פעילים חברתיים חופרים קברים סימבוליים בברזיל, כדי להיאבק בהכחשת מגפת הקורונה על ידי הנשיא, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)
פרופ' אנה לוין מדווחת ממוקד המגפה בברזיל:

"תומכי הנשיא פרצו לבית החולים שלי כדי 'להוכיח' שאין קורונה"

בלעדי

פרופ' אנה לוין מנהלת את תחום המחלות הזיהומיות בבית החולים האוניברסיטאי בסאו פאולו, ומקבלת את חולי הקורונה הקשים ביותר ● לכן, שיעור התמותה במחלקה שלה בלתי נתפס, ועומד על 25% מהמאושפזים ● בראיון אמיץ לזמן ישראל היא מותחת ביקורת נוקבת על הנשיא בולסונארו, ומתארת כיצד הוא מחבל באופן אקטיבי במאבק במחלה ● "חשוב לי להתראיין, כי אני רוצה שכל העולם יידע על המתרחש פה", מוסיפה בתה ליה

"בסוף חודש מרץ, כשראינו את קריסת מערכת הבריאות באיטליה, הבנו שאנחנו עומדים בפני הגרוע מכל, והתחלנו להכין את בית החולים להצפה במטופלים. אמרתי לקולגות שלי: 'אם זה מה שהמגיפה עשתה במילאנו, עיר של 4.5 מיליון איש בלבד, מה יקרה אצלנו בסאו פאולו, עיר של 12 מיליון תושבים?"

החששות הכבדים של פרופ' אנה לוין – מנהלת תחום המחלות הזיהומיות בבית החולים האוניברסיטאי בעיר סאו פאול בברזיל, יהודיה ואם לשחקנית ישראלית – התממשו במלואן. ולא רק לגבי העיר שלה, אלא לגבי המדינה כולה.

השבוע טיפסה ברזיל לצמרת המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהמגפה. עם 1,313,667 חולים ו-57,070 מתים שדווחו באופן רשמי (נכון ליום א'), ברזיל מדורגת במקום השני בטבלת הדמים העולמית, כשלפניה רק ארצות הברית.

מתוך אחד ממוקדי ההתפרצות העמוסים ביותר בעולם, מתפנה פרופ' לוין לראיון בלעדי עם זמן ישראל, ומספרת על הטרגדיה של העם הברזילאי, אשר נתון לחסדי הנשיא ז'איר בולסונארו, ידידו של ראש הממשלה נתניהו, שמתכחש למחלה.

פרופ' אנה לוין עם בתה ליה
פרופ' אנה לוין עם בתה ליה

מאז פרוץ המגפה, הנשיא מכנה את הנגיף "רק שפעת", ומתנגד נחרצות להטלת מגבלות כמו הסגר, בטענה כי הפגיעה בכלכלה תהיה חמורה יותר מנזקי המחלה.

זאת, כאשר בכל העולם מופצות התמונות של הקברים הטריים שנחפרים בברזיל עבור עוד ועוד קרבנות של מגפת הקורונה. בהיעדר מדיניות פדרלית, ההתמודדות עם המגיפה מוטלת על 27 מושלי המדינות המרכיבות את ברזיל.

פרופ' לוין מספרת כי היקף התמותה מהמגפה משתנה לא רק ממדינה למדינה בתוך ברזיל, אלא גם מעיר לעיר בתוך הארץ הענקית הזאת.

לדבריה, במדינות אמזונאס, פארה וריו דה ז'ניירו, המצב דומה לזה שנרשם במחוז לומברדיה אשר בצפון איטליה בחודשים מרץ-אפריל. מספר המיטות לטיפול נמרץ שם לא מספיק לחולים הקשים, והרופאים נאלצים לבחור אלו חיים להציל.

פרופ' לוין מוסיפה כי גם בתוך מדינת סאו פאולו, הגדולה ביותר בברזיל, אשר מונה 45 מיליון תושבים (כחמישית מאוכלוסיית ברזיל כולה, העומדת על כ-240 מיליון איש), המצב רחוק מלהתייצב. אמנם בעיר הבירה – הנקראת אף היא סאו פאולו – הרופאים מצליחים לשטח את העקומה בשבועות האחרונים, אבל בערים האחרות במדינת סאו פאולו הגדולה, המספרים רק מטפסים.

ילדים ברזילאים שקיבלו ציוד אישי למאבק במגפה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Andre Penner)
ילדים ברזילאים שקיבלו ציוד אישי למאבק במגפה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Andre Penner)

פרופ' לוין, מה הסיבות לכך שברזיל חטפה את הקורונה בצורה כל כך קשה?

"בנוסף לצפיפות האיומה, מערכת בריאות בעייתית והמבנה החברתי שמבדיל בין עשירים לעניים, כמובן שהאחריות על ההתפרצות הקשה של המחלה בברזיל מוטלת על הנשיא. במקום להנהיג את המדינה בתקופת המשבר ולעזור למושלים להתמודד איתו, הוא רק מפריע להתנהלות.

"כבר באפריל, בולסונארו פיטר את שר הבריאות לואיז מנדטה, שניסה להנהיג מדיניות של ריחוק חברתי ולהתמודד עם המגפה. השר שהגיע אחריו התפטר בחודש מאי, כי גם הוא לא הצליח לתפקד תחת שלטונו של בולסונארו.

"כבר באפריל, בולסונארו פיטר את שר הבריאות לואיז מנדטה, שניסה להנהיג מדיניות של ריחוק חברתי ולהתמודד עם המגפה. השר שהגיע אחריו התפטר בחודש מאי, כי גם הוא לא הצליח לתפקד תחת שלטונו של בולסונארו"

"זה לא רק היעדר התמיכה ברשויות המקומיות, אלא גם ניסיונות אקטיביים של בולסונארו להפריע למושלים אשר נוקטים בצעדים נחרצים נגד המגפה. הוא ניסה לפטר גם כמה מהם, אולם בית המשפט העליון מנע זאת ממנו".

מחאת צוותי הרפואה והחירום בברזיל על תנאי העסקתם במשבר הקורונה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)
מחאת צוותי הרפואה והחירום בברזיל על תנאי העסקתם במשבר הקורונה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)

נראה כי בית המשפט העליון הברזילאי הוא הגורם היחיד שמצליח לרסן לעת עתה את הנשיא הסורר, שבמקביל פועל כל העת על מנת לנסות ולהחליש את שלטון החוק ואת המוסדות הדמוקרטיים בארצו.

השבוע הורה בית המשפט העליון המותקף של ברזיל לבולסונארו ללבוש מסכה באופן פומבי, אחרי שהנשיא השתתף בהפגנות נגד הגבלות הקורונה, ללא מסכה.

לוין מספרת כי תומכי הנשיא – אשר מכחישים את המחלה, בטענה כי מדובר בקונספירציה – מפגינים גם בסאו פאולו ואף נוקטים צעדי מחאה קיצוניים ומסוכנים במיוחד. "הם פרצו לבית החולים שלנו כדי לצלם מיטות פנויות ולספר שהנגיף לא קיים", היא מדווחת לי בכאב. לדבריה, תומכיו של בולסונארו "הגיעו ללא מסיכות וללא ציוד מגן, וזה היה ממש חוסר אחריות מצדם".

ציור קיר בברזיל המציג את הנשיא כמי שמסייע להתפשטות הקורונה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)
ציור קיר בברזיל המציג את הנשיא כמי שמסייע להתפשטות הקורונה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)

בדיקות רק לחולים הקשים

ב-30 במרץ הוסב בית החולים שבו עובדת לוין לטיפול בחולי הקורונה הקשים ביותר, אולם בחודש האחרון הוא התקשה לקבל את כל החולים שזרמו אליו. מדובר בבית החולים הציבורי הגדול בדרום אמריקה, ובו 2,200 מיטות אשפוז.

"בסך הכל יש בית החולים שבעה בניינים, ורוקנו אחד מהם לחלוטין. פינינו 900 מיטות עבור חולי קורונה, מתוכן 300 מיטות טיפול נמרץ. מגיעים אלינו המקרים הקשים ביותר, ולכן אחוזי התמותה מאוד גבוהים – אחד מתוך ארבעה חולים (25%)", היא משתפת אותי בנתונים הכמעט בלתי נתפסים האלה.

"עד לפני כמה שבועות היינו מקבלים בין 180 ל-200 בקשות לאשפוז ביום. לא יכולנו לקבל אותם, והיינו מפנים אותם לבתי החולים האחרים באזור. כעת המספרים ירדו לכ-100 בקשות אשפוז ביום", היא מספרת לי.

"פינינו 900 מיטות עבור חולי קורונה, מתוכן 300 מיטות טיפול נמרץ. מגיעים אלינו המקרים הקשים ביותר, ולכן אחוזי התמותה גבוהים – אחד מתוך ארבעה חולים"

לדבריה, לעבור בדיקת קורונה בברזיל זו משימה בלתי אפשרית עבור הרוב המוחלט של האזרחים, גם לאחר הופעת הסימפטומים או חשיפה לחולה מאומת, אלא אם כן יש בבעלותם ביטוח בריאות פרטי, שנחשב ליקר ונדיר במדינה.

מערכת הבריאות הברזילאית מפוצלת למערכת ציבורית, שמטפלת ברוב אזרחי המדינה (75%) ולמערכת פרטית, שמיועדת לבעלי ביטוחי בריאות פרטיים (כ- 25% מהאוכלוסיה). בניגוד לישראל ולמדינות רבות אחרות, בברזיל גם מערכת הבריאות הפרטית מוסמכת לטפל בחולי קורונה.

חוף ים בברזיל לאחר הקלה במגבלות הקורונה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)
חוף ים בברזיל לאחר הקלה במגבלות הקורונה, יוני 2020 (צילום: AP Photo/Leo Correa)

נכון להיום, נרשמו בעיר סאו פאולו 265,581 מקרי קורונה מאומתים, מתוכם 14,263 מקרי מוות. אולם לטענתה של לוין, לא ניתן להסיק מסקנות ממספר החולים המאומתים, מכיוון שמספר בדיקות הקורונה במדינה מועט ביותר.

"הממשלה לא משקיעה בכלל בבדיקות – רק בשבועות האחרונים אנו מתחילים לבצע בדיקות, ורק למקרים הקשים ביותר, לכן המספרים עולים", היא אומרת.

"המספר של מקרי המוות, לעומת זאת, מדויק", היא מסבירה. "אני יודעת שבשבועות האחרונים הנשיא ניסה להסתיר את מספר מקרי המוות במדינה והחל לפרסם מספרים מפוברקים, אולם מושלי המדינות התאחדו והחלו לנהל סטטיסטיקה משלהם, כך שלא הייתה לו ברירה אלא לחשוף את המספרים".

דרי הרחוב במרכז סאו פאולו (צילום: ליה לוין)
דרי הרחוב במרכז סאו פאולו (צילום: ליה לוין)

לוין מספרת כי בעוד שבתי החולים הציבוריים קרסו תחת עומס, בתי החולים הפרטיים הצליחו להשתלט על המצב, והיו בהם מיטות פנויות. אז דרש הממשל המקומי להכניס חולים ציבוריים למערכת הפרטית.

"בתי החולים הפרטיים כל כך נבהלו שיאושפזו בהם חולים ציבוריים, שהם העדיפו לעזור בדרכים אחרות. הם שלחו ציוד וצוותים פרטיים שעובדים כעת אצלנו", מסבירה לוין איך עובדת כעת השיטה הברזילאית.

"בשבועות האחרונים בולסונארו ניסה להסתיר את מספר מקרי המוות והחל לפרסם מספרים מפוברקים, אולם מושלי המדינות התאחדו והחלו לנהל סטטיסטיקה משלהם, כך שלא הייתה לו ברירה אלא לחשוף את המספרים"

"בנוסף לבתי החולים הציבוריים הקבועים בעיר, נפתחו בתי חולים שדה שמטפלים בחולים היותר קלים – באצטדיונים, בחניונים, בכל מקום אפשרי".

איך היית מתארת את מערכת הבריאות הציבורית בברזיל?
"לא היו לנו מספיק ציוד ולא מספיק צוות להתמודד עם המגפה. נאלצנו לגייס מומחים מכל תחומי הרפואה האפשריים כדי לטפל בחולי קורונה. אבל הבעיה הקשה ביותר של מערכת הבריאות היא שאינה מתפקדת כמערכת אחת. אין אחידות, חיבור ותקשורת בין הגורמים השונים, וזה מקשה על התפקוד.

"אני רואה שהמגיפה מאלצת אותנו להתייעל ולחזק את הנקודות החלשות של המערכת, כי פשוט אין ברירה".

השיחה עם לוין מצטרפת לשורת שיחות שקיימתי בחודשים האחרונים עם רופאים המשרתים במוקדי המגפה מסביב לעולם. בין היתר שוחחתי עם ד"ר כרמי שפר מאיטליה, ועם ד"ר אנסטסיה ווסילייבה מרוסיה, שאף עוכבה לחקירה לאחר פרסום הראיון, שבו מתחה ביקורת נוקבת על תפקודו מערכת הבריאות בארצה.

"כל אחד מכיר מישהו שמת"

בתה של פרופ' לוין, אמנית הבמה והמפיקה ליה לוין (34) היא ישראלית (עולה חדשה) שטסה לברזיל מסיבות משפחתיות ונאלצה להישאר שם בגלל הקורונה.

שחקנים בשירות ההסברה הברזילאית (צילום: ליה לוין)
שחקנים בשירות ההסברה הברזילאית (צילום: ליה לוין)

בשיחה עם זמן ישראל, מספרת ליה על מה שמתרחש במדינה בכאב רב: "כל אחד פה מכיר מישהו שמת מקורונה, וגם אני. דוד של חברה שלי, אמא של חבר שלי, סבתא של חברה שלי, חברה של אמא שלי שגם היא הייתה רופאה… כולם מתו מהנגיף. חשוב לי להתראיין, כי אני רוצה שכל העולם ידע על המתרחש פה".

בשבועיים האחרונים, כאשר החלו ההקלות על ההגבלות בעיר, גויסה ליה – עם אמני במה נוספים – לשירותי ההסברה של עיריית סאו פאולו.

"אני מתלווה לשני אמנים עם תחפושות שהולכים על קביים (גם כדי שיראו אותם, וגם כי זה יותר בטוח מבחינת הנגיף, כי הם מורמים משאר האנשים), ואנחנו מסבירים לאנשים כיצד לנהוג בתקופה זו. בין היתר אנחנו מזכירים לאנשים ללבוש מסכה, ומשפריצים להם אלכוג'ל על הידיים.

"אנחנו עובדים בעיקר בתחנות אוטובוס, היכן שיש ריכוז גבוה של אנשים, ואנו רק תשעה צוותים על עיר של 12 מיליון איש, וזה כמובן לא מספיק. אני לא רואה שיש פקחים או שוטרים שמסתובבים ומנסים לגרום לאנשים להקפיד על ההנחיות".

ליה מספרת עוד כי רמת הבורות בשכבות האוכלוסייה החלשות של סאו פאולו גבוהה מאוד בכל הקשור לנגיף. "הרבה אנשים כאן לא יודעים קרוא וכתוב, חיים בשכונות צפופות מאוד, ואפילו ברחוב. הם בכלל לא מבינים את המצב ואת הצורך לשמור על היגיינה, לשטוף ידיים וללבוש מסכה. אני רואה את זה כל יום ברחוב".

לדבריה, גם אלה שמבינים, לא סומכים על ההנחיות של הממשל, ומתקשים להפגין משמעת וסולידריות, "כי הם לא רגילים שיש להם על מי לסמוך במדינה".

ליה לוין (צילום: הדסון סינה)
ליה לוין (צילום: הדסון סינה)

באמצע חודש מרץ, במקביל לסגירה של מקומות ציבוריים בישראל, הוטלו הגבלות שונות גם על תושבי מדינת סאו פאולו. המושל המליץ אז על ריחוק חברתי, ומערכת החינוך, מקומות הבילוי, הפארקים הציבוריים ורוב החנויות נסגרו.

אבל לא הוטלה הגבלה על תנועת האנשים ברחוב, והתחבורה הציבורית – שכוללת אוטובוסים ורכבת תחתית – המשיכה לפעול. גם חלק ממקומות הבילוי והשירותים הציבוריים לא נסגרו בצורה הרמטית. כך, למשל, מסבירה ליה, שירותי הטייק אווי במסעדות המשיכו לפעול בכל שלבי המאבק במגפה.

"אי אפשר היה לסגור את התחבורה הציבורית, כי העובדים מהשכונות העניות חייבים להגיע לעבודה. אם הם לא יעבדו, הם פשוט ימותו מרעב. לכן נרשמו גם הרבה מקרי מוות בקרב נהגי אוטובוסים שנדבקו", מוסיפה ליה.

"אם תלכי בשכונות הטובות בעיר, הרחובות יהיו ריקים, כי אנשים מבינים שכדאי להישאר בבית. אבל בשכונות העניות ובמרכז העיר, הכל מתנהל כרגיל. לעשירים יש את הפריבילגיה לעבוד מהבית, ולהמשיך להפעיל עסקים מרחוק. אבל מי שעובד בפועל בעסקים אלה העניים, שחוטפים את המחלה ומתים".

המצב הכלכלי של התושבים כה קשה, שהעירייה החלה לחלק מזון ברחובות המרכזיים של העיר. בצילומי הווידאו ששלחה ליה למערכת זמן ישראל רואים תורים ארוכים של תושבים הממתינים לארוחה החמה. (צילום סרטון: ליה לוין).

ליה מספרת כי גם היא ובן זוגה חוו סימפטומים קלים של קורונה ונשארו בבית עד שהרגישו טוב יותר. למרות שאמה היא רופאה בכירה, הם לא ביצעו בדיקת קורונה, כי כאמור הבדיקות בברזיל נעשות רק לחולים במצב אשפוז.

"אני צעירה, ועובדת וחיה בשכונה טובה, אז מצבי טוב", היא אומרת עוד, אבל "אין ערך שווה לחיים של כל אזרחי ברזיל. חיים של אנשים שיש להם כסף שווים יותר מחייהם של אנשים עניים. כשאני מדברת עם ישראלים קשה להם להבין את גודל הצרות שיש בחברה הברזילאית. נגיף הקורונה רק האיר זרקור, והגדיל את הבעיות האלה לממדים עצומים".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
איך ראש הממשלה נתניהו קשור בדיוק לבולסונרו נשיא ברזיל ואיך בולסונרו מחבל במאמצים נגד המחלה כתבה מגמתית מאוד נגד נשיא ברזיל מכהן הנשיא הקצה הרבה מאוד כסף גם לאזרחים שלא עובדים וגם לעיר... המשך קריאה

איך ראש הממשלה נתניהו קשור בדיוק לבולסונרו נשיא ברזיל
ואיך בולסונרו מחבל במאמצים נגד המחלה
כתבה מגמתית מאוד נגד נשיא ברזיל מכהן
הנשיא הקצה הרבה מאוד כסף גם לאזרחים שלא עובדים וגם לעיריות והכסף שהועבר לעיריות בוזבז בלי רחמים, הנשיא דוגל בחזרה לשוק העבודה לכולם חוץ מקבוצות הסיכון, אנחנו כאן 3 חודשים בבידוד שראשי הערים החילו וכמובן גנבו את הכסף שקיבלו וכמו שכתבתם אפילו בדיקות לחולי קורונה אין
הקשר היחיד שאני יכול לומר על נתניהו שכמו בולסונרו לא חשוב מה יעשה יסבול ביקורת

עוד 1,604 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 8 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ראיון וופי גולדברג עולה למתקפה

"בארצות הברית אנחנו צריכים להזכיר לאנשים שחיים של שחורים נחשבים, משום שזה קל מדי לסיים חיים של שחורים, קל מדי לירות בהם ברכב. אף אחד לא משתגע מזה, כי זה סוג של 'אה, הם שוב כועסים'" ● "טראמפ גילה חוסר שפיות בנוגע לקורונה, אפשר היה לחסוך את זה מאיתנו" ● השחקנית והמנחה וופי גולדברג היא כבר סבתא-רבתא, והיא רוצה שהנינה שלה תגדל באמריקה אחרת ● בראיון אישי היא מספרת על החיים החדשים שלה

עוד 1,923 מילים

אם לבנון תמשיך לשקוע בבוץ, מדינות רבות נוספות יידרדרו בעקבותיה ● העיראקים סובלים פעמיים: מגל חום חסר תקדים, ומהמיליציות הנאמנות לאיראן ● בולדוזרים עולים על עיר המתים העתיקה והמיתולוגית בקהיר ● לאיראן יש גיבור-על חדש, אבל לא כולם בטהרן מפרגנים ● היזידים מציינים 6 שנים לטבח בני עמם ● והעולם נזכר במלחמת המפרץ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 938 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חַיְזָרִים

מי שידוע בקמצנותו החולנית לא יוכל להאמין שאנשים מוכנים להשקיע מזמנם, ממרצם ומכספם בהתנדבות למען עקרונות שהם מאמינים בהם. מבחינתו, חייבת להיות אחרי הפגנה לפחות ארוחת בוקר במלון יוקרה, ובלי ספק גם מימון נדיב מבעלי הון זרים. אחרת, למה שיעשו זאת?

עוד 1,124 מילים ו-2 תגובות
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 88 ימים לבחירות

הרפובליקאים שמנסים להיפטר מטראמפ, או לפחות לשגע אותו

קבוצת רפובליקאים מצליחה בימים אלה לעשות את מה שאף דמוקרט לא הצליח: להוציא את דונלד טראמפ משלוותו ● פרויקט לינקולן, שהושק על ידי פעילים רפובליקאים בולטים, משחרר פרסומות ויראליות בקצב מסחרר במטרה להעיף את טראמפ מהבית הלבן ולהחזיר את המפלגה למסלול השמרני ● ספק אם זה ישפיע על הבחירות ● וספק אם המפלגה של ימי רייגן עדיין קיימת

עוד 1,253 מילים

גוף ראשון עולם של יהודה נוריאלים

פרשת יהודה נוריאל, והתגובות עליה, העלו בי שדים שביעבעו מתחת לפני השטח. הציפו את הפרדוקס שמוטמע עמוק כל כך בתוכנו. זה מתחיל כשהחברה – ההורים, הפרסומות בטלוויזיה, חברים לשכבה – אומרת לך: כאישה, עליך להיות עדינה, עלמה במצוקה, לחכות לנסיך שיגאל אותך מרפיון ידייך הנובע מהיותך אישה בעולם.

כשאת מנסה להתנגד, להציע אלטרנטיבה, לומר – "אני שווה לכל גבר, אני אישה חזקה", יאמרו לך שלא ניתן להתכחש לשוני הביולוגי הבסיסי שמאפשר לכל גבר באשר הוא לתפוס אותך ולזיין אותך בניגוד לרצונך. לא שאנחנו אומרים שזה בסדר, כן? לא שאנחנו מצדיקים אותו, אבל רק שתדעי שאת לא יכולה להתנגד גם אם היית רוצה כי את אישה, ואישה – חלשה.

אספר לכם מה קורה אחר כך:

אחר כך את מתבגרת קצת, עדיין ילדה, מנסה להבין מי את בעולם הזה. לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים שסביבם) שהם עדיין בחיים.

לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים סביבם) שהם עדיין בחיים

והם יודעים מה את צריכה – שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך. וכשאת באה ממקום של חוסר – ובגיל ההתבגרות, כשאת רק מגלה ניצנים ראשונים של זהות, כשאת עדיין מנסה להבין מי נגד מי, ואולי אבא שלך, גבר בעצמו, הוא לא האב הנוכח של השנה, או נרקסיסט בעצמו, או שניהם – לא צריך הרבה כדי לקנות אותך.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ.

עד גיל שמונה-עשרה איבדתי אמון בגברים מכל הסוגים. זה התחיל בגיל צעיר, כשנקריתי בדרכם של חבורת בנים מתבגרים "סקרנים", שהעבירו אותי מיד ליד ועד היום לא התנצלו על זה. יש לציין שהיינו "חברים טובים" ונשארנו בקשר עד לפני שנים אחדות. אולי אתם שואלים את עצמכם, איך זה הגיוני. אז ככה:

ההורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית. בגיל ארבע-עשרה אני יוצאת לעולם, מצוידת בהרבה עקרונות ומעט הבנה אמיתית של המורכבות הגדולה שמרכיבה את המציאות.

בבית-הספר אני מוזרה מכדי להיות מקובלת, וגם החברות המעטות שיש לי לא מבינות אותי. תמיד הייתי החוצנית של הכיתה, והחוצנות הלא מתנצלת שלי גררה השפלות לרוב. אותה חבורה שמאוחר יותר הפכה לחבורה שלי, ואחר כך לנקודה שבה הכל התחיל להידרדר – התחילה בתור חבורת בנים שמשפילים אותי כי אני לא מנסה להתאים את עצמי לסטנדרטים שלהם.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ

בשלב מסוים משהו השתנה, התקרבתי לאחת הבנות שהיתה חברה שלהם, והיא הציגה אותי כאחת משלהם ומהר מאוד הדחקתי את ההשפלה וקיבלתי את ההצעה להיות חלק. זה הרי כל מה שרציתי.

מאותו רגע הפכתי לכלי, למשחק, לאיזה גוף שאפשר לעשות עליו ניסיונות ואחר כך לצאת לעולם האמיתי ולפגוש בנות אמיתיות. כל כך הייתי תלויה בקבלה של אלו שהוקיעו אותי, ששכנעתי את עצמי שזה התפקיד שלי בעולם הזה. שמעתי את המונח שרמוטה ואמרתי, אם יש מונח כזה זה אומר שיש דבר כזה, ואם יש דבר כזה מישהו צריך להיות הדבר הזה, וכנראה שאני פשוט זה. שרמוטה.

וכך (תכתיבי החברה ו)היגיון של ילדה בת ארבע-עשרה המשיכו להוביל אותי כמעט עשור קדימה בכל צעד ומצלים על צעדיי עד עצם היום הזה.

בשלב מסוים נפסקו ה"התנסויות", כפי שהגדרתי אותן אז, ומה שהיה לא דובר יותר בינינו עד היום. בשלב זה כבר הייתי מטושטשת לגמרי לעצמי. הרגשתי שהגוף שלי הוא הנכס היחיד שיש לי, והבנתי שאני צריכה לעבוד עם מה שיש לי. קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים, משום שזה מה שהכרתי. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות, ומי שלא היה כזה – או שהוא עושה בכאילו או שאני פשוט לא מספיק טובה בשבילו.

קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות

כל פעם ששכבתי עם מישהו והוא התכחש אליי מיד לאחר מכן, לרוב כי אני צעירה מדי – צעירה מדי בשביל לבלות איתו, אבל בוגרת מספיק כדי לשכב איתו – זה היה עוד אישור לעליבות שלי עצמי, לחוסר התקווה, לאמונה שאני טובה מספיק רק בתור זיון.

הסתמכתי על מדגם מפוקפק של גברים בין הגילאים 23 ו-40 שלא עצרו לרגע להקשיב לילדה השבורה שביקשה חיבוק, ובמקום זה עשו כאילו הם מקשיבים עד שהיא התפשטה ואז הם זיינו אותה והזמינו לה מונית כי הם "צריכים לקום מוקדם".

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים, בעידוד חבריו הרווקים המזדקנים שעבורם זו הייתה מטרת חיים לזיין כל כוס בעיר, וכמה שיותר צעיר, וכל האמצעים כשרים.

הדובדבן שבקצפת היה חבר של חברים, כמעט בגילי. התרגשתי מהמתח שנבנה בינינו, הרגשתי שסוף סוף מישהו רואה אותי כפי שאני, הוא ידע שאני מזדיינת ולא הייתה לו בעיה עם זה. בדיעבד, זו היתה הנקודה. אחרי שנים שבהן האמנתי שאף גבר לא ירצה אותי כשאני "משומשת" ככה, הוא ידע וזה לא הפריע לו. באותה נקודה כבר הייתי שלו.

מעבר לכך שלא הפריעה לו ההיסטוריה המפוקפקת שלי, נראה שבאופן כללי לא ממש עניין אותו מי אני ומה אני. כבר בתחילת הקשר הוא לא טרח להסתכל עליי או לדבר איתי. יכולנו לצאת לאכול ובמשך שעה שלמה הייתי מתפתלת ומחפשת נושאי שיחה והוא היה עונה בלקוניות ובקושי יוצר איתי קשר עין. כשהייתי מנסה למחות, הוא היה הופך לגבר רגיש ורחום וחנון, מלטף לי את השיער ואומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא התכוון. כל כך ניסיתי לשכנע את עצמי שסוף סוף מצאתי גבר הגון, שמשפט כזה היה מספיק כדי למוסס, או לפחות לדחוק לפינה אפלה מאוד, את כל מה שידעתי שאני מרגישה.

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים

מהר מאוד התחלתי לראות את עצמי רק דרך העיניים שלו – שיעממתי את עצמי, לא ראיתי בעצמי שום דבר טוב. האפאתיות המוכרת כל כך גרמה לי לצאת למלחמה על תשומת הלב שלו, לנסות להוכיח לו שאני כן מספיק טובה, רק לא להפסיד אותו. כי מי עוד מסוגל לדעת עליי את מה שהוא יודע ועדיין לאהוב אותי.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה שאי אפשר לסבול אותה. אם כל מה שאני זה הוא, כשהוא הולך לא היה נשאר ממני כלום מלבד הציפיה שיחזור.

הוא היה מפלרטט עם בנות אחרות לידי והייתי אומרת לעצמי – עדיף לו להיות איתה, היא הרבה יותר מעניינת ממני. מה יש לי להציע בכלל שאין לכל בחורה אחרת ברחוב. הייתי תופסת אותו מתכתב עם בנות אחרות, שולח לבבות ומצחקק כמו ילדה מאוהבת, והייתי מוכנה כבר לעימות כשהוא היה פשוט מתוודה.

וכשהתלבטתי מה עכשיו, כשאני יודעת בעומק ליבי שאני לא מסוגלת לעזוב אותו, הוא היה מפטיר "אני אוהב אותך, אני בחיים לא אפגע בך", בלי לדבר על הצעדים הקונקרטיים שבהם הוא מתכנן לנקוט כדי לא לפגוע בי, והייתי עוזבת את זה. הוא אמר לי שהוא בקטע של החברה הכי טובה שלי כאילו שזה דבר לגיטימי להגיד ואני, שכבר לא נשאר לי היגיון עצמאי, הצדקתי אותו ותירצתי בשבילו וסיפרתי לעצמי שכנות זה מרכיב חשוב בקשר.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה בלתי נסבלת

כשנחלצתי בקושי נותרתי צל של בנאדם, לא זכרתי מי אני ולמה. לקח לי חודשים ארוכים לשלוף את עצמי מהדיכאון השחור שנכנסתי אליו, עמוק יותר ויותר עם כל יום שבו הוא היה חלק מחיי.

לא הכרתי את יהודה נוריאל והוא לא פגע בי, אבל הכרתי יהודה נוריאלים כמוהו. אז מה אני, פשוט טיפשה? אישה חלשה? זה מה שאמרתי לעצמי שנים. אל תטעו. וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים שאומר – את חלשה, את תמימה מדי, את נותנת שינצלו אותך, לא התנגדת, התלבשת חשוף מדי, שתית יותר מדי ואז עלית אליו – מה ציפית שיקרה?

תשמרי על הכוס שלך! אם את לא תשמרי עליו אף אחד לא ישמור עליו בשבילך! ואם לא שמרת עליו מספיק טוב זו אשמתך הבלעדית! 

אומרים לנו שאנחנו חלשות כי לא אמרנו לא, כי אף אחד לא הצמיד לנו סכין לצוואר (ברוב המקרים) ובכל זאת נשארנו שם.

ואז אנחנו מנסות להשמיע קול ולהגיד די! ואז אומרים לנו שאנחנו אופורטוניסטיות, שאנחנו פתייניות ונקמניות.

אז מה כן?

מפקפקים באמינות שלנו כאילו יש למישהי סיבה להתלונן על פגיעה מינית סתם ככה, כי זה כזה כיף וקליל, ולא תהליך שהוא נורא כמעט כמו האונס המקורי, שבו חוקרים אותך כאילו היית את הנאשמת, ושואלים שאלות כמו "האם היית רטובה", ואז את מגיעה למשפט (או שהתיק נסגר הרבה לפני כן) ואת נאלצת לעמוד מול שופטים שמרשים לעצמם להגיד ש"יש נשים שנהנות מאונס".

וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים

וכולנו קורבנות בתוך המציאות האלימה הזו. גם גברים נפגעים מינית – עד גיל שלוש-עשרה אפילו בשיעור שווה לזה של הנשים הנפגעות. כמעט אף אחד מהם לא מדבר על זה, כי אם מישהו הצליח לכבוש אותך אתה לא גבר, או לכל הפחות גבר חלש מאוד – עוד חתיכה ממשחק התפקידים הענק שכולנו פיונים בו.

וכך מעגל האימה הולך ומשחזר את עצמו, כשהפוגעים ממשיכים בחייהם ומקבלים אישור שבשתיקה למעשיהם, והנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים שבהן, משומה, אף אחד לא ממש מתעסק.

ואז הפוגע שלך מת ואת מחליטה לצאת לאור כי את מבינה שכבר אין לך ממה לפחד, ואת מבינה שאם תמשיכי לשתוק את תמשיכי לפחד ותמשיכי להאשים את עצמך. ואז מהביבים מזדחלים כל מיני טוקבקיסטים שכלואים כל כך עמוק בתוך המשחק, ומאשימים אותך כדי להרגיש יותר טוב עם הפעם ההיא שהם שכבו עם איזה אחת חצי מעולפת בלי לחשוב, או שהם ראו איזו אחת כזו עם חבר שלהם ולא אמרו לו כלום.

והם לא מבינים בכלל כמה המילים שלהם מכוונות בדיוק לפצע המדמם הענק שנמצא עמוק בתוכך, שאת נאבקת איתו כל יום, כל דקה, כל פעם שמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך ואת לא בטוחה אם להאמין לו.

אומרים לך לגלות קצת אחריות אישית. ואני אומרת לכם – תתחילו להסתכל פנימה. תתחילו לעשות חשבון נפש עם כל החלקים הרקובים שמדברים מתוככם. אלימות היא לא רק אונס בסמטה חשוכה, היא לא רק סימנים סגולים. אלימות היא עליונות, היא האמונה שזכותי לשלוט באדם אחר, להחליט בשבילו, להגיד לו מה נכון ולא נכון לו.

הנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים

בסופו של יום כולנו בני אדם, כולנו זקוקים לחום ואהבה ולאישור, כולנו זקוקים לבית. אין בזה רע. אל לנו לתת לאף אחד להשפיל אותנו משום שאנו מוכנים להודות בכך, או להשתמש בידיעה הזו כדי לנצל ולפגוע בנו. אל לנו לתת יד להצדקה של מעשים מהסוג הזה. ועלינו להיות מודעים להשלכות של המעשים ושל המילים שלנו, וגם של השתיקה. ולהבין שאנחנו עוסקים בבני אדם אמיתיים, בשר ודם לב וכליות, בדיוק כמותנו, ומוטלת עלינו האחריות ללמוד להקשיב זה לזה, ולהיות ראויים להקשבה.

אשמה

אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר
אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר

לכן אפשר, ולכן אפשר,
לכרסם אותי. לכרסם אותי.
ולכן אפשר לכרסם אותי.

גם אם אני קצת קשה ללעיסה
גם אם לא נראה שאני ממש רוצה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה

ולכן אפשר לכרסם אותי
לכרסם אותי
לכן אפשר לכרסם אותי.

הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצ... המשך קריאה

את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצאים בחיים עצמם. רק צריך לדלות אותם משם. אבל זה לא קל ולא פשוט.

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים ... המשך קריאה

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים לעצמך ולטובת אחרים. זן גם דרך נהדרת להתמודד גם עם התלאות שחווית. אני לא מכיר אותך אבל הסיפור שלך היה עבורי סיפור חשוב ללמוד משהו על נערה בגיל ההתבגרות. ואני פוגש מאות נערות ונערים כל יום ואת נתת לי מתנה גדולה ברשימה הזו שלך. תודה. רם כהן

עוד 1,960 מילים ו-6 תגובות

למקרה שפיספסת

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ראיון ממלזיה באהבה

מלזיה הרשמית נחשבת למבקרת חריפה של ישראל, והמנהיג המיתולוגי שלה ידוע באנטישמיות שלו ● אבל מחקר שמבוסס על שיחות אישיות עם מלזים צעירים מגלה תמונה אחרת ● הם סקרנים להכיר ישראלים ויהודים, ונתקלים בבעיות דומות מול שלטון דתי ולאומני, הפועל להגבלת חירויות הפרט שלהם ● החוקרת מארי איינסלי מספרת על "המלזים החדשים", ושופכת אור על התרבות הפוליטית הייחודית במדינה שישראלים מעטים ביקרו בה

עוד 2,093 מילים

סקר: הליכוד יורד במנדט, בנט מצמצם את הפער מנתניהו

מיקי זוהר: אם כחול-לבן יסכימו לתקציב חד שנתי לא יהיו בחירות ● ניר ברקת: לכ"ץ אין קשב, האגו שלו גדול מדי ● מאות הפגינו בבלפור ובקיסריה ● פייסבוק הסירה שלושה חשבונות שפורסמו בהם דברי הסתה נגד נתניהו ● "מעיין נובע של חכמת ישראל": הפוליטיקאים ספדו לרב עדין שטיינזלץ שמת הבוקר

עוד 28 עדכונים

נתניהו מביט קדימה לנובמבר ובעיני רוחו רואה את גוש הימין זוכה ב-61 מנדטים לפחות ● הוא מדמיין כיצד יבצע סוף סוף את המהפכה שלו - יועמ"ש חדש, פסקת ההתגברות, חוק צרפתי, וכל מה שצריך כדי למחוק/לעכב/לדחות את המשפט שאין לו סיכוי רב לצאת ממנו בשלום ● את הפנטזיות האלה, לא המפלגות החרדיות, לא כחול-לבן ואפילו לא בכירי הליכוד יכולים לעצור ● פרשנות

עוד 448 מילים

הממונה התעמר, ההנהלה התעלמה

מעקב זמן ישראל עשרות בני נוער והוריהם מוחים על התנהלות משפילה בתחנת מד"א ברחובות, תחת ניהולו של ציון בוארון ● תלונות שהוגשו למנכ"ל מד"א טופלו בכפפות של משי או טויחו, אף שחלקן נמצאו מוצדקות ● "ראיתי ילדים בוכים בתחנה מהאגרסיביות של ציון. הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם האימה הזאת", אומר הורה של אחת המתנדבות בתחנה ● מד״א בתגובה: "הטענות החדשות שהגיעו לידי מד"א יבדקו באופן מעמיק"

עוד 1,398 מילים

ב-1 בספטמבר תיפתח כאן עונת הציד. ולא, זאת לא מטפורה

אלפי ישראלים רשאים להרוג חיות בר להנאתם ב"עונת הציד" בין ספטמבר לינואר, מתוקפן של מסורות ישנות וחקיקה לא מעודכנת ● הצעת חוק חדשה קוראת להוציא את הציד ה"ספורטיבי" מחוץ לחוק ● ישראל של היום היא לא אנגליה של המאה ה-18, והגיע הזמן להכיר בכך

עוד 611 מילים ו-2 תגובות

הדרך היחידה לחשוף את הבלוף של נתניהו

בחדשות 12 מזהירים מדי ערב מפני "סכנת הבחירות" כאילו מדובר באירוע קטלני ● גם באופוזיציה ובכחול-לבן חוששים מהליכה לקלפי ● אבל לנתניהו, שלא ניצח באף מערכת בחירות מאז 2015 ומכהן כמעט מכוח האינרציה, יש סיבות טובות יותר לפחד ● בהיעדר אפשרויות ריאליות אחרות להחליפו, בחירות הן אולי המהלך היחיד שיכול לתת תקווה לאזרחי ישראל ● דעה

עוד 1,353 מילים ו-2 תגובות

פדופיליה הרבנית החשודה, והפוליטיקה הקטנה

הקהילה היהודית באוסטרליה נודעה בתמיכה הכמעט-מוחלטת שלה בישראל, שהתבטאה גם בתרומות כספיות משמעותיות ● אבל אז הגיעה פרשת החרדית החשודה בפדופיליה, מלכה לייפר, והניסיון של ליצמן למנוע את הסגרתה לאוסטרליה ● גם נתניהו תרם את חלקו, בכך שהאריך בעבר את כהונת ליצמן במשרד הבריאות ● "חשבנו שישראל היא מדינה קטנה ומושלמת", אומרים האוסטרלים, "עכשיו זה התנפץ"

עוד 2,491 מילים

הליכוד לא עומד בהסכמים - ממשלת האחדות על סף פיצוץ

לראשונה אי פעם, אין סדר יום לישיבת הממשלה ביום ראשון ● בכחול לבן משוכנעים שנתניהו רוצה לפרק את הממשלה ● סקר: הליכוד ממשיך לאבד מנדטים ● מידת ההתאמה של גנץ לראשות הממשלה בשפל ● סגר סופי השבוע בוטל ● החרדים לא יתמכו בהליכה לבחירות ● גלנט: לא בטוח שהכל יהיה מוכן לפתיחת שנת הלימודים ● המכון בנס ציונה קיבל אישור לניסוי בבני אדם בחיסון קורונה ● פייסבוק הסירה את הפוסט של פייגלין שהביע שמחה על האסון בביירות

עוד 29 עדכונים

הכנסת זרקה לפח את פסקת ההתגברות של איילת שקד

שרת המשפטים לשעבר רשפה אתמול מזעם, אחרי שהצעת חוק פסקת ההתגברות שלה נדחתה בקריאה טרומית ● אלא שגם אם כל חברי הליכוד והמפלגות החרדיות היו נוכחים בהצבעה, זה לא היה עוזר לה ● אם יש דבר ששקד מבינה היטב, זה את המשמעות של רוב מוחץ של 71 ח"כים ● שקד נוהגת לומר כי הכנסת משקפת את רצון העם. ובכן, העם אמר את דברו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בנט עלה על סוס חזק - הקורונה - בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין - הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה. אם בנט אוהב את המודל של בוני וק... המשך קריאה

בנט עלה על סוס חזק – הקורונה – בעוד ששותפתו העיקרית לשעבר מתמקדת בסוס הרבה יותר חלש. סמוטריץ איתה בענין – הצעה שלו לחקיקה פרלממטרית של שופטים גם נדחתה.
אם בנט אוהב את המודל של בוני וקלייד יש לו באג'נדת הקורונה שלו מישהי פוטנציאלית חדשה שגם צעירה וגם נראית טוב וגם פופולרית עתה: יפעת שאשא ביטון.
והיא אפילו באופן בולט (לפי שמה הן מהבית והן מנישואים) מזרחית כך שמוסיף מימד לתהודה הפוליטית שלו בזמן שענין העדתיות שוב צף (מיקי זוהר, מירי רגב, דודי אמסלם) כי נתניהו זיהה אותו כמכשיר יעיל (אף שבפועל האינטגרציה העדתית בישראל כמעט מליאה. אך זכרונות ומרירות העבר נשארו).
טלנובלה נשית פוליטית בישראל: שרה שנאה את אילת ויפעת תחליף את אילת בשותפות עם נפתלי.
בינתיים לפחות מערכת המשפט ניצלה מעוד התקפה. אם בנט חכם הוא לא יעשה ממנה אג'נדה נוספת. ישאיר זאת לזוג בצלאל-אילת. הרי היא זו ששכנעה את בנט לחבור שוב בבחירות האחרונות לבצלאל – שאבן רחיים על צווארו.

עוד 1,156 מילים ו-1 תגובות

53% ממצביעי הימין בבחירות האחרונות תומכים בטענות המפגינים נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה, 28% מהם תומכים במחאה האישית נגד נתניהו, ו-34% סבורים שהתנהלותו הערכית-אישית גרועה או לא טובה ● בפרק על משבר הקורונה השיבו קרוב ל-70% מהנשאלים כי הכנסתם נפגעה במידה כזאת או אחרת בחודשים האחרונים

עוד 754 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה