יותר מארבעה וחצי מליון ישראלים הלכו לקלפיות, רק לפני שלושה חודשים. רוב ברור –  62 מנדטים – הצביע עבור 'מחנה השינוי'. כמיליון וחצי מצביעים ומצביעות נתנו את קולם לכחול לבן ולעבודה-מרצ-גשר. סדרת עריקות של שלושה חברי כנסת חסרי-תומכים התחילה תהליך מהיר של קריסה, שהגיע לשיאו עם בגידתם הקולוסאלית של גנץ את אשכנזי, ואחריהם גם פרץ את שמולי, ובהקמת ממשלת נתניהו החמישית.

כמה מתוך מליון וחצי המצביעים חשים שקולם נגנב? כמה מהם זועמים? כמה מהם נשבעים כי לא יצביעו יותר לשודדי קולותיהם? או אפילו לא יצביעו יותר לעולם?

בישראל 2020 אין דרך לדעת זאת. הסקרים המתפרסמים על ידי כלי התקשורת אינם אמינים, ובסבירות גבוהה אפילו מוטים.

כמה מתוך מליון וחצי המצביעים חשים שקולם נגנב? כמה מהם זועמים? כמה מהם נשבעים כי לא יצביעו יותר לשודדי קולותיהם? או אפילו לא יצביעו יותר לעולם? בישראל 2020 אין דרך לדעת. הסקרים המתפרסמים אינם אמינים

כחולבן שהתמודדה בבחירות היתה מפלגה חדשה ולא-דמוקרטית, ללא מוסדות נבחרים, ללא מנגנונים פנימיים המקשרים בין הצמרת לשורשים. הקונסטרוקציה העקומה הזו הוקמה כדי לשרת את מוביליה, ולאפשר להם שליטה מוחלטת בהחלטות, כולל כאלה שמקבליהן יודעים כי הן סותרות מהותית את רצון בוחריהם. כך פועלות בהצלחה מפלגותיהן היותר ותיקות של ליברמן ושל לפיד, וכחולבן רק שעתקה את המודל. הלכה למעשה, אלו הן פלטפורמות לגניבת-דעת סיטונית.

על ציבור המצביעים מופעל הכלל הישראלי המוכר מעולם המסחר הקמעונאי, אם כי בו לפחות המוכר מזהיר את הקונה לבל יגע בסחורה, שכן אם ישבור אותה  – "נגעת? נסעת!". כחולבן לא טרחו אפילו להזהיר את הבוחר. הוטעית לחשוב שהפתק שלך בקלפי יביא להחלפת נתניהו ולשינוי מדיניות? הבעיה היא שלך, והפתק? שלנו.

מה שמאפשר את המנגנון האנטי-דמוקרטי הזה הוא שילוב אינטרסים בין פוליטיקאים חסרי-עכבות, תקשורת חסרת-סטנדרטים מקצועיים, וכמובן – קשרי הון-שלטון. אזרחים מודעים לא הופתעו כאשר בתקופת המשא ומתן שניהלו גנץ ונתניהו, דחפו כל כלי התקשורת המרכזיים את אג'נדת "ממשלת אחדות ומניעת בחירות רביעיות". זאת אף כי כידוע היו לגנץ אופציות עדיפות בהרבה, שלא כללו בגידה בבוחריו. אין להתפלא גם ש"סקרים" צצו רק בנקודות זמן קריטיות לקידום האג'נדה, ו"תוצאותיהם" תמכו בה. הסקרים הללו הראו כי "רוב תומכי כחולבן מעוניינים בכניסה לממשלה".

והנה, רק חודש מאוחר יותר, אותם סקרים מצביעים על צניחה דרמטית במספר המנדטים של אותה מפלגה. מה קורה כאן? האם "רוב מצביעי כחולבן" שינו את דעתם ב-180 מעלות פעמיים בתוך חודשיים? האם הם עברו מתמיכה חד משמעית בהחלפת נתניהו לתמיכה גורפת בחבירה אליו, ואז שוב הפכו את עמדתם בנושא הזה, החשוב ביותר על סדר היום הישראלי בשנה וחצי האחרונות (לפחות)?

והנה, רק חודש מאוחר יותר, אותם סקרים מצביעים על צניחה דרמטית במספר המנדטים של אותה מפלגה. מה קורה כאן? האם "רוב מצביעי כחולבן" שינו את דעתם ב-180 מעלות פעמיים בתוך חודשיים?

גם גדולי הציניקנים יתקשו להגן על נתונים שכאלה. למזלם, הם לא נדרשים לכך. מי בדיוק ידרוש זאת? חבורת הליכוד-כחולבן-עבודה-אגודה-ש"ס כבר עמוק בשלב היוון הנכסים. חבורת הטייקונים שדחפו למהלך מאחורי הקלעים, מיותר לומר, עוסקת בפדיית הז'יטונים וברכישת חדשים. והתקשורת ברובה משתלבת היטב במארג, מעניקה גיבוי למהלכים אנטי-דמוקרטים, מנפיקה סקרים, ניתוחים, פרשנויות ודעות ההופכות את הבלתי לגיטימי וה"לא יעלה על הדעת" של אתמול, למובן מאליו ואפילו המוצדק של היום.

הפוליטיקה אמורה להיות "שוק חופשי" של דעות. אבל ממש כמו בעולם הכלכלה, הפוליטיקה הישראלית כבר מזמן איננה שוק חופשי. הבוחרים הישראלים פועלים בשוק שבוי. החדשות הטובות הן שבעקבות השבר הנורא של סבב הבחירות השלישי, לפחות מאות אלפים, ואולי מליונים, כולל מצביעי ימין מובהקים שראו את רפי פרץ סוחר בקולותיהם בנזיד עדשים, ואת נתניהו מפר את הבטחותיו ומשאיר את בנט ושקד באופוזיציה, כל אלה נאלצים לחשב מסלול מחדש.

הדעת נותנת כי חלקים גדולים מתוך גוש הרוב הישראלי, אותם 62 מנדטים, לא יחזרו על הצבעתם. הם לא יולכו שוב שולל על ידי פוליטיקאים רודפי-שררה בכל מחיר. שיטת "נגעת-נסעת" חייבת להשתנות. הציבור ידרוש מנציגיו סטנדרטים אחרים של הוגנות, יושרה וקבלת החלטות.

המפתח לשינוי הוא מאבק נחוש בחסמים ובהטיות בשוק הדעות, ושינוי יסודי במנגנוני הקשר בין הבוחרים לנבחרים. מפלגות יידרשו להפוך למנגנוני-יצוג דמוקרטיים משוכללים ואמינים בהרבה מאלה הקיימים. החלטות קרדינליות כדוגמת הצטרפות לקואליציה צריכות לעמוד להחלטת הבוחרים בזמן אמת. הפלטפורמות הדיגיטליות והאנושיות המאפשרות זאת קיימות כבר מזמן.

התקשורת ברובה משתלבת היטב במארג, מעניקה גיבוי למהלכים אנטי-דמוקרטים, מנפיקה סקרים, ניתוחים, פרשנויות ודעות ההופכות את ה"לא יעלה על הדעת" של אתמול, למובן מאליו ואפילו המוצדק של היום

מה שמונע את מימוש רצונם האותנטי של הבוחרים הוא רצונם האינטרסנטי של הנבחרים. האם הבחירות האחרונות היו האחרונות שבהן יאפשרו הבוחרים את גזילת קולותיהם? זה בידינו.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית