זירת הבלוגים

טיפ קטן לעניים, לרעבים, לקשישים, למפוטרים, למובטלים ולחולי הסרטן

טיפים מועילים ותובנות לחיים שמעניקים לנו, חינם אין כסף, פריבילגים עשירים בעמדות כוח

05/07/2020 15:38
צילום מסך מתוך הסרט "מארי אנטואנט"
עוד תחביב ישן שלי: איסוף התבטאויות מלאות רגישות, טיפים מועילים ותובנות לחיים שמעניקים לנו, חינם אין כסף, פריבילגים עשירים בעמדות כוח. עם הזמן הרשימה מתארכת, והנה היא מתחדשת בדברי המנטור צחי הנגבי.
 

השר צחי הנגבי, עבריין מורשע בעבירה שיש עמה קלון, נהנה מכוח וממשכורת שר, לשכה, רכב שרד, עוזרים, פקידים, מאבטחים, פנסיה תקציבית, כיסוי הוצאות ושלל מותרות נלוות. אבל הוא שר בלי תיק. כלומר שר בלי כלום לעשות, מלבד חימום כסא ושיפרור לקקני של ראש הממשלה.

 אז אותו שר לענייני כלום ושום דבר, אומר למיליוני מובטלים, מפוטרים, פושטי רגל, עניים חדשים ואנשים שנשארו בלי קורת גג:

אותו שר לענייני כלום ושום דבר, אומר למיליוני מובטלים, מפוטרים, פושטי רגל, עניים חדשים ואנשים שנשארו בלי קורת גג:"השטויות האלה שלאנשים אין מה לאכול זה חרטא"

*  *  *

פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לרה"מ, שמיהר להגן על הנגבי במילים:
אמר בעצמו לפני כמה שנים שיש עוני בישראל, אבל הכל יחסי ועניין של הגדרה, וכי:
אוקיי, אם אנחנו לא גמביה, אז הכל טוב.

*  *  *

והיתה גם שרן השכל, סגנית יו"ר הכנסת, שפינקה את מובטלי הפריפריה אשר מפעליהם נסגרו ופרנסתם נמחקה – בעצת זהב, פתרון תעסוקתי נפלא:
"עם כל הכבוד, תלך לכל מסעדה פה באזור (תל אביב), הוא יכול לעבוד כשוטף כלים ב-12 אלף שקל לחודש, זה פי שניים משכר המינימום שהוא יקבל במפעל".
אכן, עצה מקסימה למובטל בן 50 משדרות, לבלות כל יום שעות באוטובוסים כדי להגיע למרכז ולשטוף שם כלים (בניכוי תקופת קורונה – כשהמסעדות סגורות ואין איפה לשטוף כלים). רק חבל שהיא מומחית רק לעצות, וקצת פחות לשכר ממשי של שוטפי כלים, 35-40 שקל לשעה.

*  *  *

ואני זוכרת גם את שרגא ברוש, מי שהיה נשיא התאחדות התעשיינים (והכשיר את מתווה הגז למרות ניגוד העניינים שלו כבעל עסקי גז), שדרש לפני כמה שנים לבדוק היטב החזרי מחלה להורים שילדם חלה כי:
כן, אין כמו חאפלה עם ילד חולה בבית.

*  *  *

לפניו היה לנו את מיודענו הנכה הכלכלי המסובך בפלילים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנזף בחקלאי הנגב:
 
אולי אין לממשלה עץ כסף, אבל אם משפחת נתניהו היתה לוקחת את כל הכסף שאנחנו השקענו בה כל השנים, ומזבלת איתו את כל נכסי הנדל"ן שלה: הפנטהאוז ברחביה, הקוטג' בקטמון הישנה, הוילה הפרטית בקיסריה וכל היתר – סביר שכבר היה צומח שם עץ כסף.

*  *  *

 לפניו היתה זו רעיה שטראוס, יורשת המיליונים שמכרה את אחזקותיה בקונצרן שטראוס-עלית בכ-160 מיליון דולר. המיליארדרית הזו הפגינה דאגה לגורל הרעבים שלא יכולים להרשות לעצמם את מחירי העגבניות והציעה:
צודקת. מה רע בניצני אספרגוס או עלי אנדיב בסלט?

לפניו היה לנו את מיודענו הנכה הכלכלי המסובך בפלילים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנזף בחקלאי הנגב: "אתם חושבים שיש לממשלה עץ כסף שאפשר רק לקטוף ולקטוף?"

*  *  *

ולפניה היה הכלכלן והפרשן שלמה מעוז, דירקטור בכ-15 חברות ציבוריות בישראל שמכניסות לו מאות אלפי שקלים בשנה, לצד מיליון השקלים בשנה שהרוויח ככלכלן במשרה חלקית באקסלנס נשואה. מעוז סיפק לנו את הקובלנה הבלתי נשכחת:
מעוז עצמו יחגוג באוקטובר את שנתו ה-74.

*  *  *

ואיך נוכל לשכוח את אליעזר פישמן, מי שהיה מבכירי הטייקונים במשק בתחומי הנדל"ן והתקשורת, עד שנשאר חייב מיליארדים לבנק לאומי ולמערכת הפיננסית בישראל והוכרז בסוף כפושט רגל? אז הפישמן הזה, בן 77, בלי עין הרע, איבחן:
יכול היה לתת אולי דוגמא אישית להורים ולסבים ולסבתות שלנו.

*  *  *

והיה גם יוסי סילמן, מי שהיה מנכ"ל משרד הרווחה, שהביע את דעתו המלומדת על מציאות ישראלית של כמיליון הילדים הרעבים, יותר ממחצית מהקשישים הנתמכים הסובלים מרעב, ו-72 אחוז מהחולים העניים שמוותרים על תרופות:

והיה הטייקון פושט הרגל אליעזר פישמן, בן 77 בלי עין הרע, שאמר: "היום ההורים מתים לאט יותר. אם הסבים והסבתות היו ממשיכים למות בגיל 65, לא היתה בעיה ולא היתה מחאה". חבל שלא נתן דוגמא אישית

*  *  *

או מי שהיה שר התחבורה בממשלת נתניהו – בצלאל סמוטריץ', מתנחל שבנה את ביתו באופן בלתי חוקי, אשר הגיב פעם על דו"ח העוני בו נודע לנו כי שליש מילדי הארץ חיים מתחת לקו העוני – בתובנה הסטטיסטית הבאה:

*  *  *

או את דניאל סיריוטי, כתב "ישראל היום", שהרגיע אותנו לפני כמה שנים מפני הנתונים המחקריים המחרידים בענין התמותה מזיהום האויר המסרטן במפרץ חיפה, רגע לפני שטואטאו 1660 התנגדויות ואושרה הרחבת בתי הזיקוק הקטלניים פי שלושה:
"כל חיי גרתי באזורים שנמצאים לכאורה במוקד הזיהום, ואני מגדל בהם ילדים. כולנו, תודה לאל, בריאים".

*  *  *

והיה גם שר הפנים לשעבר אברהם פורז, שהבהיר כי מדינת ישראל אינה זקוקה לשטחים פתוחים.
 
צודק. ומי שאין לו טלויזיה או אפילו קורת גג, כי פוטר ולא הצליח לשלם שכירות בימי הקורונה, ונאלץ לישון ברחוב, מוזמן להסתפק בצפייה במקקים ומכרסמים קטנים.

*  *  *

והיה כמובן השר לבטחון פנים שלנו עד לא מזמן, גלעד ארדן, היום בדרך להיות שגריר באו"ם, שהבהיר לנו ב-2014 כי כשהתותחים רועמים, המוזות יכולות לחטט בזבל ולהשאר רעבות:
"צריך לשאול איך קורה, שגם עכשיו, 5 ימים אחרי שנופלת רקטה, ואחרי שיש החלטות להוציא את חמאס מארגוני הטרור בבית הדין של האיחוד האירופי, איך קורה שהראשית של ynet עוסקת באנשים שמחטטים בפחי הזבל, כאילו שמדינת ישראל היא המדינה העוני הכי גדול בעולם ושהכי נורא לחיות בה". 

*  *  *

והאהובה עלי: שרי אריסון. כשיורשת המיליארדים ובעלת השליטה בבנק הפועלים פיטרה 900 מעובדי הבנק שלה, היא לא שכחה לחזק אותם בעצה מחממת הלב:

והאהובה עלי: שרי אריסון, יורשת המיליארדים ובעלת השליטה בבנק הפועלים שפיטרה 900 מעובדי הבנק שלה – לא שכחה לחזק אותם בעצה מחממת הלב: "תמיד כשנסגרת דלת, נפתח חלון"

אז שוב אני קוראת לכם, עניים (ניצן ויסברג כתבה היום על הכחשת העוני ומימדיו), רעבים, קשישים, מפוטרים, מובטלים, חנוקים, מסורטנים והורים המתמודדים עם מחלות ילדיהם: למה אתם מתעקשים לסבול, למען השם? תקשיבו לאנשים החכמים האלה ותלמדו משהו.