את הבדיחה על כיכר אתרים מכיר כל תל אביבי מאז מלחמת המפרץ הראשונה: מבעד לפילטרים של מסיכות האב"כ, תושבי העיר התחננו בפני סדאם חוסיין שאחד הטילים שלו ינחת על הכיכר וימחק אותה לתמיד. יעדים מומלצים נוספים להריסה היו כיכר דיזנגוף המוגבהת והדולפינריום. שניהם, למרבה ההקלה, כבר לא אתנו. כיכר אתרים עדיין כאן.
אלא שהשבוע, כשעמדתי בלב הרחבה המרוצפת של הכיכר המושמצת, פתאום לא היה לי כל כך דחוף שהיא תיעלם. "גם למראה נושן יש רגע של הולדת", כתב נתן אלתרמן; כיכר אתרים עדיין לא נולדה מחדש, רחוק מזה, אבל לפתע היא נראתה שונה, רעננה, מזמינה. הפוטנציאל שלה הבליח מבעד לשכבות של הזנחה, לכלוך, גרפיטי מכוערים והארומה הכבדה והמוכרת של השתן. מאליה עלתה השאלה: אולי בכל זאת יש בה משהו?
כל זה קרה בזכות קבוצה של תושבים חרוצים, שבחודשים האחרונים התגייסו ועשו את מה שעיריית תל אביב לא טרחה לעשות במשך עשורים – התלבשו על הכיכר וערכו לה מקצה שיפורים ושיפוצים: צבעו (ספסלים, מעקות, קירות, אדניות, האמפי למרגלות מה שהיה פעם מועדון הקולוסאום), שתלו (סוקולנטים וצמחים אחרים בערוגות גדולות), מחקו קשקושים והבריקו קירות, צחצחו פינות מצחינות שכבר שנים לא פגשו חומרי ניקוי.
הרוח החיה מאחורי המבצע הזה הוא דוד הברפלד, שבשנים האחרונות מנהל מאבק עיקש נגד התכנית להריסת הכיכר והחלפתה במקבץ מגדלים. עם פרוץ סגר הקורונה הוא זיהה שהמשאב שבדרך כלל נמצא במחסור גדול – זמן – קיים בשפע.
הברפלד פנה לתושבי האזור והשותפים למאבק נגד תכנית המגדלים והתחיל לגייס כספים ומתנדבים; כ-60 איש תרמו במצטבר כ-10,000 ₪ לטובת קניית חומרי ניקוי, צבע, שתילים וכו', וכ-15 מתנדבים הגיעו לכמה ימי צביעה ועבודה.
כשאני שואל אם זה לא מתסכל להשקיע במרחב ציבורי שממילא מועמד להריסה, הברפלד פורש את משנתו: "גם אם התכניות להריסת הכיכר יתממשו, היא תהיה איתנו כאן לפחות עוד 5 שנים, ואת הזמן הזה עדיף להעביר עם כיכר נעימה, מזמינה ולא מסריחה.
"מעבר לזה, כל הדיונים בעירייה ובוועדות התכנון יצאו מנקודת הנחה שהכיכר במצב בלתי הפיך. אנחנו רוצים להוכיח שזה לא נכון. תראה מה עשינו פה עם השקעה אפסית, תאר לך מה אפשר לעשות אם העירייה הייתה לוקחת את זה עליה".
המטרה המוצהרת של הברפלד ושות' היא "למשוך את העירייה באף", כדבריו, ולגרור אותה אחריהם להשקעה בכיכר. פה ושם זה קורה. לאחרונה הוצבו סוף-סוף עמודי תאורה חדשים והכיכר הרבה פחות חשוכה בערבים. עוד לפני כן הוצבו ספסלים מעץ. עדיין, אפשר כמובן לעשות הרבה יותר.
פה ושם גם נראים ניצנים של התאוששות עסקית. בכיכר אתרים עוברים מדי סוף שבוע עשרות אלפי אנשים, רק שרובם המכריע עובר דרכה מבלי לעצור. הפוטנציאל שם, השאלה אם ייעשה משהו בשביל לממש אותו.
אז מה הלאה? הברפלד וחבריו מתכוונים לפלס כמה עשרות מטרים של שביל מונגש על המרצפות הלא מונגשות בעליל של הכיכר, בתקווה שעיריית תל אביב תרים את הכפפה ותדאג להנגשה כללית. עוד תוכניות: יריד ים, הקרנות סרטים בערבים, כל מה שיכול להפוך את הכיכר למקום שימושי ומושך עבור הציבור הרחב. ההיגיון המנחה נפרס באחד הניוזלטרים של מטה המאבק:
"גורל כיכר אתרים ייקבע ברחבת הכיכר, גורל הכיכר ייקבע על פי ריח השתן במסדרונות, גורל הכיכר ייקבע בעלטה שמכסה חלקים ניכרים משטחי הציבור, גורל הכיכר ייקבע במספר האנשים היושבים על ספסלים בשעות בין הערביים. כל עוד הציבור אינו מחבק את הכיכר, כל עוד היא לא שוקקת חיים, כל עוד אנשים לא עוצרים בה, כל עוד הם צריכים לעצור בה את הנשימה, אין ועדת תכנון ובנייה ואין בית משפט שיעצרו את הריסתה".
עדכון מהשטח – ברגעים אלו מוחלפים כל גופי התאורה בכיכר. עכשיו נותר רק לקוות שהם יפעלו במלואם באופן תקין כל ערב!
פורסם על ידי לא למגדלים בכיכר אתרים – העמותה ב- יום ראשון, 19 ביולי 2020
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "מתחם כיכר אתרים הינו 'בית משותף' הכולל מאות יחידות ובעלים, מנוהל ומתוחזק על ידי נציגות הבעלים, כאשר העירייה היא בעלים בשלמות של יחידה אחת בלבד, אליה צמודים בהצמדה מיוחדת כל השטחים הציבוריים שבמתחם.
"כל פעולה המתבצעת בשטח המתחם הפרטי הינה באחריות הנציגות בלבד, כאשר העירייה מטפלת בשטחים הציבוריים בתחום הבית המשותף בלבד. בניגוד לנטען, העירייה דואגת לניקיון שוטף של הרחבה הציבורית העליונה בכיכר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם