"כשאתה לא מספק לאנשים צרכים בסיסיים, זה אומר שאתה לא רוצה אותם כאן"

ישראל מייבשת

פרק 17

מים הם עניין גדול בגדה המערבית - ובפרט בדרום הר חברון ● מים הם לא רק מקור החיים, אלא גם נשק וכלי שלטוני ● "יש לטפל בעניין הזה בשקט, בשלווה ובחשאי ולעסוק בחיפוש דרכים להגירתם לארצות אחרות", אמר לוי אשכול על הפלסטינים אחרי מלחמת ששת הימים, ואף הציע את הפתרון: "ייתכן שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה" ● 53 שנה אחרי, אמיר בן-דוד רואה כיצד ישראל מיישמת את המדיניות הזו בשטח

צחיחות ויובש הן מילים שמתארות את עצמן. הן צחיחות ויבשות, השפה שלהן סדוקה, שדופה כמו תלמי האדמה בשדה ליד הכביש שמוליך לסוסיא.

חאלד אבו-עבד מלקט תבואה בשדה הצחיח. אניצים יבשים נמעכים תחת רגליו, בין הסלעים החומים. את האלומות הזהובות הוא תוחב לתוך סל יוטה. על ראשו כרוכה רצועת בד לבנה כמין טורבן מאולתר, להגן על מצחו המיוזע מפני השמש הקופחת. על ידיו הוא עוטה כפפות לטקס כחולות, מהסוג שנהפך לאחרונה שכיח בגדה כמו בערי ישראל, בגלל בהלת הקורונה.

חם. אתה מתבונן באבו-עבד עובד, ומתגעגע למים קרים.

חאלד אבו-עבד וקרובת משפחה עובדים את האדמה ליד הכביש המוביל לסוסיא (צילום: אלדד רפאלי)
חאלד אבו-עבד וקרובת משפחה עובדים את האדמה ליד הכביש המוביל לסוסיא (צילום: אלדד רפאלי)

הקיץ כבר הפעיל את מבעריו האחוריים כשהגענו לדרום הר חברון בסוף יוני, ימים אחדים אחרי שהרשות הפלסטינית הכריזה על גל שני של קורונה בגדה המערבית, בעקבות התפרצות חדשה של המחלה ממש באזור הזה. מושל חברון הזדרז להטיל סגר על המחוז. כעבור ימים אחדים יוחמרו צעדי הבלימה האלה והרשות תכריז על סגר מלא בכל שטחי הרשות, במה שאולי יסמן את הכיוון שגם ישראל תאלץ לצעוד אליו בקרוב.

לצדו של אבו-עבד אוספת את התבואה קרובת משפחה. בנו הצעיר, אחמד, רועה כבשים לידנו. שלושתם הגיעו לשדה הצחיח מוקדם בבוקר מהכפר הסמוך קוואוויס, לעבוד את אדמות המשפחה.

המחזה כולו יכול היה להיראות רומנטי וציורי, כי מעל השדה הצחיח פרושה מעלינו יריעה מרהיבה של שמים מזרח-תיכוניים כחולים-כחולים, כאילו כדי להשלים ציור פסטורלי על כפריים תמימים המלקטים תבואה בארץ האבות.

אבל לא רק החרדה מפני הנגיף הערמומי מפירה עכשיו את השלווה המדומיינת, אלא גם רעשי קידוח מתכתיים.

חאלד אבו-עבד וקרובת משפחה עובדים את האדמה ליד הכביש המוביל לסוסיא. מאחוריהם, הדחפורים של מקורות עובדים (צילום: אלדד רפאלי)
חאלד אבו-עבד וקרובת משפחה עובדים את האדמה ליד הכביש המוביל לסוסיא. מאחוריהם, הדחפורים של מקורות עובדים (צילום: אלדד רפאלי)

דחפורים צהובים אימתניים נוגסים ברעבתנות בשולי אדמת השדה, לאורך הכביש, חופרים תעלה ארוכה. פועלים ערבים המועסקים בשירות קבלן-מישנה של "מקורות" מניחים קו מים, שיחבר את סוסיא הסמוכה לבריכת מעון. בצינורות החומים שהם מניחים יזרמו מים חיים, שלאבו-עבד ובני משפחתו לא יהיה סיכוי להנות מהם.

והתמונה הזו, כפריים עניים שמתפרנסים בדוחק ומאחורי גבם חרגולי מתכת ענקיים המניחים תשתית מים  שמיועדת לאחרים – היא אילוסטרציה מושלמת לסיפור הזה.

התמונה הזו, כפריים עניים שמתפרנסים בדוחק ומאחורי גבם חרגולי מתכת ענקיים המניחים תשתית מים  שמיועדת לאחרים – היא אילוסטרציה מושלמת לסיפור הזה

בקוואוויס, הכפר שממנו הגיע אבו-עבד לשדה, נמצאים המשרדים והמעבדות של "קומט מי" (Comet-ME), ארגון שמנסה כבר יותר מעשור להתמודד עם מצוקת המים האיומה של הפלסטינים בדרום הר חברון. בהמשך היום נגיע לשם, כדי לשמוע ממקור ראשון על ההתמודדות המורכבת הזו, אבל עוד לפני שאנחנו עוזבים את השדה, חאלד אבו-עבד קורא לנו שנחזור אליו, וכשאנחנו מתקרבים הוא מרים את חולצתו וחושף מולנו בהתרסה בטן מפחידה, מרתיעה, נפוחה מאוד ושחורה משטפי דם.

"מתנחל ממצפה יאיר ירה בי ב-2001", הוא אומר.

קשה לדובב אותו ולהבין מפיו מה בדיוק קרה לו ולמה.

"מתנחל ירה בי", הוא חוזר ואומר ומצביע לעבר ההתנחלות שמעבר לכביש.

חאלד אבו-עבד וקרובת משפחה עובדים את האדמה ליד הכביש המוביל לסוסיא (צילום: אלדד רפאלי)
חאלד אבו-עבד וקרובת משפחה עובדים את האדמה ליד הכביש המוביל לסוסיא (צילום: אלדד רפאלי)

בבית אני מחפש באינטרנט אזכור כלשהו לתקרית ירי ב-2001 ליד סוסיא אבל לא מוצא. מה בדיוק קרה שם? מי ירה באבו-עבד ולמה? את זה כבר כנראה לא נדע. עוד תקרית אלימה, אחת מאינספור, שפרטיה נשמטו מזמן מדפי ההיסטוריה המדממת והצחיחה של האזור.

זו לא טעות, זו מדיניות

מים הם עניין גדול בגדה בכלל, ובדרום הר חברון בפרט. בגדה, מים הם לא רק מקור החיים, אלא גם נשק וכלי שלטוני. מים הם אחד מאמצעי השליטה האכזריים ביותר, שבאמצעותם ישראל חושפת לאורך השנים את כוונותיה האמיתיות, שאותן היא מצליחה להסוות לפעמים ברטוריקה של שלום ופיוס.

העובדות ברורות וצחיחות: בגדה המערבית יש מים ליהודים בהתנחלויות, והרבה פחות מים לפלסטינים. המים של היהודים נקיים וזולים הרבה יותר וזורמים בצינורות של "מקורות" אל הברזים בבתים ובגינות. המים של הפלסטינים מזוהמים ויקרים הרבה יותר, ואספקתם כרוכה במאבקים סיזיפיים, בהרבה עבודה קשה ולפעמים גם באלימות.

המים של היהודים נקיים וזולים הרבה יותר וזורמים בצינורות אל הברזים בבתים ובגינות. המים של הפלסטינים מזוהמים ויקרים הרבה יותר, ואספקתם כרוכה במאבקים סיזיפיים, בהרבה עבודה קשה ולפעמים גם באלימות

וזו כמובן לא טעות, זו מדיניות. כבר בדצמבר 1967, חצי שנה אחרי שהגדה המערבית נכבשה במלחמת ששת הימים, עלה הנושא בשולי דיון עקרוני על עתיד השטחים, בוועדת השרים לענייני ביטחון.

ראש הממשלה דאז לוי אשכול הציג את תפיסתו המדינית המתגבשת, "לעודד" את הגירת הפלסטינים מהאזור ואמר שהוא "מטפל בהקמת יחידה או חוליה, שתעסוק בעידוד ההגירה של הערבים מכאן. יש לטפל בעניין הזה בשקט, בשלווה ובחשאי, ויש לעסוק בחיפוש דרכים להגירתם לארצות אחרות ולא רק לעבר הירדן".

ביקור ראש הממשלה לוי אשכול בבסיס צה"ל בגדה המערבית. בצילום, ראש הממשלה לוי אשכול משוחח עם סגן אלוף שלמה להט ואלוף חיים בר לב. 20 בספטמבר 1967 (צילום: אילן ברונר/לע"מ)
ביקור ראש הממשלה לוי אשכול בבסיס צה"ל בגדה המערבית. בצילום, ראש הממשלה לוי אשכול משוחח עם סגן אלוף שלמה להט ואלוף חיים בר לב. 20 בספטמבר 1967 (צילום: אילן ברונר/לע"מ)

איך מטפלים בעניין כזה – בואו נקרא לו בשמו: טרנספר של אוכלוסייה אזרחית – "בשקט, בשלווה ובחשאי"? לראש ממשלת ישראל היו כמה רעיונות וביניהם: "ייתכן שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה כי הפרדסים יצהיבו וייבלו" (ציטוט מפרוטוקול וועדת השרים לענייני ביטחון מדצמבר 1967).

ומאז ועד היום זה בדיוק מה שקורה. ישראל כופה על תושבי הגדה והרצועה מצוקת מים חמורה. גם הסכם הביניים (אוסלו ב') שנחתם ב-1995 לא שינה את המציאות הזו והשאיר את השליטה בכל מקורות המים בידי ישראל.

ההסכם, המיושם עד היום למרות שבמקור הוא היה אמור לחול למשך חמש שנים בלבד, קובע כי ישראל תקבל 80% ממי אקוויפר ההר, המשותף לפלסטינים ולישראל, ואילו הפלסטינים יוכלו לנצל רק 20% מהם. בנוסף, נקבע בהסכם כי אספקת המים לישראלים לא תוגבל, בשעה שאספקת המים לפלסטינים הוגבלה לכמות שנקבעה מראש.

אחרי כישלונות בקידוחים חדשים שהותרו לפלסטינים, ובעקבות מכשולים רבים שהציבה ישראל באישור פרויקטים – הפלסטינים, שאוכלוסייתם כמעט הוכפלה מאז 1995, מפיקים כיום רק כ-60% מכמות המים שנקבעה בהסכם. ישראלים, לעומת זאת, ממשיכים ליהנות מאספקת מים בלתי מוגבלת.

ילדים פלסטינים ממלאים מים בג'ריקנים (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)
ילדים פלסטינים ממלאים מים בג'ריקנים (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

כל העניינים הללו – שעלולים להישמע טכניים כשקוראים עליהם בבית ממוזג בישראל, כשבברזים זורמים מים נקיים כל ימות השנה, כעניין מובן מאליו – הם שאלות של חיים ומוות בדרום הר חברון. זה נכון כל השנה ובמיוחד בימי הקיץ הלוהטים, כשקשה לצנן את הבתים שאינם מחוברים לרשת החשמל, ואת המים צריך לפעמים לקנות במחיר מופקע, ממכליות של ספקים פרטיים.

בקיץ המזרח תיכוני הקופח המצוקה מגיעה לשיא, בין השאר מפני שחברת "מקורות" – זו שמניחה בשדה את קו המים החדש לסוסיא – מצמצמת את אספקת המים לחלק מהיישובים הפלסטיניים, כדי לענות על הביקוש העולה למים בהתנחלויות.

בקיץ המזרח תיכוני הקופח המצוקה מגיעה לשיא, בין השאר מפני שחברת "מקורות" מצמצמת את אספקת המים לחלק מהיישובים הפלסטיניים, כדי לענות על הביקוש העולה למים בהתנחלויות

צמצום האספקה מוביל לירידה בלחץ המים בצנרת. כדי שהאספקה בכל זאת תגיע לכל הצרכנים, נאלצות רשויות המים הפלסטיניות המקומיות להזרים את המים ליישובים ושכונות שונות על-פי תור, מה שגורם לכך שפלסטינים רבים סובלים מהפסקות מים, שנמשכות לפעמים ימים אחדים. באזורים גבוהים או מרוחקים המצב קשה במיוחד. רק דמיינו איך ייראו החיים בקיץ הישראלי, אם תופסק אספקת המים ליישוב שבו אתם גרים לכמה ימים.

מצוקת המים משתנה מאזור לאזור ומיישוב ליישוב. בחלקו העליון של המדרג נמצאים הערים והיישובים המפותחים יחסית, שבהם יש רשת המזרימה מים לבתים, לפחות חלק משעות היום. ביישובים האלה יש גם בדרך כלל דרכים סלולות במצב סביר, שמאפשרות הובלת מים במכליות ממקורות חלופיים, כמו מעיינות וקידוחים פלסטיניים, בכל פעם שישראל מחליטה לצמצם את אספקת המים.

פלסטינים ממלאים מים בג'ריקנים בגדה המערבית (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)
פלסטינים ממלאים מים בג'ריקנים בגדה המערבית (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

בתחתית המדרג נמצאים עשרות ישובים – כמו היישובים הפלסטינים בדרום הר חברון – שישראל לא  מאפשרת לחבר אותם לרשת המים. שם נאלצים לאגור בחודשי החורף מי גשמים ולקנות בקיץ מים ממכליות. ואלה מים יקרים. עלויות האספקה ליישובים המרוחקים האלה גבוהות במיוחד, בגלל דרכי הגישה המשובשות אליהן, שישראל מונעת את סלילתן.

בנוסף להגבלות החמורות שמטילה ישראל על פיתוח תשתיות מים ביישובים האלה, הם סובלים גם מהשתלטות של מתנחלים ושל רשויות ישראליות על מקורות מים טבעיים, שעליהם הסתמכו במשך שנים, וחסימת הגישה לבורות מים ובריכות של מעיינות.

בנוסף להגבלות החמורות שמטילה ישראל על פיתוח תשתיות מים, הפלסטינים סובלים גם מהשתלטות של מתנחלים על מקורות מים טבעיים, שעליהם הסתמכו במשך שנים, וחסימת הגישה לבורות מים ומעיינות

השורה התחתונה? תושבי הכפרים בדרום הר חברון צורכים בממוצע הרבה פחות מים מהישראלים בהתנחלויות הסמוכות. המחיר שהם משלמים עבור המים האלה, שמובלים אליהם במכליות, גבוה במאות אחוזים ממחיר המים לישראלים. עבור רבים מהם, קניית מים הוא מרכיב משמעותי בהוצאות המשפחתיות החודשיות. והמים שהם קונים לא תמיד בטוחים לשתייה, בגלל תנאי הסניטציה הירודים במכליות שמובילות אותם.

ככה ישראל מטפלת בהם "בשקט, בשלווה ובחשאי".

קוואוויס. צילומי רחפן: אלדד רפאלי ויואב אלון

"המים שלנו משקים את גזל הקרקעות"

למצב שתואר כאן יש השלכות יומיומיות רבות, שבדרך כלל מתוארות בתקשורת הישראלית במנותק מהרקע ההיסטורי שהוביל להם.

"עשרות פלסטינים נעצרו בחשד שהתחברו למרכזי המים של מקורות והזרימו מיליוני ליטרים מעוקבים לבריכות פיראטיות שהקימו ומשם שיווקו מים לחקלאים פלסטינים, תוך שהם גורפים רווחים", דיווח משה נוסבאום בחדשות 12 ב-15 ביולי 2019, והוסיף, כאילו כדי לצאת ידי חובה, שמאחורי הגניבות האלה מסתתרת "מצוקת מים אמיתית", עליה הוא לא טרח להרחיב.

אבל אפילו ההערה הקטנה הזו הספיקה כדי להקפיץ את קרני אלדד, מחברת הספר "יש"ע זה פאן" (מדריך תיירותי לאטרקציות, פינות חמד, אתרים היסטוריים וצימרים ביהודה ושומרון) ופובליציסטית ב"מקור ראשון".

"למה הפלסטינים גונבים מים בדרום הר חברון?", היא תהתה ב"מקור ראשון" ואז הסבירה ש"לאורכם ורוחבם של יהודה ושומרון, יישובים רבים סובלים כבר שנים ממחסור ומהפסקות מים. למה? בשל אי קידום תוכניות בתחום, ובגלל גנבות מים בהיקפי ענק בידי פלסטינים.

"קחו למשל את הר חברון: תושבי ההר לא יודעים אם כשיקומו בבוקר יזרמו מים בברז, או אם יוכלו להשקות את המטעים. המצב הפך לבלתי נסבל. מעבר לגנבות ישירות מהקו של חברת מקורות, בוצעה לאחרונה חבלה מכוונת בצינור היחיד המוביל מים לאלפי התושבים באזור".

תושב דרום הר חברון במדבר הצחיח (צילום: אלדד רפאלי)
תושב דרום הר חברון במדבר הצחיח (צילום: אלדד רפאלי)

מבחינת אלדד, ברור שהקורבנות האמיתיים של הסיפור הזה הם המתנחלים, לא הפלסטינים. וההערה של נוסבאום היא עוד ראייה לצביעות של תקשורת השמאל, שזורעת תבוסתנות בירושלים הנצורה, בשעה שכנופיות שודדים ופורעים מאיימות על היישוב העברי הקטן:

"בשבועות האחרונים, כמו בכל קיץ, מוציאה המועצה האזורית הודעות המבקשות מהתושבים להימנע משימוש במים להשקיית גינות, למילוי בריכות ולכביסה, כדי שיהיו להם מים לשתייה. כמו בימים ההם, בירושלים הנצורה. לפי ההערכות, מדי שבוע פלסטינים גונבים, באמצעות חיבורים פיראטיים לקווי מקורות, מעל 500 מ"ק מים, שנלקחים להשקיית חקלאות שבחלקה ממוקמת באזורים לא חוקים.

"משה נוסבאום, כתב חדשות 12, התלווה בשבוע שעבר לכוח ממשטרת חברון במהלך מעצר כנופיית שודדי מים שגנבו כמויות עצומות ישירות מהצנרת בדרום הר חברון. הוא דיווח שהפושעים מכרו את המים לפלסטינים וגרפו הון לכיסם. 'אי אפשר להתעלם מהעובדה שמצוקת המים היא פועל יוצא של מצוקת מים אמיתית בשטחים', הוסיף הכתב.

"כשהוא אומר 'שטחים' הוא מתכוון כמובן לפלסטינים ולא ליהודים, שנמצאים במצוקת מים אמיתית בשל הגנבות. נרגעתי. חשבתי שהם סתם גונבים כי החופש הגדול נורא משעמם, וכמה פעמים אפשר לראות עונה חמש של 'אלישע'. מתברר שיש להם סיבה 'אמיתית', כדברי נוסבאום. כמו אותו אנס שלא הייתה לו ברירה, הרי היא הסתובבה בחצאית קצרה. כמו הגנב שפרץ לבתי עשירים, כי בכל זאת, יהודי צריך להתפרנס ממשהו. כמו הרוצח שבאמת לא הייתה לו ברירה, היא הייתה ממש מעצבנת. כמו מחבלים שבאמת אין להם ברירה, חייבים להפסיק את הכיבוש.

"אפשר לבחור להציג את גנבות המים כמעשה פלילי או כמעשה רובין־הודי נשגב הנובע ממצוקה (וכך גם לסקר וגם להיות הסנגור של הפושעים). אך בדיווח ההוא חסרה העובדה הקטנה, שחלק מהמים שנגנבו מהצינור, שאמור להזרים אותם לקייטנות ביישובי דרום ההר הלוהט, משקים גידולים חקלאיים שנשתלו במטרה להשתלט באופן לא חוקי על אדמות מדינה.

"המים שלנו משקים את גזל הקרקעות. כלומר, לא מדובר בילדים פלסטינים צמאים שמדינת ישראל הזניחה את התשתיות המובילות אליהם מים, ושאין להם מים בגלל הכיבוש. אלה פלסטינים שאין להם מדינה, ועושים כל שביכולתם כדי שתהיה להם. הדרישה הזאת לא חדשה, אך לא נאמרה בכתבה. אולי היה ראוי שתיאמר, לשם הגילוי הנאות".

רק 30 ליטר מים ביום

ישראל לא נאבקת רק בכנופיות השודדים הפלסטינים שגוזלים את מי השתיה של הקייטנות הישראליות ביישובי "דרום ההר הלוהט". היא נלחמת גם בישראלים, שמנסים לעזור לכפריים הפלסטינים להנות ממי הגשמים שהם מלקטים בחורף.

אחמד סיירה יורד איתנו למעבדה של חברת "קומט מי", שנמצאת בתוך מערה טבעית מתחת למשרדי החברה בכפר קוואוויס. הוא מראה את תעלת האיוורור ממנה פרצו חיילי צה"ל למעבדה בקיץ שעבר.

"אנחנו לא היינו כאן. הם כנראה לא הצליחו לפרוץ את המנעולים ואז הבינו שהם יכולים לרדת פנימה דרך תעלת האיוורור. כשהם נכנסו, הם ראו פה את כל המבחנות והמיכלים עם החומרים הכימיים והיו בטוחים שהם תפסו מעבדה לייצור אמצעי טרור. הם הרסו פה הכל. רק מאוחר יותר, כשהם הבינו שזה ארגון שמנוהל על ידי ישראלים, הם עזבו אותנו".

אחמד סיירה במעבדה של קומט מי בקוואוויס (צילום: אלדד רפאלי)
אחמד סיירה במעבדה של קומט מי בקוואוויס (צילום: אלדד רפאלי)

"קומט מי" הוא ארגון שהוקם על ידי שני פיזיקאים ישראלים – אלעד אוריין ונעם דותן – שהחליטו לסייע לקהילה הפלסטינית הכפרית בדרום הר חברון. ב-2009 הם החלו להקים מערכות סולאריות וטורבינות רוח לייצור חשמל, וב-2013 הם החלו לפתח מערכות לטיהור, שאיבה, חלוקה וסינון של מי הגשמים הנאגרים בבורות משפחתיים.

"חיילי צה"ל ראו פה את כל המבחנות והמיכלים והיו בטוחים שהם תפסו מעבדה לייצור אמצעי טרור. הם הרסו פה הכל. רק מאוחר יותר, כשהם הבינו שזה ארגון שמנוהל על ידי ישראלים, הם עזבו אותנו"

סיירה – בעל תואר שני במדעי המים מאוניברסיטת אל קודס – הצטרף לארגון ב-2014, כאחראי על בדיקת איכות המים והתקנת הפילטרים שמסננים אותם.

"אנחנו עורכים בדיקות כל הזמן, כדי לוודא שהמים ראויים לשתייה", הוא אומר. "'קומט מי' מתקינים מערכות שמביאות חשמל ומים זורמים לקהילות הכפריות באזור, שמונות בערך 5,000 איש. לקהילות האלה, שמפוזרות בשטחי C, אין אישורי בנייה, הן לא מחוברות לרשת החשמל הכללית וגם לא לרשת המים הכללית. אלה קהילות שחיות על האדמות שלהן, בלי שום חיבור לתשתיות הכי בסיסות. קומט-מי מספקת לקהילות האלה את התנאים הכי בסיסיים שיאפשרו להן חשמל ומים.

"הקהילות פה נשענות על איסוף מי גשמים בחורף. המים שאוספים בחורף אמורים להספיק לכל השנה. 'קומט מי' מתקינה להם מערכות שמאפשרות לטהר את המים האלה ולהזרים אותם בצינורות לברזים בבתים.

"המים שנאספים עוברים דרך פילטר ונאספים בתוך מיכלים, ומהמיכלים הם מועברים לברזים בבתים. בלי המערכות האלה, שאיבת המים היא משימה שמוטלת פה על הנשים, שנאלצות לעבוד שעות רבות ביום בשאיבת מים והבאתם לבית. השימוש במערכות שלנו מאפשר להן, בפעם הראשונה, ליהנות ממים שזורמים לברז במטבח".

המתנחלים טוענים שהם הקורבנות האמיתיים ב'מלחמות המים' האלה.
"למתנחלים יש גישה מלאה לרשת המים של 'מקורות'. לפלסטינים שגרים לפעמים כמה עשרות מטרים מהם, אין גישה כזאת. המינהל האזרחי לא מתיר ליישובים פלסטינים לבנות, וזה כולל גם הקמת תשתית של צנרת וכן הלאה.

"מאחר שלפלסטינים אסור לבנות בכל שטחי C, כל פעולה שאנחנו עושים, כל מה שאנחנו בונים, הוא בהכרח לא חוקי, ואז אפשר להוציא לו צו הריסה. כל מתקן שאנחנו מציבים מועמד מיד להריסה. ככה שהעבודה שלנו נעשית כל הזמן תחת האיום של המינהל האזרחי והצבא.

"מאחר שלפלסטינים אסור לבנות בכל שטחי C, כל פעולה שאנחנו עושים היא בהכרח לא חוקית, ואז אפשר להוציא צו הריסה. כל מתקן שאנחנו מציבים מועמד מיד להריסה"

"אם הם רואים את המכוניות שלנו מתקרבות לאחת הקהילות, הם יעכבו אותן לבדיקות. אנחנו כל הזמן חייבים להיזהר, כי כשעוצרים אותנו, מחרימים לנו את הציוד. ובכל פעם שמוציאים צו הריסה למבנה בלתי חוקי – וכל מבנה שבונים פה הוא בהכרח בלתי חוקי – הורסים לא רק את הבית, אלא גם את כל התשתית שאנחנו בנינו לחשמל ולמים. ובכל פעם שהורסים מערכת שהקמנו, אנחנו חייבים לגייס כסף כדי להקים את התשתית הזו מחדש.

כוחות צה"ל הורסים בארות מים של הפלסטינים ליד חברון, ב-16 ביולי 2019 (צילום: Wissam Hashlamon/Flash90)
כוחות צה"ל הורסים בארות מים של הפלסטינים ליד חברון, ב-16 ביולי 2019 (צילום: Wissam Hashlamon/Flash90)

"בין השנים 2015-2017 ערכנו סקר גדול, כדי להעריך כמה מים צריך לספק פה לכל משפחה. התקנו מוני מים, כדי להבין כמה מים צורכים פה בפועל. הגענו למסקנה שצורכים פה פחות מ-30 ליטר מים ליום לאדם (לשם השוואה: אזרח ישראלי צורך בממוצע כמאה ליטר מים ביום. כל מקלחת ביתית צורכת כ-30 ליטר מים – א.ב.ד). והמים שקונים פה ממיכליות, יקרים לפחות פי חמש-שש מהמחיר של מים בערים.

"כשאתה לא מספק לאנשים את הצרכים הבסיסיים, יש לזה מבחינתי משמעות אחת: זה אומר שאתה לא רוצה אותם כאן. וכשאתה מונע מאנשים בכוח להתחבר לרשת החשמל ולרשת המים, לא יכולה להיות לזה שום משמעות אחרת. זו הוכחה לכך שאתה לא רוצה את האנשים האלה כאן.

"כשאתה לא מספק לאנשים את הצרכים הבסיסיים, זה אומר שאתה לא רוצה אותם כאן. וכשאתה מונע מאנשים בכוח להתחבר לרשת החשמל ולרשת המים, לא יכולה להיות לזה שום משמעות אחרת"

"ועכשיו, עם כל הדיבורים על סיפוח השטחים האלה לישראל, אנשים כאן מחכים בפחד לראות מה יקרה. נניח שיספחו את השטחים האלה, מה יקרה אז? ישראל תחבר את האנשים למים ולחשמל? זה לא יקרה. ישראל רוצה את האדמה, לא את האנשים שחיים עליה".

אחמד סיירה ליד אחת הבארות שהקימה קומט מי בקוואוויס (צילום: אלדד רפאלי)
אחמד סיירה ליד אחת הבארות שהקימה קומט מי בקוואוויס (צילום: אלדד רפאלי)

* * *

בפרק הבא: השרוף חולם לנסוע לים

עוד 2,442 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 8 באוגוסט 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

"בהנצחת היהודים שנרצחו, אכפר מעט על הפשעים של משפחתי"

ספרם של אפרים זורוף ורוטה ונאגייטה עורר סערה בליטא ובישראל, כאשר חשף את הזוועות שביצעו אזרחים ליטאים נגד יהודים במהלך השואה ● עכשיו, המסע העולמי שלהם מגיע לשיאו עם פרסום הספר באנגלית ● בשיחה עם זמן ישראל הם מדברים על הניסיונות המתסכלים לשכנע את הליטאים להכיר בפשעי אבותיהם - וגם על מערכת היחסים המיוחדת שהתפתחה ביניהם במהלך העבודה המשותפת ● ראיון זוגי

עוד 2,179 מילים

איך ישראל יכולה להיחלץ מהמשבר הכלכלי?

מדינת ישראל כבר למעלה מעשור שרויה בהאטה כלכלית. ההשכלה הגבוהה של הישראלים ביחס לאוכלוסיה היא באחוזים מהגבוהה בעולם. אך ההשכלה והעבודה אינן מחלצות את הישראלים מההתמודדות הבלתי פוסקת עם ההוצאות החודשיות. האזרח הישראלי עובד יותר שעות מכל אזרח במדינות המערביות, אך מרוויח שכר נמוך מעמיתיו במדינות המערביות.

חוב מדינת ישראל (צילום: אתר COMMODITY.COM)
חוב מדינת ישראל (צילום: אתר COMMODITY.COM)

האזרח הישראלי משלם 25% יותר על מוצרים מאשר במדינות המערביות. הישראלי הממוצע גם נאנק תחת הוצאות דיור מהגבוהות בעולם, ונחנק מהמסים הגבוהים שהממשלה משיתה עליו.

בנוסף, ישראל מידרדרת במדד השחיתות. בשנות ה-90 ישראל מוקמה בדירוג העולמי במקום ה-16, ונכון להיום, ישראל ממוקמת במקום ה-34. לזה יש השלכה ענקית על הכלכלה הישראלית.

ישראל מידרדרת במדד השחיתות. בשנות ה-90 ישראל מוקמה בדירוג העולמי במקום ה-16. נכון להיום, ישראל ממוקמת במקום ה-34. לזה יש השלכה ענקית על הכלכלה הישראלית

מדוע האזרח הישראלי עני יותר, עובד קשה יותר, משלם יותר למרות שהוא בעל ההשכלה הגבוהה מעמיתיו בעולם, ומקום העבודה אינו מחלץ אותו מעוני ומהתמודדות כלכלית?

יוקר המחייה אתר הכנסת
יוקר המחייה אתר הכנסת

הציבור הישראלי אשם

בישראל יש למעלה מ-70 מונופולים. חברות שאין מולן מתחרים או תחרות. הממשלה יצרה את המונופולים. מונופול הגז. מונופול החשמל. מונופולים בתחום התעשייה, הרכב ועוד. בעשור האחרון – העשור של נתניהו – העשירים, בעלי ההון והטייקונים חגגו.

לפוליטיקאים לא היה כל חשק ורצון להילחם עבור הציבור, ולכן, העדיפו את המקורבים והמקושרים. למה הם העדיפו כך? מפני שהציבור הישראלי אינו מצביע כמו בשאר העולם על פי מצבו הכלכלי. הציבור הישראלי מצביע על פי שבטיות. הערבים מצביעים לערבים. הימניים מצביעים למפלגות הימין, הקיבוצים והשמאל למפלגות שמאל, והחרדים למפלגות החרדיות. בשונה משאר העולם.

לכן, איזה תמריץ יש לפוליטיקאים להילחם בכוחות החזקים במשק? במה הועילה הרפורמה בסלולאר למשה כחלון מבחינה פוליטית? במה הועילה הרפורמה לנתניהו כשר אוצר, לאחר בחירות 2006?  למרות שעשה רבות למען הכלכלה הישראלית, הליכוד בראשותו בשנת 2006 קיבל רק 12 מנדטים בבחירות. הציבור הישראלי כנראה, מעדיף להיות עני ומרוד, על פני הצבעה למפלגה שאינה שייכת לשבט אליו הוא באופן מסורתי מצביע.

בישראל יש למעלה מ-70 מונופולים. חברות ללא מתחרים. הממשלה יצרה אותם. מונופול הגז. מונופול החשמל. מונופולים בתחום התעשייה, הרכב ועוד. בעשור של נתניהו – העשירים, בעלי ההון והטייקונים חגגו

אם אין לכם היום כסף לרכוש דירה או אם אתם נחנקים מהחובות. אם אתם בעלי עסק שקורס בשל המיסוי הגבוה, תדעו לכם שהאשמה היא עליכם. אתם הציבור שמצביע לאותן המפלגות שעובדות עבור אחרים מלבדכם.

ובכל זאת, מה יש לדרוש מהממשלה כדי לשפר את המצבה הכלכלי של ישראל, ואת אזרחיה?

פירוק המונופולים

האם הייתם מסכימים שאדם אחד ישלוט על הכנרת? על הגליל? שאדם אחד ישלוט על הנגב? אני מניח שאם הממשלה הייתה מוסרת לאדם אחד את השליטה על מישור החוף כולו, מנהריה ועד אשקלון הייתה קמה זעקה ציבורית. אם כן, מדוע לא קמה זעקה כאשר הממשלה מסרה לידי יצחק תשובה, שטח של 13 אלף קמ"ר. הרי כל שטחה של מדינת ישראל הוא 20 אלף קמ"ר.

השטח שמסרה הממשלה לידי אדם אחד, שייך על הנייר לכל האזרחים. מעניין שאוהבי ארץ ישראל השלמה, לא זעמו נגד החלוקה. הרי, לא יתכן למסור לאדם אחד חבל ארץ שגודלו כמעט כמדינה ישראל. אז במדינת ישראל זה יתכן. ישראל מסרה לידי יצחק תשובה כמעט בחינם את חבל הארץ ממערב למישור החוף, ובו קיים משאב טבע אדיר אשר שוויו הוא כ-250 מיליארד דולר. קרוב לטריליון שקלים. כך נראה טריליון שקלים: 1,000000000 ש"ח.

הממשלה לאחר משא ומתן עם חברת דלק ונובל אנרג'י החליטה לתת בלעדיות להנפקת גז, מכירתו לשוק המקומי ושיווקו למדינות בחו"ל. הממשלה איפשרה למונופול הגז למכור לישראלים יחידת גז במחיר של $6. בהשוואה לעולם זהו מחיר הקרוב לפי שלושה מאשר משלמות מדינות בעולם המערבי.

ישראל מסרה לידי יצחק תשובה כמעט בחינם את חבל הארץ ממערב למישור החוף, ובו קיים משאב טבע אדיר ששוויו הוא כ-250 מיליארד דולר. קרוב לטריליון שקלים. כך נראה טריליון שקלים: 1,000,000,000 ש"ח

משבר הקורונה והפיכתה של ארה"ב למעצמת יצוא גז, רק דחפה את המחירים מטה, למחירים ממוצעים שנעים בין $2-$2.5 ליחידת גז. אך חברת החשמל הישראלית תמשיך לרכוש יחידת גז בסכום מופקע שנע בין $6-$6.5 ליחידה.

למחיר זה יש השלכה עצומה על תעריפי החשמל למגזר הפרטי והעסקי. מגזר התעשייה מחשב את מחירי החשמל במחיר הסופי לצרכן. נתח עלויות החשמל במחירים הסופיים לצרכן מוערכים ב-20%. רק לדמיין שבעל מכולת מקבל הנחה של 20% בממוצע מהספקים שמהם הוא רוכש את המוצרים.

מחירי גז בישראל של נובל אנרגי – מתוך דוח אתר נובל אנרגי
מחירי גז בישראל של נובל אנרגי – מתוך דוח אתר נובל אנרגי

וזהו רק מונופול אחד. כעת, שערו שכל מונופול וקרטל יפורק והמחירים בישראל ירדו באופן דרמטי לצרכנים. דוגמה נוספת היא המדיניות של הממשלה בנוגע למשק החלב.

לאזרח ישראלי אסור להקים רפת ולמכור חלב ללא אישור של מועצת החלב. אחד מיעדיה הוא שימור מחירים גבוהים. מי יושב במועצת החלב? לצד נציגי הממשלה יושבים גם – לא להאמין – נציגי יצרניות החלב הגדולות. תנובה, שטראוס וטרה. במקום להתחרות ביניהן וליצור תחרות אמיתית בין יצרניות החלב הן יושבות ביחד וקובעות את המחירים.

זה אבסורד עסקי וכלכלי גם יחד. איזו אפשרות בחירה יש לצרכן הישראלי בין קוטג' של שטראוס לקוטג' של תנובה? בין חלב תנובה לחלב טרה? אין אפשרות בחירה. אין תחרות. יש קרטל. מישהו יכול לדמיין שכל בעלי חנויות הרהיטים ישבו במועצה אחת ויתאמו מחירים? את כל בעלי חנויות האלקטרוניקה, שומרים על מחיר אחיד?

העלאת המחירים לצרכן והשמירה על ייצור נמוך של חלב – והשמדת העודפים – זהה גם לאופן בו מועצת הלול פועלת. היא נוקטת במדיניות של השמדת ביצים כדי לשמור על מחיר גבוה, ומועצת הירק משמידה פירות וירקות ומייצרת עוד עיוותים כלכליים ועסקיים כאחד.

משבר הקורונה והפיכת ארה"ב למעצמת יצוא גז, רק דחפה את המחירים מטה, למחירים שנעים בין $2-$2.5 ליחידת גז. אך חברת החשמל הישראלית תמשיך לרכוש יחידת גז בסכום מופקע שנע בין $6-$6.5 ליחידה

תתארו לכם שיש בישראל יותר מ-70 מונופולים! פירוק המונופולים יוריד את המחירים לצרכנים, אך גם יהיה זרז לפתיחת המשק לייבוא מוצרים והעשרת סל המזון לצרכן הישראלי. תחרות תהיה טובה לצרכנים, אך גם לייצור הישראלי. ההתייעלות ורכישת טכנולוגיות ייצרו הזדמנויות חדשות, הכשרת עובדים חדשים אשר  יכניסו כסף חדש לתעשייה, ויעודדו את התעסוקה כפי שכל תחרות קודמת לכן עשתה זאת למשק הישראלי. על כן, פירוק המונופולים היא הזרקה של מנת דם חיונית לכלכלה הישראלית.

נדל"ן

בישראל של שנות ה-80 נדרשו בסך הכל כ-50 משכורות כדי לרכוש דירה רגילה. בישראל של ימינו על הישראלי לשלם יותר מ-160 משכורות עבור דירה רגילה. הצעירים של ימינו נדרשים לשלם יותר מפי שלושה על דירה מכפי שהוריהם שילמו. בישראל משווקות בממוצע כ-30 עד 40 אלף דירות. הראשונים לרכוש את הדירות הם הזוגות הצעירים ומשפרי דיור, ולאחר מכן המשקיעים.

בשנת 2009, בעקבות פאניקה שאחזה בבנק ישראל בשל המשבר שפרץ בארה"ב בשנת 2008, החליט הנגיד סטנלי פישר להוריד את ריבית בנק ישראל. מריבית ממוצעת של 4%, הפחית הנגיד את הריבית לאחוז אחד ופחות מכך. אולי בשלביה הראשונים היתה הצדקה ונימוקים כלכליים להפחתת הריבית, אך מה לגבי השנים שלאחר מכן? מדוע כאשר ארה"ב חזרה לצמיחה כלכלית נותרה הריבית בשיעור אפסי כמעט?

בישראל של שנות ה-80 נדרשו כ-50 משכורות לרכישת דירה רגילה. על הישראלי של היום לשלם יותר מ-160 משכורות עבור דירה רגילה. הצעירים נדרשים לשלם על דירה יותר מפי 3 מכפי שהוריהם שילמו

צעדיו של הנגיד סטנלי פישר עודדו את המשקיעים הסולידיים לרוקן את חשבונות החסכונות שלהם, ולהשקיע את כספם בנדל"ן. העלייה המטאורית במחירי הנדל"ן בעשור האחרון היא תוצאה של חיפוש אחר אפיקי השקעה חלופיים לאפיקי החסכון בבנקים.

המשקיעים החלו להתחרות בזוגות הצעירים. זוג צעיר אשר בשנת 2007 היה צריך כדי לרכוש דירה כ-70 עד 80 משכורות בממוצע, נאלץ בשנת 2017 לגייס למעלה מ-100 משכורות לרכוש דירה. הלחץ לשווק יותר דירות לשוק לא תרם להפחתת המחירים, אלא עודד יותר משקיעים להיכנס לשוק הדירות. במשך עשור המדינה שדדה מהזוגות הצעירים את עתידם, ונהנתה מההכנסות ממסים. הממשלה התעשרה והאזרחים הפכו לעניים.

לאחרונה, משרד האוצר הודיע שעל מנת לעודד את קטר הנדל"ן הוא יפחית את המס על דירה שניה. המס עמד על 8% ומשרד האוצר הוריד אותו ל-5%. אמנם, אין לזה משמעות גדולה לרוב המשקיעים משום שההנחה היא מינורית. אך, אם המדינה כבר בוחרת לעודד על ידי הורדת המסים את שוק הנדל"ן מדוע אינה בוחרת לעשות זאת עבור הזוגות הצעירים?

אם בנק ישראל יעלה בחזרה את הריבית הנמוכה אל מעל לסף התשואה של השכרת דירה, המשקיעים יחזרו אל אפיקי החסכון ויצאו משוק הנדל"ן. לא כולם כמובן, אך, משקיעים נוספים שיתכננו להצטרף אל השוק יחשבו פעמיים האם ההשקעה בנדל"ן עדיפה.

בנימין נתניהו, יובל שטייניץ וסטנלי פישר, 2012 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
בנימין נתניהו, יובל שטייניץ וסטנלי פישר, 2012 (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

אמנם, להעלאת הריבית יהיו השלכות על נוטלי המשכנתאות ושוק ההון, אך, יהיה ניתן לטפל באמצעות חקיקה והסדרים. הגעה למהלך זה עדיפה על פני זריקת דור שלם של צעירים לעתיד נטול קורת גג.

הלחץ לשווק יותר דירות לא תרם להפחתת המחירים, אלא עודד משקיעים להיכנס לשוק. במשך עשור המדינה שדדה מהזוגות הצעירים את עתידם, ונהנתה מההכנסות ממסים. הממשלה התעשרה והאזרחים הפכו לעניים

גם ההצעה לשחרור קרקעות בקצב מהיר, במקום העלאת הריבית עשויה להיכשל. לכוח של השוק יש יותר יכולת מאשר מאמצי השיווק, התכנון והמכרזים במסגרת כל תכניות האוצר. הכסף של המשקיעים חזק יותר. יש כמובן לגייס כוח אדם לוועדות התכנון על מנת להאיץ את קידום התכניות הרבות, אך לא זה הצעד שימנע את עליית מחירי הנדל"ן. הצעד האחד הוא למנוע מכוח הכסף של השוק להתחרות בזוגות צעירים.

 חוק עידוד השקעות הון

תחילה יש לתקן את חוק עידוד השקעות הון. בשנת 2005 נתניהו ואולמרט הגדירו מחדש את הזכאים להטבות מס מהמדינה, ותרמו לנזק עצום לכלכלת הארץ.

החוק במתכונתו המקורית משנת 1967 ניתב את ההשקעות אל עבר הפריפריה. המטרה היתה ליצור תעסוקה בפריפריה ולעודד חברות בינלאומיות להשקיע בישראל.

אולם, במרוצת השנים יזמים רבים לחצו את הפוליטיקאים לשנות את סעיפי החוק, שיעניק הטבות למפעלים המוקמים במרכז הארץ. חוק זה שתוקן, העניק הטבות במיליארדי שקלים דווקא למפעלים החזקים כמו טבע, אינטל ועוד, והוא נכשל במטרתו, שהיתה הבאת חברות בינלאומיות לישראל.

ישראל אף ויתרה על מסי רווחי החברות הגדולות שזכו להטבות מס. במקום לגבות את הסכום המוערך של 27 מיליארד שקל, שר האוצר, יובל שטייניץ, התפשר על 3 מיליארד שקלים בשנת 2012. למה? אין לאף אחד מושג. איך אומרים, "כסף של אבא שלו?". החוק המעוות אף תרם למפעלים ויזמים להוציא מפעלים מהפריפריה, ולהקים אותם במרכז הארץ. ישנה נסיגה בהקמתם של מפעלים וחברות בפריפריה. הפריפריה התעסוקתית של ישראל מצטמצמת.

ישראל ויתרה על מסי רווחי החברות הגדולות שזכו להטבות מס. במקום לגבות כ-27 מיליארד שקל, שר האוצר דאז שטייניץ התפשר על 3 מיליארד שקלים ב-2012. למה? אין לאף אחד מושג. איך אומרים: "כסף של אבא שלו?"

באמצעות חוק זה מעוותת הממשלה את היכולת שלה לתמוך בחברות בינוניות ועסקים קטנים, ומוטה בעיקר לחברות הגדולות. למשל, חברת אינטל מקבלת מהמדינה כל כמה שנים כ-4 מיליארד שקל מענק, בתמורה להעסקת ישראלים, ולהרחבת מפעלי הייצור שלה. 4 מליארד שקל (!) מענק. בנוסף למענק הממשלה פוטרת את אינטל מתשלום מסים עצום. אינטל תשלם לישראל רק 5% מס שולי.

חשבו למשל על עסק עצמאי. חברה בע"מ משלמת כ-23% מס חברות, ומס דיבידנד כ-30%, או סך הכל, כ-46% מסים. כעת, אינטל נחשבת לאחת מהחברות היצואניות הגדולות של ישראל. זאת אומרת, שעל הייצוא של אינטל המדינה אינה נהנית מגביית מסים, וכך גם חברות אחרות בגודלה של אינטל.

ההטבה של חוק עידוד השקעות הון לאינטל, למשל, שווה ל-5 מיליארד שקל בשנת 2019, וסכום זה הוא 1% מההכנסות ממע"מ. האם לא היה עדיף להוריד את המע"מ ולתת למשק כולו ליהנות מהפחתת המחירים?

הקפאת חוק עידוד השקעות הון במתכונתו הנוכחית תחסוך למשק עד 10 מיליארד שקל בשנה, ואותם יהיה אפשר להעביר ישירות להורדת המע"מ שממנו יהנו כל שאר אזרחי הישראל.

כלכלה קומוניסטית

הכלכלה הישראלית מונהגת על ידי הממשלה הישראלית באופן חסר תקדים במדינות המערב. האוכלוסיה המלומדת בעולם המערבי היא האוכלוסיה העניה בעולם המערבי. העובדים הישראלים עובדים יותר שעות מכל עמיתיהם בעולם המערבי, אך מרוויחים פחות, וכח הקנייה שלהם רחוק מכח הקנייה של עמיתיהם. אך, גם את מה שנשאר לישראלים לרכוש, נרכש במחיר הגבוה ב-25% יותר מכל מדינה מערבית. אפילו לשוויצרים יקר פה – ובשוויץ באופן יחסי בעולם יקר.

ההטבה של חוק עידוד השקעות הון לאינטל, למשל, שווה ל-5 מיליארד שקל בשנת 2019, וסכום זה הוא 1% מההכנסות ממע"מ. האם לא היה עדיף להוריד את המע"מ ולתת למשק כולו ליהנות מהפחתת המחירים?

קרוב למאה מונופולים יצרה הממשלה, ופירוק כל אחד מהמונופולים יצמיח עשרות מקומות עבודה, ויגייס אלפי עובדים, אשר הם בכח הקנייה שלהם ימריצו את הכלכלה ואת הצריכה הפרטית. הממשלה מרכזת כח רב בידי מיעוט, ויוצרת כלכלה קומוניסטית. רומסת את היזמות, דורסת את היצירתיות ודואגת למקורבים בלבד.

אולם, כל עוד אופי ההצבעה יסוב על בסיס שבטי, אין סיכוי שהפוליטיקאים בממשלה ינקפו אצבע עבור הישראלים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,879 מילים

ראיון וופי גולדברג עולה למתקפה

"בארצות הברית אנחנו צריכים להזכיר לאנשים שחיים של שחורים נחשבים, משום שזה קל מדי לסיים חיים של שחורים, קל מדי לירות בהם ברכב. אף אחד לא משתגע מזה, כי זה סוג של 'אה, הם שוב כועסים'" ● "טראמפ גילה חוסר שפיות בנוגע לקורונה, אפשר היה לחסוך את זה מאיתנו" ● השחקנית והמנחה וופי גולדברג היא כבר סבתא-רבתא, והיא רוצה שהנינה שלה תגדל באמריקה אחרת ● בראיון אישי היא מספרת על החיים החדשים שלה

עוד 1,923 מילים

תנועת "קריים מיניסטר" הגישה תלונה למשטרה נגד יונה אברושמי בגין הסתה לרצח

רוצחו של אמיל גרינצוויג הופיע בכתבה ב"אולפן שישי", כינה את המפגינים בבלפור "חיידקים" והצהיר כי "יש בחורים צעירים, הם ילכו לשם והם יודעים מה לעשות"● הראיון עורר סערה ברשתות החברתיות וגרר תגובות בזירה הפוליטת

13:10 עריכה

עמותת "חוזה חדש", העומדת מאחורי תנועת "קריים מיניסטר", הגישה הבוקר תלונה למשטרה נגד יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצוויג לפני 37 שנים, בגין הסתה.

אברושמי הופיע אמש בכתבתו של יגאל מוסקו באולפן שישי, ולמרות שהביע לכאורה חרטה על רצח גרינצוויג לפני עשור – בעת שהופיע בפני ועדת השחרורים – הפעם חזר בו בראיון למוסקו, ואף הצדיק את הרצח. ואם לא די בכך, גם התבטא באופן ממנו משתמע כי הוא קורא לאחרים לבצע רצח דומה בהפגנות בלפור.

לכשנשאל האם בכוונתו ללכת בעצמו להפגנות בלפור, השיב אברושמי: "אני לא הולך! אני יושב בבית, לומד, אוכל, שותה, זה הכל. בלפור, יש בחורים צעירים, הם ילכו לשם. והם יודעים מה לעשות".

"קריים מיניסטר" הגישה תלונה למשטרת כפר סבא והבוקר שלחה בנוסף מכתב למ"מ המפכ"ל, ניצב מוטי כהן בתלונה על כך שהמשטרה מתמהמהת בטיפול בנושא.

מכתב מעמותת חוזה חדש אל מ"מ מפכל המשטרה
מכתב מעמותת חוזה חדש אל מ"מ מפכל המשטרה

הראיון עם אברושמי, ובמיוחד קריאתו לכאורה לאלימות נגד המפגינים בבלפור, עורר סערה במערכת הפוליטית – וסביר להניח כי עם צאת השבת, הדיון בראיון יתגבר.

אם לבנון תמשיך לשקוע בבוץ, מדינות רבות נוספות יידרדרו בעקבותיה ● העיראקים סובלים פעמיים: מגל חום חסר תקדים, ומהמיליציות הנאמנות לאיראן ● בולדוזרים עולים על עיר המתים העתיקה והמיתולוגית בקהיר ● לאיראן יש גיבור-על חדש, אבל לא כולם בטהרן מפרגנים ● היזידים מציינים 6 שנים לטבח בני עמם ● והעולם נזכר במלחמת המפרץ ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 938 מילים

למקרה שפיספסת

גוף ראשון עולם של יהודה נוריאלים

פרשת יהודה נוריאל, והתגובות עליה, העלו בי שדים שביעבעו מתחת לפני השטח. הציפו את הפרדוקס שמוטמע עמוק כל כך בתוכנו. זה מתחיל כשהחברה – ההורים, הפרסומות בטלוויזיה, חברים לשכבה – אומרת לך: כאישה, עליך להיות עדינה, עלמה במצוקה, לחכות לנסיך שיגאל אותך מרפיון ידייך הנובע מהיותך אישה בעולם.

כשאת מנסה להתנגד, להציע אלטרנטיבה, לומר – "אני שווה לכל גבר, אני אישה חזקה", יאמרו לך שלא ניתן להתכחש לשוני הביולוגי הבסיסי שמאפשר לכל גבר באשר הוא לתפוס אותך ולזיין אותך בניגוד לרצונך. לא שאנחנו אומרים שזה בסדר, כן? לא שאנחנו מצדיקים אותו, אבל רק שתדעי שאת לא יכולה להתנגד גם אם היית רוצה כי את אישה, ואישה – חלשה.

אספר לכם מה קורה אחר כך:

אחר כך את מתבגרת קצת, עדיין ילדה, מנסה להבין מי את בעולם הזה. לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים שסביבם) שהם עדיין בחיים.

לרוע מזלך גיל 16 הוא גיל אטרקטיבי במיוחד לרווקים מבוגרים שמחפשים קצת אקשן בלי מחויבות. שמפחדים להזדקן ומחפשים מישהי צעירה שתאשר להם (ולכל שאר הגברים סביבם) שהם עדיין בחיים

והם יודעים מה את צריכה – שיגידו לך שאת יפה, שאת חכמה, שאת משהו מיוחד. שיסתכלו עליך ויראו אותך. וכשאת באה ממקום של חוסר – ובגיל ההתבגרות, כשאת רק מגלה ניצנים ראשונים של זהות, כשאת עדיין מנסה להבין מי נגד מי, ואולי אבא שלך, גבר בעצמו, הוא לא האב הנוכח של השנה, או נרקסיסט בעצמו, או שניהם – לא צריך הרבה כדי לקנות אותך.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ.

עד גיל שמונה-עשרה איבדתי אמון בגברים מכל הסוגים. זה התחיל בגיל צעיר, כשנקריתי בדרכם של חבורת בנים מתבגרים "סקרנים", שהעבירו אותי מיד ליד ועד היום לא התנצלו על זה. יש לציין שהיינו "חברים טובים" ונשארנו בקשר עד לפני שנים אחדות. אולי אתם שואלים את עצמכם, איך זה הגיוני. אז ככה:

ההורים בשלהי תהליך גירושים די מכוער, שניהם מרוכזים בעצמם בעיקר, לא פנויים לשים לב, וגם סומכים עליי – כי אני ילדה נורא עצמאית. בגיל ארבע-עשרה אני יוצאת לעולם, מצוידת בהרבה עקרונות ומעט הבנה אמיתית של המורכבות הגדולה שמרכיבה את המציאות.

בבית-הספר אני מוזרה מכדי להיות מקובלת, וגם החברות המעטות שיש לי לא מבינות אותי. תמיד הייתי החוצנית של הכיתה, והחוצנות הלא מתנצלת שלי גררה השפלות לרוב. אותה חבורה שמאוחר יותר הפכה לחבורה שלי, ואחר כך לנקודה שבה הכל התחיל להידרדר – התחילה בתור חבורת בנים שמשפילים אותי כי אני לא מנסה להתאים את עצמי לסטנדרטים שלהם.

כולם מודעים לקלישאה וכולם משחזרים אותה שוב ושוב. את תגידי לעצמך "יש לי דדי אישיוז" ותחשבי שזה מגניב ומתוחכם, והזאבים שסביבך ישמעו את הדלת נפתחת ויתקעו את הרגל בחריץ

בשלב מסוים משהו השתנה, התקרבתי לאחת הבנות שהיתה חברה שלהם, והיא הציגה אותי כאחת משלהם ומהר מאוד הדחקתי את ההשפלה וקיבלתי את ההצעה להיות חלק. זה הרי כל מה שרציתי.

מאותו רגע הפכתי לכלי, למשחק, לאיזה גוף שאפשר לעשות עליו ניסיונות ואחר כך לצאת לעולם האמיתי ולפגוש בנות אמיתיות. כל כך הייתי תלויה בקבלה של אלו שהוקיעו אותי, ששכנעתי את עצמי שזה התפקיד שלי בעולם הזה. שמעתי את המונח שרמוטה ואמרתי, אם יש מונח כזה זה אומר שיש דבר כזה, ואם יש דבר כזה מישהו צריך להיות הדבר הזה, וכנראה שאני פשוט זה. שרמוטה.

וכך (תכתיבי החברה ו)היגיון של ילדה בת ארבע-עשרה המשיכו להוביל אותי כמעט עשור קדימה בכל צעד ומצלים על צעדיי עד עצם היום הזה.

בשלב מסוים נפסקו ה"התנסויות", כפי שהגדרתי אותן אז, ומה שהיה לא דובר יותר בינינו עד היום. בשלב זה כבר הייתי מטושטשת לגמרי לעצמי. הרגשתי שהגוף שלי הוא הנכס היחיד שיש לי, והבנתי שאני צריכה לעבוד עם מה שיש לי. קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים, משום שזה מה שהכרתי. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות, ומי שלא היה כזה – או שהוא עושה בכאילו או שאני פשוט לא מספיק טובה בשבילו.

קיבלתי עליי את תפקיד הקורבן בלי להבין מה זה אומר בכלל. פלירטטתי עם העלובים שבגברים ונעניתי לחיזורים משפילים ומבזים. מבחינתי, אלו הגברים שהרכיבו את העולם, שלי לפחות

כל פעם ששכבתי עם מישהו והוא התכחש אליי מיד לאחר מכן, לרוב כי אני צעירה מדי – צעירה מדי בשביל לבלות איתו, אבל בוגרת מספיק כדי לשכב איתו – זה היה עוד אישור לעליבות שלי עצמי, לחוסר התקווה, לאמונה שאני טובה מספיק רק בתור זיון.

הסתמכתי על מדגם מפוקפק של גברים בין הגילאים 23 ו-40 שלא עצרו לרגע להקשיב לילדה השבורה שביקשה חיבוק, ובמקום זה עשו כאילו הם מקשיבים עד שהיא התפשטה ואז הם זיינו אותה והזמינו לה מונית כי הם "צריכים לקום מוקדם".

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים, בעידוד חבריו הרווקים המזדקנים שעבורם זו הייתה מטרת חיים לזיין כל כוס בעיר, וכמה שיותר צעיר, וכל האמצעים כשרים.

הדובדבן שבקצפת היה חבר של חברים, כמעט בגילי. התרגשתי מהמתח שנבנה בינינו, הרגשתי שסוף סוף מישהו רואה אותי כפי שאני, הוא ידע שאני מזדיינת ולא הייתה לו בעיה עם זה. בדיעבד, זו היתה הנקודה. אחרי שנים שבהן האמנתי שאף גבר לא ירצה אותי כשאני "משומשת" ככה, הוא ידע וזה לא הפריע לו. באותה נקודה כבר הייתי שלו.

מעבר לכך שלא הפריעה לו ההיסטוריה המפוקפקת שלי, נראה שבאופן כללי לא ממש עניין אותו מי אני ומה אני. כבר בתחילת הקשר הוא לא טרח להסתכל עליי או לדבר איתי. יכולנו לצאת לאכול ובמשך שעה שלמה הייתי מתפתלת ומחפשת נושאי שיחה והוא היה עונה בלקוניות ובקושי יוצר איתי קשר עין. כשהייתי מנסה למחות, הוא היה הופך לגבר רגיש ורחום וחנון, מלטף לי את השיער ואומר לי שהוא אוהב אותי ושהוא לא התכוון. כל כך ניסיתי לשכנע את עצמי שסוף סוף מצאתי גבר הגון, שמשפט כזה היה מספיק כדי למוסס, או לפחות לדחוק לפינה אפלה מאוד, את כל מה שידעתי שאני מרגישה.

אחרי הזיונים הגיעו מערכות היחסים. החבר הראשון שלי היה קצת לפני שהתגייסתי, בן 40, רווק מבוגר, עצוב ומדוכא מהחיים, שגרר אותי לתוך הבור החשוך שלו בלי לחשוב פעמיים

מהר מאוד התחלתי לראות את עצמי רק דרך העיניים שלו – שיעממתי את עצמי, לא ראיתי בעצמי שום דבר טוב. האפאתיות המוכרת כל כך גרמה לי לצאת למלחמה על תשומת הלב שלו, לנסות להוכיח לו שאני כן מספיק טובה, רק לא להפסיד אותו. כי מי עוד מסוגל לדעת עליי את מה שהוא יודע ועדיין לאהוב אותי.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה שאי אפשר לסבול אותה. אם כל מה שאני זה הוא, כשהוא הולך לא היה נשאר ממני כלום מלבד הציפיה שיחזור.

הוא היה מפלרטט עם בנות אחרות לידי והייתי אומרת לעצמי – עדיף לו להיות איתה, היא הרבה יותר מעניינת ממני. מה יש לי להציע בכלל שאין לכל בחורה אחרת ברחוב. הייתי תופסת אותו מתכתב עם בנות אחרות, שולח לבבות ומצחקק כמו ילדה מאוהבת, והייתי מוכנה כבר לעימות כשהוא היה פשוט מתוודה.

וכשהתלבטתי מה עכשיו, כשאני יודעת בעומק ליבי שאני לא מסוגלת לעזוב אותו, הוא היה מפטיר "אני אוהב אותך, אני בחיים לא אפגע בך", בלי לדבר על הצעדים הקונקרטיים שבהם הוא מתכנן לנקוט כדי לא לפגוע בי, והייתי עוזבת את זה. הוא אמר לי שהוא בקטע של החברה הכי טובה שלי כאילו שזה דבר לגיטימי להגיד ואני, שכבר לא נשאר לי היגיון עצמאי, הצדקתי אותו ותירצתי בשבילו וסיפרתי לעצמי שכנות זה מרכיב חשוב בקשר.

זנחתי את כל מה שעניין אותי לטובת מחקר אובססיבי על תחומי העניין שלו. כל מי שהייתי סבב סביבו – והפחד להיות לבד גדל וגדל ומילא את כולי. כשהוא היה שם, היה רע. אבל כשהוא היה הולך – הייתה חרדה בלתי נסבלת

כשנחלצתי בקושי נותרתי צל של בנאדם, לא זכרתי מי אני ולמה. לקח לי חודשים ארוכים לשלוף את עצמי מהדיכאון השחור שנכנסתי אליו, עמוק יותר ויותר עם כל יום שבו הוא היה חלק מחיי.

לא הכרתי את יהודה נוריאל והוא לא פגע בי, אבל הכרתי יהודה נוריאלים כמוהו. אז מה אני, פשוט טיפשה? אישה חלשה? זה מה שאמרתי לעצמי שנים. אל תטעו. וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים שאומר – את חלשה, את תמימה מדי, את נותנת שינצלו אותך, לא התנגדת, התלבשת חשוף מדי, שתית יותר מדי ואז עלית אליו – מה ציפית שיקרה?

תשמרי על הכוס שלך! אם את לא תשמרי עליו אף אחד לא ישמור עליו בשבילך! ואם לא שמרת עליו מספיק טוב זו אשמתך הבלעדית! 

אומרים לנו שאנחנו חלשות כי לא אמרנו לא, כי אף אחד לא הצמיד לנו סכין לצוואר (ברוב המקרים) ובכל זאת נשארנו שם.

ואז אנחנו מנסות להשמיע קול ולהגיד די! ואז אומרים לנו שאנחנו אופורטוניסטיות, שאנחנו פתייניות ונקמניות.

אז מה כן?

מפקפקים באמינות שלנו כאילו יש למישהי סיבה להתלונן על פגיעה מינית סתם ככה, כי זה כזה כיף וקליל, ולא תהליך שהוא נורא כמעט כמו האונס המקורי, שבו חוקרים אותך כאילו היית את הנאשמת, ושואלים שאלות כמו "האם היית רטובה", ואז את מגיעה למשפט (או שהתיק נסגר הרבה לפני כן) ואת נאלצת לעמוד מול שופטים שמרשים לעצמם להגיד ש"יש נשים שנהנות מאונס".

וכל טוקבק של גבר שלא יודע מה זה להיות אישה בעולם של מסרים סותרים, בעולם שבו מנצלים אותך ואז מאשימים אותך שאת מאפשרת או מבקשת (!) את זה, מעלה שוב את הקול הקטן הזה בפנים

וכולנו קורבנות בתוך המציאות האלימה הזו. גם גברים נפגעים מינית – עד גיל שלוש-עשרה אפילו בשיעור שווה לזה של הנשים הנפגעות. כמעט אף אחד מהם לא מדבר על זה, כי אם מישהו הצליח לכבוש אותך אתה לא גבר, או לכל הפחות גבר חלש מאוד – עוד חתיכה ממשחק התפקידים הענק שכולנו פיונים בו.

וכך מעגל האימה הולך ומשחזר את עצמו, כשהפוגעים ממשיכים בחייהם ומקבלים אישור שבשתיקה למעשיהם, והנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים שבהן, משומה, אף אחד לא ממש מתעסק.

ואז הפוגע שלך מת ואת מחליטה לצאת לאור כי את מבינה שכבר אין לך ממה לפחד, ואת מבינה שאם תמשיכי לשתוק את תמשיכי לפחד ותמשיכי להאשים את עצמך. ואז מהביבים מזדחלים כל מיני טוקבקיסטים שכלואים כל כך עמוק בתוך המשחק, ומאשימים אותך כדי להרגיש יותר טוב עם הפעם ההיא שהם שכבו עם איזה אחת חצי מעולפת בלי לחשוב, או שהם ראו איזו אחת כזו עם חבר שלהם ולא אמרו לו כלום.

והם לא מבינים בכלל כמה המילים שלהם מכוונות בדיוק לפצע המדמם הענק שנמצא עמוק בתוכך, שאת נאבקת איתו כל יום, כל דקה, כל פעם שמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך ואת לא בטוחה אם להאמין לו.

אומרים לך לגלות קצת אחריות אישית. ואני אומרת לכם – תתחילו להסתכל פנימה. תתחילו לעשות חשבון נפש עם כל החלקים הרקובים שמדברים מתוככם. אלימות היא לא רק אונס בסמטה חשוכה, היא לא רק סימנים סגולים. אלימות היא עליונות, היא האמונה שזכותי לשלוט באדם אחר, להחליט בשבילו, להגיד לו מה נכון ולא נכון לו.

הנתקפים נותרים לברוח ולברוח מסכנות ממשיות ולא ממשיות, עם בוחן מציאות לקוי, זרים לעצמם וגופם זר להם, עם סיוטים בלילה וקשיי שינה, עם דיכאונות וחרדות ועוד מגוון השלכות ארוכות טווח ומחריבות חיים

בסופו של יום כולנו בני אדם, כולנו זקוקים לחום ואהבה ולאישור, כולנו זקוקים לבית. אין בזה רע. אל לנו לתת לאף אחד להשפיל אותנו משום שאנו מוכנים להודות בכך, או להשתמש בידיעה הזו כדי לנצל ולפגוע בנו. אל לנו לתת יד להצדקה של מעשים מהסוג הזה. ועלינו להיות מודעים להשלכות של המעשים ושל המילים שלנו, וגם של השתיקה. ולהבין שאנחנו עוסקים בבני אדם אמיתיים, בשר ודם לב וכליות, בדיוק כמותנו, ומוטלת עלינו האחריות ללמוד להקשיב זה לזה, ולהיות ראויים להקשבה.

אשמה

אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר
אני החתול
והעכבר
והמלכודת
וחתיכת הגבינה
וחתיכת הבשר

לכן אפשר, ולכן אפשר,
לכרסם אותי. לכרסם אותי.
ולכן אפשר לכרסם אותי.

גם אם אני קצת קשה ללעיסה
גם אם לא נראה שאני ממש רוצה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה
גם אם נראה שאני ממש רוצה את זה

ולכן אפשר לכרסם אותי
לכרסם אותי
לכן אפשר לכרסם אותי.

הגר שמיע היא סטודנטית לפסיכולוגיה, מורה ליוגה, סולנית בלהקת רוק וכותבת. מאמינה בטוב הבסיסי בבני האדם, מכירה בסבל הקיומי הבלתי נמנע, ומתקיימת בתווך שבין השניים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצ... המשך קריאה

את כותבת נהדר ממש טבעי חשבת פעם על כתיבה לקולנוע? יש לך כרגע אוסקר ביד זה פשוט כל כך מעניין חומר כל כך עשיר. רק חבל שזה אמיתי וכואב. אבא שלי שהיה שחקן אמר לי פעם שהסיפורים הכי טובים נמצאים בחיים עצמם. רק צריך לדלות אותם משם. אבל זה לא קל ולא פשוט.

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים ... המשך קריאה

הגר כמה אומץ לכתוב. קראתי בכאב עצום. קראתי חשבתי על עצמי. איפה הייתי אני בתחנות הגיל שבהן היית. את מוכשרת, את חזקה מספיק לספר ולהתמודד עם העבר, אני קורא שאת עושה הרבה דברים יפים וטובים לעצמך ולטובת אחרים. זן גם דרך נהדרת להתמודד גם עם התלאות שחווית. אני לא מכיר אותך אבל הסיפור שלך היה עבורי סיפור חשוב ללמוד משהו על נערה בגיל ההתבגרות. ואני פוגש מאות נערות ונערים כל יום ואת נתת לי מתנה גדולה ברשימה הזו שלך. תודה. רם כהן

עוד 1,960 מילים ו-6 תגובות
עודכן לפני שעה

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ראיון ממלזיה באהבה

מלזיה הרשמית נחשבת למבקרת חריפה של ישראל, והמנהיג המיתולוגי שלה ידוע באנטישמיות שלו ● אבל מחקר שמבוסס על שיחות אישיות עם מלזים צעירים מגלה תמונה אחרת ● הם סקרנים להכיר ישראלים ויהודים, ונתקלים בבעיות דומות מול שלטון דתי ולאומני, הפועל להגבלת חירויות הפרט שלהם ● החוקרת מארי איינסלי מספרת על "המלזים החדשים", ושופכת אור על התרבות הפוליטית הייחודית במדינה שישראלים מעטים ביקרו בה

עוד 2,093 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חַיְזָרִים

מי שידוע בקמצנותו החולנית לא יוכל להאמין שאנשים מוכנים להשקיע מזמנם, ממרצם ומכספם בהתנדבות למען עקרונות שהם מאמינים בהם. מבחינתו, חייבת להיות אחרי הפגנה לפחות ארוחת בוקר במלון יוקרה, ובלי ספק גם מימון נדיב מבעלי הון זרים. אחרת, למה שיעשו זאת?

עוד 1,124 מילים ו-2 תגובות
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 88 ימים לבחירות

הרפובליקאים שמנסים להיפטר מטראמפ, או לפחות לשגע אותו

קבוצת רפובליקאים מצליחה בימים אלה לעשות את מה שאף דמוקרט לא הצליח: להוציא את דונלד טראמפ משלוותו ● פרויקט לינקולן, שהושק על ידי פעילים רפובליקאים בולטים, משחרר פרסומות ויראליות בקצב מסחרר במטרה להעיף את טראמפ מהבית הלבן ולהחזיר את המפלגה למסלול השמרני ● ספק אם זה ישפיע על הבחירות ● וספק אם המפלגה של ימי רייגן עדיין קיימת

עוד 1,253 מילים

סקר: הליכוד יורד במנדט, בנט מצמצם את הפער מנתניהו

מיקי זוהר: אם כחול-לבן יסכימו לתקציב חד שנתי לא יהיו בחירות ● ניר ברקת: לכ"ץ אין קשב, האגו שלו גדול מדי ● מאות הפגינו בבלפור ובקיסריה ● פייסבוק הסירה שלושה חשבונות שפורסמו בהם דברי הסתה נגד נתניהו ● "מעיין נובע של חכמת ישראל": הפוליטיקאים ספדו לרב עדין שטיינזלץ שמת הבוקר

עוד 28 עדכונים

נתניהו מביט קדימה לנובמבר ובעיני רוחו רואה את גוש הימין זוכה ב-61 מנדטים לפחות ● הוא מדמיין כיצד יבצע סוף סוף את המהפכה שלו - יועמ"ש חדש, פסקת ההתגברות, חוק צרפתי, וכל מה שצריך כדי למחוק/לעכב/לדחות את המשפט שאין לו סיכוי רב לצאת ממנו בשלום ● את הפנטזיות האלה, לא המפלגות החרדיות, לא כחול-לבן ואפילו לא בכירי הליכוד יכולים לעצור ● פרשנות

עוד 448 מילים

הממונה התעמר, ההנהלה התעלמה

מעקב זמן ישראל עשרות בני נוער והוריהם מוחים על התנהלות משפילה בתחנת מד"א ברחובות, תחת ניהולו של ציון בוארון ● תלונות שהוגשו למנכ"ל מד"א טופלו בכפפות של משי או טויחו, אף שחלקן נמצאו מוצדקות ● "ראיתי ילדים בוכים בתחנה מהאגרסיביות של ציון. הם פשוט לא מצליחים להתמודד עם האימה הזאת", אומר הורה של אחת המתנדבות בתחנה ● מד״א בתגובה: "הטענות החדשות שהגיעו לידי מד"א יבדקו באופן מעמיק"

עוד 1,398 מילים

ב-1 בספטמבר תיפתח כאן עונת הציד. ולא, זאת לא מטפורה

אלפי ישראלים רשאים להרוג חיות בר להנאתם ב"עונת הציד" בין ספטמבר לינואר, מתוקפן של מסורות ישנות וחקיקה לא מעודכנת ● הצעת חוק חדשה קוראת להוציא את הציד ה"ספורטיבי" מחוץ לחוק ● ישראל של היום היא לא אנגליה של המאה ה-18, והגיע הזמן להכיר בכך

עוד 611 מילים ו-2 תגובות

הדרך היחידה לחשוף את הבלוף של נתניהו

בחדשות 12 מזהירים מדי ערב מפני "סכנת הבחירות" כאילו מדובר באירוע קטלני ● גם באופוזיציה ובכחול-לבן חוששים מהליכה לקלפי ● אבל לנתניהו, שלא ניצח באף מערכת בחירות מאז 2015 ומכהן כמעט מכוח האינרציה, יש סיבות טובות יותר לפחד ● בהיעדר אפשרויות ריאליות אחרות להחליפו, בחירות הן אולי המהלך היחיד שיכול לתת תקווה לאזרחי ישראל ● דעה

עוד 1,353 מילים ו-2 תגובות

פדופיליה הרבנית החשודה, והפוליטיקה הקטנה

הקהילה היהודית באוסטרליה נודעה בתמיכה הכמעט-מוחלטת שלה בישראל, שהתבטאה גם בתרומות כספיות משמעותיות ● אבל אז הגיעה פרשת החרדית החשודה בפדופיליה, מלכה לייפר, והניסיון של ליצמן למנוע את הסגרתה לאוסטרליה ● גם נתניהו תרם את חלקו, בכך שהאריך בעבר את כהונת ליצמן במשרד הבריאות ● "חשבנו שישראל היא מדינה קטנה ומושלמת", אומרים האוסטרלים, "עכשיו זה התנפץ"

עוד 2,491 מילים

הליכוד לא עומד בהסכמים - ממשלת האחדות על סף פיצוץ

לראשונה אי פעם, אין סדר יום לישיבת הממשלה ביום ראשון ● בכחול לבן משוכנעים שנתניהו רוצה לפרק את הממשלה ● סקר: הליכוד ממשיך לאבד מנדטים ● מידת ההתאמה של גנץ לראשות הממשלה בשפל ● סגר סופי השבוע בוטל ● החרדים לא יתמכו בהליכה לבחירות ● גלנט: לא בטוח שהכל יהיה מוכן לפתיחת שנת הלימודים ● המכון בנס ציונה קיבל אישור לניסוי בבני אדם בחיסון קורונה ● פייסבוק הסירה את הפוסט של פייגלין שהביע שמחה על האסון בביירות

עוד 29 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה