השנה הנוכחית, כמו אחרות קודמות לה, היא שנת ארועים ותהפוכות שהשלכותיהם מי ישורנו. כך היה ב-1989 (מכיכר טיאננמן עד להפלת חומת ברלין, ולאחריה), כך ארע ב-2001 (הפגיעה במגדלי התאומים בניו יורק), וכך גם קרה ב-2011 ("האביב הערבי") וב-2015 (פתיחת שערי אירופה להמוני פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה ומהמזה"ת).
מכל אחת משנים אלה נותרו תמונות ל"אלבום" האנושי, תמונות שנחרתו בזיכרון הקיבוצי – הצעיר הניצב לבדו מול הטנקים בטיאננמן, האנשים המטפסים על חומת ברלין או ה"חוצבים" שברי לבנים מתוכה, המטוס ה"נתקע" באחד ממגדלי התאומים, וכו'.
בשבועות האחרונים אנו צופים במערכה נוספת ב"מחזה" בן מאות שנים, ששני תחומים עוברים בו כחוט השני: יחסי לבנים-שחורים ויחסי משטרה-קהילה. הפעם מדובר באחת המערכות העוצמתיות ביותר ב"מחזה". להלן שלוש תמונות, מועמדות ל"אלבום". מן הסתם, רובנו ראינו תמונה זאת או אחרת מתוכן ואולי אף דנו בה. עם זאת, כמו ב"רשומון", להלן מוצגת זווית נוספת להתבוננות בתמונות.
בשבועות האחרונים אנו צופים במערכה נוספת ב"מחזה" בן מאות שנים, ששני תחומים עוברים בו כחוט השני: יחסי לבנים-שחורים ויחסי משטרה-קהילה. הפעם מדובר באחת המערכות העוצמתיות ביותר ב"מחזה"
תמונה 1: מיניאפוליס, מינסוטה, ארה"ב, 25 במאי 2020
תמונה ראשונה – מיניאפוליס, מינסוטה, ארה"ב, 25 במאי 2020:
תמונה שגרתית לכאורה בארה"ב – אדם הורג אדם אחר, אדם לבן הורג אדם שחור, שוטר הורג אזרח. ובכל זאת, הפעם ההדים למעשה והתגובות והיקפן, חורגים מהתגובות על רוב המקרים בעבר. מדוע במקרה זה לא "עברו לסדר היום"? יותר מכול – בגלל האמצעי לביצוע המעשה.
אם נרחיב את היריעה למישור הבין-לאומי, הרי שנוכל להשיב על דרך הצמצום: אין מדובר בחדר ממוזג, שמשוגר דרכו מל"ט למרחק מאות ואלפי ק"מ; אין זו "מכה קלה בכנף המטוס" שחג מאות ואלפי מטרים מעל מטרה אי-שם, שפצצה מושלכת אליה מעל; אין זה "תותח קדוש" היורה ממרחק קילומטרים אל עבר מטרה כלשהי; אין זה אפילו ירי מרובה ומאקדח, כשיש מרחק מסוים בין היורה ל"מטרה", והפעולה מסתיימת בשבריר של שנייה.
מדובר במגע פיזי בין הורג להרוג (אמנם לא בידיים חשופות – ידיו של המוציא לפועל עטו כפפות והיו טמונות בכיסיו, אבל בכל זאת). המגע היה ממושך (שמונה דקות וארבעים ושש שניות), כאשר בשלוש הדקות האחרונות הקורבן היה מחוסר הכרה, ולקראת סיומן לא היה עוד בין החיים.
התהליך צולם, תועד והופץ. התמונה המצולמת והחרותה בזיכרון הקיבוצי, היא בעלת משמעות סמלית – אדם לבן "רוכב" על אדם שחור, שוטר (דרק שובין) רומס את זכויותיו ואנושיותו של אזרח (ג'ורג' פלויד): ברכו השמאלית של השוטר הלבן מועכת את צווארו של האדם השחור, עד שהוא נופח את נשמתו.
ראיית הסרטון, צפייה בצילומים, וקריאת העובדות, עוררו לתחייה את תנועת המחאה של השחורים בארה"ב, "יש משמעות לחיי שחורים". ואין הבהרה טובה יותר לשמה של התנועה מן השאלה-טרוניה הכואבת, "האם זה מה ששווים חייו של שחור? 20 דולר?!", שפילונייז, אחיו של הקורבן, הציג בפני ועדת המשפטים של בית הנבחרים האמריקני (מעצרו של ג'ורג' פלויד הגיע בעקבות תלונה של זבן במרכול, כי קיבל מידיו שטר כסף מזויף).
התהליך צולם, תועד והופץ והתמונה המצולמת והחרותה בזיכרון הקיבוצי היא בעלת משמעות סמלית – אדם לבן "רוכב" על אדם שחור, שוטר (דרק שובין) רומס את זכויותיו ואנושיותו של אזרח (ג'ורג' פלויד)
באימרה אחרת של פילונייז הדהדו דבריה של ג'יאנה, שנותרה יתומה מאב בהיותה בת שש: "אבא'לה שינה את העולם". ואכן ג'ורג' פלויד הפך לסמלה הטרי של תנועת המחאה ההמונית. קריאותיה ופעילותה של תנועת "יש משמעות לחיי שחורים" בגנות הגזענות ודיכוי השחורים, סחפו המונים לעצרות, להפגנות ולצעדות מחאה ברחבי ארה"ב, ובהמשך – ברחבי העולם, ובמיוחד במדינות המערב הדוברות אנגלית.
אולם עלינו לזכור שהארוע והשתלשלות העניינים אחריו, לא היו באים לעולם אלמלא "האדם השני" בתמונה (והוא היה "מאד" בתמונה) – השוטר דרק שובין. אולי כמרכיב אירוני בסיפור המעשה, האיות הלועזי של שם משפחתו זהה לזה של ניקולא שובן (CHAUVIN), החייל בצבא נפולאון שהמושג שובניזם נגזר משמו. השוטר ממינאפוליס עירה "דם חדש" למושג בן 200 השנים.
התצלום המופץ ביותר מארוע זה, דוחס את שובין ל"חליפת שלושה חלקים": קרקפת-פנים-גפיים. הקרקפת והגפיים יוצרים זיהוי מסוים, כשהפנים מקנים נופך נוסף: משקפי השמש ישובים בקדמת הקרקפת, הברך השמאלית מקובעת אל צווארו של פלויד ולוחצת עליו בעוצמה, "עד מוות", בעוד יד שמאל מונחת בכיס המכנסים. התנוחה אומרת אי-אכפתיות, אדישות, שוויון נפש (ואולי להעברת התחושה, עדיף לפנות לנוסח הצרפתי – נונשלנס). לעומת זאת פניו מביעים משהו שונה במקצת – הם מופנים, ככל הנראה, אל עבר צופים המבקשים על חיי האדם המיוסר תחת ברכו; מצחו קמוט; ועיניו מביעות שילוב בין תמיהה ותרעומת, כאילו בא לומר: "מה אתם רוצים? אל תפריעו, תנו לעבוד בשקט".
פניו מופנים, ככל הנראה, אל עבר צופים המבקשים על חיי האדם המיוסר תחת ברכו; מצחו קמוט; ועיניו מביעות שילוב בין תמיהה ותרעומת, כאילו בא לומר: "מה אתם רוצים? אל תפריעו, תנו לעבוד בשקט"
תמונה 2: בריסטול, דרום-מערב אנגליה, 7 ביוני 2020
ה"מפגש" הקטלני בין ברכו של שובין לצווארו של פלויד, יצר תגובת שרשרת של עצרות, הפגנות וצעדות מחאה בכל רחבי ארה"ב, ובהמשך – פעולות הזדהות בעולם כולו, ובמיוחד בבריטניה. אחת מהפגנות אלה נערכה בבריסטול, ושאול אדר הקדיש כתבה עשירה וצבעונית לעיר זאת, למעמדה בסחר העבדים, ולהפלת פסלו של אדוארד קולסטון והשלכתו למימי הנמל.
בין אם נתייחס לתמונה המתעדת את הפלת הפסל מעל כנו במרכזה של בריסטול, בין אם נתבונן באחת מן התמונות הרבות של רגע השלכתו למים, נראה בליל של דמויות רבות, "מסיכות קורונה" על פני רבות מהן, זו מסתירה את זו, דמות אחת מכסה על האחרת, ידי אחדות מן הדמויות אוחזות במצלמה או בטלפון נייד, הדמויות הרחוקות יותר מטושטשות ונעלמות לחלוטין, כי המצלמים התמקדו בפסל עצמו. אין "גיבור" מלבדו.
עם זאת, בשני האתרים המרכזיים בפרשיית הפסל, ובתמונות שהתקבלו מהם, בולטת אי-נוכחותם של שוטרים. אם במינאפוליס, פעולת השוטר ("האיש הרע") הניעה את המהלך ואת השלכותיו, בבריסטול העדרותם של שוטרים איפשרה להפיל את הפסל שמשקלו כחצי טונה, לגרור אותו לאורך רחובותיה של העיר, מרחק של 600-500 מ' – מצעד שנמשך 83 דק' – ולהשליכו למים.
האדם שהותיר את השוטרים "מחוץ לתמונה", הוא רב-פקד אנדי בנט, מפקדה של משטרת העיר. החלטותיו בשטח ושחרור חרצובות לשונו בשעת הארוע, לצד כנות דבריו לאחר מכן, זיכו אותו ב"חמש דקות התהילה שלי". השבח לקצין הובע בעל-פה, במאמרים וברשתות חברתיות, אך היו עליו גם התקפות מצד גורמים פוליטיים שמרניים, עד כי היו מי שחששו שמא יפוטר. אל דאגה, הוא נותר על כנו (בניגוד ל"אדוארד קולסטון").
אם במינאפוליס, פעולת השוטר ("האיש הרע") הניעה את המהלך והשלכותיו, בבריסטול העדרות שוטרים איפשרה להפיל את הפסל שמשקלו כחצי טונה, לגרור אותו לאורך רחובות העיר – מצעד שנמשך 83 דק' – ולהשליכו למים
בזמן אמת, רב-פקד בנט "נתפס" במצלמת וידאו, אומר לאחת המפגינות: "הוא [אדוארד קולסטון] היה אדם בן זמנו, אבל עכשיו הוא מחוץ להיסטוריה. אולי הגיע הזמן שהפסל יסולק". לאחר מכן, הפיק דברי הסבר רוויי פתיחות וכנות, המאפשרים ביקורת על החלטותיו ועל שיקול הדעת שהוביל אליהן.
ההסבר כלל שלושה רכיבים:
- למשטרה לא היה מידע מוקדם על הכוונה להסיר את הפסל, והיא לא לקחה אפשרות זאת בחשבון. מנגד, מפילי הפסל תכננו את המהלך, והיו מצוידים היטב. כך סיימו פעולתם בתוך שתי דקות.
- לאחר שהפסל הוסר, ומסע גרירתו החל, בנט סבר שהעמדת 80 השוטרים שברשותו אל מול כ-10,000 מפגינים נחרצים בכוונתם, היתה מסכנת את שלומם של אנשיו.
- להערכתו, התנגשות בין המשטרה למפגינים היתה יוצרת תהו ובהו ברחבי העיר, "כאשר הכלכלה שלנו הרוסה מווירוס הקורונה. האם אתם יכולים לדמות לעצמכם את כל העסקים המסכנים האלה אם חלונותיהם ינופצו בגלל תסכול? […] הייתי מודע עד מאד למה שזה יכול לגרום לעתידה של כלכלת התיירות שלנו. כל זה חלף במוחי".
כך נחסכו מראות של אלימות ודם, ואיש לא עוכב או נעצר במהלך המסע. אולם להצלחתם של המפגינים היו השלכות שהשלימו את השלכות הארוע במינאפוליס. השפעותיהם של שני המאורעות גלשו למדינות ולעמים רבים ביבשות שונות: הורחב הדיון העוסק במרחב הציבורי ובמאפייניו – נוכחותם של פסלים ואנדרטות, שמות רחובות וכיכרות ושל מוסדות השכלה, תרבות ואמנות, שמנציחים ומעניקים נופך אוהד לדמויות ולמאורעות שמכילים מאפיינים של הפליה וגזענות, שנאת האחר והמיעוט, התעמרות ביחידים, ושעבודן של קבוצות מוחלשות. כמו כן, הוגברה הבחינה מחדש של תולדות הקולוניאליזם, תפקידו והשלכותיו, ונבדק אופן ההתייחסות לעבר זה על כל היבטיו.
תמונה 3: לונדון, בירת הממלכה המאוחדת, 13 ביוני 2020
לאחר הארועים בבריסטול, והסרת פסלים במקומות אחרים, אנשי הימין הקיצוני "קפצו על העגלה", בשומעם על ההפגנה שתנועת "יש משמעות לחיי שחורים" מארגנת בבירה. הם הכריזו על כוונתם לגונן על פסלו של צ'רצ'יל ועל האנדרטה לחללי המלחמות.
לא מניה ולא מקצתיה. כשהתארגנו במקום, מיהרו להפגין לעיני כול את אלימותם וגסותם. הם פצחו בשירים מתחתית הביבים הגזעניים, השמורה לסוג מסוים של אוהדי כדורגל. בורותם משולחת הרסן באה לביטוי בהצדעות במועל יד בקרבת האנדרטה לחללי המלחמות ועל-יד פסלו של וינסטון צ'רצ'יל (מזל שעיריית לונדון כיסתה פסל זה מבעוד מועד מחשש להשחתתו. כך "צ'רצ'יל" לא "חזה" במסכת הביזוי שסבבה אותו). הם גם התעמתו עם המשטרה, ולבסוף הותירו 23 שוטרים פצועים ו-113 מחבריהם במעצר.
אנשי הימין הכריזו על כוונתם לגונן על פסל צ'רצ'יל ועל האנדרטה לחללי המלחמות, אך מיהרו להפגין את אלימותם וגסותם. בנוסף, התעמתו עם המשטרה והותירו 23 שוטרים פצועים ו-113 מחבריהם במעצר
לעומת זאת העצרת וההפגנה של "יש משמעות לחיי שחורים" עברו ללא עימותים, התנגשויות ומעצרים. אולם היה מקרה אחד חריג, שסיכן את המשתתפים בהידרדרות לאלימות. אנשי הימין הקיצוני "שכחו" את אחד מחבריהם, שמצא עצמו מבודד בלב המפגינים לזכויות השחורים. צעירים אחדים החלו לדחוף אותו ולהכותו, ומשנפל ארצה, בעטו בגופו.
אך לפתע, יש מאין, צצו אנשי "אחוות חברים" – חמישה שחורים תושבי לונדון, "מלאכים שומרים", שהחליטו להגיע להפגנות, כדי למתן צעירים שמקצינים ולמנוע אלימות בקרבם. הם פרצו את מעגל המפגינים, אחד מהם אחז בנאו-נאצי הפצוע, והניפו כ"שק קמח" על כתפו, וארבעת האחרים סוככו על חברם, שפילס דרכו כדי להגיע בשלום אל מאחורי חומת השוטרים החיה הגובלת באזור ההפגנה.
אולם מעבר לעוצמת המעשה, הנאצל כשלעצמו, עלינו לזכור שהקמת החמישייה, הופעתה בהפגנה, ופעולת ההצלה, לא היו מטרות בפני עצמן; הן נועדו להציל צעירים שחורים מהסתבכות בפלילים נוראים, ולהבטיח את "יש משמעות לחיי שחורים" מפני אות קלון על פגיעה בחיי אחרים.
בתמונה זאת, ל"מלאך השומר" יש שם – פטריק האצ'ינסון. לעומת זאת, "שק הקמח" היה בן-בלי-שם במשך ארבעה ימים, עד שה"סאן" הצליח "לעלות על עקבותיו". מדובר (מה הפלא?) באוהד מילוול, קבוצת הכדורגל הלונדונית שחוג אוהדיה שימש מאז ומעולם חממה ללבנים הגזענים בעיר ובסביבותיה.
"If the other three police officers who were standing around when George Floyd was murdered had thought about intervening like what we did, George Floyd would be alive today."
Patrick Hutchinson, who was pictured carrying a protestor to safety at violent demo says what happened. pic.twitter.com/IdTT8spuG4
— Channel 4 News (@Channel4News) June 14, 2020
מסתבר שהאיש הוא גם שוטר לשעבר (במשטרת הרכבות הבריטית). ומה מספרת התמונה? עיניו של האצ'ינסון מפנימות מבטן, במה הוא מהרהר? בנכונות מעשהו? בדרך שעליו לעבור? יתר חלקי הפנים ואברי הגוף אומרים נחישות ועזוז – לפלס שביל בתוך ההמון המשתלהב ולהעביר את הנפגע למקום מבטחים. פיו של "שק הקמח" פעור לרווחה – שתי שיניים בלבד בקדמתו. האם הוא מבקש להשמיע זעקה? האם הוא גונח מכאבים? ואולי זהו סתם מבע של "המום קרב"? אין לדעת.
גם תנוחת יד שמאל אינה מבהירה את מצבו: האם הוא מבקש להשעין פניו עליה? להסתייע בה לקריאה בקול? ואולי היא פשוט "תקועה" כך, כפי שהיתה ברגע שהאיש הושלך על כתף מחלצו? לעומת זאת, יד ימינו מלאת הבעה – אגרוף קפוץ של מי שכל תכלית הגעתו למקום, ואולי אף קיומו, מתמצה בלהכות ולהלום, לנפץ ולנתץ.
כך הסתיימו שלושה שבועות דרמטיים, שכל גוני האופי האנושי באו לביטוי במהלכם. המערכה החלה ב(שוטר) לבן "רוכב" על שחור, בהפגנת השוביניזם במרעו, ובמוות אכזר ומיותר.
היא נמשכה בביטויים של התחשבות, צניעות וכנות (של איש משטרה), שאיפשרו השלמת מהלך שאיננו חוקי מחד גיסא, אך מנעו שפיכת דם, ונזק לרכוש ולכלכלה מאידך גיסא.
והיא מסתיימת בהיפוך יוצרות לעומת התמונה הראשונה, ברגע של אנושיות מזוקקת – שחור נושא על כתפו לבן (שוטר לשעבר), כדי להצילו מלינץ' ולהבטיח את שלומו.
המערכה החלה בלבן "רוכב" על שחור, בהפגנת השוביניזם במרעו, ובמוות אכזר ומיותר, ומסתיימת בהיפוך יוצרות, ברגע של אנושיות מזוקקת – שחור נושא על כתפו לבן כדי להצילו מלינץ' ולהבטיח את שלומו
היא החלה באבל ה של יתומה בת שש המייחלת שמותו של "אבא'לה" יביא שינוי כלשהו לטובה, ומסתיימת בצהלותיה של ילדה בת עשר, סידנה בתו של פטריק האצ'ינסון, הצופה בטלוויזיה ורואה את אביה "המאבטח הגיבור" על המרקע, בעוד שאחותה הקטנה, קנדל בת השמונה, מסכמת: "אבא'לה עשה עבודה טובה". יש מקום לאופטימיות.
לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם