קייט בלאנשט (צילום: Arthur Mola/Invision/AP)
Arthur Mola/Invision/AP

השחקנית האוסטרלית קייט בלאנשט מדברת על הסדרה הפוליטית החדשה שלה בנטפליקס, העוסקת במשבר הפליטים העולמי, וגם על חייה האישיים בעידן הקורונה ● ומדוע מרבית הסיפורים בסדרה מסופרים דרך עיניהם של גיבורים לבנים? ● "אנחנו לא אומרים שזו הדרך היחידה לספר את הסיפור, אבל כשמתחילים לדבר על פליטים, לרוב אנשים מאבדים עניין", היא אומרת

קייט בלאנשט, אחת השחקניות המשובחות והעסוקות בדורה, נלהבת מאוד לקראת הבייבי החדש שלה, "עקורים", דרמת טלוויזיה עוצמתית ורלוונטית לימינו.

עלילת הדרמה בת ששת הפרקים, שבלאנשט יצרה יחד עם אליס מקרדי וטוני איירס, מתרחשת בעיקרה במתקן מעצר למהגרים. היא עוקבת אחר אישה אוסטרלית לבנה בשם סופי (איבון סטרהובסקי מ"סיפורה של שפחה"), שנכלאה במחנה המעצר בטעות לאחר שנמלטה מכת.

לדבריה של בלאנשט, "העבודה על 'עקורים' נעשתה במשך שנים מתוך אהבה, ואנו נרגשים מאוד מכך שהסדרה עומדת להגיע לקהל הבינלאומי של נטפליקס".

בלאנשט, 51, הותירה את חותמה בכל תחום של עולם הבידור – בתאטרון (הן האוסטרלי והן האמריקאי), בטלוויזיה, וכמובן בקולנוע. היא אחת השחקנים הבודדים שהיו מועמדים לשישה פרסי אוסקר, וזכתה בשניים – שחקנית המשנה הטובה ביותר (בסרט "הטייס", שבו היא גילמה את קתרין הפבורן) והשחקנית הטובה ביותר (על תפקידה בסרט "יסמין הכחולה" של וודי אלן).

בפסטיבל הסרטים של טורונטו ב-2007 היא קידמה באותה מידה של התלהבות את תפקידה בסרט "אני לא שם" בבימויו של טוד היינס, כאחת משישה שחקנים שגילמו את דמותו של בוב דילן, ואת תפקיד הדמות הראשית ב"אליזבת: תור הזהב", סרט ההמשך לסרט מ-1998 שהפך אותה לכוכבת בינלאומית.

בלאנשט ניווטה בקלות בין סרטים אמריקאיים עצמאיים, סרטים זרים אמנותיים ושוברי קופות הוליוודיים, ובשונה משחקנים אחרים, עשתה מאמצים שלא להיות מלוהקת שוב ושוב לאותו סוג של תפקיד. היא הוקירה את תפקידי "הרעה" ו"המרשעת האלגנטית" שלה, כמו ב"סינדרלה" של קנת בראנה, לצד התפקידים שגילמה בסרטי פעולה כמו "תור: ראגנארוק", שבו הופיעה לצד כריס המסוורת'.

קייט בלנשאט בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם, ארכיון, 2018 (צילום: AP Photo/Mary Altaffer)
קייט בלנשאט בישיבת מועצת הביטחון של האו"ם, ארכיון, 2018 (צילום: AP Photo/Mary Altaffer)

טלוויזיה פוליטית ביג טיים

והשנה – המוצלחת עבור השחקנית ילידת אוסטרליה – זו הטלוויזיה. לסדרה החדשה קדם פרויקט טלוויזיוני מוערך אחר של השחקנית, שגם הפיקה אותו בפועל – המיני סדרה "גברת אמריקה", ששודרה בערוץ FX מוקדם יותר השנה.

בלאנשט גילמה בה את דמותה של פיליס שלאפלי, פעילה שמרנית אנטי-פמיניסטית שהתנגדה להוספת התיקון לשוויון זכויות לחוקה האמריקאית בשנות ה-70. ל"גברת אמריקה" לקח שנים לקרום עור וגידים, ועלייתה לאוויר ודאי תוזמנה לשנת יובל המאה למתן זכות בחירה לנשים בארצות הברית.

הסדרה החדשה, שמבוססת באופן חופשי על סיפורה של קורנליה ראו, היא קשוחה ורבת עוצמה. היא עוקבת אחר סיפוריהם של ארבעה זרים שחייהם מצטלבים במתקן מעצר לשוהים בלתי חוקיים באזור נידח באוסטרליה. הסדרה עוקבת אחר דמותה הראשית של סופי, אזרחית אוסטרלית שנאבקת בבעיות של בריאות נפשית ונכלאת במחנה לאחר שברחה מכת.

הסדרה החדשה, שמבוססת באופן חופשי על סיפורה של קורנליה ראו, היא קשוחה ורבת עוצמה. היא עוקבת אחר סיפוריהם של ארבעה זרים שחייהם מצטלבים במתקן מעצר לשוהים בלתי חוקיים באזור נידח באוסטרליה

דיילת אוויר שנמלטת מכת, פליט אפגני ובנות משפחתו שנמלטים מרדיפות, אב צעיר שנמלט מעבודה ללא עתיד ועובדת מדינה שמנהלת מרוץ כנגד השעון בניסיון למנוע שערורייה תקשורתית: ארבעת האנשים האלה שונים זה מזה תכלית השינוי, אבל משותף להם הניסיון לשרוד את חוויותיהם הקשות – "את הייסורים שלהם", לדברי בלאנשט – בעולם שנעשה אלים ומסוכן יותר ויותר.

בפרק הראשון של המיני סדרה של נטפליקס, בלאנשט מגלמת בכישרון את דמותה המתעתעת של מורה כריזמטית בשם פאט, שמנהלת כת לעזרה עצמית מתוך סטודיו לריקוד. הצד המרושע של פאט מוצג לצד סצנות עליזות של לימוד שיעורי ריקוד שבהן היא לובשת אימונית בצבעי פסטל ושל ביצוע קאבר תיאטרלי ל-"Let's Get Away From It All" בשמלת נשף נוצצת.

הבחירה לפתוח את "עקורים" במופע קאמפ עליז הייתה סיכון מחושב, בחירה מכוונת. "לקחתי השראה מרוזמרי קלוני", אומרת בלאנשט על המופע הנוצץ כשכוונתה לזמרת הידועה המנוחה רוזמרי קלוני (דודתו של ג'ורג' קלוני).

"פאט הייתה דמות כיפית ומדכאת לגלם. יצא לי לשיר, יצא לי לרקוד", ותוך כדי גילום תפקיד המשנה, "לעזור ביצירת הסדרה בכל דרך שיכולתי".

בסיפור הראשי, הנוחות הראשונית של סופי במחנה המעצר – שם היא מתחזה לאישה גרמנייה שדורשת כי יגרשו אותה "חזרה הביתה" – עומדת בניגוד ליחס הלא אנושי שמקבלים מאות כלואים אחרים שמנסים להימלט מסכנת חיים, כמו אמיר (פייסל באזי), פליט אפגני שהופרד ממשפחתו לאחר שנמלטו מהטליבאן.

בחמש השנים האחרונות, בלאנשט עבדה ונסעה מעבר לים כשגרירה של רצון טוב בנציבות האו"ם לפליטים. לדבריה, תקוותה ומטרתה ב"עקורים" היו "לתאר את החוסן האנושי העמוק" ואת "מאמציהם הבלתי נלאים" של פליטים מרחבי העולם.

בלאנשט עבדה ונסעה מעבר לים כשגרירה של רצון טוב בנציבות האו"ם לפליטים. לדבריה, תקוותה ומטרתה ב"עקורים" היו "לתאר את החוסן האנושי העמוק" ואת "מאמציהם הבלתי נלאים" של פליטים מרחבי העולם

לדבריה, "רצינו ליצור תחושת דחיפות של 'זה יכול להיות אני, זה יכול להיות אתה', ולרוב זו החוויה של אנשים לבנים. אבל אז נכנסים לתוך הסדרה, ויש מגוון רחב של דמויות ממוצאים אתניים שונים".

כאמור, "עקורים" מבוססת בחופשיות על סיפור חייה של קרולינה ראו, אוסטרלית ממוצא גרמני, שלפני 15 שנה נכלאה שלא כדין למשך עשרה חודשים, בשנים 2004 ו-2005, כחלק מהתכנית של ממשלת אוסטרליה למלחמה בהגירה בלתי חוקית. כמו בת דמותה על המסך, ראו הייתה גם היא דיילת שברחה מכת.

הסדרה מציגה את סופי בתקופה שלפני מעצרה כאשת קריירה שנשאבת אל תוך כת ובורחת ממשפחתה כדי להצטרף אליה. היא משקרת לגבי זהותה, נתפסת על ידי המשטרה ומגיעה למתקן המעצר.

קייט בלאנשט, מתוך הסדרה Stateless (צילום: נטפליקס באמצעות Imdb)
קייט בלאנשט, מתוך הסדרה Stateless (צילום: נטפליקס באמצעות Imdb)

בלאנשט מתארת את העבודה על הסדרה כעשייה מתוך אהבה: "'עקורים' הוא פרויקט שעבדנו עליו מתוך תשוקה, אליס מקרדי, טוני איירס ואני, במשך כשש שנים. 'עקורים' מורכב מארבעה סיפורים מצטלבים. יש שם דיילת בעלת תשוקה לריקוד; יש משפחה אפגנית שנמלטת מרדיפות; יש עובד במגרש גרוטאות שרוצה חיים טובים יותר ובטוחים יותר מבחינה כלכלית בשביל המשפחה הצעירה שלו; ויש את קלייר, עובדת מדינה שהגיעה לתקרת הזכוכית הפוליטית ורוצה לטפס למעלה. כשהיא נשלחת למתקן המעצר ברטון כדי למנוע שערורייה תקשורתית גדולה, היא מאמינה בתמימות שהיא תוכל פשוט לפתור את הבעיה.

"הגורלות, השאיפות, התקוות והחלומות שלהם נפגשים במתקן מעצר אוסטרלי, שממוקם באמצע המדבר באמצע שום מקום".

"השתמשנו בסיפור של סופי כדי לתת לצופים נקודת מגע שתכניס אותם לתוך הסדרה", היא אומרת. "יש מסתורין, יש תחבולות ויש אותי שרה שיר. יש דרך טובה יותר לגרום לקהל לצפות בסדרה שלנו? הרעיון הוא, אנחנו מקווים, לגרום לצופים להיות מושקעים בדמויות האחרות, בחלקים האחרים של הסיפור, שהם יותר רציניים ועגומים, בדומה לסיפורים האמיתיים של הרבה פליטים".

"יש מסתורין, יש תחבולות ויש אותי שרה שיר. הרעיון הוא, אנחנו מקווים, לגרום לצופים להיות מושקעים בדמויות האחרות, בחלקים האחרים של הסיפור, שהם יותר רציניים ועגומים, בדומה לסיפורים של הרבה פליטים"

כמה מהמבקרים מתחו ביקורת על החלטת היוצרים ליצור סדרה על מהגרים שבה שלוש מתוך ארבע הדמויות הראשיות הן לבנות, בייחוד על רקע השיח המחודש הקיץ על ייצוג באמצעי התקשורת, בעקבות גלי המחאה נגד גזענות ואלימות משטרתית בארצות הברית וברחבי העולם.

קייט בלאנשט בתחילת דרכה המקצועית, לצד השחקן קווין ספייסי, ארכיון, 2002 (צילום: AP Photo/Fritz Reiss)
קייט בלאנשט בתחילת דרכה המקצועית, לצד השחקן קווין ספייסי, ארכיון, 2002 (צילום: AP Photo/Fritz Reiss)

בלאנשט מכירה בקו הביקורת הזה ומצביעה על התהליך הממושך של העבודה על הסדרה, שהחלה לפני פריצת תנועות המחאה החברתיות בשנים האחרונות (מי טו, חיי שחורים נחשבים); למעשה, הרעיון עלה עוד לפני שטראמפ נבחר לנשיא. היא מעודדת את הצופים לצפות ב"עקורים" לכל אורכה, ומציינת את סיפורה של מינה (סוראיה חיידרי), בתו של אמיר, שעבורה היא "הלב הפועם של הסיפור".

"אנחנו לא אומרים שזו הדרך היחידה לספר את הסיפור", אומרת בלאנשט. "אני מקווה שעוד הרבה סיפורי פליטים יסופרו בטלוויזיה, בקולנוע ובפרויקטים תיעודיים. העניין הוא בעיקר הניסיון ללכוד קהל רחב, מכיוון שהמציאות היא שלרוב, כשמתחילים לדבר על פליטים, על מבקשי מקלט ועל משבר העקורים העולמי… אנשים מאבדים עניין מכיוון שזה נושא גדול מדי".

התמודדות עם המגפה

בלאנשט והמחזאי האוסטרלי אנדרו אפטון, שהיא נשואה לו מזה 23 שנים, גידלו יחד שלושה בנים (שנולדו ב-2001, ב-2004 וב-2008) ובת, שאומצה ב-2015. אחרי שנים של מגורים באוסטרליה הם שבו להתגורר באנגליה, במזרח אסקס.

"בגלל הקורונה אנחנו נמצאים בבידוד ביתי, כמו כולם, וזה קשה מאוד. כולנו בזה יחד, וחלקנו בסיכון גבוה יותר מאחרים", היא אומרת.

בלאנשט – אחת השחקנים בעלי השכר הגבוה ביותר בהוליווד – מכירה בעמדתה הפריבילגית, "אבל כולנו יודעים שווירוסים לא מכירים בגבולות בינלאומיים, ובעיניי, הרעיון של חיזוק הזהות הלאומית נראה מלאכותי על רקע מגפה כזאת".

בלאנשט – אחת השחקנים בעלי השכר הגבוה בהוליווד – מכירה בעמדתה הפריבילגית, "אבל כולנו יודעים שווירוסים לא מכירים בגבולות בינלאומיים, ובעיניי, הרעיון של חיזוק הזהות הלאומית נראה מלאכותי על רקע מגפה כזאת"

בלאנשט מודה שהיא "צופה בבינג', מפתחת אובססיה לגבי סדרות מסוימות, בעיקר כאלה בעלות מספר מוגבל של פרקים". לאחרונה, מאחר שבנם הצעיר (איגנטיוס) טרם צפה ב"סופרנוס", "עשינו הִנדוס לאחור של ימי 'הסופרנוס' המכוננים. זה היה באמת מרגש לחוות את זה מחדש יחד איתו, מכיוון שכצופים אנחנו סופגים את ההשפעות האלה, אבל אנחנו לא מבינים איך".

קטע מתוך הסדרה Stateless (צילום: נטפליקס באמצעות Imdb)
קטע מתוך הסדרה Stateless (צילום: נטפליקס באמצעות Imdb)

סרטים זרים נמצאים גם הם בראש התפריט שלה בימים אלה. היא צפתה ב"הממלכה" של לארס פון טרייר עם בנה הבכור (דשיאל ג'ון), והיא שבה וצפתה עם בעלה בסדרת הטלוויזיה "דקאלוג (עשרת הדיברות)" של קישלובסקי, שלדבריה היא "אחת מיצירות הטלוויזיה האהובות עליי בכל הזמנים".

היא מעדיפה לצפות יחד וללא הפרעות, ורק במסך גדול אחד. "אני לא אוהבת לצפות בדברים האלה על מסך הסלולרי או האייפד שלי. אנחנו באמת מנסים להפיק את המיטב מההזדמנות הזאת – מעין צפייה משפחתית אלגנטית. אנחנו צופים בזה כחוויה שיתופית, על בסיס זיכרונות הילדות הנעימים שלי".

בלאנשט מקווה ש"עקורים" תעורר השראה באנשים, סוכנויות וממשלות לבחון את הליכי ההגירה שנוהגים במדינות שלהם: "לנושאים שהסדרה הזאת עוסקת בהם יש תהודה אוניברסלית, אבל הם עטופים בשתיקה ומכוסים בפחד ובמידע שגוי. אני מקווה ש'עקורים' תיצור שיח עולמי על מערכות הגנת הגבולות שלנו ועל האופן האיום שבו הן משפיעות על האנושיות שלנו".

עמנואל לוי הוא פרופסור לקולנוע ולסוציולוגיה, מבקר קולנוע ומחברם של תשעה ספרים, בהם "הכול על האוסקר: ההיסטוריה והפוליטיקה של פרסי האקדמיה" (All About Oscar: The History and Politics of the Academy Awards), שיצא ב-11 מהדורות.

עוד 1,425 מילים
סגירה