טלפונים סלולריים לילדים

אילוסטרציה לילד שמסרב לעזוב את הסמרטפון (צילום: dragana991 / iStock)
dragana991 / iStock
אילוסטרציה לילד שמסרב לעזוב את הסמרטפון

לא פעם ולא פעמיים אני שומע אמירות פטליסטיות של הורים לילדים בבית ספר יסודי לגבי טלפונים חכמים. אמירות שטוענות "אין מה לעשות, טלפונים חכמים לילדים הם גזירת גורל, זו הקידמה וחייבים להתקדם איתה". או: "אסור לעטוף את הילדים בצמר גפן, חייבים לתת להם להתמודד עם המציאות". לא קיימת מבחינתם מציאות שבה אין לילדים טלפונים סלולריים.

לא פעם אני שומע אמירות פטליסטיות של הורים לילדים ביסודי לגבי טלפונים חכמים. אמירות כמו: "חייבים לתת להם להתמודד עם המציאות". לא קיימת מבחינתם מציאות שבה אין לילדים טלפונים סלולריים

לפי דעתי האמת מאחורי אמירות אלו שונה לחלוטין. למעשה אמירות אלו באות ממקום של נוחות והתמכרות ולא בגלל אי יכולת לשנות את המציאות. הרבה מאד ממה שמתרחש בחיינו תלוי בנו ובמעשים שלנו, וכאשר מדובר בטלפונים חכמים לילדים, המציאות תלויה אך ורק בנו ולא בשום גורל כזה או אחר. כאשר מדובר בילדים בבית ספר יסודי, ההורים הם הגורם הבלעדי שמחליט האם לתת או לא לתת לילדיהם טלפון חכם. והאמת הפשוטה היא שילדים מתחת לגיל 13 (ותכל'ס גם מעבר לגיל הזה) פשוט לא צריכים טלפון חכם, מקסימום טלפון טיפש.

בשביל מה ההורים רוצים שיהיה לילדים שלהם טלפון חכם?

התשובה הרשמית והמקובלת ביותר היא בשביל להיות איתם בקשר. ואז נשאלת השאלה בשביל מה לעזאזל הם צריכים לקנות לילדים טלפון חכם? למה אי אפשר להסתפק בטלפון "טיפש"? כזה שרק מדברים בו ולא צריכים להוריד כל הזמן אפליקציות ומשחקים למיניהם. ורק שיהיה ברור, טלפון אישי לכל ילד הוא מגביר החרדות מספר אחת של ההורים במאה ה-21. למעשה במתן טלפון לכל ילד ההורים מכניסים את עצמם בדיוק למקום שממנו הם רוצים לצאת.

תשובה שנייה שהורים כל הזמן נותנים לעצמם: "בלי הטלפון הילדים מנותקים מהחברים שלהם ונהפכים מנודים חברתית".

מנותקים ממה?

קבוצות ווטסאפ של שנאה וקללות בין תלמידים ותלמידות ללא יכולת אמיתית של ההורים לשלוט על אותן קבוצות, או סתם קבוצות של ברברת אינסופית עשרים וארבע שעות ביממה.

במקרים רבים קיימות קבוצות שבהן נוכח הורה שצריך כל הזמן לשמור מה קורה בתוך הקבוצה ולגזול לעצמו עוד זמן מהחיים, כאשר הסיבה לכאורה שהוא נתן לילד את הטלפון היא בשביל שיהיה לילד יותר עצמאות.

ובואו נהיה כנים עם עצמנו, ילדים עם קשיים חברתיים נכנסים בעצמם לחרדה תמידית בגלל שהם לא בתוך הקבוצות של ה"מקובלים", מה שיוצר עוד לחץ על ההורים ועוד התעסקויות עשרים וארבע שעות ביממה של הילד וההורים במצבו החברתי. בשביל להיות בקשר אחד עם השני לא באמת צריך קבוצות ווטס-אפ , אפשר לדבר. סוג של אינטראקציה שההורים בעצמם קצת שכחו ממנה.

טלפון אישי לכל ילד הוא מגביר החרדות מספר אחת של ההורים במאה ה-21. למעשה במתן טלפון לכל ילד ההורים מכניסים את עצמם בדיוק למקום שממנו הם רוצים לצאת

בנוסף לרעות החולות שהוזכרו לעיל ישנה צרה נוספת בשימוש בטלפון חכם. התמכרות של הילדים, בעיקר הבנים, למשחקים שהם מורידים לטלפון החכם. למרות מחקרים שטוענים שמשחקים מפתחים את המוח ועוד כל מיני אמירות לא מבוססות, דעתי היא שמשחקי המחשב בתוך הניידים מעוותים לילדים את המוח וגורמים להם להתמכר בדיוק כמו כל סם אחר.

המוח מבזבז את הזמן שלו, טלפונים מעודדים עצלנות וחוסר תזוזה גופנית ומוחית. לדוגמא, אפליקציית ה"טיק טוק" המדהימה שרצה עכשיו בין הילדים. ילדים שמעלים סרטוני זבל וכל ילד וילדה מסתכלים בהם וההורים מספרים לעצמם סיפורים שזה בשביל ללמוד ריקודים או ללמוד עוד כל מיני דברים אחרים. מעבר לכך, החשיפה לתכנים אלימים ומיניים שיש ברשת דרך כל מיני ערוצים שיש בטלפונים החכמים גורמת לאיבוד התמימות בגילאים כל כך צעירים ללא שום צורך אמיתי וללא שום סיבה חיצונית, רק ההורים במו ידיהם הם אלו שהורסים את נפשם של ילדיהם.

ואז אתה שואל את עצמך, למה? ריבונו של עולם, למה ההורים נותנים לילדים שלהם את הכלי המשחית הזה בגיל כל כך צעיר.

התשובה היא לחץ חברתי של ההורים אחד כלפי השני, לחץ שמגיע מהילדים. ההורים שכחו שהם הגורם הסמכותי במשפחה ולא הילדים. אין באמת שוויון בין הורים לילדים, בגלל זה הורים מחנכים ילדים ולא ילדים מחנכים הורים. אף הורה לא יודה בכך ורובם ימצאו את כל התירוצים שבעולם למה טלפון חכם זה דבר חיובי, וימשיכו לתת, ולהתבכיין במקביל כמה זה רע, וימשיכו להיכנע לכוח ההרסני של הטלפונים. כוח שבצידו האחד נותן הרבה שקט מהילדים ויותר זמן איכות להורים, בעיקר עם הטלפון והפייסבוק האישי שלהם, ומצד שני, כוח שמשבש את היחסים המשפחתיים ומייצר חוסר תקשורת משפחתי עם פוטנציאל הרסני. הטלפון החכם הוא סוג של בייביסיטר מעולה עם תג מחיר מאד מאד גבוה.

כוח שבצידו האחד נותן שקט מהילדים ויותר זמן איכות להורים, בעיקר עם הטלפון והפייסבוק האישי שלהם, ומצד שני, מייצר חוסר תקשורת משפחתי. סוג של בייביסיטר מעולה עם תג מחיר מאד גבוה

הפיתרון במקרה זה צריך להגיע מלמעלה, ממדינת ישראל, ובאופן יותר ספציפי ממשרד החינוך ושר החינוך. איסור על הבאת טלפונים לבתי הספר באופן מוחלט. איסור על שימוש בטלפונים חכמים בכל בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים באופן מוחלט. תשדירי שירות והסברה מסיבית בקרב הציבור הבוגר על מנת להעביר את המסר שטלפון לילד מתחת לגיל 15 הוא סכנה, בדיוק כמו פורנו, בדיוק כמו אלימות קשה, בדיוק כמו אופניים חשמליים ובדיוק כמו סיגריות. זה אפשרי, צריך רק להפנים את מהות הסכנה. אם שרי החינוך יעסקו פחות בפוליטיקה ולאומנות על גווניה השונים ויותר בחינוך ומלחמה נגד ההתמכרות לסלולרים יהיה פתח לשינוי.

יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 797 מילים
סגירה