ההתרחשויות בתחומי התחלואה, הכלכלה והפוליטיקה בארה"ב מספקות חומר למחשבה לגבי העתיד להתרחש במדינה זאת. להלן ארבע נקודות למחשבה:

1. טראמפ יפסיד בבחירות אך "ינצח" בטווח הרחוק

טראמפ יפסיד בבחירות לנשיאות, אך ייצא "מנצח" בטווח הארוך באמצעות מעלליו במערכת המשפט. האווירה בארה"ב, הבאה לביטוי במיוחד בסקרי דעת-קהל כלל-ארציים ובמדינות השונות של הברית, מלמדת, כי הנשיא טראמפ לא יזכה בתקופת כהונה שנייה ב"בית הלבן".

טראמפ יפסיד בבחירות לנשיאות על פי האווירה בארה"ב וסקרי דעת הקהל הכלל-ארציים ובמדינות השונות, אך ייצא "מנצח" בטווח הארוך באמצעות מעלליו במערכת המשפט

עם זאת, השילוש ה"לא קדוש" הכולל את הנשיא, את מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, ואת לינדזי גראהם, יו"ר ועדת המשפטים של הסנאט, הצליח ליצור השפעה רבת-שנים. השלושה הציפו את בתי-המשפט הפדרליים, מרמת ביהמ"ש המחוזי, עבור בבתי-המשפט לערעורים, וכלה בביהמ"ש העליון בוושינגטון, בשופטים ושופטות המתאימים לרוחם. מדובר בלבנים צעירים יחסית (מינוי לבימ"ש פדרלי הוא "לכל החיים", שמשמעותו עד מוות, גם אם האדם מגיע לגיל מופלג בן שלוש ספרות, אלא אם יפרוש מרצונו), רפובליקנים, שמרנים ונוצרים-דתיים.

2. טראמפ כ"אחרון הרפובליקנים"

הפסד בבחירות נובמבר 2020 יהפוך את טראמפ לנשיא המכהן הראשון במאה ה-21, שלא זכה להיבחר לתקופת כהונה שנייה. אולם יתירה מזאת, הפסדו של טראמפ עלול לגרור את המפלגה הרפובליקנית לשנים ארוכות של מעמד אופוזיציוני ברשות המבצעת וברשות המחוקקת של ארה"ב, ללא השפעה של ממש על החקיקה והמדיניות. זאת, אם המפלגה לא תדע להתנער במהרה מהרוח הפלגנית שטראמפ הפיח בתוכה, ולא תמצא דרך להתגוון בדעות וברעיונות, ובעיקר בזהות חבריה והמצביעים עבורה.

יש לזכור, כי בשנה הבאה תחל חלוקה מחדש של אזורי הבחירה ברחבי ארה"ב, בעקבות מפקד האוכלוסין הכלל-ארצי. הישגים אלקטורליים של הדמוקרטים בבחירות נובמבר, יאפשרו להם לבצע "תיקוני פרצלציה" שיצמצמו את סיכויי הזכייה הרפובליקניים בעתיד, אם אלה לא יידעו להרחיב את הבסיס הדמוגרפי של תומכיהם.

הפסד יהפוך את טראמפ לנשיא המכהן הראשון במאה ה-21, שלא זכה להיבחר לכהונה שנייה. יתירה מזאת, הפסדו עלול לגרור את המפלגה הרפובליקנית לשנים ארוכות של מעמד אופוזיציוני ברשויות המבצעת והמחוקקת

3. חזרה לשנות ה-30 (א)

ארה"ב והעולם כולו עומדים בפני שפל כלכלי, שיהיו לו השפעות והשלכות מסוגים רבים ומגוונים. כמובן, שיהיה שוני רב בין ההתפתחויות העתידיות לבין מה שהתחולל בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אך כמה היבטים "על פני השטח" מזכירים את שלבי הפתיחה של הארועים דאז:

• נשיא רפובליקני שמתייחס בקלות ראש או בשוויון נפש לראשית המשבר ("קצו מעבר לפינה", כדברי הנשיא הרברט הובר);
• הפסדו של נשיא זה בקלפי, בנסיונו לזכות בתקופת כהונה שנייה;
• כניסתם של דמוקרטים ל"בית הלבן" ולרשויות הממשל – המבצעת והמחוקקת;
• ונסיונם של הדמוקרטים לשנות תפיסות-עולם וסדרי-עדיפות פוליטיים-כלכליים (אז, באמצעות ה"ניו דיל").

רבים הסיכויים שכך יקרה גם בשנים הבאות: נשיאים ובתי קונגרס בשליטת הדמוקרטים יפעלו לאשרורה ולמימושה של חקיקה ליברלית-פרוגרסיבית בתחומי זכויות האזרח, ההגירה ומעמד המהגרים, רכישת כלי-נשק, החזקתם והפצתם, בריאות ורווחה לכול, ואיכות הסביבה וההגנה עליה. ולצדן – מדיניות לחידוש תשתיות שהוזנחו בעשרות השנים האחרונות, וליצירת חדשות, כשירות לציבור וכדרך להספקת מקומות עבודה למובטלים, שרעיונות בדבר עבודה מרחוק ומן הבית, והשימוש הגובר בטכנולוגיות מתקדמות, יגדילו את מספריהם אף מעבר לאובדן התעסוקה בשל השפל הכלכלי.

4. חזרה לשנות ה-30 (ב)

כאשר הנשיא הנבחר בראשית שנות ה-30, פרנקלין דלאנו רוזוולט, ובתי הקונגרס שהועברו לשליטת הדמוקרטים, ביקשו להאיץ חקיקה וצעדי מדיניות ליישום ה"ניו דיל", הם נתקלו בבימ"ש עליון לעומתי שהכיל רוב שמרני דוגמטי. כזה שעוצב בידי נשיאים וסנאט רפובליקניים.

ההתנגשות היתה בלתי נמנעת, ולאחר שנבחר לכהונה שנייה, התכוון הנשיא רוזוולט להביא לחקיקה שתרחיב את הרכב השופטים הקבוע בביהמ"ש העליון מתשעה ל-15, ולהציפו בדמוקרטים שהשקפת עולמם מתאימה לכוונות הממשל.

ההתנגשות היתה בלתי נמנעת, ולאחר שנבחר לכהונה שנייה, התכוון הנשיא רוזוולט להביא לחקיקה שתרחיב את הרכב השופטים הקבוע בביהמ"ש העליון מ-9 ל-15, ולהציפו בדמוקרטים שהשקפת עולמם מתאימה לכוונות הממשל

רק שינוי בעמדתו של השופט אואן רוברטס ("שינוי עמדה שהציל תשעה"), שהכיר בחוקתיותה של חקיקה המאפשרת קביעת שכר מינימום (ובהמשך, תמך בהחלטות מדיניות וביוזמות חקיקה אחרות), "הציל" את ביהמ"ש מ"הצפה".

לאחרונה דן יובל יועז בנשיא ביהמ"ש העליון הנוכחי, ג'ון רוברטס. האם רוברטס הנוכחי יכול להינתק לחלוטין מתפיסת-עולמו השמרנית הבסיסית, ולהיות "לשון מאזניים" של ממש בין הקטבים בביהמ"ש? האם אנו צפויים לחבל הצלה שיאופיין באימרה "מרוברטס עד רוברטס"? אינני סבור כך: המצב וההרכבים הנוכחיים ברוב הערכאות המשפטיות הפדרליות עוין לרפורמות ליברליות, כמוסבר בסעיף 1 דלעיל, בעוד שרבים בקרב הדמוקרטים מאותתים, כי הם קשובים לאגפים הפרוגרסיביים יותר בציבור תומכיהם ול"רוח התקופה" המנשבת מהם.

לסיכום: הרפובליקנים עומדים לאבד את "הבית הלבן", ולא ירחק היום שיאבדו בו אחיזתם בבתי הקונגרס (בית הנבחרים נמצא גם היום בידי הדמוקרטים). בגלל משבר התעסוקה והשפל הכלכלי הצפוי, וברוח הליברלית-פרוגרסיבית הנושבת בחוגים רבים במפלגה הדמוקרטית ובקרב המצביעים עבורה – רשויות השלטון הנבחרות יבקשו להשלים חקיקה ולבצע מדיניות שרפובליקנים יפעלו למניעתן, בעיקר באמצעות בתי המשפט.

כאמור, מערכת המשפט הוצפה בשופטים בתבנית "טראמפ-מקונל-גראהם". רבים הסיכויים, ששופטים אלה ינסו לבלום את המדיניות הדמוקרטית ומרכיבים בתוכה. עקב כך, צפויה בארה"ב התנגשות, על בסיס אידאולוגי-ערכי, בין הרשות השופטת, מעוזם של הרפובליקנים, לבין הרשויות האחרות.

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים