ווייצ'ץ' סדורסקי (Wojciech Sadurski) חווה על בשרו את התוצאות הלא נעימות של השתלטות פוליטיקאים על מערכת המשפט והתמוטטות השלטון הדמוקרטי. הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטאות של ורשה וסידני, שמתמודד עם שלוש תביעות דיבה שהגישו נגדו מפלגת החירות והצדק השולטת בפולין, וערוץ הטלוויזיה הציבורי TVP, אותו מכנה סדורסקי "מכונת תעמולה ממשלתית".
תביעות הדיבה הוגשו בעקבות ציוצים של סדורסקי בטוויטר בסוף השנה שעברה ובתחילת השנה הנוכחית. בציוץ הראשון כינה החוקר המוערך את מפלגת החוק והצדק "ארגון פשע מאורגן", המנוהל בידי שליט יחיד, מנהיג המפלגה ירוסלב קצ'ינסקי.
סדורסקי נדרש לפרסם התנצלות פומבית בפני חברי המפלגה ובפני קצ'ינסקי, שאיתו נהג להתרועע כשהשניים היו סטודנטים צעירים. מפלגת השלטון גם דורשת ממנו לא להתבטא שוב באותו אופן ולשלם לה פיצוי כספי.
את הציוץ השני פרסם סדורסקי בעקבות רצח ראש עיריית גדנסק, פאבל אדמוביץ', שהיה איש שמאל ואופוזיציונר בולט לממשלת החוק והצדק.
אדמוביץ' נרצח בינואר כשעמד על במה באירוע צדקה, ובעקבות זאת האשים סדורסקי את TVP בהסתה חמורה נגדו, וכינה את הערוץ "גבלסיאני". הערוץ הגיש בתגובה שתי תביעות דיבה נגדו, האחת בהליך אזרחי והשנייה בהליך פלילי.
ההתנכלות לפרופסור הביאה כ-700 אנשי אקדמיה מכל העולם לחתום על עצומת תמיכה בו, ולקרוא למפלגת השלטון למשוך את תביעותיה. במכתב פתוח, ציינו כי אין לסמוך על מערכת המשפט הפולנית, שאיבדה את עצמאותה.
סדורסקי, מצדו, לא תולה יותר מדי תקוות במידת ההשפעה של העצומה.
ההתנכלות לפרופסור הביאה כ-700 אנשי אקדמיה מכל העולם לחתום על עצומת תמיכה ולקרוא למפלגת השלטון למשוך את תביעותיה
"זה לא ישפיע על עמדת השופטים שישמעו את התיקים נגדי, או יגרום לשלטון למשוך את התביעות", הוא אומר בראיון טלפוני ל"זמן ישראל" ממשרדו בסידני.
"ההדהוד המשמעותי ביותר של המכתב הוא כנראה בעולם האקדמי, בכך שחוקרי משפט ובייחוד משפט חוקתי יודעים מה קורה".
בעשורים האחרונים מתגורר סדורסקי, 69, עם משפחתו באוסטרליה, ומשם הוא ממשיך לפרסם מאמרים נוקבים נגד ממשלת פולין בתקשורת הפולנית והעולמית. בזירה האקדמית נחשב סדורסקי לבעל שם עולמי, בעיקר על מחקריו בתחומי המשפט החוקתי והדמוקרטיות של מזרח אירופה.
"אני מאמין שהממשלה הנוכחית מסוכנת לפולין", הוא אומר. "היא פופוליסטית, אוטוריטרית וסקפטית ביחס לאיחוד האירופי. זאת ממשלה שהרסה את רוב המוסדות של שומרי הסף, כך שהיא מייצגת את כל מה שאני נגדו".
למרות הדברים החריפים, סדורסקי אומר כי אינו חושש לבקר במולדתו, וכי סדרת התביעות המשפטיות שאיתן הוא מתמודד אינה חריגה בנוף הפולני הנוכחי.
"אני חושב שאני הדמות הציבורית היחידה בפולין שמתנהלים מולה שלושה תיקים במקביל, אבל יש אנשים נוספים שמאוימים בתביעות דיבה, כולל כמה עיתונאים ביקורתיים מאוד. "בהחלט אפשר לתהות אם ממשלת פולין נכנסה לשלב חדש, בדומה למשטרים פופוליסטיים באמריקה הלטינית, שלוקחים את המבקרים שלהם מהאופוזיציה, מהעיתונות ומהאקדמיה לבית המשפט".
לא סתם תוהה סדורסקי אם הממשלה הפולנית מכניסה את המדינה ל"שלב חדש". תיאור הפרקים הקודמים במהלכי הממשל הפולני מופיע בספר שהשיק השבוע בהוצאת אוקספורד (שם הספר: Poland's Constitutional Breakdown), שבו מתאר סדורסקי כיצד מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית, שעלתה לשלטון באוקטובר 2015, פירקה בתוך זמן קצר את האיזונים והבלמים במדינה, והביאה להתמוטטות החוקה.
"הציות לחוק צריך להיות מובן מאליו"
ערב קודם לשיחה עם סדורסקי, שודר בטלוויזיה בישראל ראיון עם שר המשפטים הנכנס, אמיר אוחנה, שבו אמר כי לא בכל המקרים הממשלה מחויבת להישמע לפסיקות בית המשפט העליון. סדורסקי קרא את ההבהרה שפרסם אוחנה בעקבות הסערה שחולל, והוטרד מקווי הדמיון להתנהלות ממשלת פולין.
"כאשר שר משפטים נאלץ להדגיש שהוא מסכים עקרונית עם החובה לציית לבית המשפט העליון, זאת אינדיקציה שמשהו לא טוב קורה, שמשהו בסיסי מאוד פגום. הציות של רשויות השלטון לבית המשפט צריך להיות מובן מאליו".
בפולין, אומר סדורסקי, הידרדרות הדמוקרטיה החלה בפגיעה אנושה ב"טריבונל החוקתי", שהוא בית המשפט לחוקה במדינה. "אחד מקווי ההתקפה הראשונים של הממשלה היה שינוי הכללים של פעילות ביהמ"ש לחוקה, כדי לשתקו. הממשלה שיחקה חתול ועכבר עם ביהמ"ש, מבלי להתחשב בהחלטותיו. פעם אחר פעם ביטל הטריבונל את החקיקה של הממשלה, אבל היא לא התרשמה והמשיכה להעביר חוקים שעוסקים בתפקודו".
אירוע רדף אירוע במתקפה הזו, עד לניצחון הממשלה. המערכה התנהלה בשני קווים מקבילים: מאבק על מינוי שופטי בית המשפט, ומאבק על אופני פעילותו. "הממשלה ניהלה תעמולה מרושעת נגד השופטים, ותיארה אותם כקבוצה סגורה השומרת על עצמה וחסרת כל רגישות ואכפתיות ביחס לאנשים רגילים", אומר סדורסקי.
הכל הסתיים בדצמבר 2016, כשהממשלה השיגה רוב בקרב שופטי בית המשפט. "לאורך כל אותה שנה בית המשפט החוקתי לא היה פנוי לדון באף חוק משמעותי, משום נאלץ לעסוק במלחמה הקיומית של עצמו".
סדורסקי מציין את המרכזיות של דעת הקהל בתהליך הכרסום במעמדו של בית המשפט. "מצד אחד היו צעדי מחאה חזקים ברחובות, אבל דעת הקהל בפולין מפולגת מאוד. חלק גדול מהאזרחים כלל לא הבחינו שמשהו קורה, או שהם השתכנעו מתעמולת הממשלה, שטענה שהשופטים עסוקים, למעשה, בהגנה על המשרות ועל הפריבילגיות שלהם".
ביולי 2018, כשנה וחצי לאחר הכרעת המאבק, פרסמו שבעה משופטי ביהמ"ש החוקתי הפולני מכתב הקובע, כי הערכאה הפכה פוליטית ומשותקת ואינה יכולה למלא את ייעודה.
הפרסום נעשה במקביל למהלך טיהור נוסף של השלטון, הפעם של ביהמ"ש העליון, הפועל במקביל לטריבונל החוקתי. במקביל העניקה המפלגה לשר המשפטים סמכויות רחבות לפיטורי שופטים שאינם פוסקים לרוחה. "רק חלק מהשופטים מתעקשים להישאר עצמאיים וענייניים", אומר סדורסקי.
המתקפות על מערכת המשפט הן רק היבט אחד בפעולות ממשלת החוק והצדק. החל מ-2015 נקטה המפלגה שורה ארוכה של צעדים שנועדו להקנות לה כוח מוחלט. "כוח אוטוריטרי דורש עוד ועוד כוח, זה כמו סרטן שרוצה להתפשט עוד ועוד", מסביר סדורסקי.
"מפלגת החירות והצדק, כמו כל תנועה פופוליסטית, לא מוכנה לקבל תחרות על חלוקת הכוח. מבחינתם, איזונים ובלמים הם מטרד לא רצוי, והם מאוד לא סובלניים ביחס למוסדות עצמאיים שעלולים להפריע למימוש חזונם. לכן הם פועלים לפרק מוסד אחרי מוסד, את התקשורת, האופוזיציה, האקדמיה, מוסדות התרבות, ובייחוד את בתי המשפט, שבשבילם הם אויבים".
ההפיכה המשטרית לא הושלמה
למרות כל זאת, אומר סדורסקי, הממשלה עדיין לא השלימה את ההפיכה המשטרית. חששו העיקרי הוא מניצחונה של מפלגת החירות והצדק בבחירות שיתקיימו באוקטובר. זכייה בבחירות תאפשר לה להשתלט גם על עמדת מבקר המדינה; להגדיל את סמכויות הנשיא כדי לצמצם את מרחב הפעולה של ראשי ערים, שחלקם עדיין נמנים על האופוזיציה; להגביל את ארגוני החברה האזרחית; ולהתעלם מפסיקות ביהמ"ש האירופי, מה שהוא מכנה "ברקזיט פולני דה פקטו".
"לתעמולה יש שני היבטים. הראשון, תמיכה ושבחים ללא תנאי למפלגה השולטת ולמדינה, ומהצד השני סיקור מרושע באופן יוצא דופן של האופוזיציה, מלא שנאה והשמצות"
"מפלגת החוק והצדק אומרת בפירוש שההשתלטות הסופית על התקשורת תיעשה בקדנציה השנייה, כי בראשונה זה היה יקר מדי פוליטית", אומר סדורסקי.
"הם קוראים לזה 'פולניזציה', כלומר השתלטות על כלי תקשורת פרטיים שנמצאים בבעלות חלקית של חברות זרות, באמצעות שינוי הרגולציה, והעברתם לבעלות חברות ובנקים שבהם המדינה שולטת. אם זה יקרה, זה יהיה הסוף המוחלט של התקשורת החופשית בפולין, בדיוק כמו בהונגריה".
נכון להיום, אומר סדורסקי, עדיין יש פלורליזם תקשורתי יחסי, בייחוד בעיתונות המודפסת, שם נותרו כלי תקשורת ביקורתיים מאוד ביחס לממשלה.
"הבעיה העיקרית היא בכלי התקשורת הדיגיטליים. פולין היא מדינה גדולה גאוגרפית. למרות שיש שם כמה כלי תקשורת מצוינים, הם לא מכסים את כל המדינה כמו השידור הציבורי, ויש גם את עניין הרגלי הצפייה. יש אנשים שתמיד ראו את חדשות הערב בטלוויזיה הציבורית, עוד מהתקופה שלא היו כלי תקשורת מסחריים.
"כלי התקשורת הציבוריים לכאורה, נשלטים טוטלית על ידי מפלגת השלטון, ומשדרים תעמולה טהורה. למעשה, אין שם בכלל חדשות, אין שם מידע כפי שהיית מצפה לקבל בכל כלי תקשורת בעולם.
"כלי התקשורת הציבוריים לכאורה, שהם למעשה ממשלתיים ונשלטים טוטלית על ידי מפלגת השלטון, ומשדרים תעמולה טהורה. למעשה, אין שם בכלל חדשות"
"לתעמולה יש שני היבטים. הראשון, תמיכה ושבחים ללא תנאי למפלגה השולטת ולמדינה, ממש קמפיין פוליטי. מהצד השני, סיקור מרושע באופן יוצא דופן של האופוזיציה, מלא שנאה והשמצות. לפעמים הם אפילו משתמשים בדימויים תת-הכרתיים. במקרה אחד הם שידרו כתבה על מנהיג האופוזיציה, ושתלו בה דימויים של סטאלין והיטלר, כדי לעודד את השנאה נגד האופוזיציה".
כרוניקה של הידרדרות ידועה מראש
כאשר אני שואל את הפרופסור איך בעצם הידרדה פולין במהירות כה גדולה, הוא משיב כי, "לבחירה במפלגת החוק והצדק ב-2015 היו ארבע סיבות עיקריות.
"הראשונה היא עייפות מהממשלה הקודמת, ששלטה לאורך שתי כהונות, שזה דבר ייחודי במדינות הפוסט-קומוניסטיות. בדרך כלל הממשלות מפסידות לאחר קדנציה. בסוף הכהונה השנייה שלה, החלו לצוף סיפורי שחיתות. הממשלה זלזלה בחשיבות שירותים כמו מערכת הבריאות והביטוח הלאומי, ונדפה ממנה יהירות.
"סיבה שנייה היא שמפלגת החירות והצדק קלעה לסנטימנט לאומני פרו-דתי ופרו-שמרני. פולנים רבים חשו לא בנוח עם תופעות של רב-תרבותיות, שוויון מגדרי וזכויות להט"ב. זה איתגר את אורח החיים שלהם, ומפלגת החוק והצדק הציעה מסר של כבוד והערכה לחיים המסורתיים. תחושה שאין במה להתבייש.
"הסיבה השלישית היא כמובן כסף. המפלגה הציעה להעביר תמיכות סוציאליות במזומן במקום לתכניות חברתיות, מה שאינו הגיוני כלכלית, אבל תעמולתית זה מצוין. אנשים אהבו את הרעיון של לקבל כסף נוסף שאפשר לראות בעיניים. החוק והצדק הבטיחה גם הורדת גיל הפרישה ואכן מימשה את ההבטחה.
"הסיבה הרביעית היא שהם עשו שימוש אפקטיבי בפחד מהאחר, בשנאת זרים; בפחד ממהגרים, פליטים, אנשים לא קתולים, שמאתגרים ואולי אף מסכנים את דרך החיים ואפילו את הביטחון במדינה. זו הייתה נקודה שעליה הם שיחקו חזק זמן רב לפני הבחירות, הם חיזקו חשש קיים ויצרו פרנויה ממהגרים מוסלמים".
מהן ההשלכות של פעולות הממשלה על זכויות האדם בפולין?
"אחד הביטויים הבולטים של המתקפה על זכויות פרט הוא פגיעה בזכות ההתארגנות וההפגנה. אנחנו רואים הטרדות והגבלות של מפגינים נגד הממשלה.
"אבל המתקפה הכי משמעותית נגד זכויות האזרח היא למעשה המתקפה על עקרון ביזור הכוח, הפרדת הרשויות והאיזונים והבלמים".
מהו לדעתך הלקח העיקרי שצריכים הישראלים להפיק מהמקרה הפולני?
"הלקח העיקרי הוא שהידרדרות הדמוקרטיה מתרחשת ללא הפיכה דרמטית, ויכולה לנבוע מההצבעה בקלפי. אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד ביחס למה שעושות ממשלות נבחרות, משום שבהדרגה, בסדרת צעדים קטנים, הן יכולות לחולל שינויים שכל אחד מהם בנפרד לא נראה משמעותי, אבל במצטבר מפרקים את האיזונים והבלמים. הבעיה היא שהתובנה הזן מגיעה בדרך כלל מאוחר מדי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם