אודרי הפבורן כיכבה בתפקידים בלתי נשכחים – מאשת החברה הגבוהה במנהטן ב"ארוחת בוקר בטיפאני", ועד מוכרת הפרחים אלייזה דוליטל ב"גבירתי הנאווה".

הקלסיקה "חופשה ברומא", מ-1953 – שבה גילמה את הנסיכה אן, בת מלוכה שמסיירת בעיר הנצח פק – זיכתה אותה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר. הפבורן היא גם בין הנבחרים הבודדים שזכו באמי, בגראמי, באוסקר ובטוני.

אודרי הפבורן, מימין, עם פרד צינמן ורוזלינד ראסל בטקס האוסקר, 10 באפריל 1967 (צילום: צילום: AP/ארכיון)

אולם התפקיד החשוב ביותר שביצעה הוא ככל הנראה התפקיד הכי פחות מוכר שלה. זהו סיפורה של בת אצולה הולנדית, שגדלה עם הורים בעלי נאמנויות פוליטיות שנויות במחלוקת, פעלה נגד הנאצים ולבסוף הפכה לכוכבו הוליוודית.

זהו סיפור התבגרותה בחיים האמיתיים, שמובא בספר חדש בשם "ילדה הולנדית: אודרי הפבורן ומלחמת העולם השנייה", מאת רוברט מאטזן.

הספר מבוסס על ביקוריו של מאטזן בהולנד, שם חיטט בארכיונים ושוחח עם אנשים שזוכרים את הפבורן, בניסיון להבין את אמירותיה של הכוכבת על הימים ההם. בנה של הפבורן, לוקה דוטי, הרשה לו לפרסם תמונות נדירות של אמו.

מאטזן התחבר לסיפור של הפבורן בזמן שערך מחקר עבור ספרו הקודם, אודות השחקן ג'יימס סטיוארט, שהיה טייס במלחמת העולם השנייה לפני שהפך לכוכב: כמה מעמיתיו של סטיוארט הופלו מעל הולנד, וכשמאטזן ביקר בעיר ארנהם הוא גילה שהשחקנית המפורסמת התגוררה שם במהלך המלחמה.

אודרי בת ה-5 מצטלמת עם דודיה מייסיה ואוטו באוסטרביק, 1935, בזמן שהוריה נפגשו עם היטלר (צילום: אוסף דוטי)

לפי הספר, בחייה המוקדמים של הפבורן היו כמה היבטים שהיא העדיפה לשכוח.

אמה ההולנדית, הברונית אלה ואן הימסטרה, פגשה את היטלר בשנות ה-30 וכתבה עליו דברי הערצה בפרסומים פשיסטיים בבריטניה – אבל שינתה את דעתה בתקופת הכיבוש האכזרי של הולנד בידי הנאצים מ-1940 עד 1945

(בניגוד לכך, אהדתו המתמשכת לנאצים של בעלה-לשעבר ואביה של הפבורן, האנגלי ג'וזף ראסטון, גרמה לו לבלות את שנות המלחמה בכלא).

אמה של אודרי, אלה ואן הימסטרה (צילום: אוסף דוטי)

הברונית סייעה למחתרת ההולנדית לאחר שהנאצים הוציאו להורג את דודה האהוב של הפבורן, אוטו. לדברי מאטזן, אבלה של הפבורן היה כה עמוק, שהיא מעולם לא הזכירה את דודה לאחר מותו.

הפבורן הושפעה גם מטרגדיות גדולות יותר שפקדו את האומה שלה, והפגינה גבורה כשעזרה לאנשים בסכנה. היא התנדבה למחתרת ההולנדית, וסייעה בהסתרת יהודים באמצעות כספים שגייסה בהופעות בלט.

למרות המאמצים שלה ושל אחרים, פחות מ-25% מיהודי הולנד שרדו את השואה, כך על פי מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.

ב-1958 הוצע להפבורן לגלם את אנה פרנק, אך הנושא היה קרוב מדי עבורה והיא דחתה את ההצעה, אף על פי שנפגשה עם אביה של פרנק, אוטו. לפי הספר, היא דחתה את התפקיד גם מחשש למה שעלול לקרות אם עברה של אמה ייחשף.

טראומה נוספת שהפבורן העדיפה שלא להחיות הייתה התבוסה של בעלות הברית ב-1944 בקרבות על ארנהם ועל אוסטרביק.

לאחר הוצאתו להורג של דודה, הפבורן ואמה עברו לכפר ולפ, חמישה קילומטר מארנהם – קרוב מספיק כדי לשמוע את הריסת העיר.

אמה ההולנדית, הברונית אלה ואן הימסטרה, פגשה את היטלר בשנות ה-30 וכתבה עליו דברי הערצה בפרסומים פשיסטיים בבריטניה

בני משפחתה סיכנו את חייהם כשנתנו מחסה לחייל בריטי, והיא ואמה סייעו לטפל בו. פעולות התגמול של הנאצים כללו ריכוז נשים ונערות הולנדיות ושליחתן לעבודה במטבחי השדה הגרמניים. הפבורן הייתה מיועדת גם היא להישלח אל מה שעשוי היה להיות גורל עגום, אבל הצליחה להימלט.

כמה עשורים לאחר מכן, ב-1976, היא דחתה תפקיד בגרסה הקולנועית של הספר "גשר אחד רחוק מדי", שמתאר את אותם קרבות.

אודרי הפבורן יושבת על גבעה באזור סונסביק בארנהם, פברואר 1942 (צילום: אוסף דוטי)

מאטזן אומר כי הספר שלו מסביר איך שנות המלחמה השפיעו על חייה הבוגרים של הפבורן, שהייתה, בין היתר, "שגרירת יוניצף" שסייעה לילדים נפגעי מלחמה.

וכך, הוא קושר גם בין הסבל שלה ב"חורף הרעב" ההולנדי של 1945-1944, לבין בעיותיה הבריאותיות (הפבורן, שהייתה יכולה להיות היום בת 90, מתה בגיל 63).

האישה שמאחורי הכוכבת

הפבורן נולדה בשם אודרי קתלין ואן הימסטרה ראסטון ב-4 במאי 1929. משפחתה הייתה בעלת קשרים אריסטוקרטיים משני הצדדים.

סבה ההולנדי, הברון ואן הימסטרה, היה המושל לשעבר של הקולוניה הדרום אמריקאית סורינאם וראש העיר לשעבר של ארנהם.

אביה האנגלי השתייך לאילן יוחסין מלכותי דרך אבי אבותיו מהמאה ה-16 ג'יימס הפבורן, בעלה השלישי של מרי מלכת הסקוטים.

אודרי הצעירה, או אדריאנטיה, כפי שכונתה במשפחה, גדלה בבלגיה, באנגליה ובהולנד. ב-1935 ביקרו הוריה בגרמניה בחברת פשיסטים בריטים בולטים (בהם סר אוסוולד מוסלי), ופגשו את היטלר במטה המפלגה שלו במינכן.

אודרי הפבורן (עומדת, משמאל) בארנהם, ב-8 במאי 1942, ארבעה ימים לאחר מעצרו של דודה אוטו, מחזיקה בידיה את אנליס בומה במסיבת יום ההולדת של אחותה הילדה (בשמלת פסים), חברתה של אודרי מבית הספר העל-יסודי לבנות ומבית הספר לבלט. אחות נוספת לבית בומה, מיה, חורצת לשון למצלמה (צילום: אוסף משפחת ואן רוסם-בומה)

מאוחר יותר באותה שנה שבה האם אלה לגרמניה, לקונגרס של המפלגה הנאצית, והיללה את היטלר בפרסומים פשיסטיים שיצאו לאור בבריטניה. עם זאת, מאטזן מבהיר בספרו כי אודרי עצמה מעולם לא הייתה פרו-גרמנית.

בעוד שדעתו של מאטזן על ראסטון, האב, נותרה קבועה במהלך העבודה על הספר (הוא לא שמר על קשר עם בתו לאחר גירושיו מאלה), דעותיו על אלה השתנו. "כשהתחלתי בפרויקט, תפסתי אותה כדמות רעה", הוא מספר.

"אילו הייתה חיה היום, היא הייתה גותית, אמנית לבושה בשחור", הוא אומר. "אלה מרדה בהוריה ובכל דמות סמכותית שאמרה לה שעליה להתנהג בדרך מסוימת. הייתה לה נטייה להתנהג בצורה שונה. תמיכתה בהיטלר עוררה הלם".

רוברט מאטזן חותם על עותקים של ספרו בניו יורק, מאי 2019 (צילום: באדיבות המצולם)

כשהולנד נכבשה בידי הנאצים, אלה המשיכה לתמוך בהם. היא פיתחה קשר רומנטי עם בכיר גרמני, ובסוף 1941 ארגנה אירוע מוזיקלי בארנהם, שהיא הופיעה בו, וכמוה גם בתה ובנה יאן. למרבה האירוניה, המורה לבלט של הבפורן, ויניה מארובה, הייתה יהודייה, והסתירה את זהותה מהכובשים.

מאטזן סבור שתמיכתה של אלה בנאצים באותה תקופה הייתה דרך להגן על ילדיה. עם זאת, בנה האחר, אלכס, נהיה פעיל בהתנגדות ההולנדית לנאצים, וירד למחתרת. הנאצים עצרו את גיסה של אלה, אוטו, דודה של הפבורן, שהיה תובע פלילי, בגין אי-ציות למדיניותם. ב-15 באוגוסט 1942 הוא הוצא להורג.

תחילתו של פרק חדש

הרצח של אוטו היה "נקודת מפנה, שבה המלחמה נהייתה אמיתית", אומר מאטזן, ומתאר את הדוד כ"כוח מאוד אופטימי במשפחה. עד הבוקר האחרון הוא לא האמין שיקרה לו משהו רע. כשזה קרה, זה ערער את המשפחה עד היסוד".

לאחר מותו, אלה ואודרי עברו להתגורר בוולפ, שם חיו עם סבה של אודרי, הברון ואן הימסטרה, ועם אלמנתו של אוטו, מייסיה. "בני המשפחה התאחדו והצטרפו לתנועת ההתנגדות", אומר מאטזן. "הם עשו כל מה שיכלו נגד הכיבוש".

ההתנגדות הזאת כללה סירוב להצטרף לאגודת האמנים הנאצית, מה שהוביל לסיומה של הקריירה המתפתחת של הפבורן כרקדנית, שהפכה אותה לבלרינה המפורסמת ביותר בארנהם עד 1944. הפבורן גם סייעה לרופא יוצא הדופן ד"ר הנדריק ויסר הופט, שעזר בהסתרת מאות יהודים בוולפ במהלך המלחמה.

"הפבורן רקדה כדי לגייס כסף לאספקת מזון ליהודים במסתור. אף אחד לא כתב מעולם כמה מעורבת היא הייתה בסיפור של היהודים"

"היה לו תפקיד מרכזי", אומר מאטזן, "הוא ידע איפה נמצאים כל היהודים בוולפ. אודרי הייתה מעורבת. היא ידעה חלק מהדברים שהוא ידע. היא הייתה מהשליחים שהעבירו הודעות למשפחות שהסתירו יהודים.

"היא רקדה כדי לגייס כסף בשביל המחתרת, כסף שנועד לאספקת מזון ליהודים במסתור. אף אחד לא כתב מעולם כמה מעורבת היא הייתה בסיפור של היהודים".

אודרי הפבורן, בערך בתקופת תחילתו של הכיבוש הנאצי בהולנד (צילום: אוסף דוטי)

יומנה של אנה פרנק, שהתגלה אחרי המלחמה, הוסיף נדבך לסיפור.

בהשתלשלות מוזרה, כשהפבורן ואמה התגוררו באמסטרדם לאחר שחרורה של הולנד, הדייר השכן היה עורך שעבד על הוצאתו לאור של היומן.

הפבורן ופרנק נולדו שתיהן בשנת 1929, בפער של כמה שבועות זו מזו, ושתיהן חיו בהולנד במהלך המלחמה. אבל פרנק נלכדה ב-1944 ומתה בברגן-בלזן ב-1945. הפבורן מצוטטת בספר כמי שתיארה את פרנק כאחות בנפש. "אני מאמין שאודרי חשה אשמת ניצולים", אומר מאטזן. "היא ניצלה. בניגוד לאנה".

הספר מתאר בפירוט מייסר כיצד, בעקבות תבוסת בעלות הברית התפשטה בהולנד מגיפת רעב, שלוותה בהפצצות המוצא-האחרון של היטלר.

בהמשך, שחרור הולנד הביא עימו קשיים משל עצמו.

הפבורן פיתחה חיבה לסיגרים שהביאו עימם חיילי בעלות הברית, לצד הפרעת אכילה שהוחמרה בשל אימוני הבלט הנוקשים. במקביל, השלטונות ההולנדיים החדשים החלו להעמיד לדין משתפי פעולה עם הנאצים, וזימנו את אלה לחקירה. בסופו של דבר היא נוקתה מחשד, ומאוחר יותר עזבה עם בתה לאנגליה, שם הפבורן מצאה את הצלחתה לא בתחום הבלט – כי אם בתחום הקולנוע.

אודרי הפבורן פורטת על גיטרה עם עמיתה ג'ורג' פפארד, על הסט של "ארוחת בוקר בטיפאני", דצמבר 1960 (צילום: AP)

בסופו של דבר, הפבורן השלימה עם עברה. שנים לאחר שהפכה לשם מפורסם בהוליווד, היא השתתפה בקריאה פומבית של יומנה של אנה פרנק, ושירתה כשגרירת יוניצף, בכלל זאת בסומליה מוכת המלחמה, זמן קצר לפני מותה.

"סבל של ילדים במלחמות שהתחילו מבוגרים תמיד השפיע עליה", מאטזן מסביר. "היא אישה שחוותה דברים איומים כילדה, אבל תיעלה אותם ליופי ולחיוביות".

הכתבה פורסמה לראשונה ב-The Times of Israel