סבא שלי, אלעזר גרנות, היה שגריר ישראל בדרום אפריקה של נלסון מנדלה בשנים 1994-1996, מיד לאחר נפילת משטר האפרטהייד. באוגוסט האחרון ביקרתי שם בעצמי וחזיתי במו עיניי במציאות שיצרה המערכת הגזענית והמפלה הזו, ובהשפעות האיומות שיש לה על החברה הדרום אפריקאית עד היום, יותר מ-25 שנה אחרי.

סבי, אלעזר גרנות, היה שגריר ישראל בדרום אפריקה של מנדלה, מיד לאחר נפילת האפרטהייד. לפני כשנה ביקרתי שם בעצמי וחזיתי בהשפעותיה האיומות של המערכת הגזענית והמפלה, יותר מ-25 שנה אחרי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

המילה "אפרטהייד" היא מילה טעונה ומורכבת שיש לה פוטנציאל לעורר התנגדות. לכן, ובשל היעדרה הבוטה מן השיח התקשורתי לאורך כל התקופה האחרונה שבה נושא הסיפוח עומד על הפרק, פירסמנו במכון "זולת" את דו"ח "המכבסה".

בדו"ח בחנו את התנועה שרעיון הסיפוח עשה מהשוליים הכי קיצוניים של הימין המשיחי ועד למצע הבחירות של כל המפלגות הגדולות, ממש לא רק מהימין, הרבה בזכות כיבוס השיח. הדו"ח  חושף את המהלך המתוכנן של ממשלת הימין בראשות נתניהו, ובגיבוי כלי התקשורת, שנועד להסתיר מעיני הציבור את כך שסיפוח בחקיקה פירושו כינון משטר אפרטהייד בישראל.

לעובדה שמדובר דווקא בסיפוח חלקי ולא בסיפוח מלא יש תפקיד מכריע ביותר בסכנת הפיכתנו למדינת אפרטהייד. חלקיותו של הסיפוח לא רק תורמת להכשרת הצעד בתודעתם של רבים בציבור הישראלי, אלא בעיקר מאפשרת למדינת ישראל לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

תוכניות הסיפוח שעל הפרק כעת מזכירות מאוד את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, לא רק גיאוגרפית אלא בעיקר במובן המשטרי: עצם קיומם ה"אוטונומי" של הבנטוסטאנים, אזורי מחייה שיועדו עבור אוכלוסיית השחורים משוללי הזכויות – הוא שאפשר לשלטון הדרום אפריקאי להימנע ממתן זכויות לשחורים בשטחו, בטענה שהם בכלל אזרחי הבנטוסטאנים. כך סיפוח חלקי יאפשר לישראל "ללכת עם ולהרגיש בלי".

התוכנית לספח את שטחי סי, גושי ההתנחלויות ובקעת הירדן, ולהשאיר לפלסטינים "מדינה" בדמות מובלעות נפרדות ומרוחקות של שטחי A ו-B, מאפשרת לישראל מצד אחד להסיר כל אחריות שעוד נותרה לה על מיליוני הפלסטינים שכבשה ונישלה במשך 53 שנה, ומצד שני גם לא לוותר על כל השטח שעליו חלמה, וגם להבטיח שבין הירדן לים לעולם לא תקום שום ישות מדינית ריבונית שאיננה ישראל.

בדו"ח בחנו את התנועה שרעיון הסיפוח עשה מהשוליים הכי קיצוניים של הימין המשיחי ועד למצע הבחירות של כל המפלגות הגדולות, ממש לא רק מהימין, הרבה בזכות כיבוס השיח

איך למשל ייראו חייה של פלסטינית מהכפר תורמוסעיא שנמצא בשטח B, כ-20 ק"מ מצפון לרמאללה? מצד אחד, היא תמשיך לסבול מהפרת זכויות יומיומית מצד ישראל:

• חיילים ישראלים ימשיכו להיכנס אליה הביתה באמצע הלילה כדי להפגין נוכחות בשביל לשמור על שקט בגזרה, שהרי ממש בקצה הכפר שלה עובר כעת הגבול שמפריד בינה לבין ישראל (החדשה);
• בעונת המסיק, שבעבר הייתה מפרנסת אותה ואת משפחתה לשנה שלמה, הם לא יוכלו להגיע למטע הזיתים שלהם שהופקע מהם וסופח לישראל כי הוא נמצא בשטח C;
• כשתרצה לנסוע לבקר בני משפחה בכפר אחר בגדה, יהיה עליה לעבור דרך מחסום מאויש בחיילים חמושים, שיזכירו לה שתנועתה אינה חופשית;
• אחת לכמה זמן הכפר שלה יוכנס לסגר ממושך כעונש קולקטיבי; מערכת הכבישים שיחברו בין הכפר שלה למובלעות אחרות תהיה בשליטתה מלאה של ישראל; ואם היא תצטרך לצאת מ"מדינתה" לצורך טיפולים רפואיים למשל, היא תישאר תלויה בהחלטתו של פקיד ישראלי שיקבע את גורלה. 

מצד שני, איזה מענה תקבל אותה פלסטינית מתורמוסעיא מ"המדינה" שלה?        איך תיראה הכלכלה של מדינת המובלעות הבלתי ריבונית הזו? אילו שירותי בריאות, חינוך, רווחה, רפואה ותעסוקה היא תוכל להציע בכלל לאותה אשה? ומה עם קופת חולים? ביטוח לאומי? פינוי זבל? פינוי גזם? חניה?

אם יש משהו שמשבר הקורונה לימד את כולנו, זה שאלפי המרכיבים הקטנטנים ביותר שממלאים לנו את היום, הם מה שקובע את רווחתנו ושלומנו, ושבתוך שגרת החיים קל מדי לשכוח כמה הם מרכזיים בעיצוב חיינו.

ה"מדינה" הפלסטינית שהסיפוח יותיר, גם אם לא בשלב הראשוני אז בוודאי בהמשך הדרך, כשעוד ועוד שטחים יסופחו, לא באמת תוכל לתפקד כגוף ריבוני ולספק לאזרחיה את המוסדות, השירותים ותנאי המחייה שיאפשרו להם להתקיים בכבוד.

ה"מדינה" הפלסטינית שהסיפוח יותיר, גם לא מיד, לא באמת תוכל לתפקד כגוף ריבוני ולספק לאזרחיה את המוסדות, השירותים ותנאי המחייה שיאפשרו קיום בכבוד

תחת תנאים אלו, עתידות אותן מובלעות פלסטיניות לתפקד בדיוק כמו הבנטוסטאנים בדרום אפריקה של משטר האפרטהייד. לכאורה כמדינות אוטונומיות ריבוניות אך בפועל תחת תנאי שטח, הפרדה ומגבלות חוקיות שגזרו עליהם עוני קיצוני וחוסר יכולת מוחלט להתקיים, להתפתח ולהפוך ליחידה מדינית אחת מתפקדת.

המציאות שתיווצר עבור הפלסטינים בעקבות הסיפוח לא רק תקבע ותנציח את הפגיעה החמורה והיומיומית בזכויות הכי בסיסיות שלהם כבני אדם. היא גם תעמיק אותה, תהפוך אותה לעיקרון המשטרי המכונן של מדינת ישראל, ותותיר את הפלסטינים תקועים לנצח בשטח ההפקר שבין מדינת ישראל שדרסה אותם לבין ישות פלסטינית מפורקת ומוגבלת שאין לה שום יכולת של ממש לדאוג לתושביה.

אמנם ה-1 ביולי חלף וטרם נעשו צעדים אמיתיים בשטח, אבל מכבסת השיח של הימין ממשיכה לעבוד במרץ ולהכין את השטח, תרתי משמע, באמצעות המונחים "סיפוח" ו"החלת ריבונות", שנועדו להסתיר את הכתם של תוכניות האפרטהייד.

אמנם ה-1 ביולי חלף וטרם נעשו צעדים אמיתיים בשטח, אבל מכבסת השיח של הימין ממשיכה להכין את השטח באמצעות המונחים "סיפוח" ו"החלת ריבונות", להסתרת כתם תוכניות האפרטהייד

בשם סבא שלי, שאמנם כבר לא איתנו אבל זכה להיות פוליטיקאי בישראל בעידן שבו עוד ניתן היה להתנגד בחריפות לכיבוש ועדיין להיחשב ציוני טוב, ובשם הנכדים העתידיים שלי – אני מסרבת להיות אזרחית במדינת אפרטהייד.

עדי גרנות היא מנהלת פרויקט הסיפוח במכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בוגרת המסלול לתואר שני בתקשורת פוליטית ב-LSE, זמרת ומוזיקאית יוצרת שמתמחה בקשר שבין מוזיקה לפוליטיקה.