה בתור עיתונאית בישראל, בחיפה, בנצרת?'. אני יודעת על מקרים של כתבים פלסטינים, בלי אזרחות ישראלית, שעברו דברים יותר קשים ממני.

"הם עושים בעיות גם לכתבים ערבים ממדינות אחרות. כתבים של אל ג'זירה, למשל, הגיעו לסקר את התפילה שהייתה השבוע במסגד אל אקצה, וזאת תפילה שנעשתה באישור – והם הורחקו משם וקיבלו צו הרחקה מאל אקצה. למה? למה להרחיק עיתונאי ממקום שקורים בו דברים ולא לתת לו לעשות את עבודתו?"

שוטרים מלווים קבוצה של יהודים דתיים בביקורם בהר הבית. מאי 2020 (צילום: Sliman Khader/Flash90)
שוטרים מלווים קבוצה של יהודים דתיים בביקורם בהר הבית. מאי 2020 (צילום: Sliman Khader/Flash90)

תגובת המשטרה

מהמשטרה נמסר: "מדובר בכתבה מוטה, מגמתית ומכלילה שכל מטרתה להכפיש את המשטרה על ידי שימוש באירועים שמרביתם כלל אינם מוכרים לנו, חלקם מלפני שנים רבות ללא כל תאריך ברור, תוך התעלמות מוחלטת מאינספור זירות שבהן עיתונאים וכלי תקשורת מסקרים בחופשיות מוחלטת ובאין מפריע את פעילות המשטרה. מקרים חריגים ויוצאים מן הכלל נבדקים ומטופלים בהתאם.

"משטרת ישראל תמשיך לפעול על מנת לאפשר את פעילותם החופשית של עיתונאים וצלמי עיתונות בזירות הפגנות והפרות סדר, הכל למרות המורכבות בהם עובדים אנשי התקשורת והשוטרים באירועים מסוג זה.

"באשר לכריסטין רינאווי: בניגוד לנטען, המשטרה ביצעה את פעילות האכיפה כדין מתוקף צו הגבלת הפעילות שעליו חתם השר לביטחון הפנים דאז (מכוח חוק היישום), האוסר על קיום פעילות 'תחנת פלסטין' של הרשות הפלסטינית, מטעמה או בחסותה, בתחומי מדינת ישראל. פעולות החקירה שביצעה המשטרה, חיזקו את המסקנה שפעילות התחנה מתבצעת בניגוד מוחלט לצו, ולכן בוצעו פעולות האכיפה בהתאם. נמשיך לאכוף את חוקי מדינת ישראל וצווים הניתנים מכוחם, ולפעול נגד אלה הפועלים בניגוד אליהם ומפרים אותם".

עוד 2,399 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 15 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראיון המדינה של אבא שלה

כמעט כל פרט בסיפורה האישי של יעל מדיני מתפקע מסמליות לאומית ● בתו של משה שרת - ממייסדי המדינה, שר החוץ הראשון וראש הממשלה השני של ישראל - היא אחת מעדות הראייה האחרונות שחוותה מקרוב, בצורה אינטימית ממש, את הדרמה מאחורי הקלעים של הקמת המדינה ● בראיון לאמיר בן-דוד היא מוסרת, בעברית נפלאה, את עדותה - שהיא גם הצעה לנסיעה במכונת זמן אל ימים אחרים

עוד 4,398 מילים ו-1 תגובות

קהילה חזקה מצילה חיים

בערב ראש השנה האחרון עדי גוזי, תושבת מצפה רמון, שמעה בכי מוזר של תינוק מאחת הדירות הסמוכות בבניין בו היא גרה. כשהתקרבה לדלת היא שמעה את קולה של שירה איסקוב: "תשברי את הדלת". כך תיארה גוזי את מה שקרה באותו הערב:

"מאותו רגע הגוף שלי נכנס לטורנדו כשאני עומדת וצורחת לבד 'תפתח את הדלת'. בעלה פתח ועמד שם מולי עם המערוך והסכין, דחפתי עליו את הדלת, האינסטינקט שלי היה חייתי, רציתי לעצור את הזוועה. לרגע היה בייננו עימות כשאני מנסה לפתוח והוא מנסה לדחוף אותי החוצה ולסגור. ראיתי אותו עומד עם מערוך מלא בדם במבט של אדם שאין בו נשמה אנושית, ממשיך להכות אותה ולדקור אותה בלחיים ובידיים. צרחתי לבעלי, לאבא שלי ולשכנים".

כבר בימי התנ"ך הובנה המשמעות של קהילה חזקה ותומכת. הביטוי "טוב שכן קרוב מאח רחוק" (משלי כ"ז, פסוק י'), הוא דוגמה טובה להבנה הזו. אבל שכן או שכנים טובים אינם רק כתובת לכוס חלב או שתי ביצים לארוחת ערב ששכחנו לקנות. שכנה טובה כמו עדי גוזי לצד קהילה חזקה – מצילים חיים.

כבר בימי התנ"ך הובנה המשמעות של קהילה חזקה ותומכת, כמו בביטוי "טוב שכן קרוב מאח רחוק". אבל שכנים טובים אינם רק כתובת לכוס חלב. שכנה טובה כמו עדי גוזי לצד קהילה חזקה – מצילים חיים

רבים מאיתנו הפנימו את המשמעות הקלוקלת הבאה לידי ביטוי במילה "להלשין". עדי גוזי לא הסתפקה ב"להלשין", אלא עשתה מעשה. דמיינו כמה סבל היה נחסך אם כל מי שידע על מעשיו (לכאורה) של יהודה משי זהב, היה מדווח על כך. או אם בעלי המועדונים שנחשפו למעשיו של אלון קסטיאל, היו מדווחים או אפילו מזהירים את קסטיאל שיעשו כך. ויש כמובן עוד לא מעט דוגמאות כמעט בכל שכונה או קהילה.

בקהילות מתבדלות יותר כמו הדתית והחרדית נמצאו פתרונות המבוססים על כוחה של הקהילה לפעול למען חבריה. כך לדוגמה, מי שסייע לתחקיר הארץ אודות משי זהב היה ארגון "מגן", המלווה נפגעים ונפגעות תקיפות מיניות מהציבור החרדי. וכך גם הגוף המקביל בציונות הדתית, "פורום תקנה" שמשמש כתובת לתלונות של הקהילה, מנסה לטפל בעצמו ובמידת הצורך פונה לרשויות המדינה.

שני הגופים הללו התנדבותיים ואינם פועלים מכח חוק או תקנות. הם מנסים להתמודד עם הקושי באיסוף וטיפול בעדויות אך עצם קיומם ופעילותם מבהיר את הנחישות והרצון להתמודד עם אלימות מינית לסוגיה. המגזר הערבי צמא ל"פורום תקנה" משלו ואני מקווה שגם זה יקרה בקרוב.

אבל קהילה חזקה היא גם עמדה ואמירה מוסרית חזקה, כפי שהיטיב לנסח ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל. בנאום בבית הלבן ב-1999 אמר ויזל:

"ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות וההפך מחיים אינו מוות, אלא האדישות בין החיים למוות".

4 מערכות בחירות תוך שנתיים, כשהקמפיינים של מרבית המפלגות הפוליטיות הבהירו היטב שהסוגיות האזרחיות החשובות לכולנו כלל לא נמצאות על סדר היום. השינוי צריך להתחיל בבית, בבניין, בשכונה, בעיר ובכפר. אם הפוליטיקאים לא סופרים אותנו, אנחנו צריכים ויכולות לנהוג אחרת ולאמץ את מה שכבר היה ברור וידוע בתקופת התנ"ך.

קהילה חזקה היא גם עמדה מוסרית חזקה, כפי שניסח אלי ויזל: "ההפך מאהבה אינו שנאה, הוא אדישות. ההפך מיופי אינו כיעור, הוא אדישות. ההפך מאמונה אינו כפירה, הוא אדישות וההפך מחיים אינו מוות, אלא האדישות בין החיים למוות"

קהילה חזקה שמצמיחה הנהגה מקומית נחושה וחדורת מוטיבציה שמחוברת לתושבים וקשובה לצורכיהם, היא הבסיס לשינוי שכולנו מייחלים לו. קהילה חזקה ותומכת בה האזרחים לוקחים אחריות ופועלים ביחד לרווחתם, היא הדרך הנכונה לחיים טובים יותר גם היום.

נתי בירמן מנועים הוא מנהל המטה בתנועת "תנועה ישראלית".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 532 מילים

טיול לחג מחווה לזרים שנלחמו למען עצמאות ישראל

יום הזיכרון ויום העצמאות הם הזדמנות טובה לבקר באנדרטת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ) ובחורשה סביבה, המוקדשים לאלה שנתנו את חייהם למען מדינת ישראל ● לטייל ולזכור

עוד 1,194 מילים

עשרות מדרגות אל הקבר ומעלית שטרם הותקנה ● מעברים צרים שאינם יכולים לשרת אנשים המתניידים על כיסא גלגלים ● קבלנים שחוסכים בהוצאות וסוגרים את אספקת המים ● ביום שבו רבבות ישראלים מגיעים לבתי הקברות ברחבי הארץ לטקסי יום הזיכרון, כדאי לשים לב לעובדה שהתנאים בחלקם רחוקים מלעמוד בסטנדרטים סבירים של שירות ציבורי במדינה מתוקנת

עוד 708 מילים

למקרה שפיספסת

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

כולם רואים את הפיל שבחדר

כולם רואים את הפיל שבחדר – חוץ מהפוליטיקאים. אחרי 4 סבבי בחירות, כאשר פנינו לסבב החמישי, ברור לכולם כי שיטת הבחירות לא מתאימה לישראל, ואני מוסיף – הגיע זמן חוקה.

שיטת הבחירות מעודדת את הפלגנות ומעניקה עודף כוח לרסיסי מפלגות. המנצח בבחירות הוא לא מי שזכה לרוב הקולות, כלומר מי שבו העם בחר, אלא מי שכמעט לא עבר את אחוז החסימה ויש לו את כח הסחיטה של לשון המאזנים.

שיטת הבחירות מעודדת פלגנות ומעניקה עודף כוח לרסיסי מפלגות. המנצח בבחירות הוא לא מי שזכה לרוב הקולות, מי שבו העם בחר, אלא מי שכמעט לא עבר את אחוז החסימה ויש לו כח סחיטה של לשון מאזנים

מכאן, שלכאורה זאת שיטת בחירות דמוקרטית לעילא, אבל למעשה התוצאה לא דמוקרטית, כי המנצח מפסיד והמפסיד מנצח, ומי ששולט בסופו של דבר זה המיעוט, כשהרוב נמצא באופוזיציה.

אי אפשר לתקן את המצב בלי חוקה. ביחוד עכשיו, ברמת פוליטיקה כל כך ירודה, שחיסלה את חוקי היסוד שהם התשתית לחוקה. בלי חוקה, ההידרדרות שאנו חוזים בה היום תיצור מומנטום לצלילה.

חוקה לא הייתה מאפשרת את המצב לפיו מי שזכה בבחירות לא קיבל מנדט, ואת המדינה מנהלים רסיסי מפלגות שהם מיעוט בעם.

לצד הפיל הגדול, מסתובב בחדר פיל-פילון שגם הוא מזיק לא קטן, וקוראים לו "אג'נדה". האג'נדה היא ש"הימין הוא פטריוט והסמול הוא בוגד", שהימין הוא מזרחי ופריפרי והסמול הוא אשכנזי ופריבילגי, וש"הערבים הם טרוריסטים" והם פסולים מלבוא בקהל הממשלה.

פעם היה ויכוח גדול בין הימין לשמאל – על עתיד השטחים ופתרון הבעיה הפלסטינית. כעת הוויכוח הזה הסתיים, כי אין פרטנר פלסטיני, אבל האג'נדה חוגגת. אשר לבעיה העדתית, כל אחד מכיר ממשפחתו הקרובה כי כל העדות מתערבבות זו בזו, חוץ מן החרדים, וכי אין בעיה עדתית אמיתית. אבל זה לא משנה לאג'נדה.

ערביי ישראל נאמנים וכולנו רואים אותם בבתי החולים נלחמים נגד הקורונה, שכם אל שכם עם כל עם ישראל.

לצד הפיל הגדול, מסתובב בחדר פיל-פילון שגם הוא מזיק לא קטן, וקוראים לו "אג'נדה". האג'נדה היא ש"הימין הוא פטריוט והסמול הוא בוגד", שהימין הוא מזרחי ופריפרי והסמול הוא אשכנזי ופריבילגי

מה הוויכוח האמיתי היום? בעד שחיתות או נגד שחיתות. זאת האג'נדה, אבל מישהו צריך לספר זאת לפוליטיקאים. ברגע שזאת תהיה האג'נדה אפשר יהיה להקים את ממשלת השינוי (שינוי למה? שינוי למי?) כי את האג'נדה השקרית של ימין נגד שמאל ואשכנזים נגד מזרחיים תחליף האג'נדה האמיתית – מי בעד שחיתות ומי נגד שחיתות. עם הערבים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 366 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

צעקות לעבר נתניהו לאחר שאמר שתוקם ממשלה שתבנה אתר הנצחה; "בלי פוליטיקה״

יאיר נתניהו: הכל תוזמן ותוכנן מראש - מבזים אח שכול ● יאיר לפיד: הנופלים לא מתו בשביל שישראל תיראה ככה ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת; "סתם אדם לא שורף את עצמו״ ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: יש מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועי צה״ל ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 18 עדכונים

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים ו-1 תגובות
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

הניתוח הצליח, החולה הוטרדה מינית

הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית כלפי נשים הפכו לתופעה שכיחה במערכת הבריאות ● כולן סובלות מזה: רופאות, אחיות, מתמחות - ומטופלות ● ד"ר ליאור שחר אספה במשך שלוש שנים עדויות קשות בבתי החולים: "זה לא סוטה פה, סוטה שם. התופעה הזו רחבה ומושתקת" ● משרד הבריאות: "אנחנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים"

עוד 1,945 מילים ו-1 תגובות

הניסיונות להקמת ממשלה: בפעם השנייה בתוך פחות מיממה נתניהו ובנט ייפגשו

דיווח: הליכוד נמנע מלהביא להצבעה את הצעתו להקמת ועדה מסדרת, כי ימינה איימה שאם הנושא יועלה - תצביע יחד עם מתנגדי נתניהו ● אילן ישועה העיד בבית המשפט, שלבקשת נתניהו, ריאיון שקיים נערך מחדש ● גנץ: ביקשתי מהיועמ"ש לחקור את ההדלפות בנושא איראן ● יאיר גולן ממרצ קורא לאיחוד של מפלגתו עם העבודה ● בשבוע הבא הלימודים צפויים להתחדש ללא קפסולות

עוד 60 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה