הוירוס והאמבה

המשטרה תוקפת בזרנוקי מים מפגינים בהפגנה מול בלפור. 14 ביולי 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
המשטרה תוקפת בזרנוקי מים מפגינים בהפגנה מול בלפור. 14 ביולי 2020

שלשום, ב"פגוש את העיתונות", קרא השר לבט"פ אמיר אוחנה להפגנות 'מדגרות קורונה'. בכך החרה-החזיק אחרי הנאשם, שהאשים את המפגינים בהפצת מחלות. עיתונאים מכול צד כבר החלו לשאול, האם אכן ההפגנות הן מקור להפצת הווירוס, אך ככל הידוע לי אין שום נתונים בדוקים על כך. ההפך הוא הנכון.

לדברי פרופ' רונית קלדרון מרגלית, פרופ' לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, התשובה היא לא. בראיון איתה, שפורסם ב"דה מרקר" (19.7.20), היא מבהירה:

"אין לנו אומדן מדויק על מקרי הדבקה בהפגנות כי אין לנו מספיק נתונים אבל אנחנו כן יכולים להישען על ההפגנות ההמוניות בארצות הברית סביב המוות של ג'ורג' פלויד, ושם לא ידוע על התפרצויות שאירעו בעקבות ההפגנות".

יתר על כן, אם מקודם בכול העולם, וגם אצלנו, דרשו רשויות הבריאות ריחוק חברתי ועטיית מסכות גם בחוץ, כיום יותר ויותר ברור, שההדבקה המסיבית מתרחשת דווקא בחללים סגורים, בבית, שבו אין עוטים מסכות ואין שומרים על ריחוק חברתי. על כך אמרה פרופ' מרגלית:

"אנחנו יודעים שצפיפות מעלה את הסיכון להדבקה, אבל מצד שני אנחנו יודעים ששהייה באוויר הפתוח מקטינה משמעותית את הסיכון להדבקה לעומת מקום סגור".

ממצאים דומים עולים במאמר של ה"טיימס" מתאריך 30.6.20, לפיו:

"גורמי בריאות זיהו לפחות נקודה בהירה אחת בתוך הנתונים המדאיגים: שהפגנות 'בלאק לייבס מאטרס' ברחבי ארה"ב, אחרי מותו של ג'ורג' פלויד,  לא היו אירועי הפצה המוניים של הנגיף, כפי שחששו. בערים רבות, שבהן התרחשות הפגנות משמעותיות, ובהן ניו יורק, שיקגו ופילדלפיה, לא הייתה התפרצות מחודשת בימים ובשבועות שאחרי הפגנות אלה, ובהרים שבהן בדקו במיוחד מפגינים, כמו מסצ'וסטס, סיאטל ומינסוטה, התוצאות הראו שהמפגינים לא נמצאו חיוביים לנגיף יותר מאשר האוכלוסייה בכלל".

כול זה אינו מפריע לנאשם, לעוזריו ולשליחיו, לקרוא למפגינים בשמות, הלקוחים ממיטב הלקסיקון הפשיסטי והאנטישמי לדורותיו.

שלשום, ב"פגוש את העיתונות", קרא השר לבט"פ אמיר אוחנה להפגנות 'מדגרות קורונה'. בכך החרה-החזיק אחרי הנאשם, שהאשים את המפגינים בהפצת מחלות

היהודים הואשמו לאורך כול ההיסטוריה כמפיצי מחלות. כך היה במגפת הדבר השחור, כך במגפת השפעת הספרדית וכך גם כעת, במגפת הקורונה. היהודי הגולה, שנרדף בכל תפוצות הגולה עד שהפך ליהודי נודד, הואשם כאנטי-קרייסט, צויר כבעל זנב ואוזני שד, העוסק בכישוף ובמאגיה, שכול מטרתו היא הרס העולם הנוצרי.

גילוי הקבלה רק החריף האשמות אלה, והתנ"ך, התלמוד, ספר הזוהר והמזוזה הפכו, בעיני העולם הנוצרי האנטישמי, לאובייקטים של מאגיה שחורה. בהמשך תוארו היהודים כמרעילי בארות וכרוצחי נוצרים האופים מצות בדמם. ההאשמות הזוועתיות הללו הובילו למאות עלילות דם ופוגרומים אכזריים ביהודים, ולבסוף גם לשואה.

ברצונו לרסק את המחאה נגדו מצייר הנאשם את היוצאים נגדו, מכול שדרות הציבור, כמפיצי קורונה, כאשר הוא נשען על מיעוט הנתונים לגבי מקומות ואופני ההדבקה במחלה. אבל מיעוט הנתונים הללו הוא במידה רבה נגזרת של כישלון התמודדותו, מתוקף היותו ראש הממשלה, עם הנגיף – בשל אי הכשרה מספקת של חוקרים של שרשראות הדבקה, יציאה מוקדמת מדי מן הסגר, התארגנות איטית מדי במספר הבדיקות ועוד כשלים ידועים.

כך, אפוא, מנסה בנימין נתניהו לשמר את שלטונו ולכסות על כשליו בהסתה פרועה, הנשענת על כזבים וחוסר בנתונים כלפי יריביו.

היהודים הואשמו לאורך כול ההיסטוריה כמפיצי מחלות. כך היה במגפת הדבר השחור, כך במגפת השפעת הספרדית וכך גם כעת, במגפת הקורונה. היהודי הגולה, שנרדף בכל תפוצות הגולה עד שהפך ליהודי נודד

לו זה היה נעצר בהסתה, ניחא. אבל טבעה של הסתה שאינה מסתיימת במלים. אמש נודע, כי השב"כ מאזין לאזרחים הרבה לפני אישור התקנות לשעת חירום, כי השר לבט"פ תבע מן המשטרה לנקוט יד קשה כלפי המפגינים, כי ניצב דורון ידיד, מפקד מחוז ירושלים, גם הודה בקולו שהכביד את ידו עליהם, ובו-בזמן גם התרבות מקרי התקיפה של מפגינים בידי אנשי ימין, והלילה נוסף על כך איום מפורש מצד ארגון 'לה פמיליה,' כלפי מפגיני המחאה.

מול וירוס השיטנה, יש שיראו אותו ממש כפשיזם, שמפיצים נתניהו, בנו, עוזריו ושליחיו, התפתחה והתעצמה מחאה ציבורית עזה, שכמותה לא זכורה מאז מלחמת יום הכיפורים, 1973. כמו אז, מי שהחל את המחאה היה אדם אחד, במחאת יחידים. אז זה היה סרן (מיל) מוטי אשכנזי, שבמלחמת יום הכיפורים פיקד על מעוז בודפשט, המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב, ואחרי המלחמה הוביל את תנועת המחאה נגד הנהגת המדינה.

היום מי שהחל את המחאה הוא תא"ל (מיל) אמיר השכל. אז, ראשת הממשלה גולדה מאיר אולצה להתפטר מתפקידה. את מקומה תפס יצחק רבין ז"ל בכהונתו הראשונה כראש ממשלה. היום ייאלץ בנימין נתניהו להתפטר מתפקידו, ואת מקומו יתפוס אדם אחר.

הנאשם, שליחיו ועוזריו, ובהם גם משטרת ישראל והשב"כ, הנתון תחת פיקודו הישיר, נמצאים במבוכה גדולה מול המחאה הציבורית. בשבועות האחרונים השר לבט"פ מנסה לזמן אליו לשיחה פעילים מרכזיים מן המחאה, כדי לתהות על קנקנם ולראות מיהם מנהיגיה. המשטרה עוצרת מפגינים באלימות רבה, ובמקרים מסוימים גם מנסה להגיע אל מכשירי הסמרטפון שלהם. השב"כ כנראה כבר חדר לקבוצות ווטסאפ ופייסבוק של חלק מגופי המחאה, וזו הסיבה בשלה הוזהרו פעיליה להחליף הבוקר את סיסמאותיהם בכל היישומים, ולנעול את מכשירי הטלפון שלהם בנעילה כפולה.

לנאשם, למשטרה ולשב"כ אין שום סיכוי לשבור את המחאה הזאת, לא בטפילת אשם ובכינויי גנאי כלפי המפגינים, בניסיון לשמוט את הלגיטימיות מתחת למחאה, וגם לא בניסיונות איתור של מנהיגיה או פעיליה המרכזיים. זאת, מן הטעם הפשוט: המחאה מוצדקת, הבסיס שלה עמוק.

הוא התחיל ביציאה נגד בסיס הלגיטימיות של ראש הממשלה, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים, ונאחז בשלטונו תוך ריסוק האופוזיציה וניסיון לתיוג המוחים נגדו, כדי להמשיך בתפקידו. הוא העמיק כתוצאה מן ההסתה והשיסוי שהנהיג הנאשם כלפי הציבור, וכתוצאה מן המשבר הכלכלי-חברתי שישראל נקלעה אליו, בשעה שהנאשם מנסה לשלוח ידו אל הקופה הציבורית בהחזרי מס ובנטילת החזרי הוצאות אישיות.

השר לבט"פ מנסה לזמן אליו לשיחה פעילי מחאה מרכזיים, כדי לתהות על קנקנם ולראות מיהם מנהיגיה. המשטרה עוצרת מפגינים באלימות רבה, ובמקרים מסוימים מנסה להגיע אל מכשירי הסמרטפון שלהם

אף אחד לא יוכל לפורר את המחאה הזאת, לשחד בשוחד פוליטי או אחר או להפחיד את מנהיגיה ופעיליה, או לסיימה, אלא בדרך אחת בלבד – הכרזת הנאשם על נבצרות וירידה משלטונו. כי המחאה הזאת גדלה ומתנהלת כמו אמבה. היא התחילה באיש אחד, תפסה רבים, והולכת ומואצת, כפי שניתן היה לראות אמש ממוקדי ההפגנות. כוחה בא לה בדיוק מזה, שאין לה הנהגה, שכול אחד ואחת יכול/ה להצטרף אליה, אם בבלפור, אם בתל אביב, אם בקיסריה ואם בגשרים, בלי הבדל מוצא, גזע, גיל, דת, מין או מגדר.

כול אחד ואחת גם יכול לכתוב עבור המחאה, לבסס את הבסיס האידיאולוגי שלה, להציע הנחיות התנהלות למפגינים, להמציא לה סלוגנים ולעצב לה כרזות, לפתוח מצלמה בסמרטפון ולהפיץ בשידור חי את מראות המחאה, את האלימות האיומה של היס"מניקים והשוטרים.

המחאה בעידן הרשתות החברתיות היא מחאה מבוזרת, המתנהלת כמו חד-תאיים. אין בה צורך במידור, אין בה תאים מחתרתיים. היא כול הזמן בתנועה, כול הזמן משתנית. כתבי טלוויזיה עטים במהלכה על גיבורים וגיבורות לרגע, שנפגעו ממכת"זית או מחוליות הפשיסטים של 'לה פמיליה', אבל אלה גיבורים לרגע, שהתקשורת מגדילה בשל טבעה וצרכיה.

כולנו מנהיגי המחאה הזאת, כולנו גיבוריה וגיבורותיה, ואנחנו לא מפחדים. לכן, גם לא נעצור עד שהנאשם יכריז על נבצרות, יסתלק מיד ממעון ראש הממשלה בבלפור, ייקח עמו את אשתו העבריינית ובנו המזוויע ואת כול שורת משתפי הפעולה המקיפה אותו כראש מאפיה, לכאורה – ויניח לנו לנקות אחריו ולאחות את השברים.

ולבסוף, אם הנאשם חושב לצאת למערכת בחירות בנובמבר, מתוך אמונה שזה הזמן האחרון שלו לעשות זאת, כי מכיוון שאין מולו אלטרנטיבה שלטונית יצליח לכונן פה ממשלת ימין, הוא פשוט לא מבין איפה הוא חי. יש אנשים ונשים רבים ורבות, טובים וטובות, שמוכנים להיכנס למפלגה חדשה, וכזו קום תקום וגם תסחף אחריה את כול גוש המרכז-שמאל, ובשיתוף עם יש עתיד ומפלגות אחרות גם תכונן כאן שלטון חדש, שיביא פה תיקון.

כי המחאה הזאת גדלה ומתנהלת כמו אמבה. היא התחילה באיש אחד, תפסה רבים, והולכת ומואצת, כפי שניתן היה לראות אמש ממוקדי ההפגנות. כוחה בא לה בדיוק מזה, שאין לה הנהגה, שכול אחד ואחת יכול/ה להצטרף אליה

וזה יתארגן גם אם יכריז על בחירות בנובמבר. בימים האחרונים אני עסוק אך ורק בשיחות עם קבוצות שונות של אזרחים, המכינים בדיוק את האופציה הזאת, ואני סמוך ובטוח שכך יקרה.

אבל לפני כן הלחץ הציבורי עליו יוגבר עד שיכריז על נבצרות, ויטול אתו את המאפייה שלו. כי אפשר ורצוי לתקן את מה שהותיר אחריו. אבל שום נבט חדש אינו יכול לצמוח כול עוד הוא מרעיל בהסתה שלו, בשיסוי ובפלגנות ובתעמולה הפשיסטית שהוא נוקט בה, את הארץ שכולנו חיים בה. הארץ שאין לנו אחרת מלבדה.

אילן שיינפלד הוא סופר ומשורר, מראשי מחאת הסופרות/ים והמשוררות/ים. הוא בן למשפחה מנובוסליץ אוקראינה ומשדלץ פולין. סבו וסבתו מצד אמו חיו בשיכון ד' בבני ברק וקבורים בבית העלמין "חזון איש". עיקר יצירתו עוסקת בפרשות מן ההיסטוריה היהודית, עליה זכה בפרסים רבים ובהם פרס ברנר לספרות ופעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים. אילן הוא אב גאה יחידני לתאומים בני אחד עשר, ומתגורר בתובל בגליל המערבי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,263 מילים
סגירה