שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, קיבלה שני מכתבי איום ברצח לפני כשבועיים. משמר בית המשפט הגיש תלונה במשטרה והצמיד לשופטת מאבטח, ופוליטיקאים מיהרו לקשור את האיום להסתה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נגד מערכת המשפט בכללותה. אבל מדוע החליט מי שהחליט לאיים דווקא על השופטת ברון?
השופטת ברון אינה מעורבת עמוקות בפרשיותיו של ראש הממשלה, אך הייתה חברה בהרכב השופטים שדחה את העתירות נגד התמודדותו בבחירות, ואמרה בכנס של לשכת עורכי הדין, ש"שוחד אינו ניתן רק בכסף מזומן אלא גם בדרכים אחרות", ביניהם, הזכירה, גם "סיקור אוהד".
האש נגד השופטת התמקדה בפסיקות שלה בנושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולטרור. בעיקר כוונו הדברים לפסיקות שבהן אסרה על כוחות הביטחון להרוס בתים של מחבלים פלסטיניים בשטחים, תמיכתה באישור מועמדותה של ח"כ היבא יזבק למרות דבריה על פיגועי טרור, והשתתפותה בהרכב שהתיר את קיומו של יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני.
פעילי ימין כינו את הפסיקות "הזויות" ובפרסומים הנלווים הציגו את הפיגועים שביצעו המחבלים שברון אסרה להרוס את בתיהם, בהם רוצחי אורי אמבסכר ודביר שורק.
"לא מאחל לה שתשכול מישהו מיקיריה בפיגוע ותעמוד בבית המשפט מול שופטת מטורללת כזאת שלא תאשר להרוס את הבית שלו", כתב מישהו בשמם של קרבנות הטרור, לכאורה. אבל השופטת ברון כבר שכלה מישהו שהיה לה יקר בפיגוע.
ב-30 באפריל 2003 התפוצץ מחבל מתאבד במועדון המייקס פלייס בתל אביב. בפיגוע נפצעו 50 אנשים ונרצחו שלושה: ינאי וייס, קרוליין דומיניק הס מוזיקאי וכן סטאנד-אפיסט ומוזיקאי בן 23, שהגיע למועדון כדי להופיע בו בג'ם-סשן. שמו היה רן ברון, ואמו היא השופטת ענת ברון.
בשונה ממחברי הפוסטים המסיתים נגד השופטת, מי שחיבר את מכתבי האיום ששוגרו אליה ידע על הפיגוע שגדע את חייו של בנה. "שילמת בעבר מחירים", נכתב לה באחד המכתבים המאיימים, שתוכנם המלא אסור לפרסום.
"החבר הכי טוב של אחי"
עם פעילי הימין שהשתתפו בקמפיין הרשת נגד השופטת ברון נמנה ידוען שהיה לו קשר אישי עם בנה רן: הראפר יואב אליאסי, "הצל", שאחיו, אביב אליאסי, היה אחד מחבריו הטובים ביותר של רן ברון. הצל הקדיש לענת כמה פוסטים, שבהם ספד לבנה ונופף בקשר האישי שלו אליו, ובאותה נשימה תקף אותה בחריפות.
"הילד עם החיוך המדהים זה רן ברון, שהיה החבר הכי טוב של אחי ובן בית בביתי", כתב "הצל" בעמוד הפייסבוק שלו לאחר שבית המשפט אישר את מועמדותה של יזבק.
"רן ברון היה מוזיקאי מוכשר והופיע בבר המייקס פלייס בטיילת תל אביב. רן נרצח בפיגוע במייקס פלייס על ידי מחבל חמאס מתאבד עם חגורת תופת. אח שלי שזה היה ביום ההולדת שלו, היה אמור להיות עם רן בהופעה. אחי עבר טלטלות נפשיות קשות בעקבות אותו פיגוע. עד היום רן הוא שיחה נוסטלגית וחמה אצלנו בבית וחסר לכולנו. הבן של אחי קרוי על שמו.
"למה אני מתזכר את זה היום? אז ככה, רן ברון הוא הילד של ענת ברון, שופטת בג"ץ שהיתה כף המאזניים בהדחת תומכת הטרור יזבק והצביעה נגד הדחתה. ענת גם סירבה לבטל את יום הזכרון למחבלים. אני לא אדבר בגנותה, אכבד אותה לעד כאמא של רן וכאם שכולה, אבל לעולם לא אבין מה עובר לה בראש ומה צורת המחשבה שלה.
"מה שבטוח, שההחלטות ההזויות, הלא צודקות והלא מאוזנות שלה, מושפעות ישירות מהאבדן הענק. ואני לא אשפוט אותה, אבל כמו שאני לא אשפוט אותה, לדעתי גם לה אסור לשפוט, וזה ניגוד עניינים, ואני אומר את זה בכאב ובתסכול, ובאמת שעצוב לי לרשום את זה, אבל היום עוד הרבה משפחות שכולות כמוה עצוב להן והרגישו שיקיריהן נרצחו שוב".
הילד עם החיוך המדהים זה רן ברון שהיה החבר הכי טוב של אחי ובן בית בביתי.רן ברון היה מוסיקאי מוכשר והופיע בבר המייקס…
פורסם על ידי (הצל) the shadow ב- יום שני, 10 בפברואר 2020
סטנד-אפיסט ומוזיקאי מוכשר
מחול השדים הזה סביב המשפחה, שבו פעילים מנגחים את פסיקותיה של השופטת ומהלכים עליה אימים בשמם של קרבנות הטרור – ביניהם בנה-שלה, מרתיח, מפחיד ומדכא את חבריו של רן. אלה היו רוצים לזכור אותו כפי שהיה בשבילם – סטנד-אפיסט ומוזיקאי מוכשר ומצליח, מצחיק, חברותי ופעלתן, ובלתי-פוליטי, שחייו נקטעו באיבם וקטעו מה שנראה כהבטחה גדולה – ולא כסמל פוליטי בקלחת שמסכנת את חייה של אמו.
עם החברים הללו נמנה גם אביב אליאסי, אחיו של "הצל". "אני משתגע כשאני קורא את מה שאחי כותב על רן. אני חולק עליו עמוקות, חד משמעית, והוא יודע את זה", אומר אביב אליאסי.
"מה שיואב מספר על רן בפוסטים שלו נכון", אומר אביב אליאסי. "הוא באמת היה בן-בית אצלנו והיה בקשר טוב לא רק אתי אלא גם עם אחי. שניהם מוזיקאים ודיברו הרבה ביניהם על מוזיקה. רן אהב היפ-הופ והיה בא להופעות של יואב, והם גם ניגנו קצת ביחד והתחילו לדבר על איזו הפקה משותפת שהם רצו לעשות, שלא יצאה לפועל בגלל שרן מת. אני יודע שאח שלי כותב את מה שהוא כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה. לגמרי".
"מה שיואב כותב זה חלק מקמפיין הסתה חמור נגד שופטי בג"ץ", אומר אליאסי, שכיום לומד לתואר שני במשפטים, "לא קל לי להגיד את זה על אח שלי, אבל הדברים שהוא כותב על ענת נובעים מבורות, מחוסר הבנה של החוק ושל תפקידו של בג"ץ. מטרת קיומו של בג"ץ היא לשמור עלינו, על הזכויות שלנו, על קיום החוקים שזאת לא ענת שהמציאה אותם. ענת היא שופטת בחסד, וזה פוגע בי שכותבים עליה ככה – וזה עוד לפני האהבה שלי לבן שלה וגם לה כאמא שלו".
דיברת על זה עם אחיך? הוא יודע מה אתה חושב ומרגיש על מה שהוא כותב?
"ברור, דיברנו על זה מלא ואמרתי לו בדיוק מה שהוא כותב. אמרתי לו, זכותך לחשוב מה שאתה חושב, חבל רק שאתה מפרסם כל מחשבה שלך בלי לחשוב על ההשלכות. אבל אתה יודע, אני חושב ככה והוא חושב ככה, ואנחנו בסדר עם זה, אין מה לעשות, ככה זה בין אחים".
בדיחות על המוות
רן ברון נולד כבנם הבכור של ענת וגבי ברון ב-1980 וחי את חייו הקצרים בתל אביב. היה לו אח אחד, עידו, מפיק טלוויזיה שהפיק בין השאר את "המרוץ למיליון". רן למד בבית הספר היסודי "ארן" בבית הספר לטבע ובתיכון חדש והיה תלמיד מצטיין במגמת פיזיקה-מחשבים.
מילדותו התעניין במוזיקה. הוא למד פסנתר בקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה ולימד עצמו לנגן בגיטרה, תופים וסקסופון. בהיותו תלמיד תיכון התאהב בג'ז, ומאחר שבקונסרבטוריון לא הייתה מגמת ג'ז – הוא הקים אותה, כשביקש לשכור מורה לג'ז. בקונסרבטוריון נענו לבקשה ושכרו את מוזיקאי הג'ז הבינלאומי ליאוניד פטשקה, שעלה כמה שנים קודם מברית המועצות, וברון היה התלמיד הראשון, ובהתחלה גם היחיד שלו.
הקונסרבטוריון מקיים עד היום מדי שנה מופע לזכרו בהשתתפותם של פטרשקה ושל אמנים ידועים כמו ארקדי דוכין, שלמה גרוניך וגלי עטרי. אחיו של רן, עידו, שגם הוא עוסק במוזיקה, כתב והלחין לזכרו את השיר "ממתקים" של דוכין.
בהיותו תיכוניסט החל להופיע בג'ם-סשנים של ג'ז במועדונים ובבתי קפה, להלחין ולהקליט שירים. אחד הג'ם-סשנים הללו היה אמור להתקיים ב-30 באפריל 2003 במייקס-פלייס. אבל רן לא הספיק לנגן ג'ם סשן הזה, בגלל הפיגוע שהתרחש במקום.
בגיל 16 הכיר את חברו הטוב, הסטנד-אפיסט שמעון ראיצ'יק, והם הקימו את צמד הסטנד-אפיסטים נזק. "רן היה נורא נורא מצחיק, והשיחות בינינו הרגישו לי כאילו שאנחנו בתוך מופע סטאנד-אפ", מספר ראיצ'יק, "היינו הולכים יחד ל'מופע הקולנוע של רוקי', והתחלנו לעלות על הבמה לפני הסרט ולהריץ בדיחות באולם. אחר כך זה הפך למין סטנד-אפ קבוע שהופענו בו בתור חימום של 'המופע'".
במשך הזמן התחילו ברון וראיצ'יק להופיע במופע סטנד-אפ ונונסנס שלם משלהם במועדונים כמו הקאמל קומדי קלאב, ב"במה חדשה" ובחוף המצודה באשדוד. מדי פעם הצטרף אליהם גם אביב אליאסי. יחד עם אליאסי הם הגישו תוכנית רדיו בתחנת הרדיו האינטרנטית "WFM". היה להם מועדון מעריצים אינטרנטי שכינה את עצמו בשם הפולחני-משהו "עדת המאמינים של רן".
אחרי מותו של ברון, ראיצ'יק הפסיק להופיע, ואחר כך חזר למועדונים במופע משלו. "בהתחלה הרגשתי צורך להתנתק ממנו, לשים את הסיפור הכואב הזה בצד. לא הייתי מסוגל להצחיק אנשים כשאני חושב עליו ולהיות השותף החי של הסטנדאפיסט המת. גם היום אני לא מזכיר אותו בהופעות. אבל במובן מסוים הוא כל הזמן עדיין נמצא לידי".
"בהתחלה הרגשתי צורך להתנתק ממנו, לשים את הסיפור הכואב הזה בצד. לא הייתי מסוגל להצחיק אנשים כשאני חושב עליו ולהיות השותף החי של הסטנדאפיסט המת"
ברון, ראיצ'יק ואליאסי הכניסו לחומר שלהם לא מעט הומור שחור. כאשר האנס בני סלע ביקש מסוהריו מחשב כדי לכתוב יומן, השלושה פתחו פינה בשם "היומן של בני" בתוכנית הרדיו שלהם שבה הקריאו קטעים מ"יומן" סאטירי שהמציאו לסלע.
בזמן האינתיפאדה השנייה צמד הציניקנים תיבל את המופעים בהומור מקאברי ובדיחות אכזריות על פיגועי התופת, שברון סיים את חייו באחד מהם.
"הופענו באשדוד לפני קהל של חבר'ה רוסים, שהרבה מהם איבדו חברים או מכרים בפיגוע בדולפינריום", מספר ראיצ'ק, "הבדיחות היו מין פורקן כזה, דרך להתמודד עם הכאב".
"אם היו מספרים לרן על הפיגוע ועל המוות שלו הוא היה צוחק על זה", אומר ראיצ'ק, "הוא תמיד אמר 'משהו שאי אפשר לצחוק עליו, גם לא שווה שייקחו אותו ברצינות".
כשביקשתי מראי'צ'ק לספר לי את אחת הבדיחות השחורות על הפיגועים שסיפרו בהופעותיהם, הוא גילה שיש לו בלאק-אווט ושאינו זוכר אותן.
"הבדיחות לא היו פוליטיות, לא היינו אנשים פוליטיים וזאת לא הייתה סאטירה, פשוט הומור שחור", מדגיש ראיצ'ק, "היינו שייכים באופן כללי לשמאל, אבל לא היו לנו ממש דעות מגובשות. היה זמן שהופענו ב'גדה השמאלית' כי זה היה זול, ובכלל לא חשבנו על המשמעות הפוליטית של להופיע שם. היינו ילדים".
מחוץ להקשר הפוליטי, היו לכם גם שיחות רציניות על הפיגועים, על המוות, דברים שכנראה העסיקו אתכם אם הכנסתם אותם למופעי הסטאנד-אפ?
"לא הרבה. רן לא היה רגשן, הוא לא היה בעניין של שיחות נפש, השיחות איתו זרמו תמיד יותר לכיוונים שכלתניים ולכיוונים של צחוק. ורוב השיחות שלנו היו טכניות, דברים שצריך לעשות, הרי בצורה מסויימת עבדנו ביחד. השיחה האחרונה שלנו הייתה על הפלאיירים שהיינו אמורים לחלק לקראת ההופעה הבאה. שלא התקיימה".
"אם היו מספרים לרן על הפיגוע ועל המוות שלו הוא היה צוחק על זה. הוא תמיד אמר 'משהו שאי אפשר לצחוק עליו, גם לא שווה שייקחו אותו ברצינות"
ראיצ'ק גם ניגן עם ברון לפעמים בערבי הג'ם-סשן. לערב הגורלי במייקס פלייס לא הגיע כיוון ששירת באותו זמן בצה"ל ונשאר לשמירה בבסיס.
"חבר אחד שהיה שם וחתך הביתה באמצע, לפני שהכל קרה, התקשר אליי לבסיס וסיפר לי שהיה שם פיגוע", הוא מספר, "לא ידענו שקרה משהו לרן. התקשרתי לענת והיא אמרה לי בקול שבור שהבן שלה מת. אחד החברים שהיה איתו שם הודיע לה והיא נסעה לבית החולים לזהות אותו".
"כתב סיפור על המוות של עצמו"
בשלוש שנותיו האחרונות הייתה לרן ברון חברה קבועה, יערית סופר. סופר, שכיום עובדת בתחום האדמיניסטרציה, היא משוררת, והכירה את ברון במופע בחוף באשדוד שבו הצמד "נזק" של ברון וראיצ'ק ביצע מופע סטנד-אפ והיא הקריאה שירים. הוא היה מבוגר ממנה בשלוש שנים והם הכירו כשהוא היה חייל בן 19 והיא תיכוניסטית בת 16 – ונפרדו כשהייתה חיילת בת 19, שבוע לפני מותו.
"שלושה חודשים לפני שהוא מת ישנתי אצלו בבית, לידו, וחלמתי חלום נורא", היא מספרת, "חלמתי שבאים אנשים ורוצחים אותו, ואני עומדת מהצד ומסתכלת – והתעוררתי והוא היה חי במיטה לידי. החלום היה כל כך חי ומוחשי שהרגשתי כאילו הוא באמת מת. כאילו התאבלתי עליו כשהוא עוד היה חי, ונכנסתי מזה לדיכאון של ממש, דיכאון קליני. זה גמר את היחסים שלנו. ממש שבוע לפני הפיגוע, נפגשנו והחלטנו להישאר ידידים וחברים טובים, אבל לסיים את הזוגיות.
"בערב שהוא מת הייתי בצבא. התכתבנו בסמסים, אבל אפילו לא ידעתי שהיה פיגוע. בבוקר במסדר אמרו שהיה פיגוע, והמח"ט לקח אותי לשיחה בחדר סגור. התברר שאח שלי התקשר וביקש שיספרו לי מהר במקום סגור כדי שלא אסתובב בבסיס ואשמע את זה מהחבר'ה או ברדיו או משהו".
בנוסף על החלום הנבואי, סופר וחבריו של ברון מספרים סיפור מדהים נוסף שקשור למותו. "רן כתב סיפורים קצרים, והוא כתב על עצמו סיפור שבו הוא נהרג בפיגוע", אומרת סופר.
"הסיפור שלו סיפר שמחבלים בריטים הגיעו בסירות לחוף ורצחו אותו. שאלתי אותו מה פתאום מחבלים בריטים והוא אמר, לא יודע, ככה זה בא לי בחלום. הוא חשב שעניין הבריטים הוא בגלל שהוא כתב את הסיפורים שלו באנגלית. סיפור על פיגוע לא היה נראה ביג-דיל באותו זמן, אתה יודע, היו פיגועים כל הזמן, אבל הוא ממש סיפר את הסיפור של הפיגוע במייקס פלייס" (הפיגוע בוצע בידי מחבלים בריטים ממוצע פקיסטני ת"ג).
בשיר "אהובי" שכתבה סופר היא ספדה לברון:
"אתה הופעת מתוך האופל והפתעת, וצחוקך ליטף לב נוגה. / עיניך עצרו דמעות, שביקשו להידחף מתוך עיניים אדומות, מתוך גוף כואב. / ושפתיך כה חמות, אל מול שפתי הערומות, לחשו נישקו ולחשו. / והלילה קצר, והירח אכזר, הטיל אור בהיר כל כך על פנים לחות. / ואתה, במגע יד חם, אספת כל שברי, ספגת כאבי, אל תוך גופך הטהור"
במקביל להופעותיו המוזיקליות והקומיות, ברון התקבל לעתודה האקדמית והחל ללמוד בחוג למדעי המחשב בטכניון, אך לא מצא עניין בתחום ואחרי שנה עזב את הלימודים והתגייס לצה"ל. אחרי השירות החליט ללמוד מינהל עסקים ופסיכולוגיה, ועבר את הבחינה הפסיכומטרית בציון 732. הציון הגיע להוריו כחודש לאחר מותו.
"המחשבה עליו גורמת לי כאב גם בגלל שהיה חבר טוב שלי וגם בגלל ההחמצה, המחשבה שזה בנאדם שהיה מגיע כל כך כל כך רחוק", אומר יקיר שגב, חבר שנמצא עם ברון בקשר מאז גן הילדים ועד מותו.
"היו לו תחומי עניין מגוונים ביותר", מספר שגב, "מצד אחד היה לו ראש אנליטי מבריק והתעניינות עצומה במדעים, אסטרופיזיקה, פיזיקה, ומצד שני הוא היה סופר מוכשר בנגינה ובפרפורמנס. את הצד האנליטי שלו לא הרבה אנשים הכירו, כי הוא כאילו היה קצת בצל של הפרפורמנס. כל מי שהכיר אותו קלט מיד שהוא אדם מיוחד, אדם שמכניס עניין לחיים. היו לו מאות חברים".
שעות של שיחות פילוסופיות
"הוא היה איש של אנשים, היו לו מאות חברים", מספר אביב אליאסי, "תמיד היה מעניין איתו, אנשים תמיד הקשיבו לו ונדבקו אליו כמו מגנט. הוא התחבר לכל סוג אפשרי של אנשים, מגה-חנונים פריקים מהסרטים וערסים שאתה לא מאמין. היו לו חברים מכל המגזרים של החברה, יהודים, ערבים, עולים, פשוט כולם".
אין פלא שגם מותו הפך לאירוע חברתי גדול. ברון ארגן בימי שישי מסיבות בפארק הלאומי ברמת גן, ויומיים אחרי מותו התארגן שם באופן כמעט ספונטני ערב לזכרו.
"ישבנו שם במעגל, מאות אנשים, הדלקנו נרות, וכל אחד סיפר עליו זיכרון", מספר חבר בשם דיקי בדף של רן ברון באתר הנצחת חללי מערכות ישראל של עיריית תל אביב. "היה מדהים לראות את התפקידים שמילא בחיים של כל כך הרבה אנשים. חלק הכירו אותו בתור קומיקאי, אני לקחתי ממנו שעות של שיחות פילוסופיות עמוקות, ומישהי אמרה שהוא היה גבר מושך בטירוף".
"מצד אחד היה לו ראש אנליטי מבריק והתעניינות עצומה במדעים, אסטרופיזיקה, פיזיקה, ומצד שני הוא היה סופר מוכשר בנגינה ובפרפורמנס. את הצד האנליטי שלו לא הרבה אנשים הכירו"
מותו של רן קירב בין הוריו לבין חבריו הטובים של רן – ביניהם ראיצ'יק, שגב ואביב אליאסי, וכן יערה סופר, והם נשארו בקשר טוב עם ההורים עד היום. יערית סופר וענת ברון ממשיכות להיפגש לפעמים למה שסופר מכנה "דייטים".
"הייתי אצלו בבית מיליון פעם כשהוא היה בחיים, אבל כמעט אף פעם לא דיברתי עם ההורים שלו, אתה יודע איך זה", מספר ראיצ'יק, "מאז שהוא מת, נפגשנו הרבה פעמים ודיברתי איתם הרבה".
הוריו ואחיו של רן לא נענו לבקשה להתראיין לכתבה. אחד הציטוטים הפומביים היחידים של גבי ברון בקשר לבנו נמצא באתר ההנצחה של העירייה, שם הוא סיפר: "רן היה 'ילד מתנה', כך כינינו אותו מאז נולד. הוא מעולם לא השליך עלינו אף צרה או בעיה. בתקופת הבגרויות שלו, לדוגמה, אי אפשר היה להרגיש בכלל שהוא עושה מבחנים, ובכולם הוא הוציא מאיות".
אבל, פסקה ברון בדבריה באותו דיון: "הפיתוי לפסוק על פי הרגש הוא רב. אולם, עלינו להישמר לבל יגבר הפיתוי על אמות המידה המחמירות, שרק בהתקיימן ישנה הצדקה לפסילתו של מועמד מלהתמודד בבחירות לכנסת. וזו השאלה העומדת לפתחנו ולהכרעתנו".
סופר רואה בהכרעה הזו ובדרך שבה בחרה להציג את הדברים, את מה שהיא מכנה הגדולה של ענת. "למרות מה שקרה, היא לא פוסקת מהלב, אפילו בפסיקות בנושאים שקשורים לטרור. דווקא בגלל שענת בעצמה קרבן טרור שאיבדה בפיגוע את היקר לה מכל, היא יודעת לשים את הרגשות בצד ולקבל החלטות לפי מה שהגיוני, מה שצריך".
על ההתקפות כלפי ענת ברון היא אומרת: "זה מאוד, מאוד מכעיס. זה מכעיס בגלל האמירות עצמן, זה מכעיס בגלל שמכניסים את זכרו של רן לתוך הביצה הזאת. רן לא היה אדם פוליטי והרצח שלו לא צריך להפוך לחלק מהתנגחות פוליטית וכמובן שמכעיס אותי לחשוב מה ענת צריכה לעבור, כאילו לא הספיק לה מה שעברה עם השכול".
ראיצ'ק אומר: "אישית, זה קצת מפחיד שאישה שאני מכיר כל כך מקרוב ומוקיר ומעריך מאוימת. אבל התוכן של האמירות נגדה לא עושה לי משהו שאמירות מטומטמות אחרות לא עשו לי קודם. אנשים באינטרנט מדברים כל כך הרבה שטויות מכוערות שבסוף אתה נעשה חסין, אפילו אדיש. רן היה צוחק על כל זה".
ואולי זה לא מפתיע שכך מגיב מי שממשיך להופיע במופעי סטנד-אפ כמו אלה שהופיע בהם עם רן ברון. הרי זוהי "מורשת רן ברון" האמיתית. על המצבה שעל קברו של ברון שבקריית שאול כתוב "יהי זכרו חיוך".
יואב אליאסי ("הצל") מסר בתגובה: "רן היה חבר טוב של אחי וחלק מהחיים שלי והמוות שלו מכאיב לי עד היום. את ענת אני מכבד מאוד כאמא וגם כשופטת. יש לי ביקורת על ההחלטות שלה, אנחנו מדינה דמוקרטית ומותר שתהיה ביקורת.
"יש לי גם תהיות, ענת קיבלה החלטות הזויות, מותר לי לחשוב ולהגיד את זה, היא קיבלה החלטות שמכאיבות לאמהות שכולות אחרות, והיא בעצמה אמא שכולה וקרבן טרור, אז אני שואל את עצמי, אולי זה סוג של הלם קרב, יש אנשים הלומי קרב. לא יודע.
"אבל אני אזרח שומר חוק ומכבד חוק ואני נגד איומים. ביקורת לא צריכה להגיע לאיומים. מי שמאיים על שופטים ועל אנשים בכלל מקומו בכלא. על חילוקי הדעות שלי עם אח שלי אני לא רוצה להתייחס, הוא אח שלי ואני אוהב אותו ויש לנו דיעות שונות"
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם