מכלב השמירה לפודל כנוע

אילוסטרציה למסך טלויזיה בלי קליטה (צילום: GLYPHstock)
GLYPHstock
אילוסטרציה למסך טלויזיה בלי קליטה

פעם נספר לילדינו שעד שנת 2020 פעל בישראל ערוץ חד, בועט ועצמאי שלא עשה הנחות לפוליטיקאים, לא עיגל פינות ולא חשש להביע ביקורת ולממש את הזכות לחופש הביטוי וחופש העיתונות. בערוץ הזה היו תוכניות סאטירה נשכניות כגון "גב האומה" ותחקירי עומק שעסקו בפרשות השחיתות של השלטון.

הם כמובן לא יאמינו שדבר כזה אפשרי, כי עד אז, אם נמשיך בקצב הזה, התקשורת היחידה שתהיה כאן תהיה תקשורת "מטעם" שתפקידה לבלבל ולטמטם את הציבור תוך כדי הניגון הנצחי "השמאל הרע לא נותן לנו למשול". הם יאמרו לנו "אבל תראו את פרשת בזק-ואלה", איך לא נפל לכם האסימון כבר אז? איך לא הבנתם שרומסים לכם את התקשורת החופשית, שהכתובת הייתה על הקיר?" ולא נדע מה לענות להם.

פעם נספר לילדינו שעד שנת 2020 פעל בישראל ערוץ חד, בועט ועצמאי שלא עשה הנחות לפוליטיקאים ולא חשש להביע ביקורת. היו בו תוכניות סאטירה נשכניות כ"גב האומה" ותחקירי עומק על פרשות שחיתות שלטונית

זה לא שחסרות לנו דוגמאות מהשנים האחרונות מטורקיה, הונגריה ורוסיה, שם "בייתו" את התקשורת כך שתדע את מקומה ולא תעז לדבר סרה במנהיג, בנשיא או ברה"מ. למעשה, ההשתלטות על ערוץ ה-NTV הרוסי בתחילת שנות ה-2000 הפכה לקו פרשת המים, שהפריד בין רוסיה שהייתה בה תקווה לדמוקרטיה וחופש לבין מדינה אוטוקרטית שבה התקשורת תלויה בחסדי המשטר, ועיתונאים אמיצים מדי עלולים למצוא את עצמם מאחורי סורג ובריח.

פעם גם בטורקיה הייתה תקשורת עצמאית שהעזה להעביר ביקורת על ארדואן. אחרי זמן-מה הוא קלט שאפשר גם אחרת והפעיל לחצים שונים – החל מאיומים כלכליים נגד המו"לים ועד כליאת עיתונאים ועורכים – על מנת לשלוט על התקשורת. דרך אגב, לאחרונה ירד מספר העיתונאים הכלואים בטורקיה – לא בגלל שהיחס אליהם השתפר, אלא בגלל שאמצעי הדיכוי היו אפקטיביים למדי: בעיתונים וערוצי הטלוויזיה הפנימו את המסר.

אז איך קורה שלנגד עינינו סותמים את הפה לעיתונאים המוכשרים והחדים ביותר, שלא מתחנפים לשלטון ולא חוששים לחשוף את השחיתות במערומיה ולהצביע על כשלים, זחיחות ושקרים? מדוע הציבור שלומד עוד בשיעורי האזרחות בבית הספר שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה נותר אדיש כל כך כלפי מה שקורה עכשיו בערוץ 13 ולא נרעד מהתהליכים שעוברים על התקשורת הישראלית כולה? מדוע המדינה לא מתקוממת אל נוכח הקריאות הבוטות לכלוא את העיתונאים שממשיכים לספק סחורה משובחת ותחקירים מצויינים?

זה לא שחסרות לנו דוגמאות מהשנים האחרונות מטורקיה, הונגריה ורוסיה, שם "בייתו" את התקשורת כך שתדע את מקומה ולא תעז לדבר סרה במנהיג, בנשיא או ברה"מ

ובכן, לרגע הזה קדמו הרבה שנים של הסתה פרועה. עוד בסוף התשעים בבלפור סימנו את התקשורת בתור אויב, ובעשור האחרון כבר הצמידו לה אות קיין והשניאו אותה על האזרחים. המציאות איננה הבעיה, המראה שמשקפת אותה – דווקא כן.

אותה התקשורת שחשפה וטיפלה באופן אדוק בפרשות השחיתות של משפחת שרון, אהוד אולמרט, פרשת הטרדות המיניות של משה קצב ועוד פתאום הפכה לאויבת האישית של משפחת נתניהו. מדוע רביב דרוקר להוט לחשוף את פרשת הצוללות? כי הוא שונא את נתניהו! מדוע אביעד גליקמן וגיא פלג עוסקים בהרחבה בתיק המתנות או בתיק בזק-וואלה? כי הם מהדיפ-סטייפ העמוק השמאלני שמעוניין לתפור תיקים למלך העולם ולמשפחתו היקרה מפז.

לרגע הזה גם קדמו שנים של ריקון הדמוקרטיה מתוכנה, לרבות החלשת הכנסת, מחיקה של הפרדה בין הרשויות והחלשת התקשורת. הכנסת מתנהלת כבר שנים רבות  כחותמת גומי של הקואליציה והיא אינה ממלאה את תפקידה כמי שאמורה לבקר ולפקח על הממשלה.

ראש הממשלה מוביל את מערכת ההסתה הפרועה ביותר מאז ומעולם נגד גורמים של אכיפת החוק בישראל. כשכספים רבים נעלמים מתחת לשולחן של ועדת הכספים והלוביסטים מתהלכים בכנסת כמו בביתם שלהם – למה שהשלטון ירצה שנדע מכל זה?

מדוע דרוקר להוט לחשוף את פרשת הצוללות? כי הוא שונא את נתניהו! מדוע אביעד גליקמן וגיא פלג עוסקים בהרחבה בתיק המתנות או בתיק בזק-וואלה? כי הם מהדיפ-סטייפ השמאלני שמעוניין לתפור תיקים למלך

שוק התקשורת הקטן והריכוזי שפועל בישראל מקל על השלטון במקרה הזה. התקשורת המסחרית ממילא מתקשה לשרוד בעולם שעובר שינויים טכנולוגיים מפליגים, וחוששת להרגיז את הטייקונים האוחזים בה. השידור הציבורי יודע שהוא נתון לחסדי הפוליטיקאים שמהלכים עליו אימים ברגע שהוא הופך ליותר מדי נועז.

מתחילת הכינון של תאגיד השידור הציבורי נשמעו קריאות של מקורבי נתניהו שדרשו לצמצם את תקציבו ובמקרה הקיצון – לפרק את התאגיד. במקביל השלטון דוחף את שופריו לכל תחנת רדיו, טלוויזיה ועיתון והקקפוניה שהם מייצרים שם מסיטה את תשומת הלב של הציבור ממה שחשוב. 

ישראל מפגרת במדדים של OECD  בחינוך? בואו נדבר על הבוגדים האלה מהשמאל. מערכת הרפואה הציבורית במשבר בעמוק? מזמן לא שלפנו מהבוידם איזה מחסן איראני. הפערים החברתיים מתרחבים? נציג לכם נתונים אלטרנטיביים בעוד ששרן השכל תמליץ לכם לשטוף כלים בתל-אביב וצחי הנגבי, שר לענייני כלום ושום דבר, שלא המציאו בשבילו אפילו תיק מדומיין, יסביר לכם שהרעבים זה חארטה.

ישראל מפגרת במדדים של OECD  בחינוך? בואו נדבר על הבוגדים האלה מהשמאל. מערכת הרפואה הציבורית במשבר בעמוק? מזמן לא שלפנו מהבוידם איזה מחסן איראני

אני רוצה לספר לכם מה קורה במדינה שלא קיים בה חופש הביטוי והמושג חופש העיתונות הוא בדיחה עצובה. ב-26 באפריל 1986 התפוצץ כור מספר 4 באתר הגרעיני בצ'רנוביל. למרות שהשמועות זרמו מהר, התקשורת הרשמית לא דיווחה על האסון הטכנולוגי האדיר הזה, וב-1 במאי המצעדים לכבוד ה-1 במאי בקייב שהייתה סמוכה לצ'רנוביל התקיימו כסדרם.

למעשה, השלטונות הסובייטיים הסתירו מידע על כ-30 אסונות דומים אם כי בסדר גודל יותר קטן באתרי הגרעין שלהם. בדצמבר 2019 כשנגיף הקורונה החל להתפשט בסין, השלטונות לא מיהרו לפרסם את העניין ולעדכן את ארגון הבריאות העולמי ואת המדינות האחרות על מה שמתרחש בארצם.

יאמר מי שיאמר שההשוואות הללו אין לא במקומן, שזה "לא אותו דבר". הבעיה עם התזה הזאת זה האמונה העמוקה בכך שהדמוקרטיה הישראלית מתקיימת איפשהו בנפרד מהמערכת הפוליטית ומקשרי הון-שלטון, מוגנת ובטוחה. חברי, אם לא נגן על הדמוקרטיה שלנו – בסוף יישאר ממנה רק שלט יפה.

במדינות שאינן חופשיות, שבהן לפלרמנט אין כוח ולעיתונות אין שיניים, חיי האזרח תמיד יהיו זולים, זולים מאוד. ואם השלטון יכול לטייח אסונות לאומיים, הוא ישמח לטייח גם את כל המשברים והאסונות האחרים, הקטנים יותר – על חשבון של חיי האזרח הקטן.

במדינה בלי חופש ביטוי וחופש עיתונות, התפוצץ ב-26 באפריל 1986 כור מספר 4 באתר הגרעיני בצ'רנוביל. התקשורת הרשמית לא דיווחה על האסון האדיר ומצעדי 1 במאי בקייב הסמוכה התקיימו כסדרם

תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם קוראים באדישות על  כך שהטייקונים המקורבים לשלטון מתחילים לקצץ את הכנפיים דווקא של אלה שטרחו והביאו מידע, השיגו סקופים, ערכו תחקירי עומק וגילו לציבור ששם למעלה יש מי שמרמה אותו, משקר ועובר על החוק. תחשבו טוב-טוב, מדוע השלטון מבזבז זמן וכוח כדי לסרס את כלב השמירה ולהפוך אותו לפודל כנוע.

קסניה סבטלובה היא עמיתת מחקר במכון הבינתחומי הרצליה ועמיתת מדיניות במכון מתווים למדיניות חוץ אזורית. לשעבר חברת כנסת מטעם סיעת התנועה, והפרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,003 מילים ו-1 תגובות
סגירה