"כאשר המטפל הסיעודי של אבא שלי הגיש מכתב התפטרות, לפני כמה שבועות, נכנסנו להיסטריה. אבל כששאלנו אותו מה קרה, הוא אמר שהוא רוצה העלאת שכר. הוא הודה בכנות שבמצב השוק הנוכחי בישראל הוא יכול להשיג עבודה בתנאים יותר טובים, ולא הייתה לנו ברירה אלא להוסיף לו לשכר החודשי".
כך, בלב כבד, מתארת ליאת – בת יחידה לשלמה, 76, חולה ריאות כרוני במצב סיעודי – את התלות של משפחתה במהגר עבודה מהודו שחי עם אביה בשנה וחצי האחרונות במרכז הארץ (שמות בני המשפחה בכתבה זו בדויים לבקשתם).
ליאת לא לבד. מעדויות נוספות שהגיעו לידי זמן ישראל עולה כי המחסור החמור בעובדים הזרים בתחום הסיעוד בישראל החריף בעקבות משבר הקורונה, והפך על פיהם את יחסי הכוחות בין המשפחות המעסיקות לבין המטפלים הסיעודיים.
בני משפחה מדווחים נוספים מדווחים כי המטפלים מודעים לכך שמספרם בארץ מועט, ושמספר האנשים הזקוקים להם מאוד, ורוצים לשפר את תנאי העסקתם.
בנסיבות אלה, נאלצות המשפחות להעלות את שכר העובדים – במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, זקנים סיעודיים קשים נותרים ללא טיפול חיוני.
חודשים של חיפושים
בחודשיים וחצי האחרונים מחפשת נעה, 34, מחיפה, מטפלת שתעזור לאמה הדמנטית, 72, שאיבדה באפריל האחרון גם את יכולת הניידות שלה.
מרגע שקיבלה נעה היתר להעסקת עובדת זרה היא החלה לראיין מטפלות, אבל לדבריה אף אחת לא הסכימה לקחת על עצמה את העבודה הקשה.
"זה לא שאני מראיינת אותן, הן מראיינות אותי", מספרת לי נעה. "הן שואלות שאלות, והן אלה שפוסלות את הצעת העבודה. "כדי להגדיל את הסיכוי שאחת מהן תטפל באמי, אני מציעה להן מראש תוספת של אלף שקל על שכר הבסיס. אבל ברגע שהן מבינות שאמא שלי צריכה סיוע גם כדי להתרומם, הן מוותרות".
נעה אומרת כי אביה, איש מבוגר וחולה בפני עצמו, הוא זה שמטפל כרגע באמה. "אני לא יכולה לעזור כי יש לי שני תינוקות בבית, ואנחנו חסרי אונים. מדי פעם אנחנו מצליחים להעסיק מישהי, אבל היא עוזבת אחרי כמה ימים, כי העבודה קשה. התחלופה הזו במטפלים מכניסה את כל המשפחה למצוקה קשה.
"אנחנו פותחים את הבית, את הלב, ובכל פעם מתאכזבים. אבל הכי קשה לאמא שלי, שחווה חרדות ומתקשה לקבל אנשים חדשים לחייה", היא מסכמת.
אלפי פניות של ילדים להורים הזקוקים למטפל מגיעות בחודשים האחרונים ללשכות ההשמה בארץ. צביקה רם, מנכ"ל ובעלים של סוכנות ג. מעוז שעוסקות בהשמת עובדים זרים לסיעוד, מספר כי משפחות רבות שנקלעו למצוקה.
לדבריו, "המחסור בעובדים זרים בענף הסיעוד קבוע וגדל משנה לשנה, כי תוחלת החיים מתארכת ומספר הקשישים הסיעודיים עולה. הבעיה היא, שאין במקביל עלייה במספר האשרות שמעניקה רשות האוכלוסין וההגירה לעובדים הזרים".
"זה לא שאני מראיינת אותן, הן מראיינות אותי. הן שואלות שאלות, והן אלה שפוסלות בסיכומו של דבר את הצעת העבודה. כדי להגדיל את הסיכוי שאחת מהן תטפל באימי, אני מציעה מראש תוספת של אלף שקל על שכר הבסיס"
רם, המשמש כנציג עמותת אחיעוז, המייצגת לשכות פרטיות שעוסקות בהשמת עובדים זרים לסיעוד בפיקוח רשות ההגירה, אומר כי חסר כוח אדם בענף.
"באחת מפגישות הזום שהשתתפתי בהן", הוא מספר לי, "אמר מנכ"ל רשות האוכלוסין, שלמה מור-יוסף, כי המחסור המובנה בשוק עומד על כ-10,000 מטפלים סיעודיים. לכך נוסף מחסור של כ-4,000 מטפלים חדשים, שלא הגיעו לישראל בתקופה הנוכחית בשל מגפת הקורונה".
ברשות האוכלוסין אומרים בתגובה, כי הם לא מכירים את המספרים אותם מציין רם, וכי הקביעה בנוגע למחסור בכוח אדם בימי שגרה אינה נכונה. עם זאת, הם סירבו להעביר לזמן ישראל מספרים מעודכנים.
רם אומר עוד כי מהגרי עבודה חדשים שמגיעים לישראל הרבה פחות בררניים בבחירת מקום העבודה – אך עכשיו פשוט לא מגיעים עובדים חדשים ש"יתפשרו" על מקום העבודה הראשון שלהם בישראל.
לדבריו, "הם מקבלים עבודה בשכר גבוה פי כמה וכמה מכפי שהיו יכולים להרוויח בארץ מוצאם, ולרוב שמחים בחלקם. אבל אחרי שהם נקלטים בקהילה המגובשת של העובדים הזרים כאן, הם לומדים להכיר את אופי השוק, מבינים שהביקוש כאן תמיד גובר על ההיצע, ומבקשים לשפר את תנאי העסקתם.
"בימי שגרה, השוק היה מאזן את עצמו באמצעות העובדים החדשים שנכנסו לארץ. אבל עכשיו אנחנו פשוט לא מצליחים לעזור למשפחות, במיוחד לאלה שגרות בפריפריה, ולמשפחות של מטופלים סיעודיים קשים".
המעסיק הוא בעצם קשיש סיעודי
ליאת אומרת כי ההעסקה של עובדים זרים בתחום היא לא רק סוגיה בריאותית או כלכלית, אלא גם מעמסה נפשית גדולה למטופל. "אבי הוא אדם צלול לחלוטין, שהתאלמן לפני הרבה שנים והתרגל לחיות לבד. להכניס הביתה בחור בן 30 מהקצה השני של העולם ולהיעזר בו לצרכים הכי פרטיים שיש לך, זה לא פשוט.
"בהתחלה גם חווינו קושי מוסרי כלפי בחור שעזב את אשתו וילדיו כדי להרוויח כאן כסף, ריחמנו עליו ותמיד היינו אדיבים אליו. היום, כשאבא שלי כל כך קשור למטפל שלו, אני מרגישה שהקערה מתהפכת ושיחסי הכוחות משתנים".
שכרם של מהגרי העבודה בישראל נקבע על פי כללי השוק החופשי. לרוב, מדובר בשכר בסיס שנע סביב 5,000 שקל. אך כאשר מוסיפים לסכום את הזכויות הסוציאליות (חופשות, פנסיה, דמי הבראה) ואת הוצאות המחיה של העובדים שמושתות על המשפחות, ההוצאה החודשית גבוהה מ-8,000 שקל.
"בהתחלה חווינו קושי מוסרי כלפי בחור שעזב את אשתו וילדיו כדי להרוויח כאן כסף, ריחמנו עליו ותמיד היינו אדיבים אליו. היום, כשאבא שלי כל כך קשור למטפל שלו, אני מרגישה שהקערה מתהפכת ושיחסי הכוחות משתנים"
"המחוקק מגן על העובדים הזרים, אבל נוצר כאן חוסר איזון מוחלט. מי שהחוק מכנה 'המעסיק', שלרוב נחשב למישהו עם כוח ושליטה, הוא בעצם קשיש סיעודי. במצב העניינים הנוכחי, הזכויות של העובדים הזרים פוגעות בזכויות האנושיות של הקשישים הישראלים", חושבת ליאת.
הפגיעה שעליה מספרת ליאת עשויה לבוא לידי ביטוי גם בהתנהלות בפועל של העובדים, שמוכתבת ישירות על ידי השוק הלא שוויוני.
כך לדוגמה, כשהעובד הזר מגיע לארץ, הקשיש הסיעודי מממן את הוצאות הטיסה ושאר ההוצאות הנלוות להגעתו. ואולם זמן קצר לאחר מכן, העובד רשאי להחליט שהוא עוזב את הקשיש לטובת עבודה קלה יותר או לטובת משכורת גבוהה יותר, והקשיש נותר עם הפסד כלכלי גדול וללא תחליף מידי למטפל.
גם התנהלות העובדים סביב היום החופשי שמגיע להם אחת לשבוע עשויה לעורר מחלוקת. במקרה שהמטפל מעדיף לעבוד ביום הזה, הוא מקבל מהקשיש תוספת שכר הקבועה בחוק. אלא שחלקם מעדיפים לעסוק ביום הזה בעבודות אחרות, מכניסות יותר. במקרים כאלה שוב נותר הקשיש הסיעודי לבדו, מבלי יכולת להסתדר, ונאלץ להעסיק עובד חלופי – שגם אותו קשה למצוא כיום.
אין למשפחות לובי
חשוב להדגיש כי הטענות של לשכות ההשמה ושל משפחות המטופלים אינן מופנות כלפי העובדים עצמם. "אנחנו לא רוצים לפגוע בזכויות של העובדים הזרים כי גם הם אוכלוסייה מוחלשת, ולגיטימי שהם רוצים לשפר את התנאים שלהם. אבל מחובתה של המדינה לעזור למשפחות שסובלות מזה", אומר רם.
"כפי שהמדינה מצאה פתרון להכניס פועלים זרים חדשים לענף הבנייה צריך למצוא פתרון גם לסיעוד. מכיוון שבעלי האינטרסים כאן הם לא קבלנים ואין להם לובי, אלא משפחות במצוקה, אין להן את האפשרות להשמיע קול", הוא מוסיף
מנתונים שמסרה לנו עמותת אחיעוז עולה כי ענף הסיעוד מוגדר על פי מספר ההיתרים שמנפיקה המדינה, ועל פי מספר החולים שהיא מגדירה כסיעודיים.
"כפי שהמדינה מצאה פתרון להכניס פועלים זרים לענף הבנייה צריך למצוא פתרון גם לסיעוד. מכיוון שבעלי האינטרסים כאן הם לא קבלנים ואין להם לובי, אלא משפחות במצוקה, אין להן את האפשרות להשמיע את קולן"
לפי ספירה זו, מגיע מספר העובדים הסיעודיים ל-70 אלף. בפועל, מועסקים בישראל 57 אלף עובדים סיעודיים. בימי שגרה נכנסו לארץ מדי חודש כ-800 עובדים חדשים, ועובדים שאשרת השהייה שלהם פגה היו חוזרים לארץ מוצאם.
להערכת העמותה, בנוסף ל-57 אלף עובדים חוקיים, שוהים בארץ כ-50 אלף עובדים ללא אשרה. כשמשפחה רוצה להאריך את אישור השהייה של המטפל, היא פונה לוועדה ההומניטרית של רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, אף שמבחינה חוקית היא אינה יכולה לאשר הארכת שהייה.
מה אומרות הרשויות
גורמים המקורבים לרשות האוכלוסין אמרו נאמר לזמן ישראל, כי הרשות לא תאכוף את החוק על עובדים סיעודיים שמטפלים במבוגרים, גם במקרה שאישור השהייה שלהם פג. עם זאת, כדאי לזכור כי העסקה בלתי חוקית לא מזכה את הקשישים בסבסוד שמגיע להם מהמדינה עבור העסקת עובדים זרים.
יחד עם זאת, התקשינו לקבל תשובה חד-משמעית לשאלה מה קורה עם העובדים שאשרת השהייה שלהם פגה בימים אלה, ושאינם יכולים לשוב לביתם.
נעה מחיפה מספרת כי מצאה שתי עובדות שאשרת העבודה שלהן פגה, והסכימו לעבוד עבור משפחתה. היא הגישה בקשה לקבל היתר עבודה עבורן לרשות האוכלוסין וההגירה, אבל שתי הבקשות נדחו.
"שתי העובדות לא אושרו. הערער שהגשתי בנוגע לאחת מהן נדחה על הסף והתשובה שקיבלתי הייתה, 'הדלת פתוחה בפנייך להעסיק מטפלת ישראלית'. זו בדיחה, הרי מיותר לציין שאין ישראלית שתסכים לבצע את העבודה הזו".
גם בלשכות ההשמה של העובדים הזרים מדווחים על קושי להאריך את היתרי העבודה החוקיים לעובדים כאלה. עם זאת, ברשות האוכלוסין וההגירה טוענים שלא קיימת בעיה כזאת.
"על פי בדיקתנו, נראה כי גם בתקופה הנוכחית, בה יש מגבלות כניסה של זרים מסיבות מובנות, קיימים אלפי עובדים זרים הניתנים להשמה אצל מטופלים סיעודיים", אומרים ברשות. "כך, בהתאם לנתוני הרשות קיימים כ-3,000 עובדים זרים ברי השמה בישראל. נבהיר כי מתוך הבנת הקושי של המטופלים הסיעודיים, פרסמה רשות האוכלוסין שורה של הקלות בדבר השמת עובדים זרים לסיעוד הנמצאים בישראל, לעבודה אצל מטופלים סיעודיים בעלי היתרי העסקה".
פנינו גם לשרה לשוויון חברתי וגמלאים, מירב כהן, שביררה את הסוגיה, ושבה עם ההסבר הבא: "לפי הרשות, על הנייר, מספר עובדי הסיעוד הזרים הסיעוד לא פחת מאז הקורונה. כמו כן, לפי הנתונים שלהם, יש היצע מספק של עובדים לחולים סיעודיים שגרים בביתם. נתונים אלה לא עולים בקנה אחד עם התלונות הרבות שאני מקבלת מחולים ומשפחות, תלונות זהות לאלה שעלו בכתבה".
מירב כהן: "לפי נתוני הרשות, יש היצע מספק של עובדים לחולים סיעודיים שגרים בביתם. נתונים אלה לא עולים בקנה אחד עם התלונות הרבות שאני מקבלת מחולים ומשפחות, תלונות זהות לאלה שעלו בכתבה"
לדברי כהן, "הבעיה הזו מצטרפת לכך שבשיא משבר הקורונה נאלצו החולים הסיעודיים ובני משפחותיהם לשלם על שהות העובדים הזרים בביתם, גם בסופי השבוע, שכן נאסר על העובדים לצאת החוצה מחשש להידבקות. כינסתי פורום שכלל בני משפחות של חולים וריכזנו את הבעיות מהשטח. על בסיס זה פניתי לשר הפנים וביקשתי להיפגש עמו בהקדם, כדי לייצר פתרונות למצוקות אלה.
"החולים ובני משפחותיהם מתמודדים עם מציאות קשה, כלכלית והן נפשית, ולצערי מדי יום אני פוגשת משפחות שחייהן התמוטטו על רקע הטיפול בבן משפחה. מחובתנו לספק לכ-170 אלף חולים סיעודיים רשת ביטחון טובה יותר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם