ישראל מחכה לממ"י

ראש העיר וינה לוחץ על כפתור "ריסטארט" לעיר כדי לסמל את החזרת התיירות לאוסטריה (צילום: AP Photo/Ronald Zak)
AP Photo/Ronald Zak
ראש העיר וינה לוחץ על כפתור "ריסטארט" לעיר כדי לסמל את החזרת התיירות לאוסטריה

ב-11 בבוקר התקשרו שוב מה"פיקוח על מבודדי קורונה". אנחנו כבר אחוקים, בשבוע שעבר הסביר לי אחד השוטרים, אחרי שיחת בירור רביעית לאותו יום ממש, שיש להם בטאבלט רשימת אנשים בבידוד והם מתקשרים לוודא שלא הפרו את חובתם. אל המבודדים הם מפלסים כנראה דרך בהמון הלא ממושמע. הייתם בים לאחרונה? לא רואים את האופק.

ב-11 בבוקר התקשרו שוב מה"פיקוח על מבודדי קורונה". אנחנו כבר אחוקים, בשבוע שעבר הסביר לי אחד השוטרים, אחרי שיחת בירור רביעית לאותו יום, שיש להם בטאבלט רשימת אנשים בבידוד והם מתקשרים

לפני שבוע הגיע הבן שלי בטיסה ועליה קומץ נוסעים מאוסטריה הירוקה. חצי שנה לא ראינו אותו. תחילה עבד בהונדורס וכשהעולם החל להיסגר בבית טס לגרמניה ובחודש האחרון שהה באוסטריה ממנה הגיע לארץ לביקור קצר דרך נמלי תעופה שוממים מאדם ודיוטי פרי נוצצים מחיטוי.

קצת דאגתי, אצלנו נורא מסוכן. פה זה לא אירופה. באוסטריה וגרמניה הירוקות כבר מסתובבים ברחוב ללא מסכות ועוטים אותן רק במקומות סגורים. החנויות פתוחות, מסעדות עובדות, עולם כמנהגו וכל אזרח אחראי לשלומו ושומר על עצמו.

בישראל המצב שונה, אין דין ואין דיין, הפטריה של גרוטו חזרה והקורונה עושה קאמבק. העקומה עולה, הכללים משתגעים וראש הממשלה עולה במופע רמזור קצר עם ממ"י (מסיכות, מרחק, ידיים) תמוה. הוא ושריו נחשפים כל יומיים לחולה מאומת, שר בכיר, רל"שית או מאבטח, ממש בקטנה. כולם נבדקים מיד וממשיכים בחייהם כאילו אין בידוד בעולם כלל ואין הנחיות משרד הבריאות. הנחיות זה לעמך ישראל.

המבודדים פשוטי העם שמים ברקס על החיים ונסגרים בחדר בעוד עולם כמנהגו, עם יד קשה על אזרחים מזדמנים, ורק משפחת נתניהו ומקורביה שואבים משאית מטושים כדי לשלול קורונה וממשיכים בחיים. אחד האדם מחויב בבידוד. הם לא.

המבודדים פשוטי העם שמים ברקס על החיים ונסגרים בחדר, ורק משפחת נתניהו ומקורביה שואבים משאית מטושים כדי לשלול קורונה וממשיכים בחיים. אחד האדם מחויב בבידוד. הם לא

זו לא פעם ראשונה שאנחנו מתנהגים כמו עדר כבשים בלי רועה. זה הרגל, אפילו מסורת גאה. במלחמת המפרץ מדינה שלמה הגנה על עצמה מטילים ארוכי טווח בעזרת ניילונים, נייר דבק וסמרטוט טבול באקונומיקה. ככה גם עכשיו, יש רועה לחוץ שנמלט מבית משפט ורץ עם זנב בוער. הוא מופיע בחדשות לאומה, מזהיר ומפציר, ואתה יודע שהוא אחוז פחד ומסוכן. הקורונה משחקת לידיים שלו.

איך אתם עם ממ"י? אהבתם? ספרו לחבריכם, לא אהבתם, לכו חפשו מי ינענע אתכם. ישראל בידיים של אטרף. ותגידו ממ"י: מסכה, מרחק וידיים. ידיים שמאליות.

ביום שישי האחרון עבר הבן שלי בדיקת קורונה, אתמול התבשר שהתוצאה שלילית. אין קורונה, אבל משרד הבריאות מחייב אותו להשלים את הבידוד כדי שלא יסכן בבריאותו את הציבור שעושה מה בראש'שלו.

אז הוא עוד בבית והמדינה בחוץ וכולם מתנהגים כאילו הם שומרים על כללים אירופאיים ולא רוקדים במסיבות עם עומר אדם או חוגגים ליל סדר עם הנשיא וראש הממשלה אחרי שאלה הטילו סגר גורף על כל עם ישראל, או מסתובבים כמו השר אמיר אוחנה בדרום ת"א ומסתחבקים בלי מסכות עם שפי פז וכנופיית "תעיפו את הפליטים", או מחליפים מסכות בין סדצקי וסימן טוב, איזה קטעים.

הכל חארטה בארטה. בתחילת המגפה הודיעו ש"מסכות לא עוזרות", אחר כך כן ובסוף אולי. בר סימן טוב יודע משהו שכולם חושדים בו אבל רק לו מותר להגיד.
שהם לא יודעים כלום.

אז הוא עוד בבית והמדינה בחוץ, וכולם כאילו שומרים על כללים אירופאיים ולא רוקדים במסיבות עם עומר אדם או חוגגים ליל סדר עם הנשיא ורה"מ, או מסתובבים כמו השר אמיר אוחנה בדרום ת"א ומסתחבקים בלי מסכות

מאוחר יותר הבוקר הגיעו מפיקוח קורונה לבדוק שהבן שלי בבית. מדינת ישראל איבדה את זה סופית. לידם עברו אנשים נטולי מסכות, רק הבן שלי יצא למרפסת, נפנף לפקחים ממרחק בטוח, שלא ידביקו אותו, רק זה חסר לו, הם ישראלים, יש כאן גל שני. הפקחים המשיכו למבודד המאושר הבא. ישראל ניצלה.

ובכן, עם ישראל חי, תמשיכו להתקהל כאוות נפשכם ברחובות, בקניונים, בשווקים, בחופי הים העמוסים ועל שפת הכינרת. הבן שלי על המשמר, ספון בבית, מבודד ושותק כמו אחי, ושומר עליכם מפניו.

ומה אתו באמת, אתם שואלים? טוב תודה, עם עבדים, כעת הוא מחפש טיסה למדינה ירוקה. ישראל מסוכנת מדי. אינעל העולם, ראיתם מה קורה בשוק הכרמל? כלומר בארץ?

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 627 מילים ו-1 תגובות
סגירה