זירת הבלוגים

מעצר של מתנגדי משטר מטעמים פוליטיים

מכלול הנסיבות סביב מעצר אמיר השכל מצביע על כך שלא מדובר בטעות נקודתית של המשטרה

28/06/2020 15:06
מפגינים מחוץ למעון ראש הממשלה בירושלים, מוחים על מעצרו של אמיר השכל. 27 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ביום שישי נפל דבר בישראל – לאור היום נעצר מתנגד משטר ונכלא, כשהמשטרה מתנה את שחרורו בתנאים. אומנם העיתונים, כלי התקשורת, הרשת – כולם דיווחו על מעצרו של מפגין מול הבית בבלפור, אבל האמת היא שמאחורי המילים היפות של הזכות להפגין, הזכות לחופש ביטוי, מילים המייצגות דמוקרטיה במיטבה וזכויות חוקתיות – מסתתר אחד המעשים הבלתי דמוקרטיים החמורים ביותר שיכול שלטון לעשות – לעצור מתנגדי משטר.

כן אני יודעת, רק הביטוי "מתנגד משטר" מעלה אסוציאציות של משטרים אפלים, של אוגוסטו פינושה בצ'ילה, של פרנקו בספרד, של ונצואלה של היום. הביטוי "מעצר מתנגד משטר", על אחת כמה וכמה מעלה אסוציאציה של דפיקה בדלת וסוכנים מטעם המשטר, המוציאים אדם באישון לילה מביתו וכולאים אותו, כך שלעיתים הוא אפילו אינו שב לביתו. לכן אף אחד לא קרא לילד בשמו. אבל איך שלא תקראו לזה – בישראל נעצר ביום שישי מתנגד משטר.

רק הביטוי "מתנגד משטר" מעלה אסוציאציות של משטרים אפלים, של אוגוסטו פינושה בצ'ילה, של פרנקו בספרד, של ונצואלה. הביטוי "מעצר מתנגד משטר" מעלה אסוציאציה של דפיקה בדלת וסוכנים מטעם המשטר

המשמעות של מעצר, כל מעצר, היא פגיעה חמורה בזכות לחרות הנתונה לכל אדם והמוגנת בסעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. על המדינה לספק הצדקה למעצר בגלל הפגיעה הקשה בזכות לחרות.

קל למדינה לספק הצדקה במקרה של מעצר של חשוד או של נאשם בפלילים, בפרט כאשר מדובר בפשעים חמורים, שהרי המדינה תטען כי היא מעדיפה את טובת הציבור ואת שלומו על פני הזכות לחרות של החשוד. קשה הרבה יותר לספק הצדקה כזו כאשר מדובר במעצר של מפגין שאינו חשוד במעשים פלילים.

כבר בבג"ץ "קול העם" משנת 1953 קבע השופט שמעון אגרנט את "מבחן הוודאות הקרובה", לפיו כאשר חופש הביטוי מתנגש עם אינטרס מוגן אחר, ייסוג חופש הביטוי רק כאשר תתקיים ודאות קרובה לפגיעה ממשית ורצינית באינטרס האחר.

לא בכדי, כאשר המשטרה עצרה את המפגינים ביום שישי היא סיפקה את העילה היחידה המאפשרת לה לעצור מפגין – "סיכון ביטחון הציבור". ללא העילה הזו, המאפשרת למשטרה לטעון כי היא מעדיפה את ביטחון הציבור על פני זכותו הדמוקרטית של אזרח להפגנה – לא היתה יכולה המשטרה לעצור את המפגין מהסיבה כי מעצר של אזרח בידי שוטר שהוא רשות מנהלית ושלא על פי צו שופט, נחשב לפגיעה הקשה ביותר בחרות האישית – שהרי אין מדובר בחשד לביצוע פשע.

האם ההפגנה בה השתתף אמיר השכל סיכנה את בטחון הציבור במידה כזו שהצדיקה את מעצרו בעילה של "סכנה לביטחון הציבור"? האם היה חשש לחיי אדם? האם היתה סכנה לשימוש בכלי נשק, לאובדן שליטה?

אני מעזה לטעון שלא התקיים אף אחד מהתנאים היכולים לחסות תחת העילה "סכנה לביטחון הציבור" והמצדיקים פעולה חריגה שבחריגות של מעצר מפגין בידי שוטר. ועוד מעצר ביום שישי, כך שהסיכוי שהמפגין יראה שופט בטרם כניסת השבת הוא קטן והוא יאלץ לשהות במעצר עד ליציאת השבת. ועוד כשהסיבה היחידה למעצר לא היתה הדאגה לשלום הציבור אלא למטרות הפחדה, לסימון יחסי הכוחות בין נתניהו לבין האזרחים המתנגדים לשלטונו.

האם ההפגנה בה השתתף אמיר השכל סיכנה את בטחון הציבור במידה שהצדיקה את מעצרו בעילת "סכנה לביטחון הציבור"? האם היה חשש לחיי אדם? האם היתה סכנה לשימוש בכלי נשק, לאובדן שליטה?

יהיו כאלה שיטענו כי הטענה שמדובר במעצר של מתנגד משטר מוגזמת ואיננה מבוססת דיה. שאני רואה צל הרים כהרים. שאכן המפגינים היוו סכנה לביטחון הציבור. שהמשטרה רק רצתה לשמור על הסדר הציבורי, ושגם אם נעשתה טעות שבשיקול הדעת הרי שאין מדובר במעצר של מתנגד משטר אלא לכל היותר בתגובת יתר של המשטרה. בנסיבות אחרות הטענות האלה היו יכולות להיחשב כטענות שיש בהן ממש, אך לא הפעם.

הפעם הנסיבות מצביעות על כך שהמעצר נעשה מטעמים פוליטיים.

  • ראשית, העיתוי בו נעשה המעצר. המעצר נעשה בשבוע בו הביקורת הציבורית על התנהלות נתניהו, לאור האישור שדרש וקיבל מוועדת הכספים להחזר מס רטרואקטיבי, אישור המכניס לכיסו סכום של כמיליון שקלים, היתה מהגבוהות ביותר בעת האחרונה. ביקורת שהגיעה גם מתומכי ליכוד כגון העיתונאי חנוך דאום, שכתב פוסט בו אמר: "כמה אנחנו נראים לך מטומטמים"? והוסיף: "כמה מנותק אפשר להיות, אלוהים, כמה?".
  • שנית, המעצר נעשה בשעה שהמדינה נמצאת בתקופה של משבר כלכלי קשה. מאות אלפי מובטלים, מאות עסקים שנסגרו, ענפי משק רבים בהם תרבות, תיירות, בידור ופנאי היו כלא היו. מאות אלפי אנשים עומדים בפני קריסה כלכלית ללא יכולת לפרנס את עצמם, ועם הידיעה שבעוד כחודש תסתיים תקופת החל"ת כך שהמובטלים לא יהיו זכאים יותר לדמי אבטלה.
  • שלישית, המעצר נעשה בסמוך לפרסום ההקלטות של נתניהו ואלוביץ' בידי העיתונאי רביב דרוקר והביקורת הציבורית הקשה שהביאו ההקלטות שיש בהן להעיד על עסקת שוחד.
  • ואחרון, המעצר נעשה בסמיכות רבה לדיווחים על עלייה חדה במספר נדבקי הקורונה והחשש מגל שני של המגפה שייתכן ויצריך סגר נוסף.

את הנסיבות לעיל אפשר לחלק לשני סוגים:

  1. נסיבות שהן נסיבות אובייקטיביות – שלכאורה אינן תלויות בהתנהלות נתניהו, בהן המשבר הכלכלי והחשש מגל שני של קורונה,
  2. ונסיבות סובייקטיביות – שהן תוצאה ישירה של מעשיו של נתניהו והמעידים על ההתנהלותו השערורייתית. למשל, החזר המס הרטרואקטיבי שהוא לא פחות משערורייתי ומעיד על עיסוק בעצמו ובצרכיו ולא באזרחים ובצרכיהם.

אלה גם אלה יכולים להביא ליציאת אנשים לרחובות ולהתרחבות המחאה, אלה גם אלה יכולים להוביל לחוסר יציבות משטרית, אלה גם אלה יכולים לסמן את סופו של שלטון נתניהו.

הנסיבות המצביעות על כך שמדובר במעצר פוליטי יכולות להביא ליציאת אנשים לרחובות ולהתרחבות המחאה, להוביל לחוסר יציבות משטרית ולסמן את סופו של שלטון נתניהו

ונתניהו, שכתבי האישום נגדו מעידים על כך שלא רק שאינו מחבב ביקורת, אלא שהוא מנסה למנוע אותה כמעט בכל מחיר בעזרת רתימת ערוצי תקשורת שיעמדו לרשותו ויהללו אותו ואת בני משפחתו, או לפחות לא יבקרו אותו – אינו מעוניין כעת בהפגנות נגדו.

הוא אינו מעוניין בביקורת, ועוד פחות מכך מעוניין שהמפגינים הוותיקים נגדו ונגד השחיתות הידועים בשם "מחאת פתח תקווה", ושאמיר השכל נמנה עליהם, יביאו ליצירת סחף של הפגנות שיזכירו לו את הימים הנוראים של קיץ 2011. זו הסיבה האמיתית למעצר של השכל.

והמצב כעת הוא כזה, שאין מדובר בימים של תחילת מחאת פתח תקווה, מיד לאחר בחירות 2016, אלא מדובר בימים שלאחר בחירות 2020. בימים של הקורונה. בימים של משבר כלכלי עמוק שסופו מי ישורנו. נתניהו אינו יכול לאפשר לעצמו הפגנות נגדו, בטח לא בפתח ביתו – מה שהופך את מעצרו של השכל למעצר מתנגד משטר פר אקסלנס.

ומהדיון שנערך בפני כבוד השופטת אורנה סנדלר איתן בבקשת המשטרה למעצר המפגינים והתנאים שהיא הציבה לשחרורם רק מחזק את הטענה שמדובר במעצר מתנגדי משטר שכן, מפרוטוקול הדיון עולה כי: המשטרה מודה כי הסיבה למעצר של השכל היא שהוא ממארגני המחאה, המשטרה מודה כי לא היו אירועים קודמים של מעצר, המשטרה מודה כי בכל ההפגנות היה תיאום מוקדם מולה – והשופטת סרבה לבקשת המשטרה לשחרור העצורים בתנאים וטענה כי הרחקה מירושלים פרושה חוסר אפשרות לההפגין מול הבית בבלפור וכינתה את התנאי סתימת פיות. היא העלתה על נס את הזכות להפגנה כחלק ממשטר דמוקרטי ובעיקר מוססה את טענת המשטרה שהמעצר נעשה מחשש לסכנה לשלום הציבור וטענה כי המעצר היה סעד בלתי מידתי בהתחשב בנסיבות.

נתניהו, שכתבי האישום מעידים כי מנסה למנוע ביקורת נגדו, ועוד בימי משבר כלכלי עמוק- אינו יכול לאפשר לעצמו הפגנות נגדו, בטח לא בפתח ביתו. מה שהופך את מעצר השכל למעצר מתנגד משטר פר אקסלנס

זו יכולה היתה להיחשב כעוד פשלה של המשטרה, כעוד אירוע בו היא אינה מבינה את תפקידה. היא הרי אמורה לתפקד כגורם, שלא רק שאסור לו למנוע את ההפגנה – אלא שמחובתו לאפשר את קיומה. כפי שנקבע בבג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל:

"חובתה של המדינה להגן על הזכות החוקתית לחופש ביטוי ולהפגנה היא בעלת שני פנים. ראשית, מוטלת על המדינה החובה שלא לפגוע בזכותו של אדם לחופש ביטוי ולהפגנה, כגון על ידי הטלת איסור על יכולתו לממש את זכותו. […] שנית, מוטלת על המדינה החובה להגן על הזכות לחופש ביטוי ולהפגנה. […] בענייננו, משמעותה של החובה החיובית מתבטאת בחובתה של המדינה להקצות, בגבולות הסביר ובהתחשב באמצעים העומדים לרשותה ובסדרי העדיפויות שייקבעו על ידיה, את המשאבים הנדרשים על מנת לאפשר את מימושה של הזכות לחופש ביטוי ולהפגנה".

אלא שאני חוששת שלא מדובר במקרה בו ניתן להטיל את האשמה על שוטר זה או אחר. יש לי החשד כי המעצר קשור לכהונת אמיר אוחנה כשר המשטרה. אוחנה הוא מתומכי נתניהו המובהקים ביותר. תמיכה כזו אומנם איננה סיבה לחשד לפעולה ממניעים בלתי כשרים, אלא שאוחנה הוא מי שבתפקידו האחרון כשר המשפטים הוכיח כי הוא פועל לקדם את ענייניו הפליליים של נתניהו.

כך היה בנאומו של אוחנה בכנסת, תוך הפרת צו איסור פרסום בעניין ניר חפץ, כך היה בעימותים הישירים בינו לבין היועמ"ש ופרקליט המדינה לשעבר, שהעלו חשד כי פעולותיו נועדו לשרת את נתניהו. בל נשכח, לשרת ראש הממשלה הנאשם בפלילים.

וכשבראשות המדינה מכהן ראש ממשלה נאשם בפלילים, כשאותו ראש ממשלה מדבר על כליאת עיתונאים שפרסמו תחקירים כנגדו, כשאותו ראש ממשלה משלשל לכיסו סכום עתק של מיליון שקל בשעה שאזרחי המדינה נאבקים על קיום כלכלי מינימלי – ובאותו הזמן נעצר אזרח, המפגין בסמוך למעון הרשמי של ראש הממשלה, ללא עילה מספקת, וכשהשופטת קוראת לתנאי המשטרה לשחרור ממעצר בתואר "סתימת פיות" – אפשר בהחלט לקרוא למעשה מעצר של מתנגדי משטר. ללא הרצון להשתיק את ההפגנה וללא החשש של נתניהו מהתרחבות המחאה – אמיר השכל לא היה נעצר.

כשרה"מ משלשל לכיסו מיליון ש"ח, שעה שאזרחים נאבקים על קיום מינימלי, ומפגין נעצר ללא עילה מספקת, וכשהשופטת קוראת לתנאי שחרורו "סתימת פיות" – אפשר בהחלט לקרוא לזה מעצר מתנגד משטר

לאמיר השכל ולחבריו היה מזל, במדינת ישראל עדיין מתפקדת מערכת משפט שאזרחים יכולים לפנות אליה כאשר השלטון פוגע בזכויותיהם – אלא שבראשות הממשלה עומד נאשם בפלילים הנמלט מלתת את הדין ומעוניין להחניק כל ביקורת כנגדו. עם העברת חוק הקורונה, ממשלתו מעבירה את הסמכות לפגוע קשות בזכויות יסוד של האזרחים מהכנסת אל הממשלה והופכת את נתניהו לממונה בפועל על ביצוע החוק.

בתנאים אלה יש חשש שהמעצר של מתנגד המשטר ביום שישי יהפוך לכלי רגיל בידי נתניהו, לא רק בעת הפגנות אלא בכל עת בה תתפרסם ביקורת – כן, ממש כמו באיום על דרוקר, שלא היה איום בעלמא או "ניסוח לא מוצלח", אלא תוכנית פעולה, מעצר מתנגדי משטר הוא הרי עניין שבשגרה בעריצויות.