המתקפות על התקשורת מתאפשרות גם בגלל הקרנפים שמנהלים אותה

את האווירה הציבורית שאפשרה את ההתקפה הברוטלית על אמנון אברמוביץ' השבוע אפשר בקלות לייחס להתקפות של נתניהו וסביבתו על העיתונות ● אבל גם ההתקפות האלה לא היו מתקיימות אלמלא נמצאו בעיתונות מזה שנים עיתונאים בכירים שרואים את תפקידם בשירות המו"ל ולא בשירות הציבור ● דעה

קרנפים. אילוסטרציה (צילום: TonyBaggett/iStock)
TonyBaggett/iStock
קרנפים. אילוסטרציה

את האווירה הציבורית שאפשרה את ההתקפה הברוטלית נגד אמנון אברמוביץ' בהפגנה ברחבת מוזיאון תל אביב נגד מערכת המשפט – התקפה שיכלה בנקל להסתיים באלימות אלמלא התערבה המשטרה – אפשר בקלות לקשר להתקפות של בנימין נתניהו וסביבתו על העיתונות ולמסע השיסוי הממוקד שחלק מאנשיו מנהלים נגד אברמוביץ' עצמו.

אפשר וצריך, אבל אסור להסתפק בהאשמת נתניהו. זה יהיה פתרון קל מדי. לגורמים בעיתונות, או אולי גורמים המתחזים לעיתונות, יש אחריות לא פחותה לשחיקת מעמדו של העיתונאים בישראל ולהתרת דמם.

ימים ספורים לפני ההתקפה הזאת נשלחו הביתה בצעד חמור של השתקה עיתונאים העובדים בערוץ הכנסת, אחרי חודשים של "חקירות פנימיות" בסגנון השטאזי, שכללו גם עשרות בדיקות פוליגרף. העיתונאים "הואשמו"  (ללא משפט או הוכחות כלשהן) בהדלפה כביכול של קטע מראיון שהתקיים בערוץ ובו השתלח ח"כ עפר שלח במראיינים משה גלסנר ואבי בלום, ולפחות במקרה אחד הואשמה עיתונאית בכך שלא הלשינה על ההדלפה. אכן, האח הגדול מביט בכל פינה.

ומי ניצח על המלאכה הבזויה הזאת שבה מחפשים ש"ג זוטר כדי להעניש אותו על הדלפה של קטע ראיון שממילא היה צריך להיות משודר והיה בו עניין ציבורי מובהק? ערן טיפנברון, האיש שאחראי להזניית העיתונות ולמיסחורה באתר ויינט, לסיקור חד-צדדי מחפיר בבחירות 2015 (שבדיעבד התברר כתולדה של פיצוץ השיחות החשאיות בין נתניהו למו"ל של טיפנברון נוני מוזס), שהוזכר בתמלילי מוזס כמוציא לפועל פוטנציאלי של העיסקאות המושחתות עם ראש הממשלה ושעיתונאים ועורכים תיארו לא אחת כצנזור וכבריון גם במערכות התקשורת הקודמות בהן עבד.

טיפנברון מסמל (ביחד עם ניר חפץ, רון ירון, ירון דקל, עמוס רגב, אילן ישועה ואחרים) את הרגע הזה שבו עורך ראשי משיל חליפתו הטבעית, עוטה על עצמו מלבושים זרים והופך – כמו דמות הרשע בקומיקס – למשרתו של השלטון (הפנימי או החיצוני) במקום לעובד בשירות האמת והציבור, כפי שהיה צריך להיות.

עבור הציבור המשמעות היא שהמידע שיקבל מוכתם באינטרסים מטונפים. עבור העיתונאים שעובדים תחת אותם העורכים המשמעות היא שהגב העיתונאי שלהם חשוף עכשיו: להשתקה, להשמצות ואולי גם לאלימות.

יומיים אחרי שאברמוביץ' מותקף ברחוב, את מי מעלים ל"שיחה בהפתעה" בתוכנית של ירון דקל ב"כאן ב'"? לא אחר מניר חפץ. מפגש פיסגה רדיופוני של שניים מהעורכים שאחראים לפגיעה קשה בחופש העיתונאי. (גילוי נאות: הח"מ מנהל תביעה כנגד דקל בטענה להתעמרות ופגיעה בחופש העיתונאי בתקופתו כמפקד גלי צה"ל).

אין אדם שפגע במעמדם של העיתונאים בישראל – אישית ומקצועית – יותר מחפץ. הוא אחראי לריסוק עשרות קריירות של עיתונאים, אשר תחת שרביטו פוטרו, הושפלו ואפילו נשלחו למשימות סחיטה. הוא גם אחראי ללא מעט מההסתה כנגד עיתונאים כדוברו לשעבר של ראש הממשלה. ועל מה מדבר איתו עורך גלי צה"ל לשעבר בראיון ברדיו הציבורי? על הקריירה החדשה שלו כעורך דין ועל עינוי הדין שחווה בפרשת גרסטל. מסכנון.

השופר של אדלסון ונתניהו בפאנל

בערוץ שאברמוביץ' עובד בו כבר מזמן לא מנסים להתאמץ לשמור על היושרה הבסיסית: המסחרי מעורבב עם העיתונאי והעיתונאי מעורבב עם השופרי. בועז ביסמוט, עורך ישראל היום, הוא פרשן קבע באולפן שישי שעורך רון ירון, ומאולפן זה הוא משדר את ערימת המסרים של ראש הממשלה ושל המו"ל שלו שלדון אדלסון – אותו מו"ל שביסמוט עצמו העיד כי הוא מעריץ, והגדיר עצמו כ"עובד עבורו".

בהמיית הצייצנות הטוויטרית, שבה אמת והבלים מתערבבים לעיסה עכורה, מתואר ביסמוט לא אחת כמעין תמונת הראי של אברמוביץ', אבל זה כמובן קשקוש. עמית סגל הוא אולי תמונת הראי של אברמוביץ' – שני עיתונאים חדי-לשון עם אידיאולוגיה מנוגדת. ביסמוט הוא שופר, ואפילו בשוק השופרות אפשר למצוא מהוקצעים ומתוחכמים ממנו.

לגיטימי בהחלט להביאו לאולפן כ"מקורב לראש הממשלה" וכ"עורך עיתון הבית" שלו. אבל הושבתו כעיתונאי בפאנל מזכירה את ההחלטה להושיב את חפץ כחבר בפאנל של תוכנית הבוקר: זהו ליקוק לשלטון במסווה שיקרי של עיתונות.

רינה מצליח (צילום: פלאש 90)
רינה מצליח (צילום: פלאש 90)

באותו הערוץ גם השעו השבוע את רינה מצליח אחרי שפלטה הכללה מכוערת נגד מצביעי הליכוד כשאמרה ש"תומכים של נתניהו שמתראיינים אצלי אומרים לי" שהיו מוכנים להצביע לו גם אם היה אונס את בתם. אלה דברי הבל כמובן – לא ידוע על "מרואיינים" שאמרו זאת. לכל היותר היה ציוץ של מצביעה אחת והסופר אתגר קרת כתב לפני מספר שנים שנהג מונית טען באוזניו את הטענה המופרכת הזו.

חברת חדשות רצינית הייתה מתנצלת באופן מסודר ומלא ומרעננת נהלים בעקבות המקרה. והנוהל כאן פשוט: אסור להכליל נגד ציבורים שלמים, אסור לבטא אמירות המריחות מגזענות, ואסור להתבסס על אמירות מקריות של מישהו ששמע נהג מונית כדי לייצר תזה פוגענית.

אבל במקום התנצלות קיבלנו השעייה שהיא בעצם כיסוי תחת. מגישה טעתה – מענישים אותה, ובכך מסמנים שהיא לבד במערכה. ככל שמצליח הכירה בכך שמדובר בפליטת פה, אפשר היה להשתמש בתקלה להסקת לקחים וליצירתם של מנגנונים אתיים, במקום לענישה שנועדה בעיקר לסבר את ההמון והפוליטיקאים – שאחר כך יוכלו בסיבוב הבא להכניס את מצליח לרשימה השחורה של השמאלנים המניאקים, יחד עם אברמוביץ' כמובן.

והספינה שטה בין גלים עכורים

כן, זה מחלחל עמוק למטה: ההידרדרות בערכו של המקצוע, הזלזול באתיקה, האובדן של הנורמות. ואחר כך מתפלאים שהציבור מזלזל ושונא ושוטם. כתבים ועורכים הפסיקו לעשות אפילו מאמץ מינימלי להראות שיש למקצוע העיתונאי כללים וערכים – ואחר כך מתפלאים שהציבור לא מעריך אותם יותר.

כך גם בגלי צה"ל, שם בחרו כמה מהחיילים-כתבים המסיימים בקרוב את שירותם האמפיבי לצייץ ציוץ פרבדאי אחיד של תמיכה בעורכם הראשי, אמיר איבגי, המהווה גם מפקדם. כשכמה מעמיתיהם ביקשו מהם למצמץ פעמיים אם הם נעולים בתחנה – הם הכריזו בגאווה שהיוזמה המופרכת הייתה שלהם ורק שלהם.

זאת תשובה מעניינת, מכיוון שהיא מראה עד כמה התרחקה הספינה מהמפרץ וכיצד היא משייטת בין גלים עכורים של פוליטיזציה וטשטוש-חושים.

בתחנה הציבורית הממומנת בידי משרד הביטחון, אבל נהנית מעצמאות עיתונאית מוגדרת בחוק (בדומה לערוץ הכנסת – שהוא ערוץ במימון הכנסת, אבל נתמך בחקיקה השומרת על עצמאותו העיתונאית), פועלת בשנים האחרונות מכונת תעמולה משומנת בדמותו של יעקב ברדוגו אשר נדמה שקיבל יד חופשית להשתלח לכל עבר בניגוד לכל אמות המידה שהיו מקובלות עד היום ברדיו, בוודאי הציבורי.

בימים האחרונים גם נשמעים שוב האיומים החוזרים ונשנים מצד הצבא ומערכת הביטחון על כוונות לסגור את התחנה, אולי בגלל העימותים שהתחנה יוצרת מול המערכת הפוליטית.

על הרקע הזה ברור שעיתונאי גל"צ ועיתונאי ערוץ הכנסת מתים מפחד. ברדוגו יאכל אותם בלי מלח ברדיו, טיפנברון בערוץ הכנסת, הפוליטיקאים בטוויטר, והציבור ברחוב. אולי בגלל זה בחרו מגישי התוכנית "שחור לבן" משה גלסנר ואבי בלום בערוץ הכנסת להסביר את ההחלטה של הבוס שלהם לגנוז בצנזורה עצמית מופע התפרעות מפתיע של חבר הכנסת עפר שלח בהסברי אפולוגטיקה מתפתלים, בנוסח "יישבנו את העניין בינינו", אנחנו "ערוץ ממלכתי" ושלח "מתראיין אצלנו קבוע". כשעיתונאים רציניים מתנדבים להסביר החלטות בריוניות של הבוס שלהם – יש מקום לדאגה.

ואם כבר מדברים על אותם עיתונאים – בואו נדבר על העיתונאי לשעבר עפר שלח. אפשר היה לצפות שאחרי שהתפרע וקילל ללא סיבה, יסיק מסקנות ולפחות יעמוד לצדם של העיתונאים המפוטרים (בעקיפין בגללו) ויעניק להם סיוע. במקום זאת, הוא שיחרר הודעה מתחסדת של מוג-לב: "לא היה לי שום קשר לחקירת העובדים בערוץ הכנסת וכמובן גם לא לפיטוריהם… אני חושב שצריך לשקול מחדש פיטורים של אנשים בעת משבר שכזה, אפשר וצריך לתת להם הזדמנות נוספת". כמה יפה מצדו שהוא נותן לנרדפים ולמושתקים "הזדמנות נוספת", משל היו נתינים עלובים.

יש בעצם רק שתי אפשרויות לריפוי מגפת האנטי-עיתונות שפוגעת במעמד ובביטחון העיתונאים: או שהעורכים הבכירים יתעוררו, או שהעיתונאים עצמם ייקחו את המושכות לידיים וייקבעו לעצמם את הגבולות.

היות שהעורכים הבכירים בחלקם נסמכים על שולחנם של פוליטיקאים, מלחכים את פנכתם של שועי-עולם ומתחנפים לטייקונים – אפשר לוותר על האופציה הראשונה. טיפנברון כנראה כבר לא יהפוך להיידי בת-ההרים וברדוגו לא יעבור סדנה לניקוי חלל הפה.

נותר לעיתונאים לקבוע בעצמם את הגבולות ולנוע בתוכם תוך שמירה על האתיקה שלהם, כבודם העצמי וביטחונם האישי. זה אומר גם סולידריות הרבה יותר משמעותית. מדוע, למשל, לא להשבית את המסך בחדשות למשך דקה במחאה על האלימות נגד אברמוביץ'? מדוע לא להוציא הודעה של המתחרים המתייצבת לצדו של רביב דרוקר, כשאנשי ראש הממשלה קוראים לשלוח אותו לכלא בגלל שעשה את עבודתו? ולמה שלא יודיעו כל הטאלנטים שהם מחרימים את ערוץ הכנסת עד שלא מחזירים את העובדים המפוטרים?

במקום הודעות פרבדאיות מגוחכות או אפולוגטיקה מתנצלת – הגיע הזמן לחזור להתנהג כעיתונאים שמתנהלים על פי נורמות מוסריות דומות לאלה שהם דורשים מהפוליטיקאים – כמו אמירת אמת, שקיפות ואתיקה.

הבחירה בין שתי האפשרויות, עיתונות או רפיסות, אינה בגדר צדקנות גרידא. אף אחד לא מכריח אף אחד להיות עיתונאי. רבים עזבו את המקצוע או לקחו ממנו פסק זמן הכרחי כי חשו שאינם יכולים עוד לעמוד מול הדד-ליינים ההולכים ומאיצים, החשיפה הבלתי-פוסקת, ההשמצות מצד אנשי שררה, חוסר היציבות הכלכלית או סתם השחיקה.

מי שנשאר, חייב להפנים שיש לעיתונאי תפקיד: לחשוף את האמת ולבקר את החברה והממסד. את ההתנהגות המתקרנפת והמבוהלת אפשר ורצוי להשאיר לחיות האחרות בספארי.

עוד 1,310 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 18 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשנה הבאה אמור להיפתח - באיחור ניכר - המוזאון לסובלנות של מרכז שמעון ויזנטל בירושלים ● מחיר הפרויקט השאפתני כבר חצה את רף הרבע מיליארד דולר, המוסלמים עדיין כועסים על בניית המוזאון על קרקע בית קברות, החברים מ"יד ושם" חשדנים בכוונות המוזאון החדש - והמבנה העצום כבר שינה מהותית את קו הנוף הירושלמי ● אז למה, בעצם, בנו את זה ומה בכלל יהיה שם? ● בדיקת זמן ישראל

עוד 2,211 מילים

הצבעה חשאית לנשיאות – לא רצוי ולא מצוי

בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, עולות הצעות וספקולציות – משמאל ומימין – לעסקאות פוליטיות הנוגעות לבחירות לנשיאות אשר הולכות ומתקרבות אלינו בצעדי ענק.

חלק מעסקאות אלה, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי של "חוק יסוד: נשיא המדינה", כך שההצבעה תהפוך מחשאית לגלויה. ההצעה כזו, כך נדמה, מתעלמת מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת לא את הרצוי ולא את המצוי.

חלק מהעסקאות, תיאורטיות ומעשיות, כוללות שינוי "חוק יסוד: נשיא המדינה", להפיכת ההצבעה מחשאית לגלויה, תוך התעלמות מצרכיה ומעוגניה הדמוקרטיים של החברה הישראלית. למעשה, היא לא הולמת את הרצוי ולא את המצוי

אין חולק על כך שלממלכתיות הישראלית מספר רגליים, בהן גם כאלה שבהן יחסי רוב ומיעוט משחקים תפקיד רב והכרחי בקבלת החלטות ובקביעת מדיניות. לרוב יש משמעות והשפעה, וטוב שכך. יחד עם זאת, נהוג לראות את ההצבעה החשאית בכנסת כמפלטו הנחוץ והייחודי של החלש.

הצבעה חשאית היא המקום שבו עוצמתו המוצדקת של הרוב מאבדת מעט מכוחה. גם למיעוט – הן מיעוט מספרי והן כזה ששייך לפריפריה של יחסי הכוחות בישראל – יש משמעות, וצריכות להיות לו פלטפורמות השפעה. פלטפורמות ההשפעה של המיעוט הפרלמנטרי קיימות ומוכרות, אבל האימפקט שלהן מוגבל, אפילו מוגבל ביותר.

יש שיגידו שהמציאות הזו בלתי נסבלת, יש שיסברו שאפשר לסבול זאת עד גבול מסויים, אבל כך וכך ברור שיש הצבעות או מוקדים פרלמנטריים שבהם חשוב לייצר גבולות משחק שיאפשרו קצת יותר מרחב, יותר קולות, יותר גוונים של השפעה.

נשיא המדינה ומבקר המדינה הם שני מוסדות שעשייתם עבור המיעוט, החלש או הקטן היא משמעותית ביותר. מוסד הנשיאות הישראלי פעל ופועל דרך קבע להשמעת קולות שלא נשמעים ולמתן מקום ואפילו השפעה לכלל גווניה של החברה ולא רק אלה שבמוקדי הכוח. זה התפקיד שנטלו על עצמם נשיאי ישראל, תפקיד המבוסס על האמון הרב, יחסית, שרוכשים למוסד הנשיאות גם מערכות ומנגנוני המדינה וגם הציבור הישראלי.

מוסד ביקורת המדינה עוסק במקומות בהם מוקדי כוח ושררה פועלים שלא כדין או כהוגן. למעשה שני המוסדות הללו, במהותם, תורמים לחיבורם ההדדי של המדינה וסמליה מזה, וקהלים אשר אינם מיוצגים במוקדי ההשפעה מזה. קיומן של הנשיאות וביקורת המדינה, והידיעה כי השלטון אינו יכול להיות דורסני ללא גבולות, הן בסיס חשוב בקשר ובתחושת השייכות של כלל אזרחי ואזרחיות ישראל, בעיקר כשאינם מוצאים את ייצוגם המשפיע ברשויות אחרות.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל, בנקודת התורפה של המיעוט. הפיכת ההצבעה לגלויה משמעה הוצאת האוויר מגלגל ההצלה של מיעוטים, ויהא זה מיעוט בכמותו או בהשפעתו. להצבעה החשאית יש משמעות דרמטית, ואכן, ההיסטוריה מראה שהיא הביאה עמה גם הפתעות בבחירות לנשיאות. לא כאלה שפגעו בכוחו של הרוב, אבל בהחלט כאלה שאפשרו למיעוטים להרגיש בני השפעה, ובצדק.

ברורה אם כן הסיבה שהצבעה גלויה לנשיאות בישראל אינה רצויה. משום שהיא מאפשרת את דורסנותו הקואליציונית של הרוב – יהא שיוכו הפוליטי אשר יהיה – דווקא בנקודה בה המיעוט יסבול ממנה יותר מכל

עד כאן הרצוי, ומה בדבר המצוי והאפשרי? ובכן, כמובן שהכול אפשרי בישראל, ועם זאת, ברי לכל שהצבעה חשאית מעניקה כוח למיעוטים מכל הסוגים – כלומר גם לכל מי שנמצא במיעוט פרלמנטרי בשנים האחרונות, וגם לכל מי שנחשב מיעוט זהותי ואפילו אם הוא בקואליציה. כעת, ובהתאמה למקרה הישראלי שבו התפיסה האישית כמיעוט היא החוויה הרווחת, כל מה שנותר לנו זה להמר ולחשב כל אחד ואחת, בחשאי כמובן, מהו המצוי והאפשרי. מה הסיכוי שכלל חברי וחברות הכנסת ששותפים לתחושת המיעוט ירצו לגזול מכוחם שלהם ולהפוך את ההצבעה לנשיאות מחשאית לגלויה.

ינון גוטל-קליין הוא מנהל מרכז הביקורים של בית הנשיא ודוקטורנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, החוקר זיכרון לאומי ובתי קברות

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 546 מילים

המשבר הפוליטי בישראל מסכן את הקשרים עם העולם הערבי

פחות משנה אחרי החתימה על הסכמי אברהם, מדינות האזור מסתכלות על חוסר היציבות ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" בדאגה גוברת ● מעבר לעובדה שבעלי ברית פוטנציאליים מעדיפים להמתין עד שהמצב הפוליטי בישראל יתבהר, השותפים החדשים לא רואים בעין יפה את השימוש שנתניהו עושה בהן לצרכיו הפוליטיים ● פרשנות

עוד 1,698 מילים

ח״כ אורית סטרוק: חושבת שזה אפשרי להביא את סער לנתניהו

מאיר כהן: ״שומע שסער נחוש לא להצטרף לנתניהו, מקווה שבנט שומר על אנשיו״ ● סמוטריץ׳: עדיף בחירות חמישיות וממשלת שמאל על שיתוף פעולה עם רע״ם ● דיווח: בפייזר הסכימו לשמור על התור של ישראל לחיסונים ● הקבינט המדיני-בטחוני צפוי להתכנס היום לראשונה מאז פברואר ● הפגנות מול הקריה ואגף השיקום בפ״ת במחאה על הטיפול של משרד הביטחון בהלומי קרב

עוד 14 עדכונים

למקרה שפיספסת

כיצד להתמודד עם סכנת הגרעין האיראני?

הנתק המדיני בין ישראל לממשל ביידן בנושא סכנת הגרעין האיראני הוא גדול והסיכויים לשנות את עמדת הנשיא ביידן בנושא החזרה להסכם הגרעין שואפים לאפס. בעוד ישראל מכינה את האופציה הצבאית, עליה להגביר את הפגיעה במתקני הגרעין של איראן ולחסל מדעני גרעין בכירים. ההתקפה המוצלחת על המתקן בנתנז היא דוגמה טובה ליכולותיה של ישראל.

הדרג המדיני והביטחוני יצא בימים האחרונים מגדרו כדי להסביר לשר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין שביקר בישראל את סכנת הגרעין האיראני וכיצד איראן מוליכה שולל את העולם.

הדרג המדיני והביטחוני יצא בימים האחרונים מגדרו כדי להסביר לשר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין שביקר בישראל את סכנת הגרעין האיראני וכיצד איראן מוליכה שולל את העולם

בקרוב יצאו לוושינגטון הרמטכ"ל אביב כוכבי, ראש המוסד יוסי כהן וראש אמ"ן תמיר הימן כדי להסביר בבית הלבן וב-CIA את פעילות ההונאה האיראנית ואת ההכנות החשאיות של איראן להפוך למדינת סף גרעינית ולהשיג בטווח הארוך יותר נשק גרעיני, למרות כל הכחשותיה.

ישראל נקלעה למצוקה מדינית וביטחונית גדולה בעקבות חילופי הממשל בארה"ב. הנשיא ביידן הוא ידיד ישראל, אבל האינטרסים של ארה"ב, כפי שהוא רואה אותם, הם אחרים מאלה של ישראל. הנשיא ביידן רוצה לעצור את הדהירה האיראנית לעבר נשק גרעיני באמצעות החזרתה להסכם הגרעין מ-2015, אולם האיראנים ביצעו כבר הפרות גדולות של ההסכם, בראשן מעבר להעשרת אורניום מרמה של 4 אחוזים לרמה של 20 אחוזים וצבירת כמויות גדולות של אורניום מועשר.

בנוסף לכך, הם התקינו במתקן הגרעיני בנתנז צנטיפוגות מתקדמות שאסור היה להם להתקינן על פי הסכם הגרעין. האיראנים פשוט קובעים עובדות בשטח ומצפצפים על הפקחים הבינלאומיים.

האיראנים הם אלופי המשא ומתן והם  מקפלים את האמריקאים מעמדותיהם בשיחות וינה באופן איטי אך בטוח. התנאים שלהם ברורים ואותם הם רוצים להכתיב: התנגדות עזה להכנסת כל שינוי בהסכם הגרעין המקורי והסרה מלאה וחסרת תנאים של הסנקציות האמריקאיות שהוטלו עליה.

האיראנים הם אלופי המו"מ ומקפלים את האמריקאים מעמדותיהם. תנאיהם ברורים: התנגדות עזה להכנסת כל שינוי בהסכם הגרעין המקורי והסרה מלאה וחסרת תנאים של הסנקציות האמריקאיות

האיראנים מנצלים את הוואקום המדיני ביחסים בין הנשיא ג'ו ביידן לראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לקבוע עובדות בשטח. הם יודעים כי הנשיא ביידן איננו מעוניין בעימות צבאי עם איראן, זוהי נקודת המוצא שלו ולכן הם מרשים לעצמם להשתולל ולנסות להכתיב לארה"ב את מהלכיה הבאים.

ממשל ביידן משלה את עצמו כי יצליח לפתוח דף חדש עם טהרן. הוא איננו מבין כי מדיניות ההתפרסות שלו כלפי איראן נחשבת לחולשה גדולה וטהרן מנצלת זאת לטובתה.

האמריקאים אינם מרוצים, בלשון המעטה, מהמלחמה הימית שהסלימה בין ישראל לאיראן שמבחינתם פוגעת בהתקדמות השיחות בוינה.

ישראל מנסה לשכנע את ממשל ביידן כי הוא טועה ואחר כך לנסות ולהיכנס עמו לקרביים של הסכם הגרעין, בניסיון להפוך אותו להסכם חדש שיכלול את הדגשים החשובים לישראל. ישראל רוצה להכליל בו סעיפים חדשים הקשורים לסכנת הטילים הבליסטיים, להתפשטות האיראנית במזה"ת, להארכת מועד פקיעת ההסכם ועוד. אלו הם שינויים המשרתים גם את מדינות המפרץ ששומרות כעת על שתיקה ונותנות לישראל ולאיראן להתכתש ביניהן.

אולם, הסיכוי שהאיראנים יסכימו לכל שינוי בהסכם הגרעין שואף לאפס. ממשל ביידן בא מתוך עמדת חולשה והם באים מתוך עמדת חוזקה וכוח.

לישראל אסור להתערב במגעים בין ארה"ב לאיראן. היא צריכה לעשות כל מה שביכולתה כדי לשכנע את ארה"ב בצדקת עמדתה, אך במקביל עליה להכין את האופציה הצבאית להנחתת מכה על מתקני הגרעין של איראן.

ההתקפה על המתקן הגרעיני האיראני בנתנז המיוחסת לישראל היא צעד מבורך בכיוון הנכון.

ישראל רוצה להכליל בהסכם סעיפים חדשים המשרתים גם את מדינות המפרץ, ששומרות כעת על שתיקה ונותנות לישראל ולאיראן להתכתש ביניהן. אולם הסיכוי שהאיראנים יסכימו לכל שינוי בהסכם הגרעין שואף לאפס

גורמי מודיעין במערב טוענים כי הייתה זו פעולה מוצלחת מאוד של המוסד הישראלי, אשר הצליח להחדיר מטען חבלה גדול למתקן בנתנז ולפוצצו מרחוק. לא הייתה זו מתקפת סייבר כפי שסברו בתחילה. בפיצוץ נפגעו גם סרקזות חדשות, והערכה בישראל ובמערב היא כי יקח לאיראנים לפחות 9 חודשים להחזיר את המצב לקדמותו.

ממשל ביידן לא יאפשר לישראל לתקוף צבאית את מתקני הגרעין באיראן. הוא חושש שהדבר יביא למלחמה אזורית ויבעיר את המזה"ת. אם הממשל יראה שישראל נכנסת לשלב של הכנות מעשיות לתקוף את  מתקני הגרעין האיראניים, הוא יעשה כל מה שביכולתו לעצור את מבצע צה"ל ופירוש הדבר הוא עימות גלוי בין ישראל לממשל ביידן, שיהיה לשמחתם של האיראנים.

לכן ישראל צריכה להתמקד בזמן הקרוב בשתי משימות עיקריות:

1

התקפות יומיות על היעדים האיראניים בסוריה כדי למנוע את ההתבססות האיראנית שם.

2

נוכח ההתקפה המוצלחת על המתקן הגרעיני בנתנז, יש להגביר הפעילות החשאית של המוסד הישראלי נגד מתקני הגרעין האיראניים ונגד האישים הבכירים בפרוייקט הגרעין של איראן, כפי שנעשה במקרה של אבי פצצת הגרעין האיראנית מוחסן פחרי זאדה.

גורמים מדיניים בכירים מעריכים שיקשה מאוד על ישראל לשכנע את ממשל ביידן לשנות את דרכו. הדבר מצריך מאמץ מדיני מרוכז והפעלת גורמי השפעה על הנשיא. הסיכויים לכך אינם גבוהים. לכן צריך להכות באיראנים בלב פרוייקט הגרעין בכל העוצמה. הם מבינים רק את שפת הכוח.

ממשל ביידן לא יאפשר לישראל לתקוף צבאית את מתקני הגרעין באיראן מחשש להבערת המזה"ת במלחמה אזורית. הממשל יעשה הכל כדי לעצור הכנות מעשיות לתקיפה. פירוש הדבר עימות גלוי בין ישראל לממשל ביידן

נוכח מה שקרה במתקן בנתנז בימים האחרונים נראה כי לישראל יש את היכולות לכך. ישראל צריכה להרחיב את יריעת הפגיעה ביעדים באיראן מבלי לקחת אחריות ולהמשיך ולשמור על העמימות, עד שיקרה שינוי כלשהו במדיניות הבית הלבן בנושא.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 808 מילים
עודכן לפני 38 דקות
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ממשיך להתבצר בעמדתו: סמוטריץ' שב וחזר על התנגדותו לשיתוף פעולה עם רע"ם

לפיד ייפגש השבוע עם ראשי מחנה מתנגדי נתניהו; מחר יקיים מסיבת עיתונאים, שבה ידבר על הניסיונות להקים ממשלה ● שנה אחרי שהתקנה נכנסה לתוקפה - מתבטלת החובה לעטות מסכות בשטחים פתוחים; הפרויקטור אש: ישראל עוד לא הגיעה לחסינות עדר ● אחרי למעלה מחודשיים שבהם לא התכנס - הקבינט הביטחוני יקיים מחר דיון; הרמטכ"ל וראש המוסד צפויים להשתתף בישיבה

עוד 18 עדכונים

ג'וליוס רוזנוולד, בנו של מהגר יהודי מגרמניה, בנה כ-5,000 בתי ספר לשחורים ב-15 מדינות דרומיות בארה"ב בתחילת המאה הקודמת ● בין מאות אלפי התלמידים שלמדו שם הסופרת מאיה אנג'לו והסנאטור ג'ון לואיס ● כשבוטלה ההפרדה בין לבנים ושחורים במערכת החינוך, רשת בתי הספר חדלה לפעול ● הצלם אנדרו פיילר החליט לתעד את המבנים הרעועים כדי לשמר את מורשת הפרויקט המיוחד

עוד 1,362 מילים

מלחמת העולם של נערות הגטו

הן הסתירו אקדחים בדובונים וחומרי נפץ מתחת לבגדים ● רקחו בקבוקי תבערה וזרקו אותם לעבר רכבות גרמניות ● האביסו את הנאצים בוויסקי וירו בהם למוות ● המאבק האמיץ של הנערות היהודיות במהלך השואה הפך לספר חדש ● סטיבן שפילברג כבר רכש את הזכויות לסרט

עוד 1,404 מילים

המהגרים היהודים ששינו לעד את תעשיית המגזינים

הם היגרו מאירופה לארה"ב לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה ● אמנים, צלמים ומעצבים שייבאו איתם אסתטיקה ייחודית, ושינו דרמטית את התפיסה של מגזינים משפיעים כמו ווג והוואניטי פייר ● תערוכה חדשה במוזיאון היהודי בניו יורק מציגה את פועלם

עוד 711 מילים

מי היה מאמין, לפני 73 שנים, שנגיע ליום שבו מדינות ערביות מברכות את ישראל לכבוד יום העצמאות ובלוגרים מהמפרץ ירכינו ראש ביום השואה ויום הזיכרון ● באיראן משחקים שחמט עם שאר העולם ● כצפוי, שיחות הגז עם לבנון לא מתקדמות לשום מקום ● הרמדאן הופך לארוע לעשירים בלבד במדינות ערב ● ומצרים העתיקה ממשיכה להפתיע את האנושות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,213 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

תראה מה שצבע יכול לעשות

הגלובוס הירוק מוגש השבוע לעיריית כפר סבא שהוכיחה כי אולי אין חגיגה בלי עוגה, אבל בלי זיקוקים אפשר להסתדר לא רע ● ובמישור העולמי לניו זילנד, שהודיעה כי בתוך שנתיים ייאסרו כליל המשלוחים החיים ● הגלובוס השחור מוקדש לקציר הדמים של האופניים והקורקינטים החשמליים ● והטיפ: מה עושים עם שאריות צבע?

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 518 מילים ו-1 תגובות
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הָאַנְגְּאוֹבֶר 81

ההופעות הטלוויזיוניות של נתניהו הולמות בחושים כמו צ'ייסרים של עראק. במינון מופרז – כמו ביום העצמאות – האפקט שלו על מערכת העצבים של אלה מבין הישראלים שהוא מעורר אצלם בעיקר עצבים, הוא של אלכוהול זול: פוגע בראייה, מנטרל את החושים, מעורר בחילה וגורם לאובדן אוריינטציה ולירידה מהירה ביכולת הריכוז

עוד 1,013 מילים

בין ישראל לאיראן מתנהל בשנה האחרונה דו-שיח מדורג, מתוכנן ושקול, ושני הצדדים שמרו עד כה על גובה הלהבות כדי לא להתדרדר לעימות כולל ● השאלה היא, האם איראן תחרוג מדפוס הפעולה הזה אחרי הפגיעה במתקן בנתנז - וכיצד ישפיעו עליה שיחות הסכם הגרעין עם המעצמות, כמו גם החלטת ביידן לאשר את עסקת הנשק עם איחוד האמירויות ● פרשנות

עוד 551 מילים

"נתניהו יציע לסער לשמש כמ"מ רה"מ ולאלקין - יו"ר הכנסת"

נתניהו לסער: "חזור אלינו, זה הבית שלך" ● לפי דיווח, סער אמר בתגובה "בשביל לחנוק מישהו, קודם פותחים את הידיים" ● בן גביר: "שנתניהו יגיד תודה שמנענו ממנו ממשלה עם עבאס" ● דיווח: רע"ם העבירה דרישות לליכוד ללא דרישה לביטול חוק הלאום ● ניצן הורוביץ: "אנחנו במגעים עם לפיד, סער ובנט" ● מאות הפגינו נגד ההתיישבות היהודית במזרח י-ם, ביניהם ח"כים מהרשימה המשותפת ומרצ ● ארה"ב לישראל: "די לפטפטת בנושא איראן"

עוד 28 עדכונים

שלמה קרעי הציף את הרעיון להקים ממשלת מיעוט עם נתניהו-בנט-סמוטריץ', ולשכנע את תקווה חדשה להימנע ● אבל בכירי הליכוד, שמכירים את סער היטב, מבינים כי אחרי כל ההשפלות שספג מנתניהו, סער לא יימנע בהצבעה ● זה בכלל לא סיפור אידיאולוגי או פוליטי, אלא מסע נקמה ● ובינתיים המו"מ עם בנט מתנהל על ריק ● פרשנות

עוד 433 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה