זירת הבלוגים

לא תעשה לך פסל

כל מי שמזדהה עם התחושות הקשות של אזרח אמריקאי שחור כשהוא אוחז בידו שטר של דולר שעליו מתנוססת תמונתו של ג׳ורג׳ וושינגטון בעל העבדים, יואיל בטובו לחשוב מה מרגיש אזרח ערבי במדינת ישראל כאשר הוא נוסע בשדרות בן גוריון ונזכר בנכבה

27/06/2020 06:26
מפגינים ריססו גראפיטי על פסלו של ווינסטון צ'רצ'יל ברחבת הפרלמנט הבריטי, ב-7 ביוני 2020 (צילום: AP Photo/Frank Augstein)

האיסור על עשיית פסל ביהדות מקורו בתורה, והגם שבבסיסו עומדת כנראה הכוונה להרחיק את היהודים מעבודת אלילים, הרי שהוא תקף גם אם אין מאחורי עשייתו כוונה לעבודה זרה.

אני רחוק מלהיות שומר מצוות, וגם אינני מאלה המחפשים חוכמה עמוקה בכתבי הקודש, אבל אירועי השבועות האחרונים – והאופנה העולמית שטרם הגיעה למחוזותינו – של השחתת והפלת פסלים של גיבורי תרבות שנס ליחם, הזכירו לי את הציווי התנכ״י העתיק וגרמו לי להרהר במשמעות שלו לימינו אנו.

הפלת פסלים של גיבורי תרבות שנס ליחם, הזכירו לי את הציווי התנכ״י העתיק וגרמו לי להרהר במשמעות שלו לימינו אנו.

אודה ואתוודה שחלק גדול מהפסלים שהושחתו במקומות שונים בעולם אינם מוכרים לי כלל. מדובר בסוחרי עבדים שלא ברורה לי סיבת הנצחתם מלכתחילה, "גיבורי מלחמה" של הקונפדרציה הדרומית, שהפסידה למדינות האיחוד הצפוניות, כולם אלמוניים למדי למי שאיננו חובב היסטוריה מושבע.

אבל הלהט הקדוש והטהרני לא נעצר עם פסליהם של סוחרי העבדים. מסתבר שג׳ורג׳ וושינגטון החזיק בבעלותו עבד אחד גם הוא, והקריאות לערוף את ראש האבן שלו לא אחרו לבא.

ווינסטון צ׳רציל לעומת זאת, לא היה רק מנהיגה של אנגליה במלחמתה מול השטן הנאצי, אלא גם גזען גדול, ופסליו מושחתים היום תחת כל עץ רענן.

טדי רוזוולט, חתן פרס נובל לשלום, הנחשב לאחד מחמשת הנשיאים הטובים בהיסטוריה של ארה״ב, החזיק בדעות פרוגרסיביות מאד לתקופתו. הוא היה גיבור מלחמה, אבל הפסל שלו שניצב מזה שנים בפתחו של המוזיאון למדעי הטבע בניו יורק, מעורר אי נוחות מסוימת לעיניים רגישות מודל המאה ה-21, ודינו כמובן להזרק לפח האשפה של ההיסטוריה.

"לא תעשה לך פסל", אמרה לנו התורה, ואולי בלי להתכוון, היא צדקה.
אם להנהיג את אנגליה באומץ ובנחישות מול האויב הנאצי לא מזכה אותך בחסינות נגד גראפיטי על הפסל שלך, כנראה שאף אחד אינו זכאי לפסל בדמותו.

אם המפגינים הזועמים חושבים שהם יחליפו את הפסלים של הפטריארכיה הלבנה בדמויות משלהם, כדאי שיחשבו פעמיים. לד״ר מרטין לותר קינג היתה קופת שרצים לא קטנה משל עצמו, מהאטמה גנדי היה סוטה מין ידוע, וגם על נלסון מנדלה אפשר למצוא לא מעט לכלוך.

אבל אם נחזור לרגע למקורותינו, הרי גם לאבות האומה שלנו היו חסרונות בלי סוף, כל אחד ושגעונותיו. תכמנים, פזיזים, שקרנים, נואפים ורוצחים, אפילו עובדי עבודה זרה. אף אחד מהם לא ראוי לפסל לזכרו, להבדיל מקדושי הכנסיה הנוצרית המושלמים לכאורה.

כל מי שמזדהה עם התחושות הקשות של אזרח אמריקאי שחור כשהוא אוחז בידו שטר של דולר אמריקאי שעליו מתנוססת תמונתו של ג׳ורג׳ וושינגטון בעל העבדים, יואיל בטובו לחשוב מה מרגיש אזרח ערבי במדינת ישראל כאשר הוא נוסע בשדרות הרצל או דוד בן גוריון ונזכר בנכבה.

פרופ׳ נעמי חזן, לה אני רוחש כבוד רב, פרסמה בזמן ישראל מאמר בו קראה לנו ללמוד מהאמריקאים ולנתץ את אתרי ההנצחה לברוך גולדשטיין ולרב כהנא.

גדעון לוי בהארץ הלך צעד אחד רחוק יותר והעז למלמל משהו על חלקו של יגאל אלון במעשי הגירוש ההמוניים בשנת 1948, ולתהות האם גולדה מאיר ומשה דיין ראויים להנצחת שמם.

פרופ׳ נעמי חזן, לה אני רוחש כבוד רב, פרסמה בזמן ישראל מאמר בה קראה לנו ללמוד מהאמריקאים ולנתץ את אתרי ההנצחה לברוך גולדשטיין ולרב כהנא.

אבל לא פרופ׳ חזן ולא גדעון לוי שלא חשוד בציונות-יתר, העזו לערער על קודש הקודשים הציוני. ג׳ורג׳ וושינגטון איננו שקול לברוך גולדשטיין ואפילו לא ליגאל אלון. בן גוריון הוא הג׳ורג׳ וושינגטון שלנו. האם יש מישהו בינינו שקורא לניתוץ אתרי ההנצחה שלו ולריסוק הנראטיב הציוני המעמיד אותו במרכזו?

לא קשה לדמיין את תגובת משטרת ישראל ביום בו אזרחי ישראל הערבים יתבעו את עלבונם, וידרשו את תיקון הנראטיב ההיסטורי, תוך השחתת אתרי ההנצחה לאבות הציונות. פעולות הדיכוי של משטרת ארה״ב יראו מדודות ושקולות לעומתה.

גם פרופ׳ חזן וגם גדעון לוי יודעים שלקרוא לניתוץ סימבולי של דמותם של בן גוריון והרצל פירושו קריאה לקבורה של הציונות והפיכת מדינת ישראל למשהו אחר. זה מה שמבקשים המפגינים באמריקה לעשות. רביזיה מוחלטת של הנראטיב המכונן של ארה״ב – לשפוך את התינוק עם המים. לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה דמויות כמו ג׳ורג׳ וושינגטון, טדי רוזבלט או צ׳רצ׳יל באנגליה, בתירוץ של חסרונות (אמיתיים וכואבים) על מנת להשליט נראטיב אחר חליפי.

את הצעד הזה לא מוכנים לעשות בארץ, אפילו לא פרופ׳ חזן או גדעון לוי.

הנראטיב הציוני נראה חסין מתמיד אל מול הנראטיב החליפי – הפלסטיני, אבל אם נשקפת סכנה לפסליהם של אבות הציונות, היא באה דווקא ממקום אחר.

"ישראל השניה", עם נראטיב הקיפוח ובחוד החנית שלו תיאוריית חטיפת ילדי תימן, מאיימת לקעקע ולנתץ, סימבולית לפחות, את מעמדם של בן גוריון, יגאל אלון וחבריהם לדור הנפילים, בהצלחה שהפלסטינים יכולים רק לחלום עליה.

האמת העצובה היא שהסיבה היחידה שבגרמניה אין פסלים של היטלר ברחובות, איננה מעשי הזוועות שביצע השלטון הנאצי. הסיבה היא שהיטלר הפסיד. אם יופלו הפסלים של וושינגטון, רוזוולט, צ׳רצ׳יל, בן גוריון והרצל פירושו של דבר שאמריקה הפסידה, אנגליה הפסידה, וישראל הציונית הפסידה.