תחילת ה-90', אברי גלעד מתחת לשטיח.
מדגמן  לכתבה את פוזיציית "אברי המת".
כמעט גופה מגולגלת בשטיח.

מה אומר, לא זוכר הרבה מסשן הצילומים הזה.
כי זה רק אברי.
אז אושיה. וגם היום.
אז, השדר הצעיר, המרדן, איש שמאל.
הרגיש כנראה, בחושיו החדים (מקצוען), להיכן נושבת הרוח ומהיכן מגיעה החמאה לפרוסה.

היום, ומזה שנים, שדר שמוביל קו ימני.
מרגיש, כנראה, בחושיו החדים (מקצוען), להיכן נושבת הרוח ומהיכן מגיעה החמאה לפרוסה.

אז, סוג של שובב.
היום, סוג של  מיושב.
אז, סוג של שטותניק.
היום, סוג של רוחני.
אז, בעור פנים מתוח, רענן.
היום גם בעור פנים מתוח.

והיום עם עוד כמה דברים. למשל, גזענות.
בשנת 2017 זכה אברי גלעד בתואר המפוקפק של שיאן תלונות הציבור לפי דו"ח הרשות השנייה. הוגשו נגדו 3,900 תלונות.

בין הפנינים ששיחרר בשידור בשנים האחרונות:

"סליחה שאני אומר לך את זה ככה, כיהודי לערבי: המצב הקבוע שלהם (הערבים) זה זעם. ולא סתם יש כל פעם יום זעם. תמיד כעס. אין בפלטה, בארגז הכלים הרגשי, שום דבר אחר חוץ מכעס וזעם. ראית פעם הומור? חיוך? אהבה? נתינה? קבלה? משהו?"

ב-2017 קבע בשידור בתוכנית הבוקר של רשת שצריך לפעול באלימות כלפי פלסטינים חפים מפשע.

ב- 2019 המליץ במהלך השידור לבני הקהילה האתיופית לנסות דרך שתקל על האבחנה ביניהם לבין האריתראים והסודנים:

"אולי אתם צריכים ללכת עם איזה כובע מחודד?"

בין השאר החמיא למרואיין אתיופי במילים:

"אני מרגיש שאני מרוויח משהו שאני לא יכול להרוויח מחבריי הלבנים. יש משהו עתיק מאפריקה שאני נהנה להתפלש בו".

לא בכדי הוא המליץ ליוצאי אתיופיה למצוא דרך שתבדיל בינם לבין הסודנים והאריתראים. הוא נימק זאת בכך שהם:

"קהילה עבריינית, במיוחד בתחום של עבירות רכוש ועבירות מין […] אתם בעצם ברחתם מהאפריקאים האלה והם שבו לפה בשביל לרדוף אתכם".

אחרי שאמר לעמנואל אלבז פלפס בשידור שרוב שריפות הכנסיות מבוצעות על ידי מוסלמים, וזכה לגינוי מצידה, הבהיר בפוסט את כוונתו:

"אם אני רואה במוסלמים על אדמת אירופה חשודים מיידיים במיני אירועים טרוריסטיים נגד מארחיהם וכלפי היהודים שם גם איני גזען. אני פשוט אדם עם עיניים".

מה נאמר?
הים אותו ים, אבל האברי אינו אותו האברי. או שכן.

איל יצהר הוא צלם שמלווה ומתעד מזה שנים את צדדיה ומרכיביה השונים של ההוייה הישראלית. במהלך השנים עבודותיו התפרסמו ב עיתונים שונים בינהם " מוניטין ", " כותרת ראשית ", רשת שוקן, מוספי "ידיעות אחרונות", עיתונות חוץ, "גלובס" ובתערוכות. והוא אינו אופטימי כלל