• חוות הבידוד בניו זילנד (צילום: באדיבות המצולמים)
    באדיבות המצולמים
  • אילן שבתאי עם הילדים (צילום: באדיבות המצולמים)
    באדיבות המצולמים
  • חוות הבידוד של משפחת שבתאי (צילום: באדיבות המצולמים)
    באדיבות המצולמים
  • משפחת שבתאי כמה ימים לפני הסגר (צילום: באדיבות המצולמים)
    באדיבות המצולמים
  • משפחת שבתאי (צילום: באדיבות המצולמים)
    באדיבות המצולמים

נועה ואילן שבתאי מרמת גן נתקעו בשיא משבר הקורונה בטיול בקרוון בניו זילנד עם שלושה ילדים קטנים ● בהתחלה הם נלחצו, אבל אז הבינו שהם דווקא בני מזל ● ראשת הממשלה הייתה מרגיעה ומועילה, מגבלות הריחוק החברתי היו הגיוניות, היחס לתיירים היה מופתי, בתי החולים היו ריקים והנופים בבידוד עוצרי נשימה ● בשיחה משפחתית עם זמן ישראל הם מדברים על החיים במדינה הראשונה שהכריזה על הבסת המגפה, ומודים: אנחנו חוששים לחזור לישראל, בריאותית וכלכלית

כבר שבעה חודשים שנעה ואילן שבתאי, בעלי עסקים קטנים מרמת גן, מטיילים בניו זילנד עם שלושת ילדיהם. אחרי שעברו שם את תקופת הסגר וחוסר הוודאות, השבוע הם סוף-סוף נשמו לרווחה, כאשר ניו זילנד הכריזה על עצמה כמדינה הראשונה בעולם שניצחה את הקורונה. אחרונת החולים בניו זילנד החלימה, וכל מגבלות התנועה שהוטלו על התושבים והמטיילים הוסרו.

"כל עוד החולה האחת הזו לא הבריאה, כל המדינה הייתה תחת הגבלות, גם כשהיו כבר אפס נדבקים חדשים", אומרת נעה. "לכל מקום שנכנסנו, היינו צריכים להירשם באמצעות אפליקציית 'COVID-19', כדי שהרשויות יוכלו לעקוב אחר תנועת האנשים. מדהים היה לראות שעד הרגע האחרון כולם שמרו על מרחק של 2 מטר במקומות ציבוריים, והקפידו על כל ההנחיות".

בדיקות קורונה בניו זילנד, 17 באפריל 2020 (צילום: AP Photo/Mark Baker, File)
בדיקות קורונה בניו זילנד, 17 באפריל 2020 (צילום: AP Photo/Mark Baker, File)

המשפחה הגיעה לניו זילנד בדצמבר האחרון, במסגרת טיול חלומות שתכננו במשך שנים. הם השכירו את הדירה ברמת גן והוציאו ממסגרות החינוך את שלושת ילדיהם, לירי בת ה-10 תלמידת מכיתה ה', והתאומים בני ה-5 גלי ואופיר, המתחנכים בגן חובה בעיר. במקביל מינו השניים מנהלים מקומיים לעסקים שלהם, ועברו למתכונת של עבודה מרחוק. אילן הוא בעל עסק לתחזוקת ברכות שחייה, ונעה היא במאית, מחזאית ובעלת בית ספר לאקרובטיקה אווירית.

בניו זילנד רכשו בני המשפחה רכב וקרוואן והחלו לחרוש את המדינה מצפון ועד דרום. הם טיילו גם כששמעו על התפרצות מגפת הקורונה במזרח הרחוק בינואר, וגם כשקורונה הגיעה לישראל בפברואר.

"היינו צריכים להירשם בבניו זילנד באפליקציית 'COVID-19', כדי שהרשויות יוכלו לעקוב אחר תנועת האנשים. מדהים היה לראות שעד הרגע האחרון כולם שמרו על מרחק של 2 מטר במקומות ציבוריים, והקפידו על כל ההנחיות"

"עקבנו בדאגה אחרי הדיווחים מהארץ, ולא חשבנו שיהיה משהו חמור בניו זילנד. התגלו כאן רק מקרים בודדים של הידבקות, וקצב ההתפשטות של המגפה היה מאוד מאוד אטי בהשוואה לארץ", מספרת נעה. "לפי הרשימות של משרד הבריאות הישראלי, אדם שאובחן כחולה בארץ הספיק לבקר בעשרות מקומות ביום. על פי הרשימות כאן, אנשים היו בעיקר בבית, ורק לעתים ביקרו חברים, או ביקרו במכולת פעם או פעמיים.

"אין כאן צפיפות, המרחבים אדירים, ולכן ההדבקה הייתה מאוד אטית. אבל אלה גם ההבדלים במנטליות בין ישראל לניו זילנד שתרמו לכך. האנשים כאן מבלים בעיקר בבית ובטבע. הם לא צרכנים, ואין להם תרבות של להסתובב בקניונים. ביררתי, ובכל המדינה יש רק שני סניפים של H&M".

משפחת שבתאי כמה ימים לפני הסגר (צילום: באדיבות המצולמים)
משפחת שבתאי כמה ימים לפני הסגר (צילום: באדיבות המצולמים)

הכל השתנה ברגע

ב-15 במרץ, כאשר מספר חולי הקורונה בישראל הגיע ל-2,170 הוחלט על סגירת מוסדות החינוך ומקומות הבילוי, ונאסר על התקהלות של יותר מעשרה אנשים. באותו מועד ממש, כשמספר החולים בניו זילנד הגיע ל-100 בלבד, הוחלט על סגירת גבולות המדינה לזרים, ואזרחים ששבו מחו"ל חויבו להיכנס לבידוד של 14 יום.

בבת אחת נקטה בממשלת ניו זילנד במדיניות קשוחה וחד-משמעית בכל הקשור למחלה, ועשרה ימים לאחר סגירת הגבולות, הודיעה ראשת הממשלה ג'סינדה ארדרן, כי המדינה נכנסת לסגר מלא, ונתנה לאזרחים 48 שעות להתארגן.

"אין כאן צפיפות, המרחבים אדירים, ולכן ההדבקה הייתה מאוד אטית. אנשים מבלים בעיקר בבית ובטבע. הם לא צרכנים, ואין כאן תרבות של להסתובב בקניונים. ביררתי, ובכל המדינה יש רק שני סניפים של H&M"

"עקבנו כל הזמן אחרי מה שקורה בארץ, ותיארנו לעצמנו שהסגר יגיע גם לכאן, אבל לא ידענו מתי", אומר אילן. "כשהגענו לוואנקה, הנמצאת באזור ההררי של הקרחונים באי הדרומי, כבר היינו חייבים להחליט מה נעשה במקרה של הסגר.

"יכולנו להגיע לעיירה הקרובה ולשכור דירה, ויכולנו לנסות ולעלות לטיסת חילוץ לארץ. אבל בסיכומו של דבר החלטנו שהפתרון הכי טוב הוא להגיע לאח שלי שמתגורר עם אשתו וילדיו בצפון ניו זילנד, בעיירה פאנגרי המרוחקת, שנמצאת בדיוק בצד השני".

ראשת ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן מכריזה על הקלות במגבלות הקורונה, 11 במאי 2020 (צילום: Mark Mitchell/New Zealand Herald, Pool via AP)
ארדרן מכריזה על הקלות במגבלות, 11 במאי 2020 (צילום: Mark Mitchell/New Zealand Herald, Pool via AP)

את המרחק של 1,600 הקילומטר עד לביתו של האח עשו בני המשפחה עם הקרוואן בדרך הלוך במשך ארבעה חודשים. את הדרך חזור הם כבר עשו בארבעה ימים בלבד.

"היינו במירוץ נגד השעון, להספיק להגיע למשפחה שלנו לפני הסגר וניו זילנד הייתה בבלאגן אטומי. מאחר שזו מדינה שכולם מטיילים בה, היה עומס בכבישים כי פתאום כולם נהרו בחזרה לערי המגורים שלהם, וגם על המעבורת שמחברת בין האיים היה קשה למצוא מקום. כולם פשטו על חנויות המזון והמדפים היו ריקים", אומרת נעה.

"פחדנו להיות רחוק מהבית בזמן הזה. בעיקר חששנו שאם מערכת הבריאות כאן תקרוס, יתייחסו אלינו כאל זרים ולא כאל אזרחי המדינה, ובמקרה שנחלה לא נקבל את הטיפול הרפואי הדרוש".

תיירים מניו זילנד ממהרים לשדה תעופה בהודו, כדי לשוב לארצם בעקבות התפרצות הקורונה, אפריל 2020 (צילום: AP Photo/Manish Swarup)
תיירים מניו זילנד ממהרים לשדה תעופה בהודו, כדי לשוב לארצם בעקבות התפרצות הקורונה, אפריל 2020 (צילום: AP Photo/Manish Swarup)

הם הגיעו ליעד באמצע הלילה, שעות ספורות אחרי כניסת הסגר לתוקף, והלכו לישון בפארק הקרוואנים בעיירה. השוטרים שדפקו בדלת הקרוואן לפנות בוקר ביקשו מהם לפנות את החניון, ולהיכנס לסגר בבית המשפחה.

ממצב של חיים כמעט ללא הגבלות נכנסה ניו זילנד בבת אחת לסגר מלא. מערכת החינוך, מקומות עבודה לא חיוניים, תחבורה ציבורית ומקומות בילוי נסגרו, ונאסרה יציאה מהבית לצרכים לא חיוניים, פרט להצטיידות במזון ותרופות. עם זאת הותרה פעילות גופנית בטבע.

מרגע שהמשפחה הגיעה לחווה רחבת הידיים ששוכנת בין ההרים ובסמוך לים, כל החששות התפוגגו. "אני שמחה שעברנו את הסגר בחווה ולא בדירה ברמת גן", אומרת נעה. "ירוק מסביב, יש נחל קטן וכמה פרות באחו, וגם תרנגולות וארנבים מסתובבים על המדשאות. הילדים היו מאושרים, וגם אני כמעט שלא יצאתי מהחווה כי לא הרגשתי צורך. יכולנו לטייל באזור וללכת לחוף, אם כי השחייה הייתה אסורה".

חוות הבידוד של משפחת שבתאי (צילום: באדיבות המצולמים)
חוות הבידוד של משפחת שבתאי (צילום: באדיבות המצולמים)

ראשת הממשלה הרגיעה

המשפחה מספרת כי במהלך הסגר, הצפי לעתיד וההנחיות היו ברורות, לעומת הבלבול שהיה בארץ. ניו זילנד נמנית עם המדינות הבודדות בעולם שנמנעה מלהמליץ לאזרחיה לעטות מסיכת פה ואף. זאת בהעדר ממצאי מחקר חד משמעיים שמעידים על יעילות המסיכה לכלל האוכלוסיה, ולאור ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי כי מסיכה נחוצה רק לאנשים שחווים סימפטומים או מטפלים באנשים חולים.

בזמן שכל הורי ישראל התמודדו עם הלמידה מרחוק, גם נעה ואילן התפנו לכך. "עד שהגענו לחווה ממש לא הקפדנו על לימודים, אבל בסגר השלמנו את כל החומר שהילדים היו צריכים ללמוד השנה במקצועות שחשובים לנו – עברית, חשבון ואנגלית".

ראשת הממשלה נתנה כאן נאומים מרגיעים ונחרצים, וכל האזרחים הלכו אחריה. תמיד ידענו כמה זמן יימשך כל שלב. ידענו שאנחנו נכנסים לסגר של ארבעה שבועות, ושאחריו תגיע הודעה על הקלות".

הצעדים הרציניים שנקטה ממשלת ניו זילנד להתמודדות עם הקורונה כללו גם כוננות שיא במערכת הבריאות, שבדיעבד התבררה כלא נחוצה. לאורה שבתאי, גיסתם של נעה ואילן, עובדת בשנתיים האחרונות כאחות במיון של בית חולים מקומי בפאנגרי, ומספרת שדווקא בתקופה זו היא השתעממה במשמרות.

"צמצמו את הפעילות של בתי החולים ל-30%, ופינו את כל החולים שניתן היה לשחרר לביתם. אנשים בקושי הגיעו לחדר מיון עם מחלות אחרות, ומספר חולי הקורונה באזור שלנו הסתכם בכל התקופה הזו בשלושה בלבד. בתי החולים היו ריקים והמיון היה ריק. רק השבוע, כשהוסרו כל ההגבלות וחלפה סכנת הקורונה, המיון חזר לתפקוד הרגיל ואנשים החלו להגיע", אומרת לאורה. עד ראשית יוני, מספר החולים והנשאים במדינה עמד על כ-1,500 בלבד ו-22 איש מתו מהנגיף.

לאורה, שעבדה במשך 15 שנה כאחות מוסמכת ומיילדת בבתי החולים סורוקה והדסה, מתמקדת בהשוואה בין מערכת הבריאות הישראלית לזו של ניו זילנד, ביחס למטופלים.

"יש דברים בישראל שהם יותר מתקדמים מבחינת מכשור ונהלים", היא אומרת, "אבל אין מה להשוות את היחס שהמטופלים בניו זילנד מקבלים מהצוות הרפואי ליחס שהם מקבלים בישראל. השירות שמקבל החולה כאן ושביעות הרצון שלו לא פחות חשובים מבריאותו. הצוות מכבד את המטופל, מדבר איתו בגובה העיניים ומסביר לו מה המצב עם המון סבלנות ונכונות להקשיב ולהבין את הצרכים האמתיים שלו.

"אני כמובן רואה את ההבדל בין המרכז לפריפריה בארץ, כאשר היחס למטופלים במרכז הרבה יותר טוב מאשר בבאר שבע. אבל בניו זילנד אני עובדת בבית חולים פריפריאלי, והיחס לחולים כאן נפלא".

לדבריה, גם מספר אנשי הצוות ביחס למספר המטופלים תורם ליחס האישי. "כמיילדת בסורוקה נאלצתי לא פעם להיות לבד עם שלוש יולדות בו זמנית, והייתי נקרעת. כאן, ברגע שאישה נכנסת לשלב האפידורל, יש לה מיילדת אישית שמאותו הרגע נמצאת רק איתה".

אילן שבתאי עם הילדים (צילום: באדיבות המצולמים)
אילן שבתאי עם הילדים (צילום: באדיבות המצולמים)

לא ממהרים לחזור לארץ

כאשר משבר הקורונה הגיע לישראל נאלצו אילן ונעה להתמודד עם ההשלכות הכלכליות של המצב, כמו שאר בעלי העסקים בארץ. "בלב כבד סגרתי את בית הספר למשך חודשיים", אומרת נעה. "מזל שההוצאות שלנו בטיול הרבה יותר קטנות מיוקר המחיה שלנו בארץ, כי הפיצוי המגוחך שקיבלתי מהממשלה לא מכסה אפילו את המע"מ שאני אמורה לשלם על התקופה הזו".

אילן מצביע על ההבדל המשמעותי בין היחס שמקבלים האזרחים בשתי המדינות: "במהלך הסגר האנשים כאן היו רגועים. כל השכירים ידעו שהם יקבלו משכורת על התקופה הזו, בעלי עסקים ידעו שהם יפוצו, ואף אחד לא מיהר לחזור לשגרה.  רואים את יחס הממשלה לאזרחים כאן וישר מרגישים בהבדל.

"אפילו כתיירים קיבלנו הודעה אישית ברגע שפרץ המשבר על הארכה אוטומטית של הוויזה עד 25 בספטמבר, ועל כך שאנחנו לא צריכים לדאוג. תיירים שנתקעו בניו זילנד והמתינו לטיסות, קיבלו מהממשלה סיוע של 300 דולר בשבוע למימון הדיור והמחיה".

ברגע שהוסר הסגר, המשפחה עזבה את החווה וחזרה לטייל באי הדרומי.

נעה ואילן מתי אתם מתכוונים לחזור לארץ?

"התכנית המקורית הייתה לחזור לארץ ביוני, אבל דחינו את זה. אנחנו מתגעגעים למשפחה ולחברים, לעסקים שלנו, אבל מבחינה כלכלית החיים שלנו כאן יותר זולים מאשר בארץ. כל מי שדיברנו איתו בישראל סיפר לנו שההתנהלות כרגע לא ברורה, ושהקורנה עדיין לא הלכה לשום מקום.

"ברור שגם ניו זילנד הולכת להתמודד עם תקופה קשה, כי הכלכלה כאן מושתתת על תיירות, אבל נכון לעכשיו הרבה יותר בטוח כאן".

משפחת שבתאי (צילום: באדיבות המצולמים)
משפחת שבתאי (צילום: באדיבות המצולמים)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,373 מילים ו-1 תגובות
סגירה