אנחנו נגן על הסיפוח אם יהיה צורך בכך, אבל הנה העניין

: ג'ייסון איזקסון מהוועד היהודי האמריקאי משתתף בפאנל בוועידה של מחלקת המשפטים של ארצות הברית על המאבק באנטישמיות, 15 ביולי 2019 (צילום: צילום מסך מרשת C-Span)
צילום מסך מרשת C-Span
: ג'ייסון איזקסון מהוועד היהודי האמריקאי משתתף בפאנל בוועידה של מחלקת המשפטים של ארצות הברית על המאבק באנטישמיות, 15 ביולי 2019

אם ממשלת ישראל החדשה – למרות ההתנגדות הכמעט מוחלטת מצד ממשלות באזור ובעולם ואזהרותיהם של רבים מתומכיה של ישראל בתפוצות – תצעד בדרך שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו ותחיל בשבועות הקרובים ריבונות ישראלית על חלק משטחי הגדה המערבית באופן חד-צדדי, הוועד היהודי האמריקאי יעשה מה שהוא עושה תמיד: יסביר את פעולותיה של ישראל לעולם הרחב.

אנו נטען כי יהודים חיו בגדה המערבית – יהודה ושומרון המקראיות – במשך אלפי שנים, וכי החלת החוק הישראלי על אדמת ההתנחלויות איננה למעשה "סיפוח" – מונח שהיה הולם אילו שטח המחלוקת היה נתון קודם לכן בריבונותה של אומה אחרת. אנו נצביע על כך שירדן, שהתקיפה את ישראל עם הקמתה ב-1948 ושלטה בגדה המערבית עד שהובסה ב-1967, מעולם לא זכתה להכרה בינלאומית כריבונית של אותם שטחים.

אנו נזכיר את ההזדמנויות הרבות שהיו להנהגה הפלסטינית במהלך העשורים – שכולן הוחמצו – לשאת ולתת על פתרון של שלום למחלוקת בין עמה לבין ישראל ולהקים מדינה עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה. אנו נשאל מדוע זכויותיהם ומעמדם של מאות אלפי ישראלים צריכים להישאר במצב של המתנה עד שרמאללה תכיר במציאות, שישראל אינה הולכת לשום מקום ושרק פשרה – שתהיה מקובלת על שני הצדדים, גם אם לא בהתלהבות – תשים קץ לסכסוך.

אנו נשאל מדוע זכויותיהם ומעמדם של מאות אלפי ישראלים צריכים להישאר במצב של המתנה עד שרמאללה תכיר במציאות, שישראל אינה הולכת לשום מקום ושרק פשרה תשים קץ לסכסוך

אנו נציע שעדיין אפשר להגיע להסדר – שאם המנהיגים הפלסטינים יצאו מעולם הפנטזיה שלהם, יפתרו את מאבקי הכוחות בין הפלגים היריבים, יכירו בזכות ההיסטורית של העם היהודי לאדמתו ויהיו מחויבים למשא ומתן, אפילו סיפוח ברוח "חזון השלום" של הנשיא טראמפ אינו צריך לעמוד בדרכו של פתרון שתי מדינות.

אנו נדחה את דברי המבקרים שיאמרו כי ישראל, במקום להעמיק את נוכחותה בגדה המערבית, צריכה לעזוב אותה לחלוטין – ונזכיר את דברי המומחים הצבאיים שתיארו את קו שביתת הנשק של ישראל מ-1967 כבלתי ניתן להגנה אם יוגדר כגבול עם מדינה שעשויה להיות עוינת. שום מדינה שרוחבה כ-15 ק"מ בלבד במרכזה המאוכלס בצפיפות, ושנמל התעופה הבינלאומי שלה נמצא כ-6.5 ק"מ מהגבול, לא תיטול סיכון כזה.  

אנו נגנה את חוסר ההוגנות – שלא לומר הצביעות – של הביקורת הבינלאומית המופנית כלפי ישראל, ונציין כי זכויות אדם מופרות באופן קבוע ושערורייתי על ידי מדינות אחרות, אך לרוב זוכות להתעלמות מצד גופי האו"ם, ארגונים המתפקדים ככלבי שמירה והתקשורת העולמית.

אנו נגנה את חוסר ההוגנות – שלא לומר הצביעות – של הביקורת הבינלאומית המופנית כלפי ישראל, ונציין כי זכויות אדם מופרות באופן קבוע ושערורייתי על ידי מדינות אחרות, אך לרוב זוכות להתעלמות

אנו נזכיר לחברי הקונגרס בוושינגטון ולבני שיחנו בבירות אחרות בעולם כי ערכה של ישראל כשותפה אסטרטגית מהימנה באזור חיוני ובלתי יציב לא יפחת בשום צורה בעקבות החלטתה להחיל את חוקיה על אזרחיה שלה – שרובם, כך הניחו קובעי המדיניות כבר מזמן, ממילא ייכללו בסופו של דבר בכל הסכם טריטוריאלי בר-יישום.

עמיתיי ואני מוכנים להשמיע את הטיעונים האלה. אם הסיפוח – החלתו של החוק הישראלי על חלקים מהגדה המערבית באופן חד-צדדי – ייצא לפועל, אנו נגן בצורה המשכנעת ביותר האפשרית על החלטה שהתקבלה על ידי ממשלה ישראלית נבחרת וזכתה לתמיכתה של השותפה החזקה ביותר של ישראל (ושל כל אחד אחר) – ארצות הברית.

אני צופה שנמצא כאלה, בוושינגטון ובמדינות אחרות, שיסכימו אתנו לחלוטין. אני צופה שיהיו אחרים שלא יסכימו עם הסיפוח בעיקרון, אבל יסכימו שהיות שאין כרגע הרבה תקווה להשיג פריצת דרך במשא ומתן, המהלך כמעט לא ישפיע על הסטטוס קוו.

אבל אני גם צופה שהסיפוח, אם ייושם, יגבה מחיר – למרות הטיעונים החזקים ביותר של ישראל ושלנו.

המחיר יורגש על ידי ישראלים ששכניהם, שסבלו שנים רבות משלטונה הכושל של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית או מהשעבוד האכזרי של חמאס בעזה, יגיבו בדרכים בלתי צפויות למה שהם ורוב העולם יראו כפגיעה בסיכוייהם להשגת מעמד של מדינה. כוחות הביטחון של ישראל כבר מתכוננים למה שעלול לקרות, משני צדי הקו הירוק – וכמוהם גם דיפלומטים ישראלים בערי בירה זרות ובגופים בינלאומיים.

המחיר יורגש במישור יחסיה של ישראל עם מדינות ערב – שתי המדינות שאיתן יש לה הסכמי שלום מזה עשורים, מצרים וירדן, ועשר או יותר מדינות אחרות שאיתן היא שואפת לפתח ולקיים קשרים שקטים שיש בהם תועלת לשני הצדדים.

המחיר יורגש במישור יחסיה של ישראל עם מדינות ערב – שתי המדינות שאיתן יש לה הסכמי שלום, מצרים וירדן, ומדינות אחרות שאיתן היא שואפת לפתח ולקיים קשרים שקטים שיש בהם תועלת לשני הצדדים

המאבק המשותף באיומים שמציבים האסלאם הקיצוני והתוקפנות האיראנית ושיתוף הפעולה הביטחוני החשאי צפויים להימשך – אבל פריצת הדרך המקֻווה לקראת שיתוף פעולה גלוי ויחסים מלאים, מטרה שהוועד היהודי האמריקאי פעל למענה באזור בהצלחה מסוימת במהלך רבע מאה, תתעכב.

המחיר יורגש, כמובן, על ידי הפלסטינים עצמם, שהאפשרויות שלהם ותנועתם יישארו מוגבלות לנצח, ללא אזרחות של שום מדינה.        

המחיר יורגש בהחלשת טענותיה ארוכות השנים של ישראל נגד פעולותיהם החד-צדדיות של הפלסטינים, בהתנערות הרשות הפלסטינית מהסכמי אוסלו ובציניות גוברת בקרב הציבור במחוזות בחירה שונים בארצות הברית – לרבות בקהילה שלנו – ביחס למחויבותה של ישראל לשלום.

אין זה מתפקידם של ידידיה ותומכיה הנלהבים של ישראל, ששוכנים לבטח בבתיהם במרחק אלפי קילומטרים, לומר לממשלת ישראל, שנבחרה באורח דמוקרטי, מה עליה לעשות.

לעולם לא נזנח את החזון הציוני של מדינה יהודית ודמוקרטית על אדמתו ההיסטורית של עמנו, ולעולם לא ננטוש את אחינו. תמיד נתייצב להגנתם ונחלוק עמם את השמחה על הצלחותיהם.

אך תמיד גם נחלוק עמם את דאגותינו למראה סכנה קרבה.

ג'ייסון איזקסון הוא סמנכ"ל מדיניות ופוליטיקה של הוועד היהודי האמריקאי - ארגון הפועל לשמירה על האינטרסים של העם היהודי ברחבי העולם באמצעות קשרי ממשל ודיפלומטיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בכל הכבוד יש רגעים בהסטוריה שהם רגעי האמת. היהדות, העם היהודי והציונות שהם חלק בלתי נפרד מהיהדות מזה אלפי שנים, בפיוט, בתפילה, באגדה ובמשפט העברי דוגלים בדבר פשוט, ארץ ישראל שייכת לעם ה... המשך קריאה

בכל הכבוד יש רגעים בהסטוריה שהם רגעי האמת.
היהדות, העם היהודי והציונות שהם חלק בלתי נפרד מהיהדות מזה אלפי שנים, בפיוט, בתפילה, באגדה ובמשפט העברי דוגלים בדבר פשוט, ארץ ישראל שייכת לעם היהודי ורק לעם היהדוי.
כך גם פעלה תמיד הציונות.
עוד דונם עוד עז.
אבל עוד דונם עוד עז זו טקטיקה בלבד, בסופו של יום יש מטרה.
והמטרה היא הבעלות על ארץ ישראל.
לכן, כשיש אפשרות לממשה, יש לממשה.
תמיד האויב יתנגד.
תמיד שונאי העם היהודי יתנגדו.
תמיד תהיה התנגדות.
אז מתי הוא הזמן ה"נכון"?
לטעמם של המתנגדים, אף פעם אין זמן נכון.
אז תחילה, על התומכים ועל המתנגדים יש להשיב על השאלה הראשונית, האם הם ציונים?
האם הם תומכים בעם היהודי?
מתי, לדידם, הזמן ה"מתאים" להחלת החוק הישראלי על שטחי C בהם אין כמעט ערבים, כל המתנחלים שם וכמעט כל האינטרסים החיוניים למדינת ישראל, מים, תודעה, בטחון ועוד?
האם, "במקרה", המתנגדים הם לא אלה שגם מתנגדים לירושלים ישראלית, להר הבית והעיר העתיקה ישראליים?
ונניח, רק נניח, שלא נחיל את החוק הישראלי עתה, האם המתנגדים יהפכו לאוהבי ישראל?
יוקיעו את ה – BSD והאנטישמיות של השמאל והשחור ברה"ב ובאירופה?
אנו, יהודי ישראל לא טיפשים, אנו מבינים היטב.
גם מכירים היטב את אויבינו ומתנגדינו.
את הטירוף של ה"דמוקרטים" והשמאל האמריקאי שחלקו כבר עמוק באנטישמיות, אנו מכירים ומבינים היטב.
ראינו את מה שנראה כפוגרומים בארה"ב.
אתה יודע, מה שנראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז והולך כמו ברווז, הוא ברווז.
אנו רואים, בתדהמה, את הנסיון למחוק את העבר ולהשליט את השמאל הקיצוני, גם בארה"ב, על התודעה.
כולל הרס פסלים בסגנון דעאש.
למעשה, מר אייזקסון, יהודי ארה"ב צריכים להתעורר ומהר.
אם הם מסוגלים לכך.
אם הם בכלל עוד יהודים.

עוד 831 מילים ו-1 תגובות
סגירה