הסעיף החסר בחוק האזרחות, והתיקון שעשוי להביא רווחה לרבבות

צ'ילה עזרא, צילום מסך מתוך הסרט "זונה כמוני" של יעל שחר ושרון יעיש
צ'ילה עזרא, צילום מסך מתוך הסרט "זונה כמוני" של יעל שחר ושרון יעיש

בימים אלה מלאו 75 שנים לייסודו של ארגון האומות המאוחדות (או"ם). לרגל הארוע, העלו אתרים ועיתונים בעולם ציוני-דרך מרכזיים ומשמעותיים בתולדותיו של הארגון.

ציון-דרך אחד היה מוסכם על כולם – ההצהרה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שפורסמה ב-10 בדצמבר 1948. סעיף 16 בהצהרה עוסק ב"זכות להינשא ולהקים משפחה". הוא מסביר, כי בני זוג בגירים המבקשים לממש זכות זאת, "זכאים לזכויות שוות באשר לנישואין, במהלך הנישואין, ובתומם". אולם נראה, שההליכים בישראל לגבי נישואין בין בני זוג, שאחד מהם הוא/היא  אזרח/ית ישראל, והאחר לא-ישראלי/ת לא-יהודי/ה, מלמדים על המרחק העצום בין בירת ישראל לבניין האומות המאוחדות.

ציון-דרך אחד בדברי ימי האו"ם היה מוסכם על כולם – ההצהרה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שפורסמה ב-10 בדצמבר 1948. סעיף 16 בהצהרה עוסק ב"זכות להינשא ולהקים משפחה"

משרד הפנים מצהיר, כי הליך בקשה לאזרחות בגין נישואין, אמור להימשך 5-4.5 שנים, והליך בקשה לתושבות-קבע – מעמד היכול להינתן ללא ישראלי החי בזוגיות ללא הליך נישואין, כולל זוגיות להט"ב (בכל המקרים, אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראל והאחר לא-אזרח לא-יהודי), וללא-יהודים הנשואים לתושבי-קבע – יימשך כשבע שנים. מדובר בשלב "קדם", המיועד להצגת מסמכים ראשוניים, ולאחר אישורם – ב"הליך מדורג" שבמהלכו המבקש הוא במעמד של "תושב ארעי", כאשר האשרה מחודשת מדי שנה בשנה.

צריך לזכור, שההחלטה הסופית למתן אזרחות או תושבות קבע, היא בידי שר הפנים. למעשה, מדובר במערכת שהנזקק לשירותיה הוא בבחינת "נתין" הכפוף למרותם ולחסדיהם של השר, של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, ופקידיהם.

אין שקיפות של ממש בהליך ובמרכיביו, שלא לדבר על הנימוקים לדחיית בקשה. רוב הבקשות מסתיימות בסירוב, כאשר במקרים רבים הנימוקים הם מעורפלים או חסרי פשר; או חמור מכך, נתלים בקביעה שהנישואין "פיקטיביים".

הכרעה זאת נסמכת לא פעם על ראיונות עם בני הזוג, כאשר הפקיד המתשאל מגיע להמלצה-קביעה זאת מפני שהגבר לא ידע מה שם החברה שמייצרת את משחת השיניים שבת זוגו משתמשת בה, או שהרעיה לא זכרה מהו צבע הגרביים האהוב על בן זוגה, וכיו"ב.

אין להתעלם מן העובדה, שבמרבית המקרים מדובר בבני מעמדות נמוכים יחסית בחברה, כאשר לפחות אחד מהם מתקשה בשפה העברית, אם בכלל יודע אותה (לצרכי הבנת מידת השרירות, אין אלא להיזכר בקלות ההליך ובמהירות השלמת ההתאזרחות של שחקני "הקבוצה של המדינה" – לעתים היה נדמה, שהבקשה הוגשה כשהשחקן "עלה לזריקת שלוש", ואושרה עוד לפני שהכדור חדר לטבעת).

ההחלטה הסופית למתן אזרחות או תושבות קבע היא בידי שר הפנים. למעשה, מדובר במערכת שהנזקק לשירותיה הוא בבחינת "נתין", הכפוף למרותם ולחסדיהם של השר, של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, ופקידיהם

ככלל, טיפולן של הרשויות בבקשה לאזרחות, בא לביטוי ב"טרטור" בני הזוג ובגרימת טלטלה, מכאוב וסבל מיותרים לשניהם, כמו גם הוצאות כספיות כבדות, שכן הם זקוקים לשירותי עו"ד בשלביו השונים של ההליך.

עד כמה קשה מצבם של המבקשים, ונמוכים סיכוייהם להשיג את מבוקשם, ניתן ללמוד מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבדק את המצב בנושא, לגבי בקשות שהוגשו מראשית 2009 עד סוף פברואר 2016. בתקופה זאת הוגשו 18,107 בקשות התאזרחות, וניתנה אזרחות ל-638 מכלל המבקשים (ל-532 נשים ול-106 גברים), ו-54 נוספים קיבלו מעמד של תושב קבע. עם זאת, יש לזכור שתקופת 5-4.5 השנים הסתיימה רק עבור בקשות אזרחות שהוגשו בין ראשית 2009 לאמצע 2011 – כ-6000 בקשות; פירושו, שאושרו פחות מ-12% מכלל הבקשות הרלבנטיות.

אי-מתן אזרחות ישראלית ללא-ישראלי/ת לא-יהודי/ה הנישא/ת לאזרח/ית ישראל, מגלם הפליה בעלת רבדים אחדים. "הפליה" על שום מה? [לאור הצהרת זכויות האדם והנתונים דלעיל, הכתוב יתייחס אל בני זוג נורמטיבי, גבר ואשה, "אזרח ישראלי" ו"בת זוגו" הנשואים זה לזו, אך הם נכונים גם לנישואי "אזרחית ישראלית" עם "בן זוגה"].

1

הפליית האזרח הישראלי ובת זוגו, לעומת יהודי החי בתפוצות ובת זוגו:

א) לא זאת בלבד שיהודי החי בתפוצות זכאי מייד בעלותו לישראל לקבל אזרחות מתוקף חוק השבות, אלא שגם בת הזוג שאינה יהודייה, ואיש מאבותיה לדורותיהם לא היה יהודי, זכאית להיחשב "עולה" על-פי חוק השבות, ומיד בהגיעה לארץ – לקבל את אזרחות המדינה.

ב) יש לזכור, שחוק השבות הופך שני מהגרים (שכן ה"יהודי" שבין שניהם יכול להיות בן דת אחרת או בן בלי-דת, ובלבד שאחד מארבעת סביו וסבותיו היה יהודי/ה) ל"עולים", ומייד לאחר מכן – לאזרחי המדינה.

ג) לעומת זאת, הישראלי, יהודי או אחר, אינו זכאי "לאזרח" את בת הזוג ברגע נישואיהם בישראל או בשעת כניסתם למדינה לאחר קיום הטקס בחו"ל. כלומר, האזרח הישראלי מופלה לרעה לעומת "עולה" יהודי או אפילו לא-יהודי צאצאם של יהודים, באשר להקניית אזרחות (מעמד שווה) לבת זוגו.

ד)  העולים יכולים לחיות בשלווה לאחר קבלת האזרחות, בעוד שהישראלי הוותיק ובת זוגו יעברו שבעה מדורי גיהנום במשך שנים לא-מעטות, במסגרת ההליך הממתין להם אצל רשות האוכלוסין וההגירה.

האזרח הישראלי מופלה לרעה לעומת "עולה" יהודי או צאצא של יהודים, בהקניית אזרחות לבת זוגו. עולים יחיו בשלווה לאחר קבלת האזרחות, כשהישראלי הוותיק וזוגתו יעברו מדורי גיהנום ברשות האוכלוסין וההגירה

יש לזכור, כי כל טענה והאשמה המופנית כלפי לא-ישראלי לא-יהודי הנישא לישראלי, יכולים להטיח בבני זוג המגיעים במסגרת חוק השבות:

  • האם נישואין בין לא-יהודי לבין זכאי-עלייה ערב הגירתם מארץ-המוצא אינם "פיקטיביים"?
  • האם הגעה ממדינה וממשטר מסוימים אינה מכתימה את העולים ב"סכנה לבטחון מדינת ישראל"?
  • האם עלייה מארץ מוכת מחלות ומגיפות ומערכת בריאות כושלת, לא עלולה לסכן את בריאות הציבור בישראל?

2

הפליית הלא-יהודייה לעומת  בן הזוג הישראלי:

בניגוד לנאמר בסעיף 16 של ההצהרה על זכויות האדם, הלא-ישראלית הלא-יהודייה, הנשואה לאזרח ישראלי, נמצאת בעמדת נחיתות לעומתו. מאחר שאשה זאת אינה אזרחית ישראל, הרי שלכל אורך הליך הבחינה של זכאותה לאזרחות קיימת החרב המתהפכת, שיכולה לשים קץ לחלום האזרחות.

מצב זה משחק לטובת בן זוגה, שכן הפסקת הנישואין יכולה לשמש עילה לשלטונות לגרש את האשה מישראל. כך יכול הבעל להתעלל באשתו, לאיים עליה, לסחוט ממנה ואותה – במיוחד אם ישנם ילדים פרי הנישואין (לילדים ניתנת האזרחות ברגע לידתם. גירושה של האם בטרם הסתיים הליך אזרוחה, עלול לנתקה גאוגרפית-פיזית מילדיה, או לחילופין, להביאה לניסיון לקחת אותם עמה ולנתקם מן הסביבה שנולדו לתוכה – ובל נשכח את המאבק הצפוי בין ההורים על האחיזה בצאצאיהם).

בימים האחרונים הוצג לציבור מסע התלאות שעוברת צ'ילה עזרא בנסיונה לקבל את אזרחות המדינה. מדובר במקרה פרטי שממנו ניתן להקיש אל הכלל. בשלב מסוים, צ'ילה היתה נשואה לאזרח ישראלי, והחלה ב"הליך המדורג" לקבלת אזרחות. אולם עם מותו של בן זוגה נקטע ההליך, ומשרד הפנים ביקש לגרשה מן הארץ. התארגנות של נשים המכירות אותה ומוקירות את פעילותה, הצליחה "לדחות את הקץ" – מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה העניק לה אשרת שהייה לשנה אחת, בעקבות החלטה של "ועדה הומניטרית" שדנה במקרה המיוחד.

לאחרונה נחשפנו למסע התלאות שעוברת צ'ילה עזרא בנסיונה לקבל אזרחות במדינה, אך מות בעלה האזרח הישראלי קטע את ההליך, ומשרד הפנים ביקש לגרשה מן הארץ. מדובר במקרה פרטי שממנו ניתן להקיש אל הכלל

הפעילות שנועדה להציל אשה שסיפורה הוא מכמיר לב ותוצאותיה הזמניות, מוכיחות שגם מעשיהן של שוחרות טוב, אינם מצליחים לשנות באופן משמעותי אפילו את גורלה של אשה אחת. מכאן, שרק מאבק כולל ועקרוני יגרום למהפך בגישה לנישואי ישראלים עם לא-יהודים לא-ישראלים. מדובר בצורך בשינוי חקיקתי-תפיסתי, שעשוי להביא רווח והצלה לרבבות זוגות בישראל ולייתר את הצורך ב"מאבקים פרטיים" רבים.

אין עילה סבירה למנוע מלא-אזרח לא-יהודי את הזכות הניתנת ללא-יהודים המגיעים לישראל מכוח חוק השבות. לפיכך, יש לתקן את חוק האזרחות בהתאם. התיקון יכיל שני מרכיבים. החשוב מביניהם ייכלל בפרק הראשון בחוק: רכישת אזרחות. פרק זה מסביר את האופנים והמקורות לזכות לקבלת אזרחות ישראלית.

לפרק הראשון בחוק, יש להוסיף סעיף בלשון ההצעה דלהלן, או לפחות ברוחה:

אזרחות מכוח נישואין

כל מי שנישא/ה על-פי חוקי המדינה שהנישואין נערכו בה, לאזרח/ית ישראל שמרכז חייו/חייה במדינת ישראל, יהיה/תהיה זכאי/ת לקבל אזרחות ישראלית כנהוג לגבי מי שעלה/עלתה לישראל מכוח חוק השבות.

אזי נטל ההוכחה יעבור אל המדינה. לא עוד יטילו על מבקש האזרחות, להוכיח זכאותו לקבלה, אלא המדינה תצטרך להמציא סיבות "טובות" לבקשתה לבטל את האזרחות שניתנה "מכוח נישואין".

לאחר מתן האזרחות, הרשויות יערכו בדיקות וחקירות הנראות להן כחיוניות. והיה אם יחשדו במשהו או במישהו, יקוים הליך שיוגדר בפרק השני בחוק: איבוד האזרחות. לפרק זה ייתוסף סעיף שיכיר ברשות מינהלית-משפטית מתאימה, שהחוקרים יוכלו להציג ראיות בפניה. לאחר דיון הולם, שיאפשר להגנה לשאת את דבריה, ערכאה זאת תפסוק, האם לבטל את אזרחותו של האדם שהראיות הוצגו בעניינו.

אזי נטל ההוכחה יעבור אל המדינה. לא עוד יטילו על מבקש האזרחות, להוכיח זכאותו לקבלה, אלא המדינה תצטרך להמציא סיבות "טובות" לבקשתה לבטל את האזרחות שניתנה "מכוח נישואין"

בדרך זאת, יידונו עניינים אלה בשיקול-דעת ובשקיפות, בערכאה מתאימה, וגורלם של יחידים, זוגות ומשפחות, לא יהיה נתון בידי שר זה או אחר ופקידיו, העלולים לפעול על-פי גחמות ובשרירות-לב.

בהווה - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,285 מילים
כל הזמן // יום שני, 21 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

יועץ רה"מ טופז לוק נצפה באזור ההפגנה בבלפור למרות שהוא אמור להיות בבידוד

צעיר נעצר בחשד כי ניסה לדרוס מפגינים בבלפור ● אלפי מפגינים נגד רה"מ בירושלים ועל הגשרים ● המשטרה תצמצם מחר את המחסומים בכבישים אבל תשאיר 38 מהם ● קבינט הקורונה ידון ביום ג' בהחמרות בסגר אחרי יום כיפור ● עמותת "מסעדנים חזקים ביחד": "נתמוך כספית ומשפטית במסעדות שיפתחו" ● ח"כ משה ארבל מש"ס נדבק בקורונה ● משה יעלון שנפגש אתו נכנס לבידוד

עוד 29 עדכונים

התקפת הפופוליזם על המומחיות

בעשורים האחרונים, וביתר שאת לאחר התפרקות ברית המועצות, החלה דמוקרטיזציה מואצת במדינות רבות בעולם. זו התאפיינה באימוצם והעמקתם של עקרונות דמוקרטיים, זכויות אדם ושלטון החוק, ובחיזוקם של בתי משפט חוקתיים.

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיגה ואף לשינוי כיוון. תחת דמוקרטיזציה מואצת, אנו עדים למשבר של דמוקרטיות חוקתיות, שבמרכזו עליית הפופוליזם והלאומנות. במדינות שונות, מנהיגים פופוליסטים עושים שימוש לרעה בכלים משפטיים וחוקתיים כדי לשחוק את הסדר הדמוקרטי.

בשנים האחרונות אנו עדים לנסיגה מדמוקרטיזציה מואצת למשבר של דמוקרטיות חוקתיות. במרכזו עליית הפופוליזם והלאומנות, ושימוש לרעה של מנהיגים פופוליסטים בכלים חוקתיים לשחיקת הסדר הדמוקרטי

שחיקה דמוקרטית זו היא לרוב הליך הדרגתי ועדין, אך כזה שמביא עדיין לריקבון משמעותי בשלושה מרכיבי יסוד של הדמוקרטיה:

  1. בחירות תחרותיות.
  2. זכויות ליברליות לחופש ביטוי והתאגדות.
  3. שלטון החוק.

בשיאה, שחיקה זו עשויה להביא לשינוי יסודי וכולל בשיטת המשטר של המדינה, כולל החדרת אלמנטים סמכותניים ואנטי-דמוקרטיים, כפי שאירע בהונגריה, פולין וטורקיה.

כדי לחזק את השלטון הקיים ולהקשות כמה שיותר על האפשרות להחלפה אמיתית שלו, מנסה השלטון הפופוליסטי להתנער מהמגבלות העקרוניות האמורות לחול על כוחו בדמוקרטיה חוקתית ולהחליש את האיזונים והבלמים. לשם כך, פועל השלטון כדי להחליש את שומרי הסף ואת מנגנוני הבקרה החיצוניים והפנימיים על השלטון, ובכללם המגבלות החוקתיות, מערכת המשפט, מערכות אכיפת החוק, השירות הציבורי, ארגוני זכויות אדם והתקשורת. רטוריקה פופוליסטית והסתה נגד בעלי עמדות נוגדות וביקורתיות, תוך הישענות על ערכים לאומיים ודתיים, מסייעים לשלטון להשיג תמיכה במהלכים אלו.

פופוליזם, בהתאם לאחת ההגדרות המובילות, מחלק את העולם לטובים ולרעים – אנחנו והם. הפופוליזם מנגיד את "העם" — הטוב ובעל השכל הישר הפועל לפי עקרונות טבעיים ופשוטים, ולרוב לאומיים, מול "האליטות"  — קבוצות בעלות השקפת עולם התומכת ברעיונות ליברליים אוניברסליים. המנהיג הפופוליסט טוען שהוא – ורק הוא – מייצג נאמנה את 'העם' האמיתי. היות שהעם לא מדבר בקול אחד, מסתמך הפופוליסט על כלל הכרעת הרוב. הרוב מייצג את העם שהוא הריבון 'הכל-יכול' ולפיכך הפופוליזם רואה במגבלות חוקתיות על כוחו של הרוב, כגון ביקורת שיפוטית, שומרי סף, ומערכות איזון ובלימה כאנטי-דמוקרטיות ופועל להחלשתן.

המנהיג הפופוליסט טוען שהוא מייצג נאמנה את 'העם' האמיתי, ומסתמך על הכרעת הרוב, המייצג את העם, הריבון 'הכל-יכול'. הפופוליזם רואה אנטי-דמוקרטיות במגבלות חוקתיות על כוח הרוב, כמו ביקורת שיפוטית ושומרי סף

1. פופוליזם נגד פלורליזם

נקודה מרכזית היא שבניגוד לתפיסה הדמוקרטית, המבוססת על שוק דעות חופשי והכרעה בין מגוון עמדות באמצעות מנגנונים דמוקרטיים, הפופוליסט הוא אנטי-פלורליסט. המנהיג הפופוליסט מבקש לדבר בשם האומה בכללותה, כאילו העם מדבר בקול אחד. לשם כך עליו לפתור את הסתירה בין טענה זו ובין נוכחות אלו שאינם מזדהים עם הפרוגרמה הפופוליסטית. הפתרון הוא פשוט; עמדות הנוגדות את תפיסת עולמו אינן לגיטימיות.

תוצאה אחת של עליית הפופוליזם, שלא מקבלת מספיק תשומת לב בשיח, היא ההתקפה על המומחיות המדעית, מה שמכונה לעתים "המרד נגד מומחיות". להתקפה זו מספר הסברים: ראשית, אחת התכונות הברורות ביותר של פופוליזם היא התנגדות ל"אליטה ליברלית", השואבת את כוחה מהשכלתה וממעמדה המקצועי. השלטון הפופוליסטי טוען שהאליטות מחזיקות במוסדות השלטון ומקדמות את סדר יומן, בעוד העם מודר ממוסדות אלה. לכן, כדי לפתור את הבעיות העומדות בפני המדינה, יש להחליש את 'שלטון האליטות' ולבחור מנהיגים שיפעלו בהתאם ל'רצונו האמיתי' של העם.

הטענה היא שגופים 'טכנוקרטיים' שאינם נבחרים, כמו רשויות עצמאיות בעלות מומחיות, חולקים את הכוח הריבוני עם נבחרי הציבור ולעתים הם השולטים.

התנועה הפופוליסטית מתיימרת להיות ניסיון של הציבור להחזיר לעצמו את כוחו וסמכויותיו, הנרמסות לכאורה על-ידי הבירוקרטיה והמומחים. כך למשל, בעקבות הצבעת הברקזיט על יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, הכריז הפוליטיקאי הבריטי מייקל גוב:

“I think the people of this country have had of experts with organisations with acronyms saying that they know what is best and (getting it consistently wrong". (Michael Gove)

על רקע זה, למשל, ניתן להבין את אלה המכחישים את השינוי האקלימי והתרומה האנושית למשבר האקלים. למרות הקונצנזוס המדעי סביב שינויי האקלים, מהלך הנגד מבקש לכפור בעצם הסמכות המדעית ולהציגה כמוטה או כבעלת אינטרס. כך גם במאבק נגד מערכות המשפט והמומחיות המשפטית.

המנהיג הפופוליסט מדבר בשם האומה, כאילו העם מדבר בקול אחד. לכן עליו לפתור את הסתירה בין זה לבין אלו שאינם מזדהים עם הפרוגרמה הפופוליסטית. הפתרון פשוט: עמדות נוגדות לתפיסת עולמו אינן לגיטימיות

2. פופוליזם נגד דמוקרטיה ליברלית

שנית, את ההתקפה הפופוליסטית יש להבין על רקע המתח בין פופוליזם ודמוקרטיה ליברלית. כל חברה דמוקרטית מבוססת על הרעיון שלאזרחים תפקיד חשוב בקביעת האופן בו הם נשלטים. אולם כדי שרעיון דמוקרטי זה יכובד, הציבור או העם (‘The People’) נתפס כמערכת של פרטים שעדיפויותיהם בסוגיות שונות מגוונות וניתנות לשינוי. העדפות אלו משתכללות לידי הכרעה ציבורית באמצעות תהליכים סדורים של קבלת החלטות דמוקרטית, בדרך-כלל בהתאם להכרעת הרוב.

עקרונות דמוקרטים דורשים כי גם עמדות מיעוט תזכינה לכיבוד ותילקחנה בחשבון. כלומר, הדמוקרטיה הפלורליסטית מכילה דעות שונות ונוגדות. בניגוד לכך, התפיסה הפופוליסטית גורסת, הלכה למעשה, כי הממשלה צריכה לייצג לא את כלל האזרחים, אלא את אלו המבטאים עמדה פרטיקולרית – את זו של הרוב.

מרגע שגובשה או בוטאה, עמדה זו נתפסת כעמדה אחידה וקולקטיבית המשקפת את הציפייה הלגיטימית של כלל החברה, ושניתנת לייצוג בידי שלטון או שליט יחיד. קול השלטון (ופעמים רבות מדובר בשליט) הוא קול העם. עמדות חורגות או נוגדות – לרבות כאלו של מדענים או מומחים – אינן לגיטימיות, שכן הן חותרות תחת התפיסה האורגנית של הציבור.

השלטון הפופוליסטי כופר ברעיון המדעי שכן לפיו 'האמת' נוצרת על-ידי פרשנותו של המנהיג בדבר רצון העם. מודלים אחרים של 'חקר האמת' רק מחלישים את המדינה. תחת פוליטיקה פופוליסטית אין צורך בשקרים או ב'קטיף דובדבנים' של ראיות מחקריות כדי לתמוך במדיניות השלטונית, שכן יש רק את הרצון האורגני של הציבור. לא בכדי, המילה “post-truth” נבחרה למילת השנה על-ידי מילוני אוקספורד בשנת 2016. התעלמות מאמיתות כפי שנתפסות על ידי מוסדות מדעיים או עיתונאיים הפכה להיות חשובה פוליטית.

הפופוליזם מעמיק את המרד במומחיות כדי לחתור תחת תחושה משותפת של אמיתות עובדתיות. אזרחי הדמוקרטיה הליברלית נכנסים לזירה הפוליטית עם אינטרסים מנוגדים, אולם משא ומתן והכרעה בין אינטרסים אלה תלויים במערכת עובדות שכל האנשים הסבירים יכולים להסכים עליהן. ללא בסיס משותף זה, הנמקה משותפת, שתהיה מקובלת גם על אלה שחולקים על התוצאה, הופכת לבלתי אפשרית.

לכן, חשיבה קונספירטיבית שוחקת את האמון הציבורי בשלטון או בגורמי ביקורת אחרים, וכאשר עובדות מסוננות באמצעות מחויבות פוליטיות-מפלגתיות, יש חתירה תחת דליברציה דמוקרטית.

מדע, ולמעשה כל התחומים האקדמיים שלנו, אמורים לספק את העובדות המשותפות. בעוד שאינם חפים מטעויות, קונצנזוס של מומחים שנקבע באמצעות מוסדות עצמאיים וא-פוליטיים כמו אוניברסיטאות וכתבי עת אקדמאים הפועלים על-ידי ביקורת עמיתים מייצגים את המאמץ הקולקטיבי הטוב ביותר שלנו בקביעת עובדות רלוונטיות.

התפיסה הפופוליסטית גורסת כי הממשלה צריכה לייצג לא את כלל האזרחים, אלא את אלה שמבטאים את עמדת הרוב. עמדה שנתפסת כאחידה וקולקטיבית, וניתנת לייצוג בידי שלטון או שליט יחיד

מערכות הממשל בימינו הפכו למורכבות ביותר, כמו גם התלות ההדדית בחיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שלנו. גם תחום המשפט, כמו תחומי ידע אחרים, הוא מורכב ודורש למידה והתמקצעות. אך הפופוליזם לא מעריך מורכבות ודורש פשטות, שקיפות, מיידיות ואמיתות הנתפסות כמובנות מאליהן. אלו מלוות בדרך כלל בנימה אנטי-אינטלקטואלית הנותנת עדיפות ל'שכל הישר' מאשר לצורות מורכבות יותר של ידע ומומחיות.

3. פופוליזם נגד מערכות איזון ובלימה

שלישית, החלשת מערכות איזון ובלימה. אחת מן הדרכים באמצעותן חברות דמוקרטיות מגנות על עצמן מפני משטרים פופוליסטים המבקשים לדכא את המיעוט או את האופוזיציה, היא מערכת ממוסדת של איזונים ובלמים: מפלגות אופוזיציה, מספר בתי מחוקקים, עיתונות חופשית, רשות שופטת עצמאית וכו'. אלו מאפשרים את תיווכן של העדפות שונות לכדי מדיניות או פעולות הממשל.

בחברות דמוקרטיות אלו, למדע תפקיד מרכזי שכן הוא מאפשר קבלת החלטות המבוססות על ידע וראיות בגיבוי מתודולוגי. קולינס ואוונס טוענים כי התפקיד של מומחיות מדעית בדמוקרטיה דומה לזה של בית שני, עיתונות חופשית או מערכת שיפוטית עצמאית. היא תורמת למערכת האיזונים והבלמים שהכרחית למניעת התדרדרות למודלים אוטוריטריים של שלטון:

“Scientific expertise, when it is working properly, and when it is understood properly, makes it more difficult for a government to do just what it wants. Those with a tendency toward populism understand this and that is why they are likely to be dismissive of scientific expertise and to find ways of undermining its credibility by, for example, suggesting it is driven by the interests of particular social groups or emphasizing its uncertain and provisional nature; claims that are at least superficially similar to ideas developed within the social constructivist analysis of science” (Collins, Harry & Robert Evans, 2019. Populism and Science, Epistemology & Philosophy of Science 56.4, 200-218).

מוסדות המספקים מומחיות מדעית, כמו האקדמיה, מערכת המשפט והעיתונות החופשית – הכרחיים לדמוקרטיה פלורליסטית שכן הם מרסנים את הכוח של שליטים נבחרים לטעון שפרשנותם את ההוויה הטבעית והחברתית קיבלה את הסכמתו של העם ולכן נכונה. כלומר, למומחיות מדעית תפקיד חשוב במתח שבין דמוקרטיה פלורליסטית והעם. בדיוק מפני שסמכות מדעית מהווה את אחת ממערכות האיזון והבלימה בדמוקרטיה פופוליסטים מתקיפים אותה כשם שמתקיפים מערכות איזון ובלימה אחרות. כאשר מדובר במומחיות משפטית, הסבר זה מקבל משנה תוקף שכן מוסדות עצמאיים רבים של איזון ובלימה, כגון מוסדות ייעוץ משפטי ובמיוחד מערכות שיפוטיות, מבוססות על מומחיות משפטית.

מוסדות המספקים מומחיות מדעית: האקדמיה, מערכת המשפט והעיתונות החופשית – הכרחיים לריסון הכוח של שליטים נבחרים לטעון שפרשנותם קיבלה את הסכמת העם ולכן נכונה

הסבר נפוץ אחד לעליית הפופוליזם הוא ההשפעה של טכנולוגיות מידע חדשניות. ככל שעלות הגישה למידע נמוכה יותר, מומחים נבחנים ביתר קלות; לעתים קרובות הם מאבדים את תפקידם כשומרי הסף. הכעס על הטכנוקרטים מאורגן ביתר קלות, והאמון במוסדות נשחק.

התוצאה היא פתח לפופוליזם, שמתקדם על ידי צורות התעמולה החדשות העומדות לרשות השחקנים הפוליטיים. האינטרנט, והרשתות החברתיות במיוחד, מהווה חממה אידיאלית לחשיבה קונספירטיבית, כך שרבים מהרעיונות האנטי-מדעיים הבולטים ביותר בימינו (מהכחשת שינוי אקלים דרך מטיפים נגד חיסונים), מגיעים עטופים בחבילה בטענה שהמומחיות הראשית הושחתה, ושכבר לא ניתן לסמוך על מדענים להגיד את האמת שכן, בסופו של יום, הכל פוליטי.

התפיסה שמומחים הם אליטות המדכאות את העם ולכן יש לדחות כל עמדת מומחים או התדיינות המבוססת על ידע – מסוכנת לדמוקרטיה. בספרו משנת 2017 The Death of Expertise: The Campaign Against Established Knowledge and Why it Matters עומד ניקולס על הניתוק ההולך וגובר בין המומחים ובין אנשים מן השורה. התזה המרכזית בספר היא שמומחים בארצות הברית מושמצים על ידי הדיוטות הסבורים כי 20 שניות של חיפוש בגוגל שווים לעשרים שנות מחקר או ניסיון, ומבלבלים בין תחושת הבטן המושרית על ידי גוגל לבין ידע ממשי. ההשפעה של גישה אינטרנטית לכמות כמעט בלתי מוגבלת של מידע לא מאומת וחוסר היכולת של כלי תקשורת מבוססים לבדוק עובדות בקנה מידע רחב תורמים כמובן למתח בין מומחיות ופופוליזם.

התזה המרכזית בספר היא שמומחים בארה"ב מושמצים על ידי הדיוטות הסבורים כי 20 שניות של חיפוש בגוגל שווים ל-20 שנות מחקר או ניסיון, ומבלבלים בין תחושת הבטן המושרית על ידי גוגל לבין ידע ממשי

השדה המשפטי, כשדה המכיל גם מומחיות וגם כוח רב, חשוף למתקפות אלו, ואולי אף ביתר שאת לאור אופיו הלא-מדעי, בהשוואה למדעי הטבע ומדעים מדויקים. האליטה המשפטית מוצגת כאליטה ליברלית, המנותקת מהצרכים האמיתיים של העם, ובהיעדר אפשרות ממשית לשלוט באמצעים אלקטורליים מבקשת לכפות את עמדותיה על הציבור באמצעות מערכת המשפט.

כך, למשל, בנאומה בכנס העמותה למשפט ציבורי בשנת 2017, טענה שרת המשפטים לשעבר איילת שקד כי בעיני בית המשפט:

"ה'דמוס' הפך לדמון, והעם – הריבון האמיתי ביחס למקובל בדמוקרטיה רגילה – הפך לסכנה הניבטת מכל פינה ואורבת לשיטתנו".

הבריחה מהעם, לדעת השרה לשעבר שקד, נובעת:

"מריחוקן של חלק מהאליטות הישנות ממציאות החיים".

אמירות אלו הן חלק מן השיח הפופוליסטי לפיו אליטות מנותקות, בין היתר במערכת המשפט, מתעלמות מ"רצון העם" ומגבילות אותו ממימוש מאווייו. לפי תפיסה זו, בית המשפט, המייצג את אותה אליטה מנותקת, מבקש באמצעות המשפט, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום מעורפלים, לכפות על הציבור עמדות המנוגדות לאלו שהרוב רוצה לקדם באמצעים פוליטיים.

כאשר ההכרעה של שופטי בית המשפט, שאמורים להיות המומחים הגדולים ביותר בתחום המשפט, מרודדת להכרעה פוליטית ותו לא, אין כל חשיבות למומחיות. ואם כך לגבי שופטי בית המשפט העליון, קל וחומר לגבי משפטנים ברמה זוטרה יותר וחוקרים מהאקדמיה. לכן, אין חשיבות לעמדתו של מומחה למשפט חוקתי שטוען כי חוק מסוים פוגע בזכות חוקתית באופן שאינו מידתי ולכן אינו חוקתי, כי זו משקפת רק את עמדתו הסובייקטיבית-ערכית. זוהי עמדתו הפוליטית. לעמדה זו אין שום עדיפות על פני עמדתם הערכית של נציגי הרוב כפי שנבחרו בבחירות דמוקרטיות.

באווירה פופוליסטית, סיווגם של מומחים ואנשי אקדמיה, למשל בתחומי המשפט הציבורי, כאליטה ליברלית, משמש כמכשיר הכפשה שנועד לצייר אקדמאים באופן קריקטורי כאקטיביסטיים פוליטיים ולא כמומחים בתחומם.

לפי תפיסה זו, בית המשפט, המייצג את אותה אליטה מנותקת, מבקש באמצעות המשפט, ובמיוחד באמצעות מושגי שסתום מעורפלים, לכפות על הציבור עמדות המנוגדות לאלו שהרוב רוצה לקדם באמצעים פוליטיים

במלים אחרות, בעידן הפופוליזם, ההתקפה על המומחיות המשפטית משרתת מספר מטרות בו-זמנית: ראשית, ככלי להתנגדות לאליטה ליברלית שנטען כלפיה שהיא מבקשת לכפות על החברה ערכים ליברלים-אוניברסליים תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי. שנית, ככלי להחלשת מערכות עצמאיות של ייעוץ משפטי, אקדמיה משפטית ובמיוחד בתי משפט, העשויים לשמש כמנגנון איזון ובלימה על הכוח השלטוני ואשר מונעים מהכוח הפופוליסטי להתפרץ ללא ריסון. הזלזול במומחיות עלול אפוא לפגוע לא רק בתחומי המדיניות הספציפיים בהם למומחיות יש תרומה ייחודית, אלא גם לאפשר את שינוי המשטר הדמוקרטי בכללותו. מפני סכנות אלה עלינו להישמר.

רשימה זו היא חלק מפרק בדבר "מומחיות במשפט" שעתיד להתפרסם בספר על "מומחיות" בהוצאת המרכז הבינתחומי הרצליה.

יניב רוזנאי הוא פרופ' חבר בבית הספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. בעל תואר דוקטור במשפטים מה-LSE ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת חיפה ומ-NYU. תחומי ההתמחות שלו הם משפט חוקתי השוואתי, תאוריה חוקתית, וחקיקה

ד"ר אדם שנער הוא מרצה בכיר בבית ספר הארי רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. הוא מתמחה בתיאוריה חוקתית, במשפט חוקתי ובמשפט חוקתי השוואתי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,019 מילים

מיוחד נסראללה ואני

"על עקבים במזרח התיכון", ספרה החדש של חברת הכנסת לשעבר והעיתונאית קסניה סבטלובה, מסכם את מסעותיה בין מדינות אויב, במסווה של כתבת רוסיה ● בספר, שקטעים ממנו מתפרסמים כאן לראשונה, כותבת סבטלובה גם על ביקורה במטה חזבאללה בביירות, על הסיכונים היומיומיים שנטלה, ועל הרגע שבו צפתה מקרוב בנאומו של נסראללה - והתפללה שאיש לא יגלה את זהותה

עוד 3,040 מילים

יהודים חיים בבחריין זה 140 שנה ● ההסכם עם ישראל משנה את חייהם, אך לא מעורר בהם מחשבות על הגירה ● חברי הקהילה מספרים על רגעי השיא והשפל שלהם במדינה הערבית הזעירה, ומגלים: "אבותינו לא מצאו את עצמם בעיראק, ולכן החליטו לנסות את מזלם בבחריין"

עוד 749 מילים

למקרה שפיספסת

הסגר השני מרגיש כמו קאבר של הסגר המקורי ● הסכמי השלום עם איחוד המפרציות מרגישים כמו קאבר לחגיגות השלום עם מצרים וירדן ● מסך הטלוויזיה מלא בקאברים לתוכניות עבר - מ"זהו זה" ועד "מי רוצה להיות מיליונר" ● ככה זה עכשיו, אנחנו בימים של קאברים ● אז לכבוד החג, ריכזנו יחד את שירי הקאבר הגדולים אי פעם, ולכל קאבר צירפנו את הסיפור שמאחוריו ● קריאה והאזנה נעימה

עוד 554 מילים ו-3 תגובות
עודכן לפני שעה
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

ראיון רג'ינה קינג עושה היסטוריה בהוליווד

בזמן שאמריקה בוערת על רקע גזעני, הבמאית והשחקנית זוכת האוסקר רג'ינה קינג עושה היסטוריה שחורה ● הסרט "לילה אחד במיאמי" מפגיש ארבעה גברים שחורים מפורסמים ב-1964, בהם קסיוס קליי ומלקולם X ● הגיבורים אמיתיים, העלילה דמיונית, אבל המסרים רלוונטיים מתמיד ● בהתחלה קינג התלבטה האם להפיץ את הסרט בגלל הקורונה, אבל אז התקבלה לפסטיבל ונציה - כבמאית השחורה הראשונה שעשתה זאת

עוד 1,902 מילים

ראש השנה בגיהינום

אבא של האמנית הדי אברמוביץ, אלכסנדר ברויאר, ברח מהנאצים ב-1938, רק כדי לחזור כמה שנים אחר כך לאירופה עם הצבא האמריקאי ● הוא היה בין האמריקאים הראשונים שנכנסו לבוכנוואלד, והיו עדים פיזית להשמדת יהודי אירופה ● על האדמה החרוכה שהייתה גרמניה, ב-1945, הוא חגג את ראש השנה ● טור אישי

עוד 1,395 מילים

מותה של רות ביידר גינזבורג עלול להחזיר את ארה"ב שנים אחורה

האישה שסללה את הדרך לנשים, שנלחמה על זכויות הפרט והפכה לאייקון בחייה, הלכה לעולמה אמש בגיל 87 ● חודש וחצי לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הרפובליקאים כבר נחושים למנות במקומה את השופט השמרן השלישי בכהונתו הנוכחית של טראמפ ● המאבק של גינזבורג על פניה של הדמוקרטיה האמריקאית ממשיך ביתר שאת, גם אחרי מותה

עוד 885 מילים ו-1 תגובות
מסע בשבילי השחיתות. איור: אבי כ"ץ

טיול לחג מסע בשבילי השחיתות

רגע לפני שנפל עלינו הסגר השני, יצא מדריך טיולים נמרץ עם קבוצת מבקרים חסרי מודעות שבסך הכל ביקשו לראות מעט מנופי ארץ הקודש ● במשך שלושה ימים, המדריך א' הראה להם את מיטב התוצרת של שנים של סיאוב, פוליטיקאים שנשארו על הכיסא זמן רב מדי, קבלנים שקיבלו קיצורי דרך תמורת שוחד, ואוצרות טבע שנשדדו מהציבור לטובת הטייקונים ● ציונות 2020, פה ושם בארץ ישראל

עוד 3,656 מילים ו-3 תגובות

עם כל הכבוד להסכם השלום המרגש עם איחוד האמירויות, הכישלון מול הפלסטינים עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל רגע ● ללבנונים רבים כבר אין מה להפסיד, והם מהמרים אפילו על חייהם ● לעיראק לא חסר כסף, אבל המושחתים לוקחים הכל ● לא כולם בבחריין שמחים לעשות איתנו עסקים ● ו-38 שנים לרצח שזעזע את האזור, והוביל לכישלון מוסרי חמור של מדינת ישראל ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 955 מילים

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים ו-5 תגובות

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה