חוק המספרים הגדולים הוא אבן הנגף של האכיפה הפלילית

גם הלילה התעמתו מאות מפגינים בתל אביב ובירושלים עם כוחות המשטרה, ועשרות נעצרו בכוח ● אלא שמספר רב של עבריינים מקטין את היכולת להשליט נורמות פליליות ובמקרים מסוימים אף מוביל את השלטונות להכריז על ארועים כאלה כ"חד פעמיים" ● בתקופת ההתנתקות, למשל, בוצעו כ-6,000 מעצרים והוגשו 600 כתבי אישום ● בחסות בג"ץ, הכל נמחק ● פרשנות

התנגשות בין המפגינים למשטרה במהלך המחאה בבלפור, ב-18 ביולי 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
אוליבייה פיטוסי/פלאש90
התנגשות בין המפגינים למשטרה במהלך המחאה בבלפור, ב-18 ביולי 2020

המוני אנרכיסטים, כך מתברר, צבאו אמש שוב על גדרות מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, הפגינו בתל אביב ואיישו עשרות צמתים וגשרים ברחבי הארץ. על פי הדיווחים בשעת לילה מאוחרת, המשטרה החלה לנקוט נגדם יד קשה, בניסיון לפזרם בכוח, תוך שימוש במכת"זית (מיכלית המתיזה זרנוקי מים עוצמתיים) ובפרשים הרכובים על סוסים, ותוך שעשרות מפגינים נעצרו בכוח והועלו לזינזאנה.

ההפגנות ההמוניות, והשימוש ההולך ומתרחב באמצעי אכיפה בניסיון לדכא את ההפגנות, מעוררים את השאלה האם ניתן לקיים אכיפה פלילית של החוק – בהנחה שהחוק אכן עומד לצד המשטרה ומצדיק את פיזור ההפגנות – כלפי קבוצות רחבות באוכלוסייה. לזרוק למעצר עשרה מפגינים זה אפשרי. לעצור עשרת אלפים מפגינים זה בלתי אפשרי. חוק המספרים הגדולים הוא אבן הנגף של האכיפה הפלילית, ומעמיד בספק את היכולת להשליט נורמות פליליות בהיקפים גדולים.

לזרוק למעצר עשרה מפגינים זה אפשרי. לעצור עשרת אלפים מפגינים זה בלתי אפשרי. חוק המספרים הגדולים הוא אבן הנגף של האכיפה הפלילית, ומעמיד בספק את היכולת להשליט נורמות פליליות בהיקפים גדולים

באותה תופעה, בהקשר אחר, ניתן היה להיווכח ביום שישי האחרון בשעת צהריים: לאחר שבבוקר שישי נודע כי במהלך הלילה החליטה הממשלה לסגור את המסעדות לאירוח סועדים, וכי הגבלה זו אמורה להיכנס לתוקף כמעט מיידי – החל מיום שישי בשעה 17:00 אחר הצהריים – החלה התקוממות רבתי.

בעלי מסעדות ושפים בולטים הודיעו ברשתות החברתיות כי אין בדעתם להיענות לצו החירום הממשלתי. מלאי חומרי גלם ומזון כבר נרכש לקראת בילוי סוף השבוע של המוני סועדים, משמרות של מלצרים כבר שובצו, ואין בכוחם של המסעדנים להשליך הכול לפח רק בשל הגחמה הממשלתית הלילית.

צפירת ההרגעה הגיעה בשעת צהריים, כאשר נודע כי ראש הממשלה בנימין נתניהו שמע את הזעקה והחליט להיענות, ולדחות את מועד כניסתה לתוקף של המגבלה האמורה על המסעדות, עד ליום שלישי הקרוב בשעה שש בבוקר.

הדבר מעלה כמובן תהייה, מה היה קורה אילו לא היה נתניהו דוחה את המועד, השעה חמש הייתה מגיעה ועשרות או מאות מסעדות היו נותרות פתוחות. האם היה ניתן לנקוט מהלכי אכיפה בהיקפים כאלה? להפוך את כל תחום המסעדנות בישראל למגזר עברייני?

מה היה קורה אילו לא היה נתניהו דוחה את המועד, השעה חמש הייתה מגיעה ועשרות או מאות מסעדות היו נותרות פתוחות? האם היה ניתן לבצע אכיפה בהיקפים כאלה? להפוך את כל תחום המסעדנות למגזר עברייני?

שאלה גדולה. התייחסות אגבית לעניין ניתן למצוא בהנחיית פרקליט המדינה הנוגעת לאכיפת עבירות אגב אירועי ספורט – מוונדליזם ועד קריאות גזעניות של אוהדי ספורט. "במקרים שבהם קיים קושי לחקור או להעמיד לדין קבוצה גדולה של עבריינים לכאורה", נכתב בהנחיה, "יש לנסות להתמקד בעבריינים המרכזיים – אלו שהסיתו לביצוע העבירה, 'ניצחו' על ביצועה, וכיו"ב. עם זאת, אין מניעה להעמיד לדין אחרים שהשתתפו בביצוע העבירה".

"אירוע לאומי טראומטי"

השאלה בדבר אכיפת חוק בהיקפים גדולים, נבחנה בעבר בבג"ץ, אגב הפרות החוק ההמוניות במחאה על ביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון ב-2005. אירועי מחאה המוניים גלשו אל התחום הפלילי, והמשטרה עצרה, חקרה ולבסוף גם הוגשו כתבי אישום בהיקפים רחבים.

בסך הכול בוצעו בתקופת ההתנתקות 6,000 מעצרים, ביניהם מעצרים רבים של קטינים, והוגשו 600 כתבי אישום בעבירות שונות. הועלתה טענה כי המשטרה והפרקליטות נקטו כלפי מפגיני ההתנתקות יד קשה והחמירו את הסטנדרט הפלילי לעומת מפגינים במסגרת מחאות אחרות.

כשנה לאחר ההתנתקות, בשנת 2006, גיבש היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, מדיניות אכיפה שכללה שימוש נרחב בכלי של "עיכוב הליכים". זאת במטרה לייצר "איזון ראוי בין האינטרס הציבורי בשמירת שלטון החוק לבין התחשבות בייחודיות האירועים, בעיקר לעניין מעורבותם של קטינים ובני נוער בעלי רקע נורמטיבי".

בנוסף החלה המדינה להעניק חנינות לכמה ממורשעי ההתנתקות, ובמסגרת זו ניתנו 70 חנינות אישיות ועוכבו עשרות כתבי אישום בטרם הרשעה.

אלא שבכל אלה לא היה די, לשיטת הכנסת, וזו חוקקה בשנת 2010 את חוק החנינה למורשעי ההתנתקות, על אף התנגדות משרד המשפטים לחוק זה. אחד מיוזמי החוק, ח"כ ראובן ריבלין – כיום נשיא המדינה – אמר אז: "כאן באה האומה ואומרת, אנחנו רוצים לרפא פצע, יהיו צודקים, יהיו לא צודקים, אנחנו מבינים שהאירוע הזה הוא אירוע לאומי טראומטי שפער פצע בליבה של האומה ואנחנו מבקשים לתקן אותו".

ח"כ ראובן ריבלין: "כאן באה האומה ואומרת, אנחנו רוצים לרפא פצע, יהיו צודקים, יהיו לא צודקים, אנחנו מבינים שהאירוע הזה הוא אירוע לאומי טראומטי שפער פצע בליבה של האומה ואנחנו מבקשים לתקן אותו"

נגד החוק הוגשה עתירה, ופסק הדין ניתן כעבור שנתיים, בפברואר 2012, ובו נדחתה העתירה ברוב של שמונה שופטים נגד דעת מיעוט מהדהדת של השופט סלים ג'ובראן, שכתב כאן את אחד מפסקי הדין הבולטים שלו.

נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, נימקה בדעת הרוב את ההחלטה להותיר את החוק על כנו, בכך שלהבדיל ממשמעותו העקרונית, המביאה לפגיעה חמורה בעקרון השוויון, הרי שבפועל עיקר פעולתו הייתה במחיקת רישומים פליליים, בהיקף נסבל של כ-150 פניות. בהמשך לאותו קו מחשבה, אין לדעת כיצד היה מתייחס לכך בית המשפט אילו היה מדובר במספרים גדולים בהרבה, נאמר של 15 אלף פניות למחיקת רישום פלילי.

מקרים אחרים שבהם התעוררה שאלת האכיפה הפלילית, אגב האפשרות שנורמה חוקית תהפוך קבוצה גדולה מקרב הציבור לעבריינים, היו אגב החוק לאיסור עישון במקומות ציבוריים, ולהבדיל – חוק הפללת לקוחות זנות, שנכנס לתוקף לפני כעשרה ימים.

הרעיון שבבסיס הדילמה הוא שהנורמה הפלילית מאבדת את כוחה ואת תפקידה החברתי, כאשר שיעור גדול מקרב האזרחים מתעלמים ממנה. למצב כזה יש השפעה שלילית גם על האמון הכללי של הציבור במערכת אכיפת החוק ובתקפותן של נורמות משפטיות בכלל.

רצף של ארועים חד-פעמיים

בחזרה לפסק דין חנינת מורשעי ההתנתקות. לאורך כל העיסוק בפרשה, חזרה שוב ושוב אמירה אחת – המדברת על ייחודיות הנסיבות שאפפו את ההתנתקות והטראומה הלאומית שבעקבותיה. "מעטים יחלקו על כך שאירוע ההתנתקות היווה אירוע ייחודי בעוצמתו ובהיקפו בהיסטוריה של החברה והציבור בישראל", כתבה ביניש.

השופט אליקים רובינשטיין, לעומתה, פתח צוהר לזווית אחרת: "ההתנתקות הייתה מן הקשים שבצמתים שחוותה מדינת ישראל בתולדותיה, עם שלמרבה הצער לא חסרו לה תדיר ימים קשים בצד אירועים היסטוריים של שמחה".

במילים אחרות: ההתנתקות הייתה אכן אירוע ייחודי וחד-פעמי, אך הוא שזור ברצף של אירועים ייחודיים וחד-פעמיים. כך שאולי המסקנה היא שיצירת "דין מיוחד" עבור האירוע הייחודי הזה, איננה רעיון כה מוצלח. שאחרת, בסופו של דבר תהיה ההיסטוריה המשפטית שלנו שזורה בעוד ועוד "דינים ייחודיים" התפורים למידותיהם של אירועים חד-פעמיים, ופירוש הדבר אובדן מוחלט של שלטון החוק.

עוד 951 מילים
סגירה