האחרונים שתיארו מהלך פוליטי חסר בושה כ"תיקון עיוות" היו חברי הכנסת יועז הנדל וצבי האוזר, מייסדי סיעת דרך ארץ. השניים טענו כי מימון המפלגות בגובה 6 מיליון שקל לשנתיים, שדרשו וקיבלו כתנאי לתמיכתם בממשלת נתניהו-גנץ, תוך שינוי החוק לטובתם, שיקף תיקון עיוות.

כפי שנכתב כאן, המציאות הפוכה בתכלית. יולי אדלשטיין הוביל תיקון לחוק מימון מפלגות שאושר ב-2001, ומנע מחברי כנסת שהתפצלו ממפלגה מימון במשך שנתיים, כדי להחליש את ה"רמייה" שבגנבת קולות מצביעים. אדלשטיין טען אז כי מימון המתפצלים הוא "שוד הקופה הציבורית", וזכה בגיבוי חוצה מפלגות. תיקון העיוות שהציע אושר בכנסת בקלילות וללא מתנגדים.

אתמול, במופע אחר של שוד הקופה הציבורית, המערב גם הוא רמייה, תיאר ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) את החזרי המסים לראש הממשלה בנימין נתניהו בכמיליון שקל כ"תיקון עיוות". "יצרנו את הדיון מתוך רצון לתקן עיוות, שאני חושב שכל אזרח במדינת ישראל מסכים עליו", אמר בראיון לגלצ, "אפילו שיש כאלה שיאמרו אולי שלא, רק כדי לפגוע באדם מסוים, ששמו בנימין נתניהו".

למרות זאת, הוסיף זוהר, "ברמת העיקרון לא סביר שראש ממשלת ישראל, שמשכורתו ירדה לאזור ה-17 אלף שקל בחודש, ישלם גילומי מס שבמשך שנים נאספו לסדר גודל של מאות אלפי שקלים, קרוב לחצי מיליון שקלים.

"הדבר הזה לא סביר בעיני אף אזרח. אף אזרח לא רוצה שראש ממשלת ישראל יוציא מכיסו כסף כדי להיות ראש הממשלה שלנו, ולכן הבאנו לדיון החשוב הזה את הביטוי של הדרישה הזאת… סביר בעיניי, ואני חושב שבעיניי גם ציבור רחב במדינת ישראל, שראש הממשלה יוכל לתפקד כראוי, מבלי שהוא יצטרך לחפש איך לגמור את החודש…

"מה שמעניין אתכם זה בנימין נתניהו, כי הרדיפה נגד נתניהו לא מסתיימת ברדיפה משפטית, ותקשורתית ופוליטית, היא גם חייבת להיגרר לרדיפה כלכלית אחריו. מה לעשות ופשוט לא מוכנים לקבל את העובדה שיש ציבור עצום במדינת ישראל שרוצה דווקא את נתניהו כראש הממשלה שלו… שוכחים את העבודה המדהימה שעושה בנימין נתניהו בשנים האחרונות למען מדינת ישראל".

מיקי זוהר (צילום: Tomer Neuberg/FLASH90)

הראיון של זוהר זיקק את רמות הניתוק של חברי הקואליציה, והמחיש שוב את טכניקת התעמולה של הליכוד. ראשית, זריית דיסאינפורמציה והצגתה כבסיס להסכמה ציבורית רחבה ("הדבר הזה לא סביר בעיני אף אזרח", "נתניהו עושה עבודה מדהימה"). אך רק ליתר ביטחון, למקרה שהדמגוגיה השקופה, הצרופה, אינה מספיקה, נשלפה קריאת הקרב הביביסטית: ההתקרבנות.

מה שאמרתי מובן מאליו, הסביר זוהר, ומי שלא מסכים איתי חייב להיות לא ענייני וחמוץ, שונא נתניהו המעז לכפור בכך ש"יש לנו ראש ממשלה מצוין". ונתניהו, כידוע, הוא הגילום המדויק של כל מחנה הימין. מניעת החזרי המס תפגע לא רק בו אלא במצביעיו. איך? לא כלכלית או פוליטית. רגשית.

הכיס של נתניהו מבוצר

נתניהו יודע להתקפל כאשר דעת הקהל בבייס מתקוממת נגדו, כמו במקרה אלאור אזריה וכמו במתווה הפליטים שגיבש עם האו"ם. אתמול, במבחן התוצאה, התעמולה הספיקה כדי לאשר את החזרי המס בוועדת הכספים של הכנסת. במקרה הזה, ספק אם משהו היה מרתיע אותו, בהתחשב בכך שהכיס של הנתניהוז מבוצר יותר ממתקני הגרעין התת-קרקעיים באיראן.

למרות זאת, באופן כללי וגם אתמול נקודתית, תמיכת חלקים בתקשורת המיינסטרים בתעמולת בלפור ודאי מסייעת לנתניהו. ישי שנרב, המראיין של זוהר בגלצ – עיתונאי שניכר בו שהוא משתדל תמיד להיות מקצועי והוגן – המחיש איך נראה סיוע תקשורתי, גם כשהוא ניתן בתום לב. לא רק שהוא לא טרח להציב סימני שאלה על הנחת היסוד של זוהר בדבר התמיכה העממית בבקשת נתניהו, הוא אף חיזק אותה.

"ניסיתי לעשות הפרדה", אמר שנרב. "אני חושב שבסוגיית המס וההחזר הרטרואקטיבי יש הסכמות עם כחול לבן וגם בכלל, הסכמה רווחת בציבור, כי באמת היו שנים של חוסר אכיפה ופתאום התחילו לאכוף את העניין הזה". את ההקדמה הזאת נתן כדי לחזק שאלה קודמת, על האפשרות שהבקשות למימון כל הפינוקים האפשריים לראש הממשלה החלופי, היו רק עזים שמטרתן להשיג את החזרי המס.

בכך הלך שנרב עצמו לאיבוד בין עדר העזים. כדי לחזק שאלה פוליטית-טקטית שולית יחסית, הוא בלע את התרגיל של זוהר ואשרר את הנקודה החשובה ביותר לבלפור.

למה התכוון כשאמר שיש "הסכמה רווחת בציבור"? אולי לציבור הביביסטים. הציבור הרחב, מלמדים אינספור סקרים ותוצאות הבחירות, מאס מזמן בנתניהו, כולל רבים מאוד בימין. פוסט ביקורתי של חנוך דאום, תומך הממשלה הנוכחית, על בקשות נתניהו ("עד כמה אנחנו נראים לך מטומטמים?"), זכה לתגובות אוהדות של ימניים רבים, כולל באתרי הציונות הדתית שדיווחו עליו.

גם חלקה השני של שאלת שנרב בעייתי – "באמת היו שנים של חוסר אכיפה ופתאום התחילו לאכוף את העניין". בפועל, כל הניסיונות – בוועדת הכספים כמו בתקשורת – לקבל תמונת מצב על ראשי ממשלה קודמים עלו עד כה בתוהו, ולשנרב אין מידע אחר. אבל התשובה המדויקת לא באמת חשובה, רק ההיגיון הבריא.

מעולם לא התגורר ראש ממשלה מכהן בווילה יוקרתית בקיסריה או בבית במחיר דומה. מעולם במדינת ישראל לא היה ראש ממשלה שבני ביתו נהגו כמו האם והבן למשפחת נתניהו, המבקשים לחמוס כל אגורה פנויה מתקציב המדינה תוך טרטור אינסופי של פקידים, עד כדי הרשעה בפלילים בפרשה אחת והתחמקות בנס מאחרות.

גם מבלי לנבור בארכיון רשות המסים אפשר להניח בוודאות כמעט מוחלטת שמעולם לא זכה ראש ממשלה בישראל למימון של מאות אלפי שקלים בשנה לשדרוג ותחזוקת ביתו הפרטי, לא כולל הוצאות האבטחה. לכן, כלל לא ברור ש"בסוגיית המס וההחזר הרטרואקטיבי" יש הסכמה רווחת שמדובר בעניין מקובל. בישראל ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים, לא קיסר.

מחאה נגד השחיתות הציבורית, ארכיון (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אם מסתמנת הסכמה ציבורית רחבה למדי, היא נוגעת לכך שראש הממשלה משתכר מעט יחסית, גם אם התלוש המסוים שהודלף מניפולטיבי וחריג בשורת הנטו. אך גם על הנקודה הזאת מתקיים ויכוח, משום ששכרו האמיתי של ראש הממשלה גבוה פי כמה, כאשר מצרפים את המימון הנדיב של המדינה לכל צעד שלו ושל בני ביתו.

אך גם אם ראש הממשלה היה מרוויח 40 אלף שקל נטו בחודש, ספק אם זה היה מספיק כדי להחזיק וילה בקיסריה במאות אלפי שקלים בשנה. ראש הממשלה אינו סוגר את החודש? שינהג כמו כל ישראלי – שימכור את הווילה ויעבור לדירה בהתאם ליכולתו. לחלופין, שיתפטר מתפקידו וילך לעשות מיליונים כפי שמעריציו טוענים בכל הזדמנות שהוא יכול.

ראש הממשלה אינו סוגר את החודש? שינהג כמו כל ישראלי – שימכור את הווילה ויעבור לדירה בהתאם ליכולתו. לחלופין, שיתפטר מתפקידו וילך לעשות מיליונים כפי שמעריציו טוענים בכל הזדמנות שהוא יכול

למרות הסיוע מגלצ, קמפיין ההחזרים לנתניהו לא הצליח ככל הנראה להשיג את ההשפעה המקווה על דעת הקהל, אך כן עבר את משוכת ועדת הכספים של הכנסת. זהו סימן נוסף לניתוק של נבחרי הציבור מהעם, שמאות אלפים ממנו חווים בימים אלה חורבן כלכלי. זהו גם סימן לכך שממשלת נתניהו-גנץ היא למעשה ממשלת מיעוט, למרות שהיא זוכה לתמיכתם של 72 חברי כנסת.