אלא אינם ימים קלים להיות אזרח אמריקאי: יותר משני מיליון חולים בקוביד-19, קרוב ל-120000 מתים, משבר כלכלי שרק צפוי להחמיר בחודשים הקרובים, מחאה נרחבת נגד אלימות המשטרה והפליה גזעית ממוסדת, ממשל פדרלי שאינו מתפקד, וכמובן נשיא שכל מה שהוא נוגע בו נהרס.
התמונות ששודרו ברחבי העולם של מפגינים מתנגשים בכוחות שיטור ושל ביזה מחנויות יצרו רושם, שארה"ב הולכת בדרכה של ברית במועצות ומתפרקת לגורמים. המציאות, עם זאת, שונה. אין ספק שארה"ב עוברת משבר חריף, אבל היסטוריה נוצרת מרגעי משבר, כשהסדר הישן אינו מתאים יותר לרוח התקופה, וכשהבנה חדשה של המציאות פותחת אפשרויות לשינוי המתבקש. בכל הקשור למתח הגזעי בארה"ב השינוי שבאוויר הוא בשורה ענקית.
אין ספק שארה"ב עוברת משבר חריף, אבל היסטוריה נוצרת מרגעי משבר, כשהסדר הישן אינו מתאים יותר לרוח התקופה, וכשהבנה חדשה של המציאות פותחת אפשרויות לשינוי המתבקש
לפני שארחיב מדוע אני רואה במשבר הנוכחי פוטנציאל עצום לשינוי חברתי חיובי, כדאי להזכיר לכל אלו שגרים מחוץ לארה"ב וניזונים רק, או בעיקר, מדיווחים בתקשורת המקומית, שהתמונה שהם מקבלים מעוותת.
ישראלים מתלוננים פעמים רבות שהעולם מקבל תמונה בלתי מדויקת של ישראל בגלל ההתמקדות באירועים אלימים. מרבית הישראלים חשים כעס מוצדק כשזרים חושבים שפיגועים הם הנורמה בישראל, רק בגלל שזה מה שהם שומעים בתקשורת העולמית. זה אינו בהכרח עניין של גישה אנטי-ישראלית, אלא פשוט נטייה טבעית של בני אדם לגבש עמדות על בסיס המידע הכי זמין במוחם.
התמונות מארה"ב מתמקדות באירועים האלימים כי מטבעה התקשורת מתמקדת באירועים שמצטלמים היטב ושמייצרים רגשות עזים. סיקור כזה אינו משקף את התמונה הכוללת של האירועים. כתוצאה מכך זה לא מפתיע שזרים המביטים בתמונות מארה"ב יטו להכליל שמרבית ההפגנות אלימות ושבזיזה היא תופעה נרחבת.
המציאות שונה בתכלית: מרבית ההפגנות אינן אלימות בכלל, מספר הפכו אלימות לא בגלל המפגינים אלא בגלל אלימות השוטרים. מקרי ביזה, שכמובן פוגעים בסיכוי להשיג את מטרותיהם של מרבית המפגינים, הם מועטים ומבוצעים ע"י גורמי שוליים שמארגני ומשתתפי ההפגנות דוחים (לפעמים באופן אקטיבי). אני אלך צעד אחד קדימה, אני חושב שזה מפתיע שמרבית המפגינים מראים ריסון, שאין יותר מהומות ממה שראינו עד כה, ושאין הרבה יותר ביזה. אחרי הכול, אנו מדברים על אלפי הפגנות, מותנעות בזעם אדיר, נמשכות כבר יותר משלושה שבועות, ומרביתן אינן מובלות ע"י הנהגה מאורגנת.
המציאות שונה מהתמונה התקשורתית: מרבית ההפגנות אינן אלימות כלל, מעט הפכו אלימות לא בגלל המפגינים אלא בגלל אלימות השוטרים. מקרי הביזה מועטים ומבוצעים ע"י גורמי שוליים שנדחים (לפעמים אקטיבית)
קשה להפריד את ההערכות השליליות של האירועים בארה"ב מהתחושה הכללית שמעצמת-העל נמצאת במגמת ירידה. אכן, הרקורד האמריקאי בשני העשורים האחרונים אינו מרשים: מלחמות כושלות, אחריות למיתון עולמי, החלשתו של הסדר העולמי הליברלי ושל מוסדות בינלאומיים, וכישלון מחפיר להנהיג את העולם למאבק בשינוי האקלים. לא שארה"ב הייתה מושלמת לפני, גזענות ממוסדת נשארה חטא שארה"ב כשלה לטפל בו. הפסימיות לגבי עתידה של ארה"ב טבעית אם כן. אבל דווקא בתוך ים הספקות אני מוצא סיבות לאופטימיות.
עבורנו בארה"ב זהו רגע היסטורי. תחושת השינוי אינה רק באוויר, אלא שהיא ניכרת גם בחיים עצמם. ההפגנות אינן רק נחלת הערים המרכזיות והליברליות והן מתרחשות בכל רחבי ארה"ב בערים גדולות כקטנות. אפילו בפרבר שבו אני חי, מחוץ לפילדלפיה, אלפי אנשים יצאו להפגין.
הפרופיל של המפגינים גם הוא מיוחד, אלו אינן הפגנות של מיעוט שחור המלווה במספר קטן של מפגינים לבנים. זאת תנועה חוצת-זהויות, בה מפגינים לבנים משמשים פעמים רבות כמגן לחבריהם שאינם לבנים מפני אלימות השוטרים.
ובהיעדר ממשל פדרלי מתפקד, מדינות וערים אמריקאיות מכירות יותר ויותר ביכולתן להביא שינוי ברמה המקומית. הן אינן מחכות לממשל הפדרלי, אלא נוקטות צעדים פרקטיים לריסון המשטרה ולקידום צדק גזעי וחברתי. הנשיא יכול לצרוח עד מאה ולנסות לשמר את הסטטוס קוו המועדף עליו ועל תומכיו, אבל הסטטוס קוו הזה כבר אינו קיים – כי מרבית החברה האמריקאית עברה מהפכה תפיסתית. ההכרה בקיומה של גזענות ממוסדת היא צעד ענק לקראת תיקון חברתי. ההתגייסות של הקהילה העסקית לתמיכה בקריאות המפגינים לצדק חברתי היא אינדיקטור נוסף לשינוי התודעתי.
בהיעדר ממשל פדרלי מתפקד, מדינות וערים אמריקאיות מתחילות להכיר ביכולתן להביא שינוי ברמה המקומית. הנשיא יכול לצרוח ולנסות לשמר את הסטטוס קוו, אבל החברה האמריקאית עוברת מהפכה תפיסתית
למרות הנשיא הנוכחי, ובמידה מסויימת אולי כתגובה הכרחית לחוסר המוסריות שלו, ארה"ב משתנה לחיוב. המאבק בהטרדות המיניות הביא בשנים האחרונות, במידה רבה תודות לתנועת "גם אני", לשינוי חברתי עמוק. למרות שאפליית נשים רחוקה מלהיעלם, נשים היום יכולות להרגיש בטוחות יותר מגברים מנצלים כי החברה האמריקאית החליטה שאינה יכולה לסבול עוד את העיוות המוסרי הזה.
באופן דומה, מרבית החברה האמריקאית אימצה את התפיסה שלהט"בים זכאים לשוויון זכויות מלא, למרות ניסיונותיה של המפלגה הרפובליקאית לחסום את השינוי. כעת ארה"ב מתמודדת עם המורסה של ההיסטוריה הגזענית שלה. התהליך הזה מתקדם ללא סיוע של הממשל הפדרלי, אבל אם ג'ו ביידן ייבחר כצפוי לנשיא ה-46 של ארה"ב בינואר 2020, גם הממשל הפדרלי יתגייס לתיקון החברתי הנחוץ ויעזור לקדם צעדים פרקטיים.
אבל הסיבה הכי טובה להיות אמריקאי גאה היום היא שהדור הצעיר בארה"ב מאמין שהחברה האמריקאית זקוקה לתיקון. הדור הזה מבין טוב מקודמיו איך עיוותים חברתיים הופכים ממוסדים ונחוש לשפוך אור על עיוותים אלו. הוא מעורב יותר בפוליטיקה, יוצא לרחוב להפגין ואפילו מצביע.
זהו דור שלא רק שאינו מבין למה אנשים מופלים על בסיס גזע, דת, מין, או ארץ מוצא, הוא פועל להפסיק את העוולות האלו. ומסר השוויון של הצעירים (מרשים לראות איך רבים מהם מסוגלים לבטא את ערכיהם), במיוחד הקריאה לפלורליזם, מחלחל למבוגרים יותר.
אבל הסיבה הכי טובה להיות אמריקאי גאה היום היא שהדור הצעיר בארה"ב מאמין שהחברה האמריקאית זקוקה לתיקון, מבין טוב מקודמיו איך עיוותים חברתיים הופכים ממוסדים, ונחוש לשפוך אור על עיוותים אלו
אז כן, זוהי תקופה לא קלה לנו האמריקאים. המראות, לעיתים, שוברי לב. אבל היום יותר מתמיד אני גאה להיות אזרח אמריקאי, כי למרות כל המכשולים אנחנו בדרך הנכונה לתיקון חברתי. כשהמעמד הפוליטי כשל לקדם צדק חברתי בכלל, ולטפל באלימות השוטרים בפרט, הציבור האמריקאי התעורר, ובמסורת של כמעט 250 שנה יצא להביא את השינוי בעצמו. על זה אני גאה!
ד"ר ברק מנדלזון הוא ראש החוג למדע המדינה בהברפורד קולג׳. בין תחומי המחקר שלו אל-קאעדה והתנועה הג׳יהאדית, טרור, שחקנים לא-מדינתיים חמושים ומדיניות החוץ של ארה״ב. יליד ישראל, תושב ארה״ב, נשוי, אב לשלושה כלבים ולתינוק בדרך. כתב שלושה ספרים (האחרון: Jihadism Constrained: The Limits of Transnational Jihadism and What It Means for Counterterrorism) ועשרות מאמרים. גאוה מקצועית: מצוטט בהרחבה במגזין של דאעש באנגלית תחת הכינוי ״היהודי ברק מנדלזון״.
סופת החורף הארקטית URI שפגעה בחלקים גדולים במרכז ודרום ארה"ב בשבוע השלישי של פברואר, הביאה לטמפרטורות של הקפאה עמוקה בעיקר בטקסס, לנפילת רשת החשמל למספר ימים במקומות רבים במדינה, פגעה באספקת הגז, באספקת המים, ברשת הסלולרית, ובאינטרנט. הסופה הביאה למותם של מאות בני אדם שקפאו למוות, או שהורעלו מפחמן חד חמצני. הנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר .
סופת החורף הארקטית בטקסס פגעה באספקת החשמל, הגז, המים, ברשת הסלולרית ובאינטרנט וגרמה למאות לקפוא למוות, או הורעלו מפחמן חד חמצני. הנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר
בשיא הסערה, ב-14 עד ה-17 לפברואר, כשהטמפרטורות צנחו הרבה מתחת לאפס, היו כארבעה מיליון טקסנים מנותקים מחשמל. גם זרם המים לבתים שובש בשיא הסופה למספר ימים ומאות אלפים התבקשו להרתיח את המים לפני השימוש בהם מאחר שמתקני ההתפלה והטיהור סובלים ממחסור בחשמל. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הכריז על טקסס כאזור אסון.
טקסס העדיפה את השוק החופשי וקבלה משבר חשמל קטסטרופלי
הגורמים הרשמיים בטקסס ידעו שסופות חורף עלולות להשאיר את רשת החשמל במדינה פגיעה, אך הם השאירו את הבחירה להיערך למזג אוויר קשה בידי חברות החשמל – שרבות מהן בחרו שלא להשקיע בשדרוגים היקרים. זאת, בשוק אנרגיה שעבר דה-רגולציה והמבודד במידה רבה מרשת החשמל בארה"ב, מה שהשאיר את טקסס לבדה במשבר.
מומחי אנרגיה ומדיניות טוענים מזה שנים שהאופן שבו טקסס מנהלת את תשתיות החשמל שלה הוא מתכון בטוח לקריסה מערכתית. הם הטילו את האשמה בכישלון מערכת החשמל בסופה על המחוקקים ועל סוכנויות המדינה שלא שעו לאזהרות ממדעני האקלים לאחר הסופות הקודמות ולא הכינו את מערכת החשמל לאירועי מזג אוויר קיצוניים יותר. לדבריהם החלטתה של טקסס לא לדרוש ולא לחייב שדרוגי ציוד בכדי לעמוד טוב יותר בטמפרטורות החורף הקיצוניות, והבחירה לפעול במערכת חשמל מבודדת מרשתות אחרות במערכת החשמל בארה"ב, השאירה את טקסס לא מוכנה למשבר החורף.
לדברי רוברט מקלו מחברת הייעוץ מקלו ריסרץ":
"זהו חוסר הכנה שיטתי, זה לא במקרה, הם תכננו את התוצאה הזאת".
הגורמים הרשמיים בטקסס ידעו שסופות חורף עלולות להשאיר את רשת החשמל במדינה פגיעה, אך הם השאירו את הבחירה להיערך למזג אוויר קשה בידי חברות החשמל – שרבות מהן בחרו שלא להשקיע בשדרוגים היקרים
מה שגרם למשבר החשמל בטקסס לא הייתה בעיה טכנולוגית. וגם לא טורבינות הרוח הקפואות כפי שטענו רפובליקנים מובילים. תחנות כוח, צינורות גז, ורשתות חשמל פועלות היטב בקנדה, באלסקה, בצפון אירופה, בתנאי מזג אויר קשים מאלו שהיו בטקסס. לפי המבקרים, בשם דה-רגולציה ושווקים חופשיים, טקסס יצרה רשת חשמל ששמה דגש על מחירים זולים על פני שירות אמין.
לפי הוול-סטריט ג'ורנל, בעיית הליבה במשבר החשמל בטקסס נובעת מזה שספקי החשמל יכולים לגרוף רווחים על ידי אספקת חשמל ללקוחותיהם בטקסס, אך הם אינם נדרשים או חייבים לספק את החשמל ואינם עומדים בפני קנסות בגין אי אספקה החשמל בעיקר בשעת חירום ממושכת.
זה הוביל לפיאסקו שהשאיר מיליוני אנשים במדינה השנייה באוכלוסיית ארה"ב ללא חשמל, ללא מים, ללא תקשורת, במשך ימים.
סערה קשה שיתקה כמעט כל מקור אנרגיה, מתחנות כוח פחמיות, גזיות וגרעיניות ועד טורבינות רוח, מכיוון שבעליהן לא ביצעו את ההשקעות הדרושות לייצור חשמל בטמפרטורות נמוכות.
המחירים הגבוהים שמפעילים יכולים לגרוף בתקופות של שיא הביקושים היו אמורים להוות תמריץ מספיק עבורם להשקיע בשמירה על הציוד מפני מזג אוויר קשה, אבל זה לא מה שקרה.
כאמור לעיל, אחת הסיבות העיקריות לקטסטרופה בטקסס היא המבנה פיננסי למערכת החשמל בטקסס, המבוסס על השוק החופשי, שתכנן ויליאם הוגאן, פרופסור למדיניות אנרגיה גלובלית בהרווארד. האסטרטגיה פשוטה, ככל שהביקוש לחשמל עולה, כך גם המחיר עולה.
בתיאוריה, ברגעים של ביקוש גבוה לחשמל, כמו במשבר הקפאון הנוכחי בטקסס (פברואר 2021), עם טמפרטורות מתחת לאפס, המחירים הגבוהים מכריחים את הצרכנים להפחית את צריכת האנרגיה שלהם מכיוון שמחיר החשמל עולה והופך לבלתי משתלם.
ביוסטון, לדוגמה, מחיר החשמל נסק מ-22 דולר לכ-9,000 דולר למגוואט לשעה בשיא המשבר ביום השני ושלישי בתקופת הקפאון. עליה שהייתה אמורה להביא לצריכה מופחתת ולמנוע עומס יתר על תחנות הכוח.
מה שגרם למשבר החשמל בטקסס לא הייתה בעיה טכנולוגית או טורבינות הרוח הקפואות כטענת רפובליקנים מובילים. טקסס יצרה רשת חשמל ששמה דגש על מחירים זולים על פני שירות אמין
מה שלא היה משולב בתכנון ולא בגישה המבוססת על השוק הם התושבים. כיצד מצפים מבני אדם לחיות במזג אוויר ארקטי בטמפרטורות מתחת לאפס ללא חימום. ללא חשמל, וללא מי שתיה?
בעיצומה של הקטסטרופה בטקסס, אמר הוגאן לניו יורק טיימס כי שוק האנרגיה של טקסס תפקד כמתוכנן:
"זה לא נוח, זה לא נחמד, זה הכרחי".
שוק האנרגיה של טקסס אולי תפקד כמתוכנן לפי התפיסה הניאו-ליברלית ובשם דה-רגולציה ושווקים חופשיים, ותוך הקפדה מוחלטת על יישום הכלכלה הניאו-ליברלית, ללא פשרות, ללא גמישות וללא רחמים, אבל בשטח, מערכת החשמל קרסה ולא סיפקה חשמל.
עשרות האנשים מתו מהפסקות החשמל, כ-4 מיליון בתי אב בטקסס נשארו בלי חשמל, בלי חימום ובלי מים. משקי בית אחרים ניתקו עצמם מהחשמל בעקבות עלית מחירים זו, והנזקים החומריים מהסופה עלולים להגיע לעשרות מיליארדי דולר. עוד תכנון כזה עוד ניצחון כזה לתפיסה הניאו-ליברלית, ואבדנו.
על דברי הוגאן כתב אלי קוק:
"סוף סוף כלכלן שמבין ענין! השוק עובד אבל אנשים גוססים".
המשבר בטקסס מדגים את הבעיות המהותיות הכרוכות בסגידה ובאמונה המוחלטת בשוק החופשי. אנשים מתו בטקסס מכיוון שבמקום הסדרים כלכליים המשרתים את בני האדם, בני האדם נדרשו לשרת הסדרים כלכליים.
מה שלא היה משולב בתכנון ולא בגישה המבוססת על השוק הם התושבים. כיצד מצפים מבני אדם לחיות במזג אוויר ארקטי בטמפרטורות מתחת לאפס ללא חימום. ללא חשמל, וללא מי שתיה?
הנשיא לינקולן דיבר לפני כ-150 שנה על ממשלה שהיא של העם, על ידי העם, ועבור העם. אבל החל משנות ה–60 של המאה שעברה, מיעוט קטן של מיליארדרים הוציאו מיליוני דולרים להפצת הרעיון הליברטריאני, לפיו הממשלה היא הבעיה, והביא רבים מדי מהאזרחים להאמין שהשוק החופשי הניאו-ליברלי הוא סוג של ציווי מוסרי.
המשבר בטקסס צריך להראות לנו שלעולם אסור לתת לאליטות שהאינטרסים שלנו אינם בלבם, לשכנע אותנו שממשלה של העם, על ידי העם ובשביל העם – היא הבעיה, וכי השוק החופשי – הנשלט על ידי "חתולים שמנים", שאינם נותנים דין וחשבון לאזרחים רגילים, הוא התשובה. התשובה היא ממשלה טובה, ולא בלי ממשלה.
כאשר הפונדמנטליסטים של השוק החופשי חושבים שדה-רגולציה מרפאת את כל התחלואים, הם מתעלמים מבעיות שדורשות פתרונות שלעולם לא יהיו רווחיים (במיוחד לטווח הקצר) אלא רק משתלמים לטווח הארוך או משתלמים בדרכים אחרות.
חינוך, טיפול רפואי אוניברסלי והשקעה בשינויי אקלים לא ישלמו על עצמם באופן ישיר יותר ממה שהצבא, המשטרה, מחקרים בסיסיים הממומנים ע"י הממשלה וחקר החלל עושים.
במונחי השקעה, מדובר בהשקעות חכמות עם עלויות גדולות וחסרונות קטנים, כמו שההשקעה בגיבוי של רשת החשמל בטקסס היתה צריכה להיות. אולי האסון בטקסס יבהיר זאת לכולם.
את הדוגמה הטובה לקרדו, להצהרת-האמונה הניאו-ליברלית, נתן טים בויד, ראש עיריית קולורדו סיטי בטקסס, לשעבר, בציוץ מה-16 לנובמבר:
בעקבות דברים אלו בויד נאלץ להתפטר.
המשבר בטקסס צריך להראות לנו שאסור לתת לאליטות שהאינטרסים שלנו אינם בלבם, לשכנע אותנו שממשלה של העם, ע"י העם ובשביל העם – היא הבעיה, וכי השוק החופשי הנשלט על ידי "חתולים שמנים" הוא התשובה
הלקח לישראל ברור. הישמרו מפונדמנטליסטים של השוק החופשי מהתערבות ממשלתית, כמו פורום קהלת, המפרסמים מאמרים, תוכניות פעולה, והצעות חוק ברוח דברי טים בויד.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
בין הרבה מבוכות אחרות שפקדו את מחנה המרכז שמאל בחודשים האחרונים וחשפו את חולשותיו, סוגיית אבתסאם מראענה היא המביכה מכולן. כאילו לא למדנו כלום מתעמולת הימין ב-20 השנים האחרונות – משגרים בלון ניסוי עם קצת חומר נפץ, ואנחנו מחבקים אותו לחיקנו ונהנים מכל שבב וגיץ של שלבי הפיצוץ.
בין הרבה מבוכות שפקדו את מחנה המרכז שמאל בחודשים האחרונים וחשפו את חולשותיו, סוגיית אבתסאם מראענה היא המביכה מכולן. כאילו לא למדנו כלום מתעמולת הימין ב-20 השנים האחרונות
מאות ראיונות קיימו מועמדי ומועמדות מפלגת העבודה לכנסת ה-24 בשבועות האחרונים, אבל במערכות התקשורת שכבר הפסיקו לדבר אידאולוגיה, ערכים וחזון, על מה נותר לדבר מלבד הבלון ששיגרו לאוויר ליצני החצר מבלפור? אתם מתאריםות לעצמכן מצב שבו בן גוריון, רבין או פרס היו בכלל מתייחסים לדברים הללו ולא זורקים אותם בפרצופו של הימין?
באף אחד מהראיונות הללו, איש מנציגי המחנה הדמוקרטי-ליברלי לא התייצב איתן וחשף את ערוותם וריקנותם הערכית של אותם מפריחי בלונים. אמנם הקולות מתוך מפלגת העבודה לפסילתה של מראענה נותרו חלשים (הישג מרשים כלשעצמו), אבל ראינו הרבה התפתלות והתכדרות עצמית המעידה על בושה ותחושת אשם.
מרב מיכאלי פעלה בגבורה בשנה האחרונה וניכר שהציבור מעריך את זה. אף על פי כן, שאלה אחת פשוטה של אופירה וברקו הצליחה לעשות מה שהצעות לכניסה לממשלה, תביעה משפטית, הימור מסוכן על עתידה הפוליטי ובעיקר תחושת מיאוס מהמערכת המסואבת לא הצליחו לעשות.
התשובה לשאלת אבתסאם מראענה היא ברורה וצריכה להיאמר בראש מורם: "מה יותר מסוכן לעתידה של מדינת ישראל? עבריין שמואשם בפשעים חמורים ומכהן בתפקיד הבכיר ביותר במגזר הציבורי, תוך שיסוי וקריעה של המרקם החברתי ושחיקת הדמוקרטיה, או תסריטאית קולנוע שכתבה לפני 10 שנים פוסט והתנצלה עליו? במה אתם מתעסקים למען השם? חדלנו לבלוע את גיבובי המילים שלכם ואת מזימות כוורת בלפור שעובדת מסביב לשעון ביעילות שמעוררת פלצות".
במקום זאת, במהלך שאין דרך אחרת להגדירו מאשר מזוכיזם והפנמה של דיכוי אידאולוגי, מעדיפים רבים מאנשי מחנה המרכז שמאל לטמון שוב את הראש בערימת הרפש של הימין. להתחיל במסע תחקירים לעברה של פוליטיקאית מתחילה, שנכנסה לגוב האריות מתוך רצון אמיתי להילחם בשנאה ובפירוד בין יהודים וערבים. מפקפקים בה ובכוונותיה לדאוג לנשים הערביות שנמצאות בתחתית ההיררכיה החברתית, וצולבים את יושבת ראש המפלגה על שלא נכנעת להמון ולא גירשה את האיום הקיומי מקרב המפלגה שהקימה את המדינה.
התשובה לשאלת מראענה ברורה וצריכה להיאמר בראש מורם: "מה יותר מסוכן לעתידה של מדינת ישראל? עבריין שמואשם בפשעים חמורים ומכהן בתפקיד הבכיר ביותר או תסריטאית שכתבה לפני 10 שנים פוסט והתנצלה עליו?
כמה כעס ואכזבה. כעס על שלא הצלחנו להתעלות מעל סימון האיום הקיומי התורן של נתניהו (תמיד מדובר או באישה, או בערבי או בשילוב של השניים). אכזבה מכך שלא למדנו לקח ובחרנו לחבוט שוב בעצמנו, כמו אישה שמרגישה נאורה כי היא סובלנית כלפי בעלה המכה, שהרי יש לנהוג בו בחמלה ובהכלה. כמה טיפשות ששוב לא הבנו את גודל השעה וגודל הסכנה לדמוקרטיה ולדמותה של מדינת ישראל.
אור ארז הוא פעיל חברתי-פוליטי. עוסק בדוברות פוליטית של דמויות וארגונים במחנה המרכז-שמאל. חבר ועידה לשעבר במפלגת העבודה ואקטיביסט גאה. במהלך לימודי פוליטיקה וממשל ומזרח תיכון באוניברסיטת בן גוריון הספיק לארגן את ההפגנה הראשונה נגד נתניהו בבאר שבע, להיפגע מרכב חולף במחאת הפונדקאות ולקבל איומים על חייו כשארגן את מצעד הגאווה בעיר. מאמין בחופש ובשוויון. החלק המרגיע ביומו הוא צפייה במהדורת החדשות לאור נרות לפני השינה.
הטקטיקה של נתניהו
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם