"מוחקים את ההיסטוריה – טירוף הפוליטיקלי קורקט של השמאל יוצא משליטה"

"ישראל היום", 10 ביוני 2020

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

העולם עובר טלטלה גדולה בעקבות הרצח האכזרי של ג'ורג' פלויד והמהומות שפרצו בעקבותיו. רוחות שינוי היסטוריות מנשבות בערוצי הוי-או-די והסטרימינג. ברשתות החברתיות אנשים עושים אנפולואו לגזענות. הורדת הסרט "חלף עם הרוח" והפלת הפסלים בכיכרות ערי המערב, הם צעדים מהוססים אך חשובים בכיוון הנכון.

חלילה לנו מלהתבשם מהישגים אלה! זה הזמן להתקדם הלאה ולערוך בדיקה יסודית של כלי ההבניה המרכזיים באמצעותם המשטר מעצב את התודעה הפריכה של ילדינו, ומנחיל לדורות הבאים את מערכת הערכים המעוותת והמניפולטיבית של ההגמוניה.

קריאה ביקורתית בשירי הילדים הפופולריים חושפת בפנינו בצורה בהירה את כל פגמי החברה שלנו: אלימות משטרתית, התעמרות במהגרי עבודה, אכזריות כלפי בעלי חיים, הטיות מגדריות, התמכרות לצרכנות, תרבות השיימינג, תזונה לא בריאה. הכל כאן, עם מנגינות קליטות וסרטוני אנימציה חמודים, שמסתירים את התוכן הארסי.

הנה, אם כן, עיון מחודש בכמה שירי ילדים אהובים, והמלצות כיצד לתקנם ברוח הזמן.

שניים סינים

הסיפור פשוט ונוגע ללב. שני סינים עם כינור גדול יושבים לתומם בצד הרחוב ומפטפטים בקול גדול. אנחנו לא יודעים אם זו פינת רחוב ליד ביתם בסין, או שהם בכלל מהגרי עבודה בישראל. אנחנו גם לא יודעים אם הם מתפרנסים בדוחק מנגינת כינור ברחוב, ורק עצרו להפסקה קצרה, או שאולי מדובר בכלל בנגני כינור מקצועיים בתזמורת פילהרמונית, שהתעכבו לפטפט בקול גדול, לפני שהם נכנסים לקונצרט.

אבל עוד לפני שהשאלות החשובות הללו מתבררות, מתחוללת תפנית דרמטית ואלימה, המתוארת בשיר בצורה לאקונית וחסכנית. "בא שוטר גירש אותם וזה הכל". לא נמסרים פרטים נוספים. מה זאת אומרת "וזה הכל"? האם שוב הוטל צו איסור פרסום על הפרשה? האם השניים גורשו כי הם סינים? האם השוטר עצר אותם רק בגלל ש"פטפטו בקול גדול" בלי רישיון? האם הופעל כוח במהלך המעצר? האם שני הסינים הם מתנגדי משטר? האם זכויותיהם נשמרו? קשה לדעת.

דבר אחד ברור: מדובר בשיר מצמרר, שמעודד – גם אם במשתמע – אלימות משטרתית ופגיעה בזכויות אזרח, בין אם השוטר הוא נציג המשטר הסיני הדכאני, ובין אם הוא איש משטרת ההגירה הישראלית.

המלצה: להשמיט את מוצאם הלא רלוונטי של שני נגני הרחוב ולתקן את שורת הסיום. "שניים מוזיקאים מובטלים עם כינור גדול, ישבו בצד הרחוב ופטפטו בקול גדול, בא שוטר גירש אותם באלימות וזה הכל"

יש לנו תיש
החמור הקטן
עגלה עם סוסה

היחס המחפיר לבעלי חיים חייב להשתנות. אחרי התיש החמוד רודפים "במקל, בסרגל, מה שבא ליד". המקרה של החמור הקטן קיצוני אפילו יותר. הוא הולך אל הגן כי שכח כבר מזמן טעמו של תלתן "ופגש בגנן שעבד שם מזמן, וטעם המקל על גבו הקטן".

שוב המקל הזה! שוב האכזריות השרירותית הזו! נמאס!

גם הסוסה שרתומה לעגלה "בשדה תרוץ, על גדותיה עמוסה בחציר קצוץ", וכאילו לא מספיק שמעבידים אותה בפרך יושב העגלון אטום המבט ושר לעצמו "ואני יושב למעלה, לשמאלי מושכות, היי דיו דיו, כך אקרא לה, ובידי השוט".

המלצה: להעיף את המקלות, הסרגלים והשוט, להגיש לבעלי החיים חציר ותלתן כאוות נפשם בתנאי חופש מרביים. להקל על הסוסה האומללה, ולשלוח את העגלון עם השוט לעבודות שירות למען הקהילה.

אני אוהב שוקולד

השמנה בקרב ילדים ובני נוער היא בעיה חברתית חמורה, ששכיחותה עולה בצורה דרמטית בעולם ולא פוסחת גם על ארצנו. מעבר לבעיות הרגשיות והחברתיות שהיא גורמת, השמנת-יתר בגיל צעיר יכולה להוביל לתסמונות מטאבוליות חמורות בבגרות. תופעות שנחשבו בעבר נדירות מאוד אצל ילדים – כמו סוכרת ולחץ דם גבוה – הופכות חיזיון נפרץ בשנים האחרונות, כשעוד ועוד ילדים סובלים מהשמנת-יתר.

דו"ח מיוחד על הנושא מטעם ארגון הבריאות העולמי קובע כי "ילדים רבים גדלים בסביבה המעודדת עלייה במשקל והשמנה. הילדים הנפגעים הם בעיקר ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה. חברות רבות משווקות מוצרים לא בריאים ומשקאות ממותקים הידועים כגורם מרכזי בגרימת השמנת היתר של הילדים".

קשה לחשוב על "סביבה המעודדת עלייה במשקל והשמנה" יותר מהשיר "אני אוהב שוקולד" של "הכבש ה-16". הילד בשיר מספר על אהבתו לשוקולד, עוגות גבינה, ארטיק, סוכריות, תות גינה – ואם כל אלה לא פוצצו אותו בסוכר ברמות שיכולות למוטט פיל צעיר, הוא מקנח ב"שקיות עם דברים טובים".

המלצה: להשאיר את תות הגינה ולמצוא חלופות בריאות יותר. קייל, חסה מסולסלת, קישואים, נבטים, אגוזים, טופו, ודברים נוספים שיכולים לשמח ילדים, בלי לפגוע בבריאותם. כמו כן מומלץ לפתוח את הבית השלישי ולאפשר לילדים לבחור בין השורה הנוכחית "אני אוהב את אמא ואת אבא גם" לאפשרויות נוספות כמו "אני אוהב את אמא ואת אמא גם", "אני אוהב את אבא ואת אבא גם", "אני אוהב רק את אמא" או "אני אוהב רק את אבא".

הילדה הכי יפה בגן

נישאר ב"כבש ה-16", אלבום שהוא אוסף של הבניות פטריארכליות, אלימות ודכאניות, המדירות מיעוטים ופוגעות באוכלוסיות חלשות. בשיר הזה קשה לדעת מאיפה להתחיל בכלל. הכותב – גבר אשכנזי מבוסס, כמובן – מציב מודל יופי בלתי אפשרי כפסגת השאיפות של "הילדה". היא לא סתם יפה. היא "הכי יפה בגן". היא מושלמת, והוא מפרט: העיניים שלה הכי יפות בגן, הצמה שלה הכי יפה בגן, הפה שלה הכי יפה בגן.

ואת המילים הללו שם הגבר בפיה של ילדה אחרת, שניתן להבין שהיא לא ילדה יפה במיוחד. אבל על פי השיר היא לא מביטה בילדה הכי יפה בגן כשהיא אכולת קנאה, אלא שואבת ממנה השראה! "כשהיא מחייכת גם אני מחייכת". באמת? השמחה של הילדה הכי יפה בגן – זו שמן הסתם תהיה בעתיד מין רותם סלע או גל גדות, תרוויח מיליונים מיופיה ותמשיך לעורר קנאה כשתגיש תוכניות פריים טיים ותככב בסרטים ובקמפיינים – היא-היא מקור השמחה והאושר של הילדות האחרות בגן, שלא זכו ולא יזכו להיות יפות כמוה?

והזוועה לא נגמרת כאן – הילדות שמביטות בילדה הכי יפה בגן לא מסוגלות להבין "איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?". כי בעולם אכזרי, תחרותי ולא הוגן כמו העולם המתואר בשיר, מתברר שאין בכלל מקום לרגשות שליליים, לדיכאון, לחולשה. ואין הנחות, גם לא לילדה הכי יפה בגן. היא חייבת לחייך תמיד. חלילה לה להיות עצובה.

המלצה: לא לשיר. יש לשקול נקיטת צעדים נגד יהונתן גפן ויוני רכטר.

הסבון בכה מאוד

תרבות השיימינג היא אחת הרעות החולות של זמננו. בשיר הזה, כל חטאו של הילד דני הוא שהוא "מלוכלך". זה מספיק כדי להרוס את חייו. "אם יבוא היום לגן, מי ייתן שלום לדן? כל אחד ישאל מי זה, מלוכלך כזה כזה?". השיר מעודד במפורש הטלת חרם, ביזוי ושיימינג, עד שגם מי שמחבבת את דני, כמו הילדה הדסה הקטנה, "תסתתר אז בפינה, לא תכיר אותו בכלל, כלל וכלל".

הדסה הקטנה לומדת כבר בגיל צעיר, שמסוכן לצאת נגד דעת הרוב ולשלם מחיר על עקרונותיך. עדיף להסתתר בפינה ולקוות שהרעה תחלוף.

המלצה: לאפשר לדני המלוכלך להגיע לגן, לשחק עם כולם ולזכות בליבה של הדסה הקטנה.

במדינת הגמדים

שיר הלל מקומם למיליטריזם, המתאר את המלחמה כאירוע מסעיר, מלהיב, במקום כגזרת גורל, שיש לעשות הכול כדי להימנע ממנה.

המלצה: לשנות את השורה "המתופף מכה בעוז על חצי קליפת אגוז / וישיר מה טוב ומה צאת יחדיו למלחמה" בשורה "המתופפ.ת מכה בעוז על חצי קליפת אגוז / וי.תשיר מה נורא צאת יחדיו למלחמה"

שימי ידך בידי

היא לא שלך. אתה לא שלה. בני אדם הם לא רכוש או סחורה בשוק. השיר גם לא מתאים לכללי הריחוק החברתי שהם צו השעה וככל הנראה יישארו עמנו עוד זמן רב.

המלצה: לתקן ל"גע.י במרפקך במרפקי / אני לא שלך ואת.ה לא שלי / היי היי גלי.ה בת.ן הרים יפהפה.יה"