ישראל היא המדינה המובילה בעולם בחקר השואה. אין היבט בהשמדה השיטתית של העם היהודי בידי הנאצים הנאצית שהיסטוריונים ישראלים לא ירדו לשורשיו. ועדיין, טרם פורסמה בעברית מהדורה שלמה של ספרו של אדולף היטלר "מיין קאמפף" ("Mein Kampf"), שהניח את התשתית האידאולוגית של הנאציזם, ונחשב לאחד הספרים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
הספר תורגם ל-16 שפות לפחות, בהן ערבית, טורקית ופרסית, וב-1933 חיים ויצמן, שמאוחר יותר הפך לנשיאה הראשון של ישראל, מילא תפקיד בתרגום של חלקים מהספר לאנגלית. אבל 94 שנים לאחר שפורסם לראשונה בגרמנית, לדוברי עברית עדיין לא הייתה הזדמנות לקרוא את מניפסט השנאה בשלמותו.
"חוקרי השואה כללו בספרים שכתבו כמה מובאות מ'מיין קאמפף', וכמובן הפנו את הסטודנטים שלהם לפרקים הרלוונטיים בגרסה האנגלית של הספר בקורסים שעסקו בנאציזם. אבל לא יותר מזה", כותב ההיסטוריון עודד היילברונר במאמר באנתולוגיה חדשה שפורסמה בגרמנית ועוסקת בתרגומיו של המניפסט הנאצי.
"עד היום לא נעשה ניסיון לתרגם ולהפיץ גרסה עברית של הספר בשלמותו", הוא כותב – אף על פי שהוא עצמו מתכנן לפרסם מהדורה כזאת בחודשים הקרובים.
סערה פוליטית בשנות התשעים
באמצע שנות ה-90 פרסמה האוניברסיטה העברית בירושלים תרגום חלקי של הספר, במהדורה מצומצמת ביותר. חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית גינו מיד את ההחלטה לפרסם חלקים מהספר בשפת הקודש, ויותר ממחוקק אחד דרש לאסור את פרסומו, שמא הטקסט יפגע ב"בריאות הרוחנית" של העם.
היוזמה של האוניברסיטה העברית נולדה לאחר שדן ירון, ניצול שואה שעמל על תרגום הספר במשך שנים ביוזמתו שלו, פנה לפרופסור משה צימרמן, שעמד באותו זמן בראש המרכז להיסטוריה גרמנית באוניברסיטה.
"צימרמן שמח לקחת חלק בפרסום הספר. אבל מסיבות פוליטיות ואקדמיות, וכן בשל החשש מהתגובות בציבור הישראלי, הוחלט שרק קטעים מסוימים מהספר יפורסמו ושהגרסה הזאת תשמש רק בשיעורים ובסמינרים", כותב היילברונר.
היילברונר, כיום מרצה ללימודי תרבות בשנקר וחוקר עמית באוניברסיטה העברית, הצטרף לצימרמן בפרסום המהדורה והשתתף בכתיבת המבוא שלה.
"ייתכן שאחדים מבני עמנו יקראו את הספר, וחלילה וחס, מתוך מזוכיזם – שבא לידי ביטוי בדברים שונים, לצערנו, בחברה הישראלית – יזדהו באופן אבסורדי ונוראי עם המסרים שלו"
יחד, הם בחרו קטעים "שמעבירים בצורה הטובה ביותר את הגרסה של היטלר לאירועים ההיסטוריים הקשורים לתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה בגרמניה, חייו במינכן, פעילותו הפוליטית המוקדמת ופרשנותו על ימיה הראשונים של המפלגה הנאצית במינכן", כותב היילברונר באנתולוגיה שלו.
"בנוסף, העורכים בחרו לפרסם את החלקים שהיו בעלי ממד אידאולוגי-פוליטי ושעסקו בתעמולה, בגזע, בבעיה הקומוניסטית וב'מרחב המחיה' (שהצדיק את ההתפשטות הטריטוריאלית) במזרח, וכן פרקים שמתייחסים לסוציאליסטים, למבנה המדינה הגרמנית ולראיית העולם של היטלר".
הקטעים האנטי-יהודיים של "מיין קאמפף" הוספו כנספח לגרסה העברית בת 300 העמודים, עם הערות שוליים שמספקות את ההקשר של אותן אמירות.
"למרות שאט הנפש הקולקטיבית שלנו, ולאחר התחבטות אישית קשה, הגעתי למסקנה שיש צורך לאפשר גישה מעשית לנושא הכואב הזה, שהפך למסמך היסטורי, בשפה העברית", כתב המתרגם דן ירון בהקדמה לספר משנת 1990.
"עלינו להכיר את המחשבות והשיטות של הרודן הנאצי, כדי 'לדעת את האויב' ולהיות מוכנים אם וכאשר תהפוכות מסוכנות יתרחשו בחברה זו או אחרת".
"זה חילול השפה העברית"
תרגום הגרמנית הסבוכה של היטלר לכל שפה שהיא הוא בבחינת אתגר, ותרגומו של "מיין קאמפף" לעברית היה כמובן מסובך במיוחד. "המכשול העיקרי היה המונח הגרמני völkisch, שהיה שגור באותו זמן בקרב הימין הגרמני ובקרב חברי התנועה הנאצית הצעירה. היטלר השתמש בביטוי הזה לעתים קרובות, והמתרגם והעורכים התקשו למצוא לו מקבילה הולמת בעברית", נזכר היילברונר.
"אני שולל לחלוטין את השם 'מאבקי'. זה חילול השפה העברית"
לבסוף החליטו העורכים על המילה "עממותי", מילה ששימשה כותבים עבריים מתחילת המאה ה-20. בעברית, המונח הזה מתקשר ל"לאומיות ואתניות, בדומה למונח האנגליfolkis m ", מסביר היילברונר.
הספר עצמו, שהודפס ב-500 עותקים בלבד, פורסם תחת הכותרת "פרקים מתוך 'מאבקי' של אדולף היטלר". ההחלטה לתרגם את המילים "מיין קאמפף" לעברית, במקום להשתמש בכותרת הגרמנית, "הייתה פרי שיקול מחושב, שהביא בחשבון את המהומה שעשויה להתעורר בעקבות הופעת כותרת כזאת", כותב היילברונר.
ואולם, תרגום שם הספר עורר את רוגזם של הפוליטיקאים. "ראשית – שם הספר. אני שולל לחלוטין את השם 'מאבקי'. מה זה 'מאבקי'? זה חילול השפה העברית. צריך להמשיך ולהשתמש במילים 'מיין קאמפף'", רעם חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה יורם לס במהלך דיון של הכנסת בנושא, ב-22 בפברואר 1995.
חבר הכנסת מטעם הליכוד שאול עמור הסכים איתו שהשם צריך להישאר "מיין קאמפף", ודרש שהתרגום העברי ישמש לצורכי לימוד ומחקר בלבד. "אבל חלילה וחס מלהפיץ אותו בקרב הציבור", הוא אמר. "מי שטוען שתנועה נאצית לא יכולה לקום כאן – טועה. גם פה יש אלמנטים קיצוניים אנטי-לאומיים ששואפים להשמיד את ישראל וחולמים לחקות, חלילה, את גדול הצוררים והרוצחים".
אברהם רביץ מיהדות התורה הביע דאגה שמא אחדים "משולי המחנה מבני עמנו יקראו את הספר, וחלילה וחס, מתוך מזוכיזם – שבא לידי ביטוי בדברים שונים, לצערנו, בחברה הישראלית – יכולים הם עצמם, באופן אבסורדי ונוראי, להזדהות עם המסרים של ספר שפל כזה". הוא התעקש שהספר יודפס "בתנאים שהזכיר שר הבריאות ובאותן מגבלות (כלומר, לשימושים מחקריים ואקדמיים בלבד)".
בסופו של דבר החליטו המחוקקים להעביר את הדיון לוועדת החינוך של הכנסת, אך לא נראה שהתקיים דיון נוסף בנושא. "הדפסת הספר הופסקה במהרה, והוא לא הודפס שוב. עם השנים מחירו של הספר המריא; חנויות ספרי יד שנייה מציעות אותו היום למכירה במאות שקלים", כותב היילברונר.
השוואה בין ישראל לעולם
היום, היסטוריונים ומו"לים ישראלים עדיין מתווכחים על הערך שיש לתרגום מלא של "מיין קאמפף" לעברית. חלקם טוענים שמן הראוי שמסמך היסטורי משמעותי כזה, שיש לו חשיבות עצומה לחקר ההיסטוריה היהודית, יהיה נגיש לחוקרים.
אחרים מציינים שהמניפסט האנטישמי כתוב בצורה גרועה ומשעממת, ושקומץ ההיסטוריונים שצריכים לקרוא אותו יכולים להיעזר בתרגומים לשפות אחרות.
לדברי היילברונר, היעדרה של גרסה עברית ל"מיין קאמפף" הוא "שריד לתקופה שלאחר הקמתה של מדינת ישראל, שבה החרמת השפה והתרבות הגרמניות הייתה אחד מסימניה של החברה הישראלית חסרת הביטחון".
"העידן של החרמת המוזיקה של ואגנר וכתביו של היטלר כבר חלף. אך הסלידה של דוברי עברית מ'מיין קאמפף' היא גם עדות למעמד המורכב של זיכרון השואה בקרב הציבור"
הוא סבור כי העידן של החרמת המוזיקה של ואגנר וכתביו של היטלר "כבר חלף בהיסטוריה של ישראל". בו בזמן, הסלידה של דוברי עברית מ"מיין קאמפף" היא גם "עדות למעמד המורכב והבעייתי של זיכרון השואה בקרב הציבור הישראלי".
לפיכך צימרמן והיילברונר, שפרסמו את התרגום החלקי לעברית ב-1995, מתכננים כעת לפרסם את התרגום של ירון במלואו, עם הערות ביאור חדשות, בסוף השנה הנוכחית או בתחילת השנה הבאה.
ההיסטוריון אותמר פלוקינגר, עורך האנתולוגיה כוללת את המאמר של היילברונר, אומר כי "משנות ה-30 ועד היום אפשר למצוא מוטיבציות שונות לתרגום של 'מיין קאמפף'. כמובן, התרגום הרוסי מ-1932/1933 פורסם לשם התרעה וגינוי. מנגד, התרגומים לספרדית ולהולנדית ביטאו תמיכה חזקה.
"לתרגומים לאנגלית ולצרפתית ישנן הן גרסאות תומכות והן גרסאות מתנגדות, משנות ה-30 וה-40. ולעתים המוטיבציות השתנו". התרגום הראשון לטורקית, למשל, נועד להזהיר את הקוראים מפני היטלר, בעוד שגרסאות טורקיות אחרות הציגו את הספר באור חיובי, הוא אומר.
בשנת 1934 – פחות מעשור לאחר ש"מיין קאמפף" פורסם לראשונה בגרמניה – הופיעה גרסה ערבית חלקית בעיתון "אל-נידא", היוצא לאור בביירות. התרגום, שהתבסס על הגרסה האנגלית של הספר, תמך במסר של היטלר, אבל אינטלקטואלים ערבים רבים הביעו ביקורת, "בעיקר לגבי הגזענות של היטלר", אומר פלוקינגר. תרגומים נוספים לערבית שפורסמו מאוחר יותר הציגו ברובם "את הקריירה האישית של היטלר ואת גישתו הפוליטית" באור חיובי, אבל ביטאו ספקנות לגבי האידיאולוגיה הגזענית שאימץ.
ב-1938 פורסם בטהראן התרגום הראשון לפרסית של "מיין קאמפף". "זה היה תרגום תומך מאוד – או, אפשר לומר, כתיבה-מחדש של הטקסט – בידי פשיסט מוצהר, שאפילו הסכים עם הרעיון של תורת הגזע הארי", אומר פלוקינגר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם