זירת הבלוגים

עידן של טשטוש הגבולות

כותרות החדשות אינן משאירות מקום לספק. המדינה בכאוס

03/07/2020 05:31
נתניהו בבית המשפט המחוזי ירושלים, היום (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

כותרות החדשות אינן משאירות מקום לספק. המדינה בכאוס:

  • כאוס כלכלי: יש אבטלה של חמישית מכוח העבודה במשק ויש סכנה שהמספרים ילכו ויגדלו. רבים מאלה שהוצאו לחופשה בשל הקורונה עתידים שלא לשוב למקום עבודתם.
  • כאוס בריאותי: משרד הבריאות מודה שאיבד שליטה על המגיפה ויש דיווחים על עליה במספר הנדבקים, עד כדי כך שאירופה אסרה כניסת ישראלים לשטחה.
  • כאוס חינוכי: היום מתחיל החופש הגדול ועדיין לא ידוע מי יהיו המורים, במה שמשרד החינוך הצהיר עליו כ"בית הספר של החופש הגדול".

וממשלת החרום שקמה לטיפול במגפת הקורונה לא עסקה השבוע בכל אלה, אלא בכיסו הפרטי של בנימין נתניהו, במס שהוא משלם על ההטבות שהוא מקבל בביתו הפרטי וביכולת שלו לממן את הגנתו המשפטית.

ממשלת החרום שקמה לטיפול במגפת הקורונה לא עסקה השבוע בכל אלה, אלא בכיסו הפרטי של נתניהו, במס שהוא משלם על ההטבות שהוא מקבל בביתו הפרטי וביכולת שלו לממן את הגנתו המשפטית

למעשה, עשרה ציוצים וריטווטים רצופים של ראש הממשלה בתקופה בוערת זו, מה-30 ביוני ובמשך כל ה-1 ביולי, במשך יומיים כמעט מלאים – הוקדשו ליועמ"ש מנדלבליט בעניינים הנוגעים להסתבכויותיו הפליליות. במשך יממה שלמה כמעט עסק פרופיל הטוויטר של ראש המדינה מהסוערות בעולם -רק בענייניו האישיים.

דברים אלה לא היו יכולים להתרחש אילולא היינו חיים בעידן של טשטוש גבולות: בין האמת לבין השקר, בין המותר לבין האסור, בין עובדות לבין בדיות, בין הנכון לבין הלא נכון, בין המדויק לבין זה המתעתע.

ובעולם כזה של טשטוש הגבולות – נדמה שגם המחשבה הבהירה מיטשטשת, נדמה שגם השכל הישר מתעקם, נדמה שהכל מותר, נדמה שדבר לא יעצור את השיטפון.

ובעולם הזה של טשטוש הגבולות – נאשם בפלילים בפשעים חמורים, בעבירות השלטוניות החמורות ביותר שיכול איש ציבור להיות נאשם בהן: שוחד, מרמה והפרת אמונים – מקבל לגיטימציה לכהונה בתפקיד הציבורי מספר 1. תפקיד ממנו ביצע לכאורה את העבירות בהן הוא נאשם.

ורגע לאחר שקיבל הכשר לכהונתו, בעודו נאשם, הוא עומד בפתח בית המשפט עם מיקרופונים שלופים מול המערכת שאיפשרה לו לכהן – כהונה בניגוד לכל נורמה ציבורית, בניגוד לשכל הישר, בניגוד להיגיון, בניגוד לשלטון החוק, ומדבר על רדיפה פוליטית, על תפירת תיקים, על הפיכה פוליטית "בניגוד לרצון הבוחר". משל יש קשר בין אישומיו הפליליים החמורים לבין הבחירות, משל הכרעה בתיקיו הפליליים נתונה לבוחר ולא למערכת המקצועית האמונה על שלטון החוק.

רגע לאחר שקיבל הכשר לכהונתו, בעודו נאשם, הוא עומד בפתח ביהמ"ש עם מיקרופונים שלופים, מול המערכת שאיפשרה לו לכהן – בניגוד לכל נורמה ציבורית, לשכל הישר, להיגיון ולשלטון החוק – ומדבר על רדיפה פוליטית

ובעולם הזה של טשטוש גבולות – אותו נאשם בפלילים מאשים את היועץ המשפטי לממשלה, זה שהגיש נגדו את כתבי האישום, וכל בר דעת יודע שיועמ"ש אינו מגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה אלא אם בידו הרשעה בטוחה – בהפיכה שלטונית.

כאילו שיש בידי היועמ"ש אפשרות לבצע הפיכה כזו. כאילו שיש קשר בין הסרוב להיענות לבקשה של הנאשם לקבל סכום של עשרה מיליון שקלים לצורך הגנתו המשפטית ממקורבו – לבין הפיכה שלטונית. כאילו לא הנאשם עצמו הוביל את המערכת לשלוש מערכות בחירות מיותרות. כאילו לא פרק הנאשם את האופוזיציה. כאילו הנאשם לא העביר לעצמו סמכויות נרחבות להכרזה על מצב חרום – במה שנראה כלא פחות מהפיכה שלטונית ועיקור הרשות המחוקקת מכל סמכות.

ובעידן של טשטוש הגבולות – פושע מורשע בעבירות עם קלון מקבל לגיטימציה לשוב לחיים הציבוריים ולקבוע גורלות. האם בן מפלגתו ישתתף בחתונת בן משפחתו הלהט"ב. אישה המתגאה בבורותה קובעת מה תרבותי, מה ערכי, מה נכון. זמר שסביבתו הקרובה עשתה מעשים מפוקפקים בקטינות שר "מה קרה לנו", ואילו זמרת נפלאה המדברת נגד הכיבוש הופכת לשנויה במחלוקת או אפילו לבוגדת.

הסתה מצד אחד של המפה הפוליטית הופכת את הצד לנאמן למולדת, ואילו דברי ביקורת מהצד השני הופכים אותו לבוגד שדינו מיתה. בעולם הזה המטושטש כל שרלטן הופך לרב, ופושעים ושרלטנים דוגמת אריה דרעי, ברלנד, פינטו, שמשום מה ממשיכים להיקרא בשם רבנים – יכתיבו את הקוד האתי.

בעולם הזה המטושטש כל גנב מוכר נדל"ן הופך משפחות שלמות לחסרות כל, כל בור ועם הארץ הופך לשר ומכתיב מה נכון ומה לא נכון – איזה מקצוע חשוב ואיזה לא, איזה ספר נקרא ואיזה לא, מה תרבותי ומה לא עומד בתקן.

בעולם הזה המטושטש – כל שרלטן הופך לרב, כל גנב מוכר נדל"ן הופך משפחות שלמות לחסרות כל, כל בור ועם הארץ הופך לשר ומכתיב מה נכון ומה לא נכון, מה תרבותי ומה לא עומד בתקן

ובעידן כזה של טשטוש גבולות – הטפל גובר על העיקר. הדיון יהיה באורך החצאיות ולא בגובה הקצבה של הקשישים. הדיון יהיה על עירום אומנותי ועל ילדות פעוטות בבגדי ים ולא על רצח, גניבה ונישול. הדיון יהיה בנאמנות של זמרת המתנגדת לכיבוש ולא במעשיו המיניים של זמר שלא ידע דבר על גיל הקטינות. הדיון יהיה בגובה שהבורים מכתיבים כי זה אזור הנוחות שלהם. הדיון יהיה בלתי ענייני, דיון מתלהם, דיון של זבנג וגמרנו. אין בירור עובדות, אין בית משפט – האמת איננה חשובה עוד.

טשטוש הגבולות הזה הביא לבחירת נשיא אמריקאי גזען, שקרן, אינפנטיל, על פי העדויות אנס או עבריין מין סדרתי, ובעל מזג רע.

טשטוש הגבולות הזה גורם להגדרת דניאל בירנבויים כפרסונה נון גרטה, ומנגד להזמנת שליטים הנאשמים במעשים מחרידים בארצותיהם להניח זר ב"יד ושם".

טשטוש הגבולות הביא לכך שיש מי שסבורים שמין עם קטינות הוא זכות של גברים, אבל ילדה בת תשע שהיא טרנסית זו פדופיליה.

טישטוש הגבולות הזה הופך כל פליט עילג מתוכנית ריאליטי לסלב. טשטוש הגבולות הפך את ההשכלה למילה גסה, את חופש הביטוי לאסור, את מראית העין לחזות הכל.

טשטוש הגבולות הזה הביא את מדינת ישראל למדינה בה אין דין ואין דיין, עשיר מקבל מיליארדים מהבנקים, עושה לציבור תספורות, טוען שהוא פושט רגל אך ממשיך לחיות חיי מלכים, ואילו עני נענש על גניבת ככר לחם.

טשטוש הגבולות הביא לכך שהשלטון במדינת ישראל דואג לקומץ מקורביו לחונטה, בעוד כל שאר האזרחים נאנקים תחת הנטל.

טשטוש הגבולות הביא למצב בו ראש הממשלה העשיר כקורח מקבל הטבת מס על הטבה שמראש איננה מגיעה לו, אבל עצמאים שנאלצו לסגור את עסקם לא מקבלים מהמדינה דמי אבטלה.

טשטוש הגבולות הביא למצב בו רה"מ העשיר כקורח מקבל הטבת מס על הטבה שמראש איננה מגיעה לו, אבל עצמאים שנאלצו לסגור את עסקם לא מקבלים מהמדינה דמי אבטלה

טשטוש גבולות כזה מביא אותנו "להתרגש" מילדה המצלמת סרטון על מצוקה כלכלית – במקום לההצביע על האשמים ולבקש תשובות.

טשטוש הגבולות הביא לאובדן הבושה.

טשטוש הגבולות הביא לכך שאיש עשיר כקורח משתמש במשפט שלא בתום לב כדי לא לעמוד לדין.

הסכנה בטשטוש הגבולות היא שבכוחה להשיב אותנו לימים בהם המשפט והצדק יהיו נתונים בידי אלה העוברים על החוק. הם יקבעו את הנורמות – והם כבר קובעים. אחרת אין דרך להסביר כהונה של נאשם בפלילים בתפקיד הציבורי מספר 1.