אביגדור ליברמן מצליח לטלטל את המערכת, אין לכחד. הוא חסר מנוח, עובד כמו אחוז תזזית, עושה סדר יום, ממציא כל יום את עצמו ואת המפלגה שלו מחדש, גם אם במבול המסרים שהוא ממטיר יש סתירות לוגיות ודברים הפוכים ומהופכים.

מי זוכר היום שליברמן פירק את הממשלה הקודמת, בנובמבר האחרון, בגלל הכסף הקטארי? מי זוכר שליברמן הקדים את הבחירות לפני שלושה שבועות בגלל חוק הגיוס, שלפתע נעלם לגמרי מסדר היום? מי זוכר את חמשת הלאווים של ליברמן אחרי הבחירות באפריל, שבהן זכה בחמישה מנדטים, וביניהן הדרישה לראשות ועדת הפנים בכנסת?

היום ליברמן ממציא את המשבר הכלכלי החמור ואת הסכנה לקרנות ההשתלמות שמחייבים לדעתו הקמת ממשלת חירום כמו לפני מלחמת ששת הימים, לא פחות, ושהוא עצמו התנגד לה רק לפני חודש.

ליברמן מתכוון לכפות ממשלה משותפת בין הליכוד וכחול-לבן לטובת המלחמה בגירעון הלאומי שליברמן עצמו ביקש להעמיק עם הפנסיות האדירות שדרש. ליברמן אפילו מוכן להמליץ על בני גנץ, שרק לפני שבועיים הוא שלח אותו להקים קואליציה עם דובי הקוטב הצפוני.

את רעש האדמה הפוליטי הזה ליברמן היה צריך לעשות ב-10 בספטמבר, שבוע ימים לפני יום הבחירות. אפשר והאימפקט על הבחירות היה מיידי, בעיקר אצל אלה שמדמיינים לעצמם ממשלת אחדות גדולה, בלי החרדים ומפלגות קטנות אחרות מימין ומשמאל, ויש רבים כאלה. ליברמן היה יכול לזכות בדיבידנדים לא רעים בקלפי.

אבל אנחנו ב-17 ביוני, בדיוק שלושה חודשים לפני הבחירות. ביולי-אוגוסט איש לא יהיה כאן, ומי שיישאר יימס מחום, או ייסע לחופשה בארץ. בספטמבר, איש כבר לא יזכור את השטויות של ליברמן.

אנחנו ב-17 ביוני, בדיוק שלושה חודשים לפני הבחירות. ביולי-אוגוסט איש לא יהיה כאן, ומי שיישאר יימס מחום. בספטמבר, איש כבר לא יזכור את השטויות של ליברמן

ולמה שטויות? כי ליברמן לא יכול לכפות ממשלת אחדות גם אם ימליץ על גנץ; כי גנץ לא יכול להקים ממשלה גם אם ליברמן יהפוך אותו למנהיג עדר הדובים המשותף של כחול-לבן וישראל ביתנו; כי נתניהו לא יסכים לשבת בממשלת אחדות עם גנץ, יאיר לפיד, בוגי יעלון וליברמן, ובעצם להניח את ראשו בחיקם של ארבעת החבר'ה האלה שכידוע מתים עליו; וגם הם לא יסכימו לשבת איתו.

שנת הבחירות מתחילה באמצע ספטמבר, אם נשתמש בשיר של אסתר שמיר, וליברמן יאלץ אז לנפק רעיונות טובים לזמן ולמקום ההוא מעבר לקיץ. אולי הוא ימחזר את סיפור האחדות והמשבר הכלכלי, אולי יחזור לחוק הגיוס, אולי ישלוף את תורת הטרנספר החביבה עליו, ואולי יתקוף את המשטרה והפרקליטות כפי שעשה במהלך שנים ארוכות, כשהיה על תקן נחקר מתמיד.

ואולי איש לא ישים אז לב לליברמן, כי המדינה תהיה עסוקה בגימיקים של מפלגות אחרות, בשימוע המתקרב של ראש הממשלה, או באירוע ביטחוני (סוריה? עזה?) או מדיני (עסקת המאה?). בינתיים, ליברמן עושה כותרות חביבות – וגם זה משהו בפוליטיקה המקומית, שקצת המאיסה את עצמה ב-30 במאי, יום פיזור הכנסת.