זירת הבלוגים

המשבר הכלכלי מחייב אותנו להיות יצירתיים

אני רוצה להציע מסלול לשותפות בין יהודי אמריקאי לבין ישראלי משדרות, או מדימונה ואופקים

30/06/2020 15:28
צילום מסך מתוך כתבה ב"כאן": למות מקורונה או מרעב

מדינת ישראל, ובעיקר גופים חברתיים, נשענים לא מעט על תרומות יהודי התפוצות, בעיקר יהודי ארה"ב. אין ספק שתקופה קשה זו, בה הקורונה משתוללת בארה"ב, לא מסייעת לגופים בישראל בנושא זה.

בארה"ב מספר המתים דרמטי ובישראל נמוך בהרבה גם באופן יחסי להבדלים בגודל האוכלוסייה. ידוע ש"עניי עירך קודמים" ולכן קיים קושי עצום לבקש בתקופה זו תרומות למען ישראל. מעבר לסדר העדיפויות של התורמים קיימת כמובן העובדה המצערת שגם הכלכלה האמריקאית נפגעה וכתוצאה מכך האמריקאים, בצדק, חושבים על כל דולר שיוצא להם מהכיס.

ידוע ש"עניי עירך קודמים", ולכן קיים קושי לבקש בתקופה זו תרומות למען ישראל. מעבר לסדר העדיפויות של התורמים, שקהילתם נפגעה יותר מאשר בישראל, קיימת העובדה המצערת שגם הכלכלה האמריקאית נפגעה

אז איך משכנעים אמריקאים בכל זאת לתרום למען ישראל בתקופה בה בעצם היוצרות התהפכו – ומצבה של ישראל, לפחות בפן הבריאותי, טוב יותר?

אני מאמין שזה הרגע לחשוב בצורה יצירתית. מי שנפגע בישראל הכי הרבה בגלל הקורונה, הם העצמאיים הקטנים. הלב נקרע לראות מוכר פלאפל באשדוד שממרר בבכי בטלוויזיה כי דוכן הפלאפל שלו, שפירנס אותו משך עשרות שנים, נסגר. בעלת חנות צעצועים קורסת ועוד ועוד עשרות אלפי מקרים כאלה.

האמת חייבת להיאמר – ממשלת ישראל נכשלה בטיפול במגזר העיסקי. בארה"ב, בעלי עסקים נשאלו כמה כסף הם צריכים – ורובם קיבלו. את החשבון הסופי האם זו תהיה הלוואה או מענק יעשו איתם אחר-כך. המדיניות היתה קודם כל לתת.

בישראל, הממשלה נתנה פחות מדי ובוודאי לאט מדי, אם בכלל. קחו למשל את ענף המסעדנות. הממשלה החליטה להעניק ערבות מדינה לכל העסקים במדינה שיפנו לבנקים, אולם רק על 15% מהסכום. הבנקים, כגוף מסחרי, סרבו לתת למסעדות את ההלוואה הדרושה להם, בגלל שלדברי הבנקים (בצדק) מדובר בעסקים בעלי סיכון גבוה. אם למשל ערבות המדינה היתה 50% – הבנקים היו מעניקים את ההלוואות.

כישראלי, יש לי כעס על הממשלה על שהזניחה ואף הפקירה את בעלי העסקים הקטנים. אבל, המצב הזה מייצר הזדמנות לקהילה היהודית בארה"ב לסייע. הדרך המסורתית היא דרך של תרומה. אבל, אני רוצה להציע דרך אחרת, מקורית יותר: אני רוצה להציע מסלול לשותפות בין יהודי אמריקאי לבין ישראלי משדרות, או מדימונה ואופקים.

ממשלת ישראל נכשלה בטיפול במגזר העיסקי. בארה"ב, בעלי עסקים נשאלו כמה כסף הם צריכים – ורובם קיבלו. את החשבון הסופי אם זו תהיה הלוואה או מענק יעשו איתם אחר-כך. המדיניות היתה קודם כל לתת

מה הרעיון: לייצר קרן השקעות של יהודי ארה"ב בעסקים קטנים בפריפריה בישראל. הקרן תאסוף כספים, ולא חשוב באיזה היקף כל אחד ייתן. תהיה לה שלוחה בישראל שתבדוק, בלי ביורוקרטיות, את הצרכים של עסקים קטנים ובינוניים בפריפריה. הקרן האמריקאית תעניק לעסקים הקטנים הללו כספים שהעסק הקטן בירוחם זקוק להם כמו אויר לנשימה.

אמרתי שאין מדובר בתרומה, ואכן זו כוונתי: הענקת הכסף תעניק לאמריקאי זכות לאחוז מסויים מהגידול ברווחי העסק בישראל למשך מספר שנים, כפי שייקבע. בכך, יידע האמריקאי שיש לו בעצם שותפות בעסק בישראל. בעל העסק יעדכן אותו באופן שוטף אודות ניהול העסק, אולי גם ישמע רעיונות מחברו האמריקאי, ויעדכן איזה שימוש נעשה בכספים שהקרן נתנה.

כל אמריקאי יוכל לבחור בין מענק-השקעה לעסק בודד, או שניים, או לחילופין השקעה כללית לקרן שתפזר את השקעותיה בקרב עשרות עסקים. כמובן שמחד יש את הקשר הישיר בין המעניק את הכסף לבין בעל העסק, אך מצד שני תרומה לקרן יכולה לתת בטחון רב יותר ואולי גם ידיעה שהשקעת בהצלת עסקים רבים יותר.

כאמור, בישראל תהיה שלוחה של הקרן, שאף היא תהיה בקשר עם העסקים ותלווה אותם ואף תדריך אותם, מעבר להשקעה הכספית, וכמובן תדווח למעניקי הכסף מה נעשה עם כספם, כולל שיחות עם בעלי עסקים וכדומה.

אמרתי שאין מדובר בתרומה, ואכן זו כוונתי: הענקת הכסף תעניק לאמריקאי זכות לאחוז מסויים מהגידול ברווחי העסק בישראל למשך מספר שנים, כפי שייקבע. בכך, יידע האמריקאי שיש לו בעצם שותפות בעסק קטן בישראל

בעיני, זוהי שותפות הכי אמיתית והכי נחוצה שיכולה להיות. הרי כל נושא התרומות נולד מקוצר ידן של ממשלות לספק לאזרחים את כל צרכיהם. וכאן קיימת דוגמא מצויינת: ממשלת ישראל כשלה בטיפול בבעלי העסקים הקטנים והבינוניים, והנה באים חבריהם האמריקאים ולא תורמים – אלא בעצם הופכים לשותפים לאחיהם הישראלים בתחום עיסקי פרופר.

זוהי בעיני העזרה ההדדית והמתגמלת ביותר שיכולה להתפתח בין ארגונים יהודיים בארה"ב לבין אחיהם בישראל.